מה אתם אומרים-
ב"ה יש לי תינוק בן 11 חוד',
כל פעם שאני אוכלת הוא בא אלי בחיוך מתוק ועיניים נוצצות: "מממ...מממ..",
ובכל פעם אני אומרת לעצמי: "הוא צריך להתרגל שלא כל פעם שאמא אוכלת הוא צריך גם לקבל , אז אני לא אתן לו"
ואז אחרי 2 שניות, כואב לי הלב עליו וגם אני לא רוצה שילמד להיות קמצן.. אז אני נותנת לו...
בקיצור , אני מתלבטת מה יותר חינוכי? להביא לו או לא?
ואם לא- אז מה לעשות עם זה שהוא מבקש כ"כ??
תני לו ושיהנה.
אח"כ תתחני אליו שיאכל.
מניסיון.
גם חלק מהילדים שלי היו ככה בגיל כזה וזה "עבר" להם עם הגיל....
לא רצה...
כשאני מנסה לשכנע אותו לאכול אני עושה לפני כן כאילו שאני אוכלת את זה , פתאום בא לו.. "ממממ.." חמוד!
הבאתי לו פרוסה עם טחינה-...לא מעניין..שם בצד.
עכשיו אמא יושבת לאכול פרוסה עם טחינה- יאמי! אמא תביאי לי!
חחח
זה באמת עובר אחרי כמה חודשים... אל תדאגי.
היה זמן שכל דבר שהוצאתי מהמקרר הוא רצה לאכול..אפילו כשזה היה תערובת של בצל עם דבש שעושים נגד שיעול...=)
תזרמי עם המתוק שלך ותתני לו לטעום.
תשמחי שיש לך ילד שאוהב אוכל ושאוהב אוכל שאמא אוכלת. ככה הוא גם יתרגל לטעמים נוספים.
תאכלי קינואה, ירקות מבושלים, ושאר דברים בריאים- ואז בכלל יצא לך טוב...
ולא חשוב אם אכל רגע קודם 
רואה אוכל, היא רוצה גם
זה כבר נהיה ממש לא נעים כשיורדים לגינה למטה.
אני לוקחת איתי אוכל אבל היא רוצה גם את של האחרים
נעמדת לידם עם החיוך הכי כובש ומושיטה את היד הכי מתוקה בעולם
וככה היא עוברת אמא אחרי אמא עד שכוווווולם נתנו לה ממה שהם אוכלים.
זה יכול להיות משהו שאין לה וזה יכול להיות משהו שהיא מחזיקה ביד השניה (שאני הבאתי לה)
וזה ממש ממש לא נעים.
מה עושים?
מילא ממני, אבל כמו שאומרת פה האנונימית למעלה- שהבת שלה מבקשת מכל מי שבגינה..
זה לא נעים!
אז תראי, זה לא "שיתרגל" - ההרגל כבר טבוע בו. כי ככה ברא אותנו הקב"ה - יצורים חברתיים - וכמו שכתבת למעלה זה גם מבוא ללימוד על חסד ונתינה וכו'. אממה יש מקרים שזה לא מתאים - אז תשמרי למקרים האלה את הלימוד הזה ש"לא תמיד זה מתאים". כי אוכל בריא של אמא זה סופר מתאים וממש הרגל בריא וטוב לדבוק בדרכיה של אמא ולרצות לאכול כשהיא אוכלת - כחלק מהמכלול שהוא ילדים לומדים מאמא על כל צעד ושעל ורואים בה דמות לחיקוי. זה מכלול טוב ונכון! וטוב להיחשף דרך החיקוי הטבעי הזה לאוכל של מבוגרים! אבל כשמדובר בחטיף בגינה - זה כבר עניין אחר... וכאן את בהחלט יכולה לשקול לא להרשות אם לא מתאים לך, מה גם שלפעמים יש שיקולי כשרות וכדו', ואני משתדלת תמיד גם לתינוק קטן להסביר במילים ברורות: נכון שאתה רואה ומתחשק לך לקבל גם, אבל כרגע אי אפשר כי... שיראה שזה לא סתמי כזה, שרירותי, "לפעמים אפשר ולפעמים לא" בלי סיבה נראית לעין - אלא שיש סיבות וטעמים לדבר, ולכול זמן ועת.
אני לא תמיד נותנת לילדים שמבקשים ממני אוכל בגינה. אני אומרת- לא, זה שלי, והם עוברים הלאה..
גם הילד שלי מבקש לפעמים (אם זה שלוק נגיד... לא כל דבר) ואני מסיחה את דעתו או מביאה לו משהו אחר משלנו וזהו.
זה לא תופעה כ"כ נדירה...אז לא פדיחה בכלל.
תזכרי שהיא ילדונת קטנטנה ותמימה. אין לה אבחנות בין אנשים. היא רואה אוכל ורוצה.
זה מתוק. זה מצחיק.
אם האמהות האחרות גורמות לך להרגיש לא נעים- אז זה משהו אחר. אולי תשבי איתה לא ליד כל מקורות האוכל.
אבל אם האמהות האחרות זורמות איתה ולא מפריע להן- אז גם את תזרמי. ותצחקי על זה.
ולדעתי, על אוכל גם בגיל שנה וחצי לא אומרים ב"תקיפות"...
כעת קראתי - סיפור ממיס... (אני כמובן הייתי נותן לילדה, במידה שמכירים.. וכי אני צריך לחנך אותה במקום האמא?..)
מה שאת עושה זה נכון,
מה שהיא עושה זה חמוד ומצחיק (לא רק אותך)..
זה כנראה סוג של "פעולה חברתית" אצלה.. ויחס.
האימהות רואות שאת משתדלת שתיקח משלכן. רואות שאת מביאה גם. אז בתור אימהות לתינוקות, הן גם מבינות את המצב ו"שותפות". אל תרגישי יותר מידי מבוכה.. אני חושב שאם תעשי מזה יותר מידי ענין ו"חינוך", זה עלול להתעצם.
הבעיה העיקרית כעת זו ההרגשה הלא-נעימה שלך. מובן. אבל באמת תחשבי שאת במקום האימהות האחרות, היית מבינה לגמרי. מה האמא יכולה לעשות.. אז אל תרבי ב"אי נעימות", לא נורא. זה חלק מהחבילה(אני במקום האימהות, הייתי ממש שמח בתופעה - ומודה לך בלב שאת לא מובכת עד כדי לקחת אותה משם בכח....)
וכמובן, תשתדלי בגינה להעסיק אותה, לתת לה משהו לאכול, לשתות, ואח"כ לשחק וכו' - יהיה לה פחות זמן. וגם כמה שהיא תיהנה מהמשחק, תרגיש שאתן ביחד - מסתבר שתצטרך פחות את ה"פעילות" המצחיקה ההיא.
לפעמים יש רגישויות שאנחנו לא מודעים להם (קיימות גם רגישויות ברמה מסוכנת מאוד, או ברמה שייגרם סבל קשה לילד, לא עלינו), לפעמים יש להורים העדפות כשרות או העדפות בריאות שלא מתאימות למה שאנחנו אוכלים, ובנוסף לזה, מבחינת הילד - זה נראה לי הרגל שיכול להיות בעייתי מאוד, לקבל אוכל מאנשים שפוגשים. יש גם אנשים רעים בעולם 
בגמרא כתוב "הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו".
שהתארחה כאן בפורום דיאטנית ילדים (יעל שמעיה) וכתבה שאם ילד רעב בין הארוחות זה סבבה לגמרי להוציא לו אוכל שנשאר מהארוחה - רק לא חטיפים.
העניין של ארוחות קבועות ומסודרות לא מתאים לפעולת הגוף של כולם, ויש כאלה (למשל סוכרתיים, אבל גם עוד כל מיני תופעות שלא מאובחנות ושלא נחשבות 'לא תקינות') שיסבלו ויינזקו אם יצפו מהם לאכול רק בארוחות, בהפרשי שעות זו מזו, כמויות גדולות. לא לכולם זה עובד טוב עם המערכת...
כל זמן שהאוכל טוב ובריא, הכי טוב לאכול לפי תחושות רעב ושובע, לא לפי שעון. כשאוכלים לפי תחושות רעב ושובע, יש כאלה שבאופן טבעי יגיעו לארוחות גדולות ומסודרות, וכאלה שבאופן טבעי יגיעו להרבה הרבה ארוחות קטנות פזורות על כל היום. כל אחד ומה שמתאים לו.
וגם המרכיב החברתי הוא מרכיב חשוב באוכל, וזה מאוד טבעי שילד שיושב לאכול לבד יהיה לו פחות תאבון מכשהוא רואה מישהו אחר אוכל. זה נורמלי וטבעי ולא צריך לשדר לו שזה לא בסדר ש"פתאום הוא נזכר". ככה המין האנושי בנוי...
לגבי רגישות גם למי שאוכל, זה נכון. כתבה מישהי למטה שהיא אישית מאוד קשה לה עם זה, וזה בסדר. לכל אמא יש דברים שמשנים לה מאוד, ואפשר להציג את זה ביושר. לא כ"חינוך לאכילה מסודרת" אלא כ"חינוך לראיית הזולת" - תשמע, אני מצטערת, אני מבינה שאתה רואה אותי ומאוד מתחשק לך, אבל אני זקוקה לפרטיות שלי כשאני אוכלת. תיאלץ להתגבר. אפשר להגיד את זה לגמרי באמפתיה. זה לגיטימי שגם לאמא יהיו צרכים, ולגיטימי ללמד ילד להתחשב בהם. אבל אמא שזה לא מכביד עליה - שתיתן לילד ליהנות מהאוכל איתה. זו ברכת ה', שפע משמים. שישמחו באוכל ביחד ויברכו עליו אח"כ ביחד.
ענ"ד...
תודה! ואגב,חדשה ישנהלא התכוונתי אף פעם לא להביא לו, אלא מידי פעם גם להגיד לא, שידע שיש דבר כזה לא לקבל מה שהוא רוצה כל פעם...
חדשה ישנהצריך לשים לו בצלחת אם רוצים לתת.
ואם לא אז אומרים זה של אמא
אם לא עושים גבולות אח"כ מתעצבנים..
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
