א. העניין הוא שיש דברים שאני מכיר את עצמי בהם, לדוג' למה הזכרתי פעמיים את השורש ר.ק.ב? כי אני חושב שזה יקרה לי מהר ביחס לשאר העולם (ולכן בעוד שאר בני ובנות גילי יהיו נורמאלים אספיק להרקב ולכן יהיה קשה למצוא) אני בכללי אדם שמח ורואה איך בשלב יותר מוקדם מהרבה אחרים אם אשאר "רווק" אפילו צעיר זה ידעך ויהפוך לרקבון. (למרוטת שיש להסתייג שאם אעשה צבא אז כנראה האופציה שארקב תגיע יותר מאוחר לפי הבנתי את עצמי)

ב. תמיד שאלתי את עצמי מי המציא את המושג "מוכן" לחתונה, חיפשתי במילון לא קיים  וגם ניסיתי למצוא לעצמי קריטריונים בנושא ולא כ"כ הצלחתי להבין (אולי כי אני צעיר לכאורה אבל לא חושב שזה נכון כי שכל יש לי) רוב הנשואים שאני מכיר ושאלתי ענו שאין דבר כזה ושפשוט מתישהו אתה מתחיל לצאת ומתחתן. כמובן שאני לא חושב שילד בן 13 זה הגיוני, כי הוא לא מכיר את עצמו.

ג. הסלט שעשיתי הוא מכיון שאני יודע שצבא יעשה לי טוב. אני גם יודע שלהתחתן ולהתחיל חיים וכו' יעשה לי טוב. ההתלבטות היא ממה להתחיל.

אז מה יגידו בני 26-30?

@*שלי*

@תמהון לא-ל

חשבתי שהיה ברור שאני לא רציני....

אחרי צבא אהיה בן 22-24 בערך, תלוי בהרבה משתנים וביניהם חתונה.

בזמנו שמעתי את ההגדרות האלו מיועץ נישואים מאוד נחשב, היו בהן כמה נקודות.

אם אתה מעוניין שאשלח לך, תפנה אליי באישי.

שאכן אתה צריך לראות אם מבחינה נפשית אתה מרגיש בשל לחתונה ואני לא חושבת שיש בזה כללים אלא אתה פשוט צריך להרגיש אם זה עושה לך טוב לחשוב על מחוייבות של הקמת בית וכו' כעת או שטרם....

בנוסף, אם אתה רוצה לעשות קרבי , מהיכרות אישית זה ממש ממש קשה לעשות זאת עם אישה, היא מסכנה!

תרחמו קצת על הבנות ותתחתנו בסוף הצבא או באמצע!

אני אוהב את עצמי כמו שאני. פשוט גם מכיר את חסרונותיי.

לא חושב שיפסלו אותי בגללם, פשוט זו השאלה הראשונה שעולה במוחי/ ליבי. אני יודע בדיוק מה לענות לעצמי על שאלה זו אבל זה היה מאריך את מה שכתבתי במלא ללא צורך

שלום!

דבר ראשון, לא אפתח דיון בנושא אבל אם אתה יכול שלא להתגייס אז באמת שאין לצבא צורך בך.. אם אתה דתי.

אם בכל זאת אתה רוצה להתגייס עדיף שקודם תתגייס ורק אח"כ תתחתן. אין סיבה להשאיר את אשתך בבית לבד. לדעתי זו אפשרות רק לכאלה שכבר לא יכלו לדחות את החתונה מכל מיני סיבות.

אם השיקול להתגייס הוא להרוויח כסף אז יש דרכים יותר טובות לכך.

לעבוד על כמה דברים בעצמך זה עבודה לכל החיים, אם תחכה עד שתסיים לעבוד על עצמך זה כבר יהיה מאוחר מדי.

כן חשוב שתרגיש שאתה רוצה להתחתן.

אם אתה לא מרגיש מוכן, אולי לא כדאי שתתחיל לצאת כי אח"כ תצא עם בחורה ותתחיל להתלבט ותגרור את הקשר תקופה ארוכה עד שהיא תלחץ אותך אל הקיר להחליט או שהיא תחתוך. אז כדאי לחסוך ממנה את עוגמת הנפש.

אני התחתנתי בגיל 24 כי לפני כן לא הרגשתי מוכן. ההרגשה של מוכנות הגיעה כשכבר רוב החברים שלי היו נשואים ועם ילדים והייתי מגיע אליהם בתור רווק ומתישהו הרגשתי שגם אני רוצה.

לגבי מי תרצה אותי וכו' אז ב"ה כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ובטוח תהיה מישהו שתרצה אותך.

בהצלחה!

מסכים אם כל מה שאמרת חוץ מהקטע של צבא אחרי חתונה כי אם אתחתן לפני צבא אז זה תלוי במה שהיא תהיה מוכנה...

ועל כן אני מתלבט ורוצה אך עדיין לא מצאתי בעצמי עד כמה (גם על החתונה וגם על הצבא)

או לחלופין לעשות בתור ג'ובניק.

אם היא תרצה (ברמה שהיא מבינה את הבעיות ובכל זאת רוצה שאלך לקרבי) אז כן. אלך לקרבי אפילו שזה קשה ולפעמים לא בריא, לכן רק אם היא ממש תהיה בקטע.

ואני חושב שאם מרגישים שלא טוב להקים בית אז ברור שלא מתחילים אבל אם אתה חושב שתתחתן רק כשתהיה מושלם אז צר לי אבל אף אחד לא מושלם וגם כנראה לא יהיה מושלם עד 120...

שלום בחור נחמד,

תמיד אפשר לעשות דברים ואחרי שבוע הם נרקבים, מי שמראש לא מתכנן את חייו,בסופו של דבר מוצא את עצמו ברקבון מתקדם!

שב עם אדם חכם וטוב לב, קבל את עצעותיו בראש פתוח בלי דעות קדומות, ניסים ונפלאות יקדמו את חייך ותצא מן סלט הקשקושים הזה.

בהצלחה מאחלת מכל הלב

לעומת מה שיש האומרים פה - חשוב מאוד לעשות בירור זה.

נדיר שנסיון למצוא כלה מצליח מייד,

וסוף מעשה במחשבה תחילה.

בגמרא אכן מציינים את גילאי 18-20 כגילאים האידאלים לחתונה,

אך גם מציינים את העניין המקצועי:

חתונה כאשר אין לך יכולת להתפרנס, תכניס גם אותך וגם את הכלה לבעיה, אלא אם ההורים במפורש יכולים לעזור ורוצים שתלך בכיוון זה.

אם כל אלו מתאימים (יש לך מקצוע או לחלופין מקום עבודה ממתין בעסק משפחתי, או לפחות יחידת דיור אצל ההורים) - עלה והצלח, ואין סיבה לחכות.

אם לא - זכור שיש פגם בכך שתתחתן כאשר ברור לך שבמשך שנים ארוכות לא תהיה יכולת להוליד ילדים.

וזכור שקושי כלכלי ומחסור מקשים מאוד על חיי הנישואין (אל תסמוך על תשמ"ש כי זה סכום נמוך, וכשתצא מהצבא הבעיה תחזור ותחריף),
ובתור בעל תהיה מחוייב לזון ולפרנס, ומתי תרכוש מקצוע?

לגבי עניין היציאות לחופשה בצבא, זה לא עניין מעכב.

אנשי קבע רבים סובלים מבעיה זו, ובמקורות מצויין במפורש שעניין כזה לא מהווה סיבה לעיכוב.

אף אחד פה בפורום לא יוכל לכוון אותך כמו שצריך כי: הם ממש לא מכירים אותך ולא יודעים את האישיות והנפש ודרך חיים שלך הם מדברים בכלליות מובנית אתה צריך לשבת עים עצמך ולדעת שאתה זה אתה ולמרות שכולם אומרים אחרת אך כשאתה מרגיש ואך כשאתה חושב זה יהיה הכי טוב בשבילך 

שזה עוזר קצת ומקשה יותר, אבל שווה את זה כי זה נותן מבט עוד יותר כולל.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?