הגיע הזמן להאמין שריבון העולמיו נותן לנו חירותצהובה
לחיות את החייםם הכי יפים
אולי סופסוף נבין שכולנו חופשיים וזה רק אנחנוירא ורך לבב

המשעבדים את עצמנו..

אז שכל אחד יקום ויהיה מושיעצהובה
ויגאל עצמו מידיו
אם רק נסתכל אחורה נראה שהדבר שבורחים מפניוירא ורך לבב

זה רק עלה הנידף ברוח

אך הדגים ששוחררו חזרה אל הים הפתוחצהובה
ממשיכים להסתובב שם סביב עצמם
והציפור שיצאה משביה ממאנת לפרוש כנפיהירא ורך לבב


עבדים היינו,היינו עבדים היינו עבדיםצהובה
עתה בני חורין עתה בני חורין,בני חורין,בני חורין,למה אנו מחכים?!
הגיע הזמן להאמין שריבון העולמים נותן לנו חירות לחיות אתתחשוב טוב...

החיים הכי יפים

 

 

 

 

 

מאוהבת בשיר הזהההההה 

אוי אתם חמודיםחלילית אלט
ואתם גם צודקים בהחלט, אם כי אפשר להתפלסף על זה.
שיר נהדר. הזכרתם לי לשמוע אותו, תודה*בננית*אחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך