(אורח חיים א ד).

יש להעיר, שלא ברור מהשאלה האם הכוונה לתפילות החובה, או לתפילות נוספות. נראה שהשלחן ערוך מדבר על תחנונים מעבר למה שחייבים.

[הדיון לגבי תפילות חובה בלי כוונה הוא דיון שונה לגמרי].

אורח חיים באחד הסעיפים הראשונים (סימן א סעיף ד) טוב מעט בכוונה מהרבות בלא כוונה.

ובאמת ראה שם משנה ברורה וכדומה שזה רק ברשות. בתפילות חובה עדיף להתפלל את כולן ולהשתדל לכוון כמה שיכול

בשו"ע מובא בפירוש "טוב מעט בכוונה" בענייני תפילה.

אבל מצד שני- מספרים ששאלו פעם רב אם עדיף מעט בכוונה מאשר הרבה שלא בכוונה- למה להגיד את כל פסוקי

דזימרה, שיגידו רק מזמור שיר חנוכת הבית, אשרי ואת הברכות. ענה להם אותו רב- שאם יעשו ככה, גם את המעט לא יעשו בכוונה.

אז צריך להיות זהירים.

אבל למלמל את המילים שאנשי כנסת הגדולה תיקנו לומר- אני מניחה שיש למילים האלו כוח... שאפילו רק מילמול שלהן פועל משהוא, והוא לא סתם מיותר

אתה מתכוון למצוות תפילה או למצוות עבודה שבלב? 

מצוות תפילה יש לה גדר מחייב , ויש לה גם רמת בסיס של כוונה מחייבת. 

מצוות עבודה שבלב- טוב, זה בלב, אי אפשר להגדיר... קראתי בספר שטוב להתרגל שכל אנחה על קושי - מכוונים אותה אל השם, ואז זה סוג של תפילה

לא לשכוח לכוון את פירושי שמות ה' השונות. אדנות, י-ה-ו-ה - היה הווה ויהיה, מידת הרחמים. אלוקות - תקיף, בעל היכולות ובעל הכוחות כולו, מידת הדין. קל - כנ"ל, ושמידת הרחמים מתגברת על מידת הדין. יש מקורות שמסבירות יותר במפורט (פעם שמעתי שבספר יסוד ושורש העבודה, אבל אני לא מכירה את הספר בעצמי). 

כשעוסקים בתפילה צריך להבין את מהותה ואת סיבתה- למה אנחנו מתפללים, מתוך הבנה של התפילה נוכל

להבין את שאר היחסים שבתוך המערכת הזו.

אז פה מגיעה חקירה גדולה בעניין התפילה ומשמעותה.

אין דרך טובה יותר מלימוד עצמי, כי רק הוא בסופו של דבר ישב על ליבך באמת.

אם את רוצה אני יכול להרחיב את העניין, על פי הבנתי מלימודי.

בראשי פרקים-

התפילה היא תמידית בנשמה והיא מופיעה את עולם הרגש של האדם.

התפילה הקבועה ע"פ לשון חכמים היא מכוונת את עולם הרגש של האדם ומיישרת אותו,

זה מה שנקרא עבודה שבלב- עבודה שנעשית בלב(הלב הוא החומר של העבודה).

ולכן יש צורך בתפילה קבועה גם אם הרגש לא שם כרגע.

התפילה היא תמידית זה הרב קוק בהקדמה לעולת ראי"ה- את התפילה הזו אנו רוצים לחשוף.

תפילה על פי הרב קוק היא עבודה שבלב- במשמעות של עבודה שפועלת על הלב,

הפעולה שהיא עושה היא חשיפה של התפילה הפנימית של הנשמה.

גם אם האדם כרגע מתקשה בלחוש את התפילה הפנימית הזו- היא קיימת, וגם אם הוא מתפלל בלי כוונה,

אז התפילה שלו חושפת את הרובד הפנימי הזה.

התפילה כעבודה שבלב- מיישרת את עולם הרגש של האדם, במיוחד על פי נוסח החכמים- ולכן גם אם

לא מכוונים בדיוק בתפילה- הפעולה של יישור עולם הרגש, פועלת את פעולתה.

כמובן שככל שתגדל הכוונה כך תגדל ההשפעה בשני המישורים(שהם אחד- חשיפת התפילה הפנימית,

ויישור עולם הרגש)- אבל גם ללא כוונה יש השפעה חיובית כזו.

ושוב- הדברים בראשי פרקים, צריך ללמוד בפנים ולעבור תהליך עצמי בשביל לדעת אותם באמת....

אבל התפילה עצמה, גם בלא כוונה היא בעלת ערך, במיוחד על פי נוסח חכמים,

עצם אמירת לשון חכמים כבר פועלת את פעולתה, אם בכוונה מועטת, מעט אם בכוונה רבה- הרבה.

גם ללא שום כוונה, יש פעולה לתפילה בלשון חכמים- כגוף בלא נשמה, אבל זה לא שום דבר.

אתה קבעת שתפילה ללא כוונה פוגעת ביושר הלבבי של האדם, אני מבין אחרת את מה שלמדתי.

שוב- הדברים נאמרים בראשי פרקים.

כל עוד זה לא עובר על ההלכה של החיוב שלך. ככה הרב שלי אמר..

לכווון בכל התפילה אלא בברכה ראשונה של עמידה, ופסוק ראשון ושני של ק"ש,

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום