יש אנשים שאם היתי צכה לחיות איתם לא הייתי שורדת.יומנים נשרפים
בעכס
אני בררנית מידי
אבל אני פשוט לא מסוגלת לסבול אופי כזה. לא מסוגלת
אני מסוג האנשים שלא יודעים לשמור על קשר.יומנים נשרפים
יש פה כאלה שחוו את זה על בשרם
ואני גם מהאלה שאכשהו יודעים על הרבה אנשים דברים.יומנים נשרפים
בהתחלה הרגשתי מגניבה.
אחכ פשוט חשבתי שאני אוזן קשבת להרבה אנשים
אחכ הבנתי שכנראה זה סתם אופי מטומטם של לדעת הכל.
הי לאלאפרפר לבן.

זה בכלל לא מטומטמם

זה גאוני

תחשבי על זה שהרבה אנשים מרגישים בנוח לשפוך לך תלב, שזה לא משו שעושים אצל כל אחד..

לא בטוח שהם רוצים. אולי גרמתי להם לרצותיומנים נשרפים
בכל אופן זה אחרי הרבה זמן מחשבה
וזאת המסקנה שלי
טוב, אם את רוצה להגיע למסקנות שהופכות את עצמךפרפר לבן.

ללא טובה בעיני עצמך, תהני |מושך כתף|

אני חושבת שהפכתי לבררנית. פעם הייתי יותר זורמת על אנשיםיומנים נשרפים
הרבה יותר חברותית.
היום כל אחד שני פלצני בעיניי.
מסכנים העולם
(זה עניין של תקופה, וזה הגיוני.)*בננית*
יש בי איזה משהו כזה שמכור לסופים.יומנים נשרפים
כן כן. זה משפט ממקימי.
אבל וואלה.
זה קורה לי יותר מידי הרבה אז אולי אני גם כזאת
דיברתי בסמסים עם שתי בנות מאז שיצאנו לחופש.יומנים נשרפים
וגם איתן משהו ונרא שיטחי ולא זורם.
אני לא זוכרת להגיב.
לא זוכרת לשלוח.
לא זוכרת להתקשר.
בנוסף להכל אין לי כח.
אני פשוט לא יודעת לשמור על קשר.
זאת אני
זה די בסדר, את יודעת? הרבה מאיתנו ככהריעות.


זה לא בסדר, זה אולי לא חריג במיוחד, אבל בסדר זה לא.יומנים נשרפים
אני מגלה מידי הרבה דברים. זה לא טוב. לא טוביומנים נשרפים
אני מכירה יותר מידי אנשים ורע לי עם זהיומנים נשרפים
באלי לחזור להיות חברותית ונחמדהיומנים נשרפים
אני צריכה ללמוד להתגעגע בצורה בונה וטובה.יומנים נשרפים
יש דבר כזה בכלל?
כשאני רואה אנשים מבוגרים בוכים זה צובט לי חזק.יומנים נשרפיםאחרונה
וזה מזכיר לי שגם אם הם גדולים והאנשים המוערצים עלינו יש להם רגשות.
יש להם קשיים.
יש להם משברים.
בראש שלנו הם אנשים תמיד חזקים ולא שבירים.

לפעמיים אנחנו לא יודעים עד כמה הם שבירים, וברגע שהם נכנסים למיטה הם מתפוצצים ומתרסקים.

כואב
נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה
~~ ( זה יותר יפה מהנקודות שאנשים שמים כאן)מחכה לחורף
למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?


חורף בריא לכולם

החורף הגיעזיויקאחרונה
למישהו יש קישור לסרט כפולה פרק 2 לא ביוטיוב?מישהו יפה!

אולי יעניין אותך