על פרודות פחמן, איך שהן יכולות להתאסף סביב עצמן במבנה גבישי, מלוטש, גאוני,

איך שהן בתיאום מושלם מתקבצות ונעשות ליהלומים, ליצירות פאר נדירות, ואיך שהן לפעמים ככה.

מתפספסות.

נסחפות זו אל זו רפות כוח, מתקרבות, מתרחקות, בסוף איכשהו מתגבשות ברישול לפחם המוני ומלוכלך.

 

ככה מילים. ככה ערבים שבסופם נולדים שירים, מול ערבים של בהייה במסך, איזו מילה מטופשת פה ואחרת שם, סיכום יום, או מסקנות, וריק.

ואיתה כותבים מילים.
יהלומים, יקרים ונוצצים-
אבל זהו.
ולעומתם, מילים-
(אני צריכה לספר לך משמעותן של מילים?)
ואני במצב רוח פלספני היום,
זה לא נדיר אצלי.
ובסוף כתבתי, במחברת החדשה.
אבל השיר זקוק לשיפוץ
למרות שכתבתי ומחקתי בערך חמש פעמים.

אולי פחמן כשהוא עופרת או פחם הוא פחות יקר
אבל הוא הרבה יותר מועיל
אולי כי להועיל זה התקדמות לעבר המטרה
עופרת משמשת לבניין אטימה ובידוד אך לעצמה אין ערך עצמי
פחם להנעת תחנות כוח אבל גם הוא רק כלי
לעומת היהלום שהוא עצמו המטרה
אפשר לומר אפילו שבעצם מהות העולם זה להסתדר לסדר הכי טוב ומה שמייצג את זה זה היהלום
שנאמר יהיה בסדר ....
אוף אני יותר מדי פילוסופי פחות מדי מעשי
או שאולי הפילוסופיה היא מטרה (מחשבות סדורות) והמעשה הוא דרך במטרה לכלי (אך גם הכלי הוא במטרה לשימוש ושימוש הוא דרך לנוחות ונוחות היא דרך לנחת שכדרכה אפשר לחשוב ....)
עצוב שלפעמים העולם מתיחס יותר לפרקטיות שזה רק הדרך ואת המטרות הוא אפילו לא רואה
אין ספק עולם מסובך
איך הוא אמור להסתדר בסוף?!
נצטרך לסדר אותו