אני אפתח בוידוי קטן-

שממש קשה לי עם אנשים שמנים

לא עם המראה, אלא עם מה שזה משדר

איזשהי חוסר איכפתיות מהגוף

וממה שאני מכניס אליו..

זה תמיד דחה אותי.

לא משנה

שהקב"ה גלגל ככה

והתחתנתי עם אדם שהוא קצת שמנמן

ולא תמיד אכפת לו מה הוא מכניס לגוף

והמשפחה שלו בכלל דובונים;)

אז אני פשוט פוחדת

שהיא תהפוך להיות שמנה...

ואני נגעלת מהתכונה הזו 

שכל הזמן מחפשת אוכל וחושבת אוכל

ובוכה אם היא לא מקבלת עוד קוביית שוקולד בכי תמרורים

ושתבינו שוקולד הוא נדיר פה

רוב הזמן זה בכי על עוד תמר

ועל עוד קרטיב שאני מכינה מרכז תפוחים טבעי...

אבל יש גבול..

אי אפשר 10 תמרים

ו-3 קרטיבים

כשלפני 10 דק' סיימנו צהריים...

אז אולי זו עבודה מול עצמי?

איך אני אעשה את זה?

ואני נורא רוצה לשחרר...

באמת!

נמוך, כפוף מתולתל וכד' וגם לאכול יותר יכולה להיות נטייה. וזה ממש לא מגעיל, גם אם לא מוצא חן בעינייך אישית.  אז כדאי לעבוד על עצמך שגם אם זה לא הטעם שלך- זה ממש לא נורא. גם ביחס למשפחת בעלך וגם לבת. מותר לה לא להיות רזה (למרות שלגמרי לא  בטוח שלא תהיה כזאת. אבל לא להיבהל מהאפשרות).

אני מזדהה איתך מאד! 

גם לי יש היסטריה סמויה כזאת שיהיו לי ילדים שמנים.

(מפחדת בעיקר מהבעיות החברתיות שזה יוצר בגילאי היסודי, מהביטחון העצמי)

אני חושבת שהגישה שלך שזה מראה על חוסר אכפתיות וכו' - שגויה!

זה כמו לראות אדם מעט עצבני, ולומר שהוא לא רוצה לעבוד על המידות... 

אלא שבגלל שזה בא לידי ביטוי בגוף עצמו, יש לנו פחות יכולת הכלה ואמפתיה כלפי שמנים.  כאילו מהם היינו מצפים למגר את המידה הרעה שלהם (בשונה מכל בעלי מידה רעה אחרת) זו עבודת מידות כמו כל מידה -- תאוות האכילה. וזו עבודה מאד מאד קשה! עד בלתי אפשרית (במקרים שזה מושפע מגנטיקה חזקה וסיבות הורמונליות וכו') אז קודם כל תתחילי לשנות תפיסה בנקודה הזאת. במיוחד אם יש לך קרובי משפחה, בעל, גיסות וכו' - תתחילי להבין שהם אנשים לא פחות טובים ממך. זה נסיון גדול מאד. ולהסתכל עליהם יותר חיובי

והדבר העיקרי - 

לדעתי אחת הסיבות הכי גדולות להשמנה (לא מחקרית, אלא מנסיון אצלי, ומדיבור עם הרבה) היא חוסר היכולת של הסביבה לקבל אותם כמו שהם. ובעיקר - מכיוון אמא!!!

אמא שאומרת לילד לא לאכול כי קשה לה לראות שהוא שמן. יוצרת אצלו חוסר בטחון עצמי, ייאוש מעצמו, תסכול.. ולאן הוא ימלט? שוב לאוכל... כי זה הנסיון שלו!

במקום זה צריך ליצור הרגלים נכונים, ושלא יהיו בבית מלא ממתקים ודברים משמינים

[כן, זה לא חכמה שבגלל שאחים שלו רזים לדוגמא, הם יכולים לאכול המון חטיפים (או תמרים זה לא משנה) והוא - גם אם לא אכל שבוע - יסתכלו לו בצלחת!! המצב הזה מחמיר את ההשמנה.]

שימי לב - הוא עוד קטן, אבל החוויוה שתצרי אצלו בנפש בהקשר למזון, שמנסים לחסוך ממנו אותו - תחקק בו לכל החיים, ועלולה להחמיר מאד את המצב.

בהצלחה!

המדענים והרופאים עדיין לא מבינים לגמרי את כל הענין המורכב הזה.

אבל, יש כמה דברים שכן יודעים. היום יודעים שמה שמשמין זה לא כמות האוכל אלא סוג האוכל. ליתר דיוק: הפחמימות. רוב האנשים, ירזו אם יפסיקו לאוכל פחמימות [מאכלים מקמח וסוכר]. אפילו פירות יש לאכול בצורה מוגבלת. לא יותר משני פירות ביום -- כי הפירות מכילים סוכר. מותר לאכול ירקות [בעיקר ירוקים] כי הם מכילים מעט פחמימות. את הסידן אפשר לקבל מגבינה צהובה בכמות מוגבלת. מקסימום 8 "דפים" של גבינה צהובה. גם בסרדינים ובטחינה יש סידן. בחלב יש יותר סוכר. בשביל הרבה מהנוטים להשמין כמות הסוכר בחלב היא מוגזמת. אם אי אפשר, אז אפשר לקבל את הסידן מתוספי מזון שקונים בבית המרקחת. בדרך כלל, סידן סיטראט, מגנזיום וויטמין D. היחס בין הסידן למגנזיום צריך להיות יחס של 2 סידן ל- 1 מגנזיום. ביום יש לקחת 1000 מ"ג סידן ו-500 מ"ג מגנזיום ו-400 יחידות בינלאומיות של ויטמין D. את שלושת החומרים הללו אפשר להשיג בגלולה או בכדור אחד. כדאי אבל לחלק לפעמיים או שלוש פעמים ביום כדי לא להכביד על המערכת הגופנית ולשתות עם זה כוס מים בכל פעם. מה שמעניין, אבל מרגיז, זה שהפחמימות גם מעוררות תיאבון לעוד.

קיצורו של דבר: מי שיש לו נטיה להשמין, אל יאכל: עוגות, סוכריות, שוקולד וכו'. אבל גם יימנע מלחם [גם מלחם מלא !], אורז, תפוחי אדמה, פסטה [איטריות], קטניות, דייסות וכו'. יש לצמצם את מספר הפחמימות ל-20 גרם ביום, ואם לא יורדים, יש לרדת ל-10 גרם ואף יותר וגם לא יזיק להיוועץ ברופאים כי יתכן שמדובר במחלה רצינית יותר. מותר לאכול בשר, ביצים, דגים ועופות כמעט בלי הגבלה. גם ירקות ירוקים כמו סלרי, פלפל, שעועית ירוקה,כרוב וכו'. מותר לאכול שומנים. שומנים הכי פחות משמינים !

תכיני לבעלך מאכלים טעימים מהרשימה המותרת ותראי שהוא כבר לא יהיה שמן [אם הוא יימנע מהפחמימות].

ראשית הזדהות, כי גם לי יש ילדון שאוכל המון, וגם לי קצת לא נעים שעם כל הברכה והחסד שבכך - יש גם קשיים שלי. לא תמיד פשוט לקבל כל כך הרבה ברכה משמים... אני מזדהה עם הקושי, וחושבת באופן כללי שנכון שתיתני לעצמך לגיטימציה לכך שקשה לך. זה בסדר. את בסדר.

לגבי לעבוד על זה - אדרבה. בשביל מה הגענו לעולם הזה אם לא בשביל לעבוד? הרי הנקודות האלה של הקשיים שפוגשים אותנו הם בדיוק המקומות שה' קורא לנו מתוך המציאות, מזמין אותנו למצוא את המסלול הפרטי שלנו לעבודתו --- אבל בחיוך ובשמחה, לא בביקורת עצמית.

אם את יכולה לאפשר לעצמך את זה אני ממליצה מאוד על תהליך אימון עם עירית לוי. יש לה גישה מיוחדת מאוד, שאני מרגישה שהיא פשוט נכונה ועובדת. למדתי ממנה המון.

נקודה קטנה אחרונה: האם עלה בדעתך שיכול להיות כאן עניין בריאותי? ניסית לבדוק? אני יודעת שיש כמה כיוונים אפשריים: פרזיטים במעיים, ענייני בלוטת התריס, ועוד. ניסית להתייעץ עם רופא ילדים?

הרבה הצלחה לך.

גם בעלי שמן וזה מפריע לי.

לגבי הילדה מכירה עוד כאלה בגיל הזה זה גם סקרנות ועוד דברים רוצים להיות גדולים..

זה נורמלי לדעתי במיוחד ממתקים ומתוקים.

כל מה שנאמר פה פשוט חשוב ומעורר אותי מללא למחשבה.!!!!

בעקבות ההתכתבות פה אמרתי לעצמי זהו היום אני משחררת...

לא מעירה, נותנת לה בכיף מה שהיא מבקשת...

וזה היה פשוט קשה!!

ואז הלכנו לסופר והיא ראתה שוקולד (היא לא באמת ממש מכירה את זה, טעמה פעמים ספורות)

והיא ביקשה אז קניתי לה ואמרתי שאוכלים רק בבית 

וכל הדרך היא דיברה וחלמה עליו

ובבית נתתי והסכמתי רק קוביה אחת

ואז היא רצתה עוד, אמרתי שזה לא בריא לה...

ולפני שהיא הלכה למנוחת צהרים

היא ביקשה פסטה לארוחת צהריים

אמרתי בשמחה ואכן הכנתי לה

ואז מיד אחרי הפסטה

הכנתי עוגיות לשבת

היא רצתה שוקולד צ'יפס לנשנש

ועוד ועוד ועוד

עד שנאלצתי לעצור אותה..

ואז פתחתי את המקרר והיא  ראתה גבינה

אז היא ביקשה גבינה

נתתי טעימה בכפית

ואמרתי שזהו..

ואז העוגיות נאפו

והיא כמובן רצתה לטעום...

אחת אחרי השניה

שלוש ברצף

עד שפשוט נגמר מה שהשארתי לנשנוש..

ואז נתתי לאחותה הקטנה אגס

והיא רצתה גם..

כל זה עד השעה 16 בערך...

שלא לדבר על הבקשות לצימוקים וחמוציות וחלב

שדחיתי...

ושלא לדבר על זה שלא הצליחה להרדם הערב

ואז התיישבה איתנו לארוחת גורמה עד 9 בלילה

כשהיא כבר אכלה קודם כמובן...

כמובן שאני מרגישה אחרי היום הזה

שלא באמת הצלחתי לעמוד במשימה שהצבתי לעצמי..

לגבי מי שהעיר, היא אכן ילדה מאד חכמה

וייתכן מאד שמרגישה את נקודות החולשה שלי...

האם לדעתכם לא הייתי צריכה להעיר בכלל??

אני לגמרי רוצה להגיע למקום כזה

אפילו לפחות אצלי בנפש..

ובהתהוות, מי זו עירית לוי

מה תפקידה בכוח?

אגב, אני נשואה לפסיכולוג

כך שיש מי שמנתח את העבר, העתיד והווה שלי כאן

שילוב של "גם אני רוצה" ושל משיכה לא נגמרת לאוכל.

כשהיא תהיה יותר גדולה תוכלי להגביל אותה בצורה שהיא תבין "אני מרשה עוגיה אחת ביום. את יכולה עכשיו או אחה"צ". או "את רוצה גבינה? בשמחה, בארוחת ערב".

תוכלי גם בעתיד להסביר לה על אבות המזון ועל איך אוכלים נכון.

ובינתיים- אם יש דברים שנראה לך מזיקים לה- אז לדאוג שלא יהיו בבית או שלא יהיו בכלל בטווח הראיה שלה, ולהציע לה חלופות. "עכשיו לא אוכלים עוגיה, את יכולה לאכול מלפפון או גזר" (אצלי זה עובד...הן מכרסמות מלפפון בשמחה)

זה מאוד קשה לא להעיר. במיוחד שזה יושב לך על נקודה כואבת אצלך. אבל (ואני אומרת גם לעצמי...) כדאי להתגבר ולנסות לא להעיר. כי בסופו של דבר זה יכול ליצור ענין של מתח ומאבק סביב אוכל וזה מיותר לגמרי.

נשמע קצת מפחיד

וברצינות: למיטב ידיעתי (המועטת, אני לא מהתחום) פסיכולוגיה ואימון הם מקצועות שונים לגמרי זה מזה, באים לענות על צרכים שונים, עובדים בדרכים שונות, חותרים ליעדים אחרים... זה לא אומר דווקא שיש ניגוד ביניהם, אלא הם פשוט מכסים תחומים נפרדים.

כמו שכתבתי, עירית היא מאמנת אישית שאני אוהבת ומעריכה מאוד. את יכולה לקרוא דברים שלה בכל מיני מקומות ברשת, למשל כאן, ולראות אם דרך ההסתכלות שלה מדברת אלייך.

היא משחקת? מפעילה את עצמה?

אני הייתי במרפאת הפרעות אכילה מסיבה הפוכה ושם הדגישו במיוחד לתת ארוחות מסודרות כל שלוש שעות.

יש לה סדר יום?

אפשר לפתח איתה שיחה

מה שנוגע לילדה, קודם כל, חשוב לדעת אם משקלה תקין. אבל, בכל מקרה, עליך להיוועץ ברופא בקשר לזה שהיא אוכלת בלי הפסקה כל היום [אם זה באמת נכון, ולא רק לך זה נראה כך בגלל הפחדים שלך מאפשרות של השמנה] . צריך לברר אם אין כאן בעיה רפואית. מהילדה, יש למנוע רק את הפחמימות הממש רעות כמו ממתקים, עוגות, איטריות ואורז. גם את זה, אין למנוע כשיש מסיבה או כשמבקרים אצל ידידים וכולם אוכלים ורק מבתך מונעים את זה. זה יגרום לזה שהיא דווקא תימשך לזה ועלול לגרום בעיות נפשיות.

תני לה לאכול בשר, עוף, דגים, ביצים בלי הגבלה [אבל בלי תוספות פחמימתיות בתוך הבשר או הדג].

בגילה, לא רצוי להגביל את הפירות והחלב.

מה שנוגע לילדה, קודם כל, חשוב לדעת אם משקלה תקין. אבל, בכל מקרה, עליך להיוועץ ברופא בקשר לזה שהיא אוכלת בלי הפסקה כל היום [אם זה באמת נכון, ולא רק לך זה נראה כך בגלל הפחדים שלך מאפשרות של השמנה] . צריך לברר אם אין כאן בעיה רפואית. מהילדה, יש למנוע רק את הפחמימות הממש רעות כמו ממתקים, עוגות, איטריות ואורז. גם את זה, אין למנוע כשיש מסיבה או כשמבקרים אצל ידידים וכולם אוכלים ורק מבתך מונעים את זה. זה יגרום לזה שהיא דווקא תימשך לזה ועלול לגרום בעיות נפשיות.

תני לה לאכול בשר, עוף, דגים, ביצים בלי הגבלה [אבל בלי תוספות פחמימתיות בתוך הבשר או הדג].

בגילה, לא רצוי להגביל את הפירות והחלב.

באופן כללי, רצוי שתדעי שפחמימות מעוררות תיאבון [יש להן "טעם של עוד"], ואילו חלבונים [בשר, ביצים, עופות, דגים] ושומנים אינם מעוררים תיאבון מעבר לצורך בסיסי להשקיט את הרעב.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...