משהו עובר על הכדור הזה.משו אוחז באנשים ומטריף אותם,והעולם כאילו כלום.הכדור מסתובב לקצב האנחות.אם יש משפט שאני זוכרת ואוהבת מכל התפילות ,זה פסוק מתהילים שאומרים לפני סדר כפרות של יום כיפור. "בני אדם יושבי חושך וצלמוות אסירי עוני וברזל".זה ממש ככה.כאלה אנחנו.יושבי חושך וצלמוות,אסירי עוני וברזל.אף אחד לא חסין,זה לא מדלג לא על הגדולים ולא על הקטנים,לא על האדוקים ולא על המשוחררים.

ספר מטורף, זה פשוט בום לבטן.

בלי הכנה, באמצע החיים.

אין בעולם אמא מרוצה? אין דבר כזה,אה? אלה,שום דבר לא מספיק טוב להן,מה שלא עושים. פחות ממושלם זה כישלון.שונה ממנה זה כישלון,יותר דתי זה כישלון, פחות דתי זה כישלון.כל מה שמזגזג טיפה ימינה או שמאלה הוא כישלון.אמהות שונאות הפתעות.אמהות אוהבות לישון טוב בלילה מתוך ידיעה ששום דבר מהפכני לא עובר על הילדים שלהן.






(אוף ה׳ למה זה מבכי אותי ככה?)

ואני צכה לקרןא אותו.שוב כי נראלי אני משנה את דעתי, כבר פחות מחבבת אותו

עשינו הסבר לאמא שלי על מקימי.
ח-אמא את חייבת לקרוא אותו!
אני-לא לא,היא תקבל חום.היא פשוט לא תצליח להעכל את מה שהולך שם.
אמא שלי עושה פרצוף של בהלה..מי יודע מה הילדות הצדיקות שלה קוראות...

זה כבר שאלה שלצערי אמא שלי לא שואלת, היא מעדיפה לא לדעת.
ו,וואו, פיתום התגעגעתי לח'
ובסוף היא קראה?
ואמא שלי לא מםעם,ןהיא צדקה במה שהיא אמרה על שירה גאולה