מה אתם אומרים-
ב"ה יש לי תינוק בן 11 חוד',
כל פעם שאני אוכלת הוא בא אלי בחיוך מתוק ועיניים נוצצות: "מממ...מממ..",
ובכל פעם אני אומרת לעצמי: "הוא צריך להתרגל שלא כל פעם שאמא אוכלת הוא צריך גם לקבל , אז אני לא אתן לו"
ואז אחרי 2 שניות, כואב לי הלב עליו וגם אני לא רוצה שילמד להיות קמצן.. אז אני נותנת לו...
בקיצור , אני מתלבטת מה יותר חינוכי? להביא לו או לא?
ואם לא- אז מה לעשות עם זה שהוא מבקש כ"כ??
תני לו ושיהנה.
אח"כ תתחני אליו שיאכל.
מניסיון.
גם חלק מהילדים שלי היו ככה בגיל כזה וזה "עבר" להם עם הגיל....
לא רצה...
כשאני מנסה לשכנע אותו לאכול אני עושה לפני כן כאילו שאני אוכלת את זה , פתאום בא לו.. "ממממ.." חמוד!
הבאתי לו פרוסה עם טחינה-...לא מעניין..שם בצד.
עכשיו אמא יושבת לאכול פרוסה עם טחינה- יאמי! אמא תביאי לי!
חחח
זה באמת עובר אחרי כמה חודשים... אל תדאגי.
היה זמן שכל דבר שהוצאתי מהמקרר הוא רצה לאכול..אפילו כשזה היה תערובת של בצל עם דבש שעושים נגד שיעול...=)
תזרמי עם המתוק שלך ותתני לו לטעום.
תשמחי שיש לך ילד שאוהב אוכל ושאוהב אוכל שאמא אוכלת. ככה הוא גם יתרגל לטעמים נוספים.
תאכלי קינואה, ירקות מבושלים, ושאר דברים בריאים- ואז בכלל יצא לך טוב...
ולא חשוב אם אכל רגע קודם 
רואה אוכל, היא רוצה גם
זה כבר נהיה ממש לא נעים כשיורדים לגינה למטה.
אני לוקחת איתי אוכל אבל היא רוצה גם את של האחרים
נעמדת לידם עם החיוך הכי כובש ומושיטה את היד הכי מתוקה בעולם
וככה היא עוברת אמא אחרי אמא עד שכוווווולם נתנו לה ממה שהם אוכלים.
זה יכול להיות משהו שאין לה וזה יכול להיות משהו שהיא מחזיקה ביד השניה (שאני הבאתי לה)
וזה ממש ממש לא נעים.
מה עושים?
מילא ממני, אבל כמו שאומרת פה האנונימית למעלה- שהבת שלה מבקשת מכל מי שבגינה..
זה לא נעים!
אז תראי, זה לא "שיתרגל" - ההרגל כבר טבוע בו. כי ככה ברא אותנו הקב"ה - יצורים חברתיים - וכמו שכתבת למעלה זה גם מבוא ללימוד על חסד ונתינה וכו'. אממה יש מקרים שזה לא מתאים - אז תשמרי למקרים האלה את הלימוד הזה ש"לא תמיד זה מתאים". כי אוכל בריא של אמא זה סופר מתאים וממש הרגל בריא וטוב לדבוק בדרכיה של אמא ולרצות לאכול כשהיא אוכלת - כחלק מהמכלול שהוא ילדים לומדים מאמא על כל צעד ושעל ורואים בה דמות לחיקוי. זה מכלול טוב ונכון! וטוב להיחשף דרך החיקוי הטבעי הזה לאוכל של מבוגרים! אבל כשמדובר בחטיף בגינה - זה כבר עניין אחר... וכאן את בהחלט יכולה לשקול לא להרשות אם לא מתאים לך, מה גם שלפעמים יש שיקולי כשרות וכדו', ואני משתדלת תמיד גם לתינוק קטן להסביר במילים ברורות: נכון שאתה רואה ומתחשק לך לקבל גם, אבל כרגע אי אפשר כי... שיראה שזה לא סתמי כזה, שרירותי, "לפעמים אפשר ולפעמים לא" בלי סיבה נראית לעין - אלא שיש סיבות וטעמים לדבר, ולכול זמן ועת.
אני לא תמיד נותנת לילדים שמבקשים ממני אוכל בגינה. אני אומרת- לא, זה שלי, והם עוברים הלאה..
גם הילד שלי מבקש לפעמים (אם זה שלוק נגיד... לא כל דבר) ואני מסיחה את דעתו או מביאה לו משהו אחר משלנו וזהו.
זה לא תופעה כ"כ נדירה...אז לא פדיחה בכלל.
תזכרי שהיא ילדונת קטנטנה ותמימה. אין לה אבחנות בין אנשים. היא רואה אוכל ורוצה.
זה מתוק. זה מצחיק.
אם האמהות האחרות גורמות לך להרגיש לא נעים- אז זה משהו אחר. אולי תשבי איתה לא ליד כל מקורות האוכל.
אבל אם האמהות האחרות זורמות איתה ולא מפריע להן- אז גם את תזרמי. ותצחקי על זה.
ולדעתי, על אוכל גם בגיל שנה וחצי לא אומרים ב"תקיפות"...
כעת קראתי - סיפור ממיס... (אני כמובן הייתי נותן לילדה, במידה שמכירים.. וכי אני צריך לחנך אותה במקום האמא?..)
מה שאת עושה זה נכון,
מה שהיא עושה זה חמוד ומצחיק (לא רק אותך)..
זה כנראה סוג של "פעולה חברתית" אצלה.. ויחס.
האימהות רואות שאת משתדלת שתיקח משלכן. רואות שאת מביאה גם. אז בתור אימהות לתינוקות, הן גם מבינות את המצב ו"שותפות". אל תרגישי יותר מידי מבוכה.. אני חושב שאם תעשי מזה יותר מידי ענין ו"חינוך", זה עלול להתעצם.
הבעיה העיקרית כעת זו ההרגשה הלא-נעימה שלך. מובן. אבל באמת תחשבי שאת במקום האימהות האחרות, היית מבינה לגמרי. מה האמא יכולה לעשות.. אז אל תרבי ב"אי נעימות", לא נורא. זה חלק מהחבילה(אני במקום האימהות, הייתי ממש שמח בתופעה - ומודה לך בלב שאת לא מובכת עד כדי לקחת אותה משם בכח....)
וכמובן, תשתדלי בגינה להעסיק אותה, לתת לה משהו לאכול, לשתות, ואח"כ לשחק וכו' - יהיה לה פחות זמן. וגם כמה שהיא תיהנה מהמשחק, תרגיש שאתן ביחד - מסתבר שתצטרך פחות את ה"פעילות" המצחיקה ההיא.
לפעמים יש רגישויות שאנחנו לא מודעים להם (קיימות גם רגישויות ברמה מסוכנת מאוד, או ברמה שייגרם סבל קשה לילד, לא עלינו), לפעמים יש להורים העדפות כשרות או העדפות בריאות שלא מתאימות למה שאנחנו אוכלים, ובנוסף לזה, מבחינת הילד - זה נראה לי הרגל שיכול להיות בעייתי מאוד, לקבל אוכל מאנשים שפוגשים. יש גם אנשים רעים בעולם 
בגמרא כתוב "הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו".
שהתארחה כאן בפורום דיאטנית ילדים (יעל שמעיה) וכתבה שאם ילד רעב בין הארוחות זה סבבה לגמרי להוציא לו אוכל שנשאר מהארוחה - רק לא חטיפים.
העניין של ארוחות קבועות ומסודרות לא מתאים לפעולת הגוף של כולם, ויש כאלה (למשל סוכרתיים, אבל גם עוד כל מיני תופעות שלא מאובחנות ושלא נחשבות 'לא תקינות') שיסבלו ויינזקו אם יצפו מהם לאכול רק בארוחות, בהפרשי שעות זו מזו, כמויות גדולות. לא לכולם זה עובד טוב עם המערכת...
כל זמן שהאוכל טוב ובריא, הכי טוב לאכול לפי תחושות רעב ושובע, לא לפי שעון. כשאוכלים לפי תחושות רעב ושובע, יש כאלה שבאופן טבעי יגיעו לארוחות גדולות ומסודרות, וכאלה שבאופן טבעי יגיעו להרבה הרבה ארוחות קטנות פזורות על כל היום. כל אחד ומה שמתאים לו.
וגם המרכיב החברתי הוא מרכיב חשוב באוכל, וזה מאוד טבעי שילד שיושב לאכול לבד יהיה לו פחות תאבון מכשהוא רואה מישהו אחר אוכל. זה נורמלי וטבעי ולא צריך לשדר לו שזה לא בסדר ש"פתאום הוא נזכר". ככה המין האנושי בנוי...
לגבי רגישות גם למי שאוכל, זה נכון. כתבה מישהי למטה שהיא אישית מאוד קשה לה עם זה, וזה בסדר. לכל אמא יש דברים שמשנים לה מאוד, ואפשר להציג את זה ביושר. לא כ"חינוך לאכילה מסודרת" אלא כ"חינוך לראיית הזולת" - תשמע, אני מצטערת, אני מבינה שאתה רואה אותי ומאוד מתחשק לך, אבל אני זקוקה לפרטיות שלי כשאני אוכלת. תיאלץ להתגבר. אפשר להגיד את זה לגמרי באמפתיה. זה לגיטימי שגם לאמא יהיו צרכים, ולגיטימי ללמד ילד להתחשב בהם. אבל אמא שזה לא מכביד עליה - שתיתן לילד ליהנות מהאוכל איתה. זו ברכת ה', שפע משמים. שישמחו באוכל ביחד ויברכו עליו אח"כ ביחד.
ענ"ד...
תודה! ואגב,חדשה ישנהלא התכוונתי אף פעם לא להביא לו, אלא מידי פעם גם להגיד לא, שידע שיש דבר כזה לא לקבל מה שהוא רוצה כל פעם...
חדשה ישנהצריך לשים לו בצלחת אם רוצים לתת.
ואם לא אז אומרים זה של אמא
אם לא עושים גבולות אח"כ מתעצבנים..
אנחנו הורים ל 7 ילדים גרים היום בשכירות ברמלה, בגרעין התורני ומחפשים להשתקע במקום עם קהילה תורנית אבל לא לוחצת. בגלל שאני עובד בבני ברק, מחפשים מקום שמצד אחד המחירים עדיין שפויים ומצד שני לא רחוק מידי מהעבודה. חשוב לנו קהילה תורנית שמשקיעה בילדים ונוער.
נשמח מאד להמלצות ☺️
לא מצאתי פורום מתאים מקווה שפה אפשרי
שלום בעלי נפטר יש לו ילדים קודמים
לנו משותפים
הכל היה בסדר לא ראיתי את זה בא
סעדתי את בעלי בזמן שילדיו קודמו בעבודות
אימא שלהם הילה חכמה הגיע חטפח בו בבית חוליל לגבות טת הילדים מול המשפחה שלא תראה שלא באים
ואני לא יכלתי לעבוד
כי גם לא רציתי בעלי קודם להכל
מבעל חזק שלא היה חולה אף פעם לא ראיתי אותו שוכב עם חום או משהו דומה לא כדורים כלום
עובד פיזית קשה כל חייו
לא יכולה לפרט הכל
שמר הכל בפנים עד שהגיע למחלה ומהר הלך
ילדיו רצו מידע על כל דבר
על עורך דין שמטפל אפלו אני ובעלי לא התענינו
לא הבנתי מה ילד שבקושי רואה את אבא שלו מתענין בקצבה
מאשים אותי שאני יודעל אל כל המידע
אין לי תו ירודה לא נותנים מידע גם לאישה
אבל הם בשלהם
עכשיו הכל מובן הכינו את הקרקע
ילד שכל חייו לא הספיק לו מה שנתן רצה עוד
עגשיו מרגיש שיכול להכניס לי
אני לא בתחרות
הם יושבים מולי ומחלקים את הבית
החלק שהם לא הבינו שאטאמטית הבית נאשם על שמםץ מי שמדריך אותם מהמשפחה לא מבין ולא אמר להם
הם אמרו לא נוציא אותך מהבית
לא בטוב לב,בהתנשאות
פה שתקתי
שאני רצתי עליו בעלי עבד ואני נלחמתי לקנות אותו כן מפרנבס עיקרי
כי לא היה שעות בבית וכל עול הבית היה עלי עד שהתמוטטתי בעבודה
ועבדתי פחות
לא היה לו עזרה משום צד
המשפחה שלו ידעה על מצבו הקשה
ולא באו לבקר פעם אחת
לא יצאו לקפה או שהבאו אליהם
רק רצו שנפכש במסעדה פעם בחודשים
אבל הוא לא יכח רצו לעשות וי
התנהגו אלי לא מכבד בבית חולים
קראו לי בשמה של,גרושתו
ולא אמרתי כלום
בעלי גוסס והם אבים איתי מולו
שתקתי
אבל הילדים שלו איתם יד ביד
אז גם אני שינתי את גישתי ואהיה בקשר עם משםלתן גם לי יש,ילדים
אימא שלהם השחקנית הראשית פה
הראתה לי שהיא איתי
ותקעה לי סכין בגב חיממה את הילדים שלא מבינים הרבה
על התערבות בכל נישא
לקחה את הפיקוד על משפחת בעלי לא ידעתי שהיא כל יום מדווחת עלי היתה מגיעה כאלו לעזור
ומדווחת הכל לא הבנתי למה המשפחה שלו לא מתיחסת
אלי
אני איתו בכל הטיפול והם לא מתיחסים אלי רק לגרושתן אפלו קוראים לי בשם שלה
בשבעה היא לא יכלה לראות שברים חברים של בעלי הכל רצתה לדעץ להתערב
היום הילגים שלו מתנהגים אלי כאלו זהו
הוא מת את כלום
רוצים את חלקם לא מוותרים על כלום
אני לא גרה בבית ויש להם פה זכות
הכי כאב לי שהם התנתקו מאחים שלהם
ובקשר טוב עם המחה שלא ביקרה את האבא כי הם בדיור כמוהם
לא הבנתי איך אני הרעה פה
מה עושים אין לי עורך דין כל מי שהגעתי אליו לא היה בטוח במצב
חיבת עורך דין שיתן לי בטחון
אין פה מיילוינים אבל יש לי ילדים קטנים ואני לא בריאה מצבי לא ממד טוב נםשי פיזי
תפני לעורך דין.
לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.
אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.
שלום וברכה,
חשוב לי מאוד לשתף בנס עצום שנעשה לנו.
לביתי הקטנה חולשת שריר בעין הגורמת לפזילה, לאחרונה הפזילה החמירה ונוירולוג מומחה הפנה אותנו לבדיקת הדמיה של המוח בהרדמה.
הילדים הם האוצר הגדול ביותר שלי והתפללתי לבורא עולם שיעזור לי לחזק את הביטחון והאמונה ולהילחם בפחד ובחששות שהרי הכל מאיתו יתברך מאבא מלך העולם.
ב"ה הבדיקה חזרה תקינה וקיבלנו את התוצאות מבלי להמתין את כל זמן ההמתנה המקובל.
"הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו" תודה רבה ריבונו של עולם,
כמה חשובה ויקרה הבריאות , כלום לא מובן מאליו .
בתפילה לבשורות טובות ישועות וחיזוק הביטחון והאמונה והקשר התמידי לריבונו של עולם והבנה והכרה בכל הטוב שבורא עולם עושה איתנו.
שלום רב,
שמי חוה.
אני בהחלט מבינה שהפורום הזה לא בנוי לשליחה של שאלוני מחקר, אך אני לא יודעת לאן עוד אפשר לפנות.
אני והשותף שלי לכתיבת עבודה סמינריונית מפצים את השאלון מחקר שלנו כדי לסיים בהצלחה את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה הפתוחה.
אנחנו מחפשים אנשים עם ליקויי למידה אשר מתבטאים בדיסלקציה או בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה, אשר מילאו להם 18.
אנחנו צריכים עוד 21 תשובות של אנשים עם ליקויי למידה לשאלון שלנו, אשר בוחן את ההשפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית.
האם יש בקרבתכם אנשים שיש להם ליקויי למידה ומעוניינים להשתתף במחקר או שאתם עצמכם עם ליקויי למידה שפירטתי בשורה למעלה?
אולי אתם מכירים מקומות לאן אפשר להפיץ את השאלון שלנו?
אם כן, אנחנו נשמח לכל עזרה אפשרית.
השאלון אנונימי וקל. אנחנו נתנו זמן מענה עליו עד 30 דקות, כך שלא צריך למהר לשום מקום ולהילחץ מהגבלת זמן.
קישור לשאלון: השפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית
תודה רבה לכם בכל מקרה.
יום טוב ונעים לכולם.
אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!
תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.
תודה רבה. יום טוב.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
