חיצוניות ופנימיות. א"א בלי אחד מהם, הקשר יהיה חסר. זה לא טוב ולא בריא.
וכאן אעבור לכתוב בע"ה באופן כללי על חיצוניות ופנימיות לא רק בזוגיות, אלא בכלל בעולם, ומתוך כך אגיע גם לשאלה המסוימת ביחס לזוגיות, והמסוימת יותר ביחס לתמונה.
יש סדר לדברים: הפנימיות היא העיקר, היא המובילה, והחיצוניות היא הכלים שבעזרתם היא מופיעה ומתגלה. חשיבותה של החיצוניות, היא בהיותה הכלי היחידי והבלעדי להופעת הפנימיות, והכלי הרצוי מלכתחילה לכך - היא הכלי, ולא בטעות. אבל מכאן חשיבותה, מהפנימיות. הפנימיות היא שנותנת את התוכן והחשיבות.
הבעיה היא, שבאופן טבעי, החיצוניות תופסת אותנו הרבה יותר. באופן טבעי, ישנה נטייה להפרת האיזון בין החימוניות לפנימיות: החיצוניות נוטה להרגיש את עצמה עיקרית ועומדת בפני עצמה. נוטה למשוך אחריה את הפנימיות. וזה, במקום להופיע את הפנימיות - משבש אותה, מטשטש אותה.
יש לי יין בכלי - אם לא אטפח את הכלי, היין יתקלקל. אבל אם אהפוך את הכלי לעיקר, לא יהיה אכפת לי מהיין. בכלל לא אדע מה קורה איתו, ולא אדע כמה הוא משובח. בוודאי להתבסם ממנו לא אוכל, כי כל מה שאכיר הוא הכלי שהיין נתון בו.
כדי שלא לאפשר לנטייה הטבעית לבלבל את הדברים, עלינו להיות צנועים: להנמיך את החשיבות של החיצוניות, ביחס לנטייה הטבעית. אם הנטייה הטבעית רוצה שהחיצוניות תהיה חשובה במידה איקס, אז הצניעות מצניעה אותה, לא נותנת לה לקבל את המקום שהיא רוצה לקבל. לא כי החיצוניות איננה חשובה: אדרבה, מרוב חשיבותה בתור הכלי שמופיע את הפנימיות, עלינו לדאוג שתמיד תישאר בתפקידה. אבל לא לאפשר לה להשתלט על חלקים רחבים יותר מתפקידה, כי אז היא מאבדת את התפקיד הזה: היא פחות משקפת ככה את הפנימיות.
חשוב לתת לחיצוניות את מקומה - אבל חשוב שלא לתת לה יותר מזה, כדי שלא תבלבל ותסיח את הדעת.
הייתי אומר שכאן התייחסתי והרחבתי טיפה על צד אחד של היחס בין חיצוניות לפנימיות: פנימיות נותנת את התוכן, והחיצוניות את המסגרת.
צד נוסף, והוא מודגש במיוחד בקשר זוגי, הוא שיש הדדיות.
אם החיצוניות פורחת, זה משפיע לטובה על הפנימיות. אם הפנימיות פורחת, זה בסופו של דבר משפר את החיצוניות, ובדרך עד שמשפר - נותן יחס פחות שלילי גם לדברים הפחות מוצלחים שבה, ומאזן.
וגם כאן המאזן נמשך באופן טבעי לרעת הפנימיות ולטובת החיצוניות, ולכן גם כאן יש צורך בצניעות, לתת לחיצוניות את המקום שלה - בהחלט לתת, אבל בהחלט לא לתת יותר מאשר המקום שלה.
לכן, לעניות דעתי - בפגישות הראשונות בוודאי, לא לתת מקום גדול לחיצוניות. החיצוניות הרבה יותר "תופסת" אותנו, וגם הרבה יותר בולטת בפגישות הראשונות, כשהפנימיות עדיין לא ניכרת - אז יש צורך להצניע אותה.
לא לבקש תמונה, כדי לא להתבלבל ממנה ולהימשך אחרי זה. לא לסיים בפגישות הראשונות אם המראה החיצוני לא מוצא חן, כי זה עשוי להשתנות - וכדי לתת לפנימיות את המקום שלה (אם יש דחייה זה משהו אחר. אבל בד"כ, אין דחייה, ב"ה).
ובאופן כללי - החיצוניות חשובה מאוד. אבל חשוב לא פחות, לזכור שהתפקיד שלה הוא משני, בתור כלי. וזה משנה את היחס. פחות להיות לחוצים על זה. יותר לזכור, מה העיקר.
ב"הצלחה רבה.
