אני אפתח בוידוי קטן-

שממש קשה לי עם אנשים שמנים

לא עם המראה, אלא עם מה שזה משדר

איזשהי חוסר איכפתיות מהגוף

וממה שאני מכניס אליו..

זה תמיד דחה אותי.

לא משנה

שהקב"ה גלגל ככה

והתחתנתי עם אדם שהוא קצת שמנמן

ולא תמיד אכפת לו מה הוא מכניס לגוף

והמשפחה שלו בכלל דובונים;)

אז אני פשוט פוחדת

שהיא תהפוך להיות שמנה...

ואני נגעלת מהתכונה הזו 

שכל הזמן מחפשת אוכל וחושבת אוכל

ובוכה אם היא לא מקבלת עוד קוביית שוקולד בכי תמרורים

ושתבינו שוקולד הוא נדיר פה

רוב הזמן זה בכי על עוד תמר

ועל עוד קרטיב שאני מכינה מרכז תפוחים טבעי...

אבל יש גבול..

אי אפשר 10 תמרים

ו-3 קרטיבים

כשלפני 10 דק' סיימנו צהריים...

אז אולי זו עבודה מול עצמי?

איך אני אעשה את זה?

ואני נורא רוצה לשחרר...

באמת!

נמוך, כפוף מתולתל וכד' וגם לאכול יותר יכולה להיות נטייה. וזה ממש לא מגעיל, גם אם לא מוצא חן בעינייך אישית.  אז כדאי לעבוד על עצמך שגם אם זה לא הטעם שלך- זה ממש לא נורא. גם ביחס למשפחת בעלך וגם לבת. מותר לה לא להיות רזה (למרות שלגמרי לא  בטוח שלא תהיה כזאת. אבל לא להיבהל מהאפשרות).

אני מזדהה איתך מאד! 

גם לי יש היסטריה סמויה כזאת שיהיו לי ילדים שמנים.

(מפחדת בעיקר מהבעיות החברתיות שזה יוצר בגילאי היסודי, מהביטחון העצמי)

אני חושבת שהגישה שלך שזה מראה על חוסר אכפתיות וכו' - שגויה!

זה כמו לראות אדם מעט עצבני, ולומר שהוא לא רוצה לעבוד על המידות... 

אלא שבגלל שזה בא לידי ביטוי בגוף עצמו, יש לנו פחות יכולת הכלה ואמפתיה כלפי שמנים.  כאילו מהם היינו מצפים למגר את המידה הרעה שלהם (בשונה מכל בעלי מידה רעה אחרת) זו עבודת מידות כמו כל מידה -- תאוות האכילה. וזו עבודה מאד מאד קשה! עד בלתי אפשרית (במקרים שזה מושפע מגנטיקה חזקה וסיבות הורמונליות וכו') אז קודם כל תתחילי לשנות תפיסה בנקודה הזאת. במיוחד אם יש לך קרובי משפחה, בעל, גיסות וכו' - תתחילי להבין שהם אנשים לא פחות טובים ממך. זה נסיון גדול מאד. ולהסתכל עליהם יותר חיובי

והדבר העיקרי - 

לדעתי אחת הסיבות הכי גדולות להשמנה (לא מחקרית, אלא מנסיון אצלי, ומדיבור עם הרבה) היא חוסר היכולת של הסביבה לקבל אותם כמו שהם. ובעיקר - מכיוון אמא!!!

אמא שאומרת לילד לא לאכול כי קשה לה לראות שהוא שמן. יוצרת אצלו חוסר בטחון עצמי, ייאוש מעצמו, תסכול.. ולאן הוא ימלט? שוב לאוכל... כי זה הנסיון שלו!

במקום זה צריך ליצור הרגלים נכונים, ושלא יהיו בבית מלא ממתקים ודברים משמינים

[כן, זה לא חכמה שבגלל שאחים שלו רזים לדוגמא, הם יכולים לאכול המון חטיפים (או תמרים זה לא משנה) והוא - גם אם לא אכל שבוע - יסתכלו לו בצלחת!! המצב הזה מחמיר את ההשמנה.]

שימי לב - הוא עוד קטן, אבל החוויוה שתצרי אצלו בנפש בהקשר למזון, שמנסים לחסוך ממנו אותו - תחקק בו לכל החיים, ועלולה להחמיר מאד את המצב.

בהצלחה!

המדענים והרופאים עדיין לא מבינים לגמרי את כל הענין המורכב הזה.

אבל, יש כמה דברים שכן יודעים. היום יודעים שמה שמשמין זה לא כמות האוכל אלא סוג האוכל. ליתר דיוק: הפחמימות. רוב האנשים, ירזו אם יפסיקו לאוכל פחמימות [מאכלים מקמח וסוכר]. אפילו פירות יש לאכול בצורה מוגבלת. לא יותר משני פירות ביום -- כי הפירות מכילים סוכר. מותר לאכול ירקות [בעיקר ירוקים] כי הם מכילים מעט פחמימות. את הסידן אפשר לקבל מגבינה צהובה בכמות מוגבלת. מקסימום 8 "דפים" של גבינה צהובה. גם בסרדינים ובטחינה יש סידן. בחלב יש יותר סוכר. בשביל הרבה מהנוטים להשמין כמות הסוכר בחלב היא מוגזמת. אם אי אפשר, אז אפשר לקבל את הסידן מתוספי מזון שקונים בבית המרקחת. בדרך כלל, סידן סיטראט, מגנזיום וויטמין D. היחס בין הסידן למגנזיום צריך להיות יחס של 2 סידן ל- 1 מגנזיום. ביום יש לקחת 1000 מ"ג סידן ו-500 מ"ג מגנזיום ו-400 יחידות בינלאומיות של ויטמין D. את שלושת החומרים הללו אפשר להשיג בגלולה או בכדור אחד. כדאי אבל לחלק לפעמיים או שלוש פעמים ביום כדי לא להכביד על המערכת הגופנית ולשתות עם זה כוס מים בכל פעם. מה שמעניין, אבל מרגיז, זה שהפחמימות גם מעוררות תיאבון לעוד.

קיצורו של דבר: מי שיש לו נטיה להשמין, אל יאכל: עוגות, סוכריות, שוקולד וכו'. אבל גם יימנע מלחם [גם מלחם מלא !], אורז, תפוחי אדמה, פסטה [איטריות], קטניות, דייסות וכו'. יש לצמצם את מספר הפחמימות ל-20 גרם ביום, ואם לא יורדים, יש לרדת ל-10 גרם ואף יותר וגם לא יזיק להיוועץ ברופאים כי יתכן שמדובר במחלה רצינית יותר. מותר לאכול בשר, ביצים, דגים ועופות כמעט בלי הגבלה. גם ירקות ירוקים כמו סלרי, פלפל, שעועית ירוקה,כרוב וכו'. מותר לאכול שומנים. שומנים הכי פחות משמינים !

תכיני לבעלך מאכלים טעימים מהרשימה המותרת ותראי שהוא כבר לא יהיה שמן [אם הוא יימנע מהפחמימות].

ראשית הזדהות, כי גם לי יש ילדון שאוכל המון, וגם לי קצת לא נעים שעם כל הברכה והחסד שבכך - יש גם קשיים שלי. לא תמיד פשוט לקבל כל כך הרבה ברכה משמים... אני מזדהה עם הקושי, וחושבת באופן כללי שנכון שתיתני לעצמך לגיטימציה לכך שקשה לך. זה בסדר. את בסדר.

לגבי לעבוד על זה - אדרבה. בשביל מה הגענו לעולם הזה אם לא בשביל לעבוד? הרי הנקודות האלה של הקשיים שפוגשים אותנו הם בדיוק המקומות שה' קורא לנו מתוך המציאות, מזמין אותנו למצוא את המסלול הפרטי שלנו לעבודתו --- אבל בחיוך ובשמחה, לא בביקורת עצמית.

אם את יכולה לאפשר לעצמך את זה אני ממליצה מאוד על תהליך אימון עם עירית לוי. יש לה גישה מיוחדת מאוד, שאני מרגישה שהיא פשוט נכונה ועובדת. למדתי ממנה המון.

נקודה קטנה אחרונה: האם עלה בדעתך שיכול להיות כאן עניין בריאותי? ניסית לבדוק? אני יודעת שיש כמה כיוונים אפשריים: פרזיטים במעיים, ענייני בלוטת התריס, ועוד. ניסית להתייעץ עם רופא ילדים?

הרבה הצלחה לך.

גם בעלי שמן וזה מפריע לי.

לגבי הילדה מכירה עוד כאלה בגיל הזה זה גם סקרנות ועוד דברים רוצים להיות גדולים..

זה נורמלי לדעתי במיוחד ממתקים ומתוקים.

כל מה שנאמר פה פשוט חשוב ומעורר אותי מללא למחשבה.!!!!

בעקבות ההתכתבות פה אמרתי לעצמי זהו היום אני משחררת...

לא מעירה, נותנת לה בכיף מה שהיא מבקשת...

וזה היה פשוט קשה!!

ואז הלכנו לסופר והיא ראתה שוקולד (היא לא באמת ממש מכירה את זה, טעמה פעמים ספורות)

והיא ביקשה אז קניתי לה ואמרתי שאוכלים רק בבית 

וכל הדרך היא דיברה וחלמה עליו

ובבית נתתי והסכמתי רק קוביה אחת

ואז היא רצתה עוד, אמרתי שזה לא בריא לה...

ולפני שהיא הלכה למנוחת צהרים

היא ביקשה פסטה לארוחת צהריים

אמרתי בשמחה ואכן הכנתי לה

ואז מיד אחרי הפסטה

הכנתי עוגיות לשבת

היא רצתה שוקולד צ'יפס לנשנש

ועוד ועוד ועוד

עד שנאלצתי לעצור אותה..

ואז פתחתי את המקרר והיא  ראתה גבינה

אז היא ביקשה גבינה

נתתי טעימה בכפית

ואמרתי שזהו..

ואז העוגיות נאפו

והיא כמובן רצתה לטעום...

אחת אחרי השניה

שלוש ברצף

עד שפשוט נגמר מה שהשארתי לנשנוש..

ואז נתתי לאחותה הקטנה אגס

והיא רצתה גם..

כל זה עד השעה 16 בערך...

שלא לדבר על הבקשות לצימוקים וחמוציות וחלב

שדחיתי...

ושלא לדבר על זה שלא הצליחה להרדם הערב

ואז התיישבה איתנו לארוחת גורמה עד 9 בלילה

כשהיא כבר אכלה קודם כמובן...

כמובן שאני מרגישה אחרי היום הזה

שלא באמת הצלחתי לעמוד במשימה שהצבתי לעצמי..

לגבי מי שהעיר, היא אכן ילדה מאד חכמה

וייתכן מאד שמרגישה את נקודות החולשה שלי...

האם לדעתכם לא הייתי צריכה להעיר בכלל??

אני לגמרי רוצה להגיע למקום כזה

אפילו לפחות אצלי בנפש..

ובהתהוות, מי זו עירית לוי

מה תפקידה בכוח?

אגב, אני נשואה לפסיכולוג

כך שיש מי שמנתח את העבר, העתיד והווה שלי כאן

שילוב של "גם אני רוצה" ושל משיכה לא נגמרת לאוכל.

כשהיא תהיה יותר גדולה תוכלי להגביל אותה בצורה שהיא תבין "אני מרשה עוגיה אחת ביום. את יכולה עכשיו או אחה"צ". או "את רוצה גבינה? בשמחה, בארוחת ערב".

תוכלי גם בעתיד להסביר לה על אבות המזון ועל איך אוכלים נכון.

ובינתיים- אם יש דברים שנראה לך מזיקים לה- אז לדאוג שלא יהיו בבית או שלא יהיו בכלל בטווח הראיה שלה, ולהציע לה חלופות. "עכשיו לא אוכלים עוגיה, את יכולה לאכול מלפפון או גזר" (אצלי זה עובד...הן מכרסמות מלפפון בשמחה)

זה מאוד קשה לא להעיר. במיוחד שזה יושב לך על נקודה כואבת אצלך. אבל (ואני אומרת גם לעצמי...) כדאי להתגבר ולנסות לא להעיר. כי בסופו של דבר זה יכול ליצור ענין של מתח ומאבק סביב אוכל וזה מיותר לגמרי.

נשמע קצת מפחיד

וברצינות: למיטב ידיעתי (המועטת, אני לא מהתחום) פסיכולוגיה ואימון הם מקצועות שונים לגמרי זה מזה, באים לענות על צרכים שונים, עובדים בדרכים שונות, חותרים ליעדים אחרים... זה לא אומר דווקא שיש ניגוד ביניהם, אלא הם פשוט מכסים תחומים נפרדים.

כמו שכתבתי, עירית היא מאמנת אישית שאני אוהבת ומעריכה מאוד. את יכולה לקרוא דברים שלה בכל מיני מקומות ברשת, למשל כאן, ולראות אם דרך ההסתכלות שלה מדברת אלייך.

היא משחקת? מפעילה את עצמה?

אני הייתי במרפאת הפרעות אכילה מסיבה הפוכה ושם הדגישו במיוחד לתת ארוחות מסודרות כל שלוש שעות.

יש לה סדר יום?

אפשר לפתח איתה שיחה

מה שנוגע לילדה, קודם כל, חשוב לדעת אם משקלה תקין. אבל, בכל מקרה, עליך להיוועץ ברופא בקשר לזה שהיא אוכלת בלי הפסקה כל היום [אם זה באמת נכון, ולא רק לך זה נראה כך בגלל הפחדים שלך מאפשרות של השמנה] . צריך לברר אם אין כאן בעיה רפואית. מהילדה, יש למנוע רק את הפחמימות הממש רעות כמו ממתקים, עוגות, איטריות ואורז. גם את זה, אין למנוע כשיש מסיבה או כשמבקרים אצל ידידים וכולם אוכלים ורק מבתך מונעים את זה. זה יגרום לזה שהיא דווקא תימשך לזה ועלול לגרום בעיות נפשיות.

תני לה לאכול בשר, עוף, דגים, ביצים בלי הגבלה [אבל בלי תוספות פחמימתיות בתוך הבשר או הדג].

בגילה, לא רצוי להגביל את הפירות והחלב.

מה שנוגע לילדה, קודם כל, חשוב לדעת אם משקלה תקין. אבל, בכל מקרה, עליך להיוועץ ברופא בקשר לזה שהיא אוכלת בלי הפסקה כל היום [אם זה באמת נכון, ולא רק לך זה נראה כך בגלל הפחדים שלך מאפשרות של השמנה] . צריך לברר אם אין כאן בעיה רפואית. מהילדה, יש למנוע רק את הפחמימות הממש רעות כמו ממתקים, עוגות, איטריות ואורז. גם את זה, אין למנוע כשיש מסיבה או כשמבקרים אצל ידידים וכולם אוכלים ורק מבתך מונעים את זה. זה יגרום לזה שהיא דווקא תימשך לזה ועלול לגרום בעיות נפשיות.

תני לה לאכול בשר, עוף, דגים, ביצים בלי הגבלה [אבל בלי תוספות פחמימתיות בתוך הבשר או הדג].

בגילה, לא רצוי להגביל את הפירות והחלב.

באופן כללי, רצוי שתדעי שפחמימות מעוררות תיאבון [יש להן "טעם של עוד"], ואילו חלבונים [בשר, ביצים, עופות, דגים] ושומנים אינם מעוררים תיאבון מעבר לצורך בסיסי להשקיט את הרעב.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....