ילדים מקבלים כפשוטם את רוב הדברים שאומרים להם.

אני חושבת שאת צריכה לדבר עם הגננת המשלימה ולהסביר לה מה קרה- לפחות שלא תחזור על הטעות הזו שוב.

ולגבי הילד- אולי לדבר איתו שכשהוא שומע דברים כאלה שקודם ישאל אותכם לראות אם זה נכון. להסביר לו שהגננת לא באמת התכוונה לזה.

אז יהיה אפשר להגיד לו את זה.

הגננת דיברה שטויות וזהו.

הגננת-המחליפה שהיתה היום אמרה דברים לא נכונים. זה ממש שטויות.. היא כנראה קראה פעם סיפור שמישהו המציא - וחשבה שזה אמיתי. או שהיא סתם רצתה שלא יפריעו לה בריכוז. אז תדע שאין דבר כזה, אתה יכול לדבר כמה שאתה רוצה. אף פעם לא נגמרים המילים - להיפך, בגלל שאתה מדבר, אתה לומד מילים חדשות, אז יש לך מלא מילים, אל תדאג.. (זה "רציונאל" לפי הראש שלו, שיבין שמילים לא נגמרות, ההיפך - לומד עוד ועוד מילים..).

אבל אתה יודע מה אתה יכול להרוויח מזה שקצת שתקת? שתשתדל להגיד דברים טובים ונעימים - ולא דברים שמעליבים, או מילים לא יפות. אבל אל תדאג - לא ייגמרו לך שום מילים (אם צריך "חיזוק", אז אם זה עובד אצלכם, את יכולה לומר: נשאל אפילו את אבא מה הוא אומר על זה... ולתאם מראש שיעשה מזה צחוק).

בנוסף, תגידי לגננת- המשלימה, שתאמר לילד בלי שום התחכמויות שהיא לא התכוונה באמת.רק רצתה שלא יפריעו (אבל אם את מדברת איתה - תגידי לה בבירור, שלא תעשה "סייגים" ולא "תסביר" שזה רק אם... ולא שום דבר. שתגיד שזה לא נכון וזהו. אחרת עלולה לסבך עוד יותר).

לכל זמן ועת לכל חפץ.

יש כאן גננת-משלימה, שאמרה דבר שיכול להיות ממש נזק. דבר חסר אחריות, אם המפקחת שלה היתה יודעת מזה - אני לא מקנא בה...  

לגבי שקט בריכוז או לא - זה נושא אחר. אם הגננת תדבר על כך עם ההורים, אפשר לבדוק. תלוי מי הילד, תלוי מה האוירה בגן, תלוי כמה היא מדברת ברמה מתאימה לילדים. יש מקום בהזדמנות לבדוק עם הגננת. אם יש צורך- אפשר לעודד את הילד לשבת בשקט בזמן הזה.

זה לא שהם מדברים "נגד הגננת", אלא שוללים לגמרי את הדבר הספציפי שאמרה. אם לא כך, עלול להישאר נזק קשה ח"ו.

לילד בן 4 אי אפשר להסביר בהקשר זה, ש"כמו כל אדם גם היא עושה טעויות".

בכללי, את צודקת לדעתי, שהרגל-דיבור "נגד המחנכים" לפני הילדים, הוא לא טוב ועלול לגרום לזלזול.

אבל גם "גיבוי" מופרז במקרים של טעויות חמורות (בלי להתייחס ספציפית כרגע), עלול לגרום לנוגדנים בהמשך - גם כלפי ההורים שמגבים מישהו שעשה עוול גדול לילד. לכן, צריך בכללי איזון. לדבר בכבוד על המחנך - אבל לבדוק עניינית כשצריך, כולל שיתוף הילד במסקנות, לפי דרגת החומרה וכמה שאפשר בכבוד בהתאמה אליה.

לנידון הספציפי, זה לא שייך. הילד לא ירגיש שהוא יכול לדבר בריכוז כי הגננת "מדברת שטויות". הוא ידע שהאמירה הספציפית הזו היא שטות - וזה חשוב מאד, ללא שמץ "הנחה". אומרים לו, כנ"ל: אולי קראה באיזה סיפור וחשבה שזה באמת, או שסתם רצתה שתהיו בשקט.

ואחרי הכל - גננת שאומרת טיפשות כזו, שתיקח קצת אחריות על התוצאות..

עודדנו לשאול את אבאמא אם משהו נשמע מפחיד או לא הגיוני להם.

היתה שיחה מקרבת ויפה עם הילדים

אם יש עוד ילד שהשיח הזה יעזור לו, והיה זה שכרי.

בכל אופן, עם הילד שלי, הסברתי לו שאין סוף למילים שלנו.

שהקב"ה נתן לנו פה כדי שנוכל לדבר והוא לא יחסום אותנו.

כי אם כן, אנחנו כבר לא נצטרך את הפה. ראית פעם מישהו בלי פה?

שאלתי אותו מי האדם הכי זקן שהוא מכיר? הוא אמר סבא

וסבא מדבר? כן. הרבה? כן. אז איך לא נגמרו לו המילים?

אתה מכיר מישהו שכן נגמרו לו המילים? הוא אמר שלא.

אמרתי לו שכנראה הגננת התכוונה שבריכוז היא מרשה לדבר רק קצת, ועוד מעט נגמר לו הקצת שהיא מרשה.

כמובן, צריכה לתפוש לשיחה את הגננת, אבל עכשיו אם הוא מדבר לה קצת בריכוז- שתאכל את הדיסה שהיא בישלה

לדעת מה לענות לילד

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....