קמתי עכשיויומנים נשרפים
איזה ריגושים!
חשבתי שאקום בשעה כזאת רק עוד חודש.
סוף סוף אני קמה ולא שורף לי העיניים
צעירההכל מבחוץ

קמתי גם לפני כמה דקות,
ו..וואלה קמתי מוקדם הבוקר

מוקדם??יומנים נשרפים
הדור של היוםם|מגלגל עיניים|
מי חינך אותך?!
יומנים נשרפים
אל תוציא שם רע

בואנה אני עדיין בשוק. עלק מוקדם
אם כך לא קמת כבר שנה בשעות שאני קמה כבר שנתיים!
|אכול קנאה|
איפה יש פה שם רע? ()הכל מבחוץ
משהו כזה...
לקום בשתיים עשרה זה לא איזה חינוך מי יודע מהיומנים נשרפים
בררר
קרציהה
אני גם רוצה.
אתה ישן כמו מתבגרת(ואת ההמשך אני יחסוך מכולנו)
זה ה-חינוךהכל מבחוץ
תחסכי תחסכי
לא לא לא.יומנים נשרפים
אתה ממש מתבלבל.
זה לא באמת ככה. כאילו זה סבבה, בזרימה, אבל לא לחינוך ילדים, נערים אותו חארטה.


חסכתי


החתימה שלך..
טובב אני צכה רעיון מה להכין לאחים שלי לאכוליומנים נשרפים
כי נגמרו לי כל הרעיונותת
אחרי שבועיים כבר אין מה להכין עוד.
יש מחקרים הסובריםטהר ליבנו

כי ניתן לאחר כשבוע לאכול שוב את אותו האוכל ושמרת הסיכון במעשה מעין זה היא נמוכה למדי

יומנים נשרפים
יש מצב.
אבל לא בבית ספרנו
סתם
פשוט אין לי כח להכין עכשיו משהו מושקע כי שבוע שעבר הכנו אוכל שווה.
עכשיו סתם עשיתי פתיתים עם סלט ושניצל טירס. שיתמודדו
שניצל תירס?טהר ליבנו
אוי וי... יש להם עוד זמן עד תשעת הימים... אין שום סיבה להתעלל בהם עכשיו
יומנים נשרפים
לא אכלתי את זה בערך מהגן
והם גם לא
פשוט הייתי ממש נואשת
לא נורא
יום אחרון
נראלי אנחנו רק בשבוע שחל בו לא אוכלים בשריפוסעת

ולא מכבסים.

לגבי תספורות אין לי מושג, אני לא גברליקוק

תימנים וסה...

גם אנחנו ככה, רק לא תמניםיומנים נשרפיםאחרונה
חחצהובה

פעם משהו חכם אמר שהוא מתפלל שחרית ב12:00 לפנות בוקר..בוכה/צוחקבוכה/צוחק

יומנים נשרפים
חמוד שהא בכלל מתפלל
איפה הייתי ב12?צבי-ליזציה
במטבח... אחרי שמירה של שעתיים ומבחן תאוריה
הו, האוממלות...יומנים נשרפים
כך נראים חייו של חייל..
איזה מזל שאני לא חייל
מבחן תיאוריה?ירא ורך לבב

עברת?

כן... על רכב משא כבדצבי-ליזציה
מזל טוב!ירא ורך לבב


למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך