לגבי הציטוט הנ"ל, אני גם לא חושב כך. וזה יכול לגרום נזקים חמורים מאד.

וכן שמעתי שאמר הרב שמואל אליהו שליט"א למישהי, שלא לשקר בזה.

[לגבי "לשתף" זה ענין אחר. במקרה זה אין בכך תועלת. ויש נשים שזה יכול מאד לפגוע בהן. וזה דבר וירטואלי גרוע שהיה חד-פעמית ועבר]

הרי הוא לא דיבר על רואה משהו במקרה ברחוב - אלא על פותח אתר כזה במיוחד.

טבעי זה בהמי!

בהמות מתנהלות הכי טבעי שאפשר.

לא אפיל מכבודם של קוראי הפורום ולא אפרט מעבר לכך.

בני אדם הם קצת מעל ה"טבעי"...במיוחד אנחנו, בני מלכים.

ולהגיד "מסכימה להסתכל רק לא לגעת" (ועוד "כמו נרות חנוכה".. איזו השוואה...), זה גרוע מאד. יש הבדל בין דברים שקרה לאדם שנכשל ויודע שנכשל, לבין לעשות מזה "הסכמה" לכתחילה. ומי שאומר שזה נקרא "לעשות ממוסד הנישואין כלא".. כאילו, איזה אסון שזה גרוע לגמרי שאדם נשוי - וגם לא - מסתכל באתרים כאלה, הבעיה היא אצלו. מוצאים תירוצים לחוסר המוסריות שבאי השתדלות מירבית לנאמנות. 

וכמובן, כשאדם מגיב כך, ומנסה לתת לגיטימציה לדברים כאלה, לא פלא שהצעד הבא, זה לקרוא "שקרנים גדולים", לכל מי שלא מוכן להשלים עם ה"רמה" הזו... 

הסלידה מהגועל של מה שאלו שמו ברשות הרבים, שימת הסינון, וזה שמאז אתה כבר לא שם - שם אותך בחזרה על הקביעות שלך.

אתה לא "חייב לספר". המחשבה הזו מראה טוב עליך - אבל זה לא נכון. למה לצער אותה. וממילא היא לא תבין באותו "ראש" שאתה מתכווין. אשריך שאתה אוהב רק את אשתך. תוסיף אהבה ונאמנות - ותזרוק את הענין הזה לתהום-הנשיה.

חזק ואמץ.

ואתה חושב על זה ולא מסוגל לשכוח מזה,

תספר. היא אשתך היא חיה איתך, היא בטח תקלוט שאתה מסתיר משהו, וזה הכי גרוע.

זה יגרום למצב להראות הרבה יותר חמור.

חלק מהזוגיות זה לתמוך אחד בשני ולהיות שם אחד בשביל השני.

זה לא שבגדת בה. כן נפלת, אבל אולי אם היא תהיה שותפה לקושי שלך היא תוכל לעזור לך.

בתור אישתו, היא אמורה להכיר ולהבין את החולשות שלו

אם זה משהו חד פעמי, מצוין. אם לא, אין מה לעשות , הידיעה שלה רק תעזור לו להתגבר על עצמו.

למה הוא היה בקשר עם אישה? חלילה. 

נפל פעם באתר. עצוב, נורא, אבל לא בגידה. 

תני ליצר היאוש לכרסם בו חזק עד שישתגע!!!

בתור אין כמו אמא את אמורה לדעת שלחזק אחרי כישלון

זה must .

אם תמשיך לקרוא את השרשור. אז תבין . חשבתי שמדובר בבגידה עם אישה אחרת

אם זה משהוא בינו לבין הקב"ה אז אכן אני בדעה שלא לספר.

הוא כותב:

"נפלתי פעם אחת באתר השם ירחם .אבל הבעיה שהתפתתי. אני מרגיש בוגד ומסריח.. "

כשאני קוראת את מה שכתב הבנתי מה שהבנתי. וטוב שהבהיר את עצמו

זה לא יעזור לך שזה היה רק פעם אחת, היא תרגיש נבגדת ותחשוד בך כל הזמן...

זה ממש פוגע.

אם אתה רוצה שלום בית- אל תספר!

תדבר עם הרב שלך או עם דמות תורנית שתעזור לך ותייעץ לך מה לעשות.

מי את שתחליטי את זה?

הוא גבר, את אישה. לעולם לא תביני.

הוא לא בגד. תרגיעי.

גם אני אישה. גם אני מתפללת שלבעלי זה לא יקרה. (וב"ה אני יודעת שלא)

אבל עדיין, תלמדי להכיר ביצר . אם לא מכירים בו איך אפשר להלחם בו??

לא מצדיקה אותו אבל זו לא "בגידה" ולא "חגיגה"

זו נפילה. 

פשוט לא נראה לי שצריך ללכת רחוק לבגידה

חשבתי שממש היתה בגידה. ולא הבנתי מה כל כך הצחיק את אלעד.

לדעתי ודאי לא לספר. זה עניין שלך עם הקב"ה.

צפית במשהו לא ראוי, חד-פעמית,

מרגיש את הרע שבזה, 

מתנער, מצטער - זהו.

זה לא היה "נגד אשתך", אלא יצה"ר, שאח"כ העפת אותו בבעיטה.

יתכן שהיצה"ר ראה שלא ילך לו איתך ככה, אז מצא פטנט אחר איך "להשאיר לך את זה בראש"... התעטף בשטריימל של צדיק, ואומר לך: אתה צריך לחשוב על זה הרבה.. ואשתך..

זרוק אותו. שמח שיש לך תחושות בריאות. תצטער מאד שקרה (כבר הצטערת מאד), תוסיף טוב וטהרה ואהבה ושמחה בביתך - וזהו.

חזק ואמץ.

עבירה זו עבירה.

יש גדולות יותר ויש כאלו שנתפסות כפחות משמעותיות.

אבל כל דבר שאנחנו לא עומדים בטווח ההלכה -זו "נפילה"

אם חלילה היית מדליק את האור בשבת, כי הרגשת צורך חזק ובוער...

אם היית אוכל בט' באב, כי לא יכולת לעמוד בזה יותר...

היית חש צורך לשתף את אשתך? ואם כן -היית מפחד ממנה?

נכון, יש כאן עניין שזה דבר שאמור להיות רק בינך לבין אשתך,

ולא התגברת ויצאת מגבול ההלכה.

ובכל זאת- זה לא שעשית משהו נגדה, -התכוונת לפגוע בה כשזה קרה?

אלא נגד עצמך, האמונה שלך והמצפון.

אולי תחשוב מאיפה זה הגיע,

מחוסר סיפוק, חיפוש ריגוש, ניסיון לגוון/ לחדש?

סתם כי זה היה נגיש?

היית עצוב/ פגוע/רגיש באותו זמן, עבר עליך משהו?

אם היה שם משהו כזה- חוסר מסוים, רצון כלשהו,

כדאי כן לשתף אותה. לא ב"נפילה", אלא ברצון ובחוסר.

כדי להבטיח שדבר כזה לא יקרה שוב, תבדוק למה זה קרה.

ותמנע מלהגיע למצב הזה שוב.

נ.ב:

ברור שהכל קשור לאשתך.

רק ההתלבטות אם לספר לה או לא, תלויה באיך שאתה רואה את זה,

- עשיתי משהו שפוגע באשתי, בקשר שלנו.

או - פגעתי בעצמי, ואני מתלבט אם יעזור לי לשתף את אשתי.

הצורך שלה לדעת או לא -זה לא העניין כאן!

ובעניין שהיא תיפגע- תבדוק אם עצם ההתעסקות בלהסתיר, ההתלבטות אם לספר והרצון להימנע-

האם זה לא פוגע בקשר? ובהחלט יותר מהטעות ההיא שהתחילה את המהומה.

הצלחה.

אתה לא יכול להסתובב עכשיו עד 120 עם הרגשת אשמה ולב כבד.

די. תסגור את הפינה.

נפלת, קמת, תמשיך הלאה.

עשית תשובה מול ה', עברת את כל שלבי  התשובה, אז די.

תפתח דף חדש ותתחיל מהתחלה.

אני יודעת שזה קל להגיד אבל קשה לעשות.

אבל זו העצה של ר' נחמן. ור' נחמן ידע היטב בפני אילו נסיונות הדור שלנו יעמוד, ובשבילינו הוא נתן את העצות האלה.

אז אם אתה לא רוצה לשקוע בדכדוך שלך עד בלי די- פשוט תסגור את הסיפור הזה, ותתחיל מתהחלה, נקי ורענן.

אם הוא לא הצליח להפיל אותך בזוגיות ובתאווה (שממנה שבת לכל הדעות בתשובה שלימה) - אז הנה הוא חוגג על היאוש שלך.

יצר מפותח יש לך

אני שואלת באמת.

אתה ואשתך שני אנשים שונים.

אני מבליגה על הרבה דברים שבעלי  לא מבליג עליהם כשאני עושה אותם.

אז מה?

זה אומר שאני לא צריכה להבליג?

כל אחד והאופי שלו, ועבודת המידות שלו עם הכוחות שלו.

ההשוואה הזו בין המצב שאתה נמצא בו לבין מצב תיאורטי אחר היא לא נכונה ועוזרת לך היטב היטב להתחפר ביסורי המצפון שלך.

ואולי כן היית סולח לה?

אולי אם היא היתה נופלת במשהו דומה היית יכול לבוא ולנחם, להבין, לעודד, להרים?

למה לחשוב שכלפיה היית מתנהג בצורה כ"כ קשה כמו שאתה מתנהג עם עצמך?

חוצמזה שאפשר לא לשכוח, אבל לסלוח.

שכחה זה לא תלוי בנו. סליחה- כן.

מציעה לך ללכת בדרכי ה'-  "מה הוא רחום אף אתה היה רחום." מה ה' מלך מוחל וסולח- אף אתה תהיה כלפי עצמך מוחל וסולח.

ואני לא מסכימה איתך.

יש הרבה אנשים שלא נפלו באתרים מפוקפקים.

מי שיש לו אינטרנט מסונן ואין לו סמארטפון- אין לו גישה לזה בכלל.

מעבר לזה- גם אם נניח שכולם נופלים- זה לא אומר שצריך להלקות את עצמך בלי סוף ולא לסלוח לעצמך.

הרבה גברים שאין להם בכלל אינטרנט בבית, ואם יש- אז הוא מסונן

ואין להם סמארטפון

ובעבודה האינטרנט גם כן חסום או שאין.

אמנם העולם היום מטורף אבל אפשר לנסות לשמור על שפיות.

זה לא בשמיים.

אז בקיץ לא מסתובבים ברחובות ובקניונים.

ושומרים על העיניים.

ה' לא מצפה מאיתנו להיות מושלמים.

רק שנשתדל כמיטב יכולתינו.

ואולי תצחקו אבל בעלי לא יודע אפילו לעבוד על מחשב!
לא להדליק, לא לבחור משו.

והוא לא זקן/ מבוגר..

אברך צעיר שחגג לא מזמן 30 (עד 120 )

לא. אין לנו מחשב בבית. גם חסום- אין!
ומעדיפים ומקווים גם שלא יהיה...

ואנחנו עם טלפונים כשרים...

ובאמת בעלי לא מסתובב בקניונים בכלל. גם לא בחורף..

אבל אם הוא נכנס למקום שיכול להיות פרוץ והומה כמו שוק למשל-

הוא מוריד את המשקפיים...

כמובן שכל אחד והרמה שלו...

אבל יש הרבה כאלה כמו בעלי...

שיהיו בריאים!

וזה שאתה רואה 6/6 לא אומר שמותר הכל...

לי כן יש אפשרות לגלוש... דרך העבודה בלבד!

וזהו...

ויש לי אתרים ממש מסוימים שאני נכנסת אליהם כמו קופ"ח, אתר מתכונים ידוע, ערוץ 7 כמובן וכד'.

מה זה משנה מה התיוג החברתי של הבנאדם?

בכל חברה תוכלי למצוא אנשים שמחפשים פרצות, ולצידם אנשים שמחפשים קדושה וטהרה.

אני יכולה להעיד על עצמי שכל חיי ראיתי אולי 3 סרטים בקולנוע- אחד מתוכם סרט טבע..ובכל מקרה האחרון היה לפני יותר מ15 שנה...

סרטים זה ממש לא חלק מהבילוי, לא שלי ולא שלו, ב"ה.

וגם זה רק פעם בשנה או שנתיים...

מה זה "אמזונס"?

ב"ה לא רואה שרטים.

גם אין כ"כ זמן בעבודה לכל מיני...

וחיים ב"ה בטוב ובנעימים!

ברור שזה קשור לאשתך!!

אתה קשור אליה כולך.

רק מה לעשות,

ההתלבטות הזו היא לא אם יהיה לה טוב לדעת או יעשה לה רע,

אלא- מה אתה רוצה לעשות עם זה?

מה אתה רוצה ממנה??

עשית משהו שאתה לא מרוצה ממנו.

אתה חושב שמה שעשית פגע בה?

אז תמצא דרך לגרום לה לסלוח.-פגעת -תתקן!!

או שזה יפגע בה רק ברגע שתספר לה?

אם ככה -למה לספר לה?

 כי זה מציק לך?

אם כל עוד אתה לא מספר לה -היא לא נפגעת,

אז הצורך לספר הוא רק שלך

- ואז תעשה לבד את החישוב-

אם אתה מעדיף לפגוע בה ולהוריד את זה ממך,

לפחות תמצא דרך לתקן...

או שאתה מעדיף לשמור אצלך, וגם אז יש שתי אפשרויות:

להמשיך לפגוע בעצמך, או לסלוח, ללמוד לקח ולהמשיך הלאה.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר