תני לו ושיהנה.

אח"כ תתחני אליו שיאכל.

מניסיון.

גם חלק מהילדים שלי היו ככה בגיל כזה וזה "עבר" להם עם הגיל....

לא רצה...

כשאני מנסה לשכנע אותו לאכול אני עושה לפני כן כאילו שאני אוכלת את זה , פתאום בא לו.. "ממממ.." חמוד!

הבאתי לו פרוסה עם טחינה-...לא מעניין..שם בצד.

עכשיו אמא יושבת לאכול פרוסה עם טחינה- יאמי! אמא תביאי לי!

חחח

זה באמת עובר אחרי כמה חודשים... אל תדאגי.

היה זמן שכל דבר שהוצאתי מהמקרר הוא רצה לאכול..אפילו כשזה היה תערובת של בצל עם דבש שעושים נגד שיעול...=)

זה ממש נהדר. הייתה לו דוגמה אישית שלך שטחינה זה אוכל שכדאי לאכול, אז הוא למד ממך. זו פסגת החינוך! לא סתם כל אנשי המקצוע ממליצים על ארוחות משפחתיות משותפות.

תזרמי עם המתוק שלך ותתני לו לטעום.

תשמחי שיש לך ילד שאוהב אוכל ושאוהב אוכל שאמא אוכלת. ככה הוא גם יתרגל לטעמים נוספים.

תאכלי קינואה, ירקות מבושלים, ושאר דברים בריאים- ואז בכלל יצא לך טוב...

ולא חשוב אם אכל רגע קודם

גם אני כשאני רואה מישהו אוכל אני הרבה פעמים רוצה גם...

רואה אוכל, היא רוצה גם

זה כבר נהיה ממש לא נעים כשיורדים לגינה למטה.

אני לוקחת איתי אוכל אבל היא רוצה גם את של האחרים

נעמדת לידם עם החיוך הכי כובש ומושיטה את היד הכי מתוקה בעולם

וככה היא עוברת אמא אחרי אמא עד שכוווווולם נתנו לה ממה שהם אוכלים.

זה יכול להיות משהו שאין לה וזה יכול להיות משהו שהיא מחזיקה ביד השניה (שאני הבאתי לה)

וזה ממש ממש לא נעים.

מה עושים?

מילא ממני, אבל כמו שאומרת פה האנונימית למעלה- שהבת שלה מבקשת מכל מי שבגינה..

זה לא נעים!

אז תראי, זה לא "שיתרגל" - ההרגל כבר טבוע בו. כי ככה ברא אותנו הקב"ה - יצורים חברתיים - וכמו שכתבת למעלה זה גם מבוא ללימוד על חסד ונתינה וכו'. אממה יש מקרים שזה לא מתאים - אז תשמרי למקרים האלה את הלימוד הזה ש"לא תמיד זה מתאים". כי אוכל בריא של אמא זה סופר מתאים וממש הרגל בריא וטוב לדבוק בדרכיה של אמא ולרצות לאכול כשהיא אוכלת - כחלק מהמכלול שהוא ילדים לומדים מאמא על כל צעד ושעל ורואים בה דמות לחיקוי. זה מכלול טוב ונכון! וטוב להיחשף דרך החיקוי הטבעי הזה לאוכל של מבוגרים! אבל כשמדובר בחטיף בגינה - זה כבר עניין אחר... וכאן את בהחלט יכולה לשקול לא להרשות אם לא מתאים לך, מה גם שלפעמים יש שיקולי כשרות וכדו', ואני משתדלת תמיד גם לתינוק קטן להסביר במילים ברורות: נכון שאתה רואה ומתחשק לך לקבל גם, אבל כרגע אי אפשר כי... שיראה שזה לא סתמי כזה, שרירותי, "לפעמים אפשר ולפעמים לא" בלי סיבה נראית לעין - אלא שיש סיבות וטעמים לדבר, ולכול זמן ועת.

אני לא תמיד נותנת לילדים שמבקשים ממני אוכל בגינה. אני אומרת- לא, זה שלי, והם עוברים הלאה..

גם הילד שלי מבקש לפעמים (אם זה שלוק נגיד... לא כל דבר) ואני מסיחה את דעתו או מביאה לו משהו אחר משלנו וזהו.

זה לא תופעה כ"כ נדירה...אז לא פדיחה בכלל.

תזכרי שהיא ילדונת קטנטנה ותמימה. אין לה אבחנות בין אנשים. היא רואה אוכל ורוצה.

זה מתוק. זה מצחיק.

אם האמהות האחרות גורמות לך להרגיש לא נעים- אז זה משהו אחר. אולי תשבי איתה לא ליד כל מקורות האוכל.

אבל אם האמהות האחרות זורמות איתה ולא מפריע להן- אז גם את תזרמי. ותצחקי על זה.

ולדעתי, על אוכל גם בגיל שנה וחצי לא אומרים ב"תקיפות"...

ילדה בת שנה וחצי שתמיד מבקשת אוכל מאחרים, גם שאמא שלה הביאה לה.

פשוט נהנית לעשות סבב אמהות בגינה ולבקש מכולן טעימות.

ואת אמא שלה זה קצת הרבה מביך.

כעת קראתי - סיפור ממיס... (אני כמובן הייתי נותן לילדה, במידה שמכירים.. וכי אני צריך לחנך אותה במקום האמא?..)

מה היית מייעץ? זה ממש לא נעים, וכל פעם אני לוקחת אותה מהן.

ומסבירה לה שיש גן לנו. והנה, קחי.

אבל היא נעמדת שם שוב ומושיטה יד.

הן כמובן נותנות ואנחנו צוחקות על זה

אבל זה עדיין לא נעים.

מה שאת עושה זה נכון,

מה שהיא עושה זה חמוד ומצחיק (לא רק אותך)..

זה כנראה סוג של "פעולה חברתית" אצלה.. ויחס.

האימהות רואות שאת משתדלת שתיקח משלכן. רואות שאת מביאה גם. אז בתור אימהות לתינוקות, הן גם מבינות את המצב ו"שותפות". אל תרגישי יותר מידי מבוכה.. אני חושב שאם תעשי מזה יותר מידי ענין ו"חינוך", זה עלול להתעצם.

הבעיה העיקרית כעת זו ההרגשה הלא-נעימה שלך. מובן. אבל באמת תחשבי שאת במקום האימהות האחרות, היית מבינה לגמרי. מה האמא יכולה לעשות.. אז אל תרבי ב"אי נעימות", לא נורא. זה חלק מהחבילה(אני במקום האימהות, הייתי ממש שמח בתופעה - ומודה לך בלב שאת לא מובכת עד כדי לקחת אותה משם בכח....)

וכמובן, תשתדלי בגינה להעסיק אותה, לתת לה משהו לאכול, לשתות, ואח"כ לשחק וכו' - יהיה לה פחות זמן. וגם כמה שהיא תיהנה מהמשחק, תרגיש שאתן ביחד - מסתבר שתצטרך פחות את ה"פעילות" המצחיקה ההיא.

לפעמים יש רגישויות שאנחנו לא מודעים להם (קיימות גם רגישויות ברמה מסוכנת מאוד, או ברמה שייגרם סבל קשה לילד, לא עלינו), לפעמים יש להורים העדפות כשרות או העדפות בריאות שלא מתאימות למה שאנחנו אוכלים, ובנוסף לזה, מבחינת הילד - זה נראה לי הרגל שיכול להיות בעייתי מאוד, לקבל אוכל מאנשים שפוגשים. יש גם אנשים רעים בעולם

בגמרא כתוב "הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו".

אני הרבה פעמים מנשנשת כשמישהו אוכל לידי ויש מספיק קרבה כדי להרגיש בנוח (אחותי, חברה, אמא שלי, הילדים, בעלי - חוץ מבזמנים שלא צריכה להיות קרבה...) - זה הרגל בעייתי? למה? כשהאוכל טוב ובריא?

למיטב ידיעתי הבעיה בנשנושים בין הארוחות היא שלרוב מדובר בג'אנק-פוד.

שהתארחה כאן בפורום דיאטנית ילדים (יעל שמעיה) וכתבה שאם ילד רעב בין הארוחות זה סבבה לגמרי להוציא לו אוכל שנשאר מהארוחה - רק לא חטיפים.

העניין של ארוחות קבועות ומסודרות לא מתאים לפעולת הגוף של כולם, ויש כאלה (למשל סוכרתיים, אבל גם עוד כל מיני תופעות שלא מאובחנות ושלא נחשבות 'לא תקינות') שיסבלו ויינזקו אם יצפו מהם לאכול רק בארוחות, בהפרשי שעות זו מזו, כמויות גדולות. לא לכולם זה עובד טוב עם המערכת...

כל זמן שהאוכל טוב ובריא, הכי טוב לאכול לפי תחושות רעב ושובע, לא לפי שעון. כשאוכלים לפי תחושות רעב ושובע, יש כאלה שבאופן טבעי יגיעו לארוחות גדולות ומסודרות, וכאלה שבאופן טבעי יגיעו להרבה הרבה ארוחות קטנות פזורות על כל היום. כל אחד ומה שמתאים לו.

וגם המרכיב החברתי הוא מרכיב חשוב באוכל, וזה מאוד טבעי שילד שיושב לאכול לבד יהיה לו פחות תאבון מכשהוא רואה מישהו אחר אוכל. זה נורמלי וטבעי ולא צריך לשדר לו שזה לא בסדר ש"פתאום הוא נזכר". ככה המין האנושי בנוי...

לגבי רגישות גם למי שאוכל, זה נכון. כתבה מישהי למטה שהיא אישית מאוד קשה לה עם זה, וזה בסדר. לכל אמא יש דברים שמשנים לה מאוד, ואפשר להציג את זה ביושר. לא כ"חינוך לאכילה מסודרת" אלא כ"חינוך לראיית הזולת" - תשמע, אני מצטערת, אני מבינה שאתה רואה אותי ומאוד מתחשק לך, אבל אני זקוקה לפרטיות שלי כשאני אוכלת. תיאלץ להתגבר. אפשר להגיד את זה לגמרי באמפתיה. זה לגיטימי שגם לאמא יהיו צרכים, ולגיטימי ללמד ילד להתחשב בהם. אבל אמא שזה לא מכביד עליה - שתיתן לילד ליהנות מהאוכל איתה. זו ברכת ה', שפע משמים. שישמחו באוכל ביחד ויברכו עליו אח"כ ביחד.

ענ"ד...

חינוך לנתינה...

"נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' א-לוקיך בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ"

לא התכוונתי אף פעם לא להביא לו, אלא מידי פעם גם להגיד לא, שידע שיש דבר כזה לא לקבל מה שהוא רוצה כל פעם...

אל תיבהלי מתמימות הדעים פה, 'חדשה ישנה'... למרותץ שברור לכולנו שלתת, גם ברור לכולנו שאת אמא טובה ומיטיבה, ושהמגמה שלך בלא לתת היתה לגמרי שיקולי טובת הילד, ולא קמצנות חלילה

צריך לשים לו בצלחת אם רוצים לתת.

ואם לא אז אומרים זה של אמא

אם לא עושים גבולות אח"כ מתעצבנים..

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....