שלום,
בתי חוגגת יום הולדת 12.
היא מסרבת לחגוג בת מצווה.
למרות זאת אנו החלטנו לחגוג לה מסיבת בת מצווה עם המשפחה והחברות הקרובות בהפתעה.
כי אנו מכירים את אופייה ויודעים שבסוף היא תשמח ותהנה...
וכמו כן מתחצפת אלינו ומעליבה את אחיה בתדירות רבה.
בסוף היא גילתה שאנו עושים לה.
לרגע היא שמחה ולרגע כועסת ואינה רוצה.
האם לבטל הכל?
אני לא מכירה את הילדה, אבל לדעתי יש משהו רגשי ברקע שקשור להכל: חוצפה, מריבות, סירוב לחגוג וגם חוסר היציבות - רגע רוצה ורגע לא...
ילד לא נהנה להיות החוצפן והמעליב וכל ילד רוצה מסיבה. נראה שהיא אומרת לכם בדרכים האלו: הי שימו לב יש בעיה איתי... לא טוב לי... (כמובן שזה לא אשמת אף אחד יש ילדים כאלו שצריכים קצת יותר או אחר...)
למעשה, בענין המסיבה, הייתי לוקחת אותה לשיחה כיפית ולא שיפוטית עם אמא, בגובה העיניים ובזמן טוב - לא אחרי חוצפה או מריבה, והייתי אומרת כמה רצינו לשמח אותך, אנחנו רוצים לחגוג לך בצורה שתהיה לך נעימה, שאת תהיי הנסיכה לערב אחד... לספר לה קצת מה תכננתם (חלק להשאיר בהפתעה) ולשאול את דעתה. אולי היא חוששת / מתביישת במשהו מהחברות? זה גיל מורכב בנושא החברתי, נדמה לי שבשיחה פתוחה היא תגיד מה היא לא רוצה שיהיה ומה כן. השדר ברור: אנחנו אוהבים אותך ומכבדים את רצונותייך, ורוצים לעשות לך טוב...
בהצלחה רבה במסיבה ותמיד!!!
"אין ילד קשה, יש ילד שקשה לו"
לילה טוב!
גם אם היא תצטער על זה , זו היא שבחרה. חשוב לתת לילד לבחור.
מאחר ובעצם ביטלתם את רצונה, עכשיו צריך לעשות שיחה ולהגיד לה , שלא תהיה בת מצווה , ואכן לא לחגוג בת מצווה.
אם היא מאוכזבת , אז היא תצטרך להתמודד עם עצמה , וזה שיעור חשוב ביחסים עם בני אדם לדעתי. חשוב לראות אחד את השני , וחשוב לא לשחק משחקים מיותרים .
אם את לא רוצה בת מצווה- נכבד את רצונך .
אם את רוצה -נעשה לך .
זה פשוט עד כדי כך , ואין כאן מה לסבך .
אם בתור אימא , לך חשוב לציין את יום הולדתה של ביתך -קחי את בעלך למסעדה ותחגגו ביחד . אין מקום להצטער. אלו הם חייך ואלו החיים שלה . אולי היית שמחה לו היו חוגגים לך יום הולדת , או בת מצווה בהפתעה , אבל היא אדם אחר . אני למשל ממש לא אוהבת מסיבות הפתעה. עשו לי אחת כזו בשנה שעברה . כמובן ששיתפתי פעולה , אבל בפנים חיכיתי שזה ייגמר כבר. ולא הרגשתי רצון לחגוג אלא רצון להתכנס בתוך עצמי. אפשר לומר שהמסיבה היתה עבורי משהו שהוא בין ארוע מעיק , לארוע מצער , שבו אני עוד צריכה להעמיד פני עליזה....
יכול להיות , שאם הבת שלך תראה , שאת מתייחסת אליה כבוגרת, ושלהחלטות שלה לגבי חייה יש משקל -היא גם תתחצף פחות.
שונא מסיבות הפתעה, זה רק גורם למבוכה ולאי נעימות ואני לא נהנה מזה בכלל.
אז לדעתי צריך להתחשב ברצונותיה ולעשות משהו שהיא תאהב כי בסוף בסוף זה היה שלה..
אני לא רציתי בת מצווה, אבל אף אחד לא התייעץ איתי.
השתדלתי להראות להורים שאני לא רוצה, וזה לא עזר.
כנראה בגלל שאני הבכורה, הם לא הבינו.
בסוף הייתה בת מצווה עם 40 בנות באולם בית ספר.
אבל אני יצאתי עם טעם רע מכל הסיפור.
אפילו לאלבום תמונות לא טרחתי לדאוג.
אני פשוט לא אוהבת מסיבות, בטח לא עם חברות.
יש יצורים כאלו!!!!
וצריך להתייחס אליהם!!!!
ראיתי את הנושא בלמעלה של הפורומים ואמרתי לעצמי שאני חייבת להגיב, אז תרשו לי להתערב רק לפעם אחת
לא מזמן הייתה לי בת מצווה,
ואני כמו הבת שלך לא רציתי שיחגגו לי, למה? גם בגלל החברות, אפשר לומר שפחדתי מהן שאחרי הבת מצווה שלי הן ירכלו עלי וכאלה.. כי כל חברותי עשו באולמות עם קטריינג ודיג'יי וממש ממש מושקע.. ושלי הייתה במועדון צפוף עשיתי רק לחברות בלי קטריינג ואח שלי היה אחראי על השירים, עשינו ציפס נקנקיות ופסטה ו2 סוגי סלטים ושתיה,
בערב האירוע הסתבר שהכנו קצת אוכל אבל זה לאמשנה.. באמצע הבנות יצאו מהמועדון לסם לבחוץ להתרענן..
ונשארו רק מספר בודדות במעודון כדי לרקוד.. ורק כשהבאנו את המנה אחרונה אז כולם ניזכרו להכנס..
קיצר הם לא זרמו בכלל! המסיבה התחילה ב19 וחצי והסתיימה ב21:00 (!!!)
ואני? אני הייתי עצבנית בכל המסיבה שלי, למה? כי לא רציתי אותה וגם עכשיו אני מתחרתת שחגגתי אותה!
טוב יאומר לזכות הורי שלא עיתקשתי שלא לעשות חגיגה אמרתי את זה פעם אחת וזהו.
ממליצה לך לא לעיתקש איתה.. היא לא רוצה לא צריך.. חבל סתם לעשות לה בכוח..
ושוב סליחה שחדרתי לפורום הזה..
ואל תצטערי.
בת מצוה באולם וקייטירינג וכו' - זה באמת לא קשור בדיוק לכוונה המקורית של הענין. אפילו שבאותו זמן לא נעים כ"כ, כי "כולן עושות"..
יכול להיות שעוד כמה שנים. את תזכרי את התוכן של מה זה בת מצוה, וגם שההורים לא חשבו שצריך לבזבז כך - ואצל החברות זה יהיה משהו שהיה "נוצץ לרגע"..
אני מניח, שכאשר תבין שאם היא תגיד לא, יבוטל מה שכבר תכננו - לא תמהר לומר כך.
חכו למועד הכי קורב שאפשר טכנית -
ותגידו לה בנחת:
כעת זה בידך.
אם את רוצה את ההפתעה, ממש נשמח לארגן לך.
אם תגידי שלא - זה שלך, ונבטל...
מה את אומרת?...
מניח שהיא תרטון משהו ותגיד: טוב, תעשו......
האם מאז כל פעם שהיא תתוכח עם אמא שלה היא תגיד:
תמיד הכרחת אותי לעשות דברים נגד רצוני
כי אם כן - מה עשינו???
זה אירוע חד פעמי. בדרך כלל, האמא הזו לא תארגן לה דברים "מאחורי הגב", אם לא הפתעה נעימה.
ב. לא מכריחה. שואלת אם רוצה או לבטל.
ג. שבת/בן תגיד/יגיד כך וכדומה -זה סביר בכל מיני דברים, לצערנו.. אז היא תגיד. יש לקוות שפעם תגדל, תקבל שכל, ותאמר להורים תודה רבה על המאמצים להיטיב עימה.
וגם אם לא, אנחנו לא מגדלים ילדים בהבטחה שאכן נקבל את הכרת הטוב המתאימה. כמו עוד מעשים טובים - עושים כי כך נכון..
אני לא מכיר ולא יודע מה המצב במקרה הזה, אבל הבר מצווה שלי לא זכורה לי כחוויה משמחת אלא כארוע מטריד ומביך.
צריך להיות רגישים לילדה ואם היא לא רוצה אז ממש לא כדאי להחליט בשבילה. זה ארוע שלה ולא של ההורים.
אני היום בן 33 ואני עדיין זוכר זאת באופן חזק כמעליב ופוגע.
(אגב הורי השקיעו רבות בארוע ועד היום הם גאים בזה )
אני חושבת שממש כדאי ללכת לייעוץ לסדר את הדברים. אם תרצי פני אלי באישי.
ובכל מקרה:
השאלה לדעתי היא בשביל מה עושים בת מצווה?
בשביל לשמח את הילדה? אם משמח אותה שלא עושים בת מצווה- אז לא...
(אני בכלל שמה סימן שאלה למה אתם צריכים להתאמץ כל כך לשמח ילדה שמתחצפת ומעליבה את האחים שלה...)
זה נראה שאתם נורא מנסים לרצות אותה, והיא כמובן נשארת לא מרוצה ולא משנה מה תעשו.
(תארי לעצמך שאתם תעשו משהו והיא תהיה מרוצה- מה יקרה? אתם תרגישו טוב עם עצמכם ותפסיקו לרוץ אחריה ולרצות אותה... חבל. עדיף להשאר במקום הלא מרוצה, שימשיכו לרוץ אחרי...)
במקרים כאלה צריך פשוט להפסיק לנסות. זה עסק שלה- השמחה וההנאה שלה.
צריך "יעוץ". היא מתארת מציאות שנראית נורמלית למדי לגיל.
ב. אכן, עושים אם משמח. אבל אם הורים אומרים שמכירים את הילדה ובסוף תשמח.. וגם היא עצמה, שכבר יודעת, אומרת רגע כך ורגע כך, אז צריך סבלנות ומתינות.
ג. מה פירוש "למה אתם צריכים להתאמץ כ"כ לשמח ילדה שמתחצפת ומעליבה את האחים שלה"?... ה' לא מתאמץ לשמח אותנו למרות כל מיני דברים?.. זו ילדה שמתחילה גיל ההתבגרות, התנהגות לא-נדירה, והדרך לטפל ב"חוצפות" אינה ע"י הוספת מכאוב על בלבוליה וקשייה. בחוצפה ועלבונות, מטפלים בפני עצמם, שמאל דוחה וימין מקרבת. וה"שמאל דוחה" זה רק אמצעי, כדי להשאיר מודעות בסיסית לגבולות הנכונים, ובשיעור המינימלי ההכרחי.
ד. אני לא ראיתי בהודעתה, שהם מאד מנסים לרוץ אחריה כדי לרצות אותה. אלא הורים שמכירים את הבת, ומבינים שיש מעבר לאותו רגע.
כל מי שאני מכירה בגיל הזה שמתחצפת - זה ממש לא באשמתה. אין ילד רע.
אם ילדה מתחצפת זה כי היא צריכה עזרה, בדומה לחולה שצועק לרופא.
אני מרחמת על הילדות שלך. כי הן לא מרגישות שאמא אוהבת אותן.
ילדה בגיל הזה, מבחינתה קיים: הבנה=אהבה.
אם אמא לא מבינה אותה ואת צרכיה (לפחות לדעת הילדה) = אמא לא אוהבת!!!!!!
זה מה שאת רוצה לתת לילדות האלה???
אני יודעת שאחר כך, כשגדלים, מתפקחים ומבינים. אבל חבל על השנים היפות הללו שילכו לאיבוד בגלל חוסר הקשבה והבנה.
סליחה שאני מבקרת אותך, אני אפילו לא בת 15. אבל את חייבת לשמוע את הצד שכנגד, כדי להבין את הבת, ולעזור לה.
הילדה שלי למדה מהר מאד לומר -"את שברת לי את הלב" , "את שיגעת לי את המוח". למדה מהסבתא , שהרגשות שלה תלויים באנשים אחרים .
אני בצער חוזרת ואומרת לה -אף אחד לא עצבן אותך , את התעצבנת וכיוצא באלו. ...
אולי היא רוצה אירוע קטן יותר בסגנון של סדנא- יתוך פירות וירקות, תכשיטנות, אפיה וכד'.
כך תוכלו להשקיע סכום כסף בסדנא שווה, אולי אפילו קצת מקצועית. החברות תשמחנה והבת שלך
תרגיש בנוח יותר מאשר באירוע גדול והמוני.
למשפחה אפשר לשאול אם היא תרצה רק קבלת פנים שלא מחייבת לשבת כמה שעות. בלי חברות.
אופי התנהגותה יכול להרוס הכל. יש שתי אפשרויות: א. לבטל בכדי לא להתפדח. ב. להכין תכנית מגירה אם העלמה לא תרצה להשתתף. את החגיגה תעשו לעצמכם ולמשפחה בלעדיה. מה שבעצם אומר. שאפשר לומר לה שאת החגיגה אתם עושים בכל מקרה, לתת לה את האפשרות לא לבוא. אבל לומר לה שאם היא באה, היא חייבת להשתתף כמו בן אדם. לבטל עדיף. לא רוצה לא צריך. החוצפה וההעלבות מצריכים טיפול נפרד. כדאי לעקוב.
לא רוצה אז לא.
הילדה הזו צריכה חינוך ואתם זקוקים להדרכה
גם אני בתקופה הזאת הייתי עצבנית ואמרתי שאני לא רוצה ושיניתי את דעתי פעם ביומיים, קורה.
בסוף מאד שמחתי שכן עשו מסיבה אז אם אתם מכירים אותה כאחת שתהנה לכו על זה.
בקשר לחוצפה וכו' יכול להיות שמשהו (אפ' קטן) מציק לה, תצאי איתה ותדברו.
לדעתי, תסבירו לה למה כדי לה לעשות,מה החשיבות של זה,תזכירו לה כמה היא נהנתה בבת מצוות של החברות ,ואם היא לא הייתה רוצה אחת כזאת. תסבירו לה כמה זה כיף.. ואם היא אומרת שהיא בכל זאת לא רוצה,אז תגידו לה שזה בחירה שלה. אבל בגלל שזה בת מצווה וזה עדין גיל שצריך לעשות בו משהו...תעשו לה משהו מטעם המשפחה-תקשטו לה את החדר או תביאו לה מתנה מהמשפחה או אפילו תוציאו אותה לאיפה שהיא רוצה...כדי שעדין יהיה לזה משמעות שזה לא סתם עוד אירוע...
משהו עובר עליה, אולי סתם גיל ההתבגרות או אולי משהו אחר.
וזה שהיא אומרת לפעמים שהיא לא רוצה נשמע כמו התנהגות "דווקאית" טיפוסית.
היא רוצה לעצבן אתכם, לזעזע ולסחוט תשומת לב.
היא לא באמת רוצה שתבטלו!
איכשהו זה נראה לי יותר הגיוני.
וביטל של ארוע משמעותי כזה שיש פעם בחיים הוא אבדה. היא תצטער מאד. ואולי גם תכעס עליכם מאד כי יש לה איזה הנחה סמויה שבסוף אתם יודעים שהיא כן רוצה גם כשהיא אומרת שלא.
זה מה שאני הייתי עושה. על סמך ההתנהגויות של מי שסביבי וגם שלי בעצמי..
שעדיף לא לשחק משחקים. כלומר , אני חולקת עלייך.
את רוצה בת מצווה? - נעשה לך
את אומרת שאת לא רוצה ? - לא נעשה
אנחנו ההורים איננו קוראי מחשבות. החגיגה זה לא מה שחשוב . מה שחשוב , זה קבלת המצוות -ואת זה אפשר לעשות עם או בלי חגיגה. לי למשל לא חגגו בת מצווה.
אם הילדה מניחה , שההורים יודעים שהיא כן רוצה למרות שהיא אומרת שהיא לא רוצה -אז הגיע הזמן , שהיא תיקח אחריות על מה שהיא חושבת ועל מה שהיא אומרת.
המשחקים האלו לא בריאים לקשרים בין אנשים לדעתי.
כאן אני לא מכירה את הנסיבות ואת הנפשות הפועלות.
אבל עדיין מחזיקה בעמדתי.
הייתי אומרת לילדה : אם את לא מצליחה לומר לנו מה את רוצה -
אז זו הזדמנות בשבילך ללמוד. זה אולי יכאב, אבל כשההורים יציעו בשנה הבאה לחגוג יום הולדת , היא תדע מה לומר.
לשיטתי בת מיצווש , זה משהו של התקופה האחרונה . בת מצווה זה אומר לפעמים הדלקת נרות בשבת , אולי הפרשת חלה , אולי דברים אחרים . המסיבה היא סוג של עטיפה למשהו עמוק יותר, וזו דעתי.
"אמא , אני עושה את זה כי את מכריחה אותי!"
אז לפעמים אני אומרת -נכון אני מכריחה אותך , וזה בסדר גמור . אני פה האמא!
ולפעמים אני אומרת לה -את רוצה ? תאכלי/תעשי. את לא רוצה -אל תעשי!
אני מאמינה , שככה אני מחזקת אצלה את ההבנה , איפה הרצון שלה נמצא. לא שהכל ברור לי, אבל לדעתי ילד צריך להבין , שיש משקל למה שהוא אומר, ויש גם להורים רגשות , ואי אפשר לשחק איתם .
אם אומרים לה , נחסית שכמותך , לא נעשה לך! אז בוודאי שזה מרחיק .
אם אומרים לה בעדינות ,או אפילו כותבים מכתב -את כבר נערה בוגרת , ואנחנו סומכים עלייך , שאת יודעת מה את רוצה ולא רוצה. מאחר וביקשת שלא נעשה לך , אנחנו מכבדים את רצונך ולא תהיה בת מצווה.
אוהבים אותך כפי שאת , אבא ואמא .
אז זה מקרב מאד וגם מחזק את האישיות שלה. היא לא פרח קיר . היא לא משהו להראות לשכנים . היא אישיות . יש לה רצון משלה , העדפות משלה. צריך לכבד אותן.
בס"ד
לא לכתוב את זה כאילו כבר סגור שאין,
אלא לאחר הבעת האהבה וההערכה הייתי מוסיפה,
שלכתחילה כל המטרה של מסיבה זה כדי לשמח אותה
ואם לא זה מה שישמח אותה ביום בת המצווה שלה, אז ההורים ישמחו שתאמר מה כן.
שהם נותנים לה זמן לחשוב על זה, וההחלטה היא רק שלה כי סומכים עליה שהיא יודעת מה משמח אותה, הכי טוב, וכמובן לסיים יפי כפי שכתבת
תודה לכולם על העצות!
יום לפני החגיגה הלכנו ההורים להתייעצות מקצועית
והתובנה שאיתה יצאנו משם שצריך לכבד אותה!
החגיגה היתה מוצלחת והכלה שיתפה פעולה אבל מזה למדנו כמה דברים חשובים-
כמה חשוב לשתף ולכבד את ילדנו ולא תמיד החשיבה שלהם היא כמותנו
ועדיין זה לא נורא ומותר לכול אחד מאיתנו לחשוב ולהרגיש ולרצות דברים אחרים.
בשורות טובות לכולם!!
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
