שתחושת הפגיעה היא במקום.

זה נשמע מאוד פוגע, והמילים שבחר להתבטא בהן יכולות להשתמע כשתלטנות או אפילו אלימות מסוימת.

הוא יכול היה לבקש ממך לעצור בשטף הדיבור ולומר שהוא יודע מה את עומדת לומר, אבל מעדיף שאת הנקודה הזו תלבנו בינכם.

או אם כבר אמרת מה שאמרת, להסתייג מהדברים שלך בפני אותו זוג בצורה מנומסת, ולומר לך בנוכחותם "על זה אני מעדיף שנדבר ביננו". או משהו כזה.

כנראה שמה שאמרת הקפיץ אותו והוא נזעק להגן על כבודו.

אני משערת גם שהעובדה שהוא טוען שדווקא ברר את המילים, מטרידה אותך אפילו יותר. יתכן שהוא לא מבין מה בבחירת המילים שלו היה פוגעני.

נסי לברר לעצמך ממה בדיוק נפגעת בבחירת המילים שלו, וגם לחשוב באיזה מילים היית מעדיפה שישתמש. 

את יכולה לומר לו - "אני מבינה שרצית לעצור אותי מלדבר על כך וכך (מה שלגיטימי בין בני זוג), אבל נפגעתי כי הרגשתי שבמילים שלך בעצם אמרת כך וכך, וגרמת לי להתבייש בפני אותו זוג".

את יכולה לומר "אני לא התכונתי לפגוע בך, ואם הייתי יודעת שזה יקפיץ אותך ככה, לא הייתי פותחת את הנושא, אבל אני הייתי רוצה שאם זה קורה, תפסיק אותי מלדבר במילים אחרות. אתה יכול לומר XXXXX או XXXXXXXXX".

תני בידיו כלים לאיך לדבר אלייך בעתיד בצורה שמקובלת עלייך. 

אל תתעכבי על העבר, המטרה בשיחה צריכה להיות מה עושים עם זה הלאה - תשאלי אותו למה הפריע לו כל כך שפתחת את הנושא, תגידי שחשוב לך לא לפגוע בו, מצד שני את יכולה להוסיף שאת כשלעצמך לא רואה בזה פגיעה. אם הוא עומד בהסתייגות שלו, תגידי שאת מכבדת את זה גם אם את לא מסכימה.

ותבהירי בדיוק מה הפריע לך ואיך היית מצפה שהוא יתבטא בעתיד.

ובעז"ה האהבה והאחווה והשלום והרעות יחזרו לשכון בבית.  

אם הייתי חושבת ככה, הייתי מציעה לך עצות אחרות.

כתבתי שיש בהחלט מקום לתחושת הפגיעה שלך וציינתי תחושות אפשריות שעלולות לעלות אצלך מבחירת המילים שלו.

היה. נגמר. והתנצל אלפי פעמים.

לא אלים ולא בטיח.

פשוט את רגילה לסטנדרטים גבוהים.

במשפחה קצת יותר פרועה זה קורה כל שעה

ואף אחד לא זוכר מה נאמר שניה אחרי

טייק איט איזי אנד דונט דיג איט.

ככל שתתחפרי בזה יותר זה עצת יצר הרע.

הוא היה בעלך והוא ישאר בעלך המצויין לנצח נצחים.

אמיין.

די לגיטימית. את כרגע לא יכולה לראות את זה

כי את בתפקיד "הנפגעת"

אבל מהצד זה לגיטמי להגיב בדרסטיות כשמישהו (את) חוצה קו אדום מבחינתו.

טוב, צריך להיות שם וכו' אבל סתם בשביל האיזון.

הוא נפגע  והגיב בצדק

כי את זאת ששמת אותו על דוכן הנאשמים והוצאת גזר דין

בלי שאף אחד שאל לדעתך.

יתכן מאד שאם תכתבי מהאמרת עליו מול זרים תקבלי כאן תמונה שונה לחלוטין.

ואולי אפילו תגיעי למסקנה הפוכה. 

נ.ב

אם בנאדם התנצל באמת מעל שלוש פעמים - סולחים.

לא תקום ולא תטור וכו וכו'

בין המצרים.

ואהבת.

להחליק.

לשכוח.

היה.

די.

ודי.

הגזמת.

הוא הרי הרגיש גם שאת אומרת עליו משהו רע בפני אחיו ואשתו.

אז נכון שהצורה שהעיר בפניהם, יכולה לפגוע. מובן. יותר טוב אם היה אומר: כבר ביקשתי אותך לא לפתוח דיון על נושאים כאלו.. (לא יודע מה הנושא. אבל אם זה משהו שמציג אותו רע, אז זו תגובה "מאוזנת" יותר).

אמר שלא התכווין לפגוע, התנצל עשרות פעמים. כלומר, הבין את ההיפגעות שלך. קורה שאחד אומר משהו בכוונה מסויימת, וזה "יוצא" אחרת.

ההאשמה אותו שהוא "לא מסוגל להכיל את ההיפגעות הזו שלך", היא לדעתי מילים בעלמא. מה פירוש לא מסוגל להכיל? הרי הוא הבין, התנצל. וכי עליו לקבל שמעתה לנצח את תישארי פגועה מזה? הרי לא מדובר במשהו בלתי-הפיך. וכי מה הוא יכול לעשות מעבר להתנצלות לפי יכולתו?

אני חושב שאי היכולת להתקדם מזה, זה ממש לא טוב. "יצר הרע" כזה, שמתלבש על משהו שבאמת פגע.

אולי תנסי לדמיין לעצמך אותך נפגעת מאד מאיזה משפט שהוא אומר בקשר אלייך בפני אחרים, ואת כדי להגן על כבודך אומרת: כבר אמרתי לך שאני לא מוכנה שתפתח את הנושא הזה... משהו כזה. והוא נעלב מאד, ואת מתנצלת עשרות פעמים ומסבירה שלא התכוונת.... תנסי לראות מה היית רוצה שיקרה אצלו, אולי זה יעזור לך לפעול את זה בתוכך. בתחבולות תעשה לך מלחמה.

[ובוודאי שאין לכך כל קשר ל"אלימות".... לא קורה שאנשים שנפגעים אומרים משהו שלא בדיוק מתאים, בפרט שזה בהפתעה ואין מספיק זמן לשקול?..]

נ.ב. ולא הבנתי מה זה "מאנונימי כדי שבעלי לא יזהה"... אם הוא "נמצא" כאן, הרי ברגע שיפתח את ההודעה - יזהה... 

ולכן הגיב בחריפות כזו.

הוא נפגע, ואת נפגעת. אין כאן שום אלימות, יש רק חוסר הבנה.

ביררתם את העניין ביניכם, הוא התנצל. אולי כדאי שגם את תתנצלי. וזהו. תמשיכו הלאה. זה חלק מהזוגיות - להבין זה את זה ולהשלים כשנפגעים - ולהמשיך הלאה באהבה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....