אל תדריכו
אל תלכו לישבצים חסרי תכלית
אל תענו לטלפונים והודעות
תלכו לישון זה הכי מועיל שבעולם
|מותש|
זהו
אה ושישנו את הסמל של אריאל דחוף
ושיסדרו לי אוטו ורשיון
אני כבר אסתדר משם
כבשההאמת שלהדריך זה אולי טוב אבל תלוי איזה שבט זה
אבל לא התכוונתי דוקא לגיל, למרות שגם זה משפיע
כאילו, איך מסתדר האופי של המדריכה עם האופי של השבט.
או לא דוקא אופי, גם סגנון וכדו'
כלומר, לא הכי טוב שבעולם אבל אולי היו לי ציפיות
למדתי מזה כמה דברים זה כן, וגם הלהיות בסניף היה כיף ועם הצוות וכלמיני כאלה.. ב"ה!
כמו הירח.למה לשנות את הסמל של אריאל?
הסמל ממש יפה דפקא
יש לי סיכוינמ.
את חושבת שהוא לא יפה?
חברות שלי אומרות שלוחות הברית ששם הם מהנוצרים אז כשהן מציירות הם עושות את זה שונה (אולי זאת רק אחת בעצם..)
חוצמזה יש שם דגל ישראל! חח סתם סתם
אבל הוא עדיין יפה
זוכרת שבמחנה שנה שעברה ישבתי לידך בשבת?
אוו היה מצחיק.
היינו שלוש חניכות
אני הייתי עם שלוש חניכות כל החיים
(@כמו הירח. זו אחת הסיבות למה שדברנו מקודם)
יש לי סיכויאז אנחנו סביבות השלושים
יש לי סיכוי
יעל
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול