כמובן שיכול לקרות לכל אחד אבל זה לא אמור להיות רק בין אדם למצפונו. על דברים פחות חמורים כן יש עונש בחוק. 

סה"כ זו גרימת מות ברשלנות.

מצד שני, ההורים קבלו עונש מספיק קשה

ומצד שלישי, העונש הקשה הזה בכל אופן לא מרתיע מספיק, וכל שנה יש עוד.

נגיד הורה בתת מודע עייף מילד. אם הוא ירביץ לו או יגרום איזה נזק הוא ישלם מחיר אבל אם הוא פשוט ישכח אז לא רק שלא ישלם שום מחיר אלא כולם עוד ירחמו עליו . 

כמו יש כנס על אי-חגירת חגורת בטיחות ויש עונש על טלטול , כך צריך גם פה. אני מניחה שגם הורה מטלטל לא רוצה לפגוע בילד שלו והורה משפיל הוא פשוט לא שולט בעצמו והורה מרעיב יש לו בעיות אבל על הכל יש מחיר ועל דבר זה לא. 

חוץ מזה לא תמיד הורה זה ששוכח - יש גם שכן או צוות חינוכי. 

סליחה על הבוטות- אבל מה שכתבת זו שטות גמורה!!!!

איזו מחשבה מטורפת היא זו.

אבל אם את חושבת ככה את מטורפת ואסור לתת לך לגדל ילדים

התכוונתי להגיד שיש לצערנו הורים שפחות חשוב להם מהילדים שלהם. זה מצב נוראי, והרווחה צריהכ לטפל בזה דחוף, אבל לצערנו אי אפשר להתכחש למציאות הזאת.

ולהבא- כדאי להיזהר בתגובות. הכנסת לי עכשיו בוקס חזק בבטן, ואני עוד לא נשואה בכלל. צריך לשים לב שמאחורי הניקים עומדים אנשים.

כמה שרואים שאת לא נשואה עם כל התאוריות ההזויות שלך...

כבחורה, את בחיים לא תצליחי להבין מה זה לב ואהבה של הורים.

מסכימה איתך שיש משפחות רווחה, אבל לעשות מכאן השלכה על כלל ההורים זה נורא ואיום.

מהיכרות אישית עם אחד ששכח את ילדתו ברכב ואבד אותה, אני מרשה לעצמי לומר לך שאין שום קשר בין מה שכתבת למציאות. המצב שאת מתארת שלהורים לא אכפת מהילדים הוא יותר נדיר מנדיר.

ולשכוח ילד ברכב- ובכן, כן. זה דבר שיכול לקרות. כמה שכואב לומר את זה. אם זה הורה שלא רגיל לקחת וזה לא ברצף הפעולות הרגיל שלו, יש סבירות שישכח, כמו שכולנו שוכחים לפעמים דברים חשובים מאד.

לא משווה אבל אתן דוגמה- בחתונה של אחותי שכחנו להביא את התול. מה זה אומר? שזה לא היה חשוב לנו. לא. זה היה חשוב אבל שכחנו....

ואת צריכה לעשות חושבים עם עצמך לפני שאת יוצאת ככה בפורום פתוח נגד הורים בטענה שהילדים לא חשובים להם או שהם משאירים את הילדים בגלל כעס תת מודע. זו טענה מקוממת, לא ריאלית ומכפישה.

וטוב מאד שקיבלת בוקס בבטן. פעם הבאה תחשבי חזק לפני שאת ממציאה כאלו שטויות מהבטן הזאת.

מאחלת לך שבחיים לא תביני איך קורה ששוכחים ילד.

דיברתי על מצב שיש משפחות בודדות כאלה. וזה קורה בפעמים נדירות. זהו.

מאשר הדבר בעצמו?

אז זו לא הרתעה.

אז מה כן יכול להיות????

מה כן צריך לקרות כדי שלא נשכח ילדים ברכב, אם סיפורים כאלו שקורים כל קיץ מחדש לא מביאים אנשים לומר לא עוד? או שהם אומרים אבל עדיין שוכחים?

אני לא רוצה לרקוד על הדם, ומקווה שההורים שאיבדו ילדים ככה לא קוראים את זה.

אני שואלת בשביל עצמי. כי יש לי רכב. וכי אני אומרת שאם זה קורה כ"כ הרבה, וכל שנה מזדעזעים מחדש, אבל כל שנה זה קורה שוב ושוב, מה אני צריכה לעשות כדי שזה לעולם לא יקרה?

אאל"ט ברוב מוחלט של המקרים שהאסון הזה קורה, זה כרוך ביציאה כלשהי מהשגרה. ההורה שבאופן קבוע לוקח את הילדה שלו לגן, לא כ"כ מועד לשכוח אותה. ההורה שבאופן חד-פעמי מקפיץ אותה בדרך לעבודה - שם הסכנה הגדולה. כדאי להיות מודעים לכך ולהחליט, משפחתית, שכשיש נסיעה עם ילדים מחוץ לשגרה - מגייסים יותר תשומת לב מהרגיל לוודא שלא אירעה שום שכחה. למשל, שאבא ישלח לאמא סמס - הגעת כבר לסופר? זכרת שחנה'לה איתך הפעם? זה הכול. או שאמא תקרא לבכור הצדה לפני הנסיעה ותגיד לו - תעזור לאבא, תספור כשאתם יורדים שאתם חמישה ילדים. פשוט להתייחס לנסיעות חריגות כמצב שדורך כוננות מעבר לרגיל.

השנה אני לקחתי את הילדים ברגל, אבל בשנה הבאה, מוסדות הלימוד רחוקים יותר ובעלי אמור לקחת אותם ברכב. הסיכום שלנו (כן, כבר מעכשיו סיכמנו) שכל יום לפני שהוא נכנס לעבודה הוא מתקשר אלי, ואני בטלפון כשהוא בודק שלא נשאר אף אחד באוטו.

על הדרך, זו הזדמנות נחמדה לאחל גם יום טוב אחד לשני.

כי הוא יפחד מהעונש? ולילד שלו הוא לא דואג???

לא רואה במה זה יעזור, ואיך זה ירתיע יותר מהתוצאה הפשוטה - והנוראה.

אולי כשמטלטלים ילד לא תמיד יש נזק, ולכן צריך להוסיף עונש מרתיע,

אבל כששוכחים ברכב כמעט תמיד התוצאות הן פגיעה חמורה או מוות.

לדעתי מה שצריך להוסיף זה חיוב פשוט על התקנה של אמצעי מניעה אלקטרוני ברכב, כמו שכל רכב חייב בכרית אוויר, זה בדיונים במשרד התחבורה כבר שנים , ומשום מה לא עשו כלום.

מהנוחות שלהם גם אם זה פוגע בבטיחות של ילד. כל מוצאי שבת מדווחים על ילדים פצועים בינוני ממים רותחים.

מה זה כזה קריטי שמרק או חמין יהיו רותחים? או כוס קפה מאוד קריטית? ילדים שבורחים לכביש כי הורים עייפים ועד שהם כבר קמים הוא כבר ברח. וכן - יכול לקרות לכל אחד. אבל באמת? סורגים בקומה גבוהה? יש מלא הורים שחושבים שזאת הוצאה מיותרת . ועוד הרבה דברים. בן אדם שהוא לא חצי רדום גם ככה אמור לזכור האם הוא היה במעון או לא. ואם הוא חצי רדום אז אסור לו לנהוג.

רוב מוחלט של ההורים אכפתיים מאד לבטיחות ומנסים לעשות ככל יכולתם.

אולי ילדים נכווים למרות שההורים שלהם נזהרים? אולי יש דברים שהם בלי שליטה?

נכון שיש אחוזים של הורים שלא אכפתיים מספיק, ולהם , לדעתי עונש לא יעזור,

אם הם לא חוששים שהילד שלהם ימות, הם גם לא יחששו למאסר.

לא יודעת אם קנס כספי או עונש אחר, ה' ישמור אלף פעמים, לא עלינו ולא על אף אחד, אבל יש משהו באיום בעונש שהופך את הצורך לוודא שלא שכחנו אף אחד לאחד הדברים שחייבים לסמן עליהם V לפני שנועלים את הרכב.

יש משהו חזק ומהותי ב"מוראה של מלכות" שמסוגל לאכוף תקנות מצילות חיים.

שלא כמו 1666, אני חושבת כמוך, שאף הורה נורמטיבי לא שוכח תינוק באוטו חס ושלום בגלל חוסר אכפתיות או אנוכיות. אם כי יש הורים חסרי אחריות שישאירו תינוק באוטו "לזמן קצר" כדי לחסוך מעצמם את הטירחה של להעיר תינוק ישן, להעביר אותו לעגלה, ולחגור אותו חזרה כשיסיימו את הסידורים הקצרים שלהם.

לא בגלל שהם לא אכפתיים, או מזניחים,

כן בגלל שזה עוד משהו שמזכיר להם ומכניס למודעות.

רוב ההורים הם הורים נורמטיבים שיתנו את החיים שלהם בשביל הילד.

במקרה, גם שכנה שלי וגם אחיינית שלי נכוו מדוד מים בשבת. מי את שתדוני את ההורים על זה??????

היה להם מיחם עם מכסה בטיחותי שעמד בסוף השיש. הילדה טיפסה על השיש וגררה איתה את המיחם.

ילדם שבורחים לכביש זה דבר שקורה כמעט לכל אמא ולא קשור בכלל לעיפות!!!!!!!!

אני לא מדברת על הורה מתעלל. אני מדברת על הורה נורמטיבי.

אז או שאת עברת ילדות תחת הזנחה, או שאת בעצמך לא אמא.

אני עובדת במד"א. פוגשת את הסיפורים האלו הרבה. רואה את ההורים. נכון, לא מכחישה שהרבה מקרים יכלו להמנע, אבל מכאן ועד להאשים את ההורים בעיפות מהילד? בהזנחה? באגואיסטיות?

נראה לך שקל יותר להתמודד עם נקיפות מצפון מאשר להתמודד עם ילד?????

נראה לך שקל יותר לשבת לידו בבית חולים, לראות אותו סובל מאשר לטפל בו?????

מאיפה באו לך הרעיונות ההזויים האלו?????????????????????

אז אני לא משאירה מיחם כי ילדים שלי מטפסים. כן - אני וויתרתי על כס תה כי לא אוכל למנוע מה שקרה עם ילדה של שכנה שלך . ילדים בורחים - קורה לכולם אבל אם יש קשר עין ומרחק סביר אז רב הסיכויים שאפשר לתפוס אותם. אם לא אז אולי מישהו ישים לב ואולי לא. יש הורים לא שמוכנים ללכת לישון בזמן ולקום בזמן ולצאת קצת לפני ואז נוסעים במהירות, כמעט דורסים הולכי רגל, מקפצים מהאוטו עם ילד ביד ורצים לגן כששאר הילדים נשארים באוטו. חוזרים בריצה וכך הלאה ... ברור שהם שוכחים, ככה גם את הראש שלהם יכלו לשכוח בדרך. 

את צודקת שאסור לדון אבל אם הורה מוכן לתת את החיים שלו אז איך הוא לא מוכן לוותר קצת על הנוחות שלו? אני אישית בחיים לא אגיד שאני אמות בשביל ילד, אעשה הכל, אתן הכל. אני לא יודעת. אבל אני יודעת שילד שלי מטפס ואני אוותר על דברים שאפשר לוותר ואנסה למנוע מה שאני יכולה. כמובן שאי-אפשר למנוע הכל ולא הכל בידינו אבל יש צורך בהשתדלות ובמוכנות לוותר קצת

ומה תעשי למשל אם יש לך תינוק שמקבל פורמולה וצריך מים חמים להכנה?

אבל ההכללה שלך על הורים חסרי אחריות ואגואיסטים מקוממת מאד.

כולנו, כל ההורים, רוצים בטובת הילדים.

יש כאלו שחוש האחריות שלהם יותר מפותח, ויש כאלו שסומכים יותר על הילדים.

גם לאמא ברווזה יש תופעות לוואי שליליות.

לא רק את בסדר וטובה בדרך שלך.

ומתפללת עליך ומברכת אותך שאף פעם לא תעמדי במקום השני.

אני כן עמדתי בו פעם למרות שבסביבה שלי אני סמל האחריות והשמירה על הילדים.

בבית שלי מותקנים כל אביזרי הבטיחות שקיימים, ולמרות זאת קרה מה שקרה ויצאנו מזה בנס.

ותאמיני לי, היה מספיק קשה גם בלי להיות בפה של אנשים

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו

ושבחיים לא תגיעי למקומו

הכל יכול לקרות לכולם!

יש אנשים שלא יכולים בלי הקפה שלהם בבוקר.

יש אנשים שיוותרו על דברים שיש בהם סכנה שלך דווקא יש בבית.

לפי מה שאת אומרת-

צריך לוותר על אמבטיה (חשש להחלקה וטביעה)

לוותר על אפייה בתנור (חשש שילד יעמד ליד התנור יגע)

לוותר על שולחן (מחשש שילד יטפס עליו ויפול ממנו)

לוותר על מדרגות (חשש לנפילה)

ועוד ועוד.

בקיצור- כל אחד חי בבית שלו, ויכול להכניס לבית שלו מה השוא רוצה. כל הורה אחראי להשגיח על הילדים ולמנוע מצבים סכנה.

לא צריך לגור באוהל עם שטיח ובלי חשמל כדי להימנע מסכנות.

גם זה מסוכן מחשש תאונות

אה, וגם לעבור את הכביש

ויש השתדלות סבירה לפי המצב בבית. אם מישהי כתבה שבמעגל קרוב שלה קרתה תאונה מסוימת והיא קורה הרבה אז צריך לחפש פתרון ולא להגיד "הכל מלמעלה". ברור שהכל  מלמעלה אבל צריך לנסות למצוא פתרון. לשים שטיח באמבטיה ולא להשאיר ילדים קטנים לבד, לנעול מטבח או לעשות תורנות עם בעל שמישהו ישגיח. אני באמת רואה שאין מודעות, באמת אין!!! אם יש לנו משהו יקר אז אנחנו מנסים לשמור על זה ופה באמת נוחות היא קודמת. ואני לא אומרת שאני בטוחה מלהיות בצד שני חס וחלילה וחס ושלום אבל אני משתדלת להיות מודעת ולנסות למנוע. ופה - כולם מאשימים מדינה או חברת מכוניות שאין איזה אמצעי שימנע לשכוח, דורשים מגננת להתקשר - כשהיא נמצאת עם ילדים בזמן הזה, עוברים ושבים צריכים להסתכל ומה עם אחריות של אותו הורה? איפה הוא? למה הם אפילו לא מדברים שהם אשמים , שהם פספסו, שלא חשבו קודם שיכלו למנוע? 

מה זה "ילדה טיפסה"? מה זאת הגישה הזאת? 

וכן - ילדים מעייפים ולא תמיד מתוקים ולפעמים יש רצון לברוח מהם מהר. זאת האמת , זה לא אומר שהורה מפלצת או מזניח. רק צריך מודעות לרגשות. עם מודעות יש יותר כוח להתמודד.

רק שלצערי, קצת נסחפת

תקחי טבעת ברזל  ( כמו של כלב )

שימי בורג או תופסן וואקום על הקרמיקה או לארון

תעגני את המיחם

ויש לך תה בטוח.

בנסיונות כאלה.

לדעתי בן אדם צריך לזכור שהעולם לא בידיים שלנו..

בסופו של דבר.  ובחיים לא הייתי מוציאה מפי דברים שחלילה חלילה עלול לקרות לי.... אין מה לשפוט!

ברמה הטכנית זו לא אמורה להיות גזירת גורל. לא כמו תאונות או אסונות אחרים.

כמובן שהכל בהשגחה פרטית אבל נדרשת כאן השתדלות גדולה יותר מצד כולנו - החל מאיתנו ההורים ועד למערכות המדינה.

לא יתכן שמשום זה עלול לקרות לכל אחד מאיתנו חלילה, נטמון את הראש בחול ולא נחפש פתרונות. 

רעיון מבריק. הנה קישור

http://www.93fm.co.il/radio/328621/

להוציא את מפתח המכונית כשהמנוע פועל! מהידיים של הילדים השובבים שהושארו לבד.

לא נרגעתי יומיים. ועד היום אני נכנסת להתקף חרדה כשאני נזכרת.

המכונית חנתה במגרש החניה של ביה"ס בערב של אסיפת הורים. והיו בה חמישה קטנים מתחת לגיל חמש - קטנטנים של שתי משפחות.

לא רוצה לחשוב מה היה קורה. משמיים שעברתי שם בדיוק אז.

הבעיה העיקרית האמיתית היא לדעתי הסחת הדעת שיש היום.

ישנם כל מיני מחקרים לדעת האם יש קשר בין כל מיני פרמטרים כמו מעמד סוציאלי כזה או אחר, תחום עיסוק, דייקנות או פזרנות לבין התופעה.

אבל, שום מחקר לא מצביע על הקשר הברור כל כך עם התקופה שבה התופעה הזאת קורה: תקופת הפריחה המטורפת של הסמארטפונים. אני רואה חדשות באתרים כבר הרבה שנים, ולא זכור לי שהדבר קרה בתדירות כזאת גדולה (אם בכלל) לפני עשור.

אני אולי נשמע תמים, אבל אני מאוד מסופק אם באמת אנחנו צריכים את כל מה שהסמארטפון מציע, מה שגורם ליותר מדי הסחות דעת. כמה פעמים אני רואה אנשים מסתכלים עליו סתם בגלל שמשעמם להם, כשמחכים למעלית או בהמתנה בתור בחנות, או כל מצב אחר.ספק אם באמת אפילו ראש צוות צריך כל הזמן לבדוק את המיילים שלו, את סטטוס של הפרוייקט שלו וכו' וכו'.

אולי אני לא עובד טוב, אבל את העבודה אני משאיר רק בעבודה, ומפנים שהססמארטפון הוא רק כלי, ברגע שהופכים אותו למטרה הוא תופס מקום חשוב יותר מדי בחיינו. אני מעדיף להשאיר אותו רק בתור כלי לתקשורת.

עם כל זה, אני לא מאשים שום הורה, ולא מאחל לאף אחד טרגדיה כזאת, ה' ישמרנו.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...