תירגעי!

קחי נשימה עמוקה עמוקההה....

ועוד פעם.

שתי כוס מים.

תשטפי פנים.

יופי, העולם לא התהפך, הוא עדיין כאן.

כל הכבוד!

עכשיו,

תסתכלי -איך החיים שלך?

את נשואה, עם בנאדם נהדר, אוהבת אותו,

ב"ה הכל טוב -ויפה, ושמח.

יש לכם בעיה,

לא משנה כמה היא נראית עכשיו גדולה וענקית,

זו בעיה, -אחת.

ולכל בעיה יש פתרון!

אז אני לא רב, ולא אתן לך תשובה הלכתית,

אבל אני כן יכולה להגיד לך שב"ה יש דרך חזרה ויש דרך לחיות, גם אחרי "עבירות"

ודברים שנראים הכי נוראיים -מהם לומדים וגדלים וממשיכים הלאה בביטחון ואמונה גדולים יותר.

וגם אם כרגע את לא רואה את הפתרון,

קודם תדעי שהוא קיים.

ושיש דרך לחיות, ואפילו לסלוח.

אז כן, זה יכולהיות קשה וזו תהיה עבודה,

אבל תתחילי בהחלטה- טוב לי אתו, אני רוצה להמשיך לחיות יחד,

בשמחה ובטהרה!

ואתם יכולים!

זה ברור -ברגע שאתם רוצים -אפשר ואפשר.

זה שניסית וניסית, ולא הצלחת להגיע לפתרון

לא אומר שזהו- אין ולא תגיעו,

זה רק אומר שכנראה יש דרך אחרת!

זה אומר שצריך לחפש במקום אחר,

והנה -אפילו זה ששאלת כאן כבר נותן דרך כלשהי ופותח משהו אחר.

נכון, 7 נקיים זה זמן שמרגיש כלכך קשה-

כלכך מחכים ומצפים ומתכוננים... ואסור.

א-בל- זה שווה !!

תגידי לעצמך, ואז גם לבעלך:

זה הדבר שיחזיק אותנו נשואים באושר בעז"ה עד 120!

טהרת המשפחה, הקושי הזה וההרגשה שחייבים אחד את השני-זו המטרה.

אמנם קצת קשה כרגע לדמיין זמן שבו פחות תימשכו ככה,

אבל כן- בעוד שנה שנתיים או עשר- יגיע זמן שבו הזוגיות תהיה שגרה,

ואז, ההרחקה הזו היא זו שתיתן לכם את הזמן להתגעגע, להרגיש שחסר לכם..

ועכשיו, כמה שקשה- זה הזמן לתרגל, להכניס את ה"סיבוב" הזה לשיגרה,

למשוך עוד את הרגשות והקירבה של ההתחלה,

להאריך את הגעגוע ולתת לנו את הזמן לגדול יחד.

וזה כיף, באמת, לחכות לרגע הנכון, לדעת שזה ייתן לכם יותר.

כשתלמדו להעריך את הגעגוע, תצליחו גם לשמור עליו יחד.

הצלחה!

כשהוא מגיע - בהפתעה או שלא - תגידי : וואו איך אני שמחה שבאת!

אבל בוא נחליט שהפעם מתגברים ולא נופלים, ובוא נשתדל ביחד שלא נגיע לזה, כי זה מאד מאד חשוב לי!

חלק מההרגשה של ההיסחפות היא הרומנטיקה, ורומנטיקה קצת נהרסת מדיבורים.

גם אחר כך - תהיי ערנית לעצמך, ברגע שאת מרגישה שהוא סוחף לכיוון מסוים - תגידי לו תקשיב, אני מפחדת שניגרר, אז בוא נכנס הביתה/ נפסיק לעשות X / נלך לאכול/ נרחיק את הכסאות...

בעיקר לפני מעשה לדבר ולהעלות על פני השטח.

המון בהצלחה!!

גם תשתפי אותו בתסכול שלך .. שבטח משותף לשניכם ותחשבו ביחד איך מונעים את הפעם הבאה.

לדבר לדבר ולדבר.

אל תיבהלי מנפילות, העיקר זה המלחמה ובעז"ה תצליחי

זה לא שאי אפשר לעמוד בזה... ברגע שלא מבינים/מאמינים בחומרת הענין אז לא לוקחים את זה ברצינות. זה נכון לכל ענין הלכתי. ולכן ה"מוסר" הגדול ביותר הוא לימוד ההלכה וההבנה שזה חמור.

אתם יכולים לקבוע לימוד יחד.

בצד ההלכתי - מציעה לך לפנות לרבנית מלכה פיוטרקובסקי, או לרבנית רבקה שמעון, או לרבנית עידית ברטוב. שולחת לך את המספרים של הרבניות בפרטי.
ובמקביל בצד הפיזי - לנסות את שיטת אביבה לקיצור הדימום עד למינימום. שום הורמונים. אל תיכנסי לסיפור הרע הזה של ההורמונים. זה רק יחמיר את המצב.
ומעל לכל - שבע יפול צדיק וקם, אלוקים לא משיב ריקם דמעותיה של בת מלך וזה. לא להתייאש. להרים ת'ראש ולעזור לעצמכם. בהצלחה. חיבוקים וחיזוקים.

להחזיר טהרה ליושנה  http://tehora.co.il/about.html
שיטת אביבה   http://www.avivac.co.il/

כדאי לפנות לפוסקי הלכה מובהקים.

הלכות נידה, זה לא משהו "קל".

זה שכל-כך כואב לך, זה כבר התחלה של תיקון.

תחשבי, אם את מסוגלת לדבר איתו לא בתוך זמן כזה, ולהגיד לו באופן הכי ברור שאת לא יכולה יותר כך. שזה גומר אותך, ההלכה הכי בסיסית של חיי משפחה, נותן לך הרגשה נוראה, מלוכלכת.  שחייבים לשמור מרחק בלי להתחיל אפילו משהו קטן - כי רואים שלא עומדים בכך. תבקשי ממנו עצות. יסוד הענין הוא ב"גדרים" שמקבלים לפני כן, שעוד רחוקים מזה. שמירת מרחק פיזי של מטר כשמגיע.. וכד'. אולי לישון בחדר אחר - ולנעול מבפנים... (כמה שנשמע לא שייך). אנשים צעירים, מגיע מהצבא - נסיון. כבר הגמרא אומרת בפירוש משמעותו של פסוק כלשהו, "שלא תבוא מהדרך ותמצא את אשתך נידה".

האמת, שאם את תהיי תקיפה שלא - ותשמרי לפני הס"מ הראשון של התקרבות לא נכונה, אז כנראה הוא לא יעשה נגד רצונך. תלוי מאד באמירה החד-משמעית שלך. לא אמירה "עויינת" כמובן, אבל חד-משמעית. אפשר לשבת לדבר (לא קרוב..), להתענין מה עבר עליו, התענינות בראש - אבל בכל הנוגע להתקרבות של חיבה, לשדר "קרירות".. שזה לא יתחיל.

ה' יחזק אתכם לעמוד בכך. מאד-מאד חשוב.

וכדאי שכן יתייעץ עם רב שמבין, אולי גם את עם רבנית שמבינה. עצם השיתוף של מישהו כזה, שיודעים שגם ישאל איך הולך.. יכול אולי לעזור.

ועדיף להתבייש קצת מהרב (שגם יודע את הגמרא הנ"ל, ומבין שצריך לעזור), מאשר להתבייש מעצמכם ומריבונו של עולם..

מסכת ברכות נה: (סוגה בשושנים זה לא שם).

ומכל מקום, רואים את הקושי שיכול להיות בחוזר מהדרך. ואולי לנידון זה, ניתן ללמוד מה"ספק", ששם הקושי יותר גדול, כי אומר אולי מותרת. אבל כשוודאי, ה"נורמה" היא שלא יעבור. זה יכול לחזק לגבי האפשרות לעמוד בנסיון.

את נשמעת ממש שהגעת לסף, זה מובן ועלול לקרות שמתעלמים ולא פועלים ולא משתפים.

אתם בני 20 ! סלחי לי אבל ילדים , חסרי ניסיון להוטים ובגיל כזה באמת היצר הוא חזק מנשוא. ולא מעט רווקים ורווקות מאוד מתקשים בעניינים האלו ומגיעים לצערנו למקומות רחמנא לצלן אז קחי הכל בפופורציות. חבר'ה בגילכם נופלים נפילות נוראיות ואתם זכיתם לפחות לדבוק אחד בשניה בעוד שאחרים שנים תרים אחרי הזיווג, וזה לא מובן מאליו יחד עם זה , זה לא פשוט ויש התמודדויות יחד עם זאת ניראה שבעלך אדם בריא בסך הכל ובאמת השהייה בצבא והמרחק אכן מוסיפים לקושי וזה לא חדש. 

בתור התחלה אתם צריכים לדבר על זה באופן פתוח במסגרת שיחה רצינית, ולקבוע סייגים ברורים, לדבר מה הגבולות גזרה שלכם, מה אסור ומה מותר. והבנה שאין בכלל שאלה ואופציה אחרת. פשוט אין !  אבל את זה כבר אולי עשיתם, וזה לא עזר אז.... 

את צריכה לעשות מעשה. את צריכה להיות החזקה, במידה ויש מצב שמתחיל, בטרם תפלי אליו , תיזכרי בתחושה הנוראית שאת חשה אחרי המעשה,בדיכאון במקווה ובכל הדברים הרעים שציינת.  ותגידי לא!!בקול חזק וברור !!! לאא!! אני לא מוכנה לזה יותר.  תגידי משהו שיצור הרתעה, תרימי את הקול, תפילי משהו לרצפה. משהו שיעורר אתכם לצאת אותו הרגע הקשה. תעשי קצת דרמה מכוונת. 

הנושא המרכזית זו ההתניה שכבר נוצרה, הבעיה היא שהוא למד את הכפתורים שמעוררים אותך , הוא למד את החולשה שלך ובגלל היצר החזק שלו (המאוד מובן אגב) הוא לוחץ באינסטינקט ואת נענית לו. יצרתם תסריט שכל פעם מגשים את עצמו מחדש. 

כדי שזה לא יקרה, צריך לשנות את התסריט

 את צריכה לשבור לו את התפיסה הזו. שיבין שההתניה הזו כבר לא עובדת. גם אם הוא " מחמם את השטח " את לא מוכנה להיות בהיי לרגע ואז להתרסק. 

משפט כמו " אני לא יכולה, אתה רוצה שאני יהיה בדיכאון עמוק, שאני אתרסק. אני שבורה, די ! וכד'. 

ואז קצת לרכך. 

במקביל לעשות פעולות שיסייעו בכך, אם את אסורה, אז תהיי במוד של אסורה, בלי להתאפר להתייפיף יותר מידי, מבלי לשים בישום מושך , כל מה שעלול לגרור להיזהר מזה, שימי ספרי קודש בחדר, תמונות של רבנים, תחשבי מה יכול לצנן. 

הייתי משתף מישהו שהיא מכיר, כדי שתיווצר לו בושה ממנו. מישהו מהמשפחה ,חבר, רב מישהו ,זה גם משהו שיוצר רתיעה. 

ברגע שבעלך יבין שאת השתנית בתפיסה שלך, הוא ינסה שוב ושוב, ובסוף ירגע. אבל את צריכה להיות ממש חזקה. 

וליצור תכנית בילוי אלטרנטיבית ,. לעשות משהו יחד, לפעמים הריקנות והבדידות מזמינים רצון לקרבה, מה את יכולה לעשות כדי שתצאו לבלות בחוץ , אפילו בבית, לבשל יחד, ללמוד משהו יחד, כל מה שאפשרי כתחליף

ודבר נוסף הכי הכי חשוב.  זה מה שהציעו לכם כבר ובצדק, לכו תתיעצו ואם תוכלי לקחת גלולות לתקופה הזו , זה יהיה נפלא. 

ואגב. אם את מתכננת להיכנס להריון, זה גם סוג של פיתרון , כלומר תתחילו לשמור ואז כשתהיו מותרים תכנסו להריון ומהרגע שאת נכנסת להריון הבעיה נפתרת עד אחרי הלידה. 

ובשורה התחתונה , כולם נופלים בחיים, הטובים והטובים יותר, לעולם אינך יודעת , אז עם כל מה שרשמתי, קחי דברים בפופורציות. יש לכם חיים ארוכים ב"ה לגדול לצמוח ולהתחזק. 

שיהיה בהצלחה 

אני חושב שהבנות אמרו כאן הכל.

אבל כגבר רווק,אני יכול אולי לומר מה יועיל לו,

אני לא יודע באיזה רמה הוא מבחינה דתית,כי דוס זה מושג מאוד כללי...

וגם מי שהוא דוס,זה לא וודאי שהוא נמצא במקום נפשי ובגרותי שהוא אחר,וגם ברמת עבודת המידות.

אני מבין,שבוודאי חשוב לו רצון השם ובוודאי שהוא מבין שזה לא דבר תקין,וזה דבר שצריך לחדד אם זה לא הכי ברור.

צבא,זה מקום בעייתי.גם אם הוא נמצא במחלקה ביינישית,זה יכול להיות בעייתי.

ומה יעשה אדם כדי להינצל?

עבודה.עבודה על המידות,על התודעה.על החשיבה ועל ההסתכלות.

גדר.כל מה שבעייתי,ושהוא חושב שבעייתי או יכול להיות בעייתי שיתרחק ממנו.

להתפלל על זה.

כל זה אני אומר כי הרבה פעמים אתה נדחק בצבא מבחינה נפשית וזה גורם לך רצון לפרוק,וצריך לדעת להתמודד עם זה.

בנוסף,ייתכן שתימצא במקום שאנשים שם לא הולכים בדרך השם,וזה גם דבר בעייתי מאוד שצריך להתרחק ממנו,ואין מה להוסיף בעניין.

והכי הכי חשוב - להיות מחובר לתורה,כמה שאפשר,וכמה שיותר.

בנוסף לכך שצריך להישמר,וצריך עזרה מהשם צריך גם להתנתק מהחומר וזה הלימוד נותן ואין לכך תחליף.

המון בהצלחה - ברור לי שאדם שנלחם ולא מתייאש ונשבר - בסוף מנצח.

מעניין לראות את זה מהמבט השני..

אני תמיד בא לי ומדמיינת את בעלולי שכ"כ מתחשק לו ומרב זה גם לא שולט על עצמו...

אבל זה לא קורה כי הוא כ"כ חזק ואני החלשה בקטע הזה...

אבל עכשיו זה חידד לי כמה אני צריכה להעריך אותו ע"כ וכמה זה לא בריא כשזה קורה...

עצם זה שזה כ"כ מצער זה מראה שאתם במצב טוב

בס"ד

המטרה של יצר הרע- הוא מלך המוות,

היא לא לגרום לנו ליפול בחטא כזה או אחר,

אלא להשתמש החטא כדי להפיל אותנו בייאוש,

באשמה, בשנאה עצמית, בדיכאון, ובסופו של דבר מבחינתו- להרוג אותנו.

זה כבר מתחיל בזה שהוא אומר שלא מגיע לך ללכת למקווה,

וממשיך ברעיון הגירושין, ואין לו גבולות...

מגיע לשניכם לחיות חיים של טהרה!!

האדמור הזקן כותב בתניא שברגע שמבקשים סליחה מה' הוא סולח,

והראייה שב 18 אנו מבקשים סלח לנו, מחל לנו ואז מברכים בשם ומלכות..

ספק ברכות להקל- אם מברכים סימן שבוודאות ה' סלח!!

יצר הרע משתמש במידת האמת שלך כדי לגרום לך הרגיש צבועה כשאת רוצה להתפלל.

הצביות היא היצר עצמו.

את אוהבת את ה'.

זו האמת!!!

החטא לא שייך לך בכלל!!!

החרטה הווידוי והקבלה לעתיד- מנקים אותך. זו התשובה.

כעת חלילה להיכשל זה לא ללכלך עוד קצת משהו שכבר לא נקי,

אלא ללכלך חלילה משהו נקי וטהור.

הגדול מחברו- יצרו גדול ממנו.

אם כל כך קשה לכם כנראה שיש לכם כוחות לא ניתנו לכל אחד.

וכל הגבוה יותר- יורד מטה ביותר- הניצוצות שאתם מעלים ברגע שאתם מתגברים-

גבוהים באין ערוך מאשר לו הניסיון הזה לא היה כל כך קשה לכם.

היצר הזה לא מראה לך שום דבר מלבד איזה כוח אדיר טמון בך!!!

איזה אור מופלא את יכולה להוריד לעולם. אתם שניכם יכולים. ברגע שאתם נמנעים מעבירה.

לפום צערא אגרא- כמה שקשה יותר ככה התשלום משמיים גבוה יותר.

והתשלום האמיתי- קירבת ה'. חשיפת חלק האלוקא שיש לכל אחד מיכם.

זה בפן הרגשי- שלא תתבלבלו מהניסיון חלילה,

ולא תראו את עצמכם באור לא טוב על עצם זה שהניסיון קיים.

(כאמור גודל הניסיון הוא רק אינדיקציה לכוחות העצומים שניתנו לכם!)

מבחינה מעשית-

יש עוד חדר בבית?

למשל לישון בחדרים נפרדים בזמן של נידה? 

אפילו כדאי לנעול את החדר אם צריך.

ראיתי את הרעיון של כדורים כדי לא להיות אסורים- גם טוב.

בכלל לחשוב על רעיונות מעבר לשיחות,

משהן שיכול עזור בזמן אמת.

מכירה מישהי שבעלה פעם ניסה לחמם את האווירה כשהיו אסורים,

אז היא אמרה לו בדרמטיות :"אתה רוצה להרוג אותי??.."

הוציא לו את החשק..

לכל זוג יש פיתרונות שיכולים לעזור. 

תחשבו על זה בלי כל הרגשות המיותרים של אשמה וכ',

איך אתם עוזרים לעצמכם תכלס. 

ותזכרו שה' אוהב כל יהודי ללא תנאי,

וה' לעולם לא נותן ליהודי ליפול למקום -שממנו הוא לא יכול עלות גבוה עוד יותר.

מראש אף אחד לא מחפש נפיות חלילה.

אבל אם הן כבר קרו- זכיתם לקבל הזדמנות להיות בעלי תשובה,

ולברר ניצוצות שלא היו מתבררים בצורה אחרת.

בהצלחה יקירה, 
אל תזלזלו בכוחות שיש לכם,

כי הם אדירים.

ובע"ה יתברך עוד תצאו מזה גדולים!!!

א. בכל מצב אפשר  להתפלל ולקיים מצוות.

אם קשה להבין- לפתוח ר' נחמן.

ב. לקבוע גבול!

יש אחד שיעזור  לו סיפורים, אחד- הפחדות תנור 7, אחד-  לחזור על דינים אלו.

ג. יכול לפנות לרב באתר כיפה. אנונימי.

ד. זה נסיון. יעבור. אך תדאגו לעבור בצורה סבירה את המסלול. זה קרב בדיוק כמו בשירות.

ה. לבכות זה טוב.

(ו. הטבילה במצב כזה צריכה להידחות)

מעבר לכל החיזוקים החשובים שנכתבו פה...

אישה שמשמשת בתוך השבעה נקיים לא סופרת את ה4-5 ימים הבאים, אם אני זוכר נכון, אבל צריך לשאול רב...

בהצלחה!

אין דבר העומד בפני התשובה!

לא הספקתי לקרוא את שאר התגובות...

את נמצאת במקום גבוהה מאוד וזאת כמובן אם תזכי להמשיך בתהליך התשובה שלך.

אין ספק שחטאתם בחטא חמור ומסוכן מאוד.

אך הקב"ה הוא אב רחמן ונתן לנו את המתנה הגדולה מכול והיא התשובה.

במיוחד עכשיו שאנו מתקרבים לחודש אלול וזהו חודש התשובה.

צריך לדעת שתשובה אמיתית חייבת את 4 השלבים: עזיבת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד. 

הכתובים בפירוט בספר שערי תשובה לרבינו יונה.

ממליצה לך לקרוא את הספר עם דמעות לבורא עולם שיסלח לכם ויזכה אתכם בבית מחודש וטהור!!!

במקביל את חייבת להסביר לבעלך שאת לא מוכנה יותר להמשיך כך וחיי שעה איתו חשובים לך פחות מחיי עולם!

ולהבהיר לו שאם הוא לא ילך לייעוץ את לא בטוחה שתסכימי להישאר בזוגיות כך.

אין שום עניין לכבד בעל הרוצה לחטוא. וזה שעד כה גם את נגררת זה בעיה שלך אבל מעתה כשאת רוצה לעשות תשובה ומבינה כמה זה לרעתך אין עניין שתסכימי.

הבכי שלך הוא טוב ומזכך  מאחלת לך שתנצלי בכי זה לקרבת השם ולתשובה שלמה אמן.

זה איסור כלכך חזק אני נשואה 16שנה ורק התחלנו את התשובה עם המקווה מיום החתונה ופעם אחת לא נפלנו ברוך השם .תחשבי על הילדים מה שווה הכל בלי טהרה ? הילדים יוצאים טהורים ויראי שמים אל תוותרי תדברי עם הרב שלו שיעביר שיעור על זה בלי להגיד לבעלך שאת סיפרת כך אני פוטרת את הבעיות בבית

זה האיסור הכי גדול לאשה ולגבר איזה ילדים את רוצה? תתקשרי לרב שלו ושידבר איתו זה דיני נפשות מה אומרת מנסים אין דבר כזה מנסים לטנגו צריך שניים

לקבוע זמן ללמוד הלכות טהרת הבית יחד בכל יום שהוא לא בצבע- 5 דק' לפחות.

עוזר מאוד.

מזכיר ומחדד ל-2 הצצדים את הגבולות.

ותורם הרבה לקשר בין בני הזוג!
 

בהצלחה רבה!
 

צבא ולא צבע

חחח

דבר שני, אל תשנאי את עצמך כל כך. זה לא שאתם נופלים בכוונה.

הכל בסדר.

תנסו שהוא יהפוך לג'ובניק קרוב לבית או משהו. אתם הרי נשואים, זה כבר אחרת. ואז הוא יצא יומיות ואז הגעגוע שלכם ממילא לא יהיה כמו כשאתם לא נפגשים בכלל במהלך השבוע.

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.