התשובה לשאלה הזו, לדעתי, שאחרי שראו שלכולם מתפוצץ הבלון - הבינו שאי אפשר יותר להבטיח בלון חדש לכולם...

ומי אמר לך שהוא לא קיבל בלון חדש אחרי שהסיפור הסתיים??

ואת השאלה מתחתיי בעלי תירץ שרון ביקש פשוט לפתוח את הקשר של הבלון, ולנפח אותו גדול יותר ממה שהיה...

אני גדלתי על הספר הזה, אבל את בני בן החמש זה הסיפור הזה הדאיג - הוא שאל אותי "תגידי אמא, אף אחד לא מטפל בו? אחראי עליו? איך נותנים לו להסתובב ככה?"

האמת צודק .

מי משאיר ילדים קטנים לבד בבית?

ומי שמשאיר מגיע לו שנכנס לו לבית חתול תעלול!!!!

בחיים לא חשבתי על זה ככה..

מתאים כי זה דן פגיס ("כאן, במשלוח הזה...")

הביצה שהתחפשה – דן פגיס

היצירה יצאה לאור בשנת 1973. ואנו חוזרים במסע שלנו לביצה, לאפרוח ולתרנגולת שפתחנו בהם. עמדת המוצא של הגיבורה: היה הייתה ביצה, שלא רצתה להיות ביצה. בניגוד לאפרוח של קיפניס, בעמדת המוצא יש לאפרוח משפחה, ובמסע שלו הוא עובר ממשפחה למשפחה. לעומתו, מתגלגלת הביצה במסע שלה לבדה בעולם, ורוב הסיפור משפחתה כאילו אינה קיימת. (בדומה לביוגרפיה של דן פגיס).
היצירה הזאת דנה באיבוד זהות, בניסיונות הנואשים להידמות לאחרים, ובניסיונות הכושלים להתחפש למישהו אחר. הביצה מעמידה את עצמה בעשרה ניסיונות של "להיות מישהו אחר", ואת מירב האנרגיה משקיעה הגיבורה בבריחה מעצמה ומיעודה. כל הדמויות והעולם שבהם נתקלת הביצה אינם מוכנים לקבל אותה, והם מוצגים כמנוכרים וחסרי אמפטיה.

במקביל לביצה גם בחברה הישראלית החל מאמצע שנות הששים מתחיל תהליך של אובדן זהות. המילה ציונות הופכת להיות מילה גסה, ומתחיל תהליך של התנתקות מהשורשים היהודיים. בניגוד לדור המייסדים שהיה לו קשר וחיבור עמוק לתנ"ך ולמקורות היהודיים, החל תהליך של בורות וניתוק מהטקסטים שלנו. בתקופה זו מתחילה ירידה המונית מהארץ, והישראלים רוצים להיות כמו כל הגויים, תוך תהליך של חיקוי והתבוללות.
הביצה מוצגת ביצירה כדמות מוזרה וכחסרת תועלת, למרות שבמציאות יש לביצה ערך רב, יותר מאשר לרוב הדמויות אליהן היא רוצה להתחבר או להתחפש. ההתייחסות לביצה באופן זה משותף הן לדמויות שהיא פוגשת במסע הייסורים שלה והן לביצה עצמה. במקביל לביצה ביצירה, גם האנטישמים רואים ביהודי דמות מוזרה ומציגים אותו כשטן, וכן רואים אותנו כחסרי תועלת וכטפילים. למרות שבמציאות ההיסטורית תרם העם היהודי רבות לעולם.

למרות הניסיונות הרבים של הביצה להתחפש למישהו אחר, שום דבר אינו מועיל לה וכולם אומרים לה: "מכירים אותך מרחוק". במקביל, מתרחש תהליך דומה ליהודים / לישראלים הנמצאים בחו"ל; לכל מקום בעולם שאנו הולכים אליו- מכירים אותנו מרחוק ומצביעים עלינו. גלי האנטישמיות לא פסו מן העולם.

המסר של פגיס חד משמעי: תהליך אבדן הזהות הוא תהליך מסוכן הן לאדם הבודד והן לחברה. איננו יכולים לברוח מהשורשים שלנו, כי בצורה זו אנו מבטלים את אישיותנו וגם האחרים אינם מוכנים לקבל אותנו. רק חזרה לשורשים – לאימא תרנגולת (רק בסוף היצירה אנו מתוודעים לקיומה של משפחה) תביא עמה את הגאולה. כתוצאה מהמפגש האינטימי עם האם, חלה בביצה המתגלגלת לבדה בעולם מטמורפוזה ומשהו בקע בה, נפתח בה ופרח בה, והיא השיבה את הגיבורה למצב של אינטימיות וקבלה מוחלטת. ובהקבלה לביצה ולאפרוח ביצירה, גם חזרה שלנו לשורשים תביא עמה מטמורפוזה, תגבש את זהותנו, ותאפשר את מימוש היסודות היצירתיים המצויים בתוכנו הן ברמה האישית והן ברמה של החברה הישראלית.

והקישור המלא נמצא פה

יש שם פרשנויות לעוד סיפורים.. זה מעניין...

תודו ל- @1289

בזכותה חיפשתי בכלל..

בואו נדבר " data-goomoji="1f634" goomoji="1f634" src="https://mail.google.com/mail/e/1f634" /> רגע על יונתן הקטן . הילד הזה רץ  בבוקר  אל הגן. קודם כל, מי ההורים  חסרי האחריות ששולחים ילד  לבד לגן. מה הפלא  שהוא רץ? כולו בטח מפוחד  פצצות וצריך לדווח  על ההורים  שלו  לרשויות. פתאום באמצע הריצה הוא קולט עץ  ויונתן שלנו כנראה ילד עם הפרעת קשב וריכוז, שוכח " data-goomoji="1f607" goomoji="1f607" src="https://mail.google.com/mail/e/1f607" /> שהוא ממהר  לגן  ומקבל דודא לחפש  בעלי חיים  על העץ. ולא סתם בעלי חיים, אלא אפרוחים, כי ידוע בטבע שאפרוחים חיים על עצים. הרי מי מאיתנו לא ראה תרנגולות  מקננות בצמרות עצים. לא משנה, בקיצור, חיפש  אפרוחים, עשה תנועה  לא נכונה, נתקע באיזה ענף  ונהיה לו חור⚫ גדול במכנסיו. בינתיים  בכל הסיפור " data-goomoji="1f634" goomoji="1f634" src="https://mail.google.com/mail/e/1f634" /> הזה עומד איזה מישהו, מתצפת  על יונתןמהרגע שיצא מהבית בריצה, עומד  מתחת לעץ , בשיא חוצפתו  קורא ליונתן  בשיפוטיות ״שובב״  ובמקום לעזור לו לרדת מהעץ  עומד ומתמלל " data-goomoji="1f634" goomoji="1f634" src="https://mail.google.com/mail/e/1f634" /> את כל הקטע בחרוזים  (אגב, נשמה, חרוז לא משהו עץ וחיפש). לא רק זה, פתאום יונתן  המסכן, ילד מוזנח ששולחים אותו לבד לגן, מן העץ מתגלגל וההוא  במקום ללכת לעזור למסכן, ״את עונשו קיבל״. לך תעזור לו יא אפס, ילד נפל מעץ  מדמם שם, ההוא  עומד מבסוט בצד, כותב שיר. ועוד לא דיברנו" data-goomoji="1f634" goomoji="1f634" src="https://mail.google.com/mail/e/1f634" /> על השפן  הקטן הדביל, שלדעתי כבר בן 100, שעוד לא למד לסגור דלת וכל פעם חוטף שפעת.

המקור זה בסמיילים של ווטסאפ, פה זה יצא מוזר...

אני לא עד כדי כך משועממת 

מן הראוי לציין את זה מלכתחילה.

ובכל מקרה ראוי היה לך לענות "תודה. אבל לא אני כתבתי".

אנחנו כאן בפורומים משתדלים לענות בנימוס וברוח טובה, ודאי וודאי כשמגיב/ה אחר/ה טורחים להביע הערכה להודעה מושקעת שמישהי כותבת, או לפחות חשבנו שכותבת.

סתם צחקתי איתך... סליחה.

וזה משהו שסתם רץ בווטסאפ, לא יודעת מי כתב.

כי פה זה באמת יצא מוזר.

אז הנה:

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.