כמובן שיכול לקרות לכל אחד אבל זה לא אמור להיות רק בין אדם למצפונו. על דברים פחות חמורים כן יש עונש בחוק. 

סה"כ זו גרימת מות ברשלנות.

מצד שני, ההורים קבלו עונש מספיק קשה

ומצד שלישי, העונש הקשה הזה בכל אופן לא מרתיע מספיק, וכל שנה יש עוד.

נגיד הורה בתת מודע עייף מילד. אם הוא ירביץ לו או יגרום איזה נזק הוא ישלם מחיר אבל אם הוא פשוט ישכח אז לא רק שלא ישלם שום מחיר אלא כולם עוד ירחמו עליו . 

כמו יש כנס על אי-חגירת חגורת בטיחות ויש עונש על טלטול , כך צריך גם פה. אני מניחה שגם הורה מטלטל לא רוצה לפגוע בילד שלו והורה משפיל הוא פשוט לא שולט בעצמו והורה מרעיב יש לו בעיות אבל על הכל יש מחיר ועל דבר זה לא. 

חוץ מזה לא תמיד הורה זה ששוכח - יש גם שכן או צוות חינוכי. 

סליחה על הבוטות- אבל מה שכתבת זו שטות גמורה!!!!

איזו מחשבה מטורפת היא זו.

אבל אם את חושבת ככה את מטורפת ואסור לתת לך לגדל ילדים

התכוונתי להגיד שיש לצערנו הורים שפחות חשוב להם מהילדים שלהם. זה מצב נוראי, והרווחה צריהכ לטפל בזה דחוף, אבל לצערנו אי אפשר להתכחש למציאות הזאת.

ולהבא- כדאי להיזהר בתגובות. הכנסת לי עכשיו בוקס חזק בבטן, ואני עוד לא נשואה בכלל. צריך לשים לב שמאחורי הניקים עומדים אנשים.

כמה שרואים שאת לא נשואה עם כל התאוריות ההזויות שלך...

כבחורה, את בחיים לא תצליחי להבין מה זה לב ואהבה של הורים.

מסכימה איתך שיש משפחות רווחה, אבל לעשות מכאן השלכה על כלל ההורים זה נורא ואיום.

מהיכרות אישית עם אחד ששכח את ילדתו ברכב ואבד אותה, אני מרשה לעצמי לומר לך שאין שום קשר בין מה שכתבת למציאות. המצב שאת מתארת שלהורים לא אכפת מהילדים הוא יותר נדיר מנדיר.

ולשכוח ילד ברכב- ובכן, כן. זה דבר שיכול לקרות. כמה שכואב לומר את זה. אם זה הורה שלא רגיל לקחת וזה לא ברצף הפעולות הרגיל שלו, יש סבירות שישכח, כמו שכולנו שוכחים לפעמים דברים חשובים מאד.

לא משווה אבל אתן דוגמה- בחתונה של אחותי שכחנו להביא את התול. מה זה אומר? שזה לא היה חשוב לנו. לא. זה היה חשוב אבל שכחנו....

ואת צריכה לעשות חושבים עם עצמך לפני שאת יוצאת ככה בפורום פתוח נגד הורים בטענה שהילדים לא חשובים להם או שהם משאירים את הילדים בגלל כעס תת מודע. זו טענה מקוממת, לא ריאלית ומכפישה.

וטוב מאד שקיבלת בוקס בבטן. פעם הבאה תחשבי חזק לפני שאת ממציאה כאלו שטויות מהבטן הזאת.

מאחלת לך שבחיים לא תביני איך קורה ששוכחים ילד.

דיברתי על מצב שיש משפחות בודדות כאלה. וזה קורה בפעמים נדירות. זהו.

מאשר הדבר בעצמו?

אז זו לא הרתעה.

אז מה כן יכול להיות????

מה כן צריך לקרות כדי שלא נשכח ילדים ברכב, אם סיפורים כאלו שקורים כל קיץ מחדש לא מביאים אנשים לומר לא עוד? או שהם אומרים אבל עדיין שוכחים?

אני לא רוצה לרקוד על הדם, ומקווה שההורים שאיבדו ילדים ככה לא קוראים את זה.

אני שואלת בשביל עצמי. כי יש לי רכב. וכי אני אומרת שאם זה קורה כ"כ הרבה, וכל שנה מזדעזעים מחדש, אבל כל שנה זה קורה שוב ושוב, מה אני צריכה לעשות כדי שזה לעולם לא יקרה?

אאל"ט ברוב מוחלט של המקרים שהאסון הזה קורה, זה כרוך ביציאה כלשהי מהשגרה. ההורה שבאופן קבוע לוקח את הילדה שלו לגן, לא כ"כ מועד לשכוח אותה. ההורה שבאופן חד-פעמי מקפיץ אותה בדרך לעבודה - שם הסכנה הגדולה. כדאי להיות מודעים לכך ולהחליט, משפחתית, שכשיש נסיעה עם ילדים מחוץ לשגרה - מגייסים יותר תשומת לב מהרגיל לוודא שלא אירעה שום שכחה. למשל, שאבא ישלח לאמא סמס - הגעת כבר לסופר? זכרת שחנה'לה איתך הפעם? זה הכול. או שאמא תקרא לבכור הצדה לפני הנסיעה ותגיד לו - תעזור לאבא, תספור כשאתם יורדים שאתם חמישה ילדים. פשוט להתייחס לנסיעות חריגות כמצב שדורך כוננות מעבר לרגיל.

השנה אני לקחתי את הילדים ברגל, אבל בשנה הבאה, מוסדות הלימוד רחוקים יותר ובעלי אמור לקחת אותם ברכב. הסיכום שלנו (כן, כבר מעכשיו סיכמנו) שכל יום לפני שהוא נכנס לעבודה הוא מתקשר אלי, ואני בטלפון כשהוא בודק שלא נשאר אף אחד באוטו.

על הדרך, זו הזדמנות נחמדה לאחל גם יום טוב אחד לשני.

כי הוא יפחד מהעונש? ולילד שלו הוא לא דואג???

לא רואה במה זה יעזור, ואיך זה ירתיע יותר מהתוצאה הפשוטה - והנוראה.

אולי כשמטלטלים ילד לא תמיד יש נזק, ולכן צריך להוסיף עונש מרתיע,

אבל כששוכחים ברכב כמעט תמיד התוצאות הן פגיעה חמורה או מוות.

לדעתי מה שצריך להוסיף זה חיוב פשוט על התקנה של אמצעי מניעה אלקטרוני ברכב, כמו שכל רכב חייב בכרית אוויר, זה בדיונים במשרד התחבורה כבר שנים , ומשום מה לא עשו כלום.

מהנוחות שלהם גם אם זה פוגע בבטיחות של ילד. כל מוצאי שבת מדווחים על ילדים פצועים בינוני ממים רותחים.

מה זה כזה קריטי שמרק או חמין יהיו רותחים? או כוס קפה מאוד קריטית? ילדים שבורחים לכביש כי הורים עייפים ועד שהם כבר קמים הוא כבר ברח. וכן - יכול לקרות לכל אחד. אבל באמת? סורגים בקומה גבוהה? יש מלא הורים שחושבים שזאת הוצאה מיותרת . ועוד הרבה דברים. בן אדם שהוא לא חצי רדום גם ככה אמור לזכור האם הוא היה במעון או לא. ואם הוא חצי רדום אז אסור לו לנהוג.

רוב מוחלט של ההורים אכפתיים מאד לבטיחות ומנסים לעשות ככל יכולתם.

אולי ילדים נכווים למרות שההורים שלהם נזהרים? אולי יש דברים שהם בלי שליטה?

נכון שיש אחוזים של הורים שלא אכפתיים מספיק, ולהם , לדעתי עונש לא יעזור,

אם הם לא חוששים שהילד שלהם ימות, הם גם לא יחששו למאסר.

לא יודעת אם קנס כספי או עונש אחר, ה' ישמור אלף פעמים, לא עלינו ולא על אף אחד, אבל יש משהו באיום בעונש שהופך את הצורך לוודא שלא שכחנו אף אחד לאחד הדברים שחייבים לסמן עליהם V לפני שנועלים את הרכב.

יש משהו חזק ומהותי ב"מוראה של מלכות" שמסוגל לאכוף תקנות מצילות חיים.

שלא כמו 1666, אני חושבת כמוך, שאף הורה נורמטיבי לא שוכח תינוק באוטו חס ושלום בגלל חוסר אכפתיות או אנוכיות. אם כי יש הורים חסרי אחריות שישאירו תינוק באוטו "לזמן קצר" כדי לחסוך מעצמם את הטירחה של להעיר תינוק ישן, להעביר אותו לעגלה, ולחגור אותו חזרה כשיסיימו את הסידורים הקצרים שלהם.

לא בגלל שהם לא אכפתיים, או מזניחים,

כן בגלל שזה עוד משהו שמזכיר להם ומכניס למודעות.

רוב ההורים הם הורים נורמטיבים שיתנו את החיים שלהם בשביל הילד.

במקרה, גם שכנה שלי וגם אחיינית שלי נכוו מדוד מים בשבת. מי את שתדוני את ההורים על זה??????

היה להם מיחם עם מכסה בטיחותי שעמד בסוף השיש. הילדה טיפסה על השיש וגררה איתה את המיחם.

ילדם שבורחים לכביש זה דבר שקורה כמעט לכל אמא ולא קשור בכלל לעיפות!!!!!!!!

אני לא מדברת על הורה מתעלל. אני מדברת על הורה נורמטיבי.

אז או שאת עברת ילדות תחת הזנחה, או שאת בעצמך לא אמא.

אני עובדת במד"א. פוגשת את הסיפורים האלו הרבה. רואה את ההורים. נכון, לא מכחישה שהרבה מקרים יכלו להמנע, אבל מכאן ועד להאשים את ההורים בעיפות מהילד? בהזנחה? באגואיסטיות?

נראה לך שקל יותר להתמודד עם נקיפות מצפון מאשר להתמודד עם ילד?????

נראה לך שקל יותר לשבת לידו בבית חולים, לראות אותו סובל מאשר לטפל בו?????

מאיפה באו לך הרעיונות ההזויים האלו?????????????????????

אז אני לא משאירה מיחם כי ילדים שלי מטפסים. כן - אני וויתרתי על כס תה כי לא אוכל למנוע מה שקרה עם ילדה של שכנה שלך . ילדים בורחים - קורה לכולם אבל אם יש קשר עין ומרחק סביר אז רב הסיכויים שאפשר לתפוס אותם. אם לא אז אולי מישהו ישים לב ואולי לא. יש הורים לא שמוכנים ללכת לישון בזמן ולקום בזמן ולצאת קצת לפני ואז נוסעים במהירות, כמעט דורסים הולכי רגל, מקפצים מהאוטו עם ילד ביד ורצים לגן כששאר הילדים נשארים באוטו. חוזרים בריצה וכך הלאה ... ברור שהם שוכחים, ככה גם את הראש שלהם יכלו לשכוח בדרך. 

את צודקת שאסור לדון אבל אם הורה מוכן לתת את החיים שלו אז איך הוא לא מוכן לוותר קצת על הנוחות שלו? אני אישית בחיים לא אגיד שאני אמות בשביל ילד, אעשה הכל, אתן הכל. אני לא יודעת. אבל אני יודעת שילד שלי מטפס ואני אוותר על דברים שאפשר לוותר ואנסה למנוע מה שאני יכולה. כמובן שאי-אפשר למנוע הכל ולא הכל בידינו אבל יש צורך בהשתדלות ובמוכנות לוותר קצת

ומה תעשי למשל אם יש לך תינוק שמקבל פורמולה וצריך מים חמים להכנה?

אבל ההכללה שלך על הורים חסרי אחריות ואגואיסטים מקוממת מאד.

כולנו, כל ההורים, רוצים בטובת הילדים.

יש כאלו שחוש האחריות שלהם יותר מפותח, ויש כאלו שסומכים יותר על הילדים.

גם לאמא ברווזה יש תופעות לוואי שליליות.

לא רק את בסדר וטובה בדרך שלך.

ומתפללת עליך ומברכת אותך שאף פעם לא תעמדי במקום השני.

אני כן עמדתי בו פעם למרות שבסביבה שלי אני סמל האחריות והשמירה על הילדים.

בבית שלי מותקנים כל אביזרי הבטיחות שקיימים, ולמרות זאת קרה מה שקרה ויצאנו מזה בנס.

ותאמיני לי, היה מספיק קשה גם בלי להיות בפה של אנשים

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו

ושבחיים לא תגיעי למקומו

הכל יכול לקרות לכולם!

יש אנשים שלא יכולים בלי הקפה שלהם בבוקר.

יש אנשים שיוותרו על דברים שיש בהם סכנה שלך דווקא יש בבית.

לפי מה שאת אומרת-

צריך לוותר על אמבטיה (חשש להחלקה וטביעה)

לוותר על אפייה בתנור (חשש שילד יעמד ליד התנור יגע)

לוותר על שולחן (מחשש שילד יטפס עליו ויפול ממנו)

לוותר על מדרגות (חשש לנפילה)

ועוד ועוד.

בקיצור- כל אחד חי בבית שלו, ויכול להכניס לבית שלו מה השוא רוצה. כל הורה אחראי להשגיח על הילדים ולמנוע מצבים סכנה.

לא צריך לגור באוהל עם שטיח ובלי חשמל כדי להימנע מסכנות.

גם זה מסוכן מחשש תאונות

אה, וגם לעבור את הכביש

ויש השתדלות סבירה לפי המצב בבית. אם מישהי כתבה שבמעגל קרוב שלה קרתה תאונה מסוימת והיא קורה הרבה אז צריך לחפש פתרון ולא להגיד "הכל מלמעלה". ברור שהכל  מלמעלה אבל צריך לנסות למצוא פתרון. לשים שטיח באמבטיה ולא להשאיר ילדים קטנים לבד, לנעול מטבח או לעשות תורנות עם בעל שמישהו ישגיח. אני באמת רואה שאין מודעות, באמת אין!!! אם יש לנו משהו יקר אז אנחנו מנסים לשמור על זה ופה באמת נוחות היא קודמת. ואני לא אומרת שאני בטוחה מלהיות בצד שני חס וחלילה וחס ושלום אבל אני משתדלת להיות מודעת ולנסות למנוע. ופה - כולם מאשימים מדינה או חברת מכוניות שאין איזה אמצעי שימנע לשכוח, דורשים מגננת להתקשר - כשהיא נמצאת עם ילדים בזמן הזה, עוברים ושבים צריכים להסתכל ומה עם אחריות של אותו הורה? איפה הוא? למה הם אפילו לא מדברים שהם אשמים , שהם פספסו, שלא חשבו קודם שיכלו למנוע? 

מה זה "ילדה טיפסה"? מה זאת הגישה הזאת? 

וכן - ילדים מעייפים ולא תמיד מתוקים ולפעמים יש רצון לברוח מהם מהר. זאת האמת , זה לא אומר שהורה מפלצת או מזניח. רק צריך מודעות לרגשות. עם מודעות יש יותר כוח להתמודד.

רק שלצערי, קצת נסחפת

תקחי טבעת ברזל  ( כמו של כלב )

שימי בורג או תופסן וואקום על הקרמיקה או לארון

תעגני את המיחם

ויש לך תה בטוח.

בנסיונות כאלה.

לדעתי בן אדם צריך לזכור שהעולם לא בידיים שלנו..

בסופו של דבר.  ובחיים לא הייתי מוציאה מפי דברים שחלילה חלילה עלול לקרות לי.... אין מה לשפוט!

ברמה הטכנית זו לא אמורה להיות גזירת גורל. לא כמו תאונות או אסונות אחרים.

כמובן שהכל בהשגחה פרטית אבל נדרשת כאן השתדלות גדולה יותר מצד כולנו - החל מאיתנו ההורים ועד למערכות המדינה.

לא יתכן שמשום זה עלול לקרות לכל אחד מאיתנו חלילה, נטמון את הראש בחול ולא נחפש פתרונות. 

רעיון מבריק. הנה קישור

http://www.93fm.co.il/radio/328621/

להוציא את מפתח המכונית כשהמנוע פועל! מהידיים של הילדים השובבים שהושארו לבד.

לא נרגעתי יומיים. ועד היום אני נכנסת להתקף חרדה כשאני נזכרת.

המכונית חנתה במגרש החניה של ביה"ס בערב של אסיפת הורים. והיו בה חמישה קטנים מתחת לגיל חמש - קטנטנים של שתי משפחות.

לא רוצה לחשוב מה היה קורה. משמיים שעברתי שם בדיוק אז.

הבעיה העיקרית האמיתית היא לדעתי הסחת הדעת שיש היום.

ישנם כל מיני מחקרים לדעת האם יש קשר בין כל מיני פרמטרים כמו מעמד סוציאלי כזה או אחר, תחום עיסוק, דייקנות או פזרנות לבין התופעה.

אבל, שום מחקר לא מצביע על הקשר הברור כל כך עם התקופה שבה התופעה הזאת קורה: תקופת הפריחה המטורפת של הסמארטפונים. אני רואה חדשות באתרים כבר הרבה שנים, ולא זכור לי שהדבר קרה בתדירות כזאת גדולה (אם בכלל) לפני עשור.

אני אולי נשמע תמים, אבל אני מאוד מסופק אם באמת אנחנו צריכים את כל מה שהסמארטפון מציע, מה שגורם ליותר מדי הסחות דעת. כמה פעמים אני רואה אנשים מסתכלים עליו סתם בגלל שמשעמם להם, כשמחכים למעלית או בהמתנה בתור בחנות, או כל מצב אחר.ספק אם באמת אפילו ראש צוות צריך כל הזמן לבדוק את המיילים שלו, את סטטוס של הפרוייקט שלו וכו' וכו'.

אולי אני לא עובד טוב, אבל את העבודה אני משאיר רק בעבודה, ומפנים שהססמארטפון הוא רק כלי, ברגע שהופכים אותו למטרה הוא תופס מקום חשוב יותר מדי בחיינו. אני מעדיף להשאיר אותו רק בתור כלי לתקשורת.

עם כל זה, אני לא מאשים שום הורה, ולא מאחל לאף אחד טרגדיה כזאת, ה' ישמרנו.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....