אם היא חרדתית אז היא עלולה ממש להחמיר את המצב, כך הייתי חושבת.

שתדעי לך שאני ילדתי לידה ראשונה עם אפידורל והיתה לי התאוששות איומה ונוראה.

אני עוד לא בהריון שוב, אבל חושבת שבעז"ה כשיהיה רלוונטי אנסה לעשות מה שאני יכולה ללדת בלי, כי אולי זה ייתן לי התאוששות יותר מהירה.

אולי אם תחשבי על זה שזה זמן קצר ויכול להועיל בהחלמה אחרי כן יהיה לך יותר קל להתמודד?

אין לי מה להוסיף כי לא ילדתי בלי..

לאחת הצירים משמחים אותה כי היא יודעת בשכל שכל ציר מקדם אותה לקראת הלידה.

לאחת עוזר לצרוח...

אחת מרגישה תחת כנפי השכינה ומתפללת בלי סוף בזמן הזה..

תרפי וכשיגיע הזמן תראי ותזרמי ותראי לפי מה שמתאים לך.... והכי חשוב אל תיבהלי מעצמך.

בהצלחה! ה' איתך

כמו גז צחוק או טשטוש.

שיהיה בהצלחה!

וותחזקי בזה שאת אישה כשרה עושה רצון בעלה

ולא תפסידי מזה.

ובכלל..איך בעל יכול להגיד לאשתו לא לקחת דולה שהיא כ"כ חרדתית וחושבת שזה מה שיעזור?

שום תירוץ בעולם לא מתקבל!! סליחה על החריפות!

וגם אם זה שיקול כלכלי-לכל דבר יש פתרון!!

אכן!! אישה כשרה עושה רצון בעלה.

אם היא הסבירה יפה את הקושי שלה, ולהמ היא רוצה דולה, והוא בכ"ז לא מסכים, זה לא נובע מרוע חלילה אלא מסיבות אחרות! אני בטוחה בזה.

וזאת בדיוק ההגדרה של אישה כשרה עושה רצון בעלה!!

אישה שקשה לה ולמרות זאת היא מכניעה את עצמה לרצון בעלה.

והלוואי שכולנו נצליח לעמוד בכך בכל מב בחיים....

אישה אמורה להכניע את רצונה בפני בעלה.

כמה שזה צורם, זו דרך היהדות האמיתית.

עושה רצון בעלה לא נאמר רק אם זה קל לה.

ברור שאישה כשרה עושה רצון בעלה לא נאמר על מצב של התעללות.

ולכן הדוגמה שהבאת לא קשורה.

יש בכל הנושא הזה (של אישה כשרה) ענינים קדושים מאוד שלא כאן המקום והזמן לפרט אותם ולדון בהם.

לפותחת אני מציעה בכל הלב לשבת עם בעלך לשיחת ברור נוספת, בצורה עדינה ומכבדת,

בה תסבירי במילים ברורות את הקושי הגדול שלך, וכמה שהוא עוזר לך לעבור יותר בקלות את הלידה

אם הוא יתן לך לקחת דולה. אם את לא יכולה בשופ אופן לשבת לשיחה כזאת, או שהשיחה לא עזרה,

מובטח לך שכר גדול ועצום בשמיים על זה שתעשי רצונו למרות הקושי הגדול והנורא!!!

ולזאת שכנתה אותי והמגיבה לי "חשוכות" - כמו שכתבתי לך בכותרת, ליבי עליך...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

ואם בתורה כתוב אישה כשרה עושה רצון בעלה.

וגם כתוב ואהבת לרעך כמוך

וגם יש דאורייתא ממש שהתורה פוסקת שצריך לעבור עליהם בשביל הצורך של יולדת

(לדוגמא לנסוע להביא את אמא שלה באמצע שבת אם היא חושבת שזה טוב לה ללידה)

לכן צריך לקחת את המכלול...

ואם יש קושי בגישור בין 2 הצדדים תמיד ניתן ללכת לרב שינחה מה נכון לעשות לפי התורה הקדושה במקרה כזה.

הפותחת בוודאי יודעת את כל השיקלולים ומה באמת מקל עליה אולי יותר מקל עליה לא להיכנס לוויכוח עם בעלה בעניין זה (זה לא מחייב שהוא מתעלל), 

אבל מה שברור שגם לבעל חשוב מה שקב"ה באמת רוצה וזה מטרה של שניהם אולי כדי לשאול רב,

שאם ההלכה מגדירה שאשה כשרה היא אישה העושה את רצון בעלה,

יוצא מזה שמי שלא עושה את רצון בעלה ויותר גרוע מי שעושה הפך רצון בעלה,

מוגדרת אצלם כאישה לא כשרה....

ומי רוצה להיכנס להגדרה חמורה כזאת על ידי חכמינו זכרונם לברכה.....

היולדת הנ"ל שפתחה את השרשור לא יכולה לקבל אפידורל מכל סיבה שהיא.

וזה שהיא לא לוקחת דולה זה לא אומנר שבעלה אוסר עליה לקחת הרדמה.

הרדמה היא לא יכולה לקבל מסיבות אחרות ולא בגלל שבעלה אוזר.

ודולה לא יכולה להיות "הרדמה"... היא רק יכולה לסייע בטכניקות שונות ואחרות ולהסחי את דעתה.

זה הכל.

אז את לא יכולה להתקיף אותו ש"נראה אותו עובר ניתוח בלי הרדמה" כי אשתו לא יכולה לקבל אפידורל בגלל סיבה אחרת ולא בגללו!!!

דולה- זה סיפור אחר... וזה לא מוכרח לכל יולדת....

יש כאלה שלא מתחברות לדולה בכלל.

אני עברתי את אחת הלידות שלי בלי אפידורל-

ולא הייתי מסוגלת שאף אחד/ אחת יגע בי בלידה!
אז לחשוב שדולה תהיה לידי... ממש לא עושה לי טוב...

להפך...

וחבל שאת סתם מקלקלת במקום לעזור לה!

ממש לא כדאי שהיא תגיע ככה ללידה עם כעס על אחרים ובמיוחד לא על בעלה...

עברתי כל מיני סוגי לידות...

אם זה ואקום ואם זה לידה ללא אפידורל וגם ניתוח קיסרי...

עצתי היא לך מהלידה ההיא ללא אפידורל-

"למשוך" כמה שיותר זמן בבית בזמן הצירים.

אם את מרגישה טוב ומרגישה את העובר...

ולחפש לך בית חולים שלא מכריח אותך "לרבוץ" על המיטה בכל זמן הצירים.

שתוכלי להעביר את הצירים כמה שיותר בעמידה, בנענוע האגן, במקלחת- תחת זרם המים...

כששוכבים- יותר קשה להתמודד עם הצירים! וזה ממש כואב ומציק...
בעמידה- הרבה יותר קל להתמודד! הלידה גם מתקדמת יותר מהר...

בקיצור- יש בתי חולים שברגע שאת כבר בפתיחה מסוימת, הם ירצו שתהיי על המיטה עם מוניטור.

ולשכב עם צירים על המיטה זה באמת בלתי נסבל!
 

לכן- תשתדלי למשוך כמה שיותר זמן בבית עם הצירים, בתקווה שאת קרובה לבי"ח ושזה לא בזמנים שהכבישים עמוסים...

וגם בבי"ח תבקשי "לנוע" ולא להיות מחוברת למיטה בשכיבה.

המון המון בהצלחה ולידה קלה כתרנגולת בעז"ה!!
ושתדעי שהחלמה מלידה ללא אפידורל- הרבה יותר קלה מלידה עם אפידורל!
מניסיון...

הייתי בדיוק במצב שלך לפני שנה, הייתי אמורה ללדת בתקופה הזאת ואמרו לי שמותר.

בסוף ילדתי בשבת

ההלכה היהודית לא משתנה, וגם לא ההמלצות של חכמינוומה שגרם פעם לשלום בית, גורם גם היום,

תראי איך נראה העולם של היום שהכניס את השוויונות בין גברים לנשים, חיי נישואים לא מחזיקים אצל 80% מהזוגות בעולם המערבי, בדיוק בגלל זה!!

רמב״ם הילכות אישות פט״ו הלכה כ׳

וכן צוו על האשה שתהא מכבדת את בעלה ביותר מדאי,

ויהיה עליה מורא ממנו, ותעשה כל מעשיה על פיו,

ויהיה בעיניה כמו שר או מלך,
מהלכת בתאות לבו, ומרחקת כל מה שישנא.
וזה דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים והטהורים בזווגן,
ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח

וזו הלכה. הלכה לא משתנה מדור לדור

(והאמת שגם לא דברי חז"ל. היתה להם ראיה רחבה קדימה ומה שאמרו נאמר לדורות.

כל התקנות שלהם. הן בנושאי אישות, הן בשמירת שבת והן בצניעות.)

אבל זה עניין שלו בעבודה עם עצמו. 

אני מחנכת את עצמי לעשות מה שדרוש ממני

לא את בעלי לעשות מה שדרוש ממנו.

מה שכן, אפשר לדבר ולומר מה מפריע לי.

ובד"כ אם אני אהיה בסדר, גם הוא יהיה בסדר

(כמובן, הכלל הזה לא תקף אצל כולם ויהיו כאלו שינצלו את זה, אבל אצל זוג נורמלי ככה זה)

שאותה תורה שאמרה אישה כשרה עושה רצון בעלה

אמרה גם 

ואהבת לרעך כמוך

וכמו שהיא רוצה לקיים את החלק הראשון הוא צריך לקיים את החלק השני

וקל וחומר שאלו דברים שדרבנן הביאו ,

ועניין צרכיה של אישה בזמן לידתה נחשב בתורה כמתן אשראי כממעט בלתי מוגבל גם אם זה בשבת וגם אם זה ביוה"כ וכל זה כיוון שחז"ל מזהים שיש בזה פיקוח נפש,(עפ"י הפסיקות השונות כמובן)

ואני חושבת שאם פיקוח נפש דוחה שבת 

אז קל וחומר שאמרת חז"ל זו נידחת בפני פיקוח נפש,

ולכן כדי שילכו לרב לשאול מה הקב"ה רוצה מאתם בשעה זו,

כמו שהיא רוצה לקיים אישה כשרה עושה רצון בעלה

היא צריכה גם לקיים ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, - אם אפילו לא יותר!

וזה מה שכתוב- שאישה כשרה עושה רצון בעלה.

ואם זה רצונו והיא מקיימת אותו למרות שקשה לה מאד,

ולמרות שלדעתך זה חוסר התחשבות בה

היא מבחינתה מקבלת על זה שכר ענק.

אולי הוא לא בסדר, אני לא יודעת ולא נכנסת לשיקולים שלו.

היא לא פרטה אם זה שיקול כלכלי או לא וזה לא עניין שלי.

הוא לא רוצה אז היא לא לוקחת.

זו בדיוק אישה כשרה והיא תקבל על זה גן עדן ענק!!! ענק!!! ענק!!!!

מוכנה לסבול בשביל רצון בעלה!!! אישה מדהימה!!!!

ועד שאת לא נהיית תנא, אמורא או אפילו סתם רב

לא מתפקידך לפרש דברי גדולים ממך.

כתוב עושה רצון, לא משנה את רצונו כדי שיהיה כמו רצונה.

זו לא אישה כשרה. זו נוכלת....

אבל את החלטת בלי לשאול, וזה קצת צורם.

אולי אמא שלו סיפרה לו שדולות זה דבר מזעזע והוא מאמין לה???

ומפחד על אישתו?

אולי זה באמת כלכלית????

אולי הוא שמע מחבר על דולה שהסתכסכה עם הצוות בבי"ח ובגלל זה התיחסו לאשתו לא יפה? זה דבר שקורה.

את באמת לא יכולה לדעת. והיא לא רוצה לפרט. אז בואי נעזוב את הסיבה ולא נחליט בשבילה דברים.

אני מבינה את הדאגה לה, אבל הצורה הזאת לא מוסיפה לה כלום.

היא לא רוצה להלחם בבעלה, ולמרות שלנו זה נשמע ממש תמוה ולא מובן, זו זכותה.

גם אני ילדתי ללא אפידורל וללא דולה.

להפך- לא הייתי מסוגלת שאפ'חד יהיה בחדר לידה חוץ מאמא שלי (שהיא גם היסטרית. אבל לונורא) ומבעלי.

ממש לא הייתי מסוגלת שעוד מישהי תהיה איתי בחדר...

אז מה הלחץ בזה זהיא לא לוקחת דולה?

ויש לי חברות שלא לוקחות אפידורל ולא דולה...

והכל עובר בסדר גמור.

אז מה ה"איחולים" הרשעיים הללו?

וודאי שעדיף לאישה שחיה בזוגיות תקינה לקחת את בעלה ללידה ולא דולה!
ככה אני חושבת!
ונניח והייתי רוצה דולה ובעלי לא-

הייתי מעדיפה שהוא יבוא איתי ללידה ולא דולההההה

אתן מתווכחות בלי שום קשר!!

הוא יסכים?

כי יש אפשרות להקל מאוד על הצירים ולקדם את הלידה בעזרת הומאופתיה.

היא לא מלווה לידות כרגע אבל נסי להספיק הכנה איתה -

היא פשוט מעולה, יש לה תרגילים מיוחדים שהיא פיתחה ומלמדת לעשות בלידה ושמעתי הרבה שהיו אצלה והלידה שלהן גם היתה קצרה מאד (אפילו לידה ראשונה!!) והרבה פחות כואבת.

אתם נשמעים מקסימים,

מתכווץ לי הלב כשאני קוראת- "הבעיה היא אני החרדתית" 

זה נפלא שאת מכבדת את הצורך שלו והרצון שלו,

ובכל זאת זכרי שגם בתורה ברור שהרצון של היולדת בחדר הלידה הוא שקובע,

אמנם זה גם הילד שלו שיוולד אבל את היולדת ואת תצטרכי להתמודד עם האתגר הפיזי וריגשי.

היולדת צריכה הרבה תמיכה בשעת הלידה, 

היא צריכה להרגיש בטוחה ורגועה, היא צריכה שיעזרו לה להתמודד עם הצירים, היא צריכה לדעת שכל מי שבחדר נמצא בעבודה כדי לתמוך בה ולחזקה. 

את מלאה בפחדים וזה ממש הגיוני, "חיל כיולדה" לא סתם ההשואה ליולדת. הפחדים צריכים לדחוף אותנו לעשיה שועיל לנו, לא כדי לשתק אותנו. 

תקשיבי קודם כל את עצמך לצרכים שלך,

איך את היית רוצה את הלידה שלך אם זה היה תלוי אך ורק בך

אחר כך תחשבי איך אפשר למצוא פתרון שיענה גם על הצרכים שלך וגם על הצרכים של בעלך שבוודאי טובתך עומדת לנגד עיניו. 

ועוד משהו, לגבי אמא בלידה- לפעמים זה מבורך ולפעמים זה ממש עלול לתקוע את הלידה. 

נכון שלעיתים האמא ממש רוצה להיות בפנים אבל במיוחד אם את אומרת שהנוכחות שלה עלולה להעצים את הפחדים הייתי שוקלת איך להגיד בצורה מכובדת שאת עזרתה תשמחי לקבל אחרי הלידה או פשוט לא להודיע כשיוצאים ללידה. 

וביררתי על דולה שהיא היתה גם ממש מקצועית וגם ממש צדיקה ויודעת את הגבולות. 

אחרי שיחות ארוכות עם בעלי שבהן הבנתי אותו, הכלתי ולבסוף גם הסברתי לו את הצד שלי הוא הבין את הצורך שלי בדולה. ואחרי פגישת הכרות לא מחייבת עם הדולה שהוא ראה שהיא באמת צנועה וצדיקה ולא מתנהגת איתו בחופשיות לא ראויה הוא הבין שזה יכול להיות בסדר.

בפועל - בלידה היא עזרה לי מאד!! ובעלי הודה לי בסוף שהנוכחות שלה היתה מאד מועילה ומאד לא מפריעה מבחינות צניעות וכדומה שהוא חשש מהם מראש. 

גם יכולתי לדבר איתה על זה מראש, ולסכם איתה שאם אני מרגישה צורך להיות רק עם בעלי ושתחכה בחוץ אני אגיד לה והיא תצא בלי להפגע. היא שם בשבילי ובשביל מה שעושה לי טוב באותו רגע.

רק אציין שהחשש שלו נבע מזה שבלידה שלפני הוא ראה יולדת שהגיעה עם דולה, היולדת בפנים בקבלה והדולה והבעל בחוץ מסתחבקים כמו לא יודעת מה. וזה כל כך הגעיל אותו וצרם לו והפריע לו שזה גרם לו לחשוש מכל העניין של דולה בלידה.

אם את רוצה את פרטי הדולה בפרטי את יכולה לכתוב לי.

חפץ מעבר זה דבר טוב בעיקרון בעיני כאמא. עוזר להרדם, להרגע, להיפרד. בלי להרוס את הפה ואת נשימת האף למשל כמו מוצץ או בקבוק.

פשוט אצל המתוקה שלך זה נשמע קצת קיצוני. בפארק ובכל מקום. אז אפשר לעשות איזו חשיבה כמו שאז דובר בשרשור ההוא.

אני לא בטוחה שבובה חדשה תועיל לזה ספציפית. אין עוד בובות בבית? אפשר לעודד אותה להרחיב ולשחק גם איתן. לשחק איתה קצת ואז לשחרר אבל לא מאמינה שזה יתקרב לאיך שהיא עם הדובון...

לגבי מתנה אני בעד מה שכיף לגיל שנתיים- בובה ילדה ועגלה קטנה, מגנטים, כלי מטבח, פירות לחיתוך, אפשר ערכות כאלה של מליסה ודאג של גלידה, פיצה וכד'. ממש אוהבים בגיל הזה. וזה מעודד דיבור בשפה באופן טבעי משחקי ונכון לגיל... עם מגנטים אפשר לבנות בתים לחיות. בגיל הזה העבודה טבעית וכיפית עם כל האמצעים שהילדים אוהבים. את יכולה להכין איתה ארוחה לדובי ולעוד כמה בובות. להתחיל לשחק שהן משמיעות קולות או מדברות אם היא בשלה ואם לא אז עדיין לפעול עליהן בלי לתפעל אותן.

אז זה יעזור לה להתחבר אליה טוב יותר מאשר בובה שקיימת בבית... (אבל לא בטוח שזה יעבוד - לפני כמה זמן הלכתי איתה ועם אחותה הגדולה יותר, שרצתה בובה של חתולה, ואחרי שבחרתי בשבילה הצעתי לקטנה שתי בובות קטנות וזולות שתבחר אחת מהן, והיא בחרה בדובי קטן בהתלהבות - אבל כמה רגעים אחר כך זרקה אותו לרצפה בחוסר אכפתיות...)

אני אתייעץ גם עם קלינאית התקשורת שיש לה עכשיו, אבל בכל זאת - יש לך רעיונות איך למתן את הקשר שלה עם הדובי? והאם באמת צריך לעשות את זה כבר בגיל הזה?

תודה על שאר הרעיונות!

מגנטים יש לנו בבית והיא לא ממש מתעניינת בהם. עגלה ובובה היא אוהבת מאוד (יש לנו עגלה אחת, קצת מפורקת, אולי באמת אפשר לקנות חדש), אבל היא לא מגוונת את המשחק בבובה ככה (ולרןב שמה בעגלה את הדובי שלה). שאר המשחקים שהכרת באמת פגשנו אצל קלינאית התקשורת והיא נהנתה. החשש שלי שהחלקים של המשחק יתפזרו מהר מאוד ולא יהיו שמישים למשחק, כמו שקרה להרבה משחקים אחרים שקניתי במהלך השנים...

אבל אולי באמת צריך להשתדל עם זה באופן מיוחד, ולקנות משהו ולשמור עליו באדיקות בשבילה... (זה או ר גם לשמור עליו מפניה לפעמים🙈)

שאם זו מטרה איתה אז צריך איכשהו לעבוד על להרחיב גם אם לא קורה לבד. קצת להאכיל, לנדנד, לתת בקבוק... כמובן עם מלל מתאים וחזרתי. העבודה בעצם על השפה משולבת בעבודה על המשחק בגיל הזה. אם היא לא מוותרת על הדובי אז לגוון בסוג המשחק איתו. אם מוכנה לבובה אחרת אז אפשר אותו דבר כמו שעשתה עם הדובי, הבנת את הרעיון? לגוון בדבר אחד שישאיר אותה באזור בטוח שהיא תוכל להתפתח בו.

יכול להיות שאם היא תבחר בובה יפה בעצמה היא יותר תשחק. וגם עגלה זה אחלה לגיל הזה אם מה שיש כבר עשה את שלו. ומגנטים, שוב, צריך קצת ללמד, קצת לשבת, לתת ביטחון... נגיד בשבת אפילו קצת להקדיש לזה. לא צריך שעות.

לגבי הדובי בכללי, היא באמת קטנה... פשוט כמוך הייתי נגעלת מזה בפארק בקופ''ח או בקניון. אז משאירה באוטו או בתיק. או דברנו אז נראה לי על שקית מיוחדת שתהיה ''הבית שלו''. ברמה הזאת. לא צריך גמילה בגיל שנתיים. בעיני לפחות.

יכול להיות שבעבר משחקים נעלמו כי היו לך הרבה קטנים? אולי זה יהיה שונה עכשיו. ברור שזה קורה אבל אצלי נגיד לא בקצב וברמה שאת מתארת. אבל זה גם הרבה פחות ילדים. בכל מקרה גם בובה ועגלה עובד. ובלי קשר לשפה גם בימבות כיפיות לגיל... לכי עם הלב.

(6.5) יש בובה שהוא מאד אוהב ושמיכה שהוא מאד אוהב

לא רואה בזה בעיה

כן הרחבנו את מעגל השמיכות והבובות

אבל הוא שומר אמונים לאלה האהובים

ולפעמים אנחנו צריכים לחפש אותם כשהם נאבדים והוא לא יכול לישון בלעדיהם

נראה לי קצת דרמטי לדבר על בעיות כאלה בגיל שנתיים

זה טבעי שיש בובה אהובה

אלא אם היא הולכת איתה כל הזמן צמוד גם נניח לגן

כרגע זה טוב מבחינתי, כי היא עדיין בשלב ההסתגלות.

באמת זו שאלה, אם זה באמת לא טוב...

(יש לי עוד בת שהייתה לה בובה מסוימת אהובה בגיל הזה, אבל לאט לאט נוספו לה עוד בובות. ובגיל חמש בערך היא איבדה בהן עניין לגמרי... ועוד בת שאהבה לישון עם חיתול טטרה מגיל צעיר מאוד, ונגמלה מזה רק בגיל שמונה בערך. אני לא ראיתי בזה רע, אבל חמותי ששמעה על זה הייתה בהלם... וגם הילדונת שמעליה מכורה לכרית מסוימת, אבל בעיקר בשינה או כשהיא צריכה התפנקות, היא לא צריכה אותה בגן למשל... מעניין שאצלי רק הבנות התמכרו לחפץ מעבר🙃 ויש אחת שלא...)

אם היא עוזבת אותה לפעמים או ממש צמודה אליה

אצלי רק הוא עם חפצים כאלה

(ועוד אחד היה מחובר למוצצים שלו)

אבל הוא אף פעם לא לקח לגן את השמיכה/ בובה

היא כן מסוגלת להסכים לעזוב אותו כשחייבים, למשל כשנוטלים ידיים בבוקר או כשמתקלחים (אבל לפעמים קשה לה).

נשמע קצת יותר מדי

אבל היא עדיין קטנה

יש לזה הרבה זמן להתאזן לבד

אני לא מבינה בזה

אבל הבת שלי בגיל שלה וכרגע היא מאוד מאוד אוהבת עגלות של בובות

ימים שלמים היא משחקת בזה

גם בימבה היא אוהבת

אבל אולי צריך לגוון לה את יכולות המשחק, וזה מה שאני מתלבטת...

אני חושבת שזה ממש לגיטימי וטוב להתפתחות הרגשית שיש בובת מעבר בגיל הזה ואף לא רואה חשש שזה ימשיך לגיל מאוחר יותר. בסופו של דבר אף ילד לא ימשיך להידבק לדובי לעולמי עד, זה עובר לבד..(בניגוד למוצץ שכן יש חשיבות להפסיק עד גיל מסויים כי זה משפיע על תפקודי הפה).

את אמא שלה ומכירה את הבת שלך הכי טוב, תקני לה מה שהיא אוהבת כל משחק יכול לשרת אותה שפתית, זה הכל תלוי באיך המבוגר שלידה מעשיר אותה שפתית תוך כדי המשחק ונותן לה מודל לחיקוי.

בגיל הזה לאט לאט מתפתח משחק דמיוני. לכן אני מאד אוהבת בגיל הזה לקנות כלי מטבח, כלי רופא, אמבטייה לבובה, כלי עבודה (יותר לבנים..).

בהצלחה!

ואם המבוגר שלידה לא תמיד זמין כדי להעשיר לה את המשחק?...🙈

(ועכשיו אני קולטת שראשי התיבות שלך הם בעצם קלינאית תקשורת! נכון?)

הכל טוב, ברור שההורים לא תמיד יושבים צמוד לילד ומשחקים איתו, אבל כשכן יש את הזמן איכות אחד על אחד אז זה משמעותי- ומההיבט של קלינאית זה משמעותי איך משחקים ופחות במה משחקים..;)

וחוץ מזה שלא חייב לשבת לשחק כדי להעשיר את השפה, אפשר גם בשגרת היומיום- בזמן אוכל, זמן אמבטייה וכו'

אבל כנראה שבשבילה זה לא מספיק... (היא מתקדמת ב"ה, אבל לאט...)

ממש לא מסכימה.

חפץ מעבר זה צורך נפשי בסיסי שממש לא הייתי נלחמת בו, ואף להפך. חפץ מעבר נושר מעצמו שהצורך מגיע לסיפוק

אני גם אגיד בעדינות שקל''ת היא מומחית לתחומה, בתחום בריאות הנפש לא כלול בתוכו.

האם היא עסוקה רק בחפץ ולא פנויה לפעילות אחרת או שהוא מלווה אותה בפעילויות שונות?

שבדובי מפריע לה לפעמים לשתף פעולה בטיפול. גם השנייה אמרה את זה (אף שהיא לא אמרה שהדובי לא טוב בשביל הילדה).

ונכון, צודקת. נתייעץ על זה באמת גם עם מדריכת ההורים שלנו, שהיא פסיכולוגית...

שאלתי על איך את מתרשמת ממנה כאמא שלה.

האם היא עסוקה כל הזמן בדובי, או שהיא נגיד משחקת והדובי נמצא איתה, זו כוונתי.

אני יכולה להבין שבטיפול הנוכחות של חפתץ המעבר עשויה להפריע, השאלה אם הוא מפריע להתנהלות היום יומית שלה, האם רק הוא מעסיק אותה, או שהוא חלק מהמרחב

אני חושבת שהיא פשוט עושה את כל הדברים ביום יום עם הדובי (כמעט, לא ממש הכול), כלומר - הוא מתלווה אליה בכל מיני פעולות, וזה לא שהיא רק מתעסקת בו. יש לה עוד "תחומי עניין".

מסייגת שכמובן לא ראיתי...

אבל נשמע ממש בתחום הסביר

איך הוא לא מפריע לפעילויות אחרות?

מתואמת כתבה מקודם שהילדה מסכימה לפעמים להניח אותו כדי ליטול ידיים ולהתקלח, נשמע שבשאר הזמן הוא תופס לה יד, אלא אם הבנתי משהו לא נכון.

מסכימה מאד שלא להלחם בחפץ מעבר ושהוא ינשור כשהצורך יגיע לסיפוקו, אבל אם ילד מפתח תלות כל כך חזקה עם חפץ מעבר כדאי לחשוב מה הצורך שם כדי לספק אותו בתוך החיים והקשר עם ההורה.

ילדתי רגע לפני שבוע 37.

חוץ מאחד ההריונות, שבאותה תקופה לא עבדתי.

אבל תמיד ילדתי לפני התאריך.

וזה יתקבל יפה, אז למה לא לצאת מיד אחרי החגים? בעיניי זה לא מנוון זה מאוורר...

יצאתי בשבוע 35

קמתי בבוקר והבנתי שזה גדול עלי להיסחב לאוטו ומשם לעבודה

היו לי ממש מעט ימי מחלה ולקחתי על חשבוני

בשבילי זה היה מאד נכון

לנוח בבית להיות בקצב שלי

לא להטריד את הגוף במאמץ שגדול עליו

ולהגיע ללידה בנחת

ובלידה אחריה ילדתי אחרי חודש וחצי בבית (עם כלביא שהתחבר כבר לחופש של התיכונים ולידה באמצע יולי😅)

אלא אם כן ילדתי לפני..

הכי טוב זה כמה ימים לפני

לא מידי הרבה

שיהיה בשעה טובה לידה קלה

בלידה הראשונה תכננתי לעבוד עד הלידה אבל בפועל כמה ימים לפני לא יכלתי כבר ולקחתי מחלה. תכננתי לחזור לעבוד אבל לא הספקתי...

אחכ בכל הלידות יצאתי מוקדם יותר מלכתחילה כדי לנוח לפני הלידה. בחלק ילדתי מיד וחלק היו לי כמה ימים בבית. אבל כחלד, לא מחלה

בין שבוע לשבועיים

למה מנוון? גם לנוח כל היום זה מצויין לפני הלידה

תמיד הגעתי ככה מאוד רגועה ונינוחה ללידה..

בדכ השתמשתי בימי מחלה בימים האלו שלפני הלידה

אם אין לך אז אולי באמת השיקולים הם שונים

יודעת כל עובדת משרד החינוך שימי מחלה יש בשפע 🤣

אני אחרי חודשיים חופש ומרגיש שאני בקושי זזתי ועייפה. אבל התכלס אפשר לקשר את זה לסוף הריון, פריטין נמוך וכבדות כללית.

אני לא חושבת שמישהו ימחא לי כפיים אם אעבוד עד הסוף.

למדתי שאם את לא דואגת לעצמך אף אחד לא ידאג לך לצערי.

ולצאת הכי מוקדם שמתאפשר לך זו מתנה בעיניי למנוחה והכנת הגוף לקראת הלידה

איך יש לנו קטע דפוק לרצות אחרים, ואף אחד לא שם לב..

לקחתי לתשומת לבי.

אתן מחזקות אותי לצאת מיד אחרי החגים בע"ה

ילדתי אחרי שבוע

מבחינתי הייתי חייבת את הזמן קצת בבית לפני

בפועל משבוע 38 כבר לא הייתי מסוגלת ללכת לעבוד וזה היה סיוט הפער בין הציפייה מעצמי ליכולת.

בעז"ה בהריון הנוכחי מתכננת מראש לצאת למחלה משבוע 38.

לדעתי הגוף צריך את הפסק זמן מנוחה הזה בבית.

ואם את יולדת מוקדם בדר"כ אז לצאת יותר מוקדםץ

ומתחברת מאוד למה שכתבו כאן שאף אחד לא ימחא לנו כפיים על מאמץ מעבר לגבולות היכולת שלנו אז ממש אין טעם לנסות לרצות...

אבל, בשבוע 37 לקחתי לי כמה ימי מחלה קצת לאפס את הבית, להכין בגדים לתינוק, לקנות דברים שרציתי, סתם לשבת בבית ולראות סדרה , לנשום לעשות דברים שאני אוהבת ואז ב39 כבר יצאתי לגמרי.

בסוף ילדתי ב41 אז הייתי בבית שבועיים חח אבל לא נורא;)

והייתי זמינה מרחוק לבלתמים

זה ממש עזר שהיינו כבר אחרי חפיפה ורק היה צריך לעבוד לא הרבה

וגם יתרון שאחרי הלידה עוד יותר לא היו הפתעות כי היה להם שבועיים לפני הלידה לשאול את כל מה שהיה צריך.

הכנתי גם חפיפה כתובה אז היה יותר קל.

לידה אחת ילדתי בתאריך ולידה אחת בשבוע 38 ובה עבדתי עד הלידה כי לא דמיינתי שאני אלד לפני התאריך וזה היה ממש מבאס..

אז מתכננת לצאת ב38- אבל אם אני אלד ב38 שוב לא יהיה לי כמעט זמן בבית ואם אני אלד הרבה אחרי אז אני כבר אשתעמם בבית כמו שאני מכירה את עצמי

חוץ מההיריון שבו עברתי את התאריך.

אבל ילדתי ב37

בפעמים השניה יצאתי שלושה שבועות לפני הלידה.

ובפעם השלישית באמצע 38, שבועיים לפני הלידה.

יצאתי כשהרגשתי את התחושות שלך, זה היה גדול עלי להמשיך לעבוד. פשוט לא הייתי מסוגלת.

הריכוז ממני והלאה, אני מלאת מכאובים, רוצה להגיע מתוך רוגע ללידה.

היו לי ימי מחלה, והכי הכי הכי מתאים אז לקחת אותם, הרופא רשם לי ימי מחלה בכיף. אם זה לא חולה, אז לא יודעת מה זה כן חולה.

אני מעדיפה לצאת ברגע האחרון, לא מסוגלת לחשוב על להיות בבית צניחה שאטפס על הקירות

יש לי 4 לידות שעבדתי בבוקר ובערב ילדתי.

אחת הייתי בשמירה בבית ואחכ באשפוז בביח

אחת לקראת סוף החופש, אז לא עבדתי

ואחת היתה לי דלקת מדבקת בעין, אז הייתי צריכה לקחת ימי מחלה וילדתי בסופם.

תמיד יצאתי בתחילת תשיעי.

אומנם מסיבות רפואיות כי יש לי בעיות רציניות באגן ומתחילת שמיני כל תזוזה שלי היא כאבים מטורפים (לא סימפי, יש לי משהו אחר),

אבל אני רוצה להגיד שלמרות שהייתי חודש בבית ולא יכולתי לזוז כמעט בכלל החודש הזה היה לי כיף ומלא נחת, תכננתי לי בלו"ז הרבה דברים שלא דורשים תזוזה, הרבה הרפיות, הרבה נחת עם הילדים, הרבה דברים שאף פעם אין זמן לעשות.

הרגשתי שהגעתי ללידה ממש בנחת ועם הרבה כוחות.

אז אני ממליצה, ואם יש לך אפשרות לזוז - זה בכלל יכול להיות כיף.

תסעי, תבלי, זה זמן נהדר... עדיין אין תינוק שצריך לטפל בו, וזה זמן עם משמעות, כי את צוברת כוחות ללידה...

אז כן הייתה לי תעסוקה.

אבל שוב, אם את יכולה לזוז - תמלאי לך את הזמן בחוויות חיוביות וזה שווה ממש!

אז אם יש לך ימי מחלה - בכלל לא הייתי מתלבטת. (לא שאצלי התלבטתי, אבל בכל זאת...)

יצאתי ב37 וילדתי ב41++

הייתי עושה את זה שוב אם כי כנראה שהפעם אני כן אמשוך יותר בקטע כלכלי

אם את ממש סובלת שווה להתייעץ עם הרופא על שילוב של נורמלקס\בנהפייבר.

בנתיים עובד בסדר גמור

(אבל אני לא יודעת אם זה מיועד לזמני מחסור/אנמיה או רק לחיזוק)

וגם עוזר לספיגה של הברזל

נשמע כואב ממש.

נשמע קשה ממש. שלא מתייחסים ולא מעריכים.

אין לי עצות, אז רק נותנת חיבוק ומקווה שתמצאי נחת 🙏

לדעתי תחשבי רגע על משהו קטן שיעשה לך נעים כי את דואגת לעצמך. משהו שניתן לך חיבוק לעצמך.

שוקו חם.

עוגיה.

איזה שיר שמרגש אותך.

משו קליל שניתן לך חיבוק. מגיע לך.

ואחרי זה אני היתי יושבת לחשוב מה יעשה לזה סוף. משו כלשהו חייב להיות.

♥️

את ראויה להרבה טוב 😘

כשיש פער בין איך שזה נראה

לבין המציאות

שאי אפשר להתלונן

שיוצאים קטנים

קשוח

דבר ראשון חיבוק, זה הרגשה נוראית לריב עם הבעל ולהרגיש לא מוערכת וכישלון..

שאלה מעצבנת מוזמנת לערוף לי את הראש וירטואלית - מה המצב ההורמונלי שלך?

שואלת רק! כי מזדהה כ"כ עם ההרגשה שהכל שחור ושהבעל מעצבן עד כדי רגשות הרהורי בריחה מהבית, ואז שבוע אחרי המחזור מגיע ואת כזה - אהה לכן הרגשתי ככה!

הרבה פעמים המצב בשעתו מרגיש נורא ואיום ושאין תקווה וש*הוא* כך וכך וכך

ובסוף בא הבוקר (או המחזור) והכל נראה יותר נורמלי

שהוא עושה לך מניפולציות, אולי אפילו על גבול הגיזלייטינג, ממה שאת מתארת זה נשמע שהוא מסובב את הכל וגורם לך להיות אשמה.

זה נשמע לי קצת מטריד.

אני יודעת שזה קלישאתי אבל ממליצה על טיפול או זוגי ואם לא אז לפחות לעצמך, לקבל כוחות, שלא תכתבי על עצמך שוב שאץ אכזרית חס וחלילה

מציעה ממש לחשוב על טיפול אישי... וחיבוק לך🫂

מצטרפת ל @מתיכון ועד מעון , גם לי נשמע שיש פה מניפולטיביות לא בריאה שהוא מפעיל עלייך.

מחזקת אותך ללכת לטיפול אישי ולקבל כוחות.

בהצלחה❤️

את טוב גדול, יש בך כוחות.

בלי קשר למה שאת עושה, בהשוואה אליו או מול הילדים או במדידה של כמה מטלות.

שבי עם עצמך, עם דף או בעל פה

היית אישה מדהימה גם לפני שהתחתנת

גם לפני שהפכת לאמא

(לא סותר את זה שאת כנראה אמא נהדרת)

להיאחז בנקודות הכוח הפנימיות.

להיזכר מי את.

תמצאי משפטים חיוביים שמגדירים אותך

תיאחזי בזה, תשנני לעצמך ברגעי הקושי

או כל ערב

מתי שאת צריכה.

להגיד כל בוקר בכוונה "אלוקיי נשמה שנתת בי טהורה היא"

אחר כך יהיה לך כוח לבדוק מה מניפולציות, מה טעויות, מה חולשות שלו ומה אולי תקופה קשה.

כי זה נשמע שאת מודדת את עצמך רק בהשוואה אליו

יש אותך ויש בל הרבה טוב, אני בטוחה.

קודם כל את

למצוא את הכוח שלך

להאמין בעצמך.

נשמע קשוח וכואב.

ועצתי;

כשלומדים להבין את המנגנונים שמפעילים מב9נים את כל הסיבוך, וגם לנהל דינמיקה זוגית בריאה של גבר אישה, זה יכול מאד לעזור.

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תפני לחריגים

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

ומשתנה בין קבוצות גיל

על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר

אני בשוק איך המחיר קופץ!!

זה היה שנה שעברה

ואם זאת תקינה מורחבת

ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה

לגבי החודש, מבינה אותך....

תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈

כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?

אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...

משפחתון או מעון פרטי עולה בערך 3,000

ויש גם באיזור ה2,000

ויש חצי יום ב1,000+ לא יודעת מה המטפלת נותנת שם שזה הסכום שהיא מבקשת

איפה שאנחנו הפרטי עולה עוד יותר וגם אין הבדלי גיל אז שילמתי בגיל 3 3800 לחודש לפני שנה, וזה הזול באזור שלנו

למה אף אחד לא עוצר את זה זה מזעזע

והם עוד קוראים לעצמם אגף לעידוד תעסוקת הורים

מה עכשיו תעשי?

מעצבן.

מבאס ממש

משתדלת להאמין שהכל משמים לטובה אבל קשוח

בגלל הפרש של 5 ימים.

אין מה לעשות, הגבול צריך לעבור איפשהו ומי שעל הגבול נדפק🙄

אנחנו קיבלנו דרגה ממש מהר ואז תדעי בוודאות אם אתם זכאים או לא.

פחות משבוע. ועוד חברות שהגישו איתי

אני כבר צריכה להחזיר תשובה למישהי אחרת אני ממש בדילמה רצינית

אם גם ככה את משלמת על החודש הזה

אבל יש בשיין בהלבשה תחתונה מידות גדולות, הייתי מחפשת שם דברים שנראים טוב ועם ביקורות טובות (ותראי תמונות שנשים מעלות!), מזמינה אחד מכל סוג, ומחליטה מה מתאים לי. בעיקרון אפשר להחזיר אבל תבדקי כל מוצר בנפרד שבאמת אפשר.

בדרך כלל מזמינה 2-3 סוגים ותמיד הכל יוצא טוב!

מחירים מעולים

ואיכותי

לק"י

ואני קונה בלי ברזלים.

מבחינתי זה בסדר, אבל לא לוקחת אחריות על מה שאת תחשבי....

הדגם נקרא מוניקה 8487.

אני הפכתי חזיות טובות וחזקות לחזיות הנקה

אני מידה גדולה מאוד ( 34H )... אחרת המראה לא נחמד בכלל 😅

הכי טוב שיש.

אבל אין כמו ללכת לקנות ולמדוד. אין לזה תחליף.

ועדיף מינימייזר.

אני קונה ונראה מעולה ומחזיק טוב.

הזמנתי מהם ובהזמנה הראשונה היא התקשרה לפני המשלוח ושאלה כמה שאלות בשביל לדייק לי את המידה. יצא לה מידה מסויימת שונה ממה שהזמנתי זה היה נראה לי מוזר אבל כשהגיע זה ישב עלי בול. אני משתמשת בהן עד היום לא נעים אבל נראה לי שזה מאז שהבכורה שלי נולדה לפני כמעט 12 שנה...

שלא יתרגל..

אלא ישר מכבסים...

אצלנו עדיין הוא עם שמיכות קיץ, אבל בחורף שעבר קניתי פוך קטן היחסית דק שנכנס למכונה יחד עם המתים, ואני לא מצפה, נוח ממש.

גם כרבולית עבה עובדת.

ואנחנו גרים במקום קר, והיה לו סבבה בחורף

לכבס את הסדין, מגן מזרן, שמיכה*3 פלוס הכביסות מהחג היום זה יוצא לי מלא...

והפעם גם אחת הרטיבה 2 שמיכות

ואני מכבסת את המגן מזרן כי הוא עם בד מצד אחד

והפעם גם עברה למיטה לשי ופספסה גם שם אז בכלל יצא הרבה.....

מגן מרופד לא עובד עם מפספסים... וגם הניילון שלונסדק ומתחורר בכביסות מרובות ופתאום תגלי שהוא חדיר לנוזלים.

כבר הרבה זמן מחפשת

למזרן

הם ילדים, הרשרוש לא מפריע להם לישון...

רק לגדולים שלא מפספסים בכלל אני שמה מגן מזרן עם בד למעלה.

הבן שלי לא מסכים מעל הסדין-אבל זה חוסך את המגן מזרון, אבל כשיש הרבה זה נוזל גם....

והייתה לי חברה שלא הייתה שמה סדין, רק מגן מזרון עם מגבת.

ובאמת זה שלב מתיש ולי יש אחד שמפספס...

ככה שגם קל להציע את המיטות וגם זה משהו אחד לכבס במקום 2.

יש הרבה צבעוניים ועם ציורים חמודים.

מאז שעברנו לזה, הרבה יותר קל. ושמיכות בקיץ מכבסים..

קופה-פוליאסטר 360 ° גיליון מותאם אישית עמיד למים רק (ללא ציפה) סרט אלסטי סביב מזרנים כיסוי מיטת גודל מלך - AliExpress 15

אצלנו זה עזר ברוב הפעמים עם חלק מהילדים.

כל בוקר לגלגל את כלי המיטה על סדיניה וכו ולמכונה ישר, שלא יספג הריח.

ולתלות בשמש

אין מה לעשות

רק תפילה ולחכות שיגדלו. (כמובן לשלול אם זה רפואי או נפשי- שינוי, גן חדש וכו' ואז לחישות לילה יכול להועיל.

הולכים לפני השינה

ואת הגדולה גם לוקחת לפני שאני הולכת לישון

זה גנטי ממש.......

אני שמה כרבולית מתחת לשמיכה פוך, ואז רק היא סופגת את הרטיבות ואני מכבסת רק אותה כל יום.

בנוסף, ממליצה בחום על סדינית הפלא, זה משנה חיים! חוסך את הכביסה של הסדין והמגן מזרון, וגם את ההחזרה שלהם למיטה אח"כ שזה החלק השנוי עלי.

הופך את כל הכביסה להרבה יותר קלילה!

ובחורף מעל הפליז עם פוך. ככה לפעמים מספיק לכבס רק את הפליז.

וסדין ניילון. בלי ציפויים. ככה רק מנגבים.

ושמיכות פוך בגודל של תינוק (גם לילדים שכבר בגן). כי שמיכה גדולה לא נכנסת בקלות למכונה, ושמיכת תינוק כן נכנסת למכונה.

חוץ מזה אפשר כבר ללמד אותם מגיל מסויים להוריד את הסדין, להניח במקלחת עם הפיז'מה הרטובה. זה חוסך קצת התעסקות