אם ההורה משגיח על הילד אין טעם בכלל להתערב. חשבתי בהתחלה שהתינוק רחוק מההורים...

גם את אולי לא ככ תצליחי לתרום במצב כזה...

בנוסף, אולי ההורים לא רוצים לתת לו משהו כשהוא צורח כי הם רוצים לחנך אותו שגם אם הוא בוכה הוא לא יקבל כלום..

אם את ממש רוצה לעזור- אני חושבת שאני הייתי מתקרבת להורים ושואלת אותם אם הם צריכים עזרה, או אומרת משהו כמו- וואו זה בוודאי לא קל לנסוע ככה עם ילד בוכה...- בטון אמפתי ורגיש..

וככה אולי היה מתפתח איזה שיח ביני ובין ההורים וככה הייתי יוצרת אינטראקציה עם הילד ומנסה להרגיע אותו...

פשוט לתת לאמא כלי להרגיע אותו.

רק שהוא ישן ולא היה עם אוזניות. 

מצטער שאני כזה... פשוט העלה זכרונות כואבים מאותו מקרה...  

אם ילד מקבל ממתק בתור נסיון להרגיע אותו כי הוא צרח, הוא עלול אח"כ לצרוח כל הנסיעה.

צרחתי = קיבלתי ממתק

אצרח כל הנסיעה = אקבל ממתק כל הנסיעה

ילדים הם לא טיפשים ולא פראיירים ואין סיבה שהם יהיו.

חבל מאוד שההורים יהיו טיפשים או פראיירים ויכנסו לסרט הזה של "אם אתם רוצים שאהיה רגוע, תביאו לי ממתק".

ממתק זה ממש לא פותר בעיות מידי. יש ילדים חולים, יש ילדים רעבים, יש ילדים עייפים. לילדים כאלו ממתק ממש לא יעזור. הדבר היחיד שיעזור זה שהנסיעה תיגמר.

אבל היו פעמים שהורים הודו לי ממש כשהצעתי להם בלון או סוכרייה. 

לפעמים זו כן יכולה להיות הצלה.. 

המסקנה - אינטואיציה ואינטליגנציה ריגשית.

ומצאתי את עצמי מראה לו סרט בסלולרי בזמן שאני עצמי עובד מול המחשב. המסכן התחיל לבכות כשקיבלתי שיחות טלפון.

שימי לב לא להציע בצורה שהתינוק יקלוט לפני שההורים יוכלו לסרב (נניח, אם את מציעה סוכריה בצורה שהוא רואה אותה, יכול להיות שהוא מאוד ירצה אותה, ואם ההורים לא מעוניינים לתת לו סוכריה זה לא ממש ישמח אותם).

בכל זאת עוסקת בחינוך.. אבל היו הורים שאמרו לא תודה.

מתחילה לחשוש..

אני האמת לא התייחסתי אליהם כמעט בכלל עד לשלב שהיה לי אחד שלי.

להוציא לשון זה בסדר?

או שזה מחנך לתרבות רעה.. 

אני תמיד מוציאה לאחיינים שלי לשון...

וזה מחנך אותם לתרבות רעה, אבל לא אכפת לי 

סתם, ברור שכן אכפת לי, אבל הם כ"כ נהנים מהלשון אז לפעמים אני עושה את זה...

(כשנולד איתן מישהו איחל לנו "מזל טוב להצטרפות הילד השלישי למשפחתכם)

לפעמים ל"ילדים" יותר קל להתמודד עם הילדים שלהם.

נראה אותך נתון תחת לחץ כלכלי עם ילדים קטנים בלי אפשרות להחזיק רכב ונסחב באופן קבוע עם ילדים קטנים בתחבורה ציבורית.

מנסיון שלי צריך לוגיסטיקה וכישרון שאין לכל אחד.

לזכור להביא לילדים אוכל+משהו טעים, לתת קודם אוכל ואח"כ ממתקים, להביא בגדי החלפה (כי זה ילדים וגם בנסיעה קצרה יכול לברוח פיפי), להביא שקיות (בשביל הזבל), לכור את הרב קו של הילדים, להביא אותם לא מורעבים ולא עייפים כדי שלא יצרחו שם בטירוף, לשעשע אותם כל הנסיעה בדיבורים ומשחקים וסיפורים (שאתה ממציא כי לסחוב ספרי ילדים בתיק זו ממש לא אופציה), לדאוג שלא יריבו (כי אז הם צורחים), לדאוג שלא יתלכלכו או ירטבו (כי אז הם צורחים), לדאוג שלא ישתעממו (כי אז הם צורחים), לדאוג שלא יצאו מהמושב (כי אז הם נופלים ואז...ניחשת נכון - הם צורחים), לדאוג שלא חם להם ולא קר להם, לדאוג שלא יציצו על היושבים מאחורה (כי לא נעים).

ומה עם הנסיעות שלא יוצאים מהבית? ואז אי אפשר להתארגן לוגיסטית כמו שצריך? (כי אני לא אסחב איתי לעבודה תיק עם אוכל + ממתקים + בגדי החלפה....) ואז הנסיעה פי 7 יותר מורכבת.

ומה עם הנסיעות להורים שלוקחות 4 שעות ב 3 אוטובוסים שונים, באוטובוס הראשון אכלו את האוכל, באוטובוס השני את הממתקים, באוטובוס השלישי הם כבר שפוכים מעייפות ולא מצליחים להירדם ואז הם...צורחים. 

ומה עם הנסיעות שלא מפנים לך מקום והילדים יושבים שניים בכיסא אחד ואת לידם על הרצפה ובעלך עומד בכלל בצד השני. אתה לא רוצה לתאר לעצמך איזו דרך סיוטית זו.

ושלא נשכח איזה אתגר זה בכלל לעלות לאוטובוס עם ילדים:

לסמן לנהג שיפתח תא מטען, לוודא שהוא פתח, אם הוא לא פתח לצעוק עד שהוא יפתח, לקפל את העגלה תוך כדי שאת מוודאת שהקטנים לא בורחים לכביש/נכנסים לתא מטען, להכניס את העגלה עם עוד מלא מזוודות שם, לתפוס את הילדים ולרוץ לאוטובוס (כי לא לכל נהג יש סבלנות ולא רוצים לחטוף צעקות, בכל זאת את עם ילדים...) אה ושלא נשכח שלפעמים דווקא ברגע המכונן הזה יכול להיות לך ילד שהחליט להשתטח על הרצפה ולא להיכנס לאוטובוס ואז לא רק שצריך לרוץ, אלא גם לסחוב ילד צורח ביד (ומה עושים כשאת בהריון מתקדם? סוחבים ילד צורח מול כל העולם בהריון מתקדם), אח"כ מעלים אותם במדרגות בתקווה שאף אחד לא יפול (כי כל מדרגה בגובה של חצי ילד), שולחים אותם מיד למקום ומפטירים לנהג ש"אני כבר באה לשלם", הנהג כמובן כבר התחיל לנסוע ואז צריך גם למצוא מקום וגם לוודא שהם לא נופלים, לשים אותם במקום, לרוץ לשלם לנהג (לפעמים עושים את זה עם תינוק ביד), לסדר את כל העודף בשיא המהירות (כי הילדים שם לבד), לרוץ לילדים ואז....

אז רק מתחילה הנסיעה

איך אומר הכרוז באגד? "נסיעה טובה" ואני מתפללת בליבי שהלוואי והנסיעה הזו באמת תהיה טובה (כלומר שהרעש היחיד שהם יעשו יהיה של צחוקים ולא של צרחות).

אם אתה חושב שזה קל, ושהורה שלא מצליח להתמודד עם זה הוא "ילד" בעצמו אז בבקשה אל תדין אדם עד שתגיע למקומו.

(מה גם שהרבה מאוד הורים בכלל לא מתורגלים לנסיעות בתח"צ עם ילדים)

*אה ושכחתי לומר שב"ה הילדים שלי לא מקיאים בנסיעות אבל יש הורים שהילדים שלהם כן (אז תוסיף לסחוב שקיות, מים, מגבונים, בגדים להחלפה ולבוא עם הרבה כוחות לנקות את רצפת האוטובוס תוך כדי שאנחנו על 80 קמ"ש) 

להוריי לא היה רכב כמעט כל השנים אז העניין של 5-6 באוטובוס בגילאים שונים מוכר לי היטב.

(אבל לא צרחנו)

אגב, חשבת על האפשרות להקרין סרט במכשיר נייד כלשהו?

(עשיתי את זה, באוטובוס, עם הבן שלי)

למה בינתיים? כי אנחנו יודעים שזה לא טוב (לא למוח ולא לקשר עם ההורים)

אבל אני רואה הרבה מאוד אמהות (שאני מאוד מעריכה) והן כן מראות סרטים לילדים שלהן. שאלתי אותן למה, והן הסבירו שבחיים מגיע שלב בו כבר יש הרבה ילדים לטפל בהם וקשה מאוד שלא להיעזר בזה.

לכן אני לא באה לצאת בהצהרות "אני לא מראה לילדים שלי סרטים" "סרטים זה מזיק" וכו'. אני רק יודעת שכרגע זו ההשתדלות שלי ומקווה להחזיק מעמד גם בשנים הבאות עם זה.

בתור ילדה הייתי רואה מ-ל-א טלוויזיה. אז מצד אחד ככה למדתי אנגלית, מצד שני לא למדתי איך להעסיק את עצמי בזמני הפנוי. זו נראה לי אחת המיומנויות החשובות בחיים. וחשוב ללמד את הילדים שלנו איך עושים את זה.

אם ילד בא ואומר שמשעמם לו אז במקום לתת לו חטיף או לתת לו לראות סרט, לדעתי עדיף לתת לו לצייר או לצאת לטיול. באוטובוס זה הרבה יותר מורכב (אני מודה)

שוב, לא באה להעביר ביקורת על הורה שמראה סרטים, ואולי יום אחד אני אעשה זאת בעצמי, אבל כרגע אנחנו מקפידים שלא.

אני מראה סרטים מדי פעם, אבל  בשוטף עושים הרבה יותר דברים מגוונים. ילד יודע להעסיק את עצמו גם אם מראים לו פה ושם.

אם אני אתחיל עם זה, מצידי, שישבו כל היום עם הסרטים ואני אעשה דוקטורט ( סתם)

ועכשיו ברצינות, ברגע שאתחיל עם זה ברור לי שהילדים ילחצו לראות עוד ועוד ומשם לא יודעת לאיזו רמת צריכה של סרטים כבר נגיע. 

כלומר, אני כמעט כל הזמן בבית מול המחשב ואפשר לבוא ולבקש ממני סרט ואני גם אתן לו לרוב.

אבל זה פשוט לא מעניין.

הוא מסתכל כמה דקות, מבין את הפואנטה והולך לצייר משהו.

(אני מנסה לאחרונה ללמד אותו להשתמש בעכבר. לא הולך לי כ"כ )

בנושאים אחרים אני יודעת לעמוד בפרץ הבכיות, בנושא של סרטים - לא.

תכל'ס להראות סרטים לילדים זה נוח. אפשר להכניס מכונות, לבשל לשבת, לקפוץ לשכנה, ללכת למכולת ומה לא. למה לא להימשך אחרי זה? זה כמו מתנה להורה.

זה אולי מפליא אבל דווקא כשאני לא מרגישה טוב וחייבת לשכב, הילדים מסתדרים הכי טוב. לא קוראים לי, לא מפריעים לי, רק כשאני באיזור יש בכי. הם יודעים להעסיק את עצמם טוב מאוד כשהם רוצים. קליקס, קפלות, צבעים, בובות, לגו, פאזלים. הם לוקחים לבד ופשוט משחקים.

בס"ד

אומנם אני עדיים רווקה אז יש לי זמן עד שאצטרך לדאוג לחינוך ילדיי..

אבל אני יודעת שלא הייתי רוצה לחנך את הילדים שלי לתרבות של סרטים.. כמו שכתבת- הייתי רוצה ללמד אותם לעסוק בדברים אחרים בעלי משמעות ותוכן..

אשרייכם ממש שאתם מנסים להקפיד על זה..! שתצליחו בעז"ה

ברור שכל הורה עושה מאמץ גדול שהילד שלו לא יבכה. אם הוא בוכה, וההורה עשה כל מה שביכולתו. אז אין מה להאשים את ההורה. זה שכל האוטובוס סובל מילד בוכה זו מציאות שקורית הרבה בתחבורה ציבורית. לכן היא כל כך זולה, כי היא לא נוחה, היא ציבורית. אני לא יכולה לבחור את ציבור הנוסעים.

אנחנו לדוגמא מאוד מקפידים שהילדים ישמרו על העיניים ועל צניעות, ובתח"צ ה' ישמור מה שרואים שם...

וזו בעיה שלי! אם זה כל כך מפריע לי אני זאת שצריכה לקנות רכב ולא להלביש או לחנך את כל האוטובוס.

באותו אופן זה ממש מצחיק מה שאומרים שבגלל עשנות בריאותית כל האוטובוס סובל. ואם היו מציעים לילד ממתק לא כשר וההורה היה מסרב? אז הבכי היה מתקבל, נכון? כי אנחנו מוכנים לכבד ערך שחינכו אותנו אליו ואנחנו מקפידים עליו אבל ערכים של אחרים, זה כבר דבר אחר...

לא משנה למה. זה פשוט ככה.

ולא חייבים להביא ממתק, אפשר להביא פרי, אפשר קרקר. אפשר מטרנה לתינוק ואפשר גם להניק.

את לא רואה ממתק כ"יהרג ואל יעבור" גם אני לא, אבל יש הורים שכן (למשל בעלי שיחיה...).

ואני מכבדת כל הורה על הדרך בה הוא בוחר לגדל את ילדיו.

יש גבול לכמות ההתחשבות שלי בזולת...

אני נוטה להסכים עם mshlomo, ומעריכה מאוד את הגישה שלה...

והיא בין השאר הסיבה שבגללה התח"צ בישראל נראית כמו שהיא נראית (ברירת מחדל גרועה וכושלת).

אבל זה יותר מורכב.

"לא צריך" נשמע בעברית כמו- אני מתביישת לקחת משלך

תאמרי לה בצורה שהיא תבין מה את כן מתכוונת- "לא תודה, לילדים לא יהיה טוב עוד סוכיות היום..." 

אני מההורים שממש זורמים עם העסק (נוסעת מ-ל-א עם הילדים באוטובוסים). כשבא מישו ומנסה להרגיע מבחינתי זה עזרה וזה סבבה ותודה רבה. לפעמים הילד גם קצת מתבייש מזרים וסוף סוף מפסיק לצרוח...(ככה שיש דברים שרק זרים יוכלו לעשות ואני בתור אמא ממש לא)

חשוב לכבד את בקשת ההורים אם הם לא מרשים את הממתק ואולי להציע לילד "לשמור" אותו עד שאמא תסכים (ככה הם יוכלו להחליף את הממתק אם יש להם בעיה של כשרות או בריאות ויחד עם זה הילד נרגע)

אולי גם להציע תוך כדי ששואלים אם אמא מרשה.

פעם איזה חייל הביא לבת שלי טופי (של מגדים) וזה פשוט הרגיע אותה לחצי שעה. (בנסיעה הבאה היא שאלה איפה החייל =) )

יש הורים שיכולים להיבהל ולהגיב לא יפה. אם את לוקחת את זה בחשבון ולא מתרגשת מהם אז לדעתי כן כדאי לעזור להורה.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים

לפורום של טבת והלאה...

בס"ד

לא תמיד כשפותחים, הפורום הוא מחודש טבת. חיפשתי מקום בו אפשר לכתוב

את התאריך (טבת, למשל) ולא מצאתי. אז  לפעמים מופיע פורום עתיק

איזשהו. לא מבינה למה ומדוע...

איך מגיעים לפורום העכשווי (מאתמול, שלשום) - ניסיתי בכותרות המציינות

מספרים גבוהים (2000+) למשל, אבל זה לא מעיד על אקטואליות הפורום.

ועוד משהו: הזמן המופיע ממול לתגובות לא הזמן הנכון. למשל 11.00

במקום 13.00 וכד'.

יש לי, כלומר, אין לי, שום כשרון טכני ולבטח זה משהו פשוט

אבל לא יודעת איך.

תודה!

מה פירוש "עבר עריכה"? מצד מי, הצוות? ומדוע?

תודה רבה!

או שרשום הניק שביצע (הניק שכתב את ההודעה ועשה עריכה ושינוי)

או שעריכה בוצעה ע"י מנהל הפורום - ואז זה בד"כ להסיר תוכן שלא ראוי לפרסום פומבי.  

פרטי העריכה רשומים באותיות אדומות.

כאשר נכנסים לערוך פוסט שכתבת - בדקות הראשונות לאחר שליחת הפוסט, אפשר לערוך "בשקט"  אין אינדיקציה שהפוסט עודכן.

רק אם מעדכנים אחרי די זמן, 10 דק נניח, אז מופיעה השורה האדומה שהפוסט עודכן.  

(ויש גם מגבלות מתי ניתן לערוך.  פוסט שקיבל תגובות, ננעל/נחסם לעריכה די מהר אחרי קבלת התגובה הראשונה.) 

לא הגיוני ולא ברור איך יכול להיות שאת נכנסת לפורום כל שהוא ואת רואה הכי למעלה הודעות שאינן הכי חדשות שנכתבו בפורום.  

אולי תצלמי בפעם הבאה את המסך שאת מקבלת?

את יכולה, אם תרצי, גם להעביר לי בשיחות האישיות.

שנבין מה הבעיה אצלך.  

הזמן שמופיע - כנראה גם זו בעיה במחשב שלך.

השעון במחשב שלך נכון? 

בס"ד

תודה על שתי התשובות.

1.  השעון בסדר גמור.

2. אעקוב אם אמנם זה כך (שמופיעות ההודעות החדשות קודם)

3. לא משמעותי אבל מדוע צריך לדעת שהניק (מה זה ניק?...מאיזו מילה?) ערך את תגובתו? מה זה משנה לנו?

4.  בבקשה, מה זה פצל"ש (או משהו כזה), אני לא מהדור שלכם, ידידי הצעירים.

אבל את רוב הדברים אני מבינה.....

יישכויח!

3. ניק מלשון nickname(כינוי). הכוונה למשתמש בפורום

4. פצלש זה פיצול אישיות - אדם אחד שמשתמש בשני כינויים

בכל מקרה זו אותה הכוונה

אדם אחד, שני שמות

ואם בפיצול עסקינן, למה כשאני פותחת את האזור האישי,

שואלים: האם יש לך פיצול אישיות?......

עניתי המון פעמים: כן. כן. כן....(לא נותן ברירה אחרת)

כך שיש לי כבר פיצול אישיות לעילא ולעילא, אבל

אני לא מבינה מה העניין כאן. זה גם קשור לשם?

או שזה הפסיכולוג של האתר......

תודה!!

לפעמים כשאני מתחבר לפורום ונכנס לשיחות האישיות, במקום לראות את רשימת הניקים איתם התכתבתי, הניק שלי מופיע, משום מה, בכל השורות. במקום הניקים הנכונים שהיו אמורים להיות שם

ואז כשאני לוחץ על ניק, זה גורם שאני כאילו רוצה להתכתב עם עצמי.

ואז מופיעה השורה ההזויה "האם יש לך פיצול אישיות"

הפתרון לצאת מזה הוא רענון הקישור וזה מסתדר. 

ולמה אדם אחד משתמש בשני כינויים ועוד מצהיר על זה?!

ברכה והצלחה!

הרבה פעמים, וזה קרה כאן בפורומים בגלים ובתקופות, היו טרולים שעשו צחוק ושיגועים וגם הטרדות. אותו אחד פתח והשתמש בניקים שונים כדי להטריל..

ויש גם שימושים לגיטימיים.

מישהו/מישהי עם ניק ותיק ומוכר, רוצים לשאול שאלה שלא תסגיר מי הוא השואל או השואלת.

דברים רגישים שלא רוצים לחשוף מבחינת הזיהוי של הניק הותיק.

לחסוך מבוכה, להסתיר משהו, להיות אנונימי בשאלה ספציפית. 

וזה א ח ר י  עריכה?

אז התת פורום הזה צריך להיות חסום איכשהו ולא כך פרוש לעיני כל

בכלל, כל כך מהר עלולים לגלוש בפורום , לדברים כאלה, ללשון

הרע, לפגיעה במישהו על ידי התלוצצות עליו (גם בתכתובת על

החצאיות ראיתי כזה דבר; אפשר לענות יפה או להתעלם על ידי

מעבר טבעי לנושא אחר אבל לא להוציא לבן אדם את הנשמה

ולעשות אותו כלעג וקלס לעיני כולם....זה לא יפה.

הכי מרגיז שזה  משעשע (אללי) ומושך להמשיך לקרוא -

כעין בידור - זה לא מתאים לפורום רציני כמו שהפורום

הזה נועד להיות, לפי הבנתי, וכך הוא רוב הפעמים.

 מאד קל בפורום לכתוב כל העולה

על רוחנו; האם פנים מול פנים גם היינו מעזים

להתבטא כך?

ועוד - חושבת שנושא שעלול להיגרר לתגובות

מזלזלות, או שעוסק בעניניים שהצניעות די

יפה להם - צריך לעבור מהר ובנימוס

(כלפי זה המתחיל בנושא כזה, אפילו

ברצינות כי משהו מטריד אותו) לנושא אחר

ואפשר לאמר שבפורום הזה לא מרחיבים

בדברים כאלה, כי...כי....יש כאן ילדים קטנים!.....

וגם אם מישהו רוצה לשפוך את הלב

והנושא חריג, לא צריך לפרט יותר מדי -

זה לא בריא, זה לא נאות ויש דברים

שהשתיקה יפה להם. כלומר, מבינה

שזה מקום שאפשר לחשוף הכל

כי אף אחד לא מכיר, אבל בכל

זאת, קצת להתאפק. למרות שנורא

מושך לפרוק הכל. ואני מדברת גם

על עצמי. שלא אסחף מדי

בקלי קלות אפשר להיסחף.

שלא נהפוך לצהובון מרוב שיעמום

או סקרנות.  הכי יפה ומעניין זה

חילופי הדברים הרציניים, החקירות

והדיבורים בנושאים חשובים.

לא צריך לרדת למכולת!

אם ראית תגובה מסוימת שלדעתך אין מקומה בפורום, את תמיד יכולה ללחוץ על כפתור הדיווח ואז זה מגיע למנהלי הפורום לבדיקה.

בגדול תהיה מחיקה או עריכה או אף חסימת המשתמש רק במקרים חריגים, בדרך כלל בגלל פגיעה בניק אחר או שימוש בשפה לא נאותה וכיוצ''ב.

ופותחים ניק חדש.