שאלה שבאמת דורשת עיון וחקירה. למה אנחנו צמים בכלל? למה צמים ביום כיפור בפרט?

מה החשיבות של בית המקדש ומה הוא מסמל בשבילנו?

בעיני זו שאלה שראוי לפתוח בעבורה ספרים ולחפש לה מענה, כזה שיעזור ליישב את הקושי הזה.

 

בינתיים עונה מהראש, וגם אם יש מקורות צריך לחפש אותם.

 

אם תפתחי בספר ויקרא בפרק כ"ג תראי שמופיעים שם כל המועדים וביניהם גם יום כיפור. הביטוי הייחודי המופיע ביחס ליום זה הוא "בעצם היום הזה" (פס' כ"ח). מה הכוונה? שעצמו של יום מכפר, ואין הכפרה תלויה בקרבנות (הכפרה של הקרבנות מוסיפה על הכפרה של היום עצמו). עד שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, התפילות הן במקום הקרבנות, מה שאומרים ו"נשלמה פרים שפתינו" - המילים שלנו הן במקום הקרבנות.
יום נוסף שמופיע לגביו הביטוי הזה, ומופיע באותו הפרק הוא חג השבועות. 

מה בין יום כיפור לחג השבועות? לפני כמה שנים, לא זוכרת כרגע היכן, קראתי ששבועות הוא המקבילה של יום הכיפורים. איך? יום כיפור עניינו כפרה על הנפש, חג השבועות עניינו כפרה על החומר. לכן ביום כיפור אנו מענים את נפשותינו בצום, ע"י ביטול כל צורך גשמי ושימת הדגש על הצד הרוחני באדם, וחג השבועות מתקן את הצד החומרי בהקרבת המנחה החדשה, לכן אין צורך בביטול הגשמיות, כי כאן נעשה תיקון של צד אחר באדם. 
 

פרט לצום יום כיפור שהוא היחיד שנקבע בתורה, חכמים קבעו לנו צומות נוספים, שאפשר לראות כיצד הם מתקשרים ברעיון למהותו של יום הכיפורים - לעורר את לב האדם לתשובה ולחשבון נפש, כך שלאחריו הוא יהיה במקום אחר מזה שבו היה כשנכנס לצום. 

 

זה באמת לא פשוט מה שאת מרגישה, וחלילה שיקרה מה שאמרת. 

ואני איתך ברצון שיום צום תשעה באב לא יהיה עוד יום של אבל וחורבן אלא יום של שמחה גדולה ובניין לכל עם ישראל.

(אם יש לך שאלה או שתרצי לדבר על כל דבר את מוזמנת לאישי בשמחה)

 

צום מועיל.

אז בעצם העניין של יום כיפור זה לאו דווקא תפילה?

כלומר, עדיף שאני אהיה בתפילה או שתיים ובשאר אישן כדי לא להתעלף?... נשמע קצת מוזר.

ויפה ההקבלה בין יום כיפור לשבועות.

ועדיין - אם מהות הצומות שקבעו חכמים זה לפשפש במעשים ולחזור בתשובה, איך אפשר לעשות את זה בצום? אולי הם יכלו, אני בהחלט לא.

זה לא שאחד חשוב מהשני במעלה שלו. לכל אחד מהם יש חלק ותפקיד בכפרה של עם ישראל.

גם עצמו של יום (דווקא ביום ההוא ולא ביום אחר) וגם עבודת היום , שבזמן שבית המקדש קיים נעשית ע"י הכהן הגדול, ובימינו, עד שיבנה בית המקדש, נעשית על ידי כל אחד ואחד מאיתנו, כיוון שאין לנו כהן שיכפר עלינו ויקריב קרבנות בעדנו ויתוודה על כל חטאתינו.

לגבי מה עדיף, זה שאלה שחכמינו ופוסקי הדורות דנו בה, ואני בטוחה שאפשר למצוא לכך תשובה בספרי ההלכה, מה ההלכה אומרת. ועוד לפני שאני פותחת את ספרי ההלכה אין לי ספק בכך שחכמינו קבעו את ההלכה באופן כזה שלא יכביד על האדם ויאפשר לו לקיים מצוות בוראו בשמחה (שזו גם מצווה מהתורה לקיים את המצוות בשמחה).

ולגבי ההערה האחרונה, זה גורם לי להבין שאולי המושגים שהזכרתי הם מאוד רחבים ומקיפים בעיניך, מה שגורם לך להרגיש שהדבר בלתי אפשרי. אבל אם דרשו זאת, בוודאי הדבר אפשרי. 

לחזור בתשובה זה לא מחייב עכשיו להפוך את כל החיים שלי על פיהם. זה מאוד מאיים, מפחיד, ובאמת בלתי אפשרי. ידועה האמרה (שכרגע אני לא זוכרת מי אמר..אשמח שתעזרו לי להזכר) שלוקח לאדם שבעים שנה כדי לתקן מידה אחת בשלמות. אז לצפות שנעשה את זה ביום אחד זה בלתי אפשרי.לחזור בתשובה יכול להיות גם צעד אחד קטן בדרך לשינוי גדול ומבורך בעתיד, גם אם לא בעתיד הקרוב ממש.  זה יכול להיות התכווננות מחדש על הכיוון שלי בחיים, להזכר מה חשוב ומה פחות, לקחת על עצמי דבר קטן שבכוחותי לזכות עם ישראל ולקירוב הגאולה השלמה ברחמים.

וזה אני יודעת שיש בכוחך לעשות,יקרה.

בס"ד

 

וברצינות-

אכן שאלה גדולה!

יש בזה הרבה מאד עומקים,

החל מהכפרה בעקבות העינוי עצמו- (ייסורים מכפרים)

ועד לעצם הנשמה שמתגלה ביום כיפור, ומראה שיהודי למעלה ממלאך,

ולא זקוק לאכילה ולשתייה... (בשורש, כיום כמובן כן תלויים בזה, אבל זה חיבור חד שנתי לדרגה הזאת שקיימת בפוטנציאל שלנו)

 

מציעה באמת לפתוח ספרים וללמוד לעומק.

רק נקודה אחת- יום כיפור הוא לא רק כפרה על העוונות,

הוא יום חג, שבת שבתון.

הצום של יום כיפור לא יבטל גם לעתיד לבוא,

כך שעניין הצום - עניינו הפנימי בכל אופן- הוא מעבר לכפרה וחשבון נפש,

אלא יש בו עניין עצמי, קדושה עצמית שמתבטאת בכך שנחשף הקשר העצמי עם הקב"ה,

וממרום גילי, לאחר שנים של צום יום כיפור יכולה לומר שבהחלט מרגישה כיום בצום,

את ההתעלות מעל הגשמיות, את הקשר העצמי עם הקב"ה, ועד שבכלל לא רוצים ללכת לאכול,

וככל שהיום הקדוש מתקרב  אל סופו חבל על כל רגע...

ואני מדברת כאחת שבגלאי העשרה אפילו המאוחרים (למרבה הבושה) העבירה חלק מהיום
במחשבות על תפוח...

נכון להיום, 

אנחנו נשארים בית כנסת לערבית ושרים ניגונים ואין חשק לאכול,
אפילו שבבית כנסת מוציאים שתייה מתוקה ועוגות... פשוט אין.

הייתה גם שנה שהיינו כמה חברות כל יום כיפור בכותל ובבית כנסת של הצמח צדק ברובע,
והסיבה היחידה שעזבנו את הכותל הייתה אוטובוס אחרון לעיר מגורינו,
וזה שהילדים מחכים בבית של אימא שלי, ויש עבודה למחרת...

זה היה בעשר וחצי בלילה.

בלי לפתוח את הצום, ובלי להרגיש צורך בכך.

ואני מדגישה שלא תמיד זה היה ככה, אבל עם השנים חוויית יום כיפור השתנתה באין ערוך.

שנזכה השנה להיות ביום כיפור בבית המקדש

*העלית את זה בזמן טוב להתחיל להתכונן...

 

בס"ד

 

התכוונתי להגיב לפותחת, סליחה

באמת עם השנים החוויה של יום כיפור הולכת ומתדייקת בנפש, ועם זה מגיע הרצון להשאר במקום הזה עד כדי כך שאת לא מרגישה צורך לאכול מיד בצאת הצום.

ולכיפור צריך להתכונן כל השנה...ולהמשיך את הקדושה שלו על כל השנה..

אבל... איך זה קורה?

תחשבי שאת עומדת במשפט המשפט הזה ישפיע לך על כל השנה ואולי אפילו על כל החיים(או סופם) במשפט הזה את מגלה שהקטגוריה עקבה אחרייך במעקב צמוד והם יודעים כל פרט קטן שאפילו לא ידעת או שכחת במרחב נושאים עצום
את גם יודעת שהסנגוריה עשתה מאמצים עצומים בשביל לנסות לזכות אותך אבל את גם יודעת שהמאמצים לא נעשו בשביל לתרץ את העבירות אלא בעיקר נסיונות לאסוף כמה שיותר זכויות כדי להשפיע על השופט כשהשופט ידוע בהיותו מחוייב לדין לאמת ולנקמה במי שעובר על החוק

אדם רגיל במצב כזה יהיה כל כך לחוץ ובפאניקה שהוא אפילו לא יחשוב על לאכול
התורה יודעת שהאדם לא יכול לדמיין מספיק טוב את הסיטואציה כדי שהוא יגיע למצב כזה אז היא ציוותה עליו לצום כדי שיוכל לחשוב על זה ולהוסיף לו זכויות (מתקשר למה שאילת השחר אמרה שהעבירות בדר"כ בפן היותר גשמי והצום זה הניגוד לזה)

לא רק העניין של המשפט הוא זה שמונע מאיתנו לאכול, יש פה משהו גבוה מזה.

 ביום הזה במיוחד באה לידי ביטוי המעלה הגדולה של עם ישראל שהם מעל למלאכים. יש הרבה היבטים לעניין הזה, ואחד מהם הוא להזכיר לנו שהעיקר בנו הוא הנשמה הטהורה שהיא חלק אלו-ק ממעל. בתענית אנו מזככים את עצמנו עד כדי כך שאנו נמצאים בדרגה מאוד גבוהה. לכן ביום הזה בלבד יש לנו רשות לומר בקול אחרי קריאת שמע של ערבית של יום כיפור "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", דבר שבדר"כ נאמר בלחישה. 

 

יש כל כך הרבה ללמוד על היום הקדוש והנשגב הזה שזכינו לו. הזדמנות להתחיל מחדש מאפס, נקיים מחטא ועוון.

בס"ד

 

אז אין ספק שעדיף צם וישן.

 

אבל זה גם נראה לי מאוד הגיוני, להתנתק לזמן מסויים מכל תלות בגוף ובחומר.

דעי לך שיש מנהג בקרב יהודי מערב אירופה (יקים, אבל פשוט המנהג הזה יותר קדום מהמושג 'יקים', אז העדפתי ככה), שלפחות עד לפני שני דורות היה מאוד מקובל, לצום גם בראש השנה.

אז בואו נתנתק מהכל בראש השנה, למה ביום הדין? דווקא אז אנחנו צריכים את כל הגוף והנפש כדי לחזור בתשובה, לא?

בס"ד

 

ויותר מזה, מי אמר שצריך להתאמץ כדי לחזור בתשובה? דווקא העובדה שלמרות שיש לי עכשיו דין גורלי ואני צריך את כל-כולי מרוכז אבל לא אכפת לי אלא אני צם וסומך על קודשא- זו הראיה הטובה ביותר ששיניתי את דרכיי.

מותר לצאת באמצע התפילה ומותר לישון במקום להיות בנעילה?

שאלות של מותר ואסור אלו שאלות הלכתיות. ולהלכה בטוח יש מה לומר בעניין תפילות יום כיפור לנשים.

אני מוכנה לחפש לך את ההלכה הכתובה אבל בינתיים חשוב לי לתת תשובה כלשהי.

אני יודעת שאישה לא חייבת להיות בכל התפילות אם היא לא מסוגלת (או לא יכולה כי מטפלת בילדים), אבל כן צריכה להגיד את הוידוי המופיע בתפילות ואני חושבת שיש עוד משהו שצריך לומר, לא זוכרת כרגע. 

לגבי נעילה - 

זו התפילה הכי חשובה והכי גבוהה ביום הקדוש הזה, זה השיא של כל החודש ועשרה ימים וכל החודשים שקדמו להם מיום כיפור שעבר. זה הרגע שבו המלך שהיה בשדה, הכי קרוב אלינו, חוזר ועולה את כל הרקיעים עד כיסא הכבוד..

אז לישון בזמן הזה?

...

 

(יש לי רצון להציע לך ללמוד יחד אבל לא יודעת אם את רוצה ואם אוכל לעמוד בזה..)

אבל עם כל המשמעות של תפילת נעילה - מחילה, בסוף הצום אני לא מסוגלת לעמוד על הרגליים.
וזה חוזר לשאלה המרכזית: למה לצום ולהתענות ביום כ"כ גבוה?

בס"ד

 

שמדי שנה מפספסים נעילה. לא סוף העולם. העיקר לכוון בכל מעשה ומעשה לעשות את רצון ה'.

כמובן אשרי מי שזיכהו הקב"ה וצום לא מקשה עליו (כמוני, לכן אני קצת משוחד בשאלה המרכזית).

ומה תאמר על אותו גנב שסמוך על ה' ומתפלל אליו שתצליח בידו מלאכתו ולא יתפס על ידי כוחות האכיפה?
לא תמיד לסמוך על ה' זה ראייה חותכת לכך שאדם שב בו מדרכיו הרעים. אולי זה מלמד על אדם שקנה אמונה.

 

חז"ל אמרו לנו שהקב"ה מצפה מאיתנו שנפתח לו פתח כפתחו של מחט והוא יפתח לנו פתח כפתחו של אולם, ישנה דרישה מהאדם, ולו הקטנה ביותר שתוכיח לקב"ה שאנחנו רוצים לחזור בתשובה והוא מסייע. אבל צעד צריך להיות. וידוי, חרטה, קבלה לעתיד צריכים להיות.

הייתי מציעה לפתוח ספרים וללמוד את העניין, הלכות תשובה לרמב"ם יכול להיות ספר להתחיל בו.

מניחה פה הלכה אחת מהלכות תשובה. הרמב"ם כותב בפרק א הלכה ח :

בזמן שאין בית המקדש קיים, ואין לנו מזבח כפרה--אין שם אלא תשובה.  התשובה מכפרת על כל העבירות:  אפילו רשע כל ימיו, ועשה תשובה באחרונה--אין מזכירין לו שם רשעו, שנאמר "ורשעת הרשע לא ייכשל בה, ביום שובו מרשעו" (יחזקאל לג,יב).  ועצמו של יום הכיפורים מכפר לשבים, שנאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם" (ויקרא טז,ל).

 

כלומר, אדם לא יכול לבוא ולומר אני לא אעשה כלום וה' יעזור, כי יום כיפור בעצמו מכפר. יום כיפור מכפר למי שעושה תשובה. והתשובה היא עיקר העבודה שלנו. ביום הזה בעיקר, ובכלל. תשובה היא לא עניין של חודש אלול ויום כיפור בלבד.

 

נקודה למחשבה

 

בס"ד

 

 

תהיי בטוחה שב"ה אבא שלי לא התרשל בחובתו ואת לא צריכה ללמד אותי רמב"ם הלכות תשובה, השאלה היא איך שבים בתשובה, ראיתי בספרים הקדושים כמו שקוראים לה חקירה לא פשוטה בשאלה האם תמיד צריך את כל דרכי התשובה דלעיל, אבל מכל מקום ודאי שאין בדברים ראיה לכך שיש חובה לחזור בתשובה דווקא ביום כיפור עצמו, וקל וחומר לכך שמדובר במעשה קשה ומסובך.

לא צמים אלא שמחים כי מאמינים ו"סומכים" על הקב"ה שגזר עלינו לטובה

אשכרה.