לגבי הציטוט הנ"ל, אני גם לא חושב כך. וזה יכול לגרום נזקים חמורים מאד.

וכן שמעתי שאמר הרב שמואל אליהו שליט"א למישהי, שלא לשקר בזה.

[לגבי "לשתף" זה ענין אחר. במקרה זה אין בכך תועלת. ויש נשים שזה יכול מאד לפגוע בהן. וזה דבר וירטואלי גרוע שהיה חד-פעמית ועבר]

הרי הוא לא דיבר על רואה משהו במקרה ברחוב - אלא על פותח אתר כזה במיוחד.

טבעי זה בהמי!

בהמות מתנהלות הכי טבעי שאפשר.

לא אפיל מכבודם של קוראי הפורום ולא אפרט מעבר לכך.

בני אדם הם קצת מעל ה"טבעי"...במיוחד אנחנו, בני מלכים.

ולהגיד "מסכימה להסתכל רק לא לגעת" (ועוד "כמו נרות חנוכה".. איזו השוואה...), זה גרוע מאד. יש הבדל בין דברים שקרה לאדם שנכשל ויודע שנכשל, לבין לעשות מזה "הסכמה" לכתחילה. ומי שאומר שזה נקרא "לעשות ממוסד הנישואין כלא".. כאילו, איזה אסון שזה גרוע לגמרי שאדם נשוי - וגם לא - מסתכל באתרים כאלה, הבעיה היא אצלו. מוצאים תירוצים לחוסר המוסריות שבאי השתדלות מירבית לנאמנות. 

וכמובן, כשאדם מגיב כך, ומנסה לתת לגיטימציה לדברים כאלה, לא פלא שהצעד הבא, זה לקרוא "שקרנים גדולים", לכל מי שלא מוכן להשלים עם ה"רמה" הזו... 

הסלידה מהגועל של מה שאלו שמו ברשות הרבים, שימת הסינון, וזה שמאז אתה כבר לא שם - שם אותך בחזרה על הקביעות שלך.

אתה לא "חייב לספר". המחשבה הזו מראה טוב עליך - אבל זה לא נכון. למה לצער אותה. וממילא היא לא תבין באותו "ראש" שאתה מתכווין. אשריך שאתה אוהב רק את אשתך. תוסיף אהבה ונאמנות - ותזרוק את הענין הזה לתהום-הנשיה.

חזק ואמץ.

ואתה חושב על זה ולא מסוגל לשכוח מזה,

תספר. היא אשתך היא חיה איתך, היא בטח תקלוט שאתה מסתיר משהו, וזה הכי גרוע.

זה יגרום למצב להראות הרבה יותר חמור.

חלק מהזוגיות זה לתמוך אחד בשני ולהיות שם אחד בשביל השני.

זה לא שבגדת בה. כן נפלת, אבל אולי אם היא תהיה שותפה לקושי שלך היא תוכל לעזור לך.

בתור אישתו, היא אמורה להכיר ולהבין את החולשות שלו

אם זה משהו חד פעמי, מצוין. אם לא, אין מה לעשות , הידיעה שלה רק תעזור לו להתגבר על עצמו.

למה הוא היה בקשר עם אישה? חלילה. 

נפל פעם באתר. עצוב, נורא, אבל לא בגידה. 

תני ליצר היאוש לכרסם בו חזק עד שישתגע!!!

בתור אין כמו אמא את אמורה לדעת שלחזק אחרי כישלון

זה must .

אם תמשיך לקרוא את השרשור. אז תבין . חשבתי שמדובר בבגידה עם אישה אחרת

אם זה משהוא בינו לבין הקב"ה אז אכן אני בדעה שלא לספר.

הוא כותב:

"נפלתי פעם אחת באתר השם ירחם .אבל הבעיה שהתפתתי. אני מרגיש בוגד ומסריח.. "

כשאני קוראת את מה שכתב הבנתי מה שהבנתי. וטוב שהבהיר את עצמו

זה לא יעזור לך שזה היה רק פעם אחת, היא תרגיש נבגדת ותחשוד בך כל הזמן...

זה ממש פוגע.

אם אתה רוצה שלום בית- אל תספר!

תדבר עם הרב שלך או עם דמות תורנית שתעזור לך ותייעץ לך מה לעשות.

מי את שתחליטי את זה?

הוא גבר, את אישה. לעולם לא תביני.

הוא לא בגד. תרגיעי.

גם אני אישה. גם אני מתפללת שלבעלי זה לא יקרה. (וב"ה אני יודעת שלא)

אבל עדיין, תלמדי להכיר ביצר . אם לא מכירים בו איך אפשר להלחם בו??

לא מצדיקה אותו אבל זו לא "בגידה" ולא "חגיגה"

זו נפילה. 

פשוט לא נראה לי שצריך ללכת רחוק לבגידה

חשבתי שממש היתה בגידה. ולא הבנתי מה כל כך הצחיק את אלעד.

לדעתי ודאי לא לספר. זה עניין שלך עם הקב"ה.

צפית במשהו לא ראוי, חד-פעמית,

מרגיש את הרע שבזה, 

מתנער, מצטער - זהו.

זה לא היה "נגד אשתך", אלא יצה"ר, שאח"כ העפת אותו בבעיטה.

יתכן שהיצה"ר ראה שלא ילך לו איתך ככה, אז מצא פטנט אחר איך "להשאיר לך את זה בראש"... התעטף בשטריימל של צדיק, ואומר לך: אתה צריך לחשוב על זה הרבה.. ואשתך..

זרוק אותו. שמח שיש לך תחושות בריאות. תצטער מאד שקרה (כבר הצטערת מאד), תוסיף טוב וטהרה ואהבה ושמחה בביתך - וזהו.

חזק ואמץ.

עבירה זו עבירה.

יש גדולות יותר ויש כאלו שנתפסות כפחות משמעותיות.

אבל כל דבר שאנחנו לא עומדים בטווח ההלכה -זו "נפילה"

אם חלילה היית מדליק את האור בשבת, כי הרגשת צורך חזק ובוער...

אם היית אוכל בט' באב, כי לא יכולת לעמוד בזה יותר...

היית חש צורך לשתף את אשתך? ואם כן -היית מפחד ממנה?

נכון, יש כאן עניין שזה דבר שאמור להיות רק בינך לבין אשתך,

ולא התגברת ויצאת מגבול ההלכה.

ובכל זאת- זה לא שעשית משהו נגדה, -התכוונת לפגוע בה כשזה קרה?

אלא נגד עצמך, האמונה שלך והמצפון.

אולי תחשוב מאיפה זה הגיע,

מחוסר סיפוק, חיפוש ריגוש, ניסיון לגוון/ לחדש?

סתם כי זה היה נגיש?

היית עצוב/ פגוע/רגיש באותו זמן, עבר עליך משהו?

אם היה שם משהו כזה- חוסר מסוים, רצון כלשהו,

כדאי כן לשתף אותה. לא ב"נפילה", אלא ברצון ובחוסר.

כדי להבטיח שדבר כזה לא יקרה שוב, תבדוק למה זה קרה.

ותמנע מלהגיע למצב הזה שוב.

נ.ב:

ברור שהכל קשור לאשתך.

רק ההתלבטות אם לספר לה או לא, תלויה באיך שאתה רואה את זה,

- עשיתי משהו שפוגע באשתי, בקשר שלנו.

או - פגעתי בעצמי, ואני מתלבט אם יעזור לי לשתף את אשתי.

הצורך שלה לדעת או לא -זה לא העניין כאן!

ובעניין שהיא תיפגע- תבדוק אם עצם ההתעסקות בלהסתיר, ההתלבטות אם לספר והרצון להימנע-

האם זה לא פוגע בקשר? ובהחלט יותר מהטעות ההיא שהתחילה את המהומה.

הצלחה.

אתה לא יכול להסתובב עכשיו עד 120 עם הרגשת אשמה ולב כבד.

די. תסגור את הפינה.

נפלת, קמת, תמשיך הלאה.

עשית תשובה מול ה', עברת את כל שלבי  התשובה, אז די.

תפתח דף חדש ותתחיל מהתחלה.

אני יודעת שזה קל להגיד אבל קשה לעשות.

אבל זו העצה של ר' נחמן. ור' נחמן ידע היטב בפני אילו נסיונות הדור שלנו יעמוד, ובשבילינו הוא נתן את העצות האלה.

אז אם אתה לא רוצה לשקוע בדכדוך שלך עד בלי די- פשוט תסגור את הסיפור הזה, ותתחיל מתהחלה, נקי ורענן.

אם הוא לא הצליח להפיל אותך בזוגיות ובתאווה (שממנה שבת לכל הדעות בתשובה שלימה) - אז הנה הוא חוגג על היאוש שלך.

יצר מפותח יש לך

אני שואלת באמת.

אתה ואשתך שני אנשים שונים.

אני מבליגה על הרבה דברים שבעלי  לא מבליג עליהם כשאני עושה אותם.

אז מה?

זה אומר שאני לא צריכה להבליג?

כל אחד והאופי שלו, ועבודת המידות שלו עם הכוחות שלו.

ההשוואה הזו בין המצב שאתה נמצא בו לבין מצב תיאורטי אחר היא לא נכונה ועוזרת לך היטב היטב להתחפר ביסורי המצפון שלך.

ואולי כן היית סולח לה?

אולי אם היא היתה נופלת במשהו דומה היית יכול לבוא ולנחם, להבין, לעודד, להרים?

למה לחשוב שכלפיה היית מתנהג בצורה כ"כ קשה כמו שאתה מתנהג עם עצמך?

חוצמזה שאפשר לא לשכוח, אבל לסלוח.

שכחה זה לא תלוי בנו. סליחה- כן.

מציעה לך ללכת בדרכי ה'-  "מה הוא רחום אף אתה היה רחום." מה ה' מלך מוחל וסולח- אף אתה תהיה כלפי עצמך מוחל וסולח.

ואני לא מסכימה איתך.

יש הרבה אנשים שלא נפלו באתרים מפוקפקים.

מי שיש לו אינטרנט מסונן ואין לו סמארטפון- אין לו גישה לזה בכלל.

מעבר לזה- גם אם נניח שכולם נופלים- זה לא אומר שצריך להלקות את עצמך בלי סוף ולא לסלוח לעצמך.

הרבה גברים שאין להם בכלל אינטרנט בבית, ואם יש- אז הוא מסונן

ואין להם סמארטפון

ובעבודה האינטרנט גם כן חסום או שאין.

אמנם העולם היום מטורף אבל אפשר לנסות לשמור על שפיות.

זה לא בשמיים.

אז בקיץ לא מסתובבים ברחובות ובקניונים.

ושומרים על העיניים.

ה' לא מצפה מאיתנו להיות מושלמים.

רק שנשתדל כמיטב יכולתינו.

ואולי תצחקו אבל בעלי לא יודע אפילו לעבוד על מחשב!
לא להדליק, לא לבחור משו.

והוא לא זקן/ מבוגר..

אברך צעיר שחגג לא מזמן 30 (עד 120 )

לא. אין לנו מחשב בבית. גם חסום- אין!
ומעדיפים ומקווים גם שלא יהיה...

ואנחנו עם טלפונים כשרים...

ובאמת בעלי לא מסתובב בקניונים בכלל. גם לא בחורף..

אבל אם הוא נכנס למקום שיכול להיות פרוץ והומה כמו שוק למשל-

הוא מוריד את המשקפיים...

כמובן שכל אחד והרמה שלו...

אבל יש הרבה כאלה כמו בעלי...

שיהיו בריאים!

וזה שאתה רואה 6/6 לא אומר שמותר הכל...

לי כן יש אפשרות לגלוש... דרך העבודה בלבד!

וזהו...

ויש לי אתרים ממש מסוימים שאני נכנסת אליהם כמו קופ"ח, אתר מתכונים ידוע, ערוץ 7 כמובן וכד'.

מה זה משנה מה התיוג החברתי של הבנאדם?

בכל חברה תוכלי למצוא אנשים שמחפשים פרצות, ולצידם אנשים שמחפשים קדושה וטהרה.

אני יכולה להעיד על עצמי שכל חיי ראיתי אולי 3 סרטים בקולנוע- אחד מתוכם סרט טבע..ובכל מקרה האחרון היה לפני יותר מ15 שנה...

סרטים זה ממש לא חלק מהבילוי, לא שלי ולא שלו, ב"ה.

וגם זה רק פעם בשנה או שנתיים...

מה זה "אמזונס"?

ב"ה לא רואה שרטים.

גם אין כ"כ זמן בעבודה לכל מיני...

וחיים ב"ה בטוב ובנעימים!

ברור שזה קשור לאשתך!!

אתה קשור אליה כולך.

רק מה לעשות,

ההתלבטות הזו היא לא אם יהיה לה טוב לדעת או יעשה לה רע,

אלא- מה אתה רוצה לעשות עם זה?

מה אתה רוצה ממנה??

עשית משהו שאתה לא מרוצה ממנו.

אתה חושב שמה שעשית פגע בה?

אז תמצא דרך לגרום לה לסלוח.-פגעת -תתקן!!

או שזה יפגע בה רק ברגע שתספר לה?

אם ככה -למה לספר לה?

 כי זה מציק לך?

אם כל עוד אתה לא מספר לה -היא לא נפגעת,

אז הצורך לספר הוא רק שלך

- ואז תעשה לבד את החישוב-

אם אתה מעדיף לפגוע בה ולהוריד את זה ממך,

לפחות תמצא דרך לתקן...

או שאתה מעדיף לשמור אצלך, וגם אז יש שתי אפשרויות:

להמשיך לפגוע בעצמך, או לסלוח, ללמוד לקח ולהמשיך הלאה.

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.