אני לא מכירה את הילדה, אבל לדעתי יש משהו רגשי ברקע שקשור להכל: חוצפה, מריבות, סירוב לחגוג וגם חוסר היציבות - רגע רוצה ורגע לא...

ילד לא נהנה להיות החוצפן והמעליב וכל ילד רוצה מסיבה. נראה שהיא אומרת לכם בדרכים האלו: הי שימו לב יש בעיה איתי... לא טוב לי... (כמובן שזה לא אשמת אף אחד יש ילדים כאלו שצריכים קצת יותר או אחר...)

למעשה, בענין המסיבה, הייתי לוקחת אותה לשיחה כיפית ולא שיפוטית עם אמא, בגובה העיניים ובזמן טוב - לא אחרי חוצפה או מריבה, והייתי אומרת כמה רצינו לשמח אותך, אנחנו רוצים לחגוג לך בצורה שתהיה לך נעימה, שאת תהיי הנסיכה לערב אחד... לספר לה קצת מה תכננתם (חלק להשאיר בהפתעה) ולשאול את דעתה. אולי היא חוששת / מתביישת במשהו מהחברות? זה גיל מורכב בנושא החברתי, נדמה לי שבשיחה פתוחה היא תגיד מה היא לא רוצה שיהיה ומה כן. השדר ברור: אנחנו אוהבים אותך ומכבדים את רצונותייך, ורוצים לעשות לך טוב...

בהצלחה רבה במסיבה ותמיד!!!

"אין ילד קשה, יש ילד שקשה לו"

לילה טוב!

או ערב כיפי ארוך ואחכ על גלידה

יכולה להניב תוצאות גם לעניין סיבת ההתחצפות (סימפטום בלבד)

וגם לבירור עניין המסיבה.( המצב איקס ולכן אנקום בהם עם וואי נניח)

זה רק השערה וכו'

רק עם ההורים בקברי צדיקים ואכ"כ אכלנו במסעדה ופינקו... אולי זה יכול לעשות הרגשה טובה... ואחרי כמה זמן עשו לי מסיבה גדולה...

גם אם היא תצטער על זה , זו היא שבחרה. חשוב לתת לילד לבחור. 

מאחר ובעצם ביטלתם את רצונה, עכשיו צריך לעשות שיחה ולהגיד לה , שלא תהיה בת מצווה , ואכן לא לחגוג בת מצווה. 

אם היא מאוכזבת , אז היא תצטרך להתמודד עם עצמה , וזה שיעור חשוב ביחסים עם בני אדם לדעתי. חשוב לראות אחד את השני , וחשוב לא לשחק משחקים מיותרים .

אם את לא רוצה בת מצווה- נכבד את רצונך .

אם את רוצה -נעשה לך . 

זה פשוט עד כדי כך , ואין כאן מה לסבך . 

אם בתור אימא , לך חשוב לציין את יום הולדתה של ביתך -קחי את בעלך למסעדה ותחגגו ביחד . אין מקום להצטער. אלו הם חייך ואלו החיים שלה . אולי היית שמחה לו היו חוגגים לך יום הולדת , או בת מצווה בהפתעה , אבל היא אדם אחר . אני למשל ממש לא אוהבת מסיבות הפתעה. עשו לי אחת כזו בשנה שעברה . כמובן ששיתפתי פעולה , אבל בפנים חיכיתי שזה ייגמר כבר. ולא הרגשתי רצון לחגוג אלא רצון להתכנס בתוך עצמי. אפשר לומר שהמסיבה היתה עבורי משהו שהוא בין ארוע מעיק , לארוע מצער , שבו אני עוד צריכה להעמיד פני עליזה....

יכול להיות , שאם הבת שלך תראה , שאת מתייחסת אליה כבוגרת, ושלהחלטות שלה לגבי חייה יש משקל -היא גם תתחצף פחות. 

שונא מסיבות הפתעה, זה רק גורם למבוכה ולאי נעימות ואני לא נהנה מזה בכלל.
אז לדעתי צריך להתחשב ברצונותיה ולעשות משהו שהיא תאהב כי בסוף בסוף זה היה שלה..

אני לא רציתי בת מצווה, אבל אף אחד לא התייעץ איתי.

השתדלתי להראות להורים שאני לא רוצה, וזה לא עזר.

כנראה בגלל שאני הבכורה, הם לא הבינו.

בסוף הייתה בת מצווה עם 40 בנות באולם בית ספר.

אבל אני יצאתי עם טעם רע מכל הסיפור.

אפילו לאלבום תמונות לא טרחתי לדאוג.

אני פשוט לא אוהבת מסיבות, בטח לא עם חברות.

יש יצורים כאלו!!!!

וצריך להתייחס אליהם!!!!

ראיתי את הנושא בלמעלה של הפורומים ואמרתי לעצמי שאני חייבת להגיב, אז תרשו לי להתערב רק לפעם אחת

לא מזמן הייתה לי בת מצווה,
ואני כמו הבת שלך לא רציתי שיחגגו לי, למה? גם בגלל החברות, אפשר לומר שפחדתי מהן שאחרי הבת מצווה שלי הן ירכלו עלי וכאלה.. כי כל חברותי עשו באולמות עם קטריינג ודיג'יי וממש ממש מושקע.. ושלי הייתה במועדון צפוף עשיתי רק לחברות בלי קטריינג ואח שלי היה אחראי על השירים, עשינו ציפס נקנקיות ופסטה ו2 סוגי סלטים ושתיה,
בערב האירוע הסתבר שהכנו קצת אוכל אבל זה לאמשנה.. באמצע הבנות יצאו מהמועדון לסם לבחוץ להתרענן..
ונשארו רק מספר בודדות במעודון כדי לרקוד.. ורק כשהבאנו את המנה אחרונה אז כולם ניזכרו להכנס..
קיצר הם לא זרמו בכלל! המסיבה התחילה ב19 וחצי והסתיימה ב21:00 (!!!) 

ואני? אני הייתי עצבנית בכל המסיבה שלי, למה? כי לא רציתי אותה וגם עכשיו אני מתחרתת שחגגתי אותה!
טוב יאומר לזכות הורי שלא עיתקשתי שלא לעשות חגיגה אמרתי את זה פעם אחת וזהו.

ממליצה לך לא לעיתקש איתה.. היא לא רוצה לא צריך..  חבל סתם לעשות לה בכוח..

 

ושוב סליחה שחדרתי לפורום הזה..

והן עוד אומרות לי "מחר אני הולכת לטעימות" ואני בשוק! מה את מתחתנת??

אבל אני עשיתי רק לחברותי. כיתה ושבט 60 בנות בערך..
באולם חתונות עשית??

אני חושבת שזו סתם הגזמה..
אבל איך שתרצי..

בשביל 150 אורחים עשית בחתונות?!

וואלה,

ואל תצטערי.

בת מצוה באולם וקייטירינג וכו' - זה באמת לא קשור בדיוק לכוונה המקורית של הענין. אפילו שבאותו זמן לא נעים כ"כ, כי "כולן עושות"..

יכול להיות שעוד כמה שנים. את תזכרי את התוכן של מה זה בת מצוה, וגם שההורים לא חשבו שצריך לבזבז כך - ואצל החברות זה יהיה משהו שהיה "נוצץ לרגע"..

אני מניח, שכאשר תבין שאם היא תגיד לא, יבוטל מה שכבר תכננו - לא תמהר לומר כך.

חכו למועד הכי קורב שאפשר טכנית -

ותגידו לה בנחת:

כעת זה בידך.

אם את רוצה את ההפתעה, ממש נשמח לארגן לך.

אם תגידי שלא - זה שלך, ונבטל...

מה את אומרת?...

מניח שהיא תרטון משהו ותגיד: טוב, תעשו......

האם מאז כל פעם שהיא תתוכח עם אמא שלה היא תגיד:

תמיד הכרחת אותי לעשות דברים נגד רצוני

כי אם כן - מה עשינו???

זה אירוע חד פעמי. בדרך כלל, האמא הזו לא תארגן לה דברים "מאחורי הגב", אם לא הפתעה נעימה.

ב. לא מכריחה. שואלת אם רוצה או לבטל.

ג. שבת/בן תגיד/יגיד כך וכדומה  -זה סביר בכל מיני דברים, לצערנו.. אז היא תגיד. יש לקוות שפעם תגדל, תקבל שכל, ותאמר להורים תודה רבה על המאמצים להיטיב עימה.

וגם אם לא, אנחנו לא מגדלים ילדים בהבטחה שאכן נקבל את הכרת הטוב המתאימה. כמו עוד מעשים טובים - עושים כי כך נכון..

אני לא מכיר ולא יודע מה המצב במקרה הזה, אבל הבר מצווה שלי לא זכורה לי כחוויה משמחת אלא כארוע מטריד ומביך.

צריך להיות רגישים לילדה ואם היא לא רוצה אז ממש לא כדאי להחליט בשבילה. זה ארוע שלה ולא של ההורים.

אני היום בן 33 ואני עדיין זוכר זאת באופן חזק כמעליב ופוגע.

(אגב הורי השקיעו רבות בארוע ועד היום הם גאים בזה ) 

אני חושבת שממש כדאי ללכת לייעוץ לסדר את הדברים. אם תרצי פני אלי באישי.

ובכל מקרה:

השאלה לדעתי היא בשביל מה עושים בת מצווה?

בשביל לשמח את הילדה? אם משמח אותה שלא עושים בת מצווה- אז לא...

(אני בכלל שמה סימן שאלה למה אתם צריכים להתאמץ כל כך לשמח ילדה שמתחצפת ומעליבה את האחים שלה...)

זה נראה שאתם נורא מנסים לרצות אותה, והיא כמובן נשארת לא מרוצה ולא משנה מה תעשו.

(תארי לעצמך שאתם תעשו משהו והיא תהיה מרוצה- מה יקרה? אתם תרגישו טוב עם עצמכם ותפסיקו לרוץ אחריה ולרצות אותה... חבל. עדיף להשאר במקום הלא מרוצה, שימשיכו לרוץ אחרי...)

במקרים כאלה צריך פשוט להפסיק לנסות. זה עסק שלה- השמחה וההנאה שלה.

צריך "יעוץ". היא מתארת מציאות שנראית נורמלית למדי לגיל.

ב. אכן, עושים אם משמח. אבל אם הורים אומרים שמכירים את הילדה ובסוף תשמח.. וגם היא עצמה, שכבר יודעת, אומרת רגע כך ורגע כך, אז צריך סבלנות ומתינות.

ג. מה פירוש "למה אתם צריכים להתאמץ כ"כ לשמח ילדה שמתחצפת ומעליבה את האחים שלה"?... ה' לא מתאמץ לשמח אותנו למרות כל מיני דברים?.. זו ילדה שמתחילה גיל ההתבגרות, התנהגות לא-נדירה, והדרך לטפל ב"חוצפות" אינה ע"י הוספת מכאוב על בלבוליה וקשייה.  בחוצפה ועלבונות, מטפלים בפני עצמם, שמאל דוחה וימין מקרבת. וה"שמאל דוחה" זה רק אמצעי, כדי להשאיר מודעות בסיסית לגבולות הנכונים, ובשיעור המינימלי ההכרחי.

ד. אני לא ראיתי בהודעתה, שהם מאד מנסים לרוץ אחריה כדי לרצות אותה. אלא הורים שמכירים את הבת, ומבינים שיש מעבר לאותו רגע.

כל מי שאני מכירה בגיל הזה שמתחצפת - זה ממש לא באשמתה. אין ילד רע.

אם ילדה מתחצפת זה כי היא צריכה עזרה, בדומה לחולה שצועק לרופא.

אני מרחמת על הילדות שלך. כי הן לא מרגישות שאמא אוהבת אותן.

ילדה בגיל הזה, מבחינתה קיים: הבנה=אהבה.

אם אמא לא מבינה אותה ואת צרכיה (לפחות לדעת הילדה) = אמא לא אוהבת!!!!!!

זה מה שאת רוצה לתת לילדות האלה???

אני יודעת שאחר כך, כשגדלים, מתפקחים ומבינים. אבל חבל על השנים היפות הללו שילכו לאיבוד בגלל חוסר הקשבה והבנה.

סליחה שאני מבקרת אותך, אני אפילו לא בת 15. אבל את חייבת לשמוע את הצד שכנגד, כדי להבין את הבת, ולעזור לה.

הילדה שלי למדה מהר מאד לומר -"את שברת לי את הלב" , "את שיגעת לי את המוח". למדה מהסבתא , שהרגשות שלה תלויים באנשים אחרים .

אני בצער חוזרת ואומרת לה -אף אחד לא עצבן אותך , את התעצבנת וכיוצא באלו. ...

וזה בלי לדבר על התוצאות המזיקות של הגישה

אולי היא רוצה אירוע קטן יותר בסגנון של סדנא- יתוך פירות וירקות, תכשיטנות, אפיה וכד'.

כך תוכלו להשקיע סכום כסף בסדנא שווה, אולי אפילו קצת מקצועית. החברות תשמחנה והבת שלך

תרגיש בנוח יותר מאשר באירוע גדול והמוני.

למשפחה אפשר לשאול אם היא תרצה רק קבלת פנים שלא מחייבת לשבת כמה שעות. בלי חברות.

אופי התנהגותה יכול להרוס הכל. יש שתי אפשרויות: א. לבטל בכדי לא להתפדח. ב. להכין תכנית מגירה אם העלמה לא תרצה להשתתף. את החגיגה תעשו לעצמכם ולמשפחה בלעדיה. מה שבעצם אומר. שאפשר לומר לה שאת החגיגה אתם עושים בכל מקרה, לתת לה את האפשרות לא לבוא. אבל לומר לה שאם היא באה, היא חייבת להשתתף כמו בן אדם. לבטל עדיף. לא רוצה לא צריך. החוצפה וההעלבות מצריכים טיפול נפרד. כדאי לעקוב.   

לא רוצה אז לא.

הילדה הזו צריכה חינוך ואתם זקוקים להדרכה

גם אני בתקופה הזאת הייתי עצבנית ואמרתי שאני לא רוצה ושיניתי את דעתי פעם ביומיים, קורה.

בסוף מאד שמחתי שכן עשו מסיבה אז אם אתם מכירים אותה כאחת שתהנה לכו על זה.

בקשר לחוצפה וכו' יכול להיות שמשהו (אפ' קטן) מציק לה, תצאי איתה ותדברו.

לדעתי, תסבירו לה למה כדי לה לעשות,מה החשיבות של זה,תזכירו לה כמה היא  נהנתה בבת מצוות של החברות ,ואם היא לא הייתה רוצה אחת כזאת. תסבירו לה כמה זה כיף.. ואם היא אומרת שהיא בכל זאת לא רוצה,אז תגידו לה שזה בחירה שלה. אבל בגלל שזה בת מצווה וזה עדין גיל שצריך לעשות בו משהו...תעשו לה משהו מטעם המשפחה-תקשטו לה את החדר או תביאו לה מתנה מהמשפחה או אפילו תוציאו אותה לאיפה שהיא רוצה...כדי שעדין יהיה לזה משמעות שזה לא סתם עוד אירוע...

ועוד כל מיני עיכובים.

נסענו רק המשפחה המצומצמת לטיול משותף. בארץ. טיול, לא מסיבה. אבל דאגנו לכל מיני הפתעות קטנות במהלך הטיול. לא אנשים שמגיעים. וזה היה מקסים.

נסו להציע לה טיול...

משהו עובר עליה, אולי סתם גיל ההתבגרות או אולי משהו אחר.

וזה שהיא אומרת לפעמים שהיא לא רוצה נשמע כמו התנהגות "דווקאית" טיפוסית.

היא רוצה לעצבן אתכם, לזעזע ולסחוט תשומת לב.

היא לא באמת רוצה שתבטלו!

איכשהו זה נראה לי יותר הגיוני.

וביטל של ארוע משמעותי כזה שיש פעם בחיים הוא אבדה. היא תצטער מאד. ואולי גם תכעס עליכם מאד כי יש לה איזה הנחה סמויה שבסוף אתם יודעים שהיא כן רוצה גם כשהיא אומרת שלא.

זה מה שאני הייתי עושה. על סמך ההתנהגויות של מי שסביבי וגם שלי בעצמי..

שעדיף לא לשחק משחקים. כלומר , אני חולקת עלייך.

את רוצה בת מצווה? - נעשה לך

את אומרת שאת לא רוצה ? - לא נעשה

אנחנו ההורים איננו קוראי מחשבות. החגיגה זה לא מה שחשוב . מה שחשוב , זה קבלת המצוות -ואת זה אפשר לעשות עם או בלי חגיגה. לי למשל לא חגגו בת מצווה.

אם הילדה מניחה , שההורים יודעים שהיא כן רוצה למרות שהיא אומרת שהיא לא רוצה -אז הגיע הזמן , שהיא תיקח אחריות על מה שהיא חושבת ועל מה שהיא אומרת.

המשחקים האלו לא בריאים לקשרים בין אנשים לדעתי.

כאן אני לא מכירה את הנסיבות ואת הנפשות הפועלות.

אבל עדיין מחזיקה בעמדתי.

הייתי אומרת לילדה : אם את לא מצליחה לומר לנו מה את רוצה -

אז זו הזדמנות בשבילך  ללמוד. זה אולי יכאב, אבל כשההורים יציעו בשנה הבאה לחגוג יום הולדת , היא תדע מה לומר.

לשיטתי בת מיצווש , זה משהו של התקופה האחרונה . בת מצווה זה אומר לפעמים הדלקת נרות בשבת , אולי הפרשת חלה , אולי דברים אחרים . המסיבה היא סוג של עטיפה למשהו עמוק יותר, וזו דעתי. 

"אמא , אני עושה את זה כי את מכריחה אותי!"

אז לפעמים אני אומרת -נכון אני מכריחה אותך , וזה בסדר גמור . אני פה האמא!

ולפעמים אני אומרת לה -את רוצה ? תאכלי/תעשי. את לא רוצה -אל תעשי!

אני מאמינה , שככה אני מחזקת אצלה את ההבנה , איפה הרצון שלה נמצא. לא שהכל ברור לי, אבל לדעתי ילד צריך להבין , שיש משקל למה שהוא אומר,  ויש גם להורים רגשות , ואי אפשר לשחק איתם . 

אם אומרים לה , נחסית שכמותך , לא נעשה לך! אז בוודאי שזה מרחיק .

אם אומרים לה בעדינות ,או אפילו כותבים מכתב -את כבר נערה בוגרת , ואנחנו סומכים עלייך , שאת יודעת מה את רוצה ולא רוצה. מאחר וביקשת שלא נעשה לך , אנחנו מכבדים את רצונך ולא תהיה בת מצווה.

אוהבים אותך כפי שאת , אבא ואמא .

אז זה מקרב מאד וגם מחזק את האישיות שלה. היא לא פרח קיר . היא לא משהו להראות לשכנים . היא אישיות . יש לה רצון משלה , העדפות משלה. צריך לכבד אותן. 

בס"ד

לא לכתוב את זה כאילו כבר סגור שאין,

אלא לאחר הבעת האהבה וההערכה הייתי מוסיפה,

שלכתחילה כל המטרה של מסיבה זה כדי לשמח אותה

ואם לא זה מה שישמח אותה ביום בת המצווה שלה, אז ההורים ישמחו שתאמר מה כן.

שהם נותנים לה זמן לחשוב על זה, וההחלטה היא רק שלה כי סומכים עליה שהיא יודעת מה משמח אותה, הכי טוב, וכמובן לסיים יפי כפי שכתבת

תודה לכולם על העצות!

יום לפני החגיגה הלכנו ההורים להתייעצות מקצועית

והתובנה שאיתה יצאנו משם שצריך לכבד אותה!

החגיגה היתה מוצלחת והכלה שיתפה פעולה אבל מזה למדנו כמה דברים חשובים-

כמה חשוב לשתף ולכבד את ילדנו ולא תמיד החשיבה שלהם היא כמותנו

ועדיין זה לא נורא ומותר לכול אחד מאיתנו לחשוב ולהרגיש ולרצות דברים אחרים.

בשורות טובות לכולם!!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....