עדיין בלי ילדים (בכל זאת, פחות מחודשיים..).
אבל הסיפור היום, שמתחבר לסיפורים אחרים מתחילת הקיץ ומשנים קודמות מכניס בי פחד - איך אדע שאני יכולה לשמור על התינוקות שלי?
האם אני ראויה לאחריות העצומה הזאת? מה יש בי שמעניק לי את הזכות להיות אמא ולדעת שאני ראויה וטובה?
איך אפשר פשוט להביא תינוק לעולם כשמנגד יש את הקלות הבלתי נסבלת של מוות נוראי ומיותר כל כך?
אני לא רוצה להיכנס לדיון על כל ההצעות איך לא לשכוח תינוק. כי עובדה שלמרות הכל זה ממשיך לקרות, וזה מפחיד.
אני יודעת שלעולם לא ארצח, וסומכת על זה כי אי אפשר לרצוח בטעות בלי לשים לב.
אבל איך אפשר לדעת שלעולם לא אשכח את הילד הקטן שלי בחום הלוהט להתבשל? בחיים לא אסלח לעצמי אם חס ושלום יקרה דבר כזה..
איך אתם מתמודדים עם התחושות האלה?
אבל הסיפור היום, שמתחבר לסיפורים אחרים מתחילת הקיץ ומשנים קודמות מכניס בי פחד - איך אדע שאני יכולה לשמור על התינוקות שלי?
האם אני ראויה לאחריות העצומה הזאת? מה יש בי שמעניק לי את הזכות להיות אמא ולדעת שאני ראויה וטובה?
איך אפשר פשוט להביא תינוק לעולם כשמנגד יש את הקלות הבלתי נסבלת של מוות נוראי ומיותר כל כך?
אני לא רוצה להיכנס לדיון על כל ההצעות איך לא לשכוח תינוק. כי עובדה שלמרות הכל זה ממשיך לקרות, וזה מפחיד.
אני יודעת שלעולם לא ארצח, וסומכת על זה כי אי אפשר לרצוח בטעות בלי לשים לב.
אבל איך אפשר לדעת שלעולם לא אשכח את הילד הקטן שלי בחום הלוהט להתבשל? בחיים לא אסלח לעצמי אם חס ושלום יקרה דבר כזה..
איך אתם מתמודדים עם התחושות האלה?