לא נראה שאת כ"כ "בן אדם יותר מדי עם שכל שחושב"... במחילה אבל זה אפי' לא קצה של לחשוב.

את פועלת מאד רגשית גם בדברים שכליים באמונה.

זה ברור שזה בא מצד בריא שלבנות הרגש פועל חזק.

ראשית לשאלה שלא נותנת לך מנוחה: הנפש איננה איבר! זה לא חלק מהגוף הגשמי!

מה שאת קוראת: "נפש"- היינו הרגשות הפועלים והמחשבות שמהם. הרופא קורא "גלים במוח" כי ככה זה נראה בעולם הזה.

הווי ה"גלים במוח" הוא הוא ה"נפש".

חרדותיך הם פסיכולוגיות והם ב"כלי הנפש". נובעות מהתלות שלך במושג שייצבת לעצמך בתור "אלוהים" בלי להכנס לאופן היחס הנכון למושג האלוהי שדורש מחשבה יותר מופשטת ומעמיקה. (בכלל לפעמים צריך לבדוק במה את מאמינה/ לא מאמינה לפני שבודקים איך הגעת לזה)...

המדע אינו חארטה. אינני יודע מה בקשר לתוכנית עד כמה היא מדעית. אך המדע הינו כלי לראיית המציאות. אם זאת גם העניים הם כלי לראיית המציאות (יותר קטן ומוגבל מהמושג "מדע" שהוא יותר כולל הן את הדברים הנראים והן המוכרחים משאר סיבות) וכשם שענייים רואות רק מה שהעולם הזה- עולם השקר מגלה בו אז גם הוא לא תופס את הדברים הרוחניים מבעד לעולם, כמובן הוא אינו מתיימר לכך. הוא מתיימר להציג את העולם הזה בלבד, המציאות הברורה והמוכרחת. וטוב שכך. המציאות היא הכלי שלנו לפעול פה בעולם. חשובה ההכרה במציאות הזו. עכ"ז אין זה הכל אלא יש "מחשבות" לדוג'. מי שיאמר שאינו חושב אלא שהוא מעביר בתוכו רשמים ואותות חשמליים במוח. או שהוא מתבדח או שהוא צריך פסיכולוג דחוף
(או שהוא פרופסור שמסביר סתם את המישור היבש שבמציאות העוה"ז)

הוכחות לקיום הבורא יש מכל מיני משורים וצדדים שונים ההוכחה הלוגית הקלאסית היא סדר המציאות. כל סדר דורש "תבונה" מאחריו מה גם שישנו כלל יסודי במציאות העוה"ז שהדברים ככלל נוטים להתפרק ולחזור ליסודות ולא להתפתח לאיזה סדר או שיטה.

לעניין האמונה הישראלית הטיעון המפורסם הוא "טיעון העד", היינו- התורה כותבת על מעמד הר סיני סמוך לארוע לפי התוכן, כמו"כ היא כותבת שנכחו בו מאות אלפי אנשים, ז"א- בעת שיכנוע התורה היה צריך לשכנע שמאות אלפי אנשים ראו את מתן תורה ונשארו חיים.

ממליץ כדי להבין הוכחה לוגית זו (שוב מישור אמוני פשוט ודי רדוד אבל חשוב) לצפות בהרצאה של הרב לורנס קלמן:

בנוגע לספר מומלץ. ממליץ "מסילת ישרים" ו"משיב הרוח" של הגרש"ח אבינר שליט"א.

מה גם שספר הכוזרי הוא "קודש קדשים ועיקרי אמונת ישראל ותורה תלויים בו" (הגר"א על ספר הכוזרי).

נ"ב לנושאים כאלה מומלצים שיעורים שונים בערוץ מאיר.(צרילך למצוא רב שמבינים ומתחברים אליו)

בהצלחה... פתוח לשיחות בפרטי.. מקווה שיצא לי מובן. אשמח אם תגיבי אם הבנת וזה עזר.

אבל חשוב להבין- מה שהמדע המערבי תופס במינו הוא חלק קטן ממה שקיים במציאות

הם אומרים- אנחנו מתחשבים רק במה שאפשר לראות ולמדוד, כל מה שאי אפשר למדוד אותו- אין הוכחה שהוא קיים, אז כנראה הוא לא קיים... 

וזה לא נכון

יש דברים שקיימים ומוכחים - אבל אי אפשר למדוד אותם בכלים המדעיים. 

למשל? צ'אקרות, וכל מערכת האנרגיות בגוף, שרופאי המזרח חקרו במשך אלפי שנים, הם קיימים בוודאות, אבל אין להם נוכחות פיזית שאפשר למדוד אותה עם סרגל. 

למשל? ההיסטוריה שלנו, או השיוך שלנו לקבוצה או חברה... מה שהוא מעבר לגנטיקה דומה. 

למשל? הנשמה שלנו, והקב"ה. שהם דבר רוחני מופשט בלי שום ייצוג פיזי- אבל הם הכי קיימים שיש. 

ביחס לזה שאין נפש יש רק גלי מוח- יותר נכון לומר לדעתי שאכן יש נפש, והייצוג הפיזי שלה היא בגלים במוח. 

כל העולם הוא בניין קומות, ויש התאמה ביניהם. 

ממליצה לך על ספר מורה נבוכים, בחלק מהפרקים שלו.

ישנן הוכחות לוגיות- סיבה להאמין.

אין הוכחות לוגיות ומדעיות- הדבר הינו חירטוט (לפחות במישור המציאות המעשית.ׂׂ) אי לכך- הצ'קרות האלה מהמזרח, כל עוד לא הוכחו מדעית- הנן חרטא ברת-חרטא (חרטא ברתא).

מה שאת אומרת זה- מה שאני שמעתי עליו מבן אדם נלהב קיים.

מה שהיהדות אומרת- מה ששמענו מא-ל חי, כולנו, כעם.- קיים!

הדת בוודאי לא תספק לך משמעות כזו.

https://drall0.files.wordpress.com/2012/10/cdi1.png" style="width: 642px; height: 585px;" />

קודם כל את חייבת להאמין שזה שטות, אמונה היא לא גל במוח, היא דבר שמעבר לגוף שלנו וזה מה שמייחד אותה, 

במציאות כמו שלנו כמעט אין דבר כזה מישהו שמאמין שממש אין בורא, זה קשה מאד, וגם האנשים שמגדירים את עצמם ככה זה לא תמיד ככ נכון.

לדעתי העניין יכול להתחיל מזה שתחליטי לקחת  על עצמך ברצינות איזה דבר שאת רוצה להתחזק בו ובעזרת ה' תראי דרכו אור גדול בדרכך,  זה יגרום לך להרגיש יותר שלמה עם הדרך הזו ולאהוב את ה'.

או אולי ללמוד איזה משהו באמונה. יש הרבה ספרים ואת אומרת שאת בנאדם מאד שכלי אז תוכלי לפנות להרבה ספרים עמוקים ולקרוא בם,

לדעתי זה מתחיל ברצון..

בהצלחה גדולה ותזכי לראות את ה' עמך בכל!

אני אישית, למדתי המון מדעים בשביל התואר, ונחלשה לי האמונה ממש בגלל כל הטענות וכו'.

אמרתי לעצמי שזה לא הגיוני, כי יש הקב"ה, אז מה הם מבלבלים בשכל???

התחלתי לקרוא ספרים של הרבי מלובביץ' בנושא, וזה מאד עזר לי. כל מיני התכתבויות שלו עם פרופסורים.

יש את הספר "אני מאמין." תנסי אותו.

בגדול, בלי לפרט יותר מידי, המדע מבולבל ומבוסס הרבה על ספקולציות.

יש סיפור ממש חמוד, על פיל שעשה צרכיו, והם נשארו עומדים שם ימים שלמים.

ויום אחד נולדו עליו שני זבובים, והם התחילו לחשוב מאיפה הגוש הגיע ומה הוא בכלל, וחפרו בו וחיו עליו הרבה זמן וניסו לפענח אותו.

אבל כמה שהם ישבו וחשבו והסיקו מסקנות מכל מיני תגליות ארכאולוגיות, הם בחיים לא יגיעו אפילו קרוב למה שקרה באמת, ולפיל, שזה מה ש-ובכן, עשה את הגוש.

שוב סליחה.

זה פשוט משל מאד יפה.

אם את רוצה עוד פירוטים וחומר לקרוא, אוכל לשלוח לך בפרטי.

20160907140335.pdf 

זה ספר בשם "הכח השלישי", הוא ממש חמוד.

כל כך חכם.. ויעזור לך לא לאבד אמונה בעקבות דברי מתמחה קטן

אבל אם המדע מחליש לך את האמונה ולא להיפך, סימן שלא למדת מספיק!

כדאי לך לקרוא את הספרים של הרב זמיר.

בס"ד

קודם אומר באמת שכמו שכבר כתבו לפני את צריכה להבין שאת צריכה לעבוד על האמונה במשך תקופה וזה לא תמיד מגיע ברגע אחד.

לגבי הקושי:

מאוד מכיר את התחושה שכתבת.

דבר ראשון והכי חשוב את צריכה להתפלל המון על האמונה ושה' ייתן לך אמונה ושיושיע אתוך מהספקות באמונה וגם להתפלל על כך שהברור האמוני יצליח.

אני מצרף סדרת שיעורים מערוץ מאיר שעוסקת ממש בדיוק במה שכתבת: את צריכה להקפיד כל יום להתפלל על הנושא וללמוד פרק ולהתמיד בדברים.

האם יש אלהים - הרב ראובן פיירמן

בנוסף אני ממליץ ללמוד כל יום 10 דקות בספר בגן האמונה באופן קבוע. ככה תלמדי על כך שמאוד חשוב להתפלל על דברים בחיים ביחד עם עשיית ההשתדלות, וכן תלמדי איך להתפלל נכון.

לדוגמא במקרה הזה ביחד עם הבירור השכלי צריך הרבה תפילה על הנושא.

סיפור: ממש לא מזמן שישבתי עם אנשים חילונים(ואני די בטוח שחלקם שומרי כשרות וכו'... אבל לא שבת וכו'...) בארוחת צהריים והם התחילו לדבר על קיום ה'. לפי מה שזכור לי רק התחילו לדבר על הנושא וישר חלקם ביטלו כהנף יד את המחשבה שלכאורה המדע מראה שאין אלוקים חלילה. הם אמרו בערך משהו כמו: "דווקא בדיוק ההפך המדע מוכיח את קיום אלוקים בלי ספק".

הבאתי את הסיפור בשביל להראות שגם הרבה אנשים חילונים יודעים וחושבים שכיום המדע דווקא כן מוכיח את קיום אלוקים. אז אל תתרגשי מכל חסר דעת שמספר לך את השקרים שהוא משקר לעצמו בשביל שיהיה לו מותר ללכת אחר תאוותיו.

דבר נוסף שאני מרגיש מדברייך:הנושא של החרדות:

אני לא יודע מה הרקע/הגיל והתקופה שלך כרגע בחיים (תיכון,תואר,עבודה....) אבל מניסיון את צריכה לחשוב בנחת איך את עובדת על הנושא. זה עלול להקשות עלייך בחיים באופן כללי וכדאי לטפל בזה.

ותזכרי שה' איתך תמיד באהבה ובכל צעד.

בקיצור - אין במדע הרפואה שום סתירה לתורה.

העובדות שהרופא אומר הן נכונות, אבל הפרשנות שלו היא דעתו הפרטית ואין לה קשר למדע.

בהרחבה -

מוסכם כיום במדע שניתן למדוד במח שמחה, עצב, כעס ועוד.

ניתן גם להשפיע על התחושות האלה באמצעים כימיים וחשמליים.

האם העובדות הללו סותרות מציאות של נפש?

כל אדם יכול לשים לב שאם הוא לא אוכל/ כואב לו הוא נוטה יותר לעצבנות. האם זה אומר שהאוכל שולט לנו במח?

התשובה לשתי השאלות הן לא.

ודאי שהגוף שלנו הוא פיזי, שמחה, עצב וכעס קורים בגוף שלנו. הגוף משפיע עליהם, אבל אנחנו יכולים לנווט אותם. (כמו מים שזורמים בתוואי של נחל, אבל גם משנים את תוואי הנחל בכח הזרימה).

הכוזרי אומר שהחסיד הוא האדם שמושל על כוחות גופו. תפקיד הנפש היא לא ליצור כוחות יש מאין, אלא להשתמש בכוחות שקיימים בגוף.

באותה מידה נאמר על נהג מכונית שהוא הסיע את המכונית, למרות שלמעשה המנוע הוא זה שעשה את העבודה.

במבט פשוט על המח אי אפשר להוכיח אם יש נפש או אין.

ההוכחה לקיום הנפש היא המודעות שלנו - זה שיש "אני" שרואה ומקשיב וחש, מוכיח שיש פה יותר ממכונה משוכללת, אלא יש משהו בפנים שמנווט את הכל.

בקצרה,המדע לא יכול לסתור את האמונה היהודית מכיון שהוא מתעסק בנושאים שונים,לדברים שישנה לכאורה סתירה או חפיפה ישנו פעמים רבות הסבר מדעי אלטרנטיבי שלא מרבים לאמץ, מסיבות לא מדעיות.

ומעבר לכך גם בסוגיות אלו יש הסוברים (אני מדבר על ת"ח כמובן) שישנם דברים רבים שאינם כפשוטם בהתבסס על מקורות יהודיים ולא על גחמות חלילה.. (כל מקרה לגופו,אני מתאר יחס כללי לסוגיה)

בכל מקרה מה שאת תיארת הוא שאיזה שהוא רופא/מדען טען שמכיוון שהוא למד באוניברסיטה כמה שנים על מבנה המח הוא מסיק שאין נפש.קודם כל חשוב לברר האם הבנת נכון,בדר"כ בצורה פורמלית אדם שעוסק בתחום ובאמת מבין בו לא יגיד בצורה כ"כ גסה דבר שאין לו כל דריסת רגל מדעית או כל דרך להכחיש אותו.מה שהוא אמר בהנחה שבאמת אמר זאת בצורה מפורשת,אלו דברי הבל.

המדע ומחקר המח לא עוסק במעבר לחומר,זו הגדרת עיסוקו,ומבחינה מהותית אין לו דרך לחקור את הרוח,לאמת או להכחיש חלילה,כמו שאין לכל אדם אחר יכולת לגעת ולבחון את הרוח בידיו (שהרי נגיעה היא חומרית).

מכיוון שכך, כל מקצוע מדעי שהוא,מנוע מלחקור את מה שאין ידיו משגת,כלומר לבוא ולחקור באופן מפורש תחת תנאי מעבדה תרחישים או מציאויות,האחרון הוא למעשה תנאי הכרחי עבור אבחנה מדעית.

מכאן נובע בפירוש שאיש מדע או כל אדם אחר אשר יטען שלפי המדע אין רוח,הוא רמאי.

אין לך מה לפחד מזה כלל,המדע איננו תפיסת עולם אלטרנטיבית,יש שמנסים לעשות אותו ככזה,ולכן גם צריך להיות ערניים לגבי אמירות או מגמות לא אובייקטיביות כאלו ואחרות בתוך המדע עצמו (בסוגיות הקשורות להשלכות רעיוניות,חברתיות וכו'..).לכן חבל שיש שמנסים לנצל את חוסר ידיעת רוב האדם על מנת לנסות להפיך איזה שהיא אמינות מפוקפקת לדרך חייהם הריקנית והבלתי מאומתת ..

זו ספקולציה צרה ואינטרסנטית,אף לא קצה מושג מעבר לכך וכבר כתבו וכתבתי על חוסר ההתכנות הזו.

מדע כקהילת אנשים בעלת מגמה שמייצגת את התרבות המערבית זה סיפור אחר,אך דעתם אינה נובעת מתובנות מדעיות,שהרי אלו לא נוגעות בשאלות האלו

המדע לא מתעסק בכלל בהוכחה או שלילה של אלוהים.

אין שום סתירה בין קיומו של אלוהים לבין המפץ הגדול. כפי שאין סתירה לבין מנוע הרכב לבין הנהג.

בא אדם ונתן לרופא הנ"ל, זה שהסביר שהכל זה גלים במוח, סטירה מצלצלת.

הרופא כעס עד מאד! פניו האדימו והוא זעק בזעם: "איך אתה מעז?!  חצוף!!!"

"סליחה, מה הסיפור?"

"אתה נתת לי סטירה! ועוד בשידור חי! זהו עלבון שאין כדוגמתו! אני אדם מכובד!!!"

"גם הכבוד שלך וגם העלבון - אלו גלים במוח" השיב לו הסוטר, "כל מה שהתבצע פה זו תנועה של 

הגפה שלי, במהירות ממוצעת, לעבר צד הפרצוף שלך, ממש אין לך על מה להתעצבן. עניין טכני לחלוטין. 

כל הפרשנות  שנתת לעניין היא גלי-מוח חסרי משמעות, שאין מה להתעצבן מהם...".

"שלא לדבר על זה שהעצבנות שלך היא גל-מוח מטופש שאני לא מתכוון להתייחס אליו ברצינות..."

העולם מתקיים בשני מישורים:

1. המסלול הפשוט, הטכני, מה קרה במציאות ואיך התבצע בפועל.

זהו מישור שמתבטא במציאות-הפיזית, וגם גלי מוח הם דבר פיזי.

אז כן, גם רגש אהבה עצום לבן/ת הזוג או לילד הוא גל במוח. טכני. כן, אותו רגש שיכול להניע עולם שלם...

יש לו ביטוי טכני ואין עם זה שום בעיה. נחמד לדעת.

והמישור השני הוא

2. מישור המשמעות של אותם דברים טכניים שאנו חווים.

זהו מישור שיש לו רבדים על גבי רבדים וכל כולו בעולם המחשבה.

לעולם זה, עולם המחשבה, ובכללו עולם הנפש שלנו - מכוונת התורה בציוויה.

את הרובד המהותי הזה, הרובד שנותן תוכן לכל דבר ודבר שקורה - רוצה אלוהים שנשכלל ונפתח ונקדם,

גם ע"י מעשים טכניים בעולם המעשה(מצוות מעשיות) וגם ע"י שליטה בעולם המחשבה (כגון אהבת ה').

את "שטיח" הבחירה החופשית והאחריות למעשים שלנו, מנסים להשמיט שוב ושוב אנשי

אקדמיה, שמנסים לתת פרשנות אנטי-אמונית לעובדות מדעיות.

אל תתני לרופא מסכן ואטום, מבולבל וחסר כיוון - לבלבל לך את עולם המחשבה. אין לו שום גושפנקה

מהי המשמעות של הממצאים. 

לדעתי - כל המשמעות של העובדה הזו היא שנבין שיש ביטוי פיזי למחשבות שלנו, ביטוי פיזי שמשפיע

במציאות. והדברים הוכחו שוב ושוב. כל נושא התת מודע מתבסס על זה.

אם כך, גילוי זה שיש ביטוי פיזי במציאות למה שאני חושב, רק מגדיל את המשמעות של כוח 

המחשבה שה' נתן בידיים שלנו. כך אני רואה את זה (אני יכול להעמיס כאן הוכחות אבל קצרה היריעה..).

אז אחותי, כמו שלא היית מתרשמת מכפירה של מוסכניק, אל תתרשמי ממוסכניק של גופות. כי גם אם יש לו

המון אינטילגנציה, זה לא אומר שהוא חכם. אם הוא מתכחש לעובדות במציאות (כנ"ל) , הוא יכול להצטרף

לחבורה גדולה שעושה את זה, להמשיך לכפור ולהמשיך לדמיין שכך ישתיק את הנפש לו שזועקת על

ההתעלמות שלו מקיומה. הריקנות שלו היא שנותנת לו במוח פרשנויות שאולי ינחמו אותה. מסכן...

העובדות הן עובדות - הרגשות והמחשבות שלנו מתבטאות בגלי מוח. 

הפרשנות של הרופא לעובדה הנ"ל באה מלבו הוא, לפי מידותיו ומוסריותו. לא יותר מזה.

המתמחה הנ"ל לא בעל הבית על הפרשנות של העובדות וכנ"ל, גם אני יכול לתת פרשנות שלא רק

מחזקת את נפלאות הבורא, אלא גם מבהירה כמה יש לנו להתחזק בעולם האמונות והדעות שלנו.

זה מה שיביא רפואה  שלמה ואמיתית לעולם (שלא כאמונתו של המתמחה המסכן, שמרוקנת את העולם

מתוכן ומטרתה להנמיך את קומת האדם לקומת חיה והדברים ארוכים ועתיקים...).

נ.ב. שיעורים שמסדרים את הדעת והאמונה יש ל-מ-כ-ב-י-ר בערוץ מאיר.

מומלצים מאד מאד מאד שיעורי הרב שרקי והרב פיירמן בעניני מדע ואמונה.

כל התשובות נמצאות שם אחותי.

אל תתרגשי, תלמדי בשכלך הבריא, ומעז יצא מתוק (ויצא שרופא אבוד הביא אותך לאמונה גדולה ומבוררת!).

קודם כל, הפתרון ל"סתירות" בין התורה למדע הוא להבין אותן, לא לפסול את זאת שלא מסתדרת.

שנית, כתבתי "סתירות" כי אין באמת סתירות. כשנכנסים לעומק של כל אחד מהתחומים מבינים כמה הם נובעים אחד מהשני ומשלימים אחד את השני. התורה מלאה בקטעי מדע וחוכמה שלא יתכן שאדם בן התקופה ידע מעצמו.

כשאת לומדת מדע לעומק- (ודרך אגב, לקרוא לסדרות רפואיות "מדע" זו הגזמה... שמעתי שסטודנטים לרפואה בעברית עושים מזה ערב סרט ואז מנתחים ביחד כמה דברים היו לא נכונים...)

כשלומדים באמת את מתחילה להבין איזה יופי ושלמות יש בבריאה. איזה פלא. איך כל הדברים הפיזיים והכימיים והמנגנונים המסובכים מסתדרים יחד למכלול מדהים שנקרא חיים. לחשוב שדבר כזה נוצר יש מאין ושהוא חסר משמעות זה פשוט לא הגיוני. לא הגיוני!

אפילו כל נסיונות ההסבר (אבולוציה וכו') לוקים בחסר. מורה שלי פעם אמרה שאם האבולוציה אכן התרחשה, אז ברור שיש אלוקים שמכוון הכל...

אבל זה אחד הדברים שיפים באמונה. אם כל בוקר היינו רואים בשמיים אותיות של אש "ה' הוא האלוקים" לא היתה בחירה אם להאמין בזה או לא. אם כל אדם שמחלל שבת היה מתפוצץ במקום ברור שכולם היו שומרים שבת. אבל זה לא ככה.

המציאות האוביקטיבית מאפשרת לכל אדם לבחור. את אומרת שלדעתך גלים במוח זה סותר את מציאות ה'? אני רואה בזה אחת ההוכחות המדהימות ביותר לאלוקות. כשלומדים דברים כמו רפואה - ובמיוחד מדעי המוח- שמים לב כמה דברים מסובכים יש בגוף שלנו ואיזה נס אדיר זה שהוא פועל. רק הקב"ה יכול ליצור כזה דבר מדהים ולדאוג שהוא יתפקד בצורה מושלמת, עם הגלים והמנגנונים והכל.

אז אני לא אגיד לך שזה חרטא, כי זה לא יעזור לך. לומר שהמדע זה שטויות זה לברוח מהבירור. תראי את זה ככה- המדע נכון, וזה כל כך נס!!

מה שחשוב להקפיד עליו הוא "שאו מרום עינכים, וראו מי ברא כל אלה" ההוכחות האלה הן בעצמן החיזוק האמוני. המציאות היא הנס הגדול ביותר שנמצא סביבנו, וההבנות הקטנות של האנושות על איך שהיא מתנהלת מספקות הצצה מרתקת לגדולת ה'

כמה טיפשים אותם אנשים שחושבים שבגלל שהם הצליחו להבין איך הקב"ה ברא את העולם, הקב"ה לא קיים.

אם תרצי, קצת שוטטות בעניינים האלו באינרנט או ספרים קלילים

הם אתאיסטים, אבל לא מתוך בורות.

נמאסטה.

כי אני מאד בטוח שאין לך מושג וחצי על הבודהיזם. מילא, אין לי בעיה שתאמר עליהם כל מה שתרצה, אבל אתה לא באמת יודע משהו.

למשל, אני יכול לומר שחרדלונים הם לא דתיים. כי לחרדלים אין שום תיאולוגיה, הם חסרי דת. הם אוכלים מהסלט של גינזבורג, מקנחים בעוגה של הקראים, ושותים מסורת ליטאית, ויש גם פירורים של חסידות ושאר דברים.

לחרדלים אין דת, יש להם פוליטיקה. בזה זה מסתכם. אני מכיר חרדלים ואת התרבות שלהם, ובתור אנשים הם אחלה, אני לא אומר שלא. אבל הם חסרי דת, וזה נאמר מתוך הכרות עמוקה, לא מתוך בורות.

אני בכלל לא מרגיש צורך לסווג שומרי מצוות לפי תתי קבוצות חברתיות,אבל מה שכתבת תמוה מכל בחינה ובעיקר פרובוקטיבי לחינם..

לא רק שהדברים לא מנומקים,אלא היא שאלה שאלה מתוך עולם המצוות, היא לא חיפשה שתסיט אותה לדברי הבל וכפירה.. הגם שהם לא מתבססים על דבר..

בכלל לא כל ה"בודהיסטים" הם אתאיסטים,חלקם עובדי אלילים,התגובה שלך מציגה מציאות חד ערכית שלא קיימת.

מה זה בכלל "אתאיסט" לא מתוך בורות ? על סמך מה חוסר ההכרה שלהם בתכנון ובריאת העולם מסתמך אם לא על חוסר ידיעה ובורות ? ,לוגית לא ניתן לשלול היתכנות של דבר מסויים ללא רקע עובדתי שיהיה מהימן ויעיד על חוסר התכנותו,אז מה זה "לא על בורות" ?

"אתאיזם" מבוסס על חוסר ידיעה מתוך הגדרה,הבחירה שלהם האם להיות קיצוניים ולשלול באופן "מוחלט" דבר שאין להם קצה ידיעה בו, היא בעיקרה בחירה נפשית וריגשית ולא לוגית.

יש לך תודעת 'אני' רוחני. גלים במוח יכולים להכיל מידע כמו שדסקון קי מכיל מידע.

אך מי קולט את המידע של הגלי מח הבשר? האם לעצם יש איזושהי תודעה?

אם אומרים שכל העולם מורכב מעצמים שעצמאים שאינם זקוקים לבורא בשביל להתקיים.

אז האם חתיכת בשר יכולה לחשוב, כן! הבשר יכל לשמר אינפורמציה בגלים כמו שמחשב יש בו אינפורמציה!! אבל האם למחשב שלך יש מודעות?

לך יש מודעות 'אני' קיימת. וחוץ מזה ישנו מידע המשתייך ל'אני' שלי. המידע יכל להשתמר בגלי מוח גשמיים. אך מי מקבל את המידע?

האם 'אני' שלך הוא חתיכת בשר? מה יקרה אם נוריד חתיכה תהפכי ל'אני' אחר?

בקיצור להגיד שאין נפש מכיון שאפשר להצביע על אינפורמציה של הנפש בגלי מוח הוא כמו להגיד שמחשב שמכיל מידע יש לו מודעות של 'אני' שקיים.

תורת הבריאה היא מוכחת באופן מדעי, כי היא היחידה היכולה להסביר את קיומם של הדברים הקיימים.

זה היה בלתי אפשרי כי ברגע אחד לא היה שום דבר וברגע הבא כל הדברים התחילו להתקיים, כלומר, זה היה בלתי אפשרי כי היקום הופיע משום דבר.

אם היקום תמיד היה קיים, כל הכוכבים כבר היו כבויים, כי המדע הוכיח כי הכוכבים יוצרים אנרגיה הופכים מימן להליום, כך שאם הכוכבים תמיד היו קיימים, כל המימן שלהם כבר היה נהפך להליום, וכולם כבר היו כבויים לפני זמן רב.

לכן, ההסבר האפשרי היחידי לקיומם של הדברים הקיימים הוא כי אלוהים תמיד התקיים וברא את הדברים הקיימים.

גם זה היה לחלוטין בלתי אפשרי כי התא הראשון הופיע במקרה מחומר דומם, כי יש לתא מבנה מורכב מאוד, והמדע כבר הוכיח כי אין בריאה הספונטנית (או אביוגנזה), כלומר, כי היצורים החיים אינם מופיעים מחומר דומם, והמדע כבר הוכיח כי היצורים החיים תמיד נובעים מיצורים חיים אחרים מאותו המין. 

תורת הבריאה מוזכרת בתנ"ך, כי שם כתוב כי אלוהים אמר כי הוא ברא את כל הדברים הקיימים, אך תורת הבריאה אינה תלויה רק התנ"ך כדי להיות מוכח, כי הדברים הקיימים מוכיחים כי תורת הבריאה היא אמיתית, וכמה תגליות מדעיות כבר עשויות על ידי אדם מוכיחות כי תורת הבריאה היא אמיתית.

זה קישור למשהו שכתב יוסי נוסבוים - ראש החוג למדעים במכללה ירושלים (לשעבר) שלא התחברתי לחלק הראשון שלו בכלל- כי ביקורתי נגד גדולי ישראל,

אך החלק השני נוגע בנקודות שהובאו כאן ונראה לי מעניינות .

ובנוסף רציתי להוסיף - 

ישנם ספרים של אנשים יראי שמיים שהם מדענים שמתייחסים לסתירות בין דת ומדע בצורה שלא מזלזלת במדע 

כמו הספר "בראשית ברא" למשל.

לזלזל במדע ולהגיד שזה שטויות זה קל, אבל אם אתה עולה על מטוס אתה מוכיח שאתה דווקא סומך על המדע.

בהצלחה לכולם

כתיבה וחתימה טובה.

המתודות המדעיות טובות למרות שכל תפיסה מדעית משתמשת במושגים סובייקטיבים שאינה בהכרח אמיתית כגון מושגים פיסיקאליים של ניוטון אינם כשל  איינשטיין אך המטרה אינה המושגים כשלעצמה אלא רק תיאור עובדות המבוססים על ניסויים. כך שמסוגלים לחזות את העתיד. ועל ידי זה נקראת התאוריה כמדעית משום שהיא מספיקה בשביל להכיר מה קורה במציאות.

אחד יכל לראות צבע אחד כירוק והשני יכל לראות אותו צבע כצהוב אבל אם הוא מכיר את החוקים של הפיכת הצבע לצבע אחר כגון אם עושים כך וכך זה נהפך לאדום והשני גם רואה שזה נהפך אלא לצבע כתום מכיון שהשינוי היא עובדה בשטח אלא שכל אחד תופס את השינוי בדרך אחרת. נמצא שאפשר להקביל את המושגים של אחד לגבי השני פשוט נשנה את שמות הצבעים ומגיעים לאותה מסקנה.

לכן כל מה שקשור ל'מודעות' שאינו דבר שניתן לתפוס כדבר חיצוני לי רק אדם שמודע יודע מה זה מודעות. אך אינו יכל לדעת אם הרובוט שמולו שמתנהג כמו אדם יש לו מודעות אלא רק להניח שמי שדומה לו הרי גם הוא מודע.

ולפיכך זה דבר שלא ניתן לבדיקה מדעית דרך החושים ונסיונות ולכן זה לא יקרא תאוריה מדעית.

וכן לגבי אבולוציה ותיאורויות ארכיאולוגיות אמנם משתמשים בכלים מדעיים אך זה לא כלים אלו שמחייבים את הפירוש של העבר ולפיכך כל פירוש שאינו ניתן לבדיקת נוכנותו מכיון שאי אפשר לחזור לעבר לראות אם צדקנו אינו יכל לשמש כתיאוריה מדעית אלא סתם תיאוריה המתבסס על כלים שהוכחו כמדעיים כמו כל תיאורה שמבוססת על חושי האדם שגם בהם האדם בטוח בנוכנותם למרות שפעמים שהחושים יכולים להטעות גם כן. כגון אשליות אופטיות וכל מידי הנחות יסוד מוקדמות מוטעות הגורמות לפרש את התחושות בצורה לא נכונה. כמו התחושה שאדם בים נגע בו דג ובסופו של דבר נגע בשקית.

ראשית כל, מדע לא יכול לעסוק בנפש משום שהנפש אינה חומרית וכמו זאת לא ניתנה למדידיה וחקירה מדעית. נכון שבמח שלנו פועלים תהליכים כימיים, אבל אי אפשר להתכחש בעובדה שבמין האנושי קיימת תופעה של רוחניות אשר מעידה לקיום הנפש הקשורה לבורא עולם. פסיכולוג הדגול ד''ר יונג בזמנו כאשר נשאל על פתרון בעיה של התמכרות לאלכוהול ענה שרק חוויה רוחנית חזקה יכולה לעזור למכור להחלים. כתוצאה מזה קמה תוכנית רוחנית 12 צעדים אשר מציעה למכורים אורך חיים רוחניים כאשר רק כח גדול מהם יכול לחזירם לשפיות. תוכנית זו עובדת ומיליוני אנשים יצאו מכבלי התמכרות ומעידים שא-לוקים כפי שהם מבינים אותו עשה להם פלאים ולקח מהם דחף להשתמש כתוצאה מרוחניות.

תורת מפץ הגדול אשר הוכחה אימפירית מצביעה חד משמעית שלעלם והזמן יש תחילה ושלפני מפץ הגדול לא היו לא חומר ולא זמן שמשמעו שלפניו לא היה כח טבעי שיכול היה לחולל אותו משום שלדבר כזה נדרשים תהליכים של פעולה ותגובה אשר דורשים כמובן זמן שלא היה קיים לפני התנועה. היינו כח חיצוני רצוני הניע את הבריאה. לצורך זה את יכולה להתרשם כאן וגם לראות מאמרים אחרים באותו אתר:

http://geraldschroeder.com/wordpress/?page_id=44

תורת ההתפתחות מקורה בהשקפה פילוסופית יוונית לפיה יקום הנו קדמון ותמיד היה קיים ובלמרקיזם אשר שלט בביאולוגיה לפני 200 שנים לפיו בעלי חיים רוכשים תחונות חדשות ומורישות אותן לצאצאיהם. באור מפץ הגדול הוכחות דרך ניסויים שלא ניתן להוריש שינויים בפנוטיפ לגנוטיפ תורה זו מאבדת יסודותיה. כמוכן, סטטטיסטיקה ופלאונטולוגיה סותרות את תורת ההתפתחות. אבולוציה היא בלתי אפשרית מבחינה סטטיסטית וגם ממצאים שבמאובנים מראים שכל מין הופיע כפי שהוא ואין ראיות הקושרות להתפתחותו ממין אחר. למשל לתורת ההתפתחות אין כל הסבר לתופעה המכונה פיצוץ קמבריוני כאשר בתקופה קצרה הנאמדת לכ-5 עד 100 מיליון שנים פתאום מופיעים כ-30 מערכות שונות של חיים ורובם יצורים רב-תאיים כאשר לפני זה היו רק מספר בודד של יצורים חד-תאיים. גם כן רישום מאבנים מראה שתסריט אבולוציוני של התפתחות העופות ע"פ עופות התפתחו מדינוזאורים דרך שלב ביניים מיקרורפטור אשר מופיע לפי רישום מאובנים אחרי ציפורים ראשונים. גם כן תורת התפתחות נוצרה כתוצאה של צורך צידוק מוסרי של קולוניאליזם בריטי ואלו שאחזו בה ושללו קיום הא-לוקים (היטלר, סטלין, מאו-צה-דונג, קים איל סונג, פול פוט) רצחו יותר אנשים במשך 65 שנים מאשר כל מאמיני המקרא במשך 3000 שנים.

לגבי אמיתות המקרא היום ישנם שלל ראיות בלשניות וארכיאולוגיות ליציאת מצרים ומעמד הר סיני ואמיתת ספרי תנ"ך אשר אפשר להווכח בבלוג שלי:

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=124888&blogcode=7469462

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=124888&year=2005&month=7

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=124888&year=2005&month=8

כאשר מוכיחים יציאת מצרים אז ברור שה', בורא עולם קיים, משגיח וציווה לנו מצוות התורה.

אשמח לעזור לך ולענות לך על כל שאלה שתהיה לך בנושאים האלו.

וגם למדה אמונה לא מעט, שתדעי שמה שהוא אומר לא צריך להזיז לך כהוא זה את האמונה.

אני אשמח שתצרי איתי קשר בפרטי. יש לי המון מה לענות לו ולך

ושתדעי שמי שלומד את המדע לעומק, האמונה שלו רק גדלה!!!

ועוד משהו זה שבכללי תדעי שרפואה זה אחד המדעים הכי לא מדוייקים שרב שם הנסתר על הגלוי, אז תמיד תעמידי בספק דברים שרופאים אומרים...

זה מהצד של המדע.

ו

מהצד של האמונה - האמונה בקב"ה כבורא העולם היא הרבה יותר עמוקה ומורכבת מאיך שזה נראה שאת תופסת אותה.

אין ספק שצריך ללמוד לעומק מה משמעות האמונה היהודית, מה הגישות השונות, ואיך כל אחת מהן "מסתדרת" עם הגילויים המדעיים. 

ותשמחי שהשאלה הזאת עלתה לך כי היא מכריחה אותך ללמוד ולהעמיק שזה עונג בפני עצמו, מלבד זה שזה יבסס לך הרבה יותר את כל קיום המצוות.

מחכה שתצרי קשר!

העפתי מבט בדף הבית של יוצרת הסרטון, ובסרטונים אחרים נראה שהיא לא לבושה בצניעות כך שאי אפשר לסמוך על הבסיס שלה. היה שם גם משהו עם הכותרת "קבלה מודרנית" וזה גם חשוד. אז אין ציפיות...

בנוגע לתכנים- מבחינה מסוימת עד כמה שידוע לי זה נכון. האמונה מתחילה כשנגמר השכל. ניסיון להבין ולתפוס בשכל לא מביאים לשום מקום. מבחינה אחרת, השלב המקדים לזה שמפעילים את האמונה הוא הוכחות שכליות לאמיתות ונצחיות התורה. ואז כבר מקבלים את כל מה שכתוב בה... אז זה לא שלא צריך את השכל, חייב אותו. אבל האמונה עצמה היא שביל נפרד שהוא לא ברגש ולא בשכל.

והזכרת לי סרטון שורטס אחר

הפשטות שבה מצטטים את הרמבם ולא יודעים שיש לו כמה נוסחות וגם יש לא מעט שחולקים עליו...

כאן תמיד מתחיל ההבדל בין מסיונרים (לרוב- חרדים) שכל ההיסטוריה והמדע הם כלים כדי לקדם את האג'נדה שלהם, ובין רוב ההוגים (לרוב- דתלים) שמוכנים לשמוע שני צדדים ומציגים את מה שבאמת נראה להם נכון.

סתם אני נזכר שפעם קראתי באתר של ערכים, כתבה שלמה שנועדה לעשות צחוק מאיזה מבקר מקרא. ואז בהשתלשלות הדיון עם אחד המגיבים, הם כותבים לו "מה אתה מקשקש שארבעת המינים מגיעים ממנהג פגאני. ארבעת המינים זו המצאה מאוחרת מימי שיבת ציון". באמת לא ידעתי אם לבכות או לבכות 🤣🤣

אין לי בעיה שתחלקו על הדת או תסכימו איתה, רק תהיו אובייקטיבים ונאמנים לדרך שלכם. כשאתם מציגים את הדת בצורה נלעגת ומטומטמת (אני יכול להביא לזה עוד המון המון דוגמות), אתם לא רק מגחיכים את הדת אלא בעיקר מזלזלים באינטליגנציה שלכם ושל הצופה.

זה משפט של התאולוגיקן הנוצרי תומאס אקווינס

טפי יא בת עמלק

עריכה: טעיתי והטעיתי טעות כפולה ומכופלת!!! לא רק שזה משפט שאמר ר' נחמן ולא אקווינס, אלא שמכל ההוגים הנוצרים אקווינס הוא האחרון שיציג כך את ההפרש שבין אמונה ושכל

האמונה עצמה כבר לא במימד של הלוגיקה, אבל גם לא סותרת אותה

ואני מבין מאיזה מקום בחרת לשאול דווקא על השכל. אין פה חוסר דיוק מצידך.

השאלה בכותרת התגובה מתייחסת להגדרה שנפוצה בדור הזה, בעולם שלנו, שהולך וחוזר עליה באותו שימוש לציבור הכללי.

לכן לדעתי יותר מעשית.

כי בוא נגיד שכשהצבת את השאלה שלך אתה כבר יודע שלחלק נכבד ממה שאתה קורא "בגדר השכל" ה"המון" יקרא לו "אמונה סתמא בעלמא"

שכל של האמונה הכוונה ידיעה וודאית (ולא רגש), כשם שוודאי לי שאני קיים

וחבל, כי אתה משאיר פתח עצום לטעות ולתהות לגבי איכות הידיעה שלך לגבי כל דבר אחר. ויש המערערין.

אני אשאל ככה, אליבא דידך, יש כזה דבר "שכל של האמונה" שאומר יותר מ"וודאי לי שאני קיים"?

כלומר האם אתה יכול לטעון בכלל שאתה מאמין  (=יודע ידיעה וודאית מוחלטת) מלבד זאת?

תן לבן אדם שבך לענות, לא רק לפילוסוף, כי לא תצא מזה.

ידיעה מוחלטת וודאית באמונה בה', בהשגחה, בחיים נצחיים לאחר המוות, ובעובדה שבסוף הכל יהיה טוב לגמרי.

ידיעה וודאית באותה רמה שוודאי שאני קיים.

בגלל שמאוחר אפרט מחר.

זה לא פילוסופיה קרה, אלא חווית חיים חיה וקיימת 

הידיעה הזאת אתה לא קורא לה אמונה, אתה קורא לה שכל (בהקשר לתגובה הראשונה שלך). והא ראיה, שאתה יכול להסביר ולפרט (בשכל).

ולכן *אתה* אולי יכול להגיד או להבין יותר מאחרים משפט כיוצא ב"במקום שהשכל נגמר וכו'". או להרהר באמונה שמעל השכל.

מה שניסיתי להסביר לך תגובה קודם, שלכל הדוגמאות שטרחת להביא, וברמה האישית אני אולי מאמין לך, אנשים לא קוראים לזה "ידיעה" ולא "שכל" אלא "אמונה" גרידא.

מצד אחד זה נכון כי השכל הוודאי הזה הוא דבר פנימי ועדין, שכל אחד מאיתנו לא יכול להעביר לזולת, אלא רק לתת לו כלים למצוא אותו בעצמו פנימה. לכן מוצדק לכנות זו בשם אמונה ולהבדילה מ"הוכחה" שהיא כינוי בדרך כלל למשפט לוגי יומיומי כמו "תביא לי הוכחה שהעולם עגול". ולא לוודאות המגיעה מעצמות החיים.

מצד שני לכנות את השכל בשם אמונה גורם לאנשים לחשוב בטעות שאמונה היא רגש, או תביעת אמון עיוורת על בסיס הימור, או השערה לא וודאית. כדוגמת הביטוי המוטעה - "אני לא יודע, אני מאמין".  בעוד שאמונה היא דבר וודאי יותר מהוכחה לוגית, ווודאית כמו שברור לי דאני קיים. והיא לא עניין רגשי או השערתי או מתן אמון עיוור.

מה שמשנה פה. 

אני מדבר מציאותית.
היא משתמשת בשפה של רוב האנשים המסורתיים וכנראה גם הדתיים, שאומרים "אני מאמין בה'/ אלוהים הקב"ה. אני מאמין בהשגחה, אני מאמין בחיים נצחיים לאחר המוות, ווכו' וכו'" (גם כשהם לא בדיון ברומו של עולם, וזה פשוט שככה הוא הנכון ולכתחילה גמור אצלם), הם לא עושים או לא למדו לעשות את החילוקים האלה שאתה עושה אוטומטית.
וככה הם תופסים את זה.
כשאנשים רואים דיבורים כאלה- בצורה בוטה וללא הסתייגויות, אותי אישי זה מזעזע. לא פחות.
ואני אגיד לך יותר מזה, זה מרחיק מאד את החושבים (משכילים) החילונים, מגחיך אצלם את עיקר האמונה. ואני לגמרי מבין למה. לא פעם ולא פעמיים יצא לי להיתקל בחילוניים כאלה, שהציגו להם ככה את התפיסה הדתית (או האמונית) וזה הפך אצלם לכסילות גדולה. גם אם כשהם מכבדים את "האמונה" של חברם, זה מתוך שהם חושבים שהוא נגוע משהו באותה כסילות.

באופן כללי דיבורים שטחיים על אמונה ואלוקים , אם הם מופנים למשכילים, מרחיקים אותם. (הרב קוק צווח על זה מליון פעם בערך).

לא ראיתי את הסרטון אז לא יכול להביע דעה

ולא צריך להיות מבין גדול במה רצוי חינוכית, לא תתפלא שגם עבדך הנאמן לא גדול הדור לא בחינוך ואצ"ל בתורה.
הסרטון הוא רק אנקדוטה ודוגמא לשיח שקורה יחד עם ה"טרנד" הדתי החדש, שאני חושב שיש בו הרבה טוב והרבה פוטנציאל, חפש לך עוד ותמצא (לא אתה ספציפית, תישאר ב"בית המדרש" אבל ראוי לך להיות מודע לתופעה).
ומה שהפריע לי כל כך עד שהשתמשתי בביטוי שהשתמשתי הוא הברור מאליו, שאם נשארים בדברים כאלה, מלמדים ומבבסים דברים כאלה, אפילו אצל קהל היעד הזה, אני מפחד שיוצא מזה יותר רע מטוב. ויוצא שכרם בהפסדם.
תחשוב כי קהל היעד חשוף מול כל סרטון קצר או שניים עם תוכן כזה (מאוד דומה כשהולכים לאן שהרוח נושבת), הוא ייחשף גם לסרטון קצר הפוך לגמרי בתוכן אך שמשתמש באותם כלים (סגנון) לשבות לו "קהל מאמינים". והצופה מדלג משם לפה ופה לשם.
אמרתי קודם שראוי לך להיות מודע, כי אני חושב שדווקא עכשיו ולאור תנועות וטרנדים כאלה, האחריות להדגיש שיש עומק, ולדבר דיבורים עמוקים שמתקבלים על הלב, היא אחריות אישית של כל אחד ואחד. (למשל אני כמו שהבאתי שנתקלתי באותם חילונים ששמתי לב מה היחס שלהם, אני לא רוצה להחזיר אותם בתשובה, לא "להדית" אותם, רק לא להשאיר אותם בבורותם). עאכו"כ אנשים שמדברים על להמשיך את התורה\האמונה\ השי"ת, מלמעלה איפה שהם אמיתיים אבל עדיין לא מספיק ארציים אל ה"מלכות" ממש, ודי לחכימא ברמיזא.

נשמע לי שיש פער בין מה שהיא מתכוונת באמת לבין איך שזה נשמע בסרטון.

אני מסכים שכמו איך שזה נשמע זה גורם נזק. אבל יש גם סוג אנשים שזה ידבר אליהם ויבינו מה הכוונה (והם לא יפרשו זאת כאמונה בתור רגש), וזה יועיל להם. אבל נראה לי שבגדול זה עושה יותר נזק מתועלת

לזרוק אותי לכלא

חיל ורעדה - “Faith begins precisely where thinking leaves off.”

תרגום:

האמונה מתחילה בדיוק היכן שהשכל עוזב

ספר אחר שלו מ1846 - “If I am able to grasp God objectively, I do not believe; but precisely because I cannot do this, I must believe.”

תרגום:

אם אני מסוגל לתפוס את אלוהים אובייקטיבית - אני לא מאמין. אבל בדיוק מפני שאני לא מסוגל לעשות זאת, אני מוכרח להאמין

אני לא זוכר כרגע מה מקור הביטוי, אבל דומני שזה מהפילוסופיה של יוון הקלאסית, ומצוטט המון בספרי יהדות.

בכל מקרה לקוצר הבנתי זה משפט שאומר שהאדם מוגבל בהבנת המניעים והתהליכים שעוברים על האל. זה לא אומר שלאדם אין שום תפיסה באל והאמונה היא עיוורת לחלוטין 

אם היינו משיגים באמת את עצמותו היינו אלוהים בעצמנו. ועיין בקנאת ניטשה באלוהים...

יש לנו בכלל יכולת לדמיין על מציאות עצמותו.

אפילו הביטוי "עצמותו של אלוקים" הוא ניצוץ סובייקטיבי קטן ובטל ממה שהוא באמת. וגם "מה שהוא באמת" הרי הוא כלום לעומת מה שלמעלה מכל השגה למה שהנשמה כוספת למעלה מהכל ואומרת לו "אלוקים".

או כמו שכותב הרב קוק במאמר ייסורים ממרקים:

"עיקר האמונה היא בגדולת שלמות אין סוף. שכל מה שנכנס בתוך הלב הרי זה ניצוץ בטל לגמרי לגבי מה שראוי להיות משוער, ומה שראוי להיות משוער אינו עולה כלל בסוג של ביטול לגבי מה שהוא באמת.

אם אומרים על דבר הטוב או על דבר החסד, המשפט, הגבורה, התפארת, וכל מה שהוא חיים ופאר החיים, או על דבר האמונה והאלהות, - הכל הוא מה שהנשמה כוספת במקוריותה למעלה מן הכל. גם כל השמות והכנוים, בין העבריים ובין הלועזיים, אינם נותנים כי אם ניצוץ קטן וכהה מאור הצפון, שהנשמה שוקקת לו ואומרת לו : "אלהים". כל הגדרה באלהות מביאה לידי כפירה, ההגדרה היא אליליות רוחנית, אפילו הגדרת השכל והרצון ואפילו *האלהות עצמה* ושם אלהים הגדרה היא, ומבלעדי הידיעה העליונה שכל אלה אינם כי אם הזרחות ניצוציות ממה שלמעלה מהגדרה היו גם הם מביאים לידי כפירה".

כלומר גם לומר על אלוקים "אני רק תופש סובייקטיבית אבל אלוקים הוא עצמותו" זה גם הגדרה מצמצמת. כי בסוף גם כשאתה אומר "אילו היינו יודעים את עצמותו" זה תפישה סובייקטיבית שלך לגבי דמיון עצמותו

זה בערך כמו המילה "אינסוף". אנחנו יודעים שאינסוף קיים, ואפילו יש לנו סימן מגניב לסמן infinity במשוואות מתמטיות, ועדיין אין לנו השגה של "אינסוף". מבחינתנו, חווייתית, "אינסוף" = ממש ממש ממש הרבה. אנחנו מסוגלים ברוב קטנותנו להגיד "כמעט אינסופי", בעוד שההפרש בין אינסוף ובין כמעט הוא הפרש טוטלי ולא יחסי.

לטענתך אין לנו יכולת אפילו לדבר על כך שיש עצמות. בעוד שאנחנו אכן כן יכולים 💁🏻‍♂️

עצם האמירה "לאלוקים יש עצמות כמו לכל דבר אחר" חוטאת לכל רוממותו מעל כל הגדרה. ( אמירתך שמה אותו בטעות כיצור ויישות מבין שאר היישויות, אלא שהנברא לא יכול לתפוש אותה, אבל "איפשהוא" היא נתפשת).

מבחינה רדיקלית: גם לומר יש אלוקים וגם לומר אין אלוקים שניהם שקר. כי אלוקים הוא מקור היש ומקור האין, ולכן  כלל לא נמצא בהגדרות אלו.

אי אפשר לומר "יש אלוקים". אפשר לומר "אלוקים מתגלה אלינו".

הסיבה שיש לנו יכולת לדבר על זה שיש לו עצמות. כי גם הדיבור הזה הוא סובייקטיבי. בסוף *אנחנו* הם התופש שיש לו עצמות, וגם מושג העצמות נמצא בראש שלנו כשאנו מדברים עליו. וההבדל היחיד בין הדיבור על "התגלותו" לבין "עצמותו" זה דניהם גילויים סובייקטיבים, אלא שהשני טרנצנדנטי יותר, בחינת אור מקיף ולא פנימי.

היחס היחיד שלנו ל"עצמותו" האמיתית של אלוקים (שגם זה כינוי מושאל למגמה האובייקטיבית שאדבר עליה מייד) זה דרך ההשתוקקות והערגה שלנו לעצמותו של אלוקים. לא דרך שום ביטוי או הגדרה.

אנחנו לא יכולים לומר "עצמותו" אנחנו כן יכולים להשתוקק אליה. הרב קוק אומר זאת מפורשות.

ההבדל בין אינסוף מתמטי לאינסוף איכותי הוא עצמו הבדל אינסופי.  וגם התיאור "אינסוף" לאלוקים הוא מושאל. הוא גם תואר שולל (שוללים מה' את הסוף והגבול וההגדרה), וגם תואר חווייתי חיובי (אנחנו משתוקקים לאינסוף שלמעלה מכל הגדרה).

האם זה אומר שהקשר שלנו לאלוקים מת ולא חי? לא. כי *מבחינתנו* אלוקים מתגלה דרך ביטוי רצונו , הן ברצונו לברוא ולהשגיח, הן ברצונו לצוות והן ברצונו לשפוט אותנו על מעשינו.

לכן תיאור אלוקים כבעל רצון (שזה עצמו תיאור סובייקטיבי ולא את עצמותו) כל כך מהותי. וזה עיקר ההבדל בין חכמי ישראל לאריסטו, האם לאלוקים יש רצון או לא.

או בניסוח פשוט יותר: אם יש "יישות ויצור" ששמו אלוקים, והיצור הזה ברא את שאר הייצורים. אז:

א.  איך היצור הזה קיים בלי שאף אחד ברא אותו. הוא קיים במקרה? למה הוא קיים?

ב. למה שיהיה אכפת לי מייצור כזה? למה שאוהב אותו וארא ממנו וארצה לדבוק בו? מה אכפת לי אם קיים יצור שהוא סיבה ראשונה או לא? הרי הוא סך הכל עוד ייצור מבין שאר הייצורים, אלא שהוא המנכל והיוצר של הכל, אז לנה שיהיה לי אכפת ממנו יותר מאשר שאכפת לי מהעולם? למה שאקיים את מצוותיו? 

ובכלל אם הוא עוד "יישות" אז הוא כבר לא מושלם.כי כל "יש" זה כבר הגדרה מצמצמת.

אבל אם אלוקים הוא מלמעלה מיש ואין, אז כל זה נפתר

אני גם לא יכול להשיג את העצמות של כיסא או שולחן כי אני יצור סובייקטיבי. אין טעם לדבר על מחשבות אובייקטיביות כיצורים סובייקטיביים, ותמיד נהיה מוגבלים בדיבור על האובייקטיבי, כי אנחנו יצורים שמתוכנתים לחשוב מצד החוויה שלנו את העולם. יש לנו רק חמישה חושים שדרכם אנחנו פוגשים את האובייקטים, בעוד שלהם יש אינסוף אפיקי התבטאות תאורטיים......

עדיין יש עצמות, ה' קיים מצד עצמו טרם וחרף כל ההתפרטות. זה קיים. אין לזה נפקא מינה עבורי כמו שאני יכול לכתוב על הדף "אינסוף" אבל לא לחוות אינסוף... אבל מדעית ברור שזה קיים וזה נכון 💁🏻‍♂️

אתה אומר משהו אחר, שהערגה שלנו היא למה שמכל למילים ולאותיות, ושהעצמות מתבטאת בערגה חסרת המילים הזו וחסרת התואר הזו. אני מסכים לגמרי אבל זה לא הופך את האמירה *שיש עצמות* לאמירה לא נכונה. בוודאי שיש עצמות, פשוט האפיק לחיבור איתה הוא לא שכלי ומדעי אלא של געגוע אל הנשגב........

-

אגב, בחיים לא טענתי שאני יודע להגיד משהו על העצמות. אני לא חושב שאלוהים הוא מישהו... אין לי בעיה להגיד שהוא הכל, או נשיאת הפכים בלתי מוגדרת. עדיין זה בסדר להגיד שיש לו עצמות, כי הוא קיים......

כמובן שלא תטעה - אני לא אומר "אין אלוקים" או "היחס שלנו אליו מת".

אלוקים אינו מישהו, אינו משהו, ואינו הכל. כל אלו הגדרות. כשאמרתי שהוא לא ייצור או יישות התכוונתי גם למשהו (דווקא מוטב לומר עליו שהוא מישהו מאשר משהו. למרות ששניהם לא נכונים)

אבל הוא מתגלה אלינו כ"מישהו" מבחינה סובייקטיבית. כלומר כבעל רצון.

מה הכוונה "מדעית ברור שזה קיים"?

הרב קוק אומר שהאמונה היא לא רגש ולא שכל. במילא לא מגיעה מאמירה כמו "לכל סיבה יש מסובב"

ההוכחה לאלוקים זה דרך זה שיש משמעות לחיים ולעולם, עובדה למשל שאושר עדיף מסבל ומוסר עדיף מרשע באופן וודאי. ווודאות משמעות זו מגיעה מה"אני" של כל אחד ואחד, לא מהוכחה אונטולוגית (מקווה שאני זוכר שזה המושג הנכון).

חווית המשמעות מכילה בתוכה את חווית השלימות. מכיוון שהעולם מוגבל ולא מושלם, אז במילא הציור הסובייקטיבי בתודעה שלנו את אלוקים  - הוא בתור מקור השלימות החיצונית לעולם המצטייר בתודעתינו כבעל רצון. אמנם זה "הסיבה הראשונה" במילים אחרות, אבל זה רק סובייקטיבי, כלומר זה רק ציור בתודעה שלנו, בעוד שאלוקים הוא מעל הגדרת "יצור שמהווה סיבה לשאר היצורים"

מוגבל מעצם זה שכל נברא התפיסה שלו סובייקטיבית , מצד המקבל ולא מצד עצם הדבר (עיין הקדמת המהרל לגבורות ה' בהתחלת ההקדמה) ולא יכולה לתפוש עצמות של דבר.

ומעבר לזה - הקב"ה כלל לא שייך להכניסו לשום תבנית הגדרתית. בין מובנת על ידי האדם ובין אם לא.

או כדברי פתח אליהו "סתימא דכל סתימין טמירא דכל טמירין. לית מחשבה תפיסא בך *כלל* (ולא רק על ידי בני אדם או נבראים)"

אני מבין את החרדה מהביטוי "וזה היופי באמונה, שאין בה שכל, אין בה היגיון". הוא מסוכן גם מכיוון שהוא יכול להתפרש בצורה רעה (אותה צורה שהחבר בכוזרי נזעק נגדה), וגם מכיוון שהשכל הוא כלי שמונע הגעה למקומות רעים (כתות וכדומה)

אבל הדוברת מתכוונת למשהו אחר (היגיון במובן של "אני מבינה את החשבונות של הקב"ה" או משהו באזור). היא לא מדברת תאולוגיה אלא פסיכולוגיה/עזרה עצמית/נפש. וגם קהל היעד שלה הוא אחר

(לא חשוב לי לסנגר עליה או משהו - מעולם לא שמעתי עליה. אני מתייחס לדברים שלה as is)

אם כבר תרחיב את הסלידה ל"זה היופי וכו' אין בה אחיזה" , "~אמונה אוחזת (היינו מתוך ידיעה והבנה) היא גאווה" , "~ענווה = אני לא יודע כלום".

תודה ששמת את הדברים בהקשר (הדיון, הקהל יעד).

להפך, אני חושב שחשוב לדון לכף זכות.

לא יודע אם זה היה רעיון שלה, או של העורכים שלה, להוציא את הסרטון short הזה. הוא כנראה הצליח ברמה של צפיות ותגובות (שראיתי על המקום, לא מעודדות במיוחד בהקשר של הדיון הזה) וזה חלק מאוד משמעותי בהגדרת ההצלחה של יוצרי תוכן כאלה. אבל אם אכפת להם מאמת ומדיוק ומהנזק מול תועלת שכגון זה גורם, -לא היה צריך לקרות לדעתי.

אמונה זה איפה שאין לי איך להוכיח שהיא קיימת.

ויש בזה יתרון, כך האמונה יכולה להיות לנצח.

אם היינו מוכיחים אותה בדומה לתיאוריה מדעית, ייתכן שבעתיד ימצאו הוכחה שמפריכה את התיאוריה, ואז מה נשאר?

זה אגב, נכון בעיניי גם על אמונות אחרות שלי (בדברים של העולם הזה, לאו דווקא דתיים). 

בניגוד לדוד שלא נמנע מ"ללכלך את ידיו בדם שפיר ושליה כדי לטהר אשה לבעלה" כלומר ללכלך את ידיו בהתמודדות עם הרשעה בעולם הזה , כדי לטהר את המציאות הארצית של כנסת ישראל (אשה) להקב"ה (לבעלה) כדי שלא יהיה מצב של "כטומאת הנידה היתה טומאתכם לפני".  רק בדרך של דוד אפשר לטהר לתקן ולקדש את הארציות ולבער את הרשעה, ורק אצל דוד ניתן לומר שעם ישראל טהור בכל צדדיו גם הגשמיים וגם הרוחניים.

דוד לא ירוד משאול, יותר קדוש ממנו אבל פחות "רוחני" כי כל עניינו של עם ישראל זה להופיע את השכינה בתחתונים, כי ה' רוצה *אנשי* קודש, מלאכים יש לו מספיק בשמים 

זה ממש לא בגלל שהוא פחד לממש בעולם המעשה. אלא בגלל שהוא מצא גרעין אמת אפילו ברע מוחלט כגון עמלק.

עיין פסקה תמד בקובץ א

אבל השיקול להעביר את שאול ממלכותו היה כי הוא נרתע בשל צדקותו להתלכלך מהעולם הזה, בניגוד לדוד "אדמוני עם יפה עיניים" ששופך דמים אבל מדעת סנהדרין

שזה כמובן קרה בגלל צדקותו שריחם

בגמרא ששווה לאבות. על שאול לא.

שאול רוחני יותר מדוד, אבל לא קדוש יותר.

בדיוק כמו שישראל עדיפים על המלאכים, על אף  שהמלאכים רוחניים יותר.

זה נכון שמה ששאול מייצג (את עצם מלכות ישראל ואת האבות) גדול יותר מדוד. אבל בזכות שאול אז מה ששאול מיצג נשאר עם דוד, כשבית דוד מולך על  כל ישראל כמלך ישראל ולא רק מלך יהודה

אין לך מקורות למה שאתה אומר ואתה רק מדבר מהרגש. ולא שזה מפתיע כולם זוכרים ואוהבים את דוד המלך.

אבל מה לעשות שחז"ל קבעו לא פעם אחת ולא פעמיים ששאול גדול מדוד.

"אלוקי דוד". על שאול לא.

ואעש לך שם כשם הגדולים אשר בארץ, נאמר על דוד שדומה לאבות.

כל זה בגמרא.

דוד היחיד שמזמן בסעודה בעתיד לבוא, לא האבות ולא משה ואהרון ויהושע.

תפתח מלכים, ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל וכדומה. ברור משם שדוד גדול

מה שהוא מייצג (עצם המלכות בעם ישראל) גדול יותר ממלכות בית דוד

מסכת מועד קטן טז ב 

"וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול אמר לו הקב"ה לדוד דוד שירה אתה אומר על מפלתו של שאול אלמלי אתה שאול והוא דוד איבדתי כמה דוד מפניו" 

רש"י - "אבדתי כמה דוד - שהוא צדיק ממך"

ובפשטות חז"ל שם אומרים שאם דוד היה מקבל את המזל של שאול לא היה לו שום סיכוי. 

פסקה תמד קובץ א

"שאול היה יותר גדול מדוד, ולכן בעצם נשמתו האירה מדת הרחמים גם על עמלק. אבל זו היא מידה שהיא רק מכשרת מלוכה, מאירתה לתקופה, ואינה יכולה להמשיכה, מפני חשכת העולם, ומתוך כך אינה יכולה להעלות את העולם. אבל חסידי עולם צריכים להיות בכל דור, אוחזרים במדותיו של אברהם ברעיון, שחסדם מתפשט על הכל, ומוצאים הם את הטוב בכל מקום, ותורת חסד על לשונם"

בזוהר יש המון הפלאות על שאול המלך, 

ובמסכת סנהדרין איפשהו בדף ס כמדומני כתוב ששאול היה גדול הדור אחרי ששמואל הנביא נפטר, ומכשנפטר שאול דוד המלך נהפך לגדול הדור - משמע ששאול גדול ממנו גם בתורה.

עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ג' בטבת תשפ"ו 23:06

שאול צדיק מדוד, הכונה ששאול הוא בחינת צדיק גמור (כמו בנימין שמת בעטיו של נחש) ודוד בעל תשובה שהרי חזר בתשובה על חטאיו.

ובעלי תשובה גדולים מצדיקים.

גם הגמרא אומרת שהסיבה שאומרים אלוקי טברהם ולא אלוקי דוד זה כי דוד נפל בחטא והאבות לא. כלומר ההבדל בין האבות (ויוסף בנימין ושאול איתם)  לדוד זה שדוד הוא בעל תשובה.

ואמנם אומרים מגן דוד ולא מגן יצחק ויעקב.

מה שהרב קוק אומר זה ששאול מושלם יותר מדוד. אבל הוא אומר במפורש ששאול לא יכול להעלות את העולם ודוד כן. ומכיוון שמטרתו של עם ישראל זה להעלות את העולם ולהשתלם לא להיות מושלם, ואילו מושלמים הקב"ה לא צריך כי הוא עצמו כבר מושלם (עיין אורות הקודש על שלימות והשתלמות) - אז יוצא שדוד חשוב יותר משאול.

המלכות חשובה יותר מהיסוד על אף מגבלתה.

מה שהרב קוק כותב מסתדר עם מה שכתבתי - שאול חי בעולם אידאי ומושלם ורואה את הטוב שבעמלק, ומפני זה מפחד לרדת לבוץ העכור של העולם הזה ולתקן אותו. בעולם מושלם באמת לא הורגים את עמלק כי הוא טוב. אבל שאול בורח מתיקון העולם החסר לעבר העולם האידאי המושלם, ובעצם מזניח את העולם הזה, ובסוף פקידיו (כמו דואג) משתלטים עליו והורגים את נוב (לא שאול הרג אלא דואג, פשוט שאול הזניח את העולם הזה עד שהוא גדל פרא והגולם קם על יוצרו).

כמובן שהחטא של שאול מגיע מגדולתו - אבל הוא איבד את המלכות בגלל זה, וגרם בעקיפין לנוב לההרג.

זה כמו צדיק שישאר מושלם ולא ילכלך את הידיים במפגש עם רשעים להעלותם, אז בסוף לחובתו תזקף העובדה שהוא הפקיר את הרשעים ולא תקן אותם והם התדרדרו. ברור שזה הגיע מצדקותו היתרה. וייתכן שזה תפקידו בעולם, אבל את המלכות הוא איבד.

מבחינת היררכית משפיע-מקבל, אז האבות משפיעים על יוסף ומשה שמשפיעים על שמואל שמשפיע על שאול שמשפיע על דוד.

דוד הוא המקבל האחרון הסיכום בחינת כל הנחלים הולכים אל הים, ולכן לו נאה לברך בזימון לעתיד לבוא, כי כוס של ברכה זה הכלי קיבול של השפע.

ולכן דוד הוא החשוב אחרי האבות כי הוא בחינת המלכות כנסת ישראל, הלבנה המקבלת שלית מגרמא כלום.

השאלה מי יותר גדול שאול או דוד, זה כמו השאלה מי יותר גדול, יוסף או דוד 

(וברור שיוסף או בנימין גדולים משאול. ויוסף גדול מיהודה. אבל דוד גדול מיהודה(וגם מיוסף)  דוד גדול מיהודה כמו שאברהם גדול משם ועבר)

לא ברור לי מאיפה הבאת בעטיו של נחש.. מדובר רק על 4 דמויות מאד ספיצפיות שאול לא אחד מהם וזה ממש לא קשור לנושא. תלך 5 תגובות שלי אחורה ותראי שהוכחתי את מה שאמרתי מההתחלה. שאול היה צדיק מדיי לעולם הזה. הסיבה שדוד מלך היא כי הוא יותר מתאים לעולם הזה.

בעלי תשובה לא גדולים מצדיקים זו מחלוקת ידןעה ואתה שוב עושה סלט במקום להודות שטעית ולסגור את זה

הוא הנציג של מלכות בנימין.

דוד מתאים יותר לעולם הגשמי, והעולם הגשמי יהיה לנצח. לכן ודןד עבדי נשיא להם לעולם.

כל עניינו של עם ישראל זה לעשות שכינה לה' בתחתונים בעולם הגשמי. אז דוד גדול יותר. כשם שישראל גדולים ממלאכים. כי מלאכים כמו שאול לא מתאימים לעולם הזה.

דוד אחד מ7 הרועים (אברהם יצחק יעקב משה אהרון יוסף דוד), שאול לא.

אני לא חוזר בי. דוד חשוב יותר. שאל את איתן האזרחי.

של קללת חטא האדם הראשון ש"הוא ימשול בך".

אבל לעתיד לבוא "נקבה תסובב גבר" ו"תקראי לי אישי ולא בעלי" ולכן דוד גדול יותר משאול במצב הנצחי

מה אתה אומר, מי יותר גדול, שאול או דוד?

לא הייתי מדבר במושגים של מי יותר גדול, אלא דוד הוא קובע לנצחיות כסא ה' בארץ.

אבל השם משמואל כותב שבחינת יהונתן בנו של שאול יהיה משנה למלך המשיח לעתיד, כמו שהרמב"ן מציע שבאידיאל שאול היה הופך למשנהו של דוד.

שאול ללא ספק היה גדול מדוד, במשמעות יחסית לא (רק) במשמעות אובייקטיבית, זה מבואר בפירוש בגמ' מו"ק שהוא ציטט. גם ברש"י שם משמע שזה עניין של מזל - אבל מבחינת השוואה שאול גדול מדוד.

גם בפשטות כשלומדים ביומא "כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמרי' סייעי'", משתמע שבעיקרון שאול היה יותר ראוי (ציינתי קודם שיחה מאוד יפה של ר' חיים שמואלביץ, אם תרצה אחפש אותה ואציין מקור).

לא אומרים אלקי דוד לא בגלל החטא אלא שהחטא הוכיח שדוד לא ראוי לדרגה הזו. זה פשוט בגמ'. הרי גם הגמ' עצמה אומרת שלא היה דוד ראוי לאותו מעשה, אז לא יתכן שהחטא יהיה סיבה למשהו. (מצד שני גם כתוב שדוד נענש על אותו מעשה, גם בתנך - בהתייחס לטווח המידי, במות הבן ובמרד אבשלום וכו, וגם בחזל - שלא היה רודף אחד אלף, וש"לא תהא לך זאת לפוקה - מכלל דאיכא אחריתי", שמשתמע שהיה פגם מהותי בסיפור בת שבע.

מה שלא יהיה, לא בגלל זה אנחנו לא מזכירים את דוד בשמ"ע.

חשוב, אלא רוחני יותר.

מלאכים גדולים מישראל, ובכל זאת ישראל חשובים יותר.

בגמרא כתוב שדוד שואל את ה למה אומרים אלוקי אברהם ולא אלוקי דוד, משמע לוחא חטאו היו אמורים לומר אלוקי דוד.

אבל עדיין אומרים מגן דוד ולא מגן יעקב ומגן יצחק.

ועיין ב" ואעש לך שם כשם הגדולים אשר בארץ"

לא אומרים אלקי דוד, לא בגלל החטא, כי הניסיון והחטא הגיעו בעקבות השאלה של דוד למה לא אומרים אלקי דוד... עיין בעצמך בגמ' (סנהדרין קז.) ותראה שזה כך

גם עדיפות היא לא חד משמעית. למשל חכם עדיף מנביא הרב קוק מסביר שחכם יותר יעיל מנביא, לא גדול יותר.

לא אומרים אלוקי דןד כי כל עניינו של דוד זה בעל תשובה שגדול יותר מצדיק גמור (ולכן ה גלגל שיחטא כדי שיהיה בעל תשובה). מצד שני הוא פחות אידאלי כי הוא כבר לא צדיק גמור, אלא יותר מופיע את המלכות ולא את התפארת.

לכן לא אומרים אלוקי דוד אבל כן מגן דוד.

אולי שאול עדיף מדוד, אבל דוד חשוב יותר

הרעיונות שלך ממש יפים והגיוניים, אבל שים לב שבגמרא כתוב אחרת.

כתוב שאלמלא אתה שאול והוא דוד האבדתי כמה דוד מפניו. כלומר ששאול עדיף מדוד. למה? לא יודע וכרגע לא ככ אכפת לי.

למה לא אומרים אלקי דוד, דוד שאל וענו לו. צריך להבין מה בדיוק התשובה. אבל לטעמי אתה מעמיס רעיונות על הגמ' וזה קצת יותר מדי...

שדוד רק בשל זכויותיו לא יעמוד שהרי חטא. זה לפני שמשקללים חזרה בתשובה.

לאחר חזרה בתשובה אז דוד בעל תשובה גדול יותר מצדיק גמור, וזה מעלתו של בעל תשובה שהשפע שלו מה' ולא מעצמו, ולית מגרמו כלום (ולכן בהושענא רבא יומו של דוד באים עם ערבות, שאין בהם מעשים טובים ותורה כי הם מייצגות את בעלי התשובה). וזה דווקא מעלתו של דוד שלית מגרמו כלום, כמו כנסת ישראל שנמשלה ללבנה בחינת המלכות המקבלת. ולכן רק דוד יכול להיות מלך, כי הוא בטל למלכות שמים ולא אלטרנטיבה לה. ולכן שמואל רואה מרד בה' כשהעם ממליך את שאול, אבל לא כשממליכים את דוד.

זה לא רעיונות שלי. בפנימיות התורה דוד הוא בחינת המלכות, שהיא מצד אחד המידה הכי נמוכה ומצד שני היא המגמה של הכל, להופיע את זהות הקודש הישראלית בניהול הפוליטיקה הגשמית של העולם הזה

וזה מעצבן אוצי כי אני שונא שאנשים מערבים רגש בתורה ומסלפים דברים כדי שיתאים לדעה שלהם.

אתה מציג את זה כאילו דוד המלך היה האדם הגדול ביותר אי פעם (הוא היה בבירור מהגדולים) אבל לא ההכי גדול.

אגב, חוץ משאול היו עוד מלכים יותר גדולים מדוד, כגון יאשיהו בן אמון מלך יהודה שעליו הנביא מעיד שחור על גבי לבן שלא היה אדם שעשה תשובה גדולה ממנו.

ויש גם את יותם בן עוזיהו שהיה ללא ספק אחד האנשים הגדולים ביותר אי פעם - אם לא ה-

כפי שמובא בסןכה מד כמדומני, למה הם ככ גדולים? אנחנו לא יודעים זה לא מפורט. אבל אם זה מה שהתורה מעידה אז אנחנו מאמינים לזה. לא מנסים בכוח להוכיח שזה לא באמת נכון ח"ו

כאן על זיהוי דוד עם מידת המלכות. שהיא הכי נמוכה אבל הכי חשובה.

יותם בן עזיהו פוטר את העולם ממידת הדין כי הוא המלך היחיד שלא כתוב עליו שחטא (אמנם חטא בחטא פרטי כי לא מת בעטיו של נחש, אבל לא חטא בחטא כמלך). כתוב עליו שהיה ישר כדוד אביו, אם משווים אותו לדוד סימן שדוד צדיק יותר.

מי שלא חטא בסור מרע, לא אומר שהוא הכי צדיק בעשה טוב. האם כלאב צדיק יותר ממשה? לא

וזה לא רק צדקות אלא גדולה נשמתית

כתוב לך ברש"י שחור על גבי לבן "שהוא צדיק ממך"

אבל הרב קוק אומר שבגניזו תורה שבעל פה גדולה יותר

אתה מניח הנחות וקובע דברים ואז מאשים.

קוראים לזה איש קש.

אין אפשרות מחיקה (אבל אתה יכול לבקש שימחקו ואז ימחקו) אבל אתה יכול לערוך את התגובה ולכתוב 2 נקודות או 2 תווים במקום. כולל הכותרת. לדוגמא (..)

ולא, אין אפשרות לערוך אחרי שהגיבו לי.

ממשה.

שכחתי מזה - מחילה (כאילו אני גרמתי בטעות שאתה לא תוכל למחוק, בזה שהגבתי לך)

טובות, ותמיד זה נכשל אצלו.

מעשה בלהה נועד לקנאות לכבוד לאה, ובסוף קרה מה שקרה.

ניסה להציל את יוסף ולא הצליח.

מנסה לשכנע את יעקב אבל זה הצעה טפשית יחד עם אחריות וטוב לב.

ראובן מייצג את מידת החסד שבמלכות,  כמו החסד שהיא המידה הפותחת והבכורית,  שהיא נטיה טובה אך גולמית חסרת גבולות וצורה מוגמרת (בניגוד למידת הדין), כך תפקידו של ראובן בעם זה להיות הפותח, היוזם (בכורי אתה כוחי וראשית אוני, יתר שאת ויתר עז), אבל לא המנהיג. כי הוא לא יכול להנהיג כי הצעותיו טובות הלב לא מגובשות ולא אפקיביות. הוא מהיר ופזיז וחסר גבולות "פחז כמים" ולכן נשללה ממנו הבכורה "אל תותר", מה שהכי התבטא בחטא מעשה בלהה שם היה פזיז לקנאות לכבוד אימו.

בטומאה, לדורות זה מתגלם בדתן ואבירם שלא מסוגלים לקבל מרות וגבולות. קרח מערער על חוסר השיוויון, בעוד דתן ואבירם על עצם השלטון "כי תשתרר עלינו גם השתרר" הם הדמות של האנרכיסטים שלא מקבלים מרות וגבולות "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו" לפי חזל זה דתן ואבירם הניצים.

גם בשופטים שבט ראובן חי לעצמו ולא מגיע להזמנת דבורה להלחם בסיסרא, כי הוא לא מקבל מרות. והוא לא יושב רק בתחום גבולות נחלתו אלא מתפשט עם צאנו מתישהו עד נהר פרת (כנראה בתקופת שלמה) לפי דברי הימים 

האמת שזה היה כיוון החשיבה שלי. ש"בכור שוטה" הוא לא אדם רגיל - מונהג. אלא בכור, שכן מנסה ליזום ולהנהיג, אך לא מצליח להביא תוצאות טובות.

אני שייכתי את זה לפחדנות מסוימת שמתלווה לפעולות של ראובן. הוא רוצה להציל את יוסף אז מציע שיזרקו אותו לבור עם נחשים ועקרבים... ורוצה שיילכו להביא אוכל לחיי המשפחה ומציע להרוג את ילדיו...

הכל: כוונה טובה ותוצאה מסובכת, לפתור בעיה בבעיה אחרת. יתכן שזה גם מה שעשו בני ראובן כשבנו מזבח בעבר הירדן - הכוונה להיות בקדר, אבל הפרקטיקה היא של היפרדות - בדיוק הפוך מהמטרה.

(את הרעיון של פחדנות כבעיה במנהיגות, מציין הרב חיים שמואלביץ בשיחות מוסר שלו)

עכשיו ראיתי ב"סדר הדורות" התייחסות לביטוי "בכור שטן" (חכם, יצירתי), לעומת "בכור שוטה". אבל הדבר עוד צריך בירור.

בכל מקרה, כל הדברים שלי (ואולי גם שלך) לא מעוגנים בספרות. אז אם יש למישהי מקורות - זה ממש יהיה נחמד!

נראה כמו הדס אבל בעצם הוא לא.

כך גם ראובן, נראה כמו בכור אבל יעקב כבר החליט לנשל אותו ולהעביר את הבכורה ליוסף. 

שהוא לא בכור כי הוא לא יודע להכניס את הצדקות שלו לגבולות, בחינת החסרון של מידת החסד . לא כי הוא צדיק יותר מדי (שזה אולי דבר שנכון לבנימין, לוי או כלאב, שהם צדיקים גמורים ולא בעלי תשובה. לא לראובן). "פחז כמים אל תותר" משום שאתה ממהר ופזיז לזרום כמים, אל תותר

אגב ראובן זה חסד. שמעון זה דין.

באמת תיאורטי מדי ולא שייך למציאות.

אבל חסד לעומת התפארת הוא חלקי ולא משלב את כל הערכים.

אז על לוי (שמיוצג על ידי תפארת שבמלכות) אפשר לומר שלא זכה למלכות כי הוא צדיק מדי. או על יוסף (יסוד) או בנימין (יסוד שבמלכות) גם כן, כי הם צדיקים גמורים ולא בעלי תשובה. לעומת יהודה ודוד שהם מלכות ובעלי תשובה.

אבל ראובן (חסד שבמלכות) ושמעון (גבורה/דין שבמלכות) מייצגים ערכים חלקיים ולכן קוללו.

של אל תהיי צדיק מדיי

שאול המלך היה מדיי מושלם לעם ישראל, ולכן השם גילגל שמישהו אחר, לכאורה ירוד ממנו ישלוט.

יש לפעמים לבכור נטיה לנהל את המשפחה, אך לא מספיק מתוך חשיבה שקולה, אלא מתוך התחושה של "אני כאן בעל הבית, וכולם צריכים לסור למשמעתי".

כשהבכור מתנהל כך - הוא ראוי לתואר "בכור שוטה" במשמעותו הפשוטה.

ומכאן אפשר להשאיל את הביטוי למקומות נוספים.

כנלפענ"ד.

מקץ | האם ראובן הוא בכור שוטה? | תורת הר עציון

שים לב לאותיות ה-ו במאמר

הוא המכנה משותף לכולם

במקור אני בטוח שהכל היה יותר פשוט, נהיר, קל וברור

המורכבות נובעת מטשטוש הגבולות בין מה שחובה מהתורה או מהמשנה, לבין חומרות שהפכו עם הזמן להלכות שלא היו במקור.

- הרבה מאוד חומרות שנקבעו כ-"גדרות" ששומרות על הזהות היהודית בגלות. כמו איסורי אכילת בישולי גויים, פת עכו"ם, יין נסך, ועוד.

- הלכות טהרת המשפחה נעשו מורכבות ומסובכות מאוד, לעומת המקור בתורה.  הפער כאן הוא עצום: חומרות רבי זירא, טומאה וטהרה של יולדת בתורה לעומת ההלכה כיום  

- חומרות בולטות נוספות: המתנה בין בשר וחלב, קטניות בפסח לאשכנזים, וכמובן חשמל.  

בעיית החשמל היא מורכבות שההלכה לא פתרה, אלא העמיסה עליה שלל איסורים שבכלל לא היו בתקופה הקדומה.  

יש אינספור הלכות שנוצרו מתוך מחשבה על מראית עין, צביון של האדם הדתי, מדרון חלקלק.  

והנקודה הכי כואבת - הבעיה הגדולה של חוסר יכולת של פוסקי הדור לבטל הלכות שנקבעו בזמנים אחרים למרות שהמציאות השתנתה לבלי הכר.   

הירושלמי אומר "אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה"

גם בהלכה, גם בתחומים אחרים, יש אינסוף דעות של רבנים והוגים. ועל דעת זה התורה ניתנה. במקום לסבך ולקרוע, המגוון הזה יכול לאפשר לכל אחד למצוא את המקום שלו. למצוא את הדרך שמתיישבת על הלב שלו, לשמוע ולקרוא רבנים ואנשים שהדברים שלהם טובים עבורו. אבל אחרים אומרים אחרת? "מה לי בזה, זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי" 

בגדול אני חודב שיש שני דברים שמנחים את התפיסה שלי כיהודי דתי, שלא מאפשרים שום פתרון:

1. אני מאוד מסכים עם האמירה ש80% ממה שאנחנו עושים זה לא הדברים עצמם שהאלוהים בורא עולם ציווה או ביקש. המון זה חששות, גזרות, חומרות, ניפוחים במקומות שבכלל לא רלוונטים מבחינה הלכתית, או דברים שסתם מסבכים את האדם הדתי.

מצד שני, כדי לפתור את זה צריך גב מאוד חזק וקונצנזוס רציני כדי להכריע בשאלות מהותיות, מחד, וצריך לפתוח הרבה תיבות פנדורה ולשחוט הרבה פרות קדושות מאידך. כך שקשה לי להאמין שיהיה מצב של הכרעה כזו שהיא טובה - בעיקר מבחינה ציבורית.

2. יש שאלה מהותית שכל הסמן מנקרת אבל לעולם לא תיענה כראוי (לפחות לא על יגי אורתודוקסים פשוטים כמוני), והיא: מה קורה מאחורי הפרגוד, מה באמת באמת אלוהים הגדול חושב כשהוא רואה מה הולך כאן, ומה תכלס הוא היה רוצה שיקרה (וגם, האם הוא פועל שזה אכן יקרה)?

אז לשאלה הזו אני לא יודע לתת תשובה מלאה, אבל אני כן חושב שניתן להחליט שהשינויים הרבים שקורים בעולם, משנים גם את הציפייה מהאדם המאמין. אם בעת העתיקה, אדם מאמין היה צריך הרבה מאוד שעות ביום כדי לקיים יהדות מאוד מאוד רזה - שהיא עיקר הדרישה האלוקית, כיום היהדות הרזה הזו יכולה לקחת לכל אדם איזה שעה-שעתיים במקסימום. אבל כמונוטאיסט אני מאמין שהדת צריכה להקיף את חיי האדם, אז אולי באמת אנשים לא מקיימים את היהדות הרזה, הבסיסית הנכונה, אבל הם רוב היום עסוקים בדת וזה כן הרצון של האלוהים.

זה בגדול, מקווה שאני מובן...

מס. 12 בעיקרי האמונה:

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ, עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּו בְּכָל יום שֶׁיָּבוא.

על 2 אני לא מסכים איתך.

לפי הנתונים הידועים מהעולם העתיק, לפני שתיקנו להתפלל 3 תפילות ביום לאחר חורבן בית המקדש, כדי לייצר תחליף רוחני לעבודת המקדש שנפסקה, שגרת היום של האדם הרגיל היתה חקלאית או עבודה אחרת.

לכהנים והלויים היו מטלות קודש - וגם זה לא לכולם בו זמנית.  

המצווה הייתה פשוט "לעבוד את ה' בלבבכם". היו כאלו שהתפללו פעם ביום, והיו כאלו (כמו דוד המלך או דניאל) שבחרו להתפלל שלוש פעמים, אך זו הייתה בחירה אישית ולא חובה הלכתית.

הדת סובבה מאוד את האשם, והקהילה הייתה מאוד סביב הפולחן הדתי. ברור שעשו עוד הרבה דברים אבל החיים עצמם היו חיים דתיים.

תדמיין חקלאות שכוללת איסור כלאיים, חיוב שמיטה ותרומות ומעשרות וקורבנות. הרבה פעולות בחיי היומיום מחייבות או נותנות הזגמנות לקורבן. אנשים מאוד חיים את זה.

בעידן המודרני אתה יכול לשמור את כל המצוות הבסיסיות בלי כמעט לעשות כלום...

חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה

2. צורת חשיבה כזו לא נכונה. אין לנו בכלל מושג להגדיר מה זה אומר "מאחורי הפרגוד" בלתי אפשרי להגדיר את ה' או מחשבותיו, כך שהשאלה "מה ה' חושב" לא מתחילה. הגישה היא איך הבורא מתגלה בתוך עם האלוקים, עמו ונחלתו. כלומר הוא מתגלה בתורה שהאומה קיבלה על עצמה לדורותיה - התורה שבעל פה עם ש"ס ופוסקים. או בניסוח פתח אליהו - מלכות פה,תורה שבעל פה קריה לה.

אני מדבר על הווה אמינא, מה הייתי אומר לולא כל מיני הנחות.

אתה מדבר על מסקנות לאחר ההתחבטויות הנפשיות וההסתכלות על המציאות

והתמונה הגדולה (שלעולם לא נשיג אותה בשלמותה כי היא אינסופית) היא הדרך להתחבר למי שצייר אותה.

אחרי שמבינים את זה, אפשר לעבור לנסיון להבין מה המקום של כל דבר.

ממליץ ללמוד את מאמר ייסורים ממרקים של הרב, וכן לקרוא את המבוא של הספר בין החסידות לראי"ה של הרב שילת.

אפשר להסביר סתירות שונות באופנים שונים, לדוג':

1. כל הבנה מדברת על רובד אחר, וכל ההבנות הן דרך להתחבר למקור האחדותי שמאחורי הדברים. זה כמו שאין סתירה בין זה שחבר שלך מצחיק וקל דעת לפעמים לבין זה שהוא חכם ורציני, אלו דרכים שונות בהן המהות שלו מתגלה אליך.

2. לפעמים קל לראות את המכנה המשותף. לדוג', מי שתופס את הבריאה כחידוש, כלומר שקיומנו לא היה מוכרח והיינו יכולים לא להיות, לא רואה סתירה מהותית בין טבע לבין נס כי שניהם מחודשים, הטבע מחודש ביחס לה' והנס מחודש ביחס לטבע.

3. לפעמים הבנה מסויימת מזככת את הדעת ומנקה את השטח כדי שהבנה אחרת תובן בצורה נכונה.

אני חושב שיש שני עקרונות שאם הולכים איתם אז הדרך ברורה יותר- להבין שיש אחדות אלהית מאחורה ולחפש אותה, ולהבין שהאלהות הזו היא דינאמית. אנחנו לא מתעסקים בסתירות בין מושגים, אלא בהבנה של משהו "חי", שמכיל "סתירות" מעצם הגדרתו, שמתגלה פעם ככה ופעם ככה. הנגזרת של זה היא לדעת איך להתנהל כיצורים חיים כאן בעולם (לדוג' היחס בין בטחון לאקטיביות).

במילים אחרות, צריך לאחד כמה שניתן בין התפיסה הנבואית לתפיסת החכמה. בין החוש שמרגיש את האחדות והדינאמיות לבין השכל שרוצה שהדברים יהיו מוגדרים ומובנים. השילוב ביניהם מפרה מאוד ופותח פתח ליותר הבנה שכלית ויותר דבקות נשמתית. וזו בדיוק העבודה של דורנו, אחרי גלות ארוכה ארוכה. ובכך נזכה ל"וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו".

דוג' נוספות- תפילה. בתפילה יש גם תיקון של האני (מידות וקרבת ה') בזכות העמידה מול ה', אבל בוודאי שיש גם מימד שה' מתגלה אלינו כ"מישהו" שבאמת מרחם על בנו שכואב לו וצועק אליו.

תורה. התורה היא ספר חוקים וסיפורים שהגיעו אלינו בצורה של התגלות אלהית (בניגוד למדע שהגיע דרך חקירה שלנו). לכן ממילא היא גונזת בתוכה כח של התגלות אלהית וכח של השפעה אלהית על המציאות. זו המהות שלה. 

זה בדיוק ההבדל בין היהדות לנצרות/אסלאם ולעבודה זרה

הנצרות/אסלאם לקחו ערכים מסוימים והפכו אותם להכל, ערכים מוחלטים

כתוב על יימח שמו וזכרו שהוא "זקף לבנה והשתחווה לה" כלומר יש בניין גדול שמורכב מהרבה לבנים והוא בחר לבנה אחת והשתחווה לה והפך אותה לערך היחיד

ואז כשדת כזאת מנסה להשתלט על העולם היא רק מביאה למלא מלחמות, כי כל מי שהדת/הנפש שלו מתחברים לערך אחר שנראה סותר אז ברור שיילחמו בה

וכץהקיצוניות השנייה שזה העבודה זרה או אולי אפילו הפוסט מודרניזם של ימינו

בעבודה זרה אין אלוקים אחד יש הרבה אלילים וכל אחד שיעבוד את האליל שלו בלי סתירה לאלי של השני

אבל אין שום דבר מוחלט, אין גאולה, והעולם לא מתקדם לשום מקום

או בהשלכה לפוסט מודרניזם, בגלל שרואים שהדתות והערכים המוחלטים יוצרים מלחמות אז מבטלים אותם

וכל אחד והאמת שלו ואין אמת אחת וככה הכל בשלום כביכול ואין התנגשויות ומלחמות

אבל כמובן שזה גם דבר רע כמו שאפשר לראות היום את המערב מתפרק לאט לאט ומאבד את הזהות והשייכות שלו

כי אם אין אמת אז אין לעולם תכלית וייעוד ואין משיח ואין גאולה והכל סתמי והישרדותי

וכמובן שהפתרון השלם הוא תורת ישראל

שלא מבטלת את הערכים והזהויות

אבל מצד שני מבינה שלא כל ערך הוא מוחלט אלא הכל חלק מהתמונה אחת גדולה, התמונה האלוהית או האמת האלוהית העליונה

כמו שאם תסתכל על תמונה בזום אין ממש גדול אתה תראה פשוט מלא פיקסלים בכל מיני צבעים שלא קשורים אחד לשני והכל נראה סותר

וברגע שאתה מתרחק ומסתכל במבט יותר עליון אתה יכול לראות הכל בצורה יותר אחדותית

בהקשר של העבודה זרה והפוסט מודרניזם של היום

חזל בבית שני ביטלו את יצר הע"ז ואיתו פסקה גם הנבואה

ואז התחיל התור של החכמה והשכל, שהכל הוא מוחלט וקשה לו להכיל מורכבויות וסתירות

ואז נוצרות הרבה מחלוקות שאלו ואלו דברי אלוקים חיים כי להכל יש שורש עורכים שהם אלוהיים ונכונים

אבל להלכה צריך לפסוק משהו אחד

אבל זה באמת הדרך הנצרכת כשאין לך דרך פשוטה להגיע לאמת האלוקית העליונה והכוללת שהדרך הזאת זה הנבואה

ובתוך התהליך של הגאולה שאנחנו נמצאים בו אז מגיע הפוסט מודרניזם שהוא בעצם צמא של העולם לנבואה ולאמת האלוקית הכוללת

שיכולה להכיל את כל הסתירות ואת הייחודיות של כל אחד ואחד

שבעזרת השם נזכה להגיע אליה במהרה בימינו

גם עבדים ושפחות, לקט, שכחה ופאה, קורבנות, הבאת הביכורים

מצד שני - בתורה אין את השגרה שיש לנו היום: 3 תפילות ביום.  

הכל השתנה מאז ירדה התורה מהר סיני

האם קל בעניך לומר שכל עניני עבודה זרה שבתורה לא נכתבו אלא לדורם שהיה שטוף בע"ז אבל באלפיים השנים האחרונות שבטל יצר ע"ז הדברים אינם רלוונטים כלל? (אני חושב שאין לדמות בין תורת הקורבנות, עבדים ושפחות וכדומה ששייכים לזמנינו באופן תיאורטי ובין יצרא דע"ז שבטל כליל מן העולם)

מעבר לזה - גם אצלינו  יש "בחינת ע"ז" כיום. הן בסגידה לחומר, הן בסגידה לאידאולוגיות זרות לתורה, הן בתפיסה מעוותת של האלוקות

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל החוצה "נשני אלוקים את עמלי וכל בית אבי" בית אבי כולל יעקב עצמו. "הפרני אלוקים בארץ עניי" - זה המקום שלי כמצרי ולא כיהודי.

ואז יוצא שיוסף סבר שתפקידו זה לקדש את ה' דווקא בתוך הגויים ולא כחלק מעם ישראל ושה' הוציא אותו מכלל ישראל כמו ישמעאל ועשיו, ומינה אותו להיות שליט מצרים שימשיך קדושה למצרים והאומות. ולכן הוא מנתק קשר עם יעקב.

ורק כשיוסף פוגש את אחיו משתחווים לו ונזכר בחלומות, הוא משנה את דעתו ומבין שהוא יהודי ואז מתכנן את כל גביע בנימין כדי לתקן את הקרע בין האחים כנ"ל.

https://www.herzog.ac.il/vtc/tvunot/mega1_ybn.pdf

https://etzion.org.il/sites/default/files/2022-09/mega2_medan.pdf

לגבי הפירוש שיוסף רוצה לנקום/להעניש את האחים - לא ברור אז למה הוא שם את כספם באמתחותיהם ואחר כך אומר "שלום לכם אל תיראו" אקט של חיבה ולא עונש, שעוד יכול לעורר חשד אצל האחים שיוסף בכוונת תחילה משתיל להם כלי כסף כמו גביע בשקיהם.

הטיעון שיוסף חשד שמא אביו שלח אותו בכוונה כדי שימכרו אותו, נשמע קצת קונספרטיבי במחילה, ומזכיר לי את הטיעונים הקונספרטיבים על כך שצרציל וסטלין תכננו במכוון את מלחמת העולם השניה. הרי יעקב לפני שניה אהב אותו ונתן לו כתונת פסים! מה גם שאין סיבה שיוסף יחשוד שאף אחד לא חיפש אותו. בעולם העתיק ללא טלפון בלתי אפשרי לחפש עבד שנמכר לארץ אחרת.

גם אם יוסף הופרש מעם ישראל/האחים הופרשו לפי מחשבתו  האם זה מצדיק לצער את אביו ולא להודיע לו שהוא חי? או שמא גורל האומה חשוב ליוסף יותר מצער אביו והגעגועים אליו?

ואם לא, אז ממתי זה נודע, רק בברכות יעקב בסוף ימיו?

(כי "ולזרעך אחריך אתן את הארץ" יכול להתפרש כמו ההבטחה ליצחק "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל" שזה רק חלק מזרעו)

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל וגם חשב שבנימין הופרש מעם ישראל? (וצריך לזכור שהוא גם ידע שה' מינהו לשליט מצרים לא במקרה)

כנראה שבשני המקרים ה' גלגל שיהיה איזה הכרח שאנחנו לא מודעים אליו.

יתכן שיוסף חשש לשלוח שליח לאביו, כדי שזה לא יתפס כמרידה במלכות או משהו כזה (שהוא עדיין קשור לעבריות. אפשר למצוא רמז לזה במה שנאמר בסופו של דבר- וְהַקֹּ֣ל נִשְׁמַ֗ע בֵּ֤ית פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֖אוּ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּבְעֵינֵ֖י עֲבָדָֽיו- משמע שהייתה הו"א שזה בעייתי).

אבל אז השאלה היא למה כשהאחים באו אל יוסף הוא לא סיפר להם מייד שהוא יוסף ואמר להם לבשר לאביו שהוא חי כשהם חוזרים.

נראה לומר ככה:

וַיִּזְכֹּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת הַֽחֲלֹמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר חָלַ֖ם לָהֶ֑ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מְרַגְּלִ֣ים אַתֶּ֔ם לִרְא֛וֹת אֶת־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶֽם.

יוסף נזכר בזה אז (כי לא כתוב "ויוסף זכר"). לכן מסתבר שהגעת האחים הייתה שינוי כיוון בשביל יוסף, והוא הבין שהוא צריך להביא להתגשמות החלומות, כנביא שהוטלה עליו משימה (זו לא הייתה נבואה ממש, לכן יוסף ההיה יכול להתעלם מהחלומות עד הגעת האחים (ואולי לחשוב שהם רק היו הגורם לכך שהאחים ימכרוהו והוא יגיע למצרים)).

יוסף מבין שהתגשמות החלומות זה לא השתחוויה של כבוד, אלא של הסכמה- שהאחים יבינו את תפקידו וחשיבותו ושילכו בדרך שהוא מתווה. זה מסומל בערבותם בעבור בני רחל. ולכן הוא מתכנן את כל העניין עם בנימין. כמובן שלא שייך לספר ליעקב עד שהמשימה תושלם.

מה שנשאר להבין זה מה חשב יוסף עד שהאחים באו למצרים, ואולי זו גם תהיה סיבה נכונה יותר למה הוא לא הודיע ליעקב שהוא חי.

אם ניכנס ל"ראש" של יוסף, ונסתכל על דברים מתוך מבטו (האמוני, כפי שאנו נוכחים לדעת בפרשה זו ובפרשה הבאה)- ה' גלגל אותי למצרים וניתק אותי ממשפחתי, נמכרתי לעבד ואז ה' העלה אותי, ואז שוב הפיל אותי לבור תרתי משמע והעלה אותי משם למקום הכי גבוה שאפשר.

השתלשלות האירועים מראה שמי שפועל פה זה ה' ואסור לי לנסות שום דבר שהוא לא חלק מהתכנית שה' מתווה לי. אם אני מודיע לאבי שאני חי, זה יחבר שוב את המשפחה, וזה יגרור שינוי מהותי כלשהו, ולכן אסור לי לעשות זאת. אני עדיין מאמין בדרך של יעקב אבא, ואולי מה שיקרה בסוף זה שאני אתקן את מצרים (מבני חם ש"עבד עבדים יהיה לאחיו"), או לפחות אהיה הנשיא העברי המכובד של מצרים והתפקיד יעבור לבניי, בד בבד עם זה שאחיי וזרעם יבנו את שלטונם בארץ ישראל. בסופו של דבר נתחבר יחד ונשפיע על כל העולם (תפקידו של אברהם).

קשה על זה ממה שכתבת לגבי ברית בין הבתרים. אבל מי אמר שהם חשבו שזה יתקיים בדורם או בדורות הסמוכים אליהם ולא הרבה זמן אחרי?  (אגב, מה ההכרח לומר שהם בכלל ידעו על ברית בין הבתרים? אי אפשר לומר שאברהם לא גילה זאת לאף אחד?)  

"ויוסף ישית ידו על עניך" כלומר יעצום את עיניך כשתמות.

ויעקב ידע על כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם

בנ"י פרו ורבו מאוד עוד לפני פטירתו של יעקב:

וַיֵּ֧שֶׁב יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֑שֶׁן וַיֵּאָחֲז֣וּ בָ֔הּ וַיִּפְר֥וּ וַיִּרְבּ֖וּ מְאֹֽד׃ וַיְחִ֤י יַעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃

רשב"ם-  ישית ידו על עיניך: על ענייניך וצרכיך, ישתדל לעשותם, כדכתיב ישית ידו על שנינו.

הפירושים שאנחנו קוראים מבוססים בד"כ על מה שקרה בפועל, לא בטוח שככה יעקב הבין את הדברים בשעה שהם נאמרו לו.

בפשטות יעקב חשב- אנוכי ארד עמך מצרימה, ואנוכי אעלך גם עלה (בעודך חי), ויוסף ישית ידו על עיניך (כפירוש הרשב"ם דלעיל).

הוא אומר שהשבטים לא ידעו על הגלות (או לא ידעו שהיא מתחילה עכשיו). לפי"ז אפשר לומר שגם יוסף לא ידע.

ואנכי אעלך בתור גופה.

יוסף אומר פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי

ואנוכי אעלך בתוך גופה זה פירוש למפרע של הדברים. יתכן שיעקב חשב גם על הפירוש הזה כשהדברים נאמרו לו, אבל הוא לא חשב שזה הפירוש היחידי.

כי יוסף שמע את זה מיעקב לפני פטירתו

כלומר תהפוך לגוי גדול, ואתה (כלומר הגוי הגדול) תעלה ממצרים.

חוץ מזה שאדם צריך לעשות את ההשתדלות שלו ולהשביע את יוסף, גם אם ה' הבטיח

אבל מה שבאתי להוכיח מדבריהם זה שההסבר שלי (שיעקב הבין בהתחלה שהוא עצמו יעלה חזרה) לא מופקע ובלתי מתקבל בגלל החידוש שבו.

הפך לגוי גדול הוא מנוע מלצאת ממצרים כאדם חי.

ואם תאמר שב17 שנה הם כבר הפכו לאלפי איש (מה שלא סביר, וזה עדיין לא "גוי גדול"). אז אולי יעקב חשש שהכנענים כבר לא יסכימו לקבל אלפי איש בארץ כנען, בעוד שפרעה נתן להם מקום. מה גם שהיה להם מקום מרעה משובח, בעוד שבכנען ייתכן שאין מקום למקנה כל כך גדול שכבר גדל מאז שהם התיישבו

שבסופם הוא כבר יהיה גוי גדול (או לפחות עם בסיס איתן להפוך לכזה אחרי לא הרבה זמן) שיכול לחזור.

כשהוא הגיע לגיל 147 והרגיש שהוא עומד למות, הוא הבין למפרע אחרת את דברי ה' אליו.

היא שמבחינת יוסף, יעקב היה שותף במכירה, הוא זה ששלח אותו לאחים.

לבבי השאלה השניה, הפשט הוא שהוא רצה לראות אם האחים חזרו בתשובה