אהבה היא רגש, חזק, עצום, שממלא את כל ההוויה והוא לא קשור לפן הזוגי בייחוד- אלא שבו הוא מופיע בצורה

האיכותית ביותר והרבה ביותר ובעצמה החזקה ביותר.
התאהבות היא מצב הורמונלי חזק, שנגרם מהשפעה של הרבה גורמים(פסיכולוגיים, פיסיולוגיים וכו') שמתבטא

ב"פיצוץ" דופמין בגוף- ומכיוון שהדרך של הגוף שלנו "להרגיש" אושר היא דופמין- אז המצב הזה גם גורם לתחושת

אושר חזקה וצפוצצת שעלולה לגרום לכל מה שהזכרת.

אהבה היא יסוד החיים שלנו. הרב קוק כותב "אהבה צריכה להיות מלאה בלב לכל"(מידות הראי"ה, אהבה, א),
כמובן שהאהבה לבן זוג היא החזקה ביותר, הגדולה ביותר והיא לעין ערוך איכותית יותר מאשר אהבת ישראל,

או אהבת העולם. אהבה היא תחושת האחדות- התחושה שאנחנו ביחד חלק משלם אחד גדול, שאנחנו למעשה

רק נפרדים מבחוץ כאשר אנחנו נשמה אחת בכמה גופים- שאנחנו ממש ממש ממש אחד. למעשה כל העולם הוא

כזה- אבל ההתבטאות הכי גדולה וחזקה של הנושא הזה, הוא באיש ואישה שהם באמת באמת אחד.(על פי הספר,

שכינה ביניהם) עיקר תחושת האהבה היא מתוך נתינה לאחר- ככל שאני יותר עסוק בטובתו של השני, אני יותר נותן

לו ומעניק לו- ככה אני מחזק את האהבה שלי אליו(מכתב מאליהו א- קונטרס החסד)

ברגע שבו אני מרגיש שהשני הוא חלק ממני, אני קשור בו- זו לא תלות.כל קשר אמיתי הוא קשר שכואב לי אם השני

יפגע, אז אני תלוי באושר של השני? למעשה בצד החיצוני זה נראה ככה- כשאישתי עצובה גם לי אין מצב רוח- אבל

אם אני אבוא עם מצב רוח טוב היא תשמח גם(ולהפך). כן אישתי היא חלק חשוב מהחיים שלי- ואני משלה.

אבל יש חוק טבעי- ככל שהקשר גדול יותר, ככה הסכנה גדולה יותר(לכאב אם משהו יקרה)- בלי להסתכן, אי

אפשר לזכות לתחושה הגדולה הזו.

אז לשאלתך- תפתחי ספרים, תקראי, תלמדי, תשאלי אנשים גדולים שהאהבה אצלם בחיים נראית לך כמו

מה שאת רוצה- ותלמדי מהי אהבה.

ולא, את לא צריכה להיות תלותית. רק קשורה.

1) ההבדל בין תלות לקשר הוא המעמד הנפשי בקשר אליו- אני תלוי בכבד שלי, בריאות שלי ובקב"ה, אני לא תלוי

בחבר שלי. זה שיש למשהו השפעה עליי לא הופך אותי לתלוי בו- אלא לקשור אליו, כאשר הקשר הופך לקשר

שבלעדיו אני לא יכול להתקיים כלל- אני תלוי. אדם שתלוי באחר מבחינה רגשית, הוא חולה,זה מצב לא טבעי,

כאשר האדם שבו הוא תלוי יתייחס אליו כצורה לא טובה או ייעלם- התלוי עלול להגיע למצב אובדני או קרוב אליו.

הקשר וההשפעה אינם תלות, אלא דבר בריא ומבורך. אבל כמו כל דבר - במידה הנכונה. תלות לאדם אחר- היא

ע"ז, לדוגמא, בעוד שתלות בקב"ה היא עבודת ה'- הרגש הנכון צריך את המקום הנכון.

2) אהבה היא מנח נפשי- אהבת ישראל לא מתבטאת בדופמין דווקא, תחושת ההתאהבות אינה דומה ולו במקצת

לתחושת האהבה. כאשר אני מביט באדם אהוב הגוף שלי לא משחרר כמויות דופמין עודפות. אהבה היא עדינה

בהרבה, ובד"כ היא לא מעוותת את הפעילות ההורמונלית התקינה. החשיבות בהבדל היא שאהבה אינה תלויה

בגוף- היא גם לא תחושת אושר עילאי או פרחים ופרפרים- אלא היא תחושה פנימית עמוקה יותר, חזקה יותר, שלאו

דווקא מתבטאת ב"אושר" של המתאהבים, אלא בתחושת שייכות עמוקה לאדם\לעניין האהוב. אדם שמוצא יומן אישי

חשוב ואהוב- לא מתאהב בו וגם סימני החיים ורמות ההורמונים שלו לא ישתנו כמו בחור\ה מאוהבים, אבל בהחלט יחוש את ההזדהות העמוקה עם היומן הזה. מעין זה זוהי תחושת האהבה בין איש לאישה. לא דופמין

ולא פיצוץ.

אני חושב שתלותיות בכל דבר מלבד הקב"ה היא לא בריאה בנפש.

ככה למדתי. זה לא אומר שלא אתייסר אם הקרובים לי יפגעו.

ישנם הרבה סוגי קשרים בין אנשים. ישנם קשרים קרובים יותר וקשרים קרובים פחות. ובעצם, משמעות של קשר קרוב הוא זיהוי האדם אם האני שלנו. האני שלנו מתרחב במובן מסוים ומכיל גם את האדם הקרוב, ככל שהוא קרוב יותר הוא יותר (או יותר ממנו) מוכל בתוכנו (לכן כאשר אנשים כאלו הולכים והקשר מתנתק אנחנו מרגישים כאילו משהו בתוכנו מת. משהו בתוכנו באמת מת...)

בעיני, אחד מהדברים שקורים בקשר המשמעותי ביותר בחיינו, הקשר עם בן/בת הזוג הוא שאיפה ליצירת זהות אחדותית. על הקשר להיות כל כך חזק בכדי שכל אחד יכיל את כל השני בתוכו כך שבעצם הם יהיו אחד. הרגש שאנו חשים כלפי אנשים קרובים הוא אהבה (או שאהבה מקרבת אלינו אנשים. אני לא בטוח... לא קריטי כעת), וככל שישנה יותר אהבה הקשר נהיה אמיץ יותר, חזק יותר, אחדותי יותר. כאשר אנחנו באמת אוהבים מישהו/י הוא באמת נהיה חלק מאיתנו, אנחנו ממש הופכים להיות בשר אחד. וממילא, כאשר מציירים זאת כך, לא רלוונטי לדבר על תלותיות והשלכותיה השליליות.

ברור שכאנשים בוגרים חכמים ונבונים עלינו לברור בקפידה את האנשים שאנחנו מרשים לעצמנו לטבוע בתוכם ככה, אך כאשר מגיעים האנשים הנכונים (כל אחד והאיש הנכון שלנו) הדבר הנכון הוא לטבוע בתוכם, ולתת להם לטבוע בתוכנו. זו לא תלותיות, זו שאיפה לאחדות.

נכון, לא חייבים להגיע למקום הזה. אבל בעיני, כל חיסרון באחדותיות של הקשר הוא חיסרון בזוגיות וחבל. ועל כן, מן הראוי לשאוף להגיע למקום הזה.

בס"ד

כאשר מפתחים בטחון אמתי בקב"ה אז מסוגלים לשחרר את המחסומים האלו,

הקב"ה נתן בך חלק ממנו- חלק אלוקא ממעל,ואת ההשלמה לחלק חצוי זה נטע בלב בעלך.

יהודי אחד שבגופו שוכן החצי השני של נשמתך.

האהבה בין גבר לאשה זה מקום בו ה' שורה- זכו שכינה בניהם.

הקב"ה מעוניין בקשר הזה, לכן כשאת מחפשת את האחד הזה-

את בבחינת שלוחי מצווה שאינם ניזוקים- רק צריך להתחבר למקום הזה של ביטחון מוחלט בה'.

כאשר את משחררת ומרשה לעצמך לאהוב ולהתאהב- את לא ילדה תלותית וחסרת בגרות,

אלא את אישה צעירה שנכנסת אל העולם החדש ש קשר בין בעל לאשתו בע"ה.

האהבה אל הבעל, הכוללת היפתחות לאפשרות תאורטית של פגיעה וכ'-

היא לא ילדותיות או חולשה אלא עוצמה של אמונה.

אמונה וביטחון בה' בכך שה' נמצא איתך, ושיהיה איתך בכל רגע בחייך.

וכאשר את עסוקה בלחפש את האחד שאיתו נשמתך- אותה נשמה שהיא חלק אלוקא ממעל-

תהייה שלימה- את עושה את רצון ה'.

וכל מה שיהיה כתוצאה מרצונך הטוב ומעשייך הנכונים לשם המטרה הזאת-

שהיא קודם כל מטרה אלוקית- יהיה לטובתך האישית בלבד.

ככל שתבטחי יותר בקב"ה ותשנני לעצמך שאת בידיים שלו,

ושכל אדם הנקרא בדרכך הוא שליח אלוקי, 

ושכל מסר אלוקי נועד רק להייטיב עימך-

כך בע"ה גם תראי את זה במציאות.

הבוטח בה' חסד יסובבנו...

חסד- זה אהבה.

(ה' רוצה שנאהב את בן הזוג שלנו, וגם נהייה מאוהבים בו..

אלו שני סוגים של אהבה שמתבטאים באופנים שונים, מפרים זה את זה,

ומעמיקים זה את זה. כן גם בהתאהבות יש עומק, וככל שמעמיקה האהבה מעמיקה גם ההתאהבות,

וזה שיש לזה ביטויים הורמונליים גם זה מכוון מאת ה',

ששלימות של קשר רוחני מתבטא בגשמיות דווקא.)

אי אפשר לצפות שתרגישי אהבה לפני שתכירי מישהו פוטנציאלי. כי אז אבד כל הקטע... בע"ה כשתכירי מישהו שבאמת מתאים לך- בעזרת ' את תרגישי כלפיו רגש חזק של אהבה.

השאלה במשפט הראשון (מכילה את המילה "אהבה"), לא מקבלת את התשובה בהמשך ("התאהבות"). 

אפשר לאהוב מאד את בן/בת זוגך, גם כאשר אין ממש רגש ("לבבות ופרפרים"). 

אפשר גם הפוך - שיש המון רגש ופרפרים מעורבים בלי שיש אהבה אמיתית (לצערי מכיר את זה באופן אישי ממשהו שחוויתי כלפי). 

לגבי התלות - זו מילה קשה מידי. צריכים להיות תלויים רק בקב"ה. זה נכון שיש דברים אחרים בבריאה שנותנים לנו כוח (בת זוג, חיית מחמד, בלי נגינה), אבל דבקות בה' היא הדבר היחידי שבו אנו צריכים להיות תלותיים באופן מוחלט.  

בהצלחה!

הלוואי שאצליח לכתוב את כל מה שרוצה

ומקווה שיהיה לך כוח לקרוא את הכל

קודם כל, נכון התלות התלותית ביותר, התלות הגמורה שלנו היא בקב"ה.

הוא היחיד שבזכותו כל מה שיש לנו וכל מי שאנחנו, קיצר- הכל. (חוץ מיראת שמים, אבל זה לסיפור אחר)

חוץ מזה, כל הדברים והאנשים שאנחנו קשורים אליהם, להורים, לחברות, יש בך חלק מהם, ובהם חלק ממך.

יש בך את הנפש, העצמיות שלך, שהיא את, ובו זמנית, קשר חזק יותר תופס מקום משמעותי יותר, בנפש שלך, וזה בעצם חלק ממך וכמו ברקמה אנושית, אם מישהו הולך, משהו מת בנו.

היינו יכולים לחשוב אולי לא להיקשר לאחרים כדי לא "לכאוב" אותם, אבל זה הפסד גדול הרבה יותר.

בזוגיות העניין חזק יותר, כי בכל הקשרים יש את "אני" וקשרים עם אחרים, אבל פה מגלים לנו שהאני שלי הוא חצי משלם, זתומרת שכן, כשנקשרים יחד, עדיין לכל אחד יש את עצמו אבל יש פה גם שלם חדש, לכן זה יותר חזק מכל קשר עם אדם אחר. וכן, יש להם עולם חדש שלא יהיה בלעדי השני.

הוא בונה את שני החצאים ולא מבטל אף אחד. אם חצי אחד מבטל את עצמו, השלם לא שלם.

תלותיות במובן שאי אפשר לתפקד בלי האחר היא לא טובה. אבל העולם החדש הזה מגדל את שנינו, ואיתו אנחנו יותר מכל אחד בפני עצמו.

זה שאדם חשוב לך לא אומר שאת תלותית בו, אבל גם לא שאין לכם קשר והשפעה אחד על השני, צריך איזון.

נובעת כלפי מישהו שלא באמת מכירים, ועיקר ההתרגשות נובע ממה שאנחנו חושבים שהוא, בדמיון.

כשאת מכירה אדם ואוהבת אותו באמת, לא רק בזוגיות, הורים, חברים, זאת התרגשות, אבל אחרת לגמרי, של קשר עמוק ואמיתי, השמחה וההתרגשות נובעים ממקום אחר לגמרי. וכל התגובות וההרגשות, שיכולות להיות פרחים ופרפרים(שזה לא אומר שיש כל הזמן) או מבט, או הרגשה פנימית, ידיעה, יבואו מהמקום הפנימי הזה.

אני ממש זוכרת את אחותי (שהתחתנה לפני שנתיים) לוחמנית כזאת, ג'דאית (- הורגת ג'וקים לבד..)

 עצמאית, לומדת ועובדת קשה כדי לממן לעצמה את הלימודים ודי חיה לעצמה כזה ולא תלותית בכלל באף אחד!

ואז פתאום היא הכירה את בעלה והיא התרככה ופתאום היא ביקשה ממנו עזרה בכל מיני דברים

(שיהרוג ג'וקים...) ואם היינו מריצים עליה צחוקים בבית אז פתאום היא הייתה אומרת לבעלה (נגיד קוראים לו משה) "נו משה תגיד להם.." קיצור נהייתה תלותית בו אבל לא ברמה מוחלטת וקצת זמן אחרי החתונה זה ממש נהייה מאוזן אצלה שמצד אחד היא הייתה היא- עצמאית ולוחמת אבל יותר ברכות. היא נתנה לבעלה הרבה מקום להכנס.

לא יודעת אם היא בעצמה הייתה מודעת לזה אבל מאוד הגיוני שאנחנו מנסות "למלא" את החוסר, ומנסות לא להיות תלותיות אבל כשנגיע לקשר הנכון לנו אנחנו באמת נצליח להרפות ולשחרר ולהיות טיפה "נזקקות" ו"תלותיות" ... (שונאת תמילה הזו.. סמנטיקה שלילית..)

שמעתי את הרב טמיר אומר פעם שצריך להיות טיפה "משוגעים על הגג" כדי להתחתן... אז אני עולה עכשיו לגג- מוזמנת

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳