נכון. פורום מעולה! ומקווה להיעזר בו כשאהיה בהריון בעיתו ובזמנו.

למרות שגם עכשיו אני נעזרת בו בשביל ההנקה וכו'...

לא רוצה להפסיק כרגע הנקה...

ונראה מה יהיה

תודה לכולן!!

אתן מקסימות!!

קיבלתי יום אחד במייל:

פעם ראית מישהו כזה,

שיש לו כסף מיותר?

סתם מאבד את כספו מכלה,

וזורק דולרים לנהר?

פעם שמעת שכבד הארנק?

או מישהו מתלונן על בית ענק?

פעם שמעת מעט מרירות,

ממישהו שיש לו יותר מדי בריאות?

זה לא קביל, תלונות לא שומעים,

מאדם שכבד לו לסחוב יהלומים.

כך על גבורה, על כח ושנים,

על טוב, כנראה לא מתלוננים...

אז למה למען ה' וחֵילו,

על ילדים מותר כך לומר "לא"?

ילדים הם אוצר, אין ספק או ויכוח,

וכולנו רוצים, ולמי יש ביטוח?

נכון זה קשה, את גם אמא גם עובדת,

את רוצה לגדל ולא רק ללדת.

מרווח יחסי, לא נראה לך כל כך רע,

זה קשה כלכלית, ואת לבד בלי עזרה.

יש לך גם היתר, לא על דעת עצמך,

ונראה פה מישהו אחר במקומך...

רק אתמול את ילדת, בעצם שלשום,

גם לך מגיע רגע לנשום...

אך העולם שלנו - ליסורים נועד,

אדם, כך כתוב, לעמל יולד.

אם להתיסר או לא, אין לך ברירה,

רק איפה כדאי - זה ענין של בחירה!

את יכולה להחליט לקום בלילות,

להכין בקבוקים, לסחוב עגלות,

להרות וללדת, ושוב להרות,

ובסוף גם פירות הילולים לראות...

וזה קושי כיף, מבורך ושמח,

לקום בלילות לילד צורח.

הרבה יותר קל להרתיח מוצצים,

מקושי בפרנסה או מלדרוש ברופאים.

וגם אם כבר יש וידיך מלאות,

וביתך עמוס טיטולים ועגלות,

אל תעצרי - זה לא ענין של מספר,

כי אינך יודעת מי מהם יכשר...

ואז גם אותך יזכו הבנים,

לדורי דורות אחרי מאה ועשרים,

במכפלה קרטזית, הכל בחזקות,

מגדלת אחד - מרוויחה למאות....

ועם כל ילד שילדת בדור של טירוף,

את שוטפה להחיש גאולה.

כי עד שיכלו כל נשמות שבגוף,

אין בן דוד בא...

לא אמרתי שאין מקום להיתר,

אבל אני על אוצר לא מוכנה לותר!

שפרימטיבי ללדת - נאום היצר הרע.

והכל בעצם ענין של בחירה...

אני כותבת לך, באמת כי אכפת,

ולא, אני לא מאגודת "אפרת".

סתם כי אוצרות לא זורקים לים,

וילדים זו ברכה, תמיד, לעולם!

כמה מילים - 

ישבתי בגינה, והייתי המומה לשמוע את הקלילות הזאת שבה מדברים על מניעה. לא היה ניכר צער או הפסד. אלא פשוט בירור ענייני לגבי איזה סוג כדאי... לא היה נראה בכלל שמדובר במשהו של נכות, חוסר ברירה, אין אונים.

והבנתי שיש כאן סוג של נסיון שלא מקובל לדבר עליו בקול... משהו שנשאר בזירת ההתמודדות של כל אחת עם עצמה, ומי שמנצחת ובוחרת נכון מרגישה קצת פרימיטיבית על האוצרות הגדולים שיש לה בידיים. 

מאוד לגיטימי לשמוע משפטים כאלו כמו:

"מה את שוב בהריון? הקטנה שלך בת שנה, לא?" 

"תראי, אשה צריכה גם לחיות, לעשות התעמלות, לרזות"

"מי אמר שצריך עשרה? מה רע בששה?"

לא נראה לי שככה מדברת אשה יראה ושלימה שמודעת לכך שה' שומע כל מילה שלה.

ושוב - יש מקרים של צורך אמיתי, אבל צריך להכיר בזה שמדובר בסוג של נכות, לבודדים. במקרים קשים באמת. לא פחות מלקבל היתר לאכול בשר וחלב או לא לצום ביו"כ...

ורק אוסיף (אני המצטטת) שהסטייפלר כתב שמי שלוקחת על עצמה ייסורים של הריונות ולידה,

הקב"ה יוריד לה מייסורים אחרים שנכתבו לה בחיים.

ושוב - "יש מקרים של צורך אמיתי, אבל צריך להכיר בזה שמדובר בסוג של נכות, לבודדים. במקרים קשים באמת. לא פחות מלקבל היתר לאכול בשר וחלב או לא לצום ביו"כ..."

וההשוואה של מניעה להיתר לאכול בשר וחלב או לצום ביו"כ היא לגמרי קיצונית

להציג את המניעה כביכול כ" [לזרוק] אוצרות לים". 

זה פשוט פוגעני בצורה שאין לתאר.

בעצם זה להפוך לאידיאל מצב שבו בגלל קצב החיים המטורף, העול שנופל על האישה, וחולשת הגוף של ימינו, הנקה לאורך זמן לא מתאפשרת לפעמים, ואם היא מתאפשרת היא לרוב לא מונעת הריון.

במקום להקדיש תקופת זמן להתחזק, מה שהיה קורה באופן טבעי אלמלא מירוץ החיים הלא נורמלי שאנחנו נתונות בו, אומרים לך "אם את מונעת במצב כזה, את בעצם זורקת אוצרות לים".

וגם לי יש הפרש של שנה ותשעה ימים בין התינוקות הראשונים.

אני הייתי כותבת פוסט אחר לעידוד הילודה. הייתי מדגישה את הצורך לחזור לנורמליות ולטבעיות של קצב חיים שליו יותר, כזה שמאפשר הנקה וחיזוק הגוף והנפש.

אני ממש מתחברת למה שכתבת. 

על זה שכ"כ מהר לוקחים היום מניעה בלי לחשוב פעמיים....

שמי שלא לוקחת היא הלא בסדר...

והנה, הנה, כבר תקפוצנה כל אלו שתקראנה לי חשוכה ופנאטית

ותגדנה לי שאישה צריכה בראש ובראשונה לדאוג לעצמה ולכוחות שלה

ושאם היא תלד כ"כ הרבה ילדים היא תצטרך אשפוז כפוי וכו' וכו'

אז שמעתי אתכן מספיק

לחמותי יש 12 ילדים צפופים והיא דאגה לעצמה יופי. ולא. היא לא אושפזה....

ולחברתי יש 16 אחים ואחיות ואמא שלה הכי מטופחת שאני מכירה...

מי שצורכת מסיבה בריאותית- עושה את הצעד הנכון ולא עליה מדובר כאן.

לדעתי יש יותר מידי לגיטימציה למניעה.

צריך להבין שזה אמור להיות למצבים של חוסר ברירה ממש 

ולא לכל אחת שחושבת שאולי אין לה כח לעוד ילד

וכמו שכתבה חצי שליש בשם הסטייפלר,

הסבל שנקבע לנו- נקבע לנו

אנחנו יכולים להחליט איפה.

וברור שזה עדיף כקושי של הריון ולידה

מאשר בדברים אחרים.

ותקראי את התגובה שהיתה כאן מקודם ותביני- 

אבל נראה לי שלפעמים צריך להדחיק את הרצון לעוד ילד כדי שנוכל לגדל את הילדים שה' נתן לנו כמו שצריך ולהעניק להם הכל בלי שיחסר להם דבר.

אישה שרוצה ילד ואומרים לה להדחיק את הרצון. לא נישמע לך כמו עיוות העיוותים????

זו תוצאה של תרבות המניעה שקצת התפשטה גם אצלינו הדתיים.

ולרצות לוותר על איכות חיים שלהם.

כי אם הבעל לא מעונין או להפך ואין תמיכה. זה יכול לגורם להתמוטטות

כשחושבים שילדים או משפחה גדולה זה ההיפך מאיכות חיים....

ולעבוד נונ-סטופ 10 שעות ביום ולפתח קריירה כן נשמע כמו איכות חיים????

למה זה מתבטא רק בקושי של ילדים?

אולי איכות חיים אמיתית זה לנהל משפחה בדרך היהודית ולא בדרך המערבית?

לחיות את החיים נורמלי, עבודה בשעות סבירות, זמן לעצמך

למה זה ילדים או קרירה, אין סתם הנאות בחיים? לא באנו רק לעבוד

זאת המטרה שלנו כאן.

כל אחד מאיתנו הגיע עם תפקיד שעליו למלא, ברור שמותר להנות ולצבור כוחות להמשיך בתפקיד.

אבל באנו בעיקר לעבוד, ההנאה נועדה רק כאמצעי לתת כוח להמשיך הלאה.

דווקא בעלי לא בעד למנוע. הוא רוצה עוד.

אבל מבין את כל המסביב!

והכל בשיתוף פעולה מלא והדדי ומתוך הבנה ושאלת רב!

וחמותי עם 9 ילדים, בינהם זוג תאומים וילדה עם תסמונת דאון שלא נדע.

אבל היא לא מטיפה לאף אחד לעשות כמותה.

ויש מצבים שזה אכן נצרך.

באמת יש כאלה שמידי בקלות לוקחות מניעה ובלי לקבל היתר  מרב וכו' וזה לא ראוי...

לא נכון לחלוטין להגיד שכל האנשים רוצים הרבה כסף. הרבה יהלומים. בית ענק.

אשמח להכיר אותו כדי שיתן לי את שלו....

לא רוצה שבעלי או אני נהיה מוטרדים כל היום בכספים. בדירות. בהשקעות. לא רוצה שבעלי יעדר מהבית לטיסות עסקים. לפגישות בזינס.

אני אישית חושבת שמניעה נועדה בראש ובראשונה בשביל הילדים שכבר חיים ב"ה.

נכון, אישה יכולה להיות עם 16 מטופחת. אבל מה עובר על הילדים שלה?

האם הם מקבלים כל צרכם? נפשית ופיזית?

יכול מאוד להיות שכן. ואשרי האישה שהיא האמא לילדים אלו!

אבל...

כשאישה חושבת על מניעה, לפחות באידיאל שלי, היא חושבת על הילדים שלה.

האם היא תהיה מסוגלת כרגע לטפל בעוד ילד? האם זה לא יפגע בילדיה האחרים?

ובבקשה אל תתקיפו, אני מתכוונת פגיעה ממשית, ולא פגיעה זוטרה . אני כן מאמינה שחשוב שילד ידע שיש לו אחים ושאמא לא רק שלו. אבל לצערי אני רואה לא אחת נשים באמת צדקניות ההולכות עם "שובל" ילדים מאחוריהן. אבל את רואה את העייפות. את רואה את הילדה הגדולה שלא זוכה לחיוך מאמא אחרי שהתגלשה במגלשה. פשוט כי אמא באמצע להאכיל את בת השנתיים בפרוסה. על הילד האמצעי שלא זוכה שאמא תנדנד אותו במגלשה, פשוט כי התינוק בדיוק נרדם והיא נורא עייפה, ובשביל מה יש אח גדול?

אני לא שופטת אף אחת אבל אני לא רוצה שילד שלי יבוא על חשבון אחר...

כל אחת צריכה לעשות עבודה עם עצמה.

אני באופן אישי מכירה את כוחותיי ויודעת שאם אין לי שנתיים הפרש לפחות, אני לא מצליחה לתפקד טוב, והילדים הם אלה שסובלים.

ושוב, כמובן יש כאלה שיכולות ויש בהן הכוחות ואשריהן! באמת.

אבל מה עם אישה עייפה, שהיא לא באופייה חרוצה נורא, וגם אין עזרה מהבעל? האם היא צריכה ללדת 'כל שנה'? עוד לפני שאני מתייחסת לבריאות הגוף והנפש שלה, מה עם בריאות הגוף והנפש של ילדיה?

לי היו מקרים שהציעו לי משרה עם שכר יותר גבוה אבל נתונים פחות טובים מבחינת נסיעות וכו' ובעלי טען שב"ה מספיק לנו מה שיש לנו ולא רעבים ללחם וחבל להיכנס למירוץ חיים יותר גבוה מימה שאנחנו עכשיו כדי לקבל עוד X כסף המשכורת.

אומרים תודה על מה שיש!
גם ככה אנחנו לא יושבים בשקט ביומיום ועובדים קשה כדי לכלכל את ביתנו!

רוצה כסף כדי צורכי לא הרבה כסף במובן של רדיפת עוד ועוד כסף.

וילדים צריך גם ובעיקר לגדל ולא רק להביא אותם לעולם. 

ואישה שנכנסת להריון חודשיים אחרי לידה אם היא לא מונעת והיא לא במצב נפשי, רגשי ופיזי להיות שוב בהריון כל כך מהר - אז כן, היא צריכה למנוע בלי להרגיש אפילו גרם אחד של רגשות אשמה. בדיוק בשביל זה הקב"ה ברא את אמצעי המניעה.

אם היא בנויה לזה וזה מתאים לה - שלא תמנע.

וזה לא נכות ולא לבודדים. זה שיקול אינדוודואלי

חמוד הקטע ששלחת!

ראיתי אותו לפני כמה שבועות כאן באחד הפורומים והעתקתי לי אותו לשולחן עבודה ואני קוראת בו לעיתים.

אני כמובן מונעת בגלל סיבות משלי וממש לא בכזאת קלות.

(ומתיעצת עם רב שלא כזה מתיר בקלות למנוע...)

ואני יכולה רק לספר שבלידה קודמת שלי התיעצנו כמובן עם הרב שלנו-

רב צדיק ומוכר, ראש הכולל של בעלי

וסיפרתי למה אני רוצה למנוע.

היה לי מאוד קשה. לידות שנה אחרי שנה ואחת הלידות הקודמות קיסרי וכו'.

והוא אמר לי עד גיל שנה- זה בסדר למנוע.

כשהסתיימה השנה- התקשרתי אליו שוב לשאול והוא אמר לי בדיוק את מה שאמר הסטייפלער.

(רק לא ידעתי שזה בשמו. חידשת לי. תודה!)

והוא אמר שלכל בנ"א בעולם יש מנה של יסורים שנקבעה לו...

וא"א לדעת איפה הייסורים של כל אחד מחכים לו.

למי שקשה עכשיו להביא עוד ילדים בגלל שהילדים קטנים/ היא עובדת קשה מאוד וכו'-

ה' כביכול מתחשבן איתה ומוריד לה מנה של היסורים האחרים של צער גידול בנים וחינוכם, בריאות וכו'..

אז הפסקתי אחרי שנה. כי שם גם כבר לא הנקתי.

ואחרי 7-8 חודשים נכנסתי להיריון על המתוק שלי הקטן!
 

בכיוון ההפוך.

ילד מתוק בן שנתיים כמעט, שנולד 10 חודשים אחרי החתונה ומאז כלום....

ואני לא מונעת.

בהחלט יש אנשים שמשוועים לעבודה, ויש אנשים שאומרים-

אני יכול לעבוד 50 שעות בשבוע אבל מעדיף לעבוד 35 שעות כי ההכנסה הזאת תספיק לי ואני רוצה לשמור כוחות לשאר תחומי חיי.

יש אנשים רעבים שצריכים אוכל ויש אנשים שבסופר קונים רק כמה שיש להם מקום בבית וצורך לזמן הקרוב למרות שכלכלית הם יכולים לקנות עוד אוכל. 

ובשביל לגדל ילד אנחנו צריכים משאבים, של כוחות נפש, של כוחות גוף, של יכולות לפרנס.

אני הבנתי, על עצמי, שאם אני רוצה משפחה גדולה אני חייבת להקשיב למשאבים שיש לי. 

אני חייבת להתנהל בצורה מחושבת, כמו בבחירה כמה לעבוד, כמה בבחירה כמה לקנות, 

ככה באחריות שלי כלפי ילדי. אני לא יכולה להגיד- הי, ה' נותן לי בלי להכין כלים לזה. 

הקב"ה נתן לי אחריות כבדה בחיים- לדאוג לרווחת ילדי ולרווחתי ובעלי ואני לא יכולה לנהוג בצורה שתזעזע את המשאבים שלנו, מכל סוג שהוא. 

תודה לכל המגיבות, העונות והמשתתפות בדיון!
לא חשבתי שזה יעורר כ"כ הרבה הדים.

ואני לוחושבת ברגע זה להפסיק לקחת מניעה.

והסיבה העיקרית שלי זה הנקה!
 

השרשור שפתחתי פה זה רק כדי להראות שהפורום פה מענין וטוב

ונותן חשק להרבה דברים!
 

וכל אחת תעשה מה שהיא ובעלה חושבים ועדיף שזה יהיה בהכוונת רב גדול!

אני רוצה בעז"ה עוד הרבה ילדים...

אוהבת ללדת!! (ממש כך! לידה זאת חווה מבחינתי...)וגם אוהבת להניק ושהבית מלא בשמחה וצחוק של ילדים...

ומתפללת לה' הטוב שייתן לנו את כל הכוחות והסבלנות והשמחה והיכולת להביא עוד ילדים

ושיהיו ילדים בריאים ושמחים ולידות קלות והחלמות קלות!
ונגדל אותם מאושרים ושמחים והכל יהיה בסדר.

בהצלחה לכולנו!

מהפותחת...

אני לא אכתוב כנראה איזה כיף לי חמותי מדהימה וגם רוב הנשים לא. נשים כותבות בעיקר על מה שקשה להן וחכן נוצרת תחושה. אבל שימי לב שרוב הנשים פה לא פתחו שרשור איזה קשה חמותי...

ודווקא בעיני זה מאוד הגיוני שיהיה לך יותר קשר עם הבת שלך שגידלת מאשר עם מישהי שלא הכרת עד שהיא התחתנה עם הבן שלך. זה לא אומר שצריך להיות קשר רע, פשוט זה הגיוני שהקשר יהיה פחות חזק. אני מכירה בודדות שלא, אבל רובנו כנראה גם נהיה בקשר יותר טוב עם אמא שלנו מאשר החמות.

ולגבי העדפה בין הילדים, תמיד יש, מכל מיני סיבות, אבל לא שמתי לב בסביבה שלי שזה דווקא לילדים של הבנות. יש לי דודה שגרה שנה אצל ההורים, אז ברור שיש העדפה לילדים שלה שמבחינת ההורים הם סוג של ילדים שלהם, אני מכירה משפחה עם רק בנים שיש לסבתא נכדים מועדפים, ודווקא אמא שלהם ממש לא מסתדרת עם הסבתא...

ודרך אגב, אצלנו חמותי העדיפה אותנו כמה פעמים על פני הבת שלה (לא בדברים גדולים או משמעותיים, אבל במי יישן בחדר הנוח יותר כשמגיעים או מתי לקבוע אירוע משפחתי)

כאן בפורום.

אני רואה משהו דומה בסביבה שלי, גם במשפחה הגרעינית וגם המורחבת, שנראה שהרבה פעמים הנכדים מרגישים קרובים יותר, וגם קרובים יותר בפועל, לסבים מצד האמא.

בעיני זה באמת הגיוני, כי בגילאים הצעירים, כשהסבים מצד האמא זמינים, הם הרבה פעמים מארחים אחרי לידה ועוזרים עם התינוק, ויוצא שהאמא סומכת עליהם יותר מאשר על ההורים של הבעל בטיפול אחרי לידה.

(גם קרבה פיסית יוצרת לפעמים את הקרבה הזו והגיוני בעיני שסבים שקרובים לנכדים ועוזרים בטיפול בהם ירגישו אליהם קרובים יותר מאשר לנכדים רחוקים פיסית שפחות רואים. וגם בפועל כשהסבים יותר פעילים בטיפול ורואים שהם משמעותיים לנכדים צעירים, מצליחים להרגיע אותם וכו' זה משפיע)

יכול להיות שזה גורם גם להעדפה של הסבים לנכדים מצד הבנות שלהם, כי הם מרגישים קרובים ונצרכים יותר. אם זה גורם להפליה זה באמת יכול להיות פוגע מאוד, זאת אומרת הייתי מצפה שהסבים ישתדלו כן לתת אותו יחס לכל הנכדים, אבל לפעמים זה באמת קשה כשרגילים לטפל בחלק מהנכדים ונכדים אחרים הם יותר כמו 'אורחים'.

לא יודעת מה הרקע אצלכם, בדוגמא שהבאת עם הכסא אוכל, אם יש בת שגרה קרוב לחמות והנכדים שלה אוכלים אצלה באופן קבוע, יכול להיות שכאילו הכסא תינוקות הופך להיות 'הכסא של' התינוק התורן, פשוט הוא משתמש בו לרוב ולכן כך זה נתפס, זה לאו דווקא בכוונה להפלות מישהו למרות שיתכן וכך זה יוצא וזה בהחלט פוגע.

יכולה לספר מנסיוני, אני גרה קרוב להורים שלי ונמצאת אצלם המון, יש לי אחות שגרה אפילו קרוב יותר וגם נמצאת אצל ההורים המון, יוצא שיש לילדים שלה מקום קבוע ליד אמא שלי בעוד הילדים שלי (ואנחנו) צריכים לפעמים לחפש לעצמם מקום רחוק יותר בשולחן, וזה אף פעם לא ליד אמא שלי. זה ממש לא נעשה מכוונה רעה של אף אחד אבל זה מה שיוצא, אם זה היה המצב כשהייתי מגיעה לחמותי, באופן קבוע, מן הסתם גם הייתי נפגעת. במצב הזה כשאלו ההורים שלי אני לא נפגעת( זה כן יכול לצבוט לרגע לפעמים ) ואם זה היה יותר מפריע לי או לילדים שלי הייתי מבקשת שיהיה איזשהו סבב. 

אני לא יודעת מה הסיפור אצלכם, אבל חמותי ובעלי בקשר קרוב מאוד, לא פחות מאחיות שלו והילדים שלי אהובים ורצויים אצלם לא פחות מבני דודים שלהם.

כן אני רואה על האחים שלי (שלא נשואים) שהבנות בקשר יותר קרוב עם אמא מהבנים, ונשמע לי הגיוני שהנשים של אחים שלי כשהם יתחתנו ירגישו פחות בנוח אצל ההורים שלי לעומת איך שאני מרגישה בתור בת. אבל ברור לי שהיחס לילדים שלהם יהיה מאוד חם ואוהב...

אולי זה קשור לקשר בין בעלך לאמא שלו?

לא יודעת איך האחרות

אבל זה לא חייב להיות ככה

אם כבר אני מרגישה שם שהבת שלי מועדפת

זה לא באמת נכון אבל היא מקבלת מלא צומי 

וחמותי מתעניינת הרבה בשלומי ודואגת לי

בקיצור לא חייב להיות ככה בכלל

ואני מדברת בתור הבת של החמות.

אמא שלי מביאה לכולם יחס שווה

והרבה פעמים מבקשת ממני להתחשב יותר כדי לא ליצור מריבות.

הם יכינו לכל אחת את האוכל שהיא אוהבת.

לעולם לא ישאלו למה הם לא באים.

והשיא- אמא שלי שמרה על הילדות של אחי בשבועיים שלפני פסח. ועל הילדים שלי לא הסכימה (והבנתי אותה האמת. זה קשה). הרגישה יותר נוח להגיד לי לא מאשר לכלה.

ואגב הן אוהבות אותה ברמות.

בדיוק בגלל כל הדברים האלה.

זה ממש לא ככה!

ולאמא שלי אם יש יותר מתינוק אחד אז יש שני לולים ושני כסאות אוכל. 

לא הייתי שואלת מישהי שאני לא מכירה לא על בד  בדיקה וגם לא על פד..

אם זו מישהי שאני מכירה ומרגישה בנוח לבקש פד אז כן הייתי שואלת. את אישה דתיה נשואה זה לא סוד אלא הנחה סבירה שאת שומרת טהרה.

וכבר יצא לי כמה פעמים להביא לנשים.

אני באופן אישי לא בטוחה שהייתי מבקשת, אבל בסוף אנחנו נשים וקורה ששוכחים.

את שניהם.

לא רואה את זה בכלל כבעיה.

לפעמים נניח ביקשתי מחברה שאני יותר קרובה אליה והיא אמרה, חכי אני אשאל חברות אחרות שלי והיא ניסתה להשיג לי מהקרובות שלה.

כנראה השום מצב

לק"י

אשה זרה הייתי מתביישת לשאול.

אבל לא נשמע לי נורא כל כך.

אם זה היה קורה לי הייתי מעדיפה לקפוץ לפארם קרוב ולקנות ולא לבקש ממישהי אחרת.

אפילו מאחיות שלי לא היה נעים לי לבקש.

אגב, אם זה היה קורה באמצע שבעה נקיים פשוט הייתי מדלגת על הבדיקה.

הבעיה מבחינתי היא רק ב3 בדיקות המחייבות (הפסק, ראשון ושביעי)

מאוחר והייתה חייבת לעשות בדיקה, התקשרה אלי וביקשה לבוא אלי הביתה לעשות. כי היא גרה רחוק והייתה מגיעה אחרי שקיעה.

וביקשו ממני בעוד הזדמנויות, לא רואה בזה בעיה

לא מכניסה אף אחת לתחתונים שלי. סליחה על הביטוי החריף.

ההלכה שאני מכירה זה שבשעת הצורך אפשר להשתמש בנייר טואלט/ מגבון

אם מישהי הייתה מבקשת ממני בשקט

גם הייתי מבקשת אם הייתי נתקעת בלי

לא יצא לי אבל אף פעם

פדים יצא מלא פעמים שביקשו ממני וגם שאני ביקשתי

בעיקר בנות שחברות אבל ממש לא רק

יצא לי לתת למישהי בשרותים ציבוריים בתחנה מרכזית

וזה נוח ונגיש

יש אפליקציות

יש מקום מסודר לשלוח מיילים של קבלות

זה אחלה

(נגיד זה מממן לי זה הבונג'סטה בהריונות וגם עשיתי דרכם סקירה מאוחרת וכזה)

קוראים לה שירה +972 55-688-1602

למשל אני משתמשת הרבה ברפואה משלימה, עשיתי דרכה ביטוח לזה ספציפית שעולה 30, והפ מחזירים 60 אחוז מעלות הטיפולים...

רק הביטוח.

הוא מקבל את התשלום ישירות מהם.

לק"י

אלא הם בודקים בשבילך איזו חברה הכי משתלמת וכו'.

עליהם דיברת?

לק"י

אני יודעת שבהראל זה ממש פשוט.

מניחה שלא רק שם.

נשמע לי יקר

לי יש סוכנת דרך העבודה, אבל חינמית

יכולה לפנות אלי בפרטי ואמליץ לך על סוכנים

עובדת בתחום

אם יש לילד אבחנה כלשהי/ מחלה יש סיכוי גדול שלא יתנו לכם לעשות לו ביטוח או שיבטחו אותו ויחריגו דברים שקשורים לאבחנה שלו. באבחנה אני מתכוונת למשהו רשמי שכתוב במסמכים של הקופה, לא לחשדות.

לגבי סוכן אני לא יודעת כמה זה נצרך כי כמעט על כל דבר אפשר להגיש באתר ולקבל החזר תוך מספר שבועות. יש בקשות מסוימות שנדרש להן יותר מסמכים וגם אחרי ששלחת את הבקשה מבקשים עוד מסמכים אבל זה לא קורה הרבה.

אולי כדאי לפנות לסוכן אחר בלי לאמר מה הסוכן הראשון אמר לך ולראות אם משלמים על ליווי מהסוג הזה. אבל אני לא חושבת שבכלל משלמים לסוכן.

כמה ביטוח פרטי זה שווה- כשיש מחלה או בעיה שדורשת טיפול/ מעקב קבוע לדעתי מאד שווה. לפעמים יש רופא מסוים שמומחה בבעיה שלך ואי אפשר להשיג אליו תור בקופה ומשיגים רק בפרטי. יש תורים שבסדר לחכות בשבילם ויש תורים או בדיקות שכל יום של עיכוב גורם לקושי ולדחייה בטיפול.

לדוגמה אצלי במקום לחכות שנה לבדיקה ספציפית בשיבא הלכתי בפרטי לרופאה שעושה אותה ובבדיקה גילו דברים חשובים. שילמתי 1600 ש"ח וקיבלתי החזר של 1200.

אם יש לך ביטוח ברמה הכי גבוהה בקופה יש אפשרות לתורים לרופא פרטי שאת משלמת באזור 200-300 ש"ח וזה משתלם, לרוב זמני המתנה לא ארוכים. זה יכול להחליף את הצורך בביטוח פרטי אם מה שאתם צריכים זה בעיקר רופאים ופחות טיפולים ובדיקות.

יצא לי ארוך, מקווה שלא חפרתי😉

אני גם לפני לידה והבת שלי איתנו בחדר

וזה מאוד מבאס אותי ומלחיץ איך זה יהיה

נשמע ממש ממש קשוח הצפיפות 😓

אני מאמינה שמה ששלכם שלכם ובעזרת ה' תגיע דירה אפילו מוצלחת יותר

אבל האכזבה עכשיו הכי הכי מובנת בעולם

אולי כדאי לשנות משהו בדירה הנוכחית ?

שמונים מטר זה שלושה חדרי שינה? למה אין ארון בכל חדר? שולחן כתיבה להעביר לסלון? 

יש 2 ארונות בשני חדרים

בארון אחד אני שמה גם בגדים שלנו וגם של הקטנים ובחדר השני את הארון ילדים

אבל זה לא מספיק...

נמאס לי לגור ככה

כל הזמן עודדתי את עצמי  שזה זמני אבל עכשיו שהתקוה התנפצה לרסיסים קשה לי להכיל את זה.. 

ועוד האכזבה הזאת מול הפרצוף ועוד לפני לידה

איך אני מכירה את זה, זה רברים שיכולים למוטט אותי.

מצאתם קונה לדירה שלכם? כמה זמן פינוי?

אני מניחה שאתם בטח עוברים לדרום.

אם כן, הרבה יותר מרווח שם, ותשקלי שוב את עניין העבדה לדעתי

🩷🩷🩷

ממש לשבת ולקרוא כמה ה' הוא מדויק, ומכוון הכל הכל  כי טוב עבורינו.

ולא סתם זה התעכב עד שנמצא קונה לדירתכם, כי כנראה מלמעלה לא טוב לכם להיות בדירה ההיא- אולי השכניפ, אולי בעיות בצנרת, אולי ניצלתם ממשהו רע שיש שם.. מי יודע... אבל ממש להתחזק בזה שזה כנראה הכי טוב עבורכם ןבעז"ה בהמשך תגלו למה..

נשמע ממש ממש קשוח.

אין עוד אופציות של דירות באזור שלכם?

אני חושבת שאולי כדאי לכם לשקול לעבור לגור אפילו בשכירות בדירה גדולה ומרווחת באזור שאתם אוהבים.

ולחפש בנחת אחר הדירה המושלמת.

אבל זה מאד מורכב  כי הילדים יצטרכו לעבור מסגרות.. והם לא רוצים.. הם גם צד בעניין.

ב"ה הם ילדים חרוצים ויש להם מעמד טוב בחברה. קשה לי לחשוב שנצטרך לנתק אותם מכל הטוב הזה ואז הם יצטרכו להוכיח את עצמם בכיתה חדשה..

ועכשיו אני מבינה את הפסוק דאגה בלב איש ישיחנה.

אחרי ששיתפתי כאן וראיתי את התגובות  ממש ירדה לי אבן מהלב.

בינתיים אנחנו לא מוכרים את הדירה שלנו כי חוששים להשאר בלי דירה. מפחיד אותי לחשוב שנהיה ללא קורת גג עם תשעה ילדים..

שכירות לא באה בחשבון כי גם ככה קשה לנו לעבור, אז מעדיפים לעשות את זה פעם אחת ולתמיד ולעבור לדירה שלנו בע"ה.

אני משתדלת לחיות בהודיה  ולהודות על המתנות שיש לי ויש המון על מה להודות ב"ה!!!!!! אבל היום נשברתי. ואני נותנת לעצמי את המקום להתאבל ולכאוב..

שרצינו ממש דירה והיא נמכרה לפני שמכרנו. גם אני לא הייתי לוקחת את הסיכון לקנות בלי למכור. ממש מבינה אותך!

אבל, זה נשמע לי קשה עד בלתי אפשרי לגור כפי שאת גרים, אז במקומך הייתי מוכרת ועוברת בינתיים לשכירות עד שמוצאת בית שעונה על הציפיות שלי. בהצלחה!

ומאוד קשה לתזמן קניה מכירה באותו זמן. תחשבי על זה. 

אבל היא לא התכוונה לרע... אז התבאסתי על עצמי כזה

באסה שונה מכעס. אני מבינה למה אפשר לסלוח לה אם היא לא התכוונה, אבל אל תכעסי על עצמך שאת מבואסת מהשיחה איתה.

חיבוק, תעשי לך עכשיו משהו כיף לעצמך❤️

אבל שאלה בקטע ידידותי.. 

ובסוף זה יוצא יותר רע אם אני מתחמקת מלענות כמה זמן אני נשואה נגיד, כאילו מה הסיפור שלי

את יכולה לענות בערך

וזה לא עניינו של אף אחד למה אין לך או יש לך ילדים/ עבודה/ בית/ כסף וכולי. 

בכלל אני בדעה שאנשים צריכים להפסיק להביע דעה

על אתגרים של אחרים

אם כי גם חודשיים המתנה למי שרוצה זה מבאס

אבל להשוות לשנים???

צמרמורת!!! ז

אפשר להתעלם בנימוס מהשאלה או להעביר נושא. אפשר לאמר שלא מתאים לך לדבר על זה. אם אנשים לא נרמזים פשוט לסיים את השיחה וללכת גם אם זה לא נראה נחמד.

לא תמיד נעים לי לעשות את זה אבל הרבה פעמים כן. למדתי לחתוך את השיחות האלו ולענות רק כשמתחשק לי. לפעמים רק השיחה והחיטוט בנושאים הרגישים עושה לי ממש רע (אצלי לא מדובר בציפייה לילדים אלא במשהו אחר)

נשמעת חסרת טאקט ורגישות גם אם לא התכוונה.

בטח שהיית לא נחמדה.

אבל היא זו שצריכה לבדוק עם עצמה למה ולא את.

מילא ששאלה איפה הילדים. אמרת שאין, מוזמנת להסמיק ולמלמל בהצלחה, בע''ה ולשתוק.

מה הקשר לשאול כמה זמן את נשואה.

ולנאום לך על המתנה שלא הייתה לה.

זה חוסר רגישות בסיסית...

תקשיבי שאני אחרי המתנה אבל היא לא לילד ראשון! וגם לא שני. ולא מעיזה לאורך כל התהליך להשוות את עצמי למי שמחכה ללא ילדים. אין. זה לא אותו קושי בשום צורה. זה תמיד בסדר להתבאס או להרגיש אתגר אבל בפופורציה!! ולא לחשוב שמבינים אחרים שהמצב שלהם פשוט שונה לחלוטין! אני לא אומרת, יש מקום בעולם גם למי שחכתה ארבעה חודשים מותר לה להרגיש שזה היה לה מאתגר. אבל בשום צורה לא לחשוב שהיא הרגישה או מבינה את ההרגשה של מי שמחכה שנים לילד ראשון. או שלוש שנים לילד שני. קיצר זה היה לא לעניין. ולגיטימי מה שאת מרגישה!! 

ממש הבנת אותי! וגרמת לי לחייך אז תודה רבה

תודה רבה על ההזדהות!! עוזרות לי להירגע מזה...

חסרי טאקט בעולם

ויש אנשים שנפלט להם בטעות

יצא לי לדבר עם 2 נשים, אני ועוד אחת בהריון והשלישית אין לנו מושג מה הסטטוס שלה

ודיברנו על הקושי של ההריון

ואחר כך דיברתי רק עם השניה שבהריון והגענו למסקנה שיכול מאוד להיות שיצאנו חסרות טאקט

אנחנו לא מכירות אותה

לא שאלנו אותה שום שאלה עליה

דיברנו ביננו על הקושי שלנו

אבל אם היא מחכה זה יכול לצאת מאוד חסר טאקט

אז מי שיצא לה להיפגע בכאלה מקרים ממש ממש סליחה

לפעמים מי שפוגעת לא מתכוונת בכללללל

הכנתי מרק, פיצות אישיות לילדים, לחם שום למבוגרים, כמה סלטים, גבינות, לזניה

התחלנו באוכל.

ואז הילד עמד על כסא

נתנו לו ציצית וכיפה מתנה

הסברנו מה זה חלאקה (לילד עצמו עשינו הכנה ארוכה מראש)

כל אחד בא וגזר תלתל. מהסבא רבה עד הבן דוד הקטן..

הוא קיבל כל מיני מתנות

ואז עוגה וקינוח

פיצה בורקסים ירקות גבינות (אולי פשטידות וסלטים, לא זוכרת)

גזרנו שיער,הקראנו נוסח לחלאקה שהורדתי מאחד האתרים

עשינו לילדים בועות סבון גדולות בחצר

ונראה לי יצירה כלשהי

לפני שכולם הגיעו הלכנו לרב שיגזור תלתל ויברך אותו

היינו בערך כמוכם מבחינת מבוגרים והרבה יותר ילדים.

זה היה בחורף והכנתי 2 מרקים, פשטידות אישיות, סלטים

ובהמשך קפה ועוגות.

הטקס עצמו עשה אבא שלי עם לוח אותיות ודבש.

זה לבד מרכז עניין.

לילדים קניתי משחקים ויצירות בהכל בשקל. לא היתה תוכנית מיוחדת.

(עוד לא היו אז בני דודים לילדים שלנו...)

בעצם קודם כול נסענו לקבר של צדיק באזורנו, ואז התכנסנו אצלנו בבית.

לא זוכרת איזה אוכל הכנו בדיוק, אבל לא משהו מורכב מדי.

כל אחד התכבד לגזור תלתל לילד/ים, חילקנו מתנות, אכלנו - וזהו בערך.

היה נחמד ומספק בשבילנו.

(כשחגגנו לבן הקטן כבר היו בני דודים, אבל הייתה קורונה אז "הזמנו" אותם להשתתף מרחוק בזום...)

לק"י

וממרחים שילדים אוכלים.

ככה שלא יצאו רעבים. בעיקר שהם גרים רחוק.

ומזל טוב!!

לא עשיתי בבית אבל אם יש לך מקום בבית אפשר להביא מצנח (השאלתי מהגן של הילד) 

כשיש הרבה ילדים זה מאוד נחמד.. 

המצנח שלנו היה ללא חור אז הילד נכנס פנימה והקטנים (בעיקר הגדולים הקפיצו אותו.. 

אה ויחד עם המצנח קיבלתי מהגן גם כאלה של מעודדות- בזה הילדים פחות השתמשו... 

בנוסף קניתי כל מיני אביזרים לילדים בזמן השירים שירקדו- מקלות כאלה שעושים אורות, כובעים צבעוניים, שרשראות כאלה.. משקפיים.. בחנות של השקל.. הילדים נהנו ממש!! 

היו בלונים- אז זה גם העסיק קצת את הילדים. 

שירים ולהרים אותו על הכיסא.. 

מזל טוב! 

אם יש לך מקום

אחותי עושה באיזה פארק יש שם מתחם קטן שאפשר להשכיר אז זה גם רעיון לעשות במקום כזה

בעיניי לעשות בבית זה מהמם

ולגבי לכבד את האנשים יופי שאת חושבת על זה

אנשים באמת טורחים ובאים

(אנחנו באנו לחלאקה מעל שעה נסיעה, כל המשפחה מ2 הצדדים והבית היה קטןןןןןןןן, האמא התעקשה שהיא עושה בבית, בפועל לא היה מקום לזוז ובעיניי זה היה לא מכבד בכלל

טרחנו נסענו באנו בסוף בקושי היה איפה לשבת בלחץ, היה עדיף שלא)

באו המשפחות (חלקם)

וחברים מהשכונה

הכנו פריקסה, ירקות ופיצה

שירים ריקודים, גוזרים את השיער ועוגות לקינוח

היה ממש נחמד זכור עד היום לטובה💜

קנינו כדורי פלאפל מוכנים, להכין בתנור

פיתות

חומוס, טחינה, מטבוחה

סלט ירקות

כרוב חתוך של חסלט

צ'יפס

מלפח"צ

שתיה

הכנתי עוגת קרמבו ללא גלוטן לקינוח

הכנו מזכרת מהממת לכל משפחה שבאה. ברכת הבנים חרוטה על פרספקס. 

יצא מושלם! 

אם לתועלת כותבת כאן מאיפה, אם לא מתאים המנהלות יכולות לערוך..

DOLB - Laser works & art | שירותי חריטה בלייזר מקצועיים

נראלי זהו בגדול אם אני זוכרת נכון.

תכננתי להכין שקיות הפתעה לילדים, קניתי שקיות משולשות, תכננתי להכניס מרשמלו, סוכריות שוקולדים אבל לא הספקתי.
 

הרב של בעלי בא, אמר כמה דברים וגזר ראשון תלתל

אח"כ כל אחד גם גזר וברך אותו.

לא הספקתי להתארגן על לוח אותיות,

אז קניתי אותיות מגנטיות,

סידרתי אותן על לוח מגנט גדול ובמרכזן שמתי קערית עם דבש ואמרנומאיך זה קשור, הוא טעם מהדהד

מתנות וזהו בגדול נראלי.

ואז יוצא גם טעים, גם מושקע, גם ביתי, גם לא ביתי

ופחות עבודה.

למשל:

2 סוגי מרק (מרק כתום ומרק בצל) עם תוספות קנויות:

קרוטונים, שקדי מרק, גבנצ וכו'.

בגטים/ בייגלים קנויים עם גבינות קנויות ודגים קנויים וסלטים ביתיים או סלטים חצי ביתי חצי קנוי.

מגש ירקות ביתי עם רטבים קנויים.

אנטיפסטי בתנור.

אפשר להזמין מגש סושי, או פיצות לילדים וכד'

ולהכין פשטידות ופוקצות לעבות את הארוחה.

יש כמה אפשרויות איך לשלב, שיהיה עשיר באוכל ולא הכל רק ביתי שזה באמת הרבה עבודה.

גם בסלטים אפשר לקנות תערובת ירקות גוש קטיף שרק צריך לערבב עם רוטב.

מזל טוב!

רק מקודם הצלחתי להיכנס לפורום ולראות את התגובות שלכן, ממש מעריכה את הפירוט.

נתתן לי הרבה רעיונות לאוכל ולחגיגה עצמה.

לגבי המקום- בעזרת ה' אמורים לעבור חודש לפני לדירה עם סלון גדול ומרפסת ככה שיהיה מקום לכולם.

לגבי האוכל- נראה לי אני אלך על חלבי- פרווה, זה יוצא אוגוסט ובשרי מרגיש לי כבד מידי. אני אצטרך לתכנן תפריט עם הכנות פשוטות יחסית ושרובו יהיה מדברים קנויים או דברים שאפשר להכין ערב לפני. אני לא יכולה לעמוד במטבח ולבשל, עושה בעיקר דברים בישיבה ובעלי מבשל לפי ההסברים שלי. וגם זה לא תמיד מתאפשר לי.

ביום החלאקה עצמו אני מתכננת להביא את העוזרת ואת הבייביסיטר כדי שיעזרו עם הילדים והארגון בשעות שלפני.

אתן חושבות שבסדר שקודם יהיה הטקס עצמו ורק אחר כך האוכל? הרבה פעמים אחרי אוכל עייפים ואין כח לכלום😅 ככה ישר כשהילדים יסיימו לאכול הם יוכלו לצאת למרפסת ולשחק שם/ לעשות יצירות/ לרקוד בלי לחשוש שהם יתלכלכו לפני הטקס.

רק שיתחיל בשעה הגיונית. שלא יהיו מורעבים😅

הגיוני מאוד קודם טקס ואז אוכל

אפשר לקנות בייגלים וגבינות טעימות

ולחתוך ירקות ותוספות וכו'

זה ארוחה חלבית קלילה וקנויה

בבוקר הלכנו לרב שיברך אותו ויגזור תלתל ראשון.

אח''צ המשפחה הגיעה.

הכנו עוגיות אותיות, פעם אחת מוכנות ופעם שניה כשהיו ילדים יותר גדולים כבר אז עם שני סוגי ציפויים סוכריות והם קשטו בתור פעילות.

דברנו קצת על ההתרגשות שהוא גדל וכו', כל אחד שרצה גזר תלתל ואז אמא של בעלי ספרה אותו. אפשר גם יום אח''כ לקחת למספרה.

כיפה וציצית מקושטת.

מבחינת אוכל: פיצות קנויות- קל סוגר פינה עם הילדים,  לחמים קנויים יותר בריאים לגדולים, ממרחים קנויים, סלט, מרק, אפשר גם סלט טונה וסלט ביצים. קצת שתיה.

ממש נחמד וקליל יחסית. בתכלס להכין רק שלושה סלטים באותו יום. מרק עוגיות וציפויים מראש אולי תשלמי למישהי שתכין. ובתכלס לא חייב ציפויים ולא מרק. סתם אצלנו זו היתה הפעילות לילדים.   

העוגיות בתור הקינוח. אבל אפשר עוד משהו אם רוצים.