ובכן,

ריקון מוח יכול להיות כך: (הצעת הגשה)

הציוד:

◀ארטליינים ב4 גוונים לפחות

◀דף\דפים\מגילות ים-סוף למקרה שאתם מרגישים צורך לטבוע

ובכן: 

מתחילים בצבע הבהיר יותר. 

תנו למוח לכתוב כל מה שהוא רוצה על הדף, תנו לתודעה להזרים את כל הפיכסה בלי להתנסח, בלי צורה מסודרת בלי פיסוק. 

מילה בקצה אחד של הדף וזאת שאחריה בקצה השני. או שורות לאורך ואח"כ (בצבע הבא) שורות לרוחב. איך שמתחשק לכם.

ואז את הצבע הבא אחריו בסולם הכהות, (נניח אם הראשון היה צהוב אז עכשיו או כתום או אדום או)
שוב, כל נחל המילים איך שהוא צף. בלי צינזורים ואפילו בלי לחשוב על זה. להקיא

וכך עד תום הצבעים והמקום בדף.

מה שהכי קול בעניין, זה שבסוף את לא יכולה לדעת מה כתבת כי הכל צפוף ומלא ומסתיר, אבל הריקון יעשה את שלו. 

הכתיבה- ההוצאה לפועל - מונעת מהדברים לצוף שוב, לפחות לא באותה רמה של לפני. 

אפשר גם לכתוב עד שמרגישים שאין עוד מה בכלל בראש. 

אה ובסוף, כמובן, לקרוע קצוץ קצוץ ולאכול בהנאה כלומר לפח. זה כאילו הריקון הסופי, יש?

זה לדברים שאתם לא רוצים לזכור אותם אחרי, ולכן אני לא אומרת סתם לכתוב ביומן. נמ.

אגב, אני אוהדת של השיטה בלי נגיעות אישיות בכלל

והרי לכם דוגמה לעניין:

תואר יקיר הפורום למי שיצליח לאתר פה משפט 1 שלם

המ התמונה לא עולה אז מי שרוצה באישי

המ מי שרצה:

@צהובה @תחשוב טוב... @פינג.

אני אבוא חשבון עם מצביעי נעם ווינטר על מה שהם מבשלים לנו.

יפה יפה. אבל לא בשבילי.

האמת היא שהוא היה ממלכתי

לפחות זה

חבל

פחד אלוהים להעיר לבני נוער.

שלא ידקרו אותי עם הסכינים שלהם.

מה עושים עם כל הבוטים הללו?