כאן יהיו מסקנות. מוזמנים להצטרףהנסיך הקטן.
אז אני אתחיל? כן.חלילית אלט
¬ אבא נוסע לסיני ומשום מה נראה לי שאני אתגעגע אליו.
¬ אם אני אתפרק אני אצטרך לאסוף את עצמי בחזרה וזה מה שמפחיד אותי בהתפרקות.
¬ אני צריכה להיות מוזמנת כל שבת. זה יעזור לי לעזור לעצמי.
¬ בכלל, לעזור לעצמי זה הרבה יותר קשה מלעזור לאחרים.
¬ חשבתי שלהרגיש טוב זה מפחיד. מסתבר שטעיתי. הפחד הוא לא מהטוב אלא מהנפילה שתמיד באה כשהטוב בשיאו.
הורדת מסךהנסיך הקטן.
אבא זרק לי משו בהערת אגב ואני כבר בונה על זה מגדלים שלמים. אני מדמיינת בדיוק איך זה יהיה ולמה וכמה ונראלי שאני עומדת לחטוף כאפה בפנים אבל אני עדיין מדמיינת את זה. וזה עושה לי כיף בלב
אבל זה מטומטם. לפתח ציפיות לא עושה כלום חוץ מבכי כשזה מתפוצץ ונשארים רק הקרעים המעוכים והרטובים מרוק של הבלון. רוק שהוצאנו מעצמנו כשנשפנו לתוך הבלון. זה לא מכוון, אבל זה יוצא. ובסוף זה רק מרטיב והופך את הרסיסים האלה למגעילים וזה דוחה אותנו.
ואני עדיין לא מצליחה לעצור בעצמי מלדמיין.
מציאות חדשה זה לא הרס של הזיכרון הקודם. להוסיף לעצמו עוד חוויות לא פוגע במה שכבר קיים בנו, שכבר יש לו מקום, ואפילו די מכובד, בחיים שלנו עכשיו. הזיכרון אולי משפיע על המציאות החדשה, הוא כרוך בה והם נובעים זה מזה, אבל זאת פשוט בנייה של עוד קומה מעל, לא בניית בית חדש
אם הקצב של השיעורים בפסיכו ימשיך כמו שהוא עכשיו אני אשתגע סופית. אני לא בכיתה ב למען השם! וגם אתן לא. אז תתבגרו כבר ופשוט די
אני רוצה ללמוד, לא לשבת ולבהות בקיר. אני לא מצפה שזה יהיה בקצב שלי כי הקצב שלי מהיר נורא, אבל בחייאת |מתוסכל| אני אוהבת ללמוד. תתמודדו
אני ממש ממש ממש אוהבת את המשפחה שלי. למרות הצעקות והריבים והקללות ועם כל המשחקים והחיבוקים והצחוקים והמתיקות של אחים שלי
הקב'ה אדיר.
הביאו לנו בסמינריון גוש חימר ורעות ביקשה שננסה ליצור את מצב הרוחניות שלנו עכשיו, כמו איזה כלי אנחנו מרגישות, כמה מקום זה תופס אצלנו ואיזה. בגלל שאני לא אמנותית יצא לי משו שנראה כמו אף גדול, אבל בתיאוריה זה היה ביצה שבורה כזאת שבתוכה יש אפרוח מצייץ שרק עכשיו בקע.
עד לפני שנה, עד פולין, הייתי בתוך ביצה עם קליפה די קשה. לא ככ האמנתי, ולא ככ רציתי להאמין, אבל הייתה לי את הבועה של האולפנה שאםשרה לי להתפתח בתוכה. ואז היה את פולין. הייתי בטוחה שאני אחזור משם כופרת אבל ההיפך הוא מה שקרה. שמה פתאום הביצה נסדקה, פתאום האפרוח התחיל לקבל צורה, רוצה לנשום קצת יותר, ובסוף הביצה נבקעה והאפרוח צייץ.
ורק רציתי לנשום אוויר.
אבל מאז פולין לא השתנה כלום. אני עדיין אפרוח שלא רוצה לעזוב את הביצה השבורה. שמבין שצריך להתפתח ולהתקדם אבל אמא שלו נעלמה והוא צריך להתחיל לחפש אוכל לבד. אפרוח שמפחד, אבל רוצה.
אני כבר עם רגל אחת בחוץ, ויש לי עוד דרך ארוכה יד שאני אגדל ואהפוך לתרנגול חזק (זה לא נשמע טוב). אני מפחדת כלכך אני אני באמת באמת רוצה. ואולי אני עדיין לא מוכנה לצאת ולהיכנס לעולם הזה. עוד קצת ואני שם ואני אתחיל לאכול לבד.
ואני רוצה לחזור לרבי אלימלך מליז'נסק |בוכה|
הרמת מסך.
יום ראשון אני מתחילה אפילו שזה צום. כאילו שיש הבדל
אני נהיית רעבה רק מלחשוב עלזהאבל מותר תפוח ירוק! שזה ממש מגניב
אבא אמא וכל השאר (=סבא)
דברנו בשולחן שבת על הבחירה החופשית, הכל צפוי והרשות נתונה והיה ממש מעניין
הבחירה שלנו היא בעצם איך נספר את הסיפור. היה מה שהיה, קרה מה שקרה, וזה היה כתוב מראש והשחקנים נבחרו עוד לפני.
הבחירה שלנו מתמקדת באיך אנחנו בוחרים לעבור את החוויה. קח שני אנשים שעברו בדיוק אותו הדבר, כל אחד מהם יכול לקחת את זה בכיוון שונה לגמרי עד שזה נראה כמו שני מקרים שונים
מה שאנחנו בוחרים לקחת מהחוויה, איך שאנחנו בוחרים להתייחס אליה, איך שאנחנו רוצים לזכור אותה, זאת הבחירה שלנו. איך שנצא משם, זה כבר תלוי רק בנו
כואב לי הראש והבטן והגב והצוואר וכל הגוף בכללי וזה לא ככ נחמד
ואני רעבהה! למרות שאכלתי עכשיו סיר שלם
מחר עושים המון פסיכו ואז בערב יוצאים עם אדר. אולי מתישהו שם גם קונים פלאפון והולכים לבקר את סבא וסבתא
צפרדעון
קראתי השבת בדיחה ממש מצחיקה אבל אני לא מצליחה להיזכר בה. חבל
עד כאן דברי להיום. אני הייתי אביגיל, אתם הייתם הקהל
היו שלום ותודה על הדגים
..הנסיך הקטן.
מצאו דרכם אל תוך ביתי הלילה
וכל המנגינות שנשארו תמיד בחוץ
גדעו אושרי, טיפסו, עלו למעלה
זה לא נותן מנוח, האם יהיה בי כח?
אין לי דבר, אין לי אין לי דבר, מלבד אהבתנו
ואם אמצא הדרך, האם יהיה בה ערך?
יש רק אותי, יש רק אותי וזה מעט
מעט לשנינו
אם תקראי את מכתבי, את מילותי
תדעי שמשהו נורא קרה הלילה
אל תעצבי ילדה, לא אל תבכי יותר מדי
אני שומר עלייך מלמעלה
זה לא נותן מנוח, האם יהיה בי כח?
אין לי דבר, אין לי אין לי דבר, מלבד אהבתנו
ואם אמצא הדרך, האם יהיה בה ערך?
יש רק אותי, יש רק אותי וזה מעט
מעט משנינו
זה לא נותן מנוח, האם יהיה בי כח?
אין לי דבר, אין לי אין לי דבר, מלבד אהבתנו
ואם אמצא הדרך, האם יהיה בה ערך
בלי הכוכב?
בלי הכוכב אשר מאיר את שמי חיינו
געגועים קורעים את מיתרי ליבי
...
מי שם נפשו שתהיי מאושרת?
לכבות את החושך.
...
זה שיר עצוביש לי סיכוי
שחברות של אחותי הקליטו.
אהה את שמעת אתזה.
סליחה
תודה על האיפשורפינג.אחרונה
שמחנו להיות לך לקהל.
היה לנו מעניין ותודה רבה.
..זית שמן ודבש
הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!
עוד יש פה חיים???יאיר_
לא כ"כזית שמן ודבשאחרונה
פעם היו מסקנות. אתם לא זוכרים אני זוכרת.שִׁירָה
היום יש תהיות.
תהיותשִׁירָה
למה אני קוראת הודעות מפעם
למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה
למה אני מרגישה שהכל עליי
למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)
למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות
איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה
למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו
למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו
למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי
למה החיים כאלה עליות וירידות
ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים
לא תמיד, אבל לפעמים כן
למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה
תהיות נוספותשִׁירָה
איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי
אני זוכרת שהיו הרבה יותר
ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם
מעניין אם יגיעו אנשים מעניינים בקיץשִׁירָה
מעניין
אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא
תהיות נוספות נוספותשִׁירָה
למה הפסיקו לייצר נוקיה208
למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208
למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן
ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר
אפילו בנות מפה שפעם היו לי
שתדעי שאני ממש זוכרת אותך.אונמר
מה שלומך?
ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.
היי גם אני זוכרת אותך. את הניק כאילושִׁירָה
עוד תהיות? דברים על החייםשִׁירָה
ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא
למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא
למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה
אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה
אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא
אני רוצה להיות עצמאית
אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב
עקיבא בחור שנוןשִׁירָה
אי אפשר לקחת ללב את מה שעובר על אנשים אחריםשִׁירָה
מספיק לי די והותר מה שעובר עליי
והעומס הזה שמגיע
מכל מיני סיפורים שקורים מסביב
עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור
עד שהבנתי שהוא ברור
אסור לי להיות שם יותר מידי
ואני מוגבלת
אני יכולה להיות נחמדה
להתעניין בשלום
להביא משהו נחמד אם מסתדר לי
אני לא יכולה לתת את הבית שלי
או את האוכל שלי
או את הלב שלי
וזה גם לא יעזור
עכשיו צריך להתפלל
ואיפה אני ואיפה להתפלל
ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם
אבל יש לי תפקיד
כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי
הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים
הוי טאטע רחמים עלינו
אנחנו רוצים להתפלל
חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן
מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור
בקיצור גאולה עכשיו
זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו
ובלי הנחת של אביגייל
אנחנו רוצים בית דוד
מהר עכשיו אין זמן לחכות
חיכינו מספיק אביגייל
טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו
ותן לנו שמחה!
משה
קוראים לזה מובחנות
ייתכן... טרם עברתי הכשרה כלשהי בענייןשִׁירָה
אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית
אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית
לא צריך "הכשרה"משה
צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.
מובחנות פירושה-שִׁירָה
מובחנותמשה
מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.
אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.
אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.
אהה לא יודעת אם זה בדיוק מה שהתכוונתי על עצמי.שִׁירָה
לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.
כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?
אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.
ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה
אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה
להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר
כי לחשוב עליה בלי יכולת לעזור זה קשה
ולעזור זה לא אפשרי
אז מה נותר?
להתפלל
ואולי אולי. אולי גם יש בי את יצר הסקרנותשִׁירָה
והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין
ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם
ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.
ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.
אולי, אני לא יודעת.
בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי 
חחח
איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.
הנה אמרת לעצמך את האמתמשה
זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.
(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")
כן כנראה זאת האמת האמיתיתשִׁירָה
לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.
בסדר
להבנתי את המציאותמשהאחרונה
אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.
גם מול אחותך או אנשים קרובים אחריםמשה
אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.
הדבר הכי חשוב.
אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.
צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.
לגבי חדשות לא מסכימה...שִׁירָה
תסבירי?משה
אתמול הגיע בחור חדששִׁירָה
לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.
והוא אמר לי תודה רבה.
יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.
כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה
ואשריכם לגמרי כמו שנאמר
אבל
לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי
ואם האדם הזה הוא אישה אז כן
צריך לומר תודה גם אם זו אישה
עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה
(למעט שבועות? אולי)
אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו
וואו
אשריך לגמרי
והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ
אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא
להבדיל בין החיים, כן.
את עובדת במקום של גברים דוסים?משה
(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)
לא עבודה, התנדבות קטנה פעם ב....שִׁירָה
הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?
נדמה לי שהוא היה כזה שיותר מאומר תודהמשה
אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.
ברור לי...שִׁירָה
..זית שמן ודבש
זה חרא
יש מתאםזית שמן ודבשאחרונה
הגנהיצחק מזרחי
דחוף!!!! ההגנה הזאת תוקעת לי את הטלפון...
מעניין אם יש פה אנשים שעוד זוכרים אותידי"מ
קודם תתחיל - מעניין אם יש פה אנשיםל המשוגע היחידי
אח"כ אם זוכרים אותך
חחחדי"מ
כןסביון
כןזית שמן ודבשאחרונה
קישור לשטיסל עונה 3 מישהו?הרהמורניקית
חחח מת פה, תנסי בפורומים אחריםל המשוגע היחידיאחרונה
אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים
..זית שמן ודבש
הייתי איתה ביחד