תירגעי!

קחי נשימה עמוקה עמוקההה....

ועוד פעם.

שתי כוס מים.

תשטפי פנים.

יופי, העולם לא התהפך, הוא עדיין כאן.

כל הכבוד!

עכשיו,

תסתכלי -איך החיים שלך?

את נשואה, עם בנאדם נהדר, אוהבת אותו,

ב"ה הכל טוב -ויפה, ושמח.

יש לכם בעיה,

לא משנה כמה היא נראית עכשיו גדולה וענקית,

זו בעיה, -אחת.

ולכל בעיה יש פתרון!

אז אני לא רב, ולא אתן לך תשובה הלכתית,

אבל אני כן יכולה להגיד לך שב"ה יש דרך חזרה ויש דרך לחיות, גם אחרי "עבירות"

ודברים שנראים הכי נוראיים -מהם לומדים וגדלים וממשיכים הלאה בביטחון ואמונה גדולים יותר.

וגם אם כרגע את לא רואה את הפתרון,

קודם תדעי שהוא קיים.

ושיש דרך לחיות, ואפילו לסלוח.

אז כן, זה יכולהיות קשה וזו תהיה עבודה,

אבל תתחילי בהחלטה- טוב לי אתו, אני רוצה להמשיך לחיות יחד,

בשמחה ובטהרה!

ואתם יכולים!

זה ברור -ברגע שאתם רוצים -אפשר ואפשר.

זה שניסית וניסית, ולא הצלחת להגיע לפתרון

לא אומר שזהו- אין ולא תגיעו,

זה רק אומר שכנראה יש דרך אחרת!

זה אומר שצריך לחפש במקום אחר,

והנה -אפילו זה ששאלת כאן כבר נותן דרך כלשהי ופותח משהו אחר.

נכון, 7 נקיים זה זמן שמרגיש כלכך קשה-

כלכך מחכים ומצפים ומתכוננים... ואסור.

א-בל- זה שווה !!

תגידי לעצמך, ואז גם לבעלך:

זה הדבר שיחזיק אותנו נשואים באושר בעז"ה עד 120!

טהרת המשפחה, הקושי הזה וההרגשה שחייבים אחד את השני-זו המטרה.

אמנם קצת קשה כרגע לדמיין זמן שבו פחות תימשכו ככה,

אבל כן- בעוד שנה שנתיים או עשר- יגיע זמן שבו הזוגיות תהיה שגרה,

ואז, ההרחקה הזו היא זו שתיתן לכם את הזמן להתגעגע, להרגיש שחסר לכם..

ועכשיו, כמה שקשה- זה הזמן לתרגל, להכניס את ה"סיבוב" הזה לשיגרה,

למשוך עוד את הרגשות והקירבה של ההתחלה,

להאריך את הגעגוע ולתת לנו את הזמן לגדול יחד.

וזה כיף, באמת, לחכות לרגע הנכון, לדעת שזה ייתן לכם יותר.

כשתלמדו להעריך את הגעגוע, תצליחו גם לשמור עליו יחד.

הצלחה!

כשהוא מגיע - בהפתעה או שלא - תגידי : וואו איך אני שמחה שבאת!

אבל בוא נחליט שהפעם מתגברים ולא נופלים, ובוא נשתדל ביחד שלא נגיע לזה, כי זה מאד מאד חשוב לי!

חלק מההרגשה של ההיסחפות היא הרומנטיקה, ורומנטיקה קצת נהרסת מדיבורים.

גם אחר כך - תהיי ערנית לעצמך, ברגע שאת מרגישה שהוא סוחף לכיוון מסוים - תגידי לו תקשיב, אני מפחדת שניגרר, אז בוא נכנס הביתה/ נפסיק לעשות X / נלך לאכול/ נרחיק את הכסאות...

בעיקר לפני מעשה לדבר ולהעלות על פני השטח.

המון בהצלחה!!

גם תשתפי אותו בתסכול שלך .. שבטח משותף לשניכם ותחשבו ביחד איך מונעים את הפעם הבאה.

לדבר לדבר ולדבר.

אל תיבהלי מנפילות, העיקר זה המלחמה ובעז"ה תצליחי

זה לא שאי אפשר לעמוד בזה... ברגע שלא מבינים/מאמינים בחומרת הענין אז לא לוקחים את זה ברצינות. זה נכון לכל ענין הלכתי. ולכן ה"מוסר" הגדול ביותר הוא לימוד ההלכה וההבנה שזה חמור.

אתם יכולים לקבוע לימוד יחד.

בצד ההלכתי - מציעה לך לפנות לרבנית מלכה פיוטרקובסקי, או לרבנית רבקה שמעון, או לרבנית עידית ברטוב. שולחת לך את המספרים של הרבניות בפרטי.
ובמקביל בצד הפיזי - לנסות את שיטת אביבה לקיצור הדימום עד למינימום. שום הורמונים. אל תיכנסי לסיפור הרע הזה של ההורמונים. זה רק יחמיר את המצב.
ומעל לכל - שבע יפול צדיק וקם, אלוקים לא משיב ריקם דמעותיה של בת מלך וזה. לא להתייאש. להרים ת'ראש ולעזור לעצמכם. בהצלחה. חיבוקים וחיזוקים.

להחזיר טהרה ליושנה  http://tehora.co.il/about.html
שיטת אביבה   http://www.avivac.co.il/

כדאי לפנות לפוסקי הלכה מובהקים.

הלכות נידה, זה לא משהו "קל".

זה שכל-כך כואב לך, זה כבר התחלה של תיקון.

תחשבי, אם את מסוגלת לדבר איתו לא בתוך זמן כזה, ולהגיד לו באופן הכי ברור שאת לא יכולה יותר כך. שזה גומר אותך, ההלכה הכי בסיסית של חיי משפחה, נותן לך הרגשה נוראה, מלוכלכת.  שחייבים לשמור מרחק בלי להתחיל אפילו משהו קטן - כי רואים שלא עומדים בכך. תבקשי ממנו עצות. יסוד הענין הוא ב"גדרים" שמקבלים לפני כן, שעוד רחוקים מזה. שמירת מרחק פיזי של מטר כשמגיע.. וכד'. אולי לישון בחדר אחר - ולנעול מבפנים... (כמה שנשמע לא שייך). אנשים צעירים, מגיע מהצבא - נסיון. כבר הגמרא אומרת בפירוש משמעותו של פסוק כלשהו, "שלא תבוא מהדרך ותמצא את אשתך נידה".

האמת, שאם את תהיי תקיפה שלא - ותשמרי לפני הס"מ הראשון של התקרבות לא נכונה, אז כנראה הוא לא יעשה נגד רצונך. תלוי מאד באמירה החד-משמעית שלך. לא אמירה "עויינת" כמובן, אבל חד-משמעית. אפשר לשבת לדבר (לא קרוב..), להתענין מה עבר עליו, התענינות בראש - אבל בכל הנוגע להתקרבות של חיבה, לשדר "קרירות".. שזה לא יתחיל.

ה' יחזק אתכם לעמוד בכך. מאד-מאד חשוב.

וכדאי שכן יתייעץ עם רב שמבין, אולי גם את עם רבנית שמבינה. עצם השיתוף של מישהו כזה, שיודעים שגם ישאל איך הולך.. יכול אולי לעזור.

ועדיף להתבייש קצת מהרב (שגם יודע את הגמרא הנ"ל, ומבין שצריך לעזור), מאשר להתבייש מעצמכם ומריבונו של עולם..

מסכת ברכות נה: (סוגה בשושנים זה לא שם).

ומכל מקום, רואים את הקושי שיכול להיות בחוזר מהדרך. ואולי לנידון זה, ניתן ללמוד מה"ספק", ששם הקושי יותר גדול, כי אומר אולי מותרת. אבל כשוודאי, ה"נורמה" היא שלא יעבור. זה יכול לחזק לגבי האפשרות לעמוד בנסיון.

את נשמעת ממש שהגעת לסף, זה מובן ועלול לקרות שמתעלמים ולא פועלים ולא משתפים.

אתם בני 20 ! סלחי לי אבל ילדים , חסרי ניסיון להוטים ובגיל כזה באמת היצר הוא חזק מנשוא. ולא מעט רווקים ורווקות מאוד מתקשים בעניינים האלו ומגיעים לצערנו למקומות רחמנא לצלן אז קחי הכל בפופורציות. חבר'ה בגילכם נופלים נפילות נוראיות ואתם זכיתם לפחות לדבוק אחד בשניה בעוד שאחרים שנים תרים אחרי הזיווג, וזה לא מובן מאליו יחד עם זה , זה לא פשוט ויש התמודדויות יחד עם זאת ניראה שבעלך אדם בריא בסך הכל ובאמת השהייה בצבא והמרחק אכן מוסיפים לקושי וזה לא חדש. 

בתור התחלה אתם צריכים לדבר על זה באופן פתוח במסגרת שיחה רצינית, ולקבוע סייגים ברורים, לדבר מה הגבולות גזרה שלכם, מה אסור ומה מותר. והבנה שאין בכלל שאלה ואופציה אחרת. פשוט אין !  אבל את זה כבר אולי עשיתם, וזה לא עזר אז.... 

את צריכה לעשות מעשה. את צריכה להיות החזקה, במידה ויש מצב שמתחיל, בטרם תפלי אליו , תיזכרי בתחושה הנוראית שאת חשה אחרי המעשה,בדיכאון במקווה ובכל הדברים הרעים שציינת.  ותגידי לא!!בקול חזק וברור !!! לאא!! אני לא מוכנה לזה יותר.  תגידי משהו שיצור הרתעה, תרימי את הקול, תפילי משהו לרצפה. משהו שיעורר אתכם לצאת אותו הרגע הקשה. תעשי קצת דרמה מכוונת. 

הנושא המרכזית זו ההתניה שכבר נוצרה, הבעיה היא שהוא למד את הכפתורים שמעוררים אותך , הוא למד את החולשה שלך ובגלל היצר החזק שלו (המאוד מובן אגב) הוא לוחץ באינסטינקט ואת נענית לו. יצרתם תסריט שכל פעם מגשים את עצמו מחדש. 

כדי שזה לא יקרה, צריך לשנות את התסריט

 את צריכה לשבור לו את התפיסה הזו. שיבין שההתניה הזו כבר לא עובדת. גם אם הוא " מחמם את השטח " את לא מוכנה להיות בהיי לרגע ואז להתרסק. 

משפט כמו " אני לא יכולה, אתה רוצה שאני יהיה בדיכאון עמוק, שאני אתרסק. אני שבורה, די ! וכד'. 

ואז קצת לרכך. 

במקביל לעשות פעולות שיסייעו בכך, אם את אסורה, אז תהיי במוד של אסורה, בלי להתאפר להתייפיף יותר מידי, מבלי לשים בישום מושך , כל מה שעלול לגרור להיזהר מזה, שימי ספרי קודש בחדר, תמונות של רבנים, תחשבי מה יכול לצנן. 

הייתי משתף מישהו שהיא מכיר, כדי שתיווצר לו בושה ממנו. מישהו מהמשפחה ,חבר, רב מישהו ,זה גם משהו שיוצר רתיעה. 

ברגע שבעלך יבין שאת השתנית בתפיסה שלך, הוא ינסה שוב ושוב, ובסוף ירגע. אבל את צריכה להיות ממש חזקה. 

וליצור תכנית בילוי אלטרנטיבית ,. לעשות משהו יחד, לפעמים הריקנות והבדידות מזמינים רצון לקרבה, מה את יכולה לעשות כדי שתצאו לבלות בחוץ , אפילו בבית, לבשל יחד, ללמוד משהו יחד, כל מה שאפשרי כתחליף

ודבר נוסף הכי הכי חשוב.  זה מה שהציעו לכם כבר ובצדק, לכו תתיעצו ואם תוכלי לקחת גלולות לתקופה הזו , זה יהיה נפלא. 

ואגב. אם את מתכננת להיכנס להריון, זה גם סוג של פיתרון , כלומר תתחילו לשמור ואז כשתהיו מותרים תכנסו להריון ומהרגע שאת נכנסת להריון הבעיה נפתרת עד אחרי הלידה. 

ובשורה התחתונה , כולם נופלים בחיים, הטובים והטובים יותר, לעולם אינך יודעת , אז עם כל מה שרשמתי, קחי דברים בפופורציות. יש לכם חיים ארוכים ב"ה לגדול לצמוח ולהתחזק. 

שיהיה בהצלחה 

אני חושב שהבנות אמרו כאן הכל.

אבל כגבר רווק,אני יכול אולי לומר מה יועיל לו,

אני לא יודע באיזה רמה הוא מבחינה דתית,כי דוס זה מושג מאוד כללי...

וגם מי שהוא דוס,זה לא וודאי שהוא נמצא במקום נפשי ובגרותי שהוא אחר,וגם ברמת עבודת המידות.

אני מבין,שבוודאי חשוב לו רצון השם ובוודאי שהוא מבין שזה לא דבר תקין,וזה דבר שצריך לחדד אם זה לא הכי ברור.

צבא,זה מקום בעייתי.גם אם הוא נמצא במחלקה ביינישית,זה יכול להיות בעייתי.

ומה יעשה אדם כדי להינצל?

עבודה.עבודה על המידות,על התודעה.על החשיבה ועל ההסתכלות.

גדר.כל מה שבעייתי,ושהוא חושב שבעייתי או יכול להיות בעייתי שיתרחק ממנו.

להתפלל על זה.

כל זה אני אומר כי הרבה פעמים אתה נדחק בצבא מבחינה נפשית וזה גורם לך רצון לפרוק,וצריך לדעת להתמודד עם זה.

בנוסף,ייתכן שתימצא במקום שאנשים שם לא הולכים בדרך השם,וזה גם דבר בעייתי מאוד שצריך להתרחק ממנו,ואין מה להוסיף בעניין.

והכי הכי חשוב - להיות מחובר לתורה,כמה שאפשר,וכמה שיותר.

בנוסף לכך שצריך להישמר,וצריך עזרה מהשם צריך גם להתנתק מהחומר וזה הלימוד נותן ואין לכך תחליף.

המון בהצלחה - ברור לי שאדם שנלחם ולא מתייאש ונשבר - בסוף מנצח.

מעניין לראות את זה מהמבט השני..

אני תמיד בא לי ומדמיינת את בעלולי שכ"כ מתחשק לו ומרב זה גם לא שולט על עצמו...

אבל זה לא קורה כי הוא כ"כ חזק ואני החלשה בקטע הזה...

אבל עכשיו זה חידד לי כמה אני צריכה להעריך אותו ע"כ וכמה זה לא בריא כשזה קורה...

עצם זה שזה כ"כ מצער זה מראה שאתם במצב טוב

בס"ד

המטרה של יצר הרע- הוא מלך המוות,

היא לא לגרום לנו ליפול בחטא כזה או אחר,

אלא להשתמש החטא כדי להפיל אותנו בייאוש,

באשמה, בשנאה עצמית, בדיכאון, ובסופו של דבר מבחינתו- להרוג אותנו.

זה כבר מתחיל בזה שהוא אומר שלא מגיע לך ללכת למקווה,

וממשיך ברעיון הגירושין, ואין לו גבולות...

מגיע לשניכם לחיות חיים של טהרה!!

האדמור הזקן כותב בתניא שברגע שמבקשים סליחה מה' הוא סולח,

והראייה שב 18 אנו מבקשים סלח לנו, מחל לנו ואז מברכים בשם ומלכות..

ספק ברכות להקל- אם מברכים סימן שבוודאות ה' סלח!!

יצר הרע משתמש במידת האמת שלך כדי לגרום לך הרגיש צבועה כשאת רוצה להתפלל.

הצביות היא היצר עצמו.

את אוהבת את ה'.

זו האמת!!!

החטא לא שייך לך בכלל!!!

החרטה הווידוי והקבלה לעתיד- מנקים אותך. זו התשובה.

כעת חלילה להיכשל זה לא ללכלך עוד קצת משהו שכבר לא נקי,

אלא ללכלך חלילה משהו נקי וטהור.

הגדול מחברו- יצרו גדול ממנו.

אם כל כך קשה לכם כנראה שיש לכם כוחות לא ניתנו לכל אחד.

וכל הגבוה יותר- יורד מטה ביותר- הניצוצות שאתם מעלים ברגע שאתם מתגברים-

גבוהים באין ערוך מאשר לו הניסיון הזה לא היה כל כך קשה לכם.

היצר הזה לא מראה לך שום דבר מלבד איזה כוח אדיר טמון בך!!!

איזה אור מופלא את יכולה להוריד לעולם. אתם שניכם יכולים. ברגע שאתם נמנעים מעבירה.

לפום צערא אגרא- כמה שקשה יותר ככה התשלום משמיים גבוה יותר.

והתשלום האמיתי- קירבת ה'. חשיפת חלק האלוקא שיש לכל אחד מיכם.

זה בפן הרגשי- שלא תתבלבלו מהניסיון חלילה,

ולא תראו את עצמכם באור לא טוב על עצם זה שהניסיון קיים.

(כאמור גודל הניסיון הוא רק אינדיקציה לכוחות העצומים שניתנו לכם!)

מבחינה מעשית-

יש עוד חדר בבית?

למשל לישון בחדרים נפרדים בזמן של נידה? 

אפילו כדאי לנעול את החדר אם צריך.

ראיתי את הרעיון של כדורים כדי לא להיות אסורים- גם טוב.

בכלל לחשוב על רעיונות מעבר לשיחות,

משהן שיכול עזור בזמן אמת.

מכירה מישהי שבעלה פעם ניסה לחמם את האווירה כשהיו אסורים,

אז היא אמרה לו בדרמטיות :"אתה רוצה להרוג אותי??.."

הוציא לו את החשק..

לכל זוג יש פיתרונות שיכולים לעזור. 

תחשבו על זה בלי כל הרגשות המיותרים של אשמה וכ',

איך אתם עוזרים לעצמכם תכלס. 

ותזכרו שה' אוהב כל יהודי ללא תנאי,

וה' לעולם לא נותן ליהודי ליפול למקום -שממנו הוא לא יכול עלות גבוה עוד יותר.

מראש אף אחד לא מחפש נפיות חלילה.

אבל אם הן כבר קרו- זכיתם לקבל הזדמנות להיות בעלי תשובה,

ולברר ניצוצות שלא היו מתבררים בצורה אחרת.

בהצלחה יקירה, 
אל תזלזלו בכוחות שיש לכם,

כי הם אדירים.

ובע"ה יתברך עוד תצאו מזה גדולים!!!

א. בכל מצב אפשר  להתפלל ולקיים מצוות.

אם קשה להבין- לפתוח ר' נחמן.

ב. לקבוע גבול!

יש אחד שיעזור  לו סיפורים, אחד- הפחדות תנור 7, אחד-  לחזור על דינים אלו.

ג. יכול לפנות לרב באתר כיפה. אנונימי.

ד. זה נסיון. יעבור. אך תדאגו לעבור בצורה סבירה את המסלול. זה קרב בדיוק כמו בשירות.

ה. לבכות זה טוב.

(ו. הטבילה במצב כזה צריכה להידחות)

מעבר לכל החיזוקים החשובים שנכתבו פה...

אישה שמשמשת בתוך השבעה נקיים לא סופרת את ה4-5 ימים הבאים, אם אני זוכר נכון, אבל צריך לשאול רב...

בהצלחה!

אין דבר העומד בפני התשובה!

לא הספקתי לקרוא את שאר התגובות...

את נמצאת במקום גבוהה מאוד וזאת כמובן אם תזכי להמשיך בתהליך התשובה שלך.

אין ספק שחטאתם בחטא חמור ומסוכן מאוד.

אך הקב"ה הוא אב רחמן ונתן לנו את המתנה הגדולה מכול והיא התשובה.

במיוחד עכשיו שאנו מתקרבים לחודש אלול וזהו חודש התשובה.

צריך לדעת שתשובה אמיתית חייבת את 4 השלבים: עזיבת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד. 

הכתובים בפירוט בספר שערי תשובה לרבינו יונה.

ממליצה לך לקרוא את הספר עם דמעות לבורא עולם שיסלח לכם ויזכה אתכם בבית מחודש וטהור!!!

במקביל את חייבת להסביר לבעלך שאת לא מוכנה יותר להמשיך כך וחיי שעה איתו חשובים לך פחות מחיי עולם!

ולהבהיר לו שאם הוא לא ילך לייעוץ את לא בטוחה שתסכימי להישאר בזוגיות כך.

אין שום עניין לכבד בעל הרוצה לחטוא. וזה שעד כה גם את נגררת זה בעיה שלך אבל מעתה כשאת רוצה לעשות תשובה ומבינה כמה זה לרעתך אין עניין שתסכימי.

הבכי שלך הוא טוב ומזכך  מאחלת לך שתנצלי בכי זה לקרבת השם ולתשובה שלמה אמן.

זה איסור כלכך חזק אני נשואה 16שנה ורק התחלנו את התשובה עם המקווה מיום החתונה ופעם אחת לא נפלנו ברוך השם .תחשבי על הילדים מה שווה הכל בלי טהרה ? הילדים יוצאים טהורים ויראי שמים אל תוותרי תדברי עם הרב שלו שיעביר שיעור על זה בלי להגיד לבעלך שאת סיפרת כך אני פוטרת את הבעיות בבית

זה האיסור הכי גדול לאשה ולגבר איזה ילדים את רוצה? תתקשרי לרב שלו ושידבר איתו זה דיני נפשות מה אומרת מנסים אין דבר כזה מנסים לטנגו צריך שניים

לקבוע זמן ללמוד הלכות טהרת הבית יחד בכל יום שהוא לא בצבע- 5 דק' לפחות.

עוזר מאוד.

מזכיר ומחדד ל-2 הצצדים את הגבולות.

ותורם הרבה לקשר בין בני הזוג!
 

בהצלחה רבה!
 

צבא ולא צבע

חחח

דבר שני, אל תשנאי את עצמך כל כך. זה לא שאתם נופלים בכוונה.

הכל בסדר.

תנסו שהוא יהפוך לג'ובניק קרוב לבית או משהו. אתם הרי נשואים, זה כבר אחרת. ואז הוא יצא יומיות ואז הגעגוע שלכם ממילא לא יהיה כמו כשאתם לא נפגשים בכלל במהלך השבוע.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר