אני יושב עכשיו קרוב אל השמיים,
מנסה למצוא תשובות לשאלה,
על הדרך גם חולץ ת'נעליים
חיילים עכשיו עוזבים את המרכבה.
כן אני יושב שם, חושב
קצת עלייך, להכאיב מעט ללב,
את המשפט הבא את בטח מכירה,
יום-יומיים אני בא בחזרה.

נגמר..נגמר..נגמר?

ובדרך כשיצאנו אל הבית,
אז עצרנו בפלאפל בפינה
ואנשים שם הסתכלו מחאו כפיים,
"הגיבורים שלנו" אמרו באהבה.
ואני עומד שם מסתתר,
קצת גדול עלי להיות זה ששומר
ובין ביס לביס עולה בי מחשבה,
לעזאזל כמה גיבורים יש במדינה.

נגמר..נגמר..נגמר?

ומאז אפשר למנות כמעט שנתיים
והיום אני עסוק בהשלמה,
בעוד רגע כבר אשמע את הכפיים
ואז אצעק בכל כוחי מהבמה.
ואם שומעים אם מקשיבים,
עוד אפשר למצוא כאב בין המילים
ומבטיח לא אכתוב על זה יותר,
רק בפעם הבאה שאשבר.

נגמר..נגמר..נגמר?

יש מדינה אחת על יד ירושלים,
שם עדיין משתוללת מלחמה,
כי אנשים שם מאבדים את העיניים,
לא מחכים לגיבורים באף פינה.

נגמר. נגמר. נגמר.

@שורדתתת

105757