הגיוני שאף אחד גם לא יבין אולי כן.
אני לא יודעת
בכל מקרה לא אוכל לכתוב בפירוט
ולכן גם לא אסביר

לא אמרי לאף אחד אבל לפני שקראתי את שירה גאולה כבר שרפתי כמה וכמה דברים.
קראתי את הספר רק השבוע בכלל
ציטטתי תוך כדי
כתבתי היום שוב
ושוב שרפתי
ולא שמתי מתחת לכרית
ויש אחד אחר מתחת לכרית כבר מהלילה ההוא שאמרת לי לכתוב
עוד לא קרעתי/השמדתי/ שרפתי אותו
זה יקרה מתישהו
יש שם המון דברים חשובים
קשה להשמיד אותו
ומפחיד כל כך להשאיר אותו
אז הוא עמוק עמוק בבפנים של הציפית
וכך כל הלילה לפני השינה אני פותחת אותו
ואני כבר יודעת אותו בעל פה
וכל לילה בוכה ממנו מחדש
וכל לילה מתחרטת שלא שלחתי לך את זה
אבל הינה, כל הפחדים והדאגות שהושפרצו שם כמו דם, והפחד הגדול. והכאב...
הכל קרה.
הינה אני בזה
אני אולי כבר אחרי זה, אבל ממש בתוך זה
זה הדבר הראשון שהייתי שורפת ומשמידה.
בהתחלה עוד לא עשיתי עם זה כלום.
זה הלך איתי לכל מקום. לא השארתי את זה שניה לבד.
ועכשיו, כשזה כבר קרה.
אני חיה את זה ונהנת מזה שכואב לי אולי
אבל אני מאמינה שבקרוב זה כבר לא יהיה קיים
ולא יהיה לי עם מה ללכת לישון כל לילה
ושוב ארגיש ילדה טיפשה שכל כך דאגה וחששה ממשהו, עד שהיא פשוט הביאה את זה על עצמה.
כי אני לא שוכחת שאני עשיתי את זה.
שאני גרמתי לזה
ושהכל
באשמתי
מההתחלה- ועד הסוף

(יומן או כזה משו כואב?)

 

אופ, את יודעת. בכלל לא באשמתך. אני לא חושבת שאת זאתי שמנהלת את העולם.
יכול להיות שעשית כמה וכמה דברים לא נכונים ולא שאני יודעת, אבל - 

בסופו של דבר כדאי לזכור שזה הוא, ורק הוא, שאחראי על הכל.

הוא אשם

וממילא גם אליו את יכולה לפנות במה שיש לך לבכות.. אין טעם לכעוס על עצמך.

מניסיון, כעס עצמי הוא לא דבר שמוביל למקומות טובים או להשתפרות עצמית.

אולי להפך, כי הוא מרוקן ממך את כל הכוחות שכבר נשארו..

 

תנסי לחשוב על זה, טוב? |כוחות|

(סתם משהו כואב.)

תודה יקרה

(בינייש)

בס"ד

שלום בנצי 👋)