בס"ד.

"קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת". דוד המלך מבטיח לנו שה' קרוב לכל מי שמתפלל באמת.

אתה יודע כמה קסאמים נפלו בשטחים פתוחים, שכל קסאם יכל ח"ו לקחת איתו למעלה 6-7 יהודיים? עוד משו.. אתמול נפל קטיושה בנהריה, פגיעה ישירה בבית. שאלו ברדיו את השוטר "מה היה שם?" הוא אמר מילה אחת: "נס" . הוא אמר שמה שלימדו אותו במשטרה, זה אם נופל כזאת קטיושה בפגיעה ישירה, יכולה ח"ו להרוג 30 אנשים! . 

זה מה שאפשר לראות בזמן האחרון שהיה..

רואים את זה כשמה שביקשתי נעשה, או כשה' עושה ניסים (כמו שאמר תומר).. לא?

זה שד' שומע תפילה זה ממש ברור..
באמת זה עניין של הסתכלות..
אפשר למצוא כ"כ הרבה ניסים,רק לפתוח ת'עיניים!!
אם צריך יש לי מלא דוג'..רק תגידי;)

בצלב"א!

חברה שלי מתישהו דיברה איתי על הנושא, ואמרה שהיא ממש מיואשת.

היה אצלם ביישוב מישהו שחלה בסרטן, והיא התפללה עליו ממש חזק ובכוונה, במשך זמן ארוך. ובסופו של דבר הוא נפטר... אז היא אמרה לי שאחרי זה היא לא מצליחה להתרכז בתפילה, היא מרגישה שהתפילות שלה לא באמת מתקבלות. ולא ממש ידעתי מה לענות לה. אני מאוד אשמח אם תעזרו לי, כי יש בה כזה רצון וכוח... וחבל שהיא תרגיש שאין טעם להתפלל, במיוחד בימים קשים אלו.

אבל זה כמו מה שאבא של נחשון ווקסמן אמר בזמנו, "מותר לאבא להגיד לא".

אנחנו קטנים מלהבין חשבונות שמיים, וחלק מהניסיון שלנו הוא להתפלל מכל הלב, אבל לדעת שאם לא קרה מה שהתפללנו לו, זה לא חס וחלילה שהקב"ה לא שמע, לא הגיב,

זה פשוט שהוא בחר להגיד "לא"...

והחלק הכי קשה, והכי מעצים אמונה, זה אחרי ששומעים את ה"לא".

ולמרות הקושי, למרות הכאב והאובדן, למרות הרגשת הניתוק ביננו לבין הקב"ה,

להמשיך להאמין...

מסכימה עם simi בדיוק חשבתי על זה גם. המורה שלנו דיברה איתנו על נחשון וקסמן הי''ד

ובאמת מה שאבא שלו אמר, נכון, וחשוב מאוד מאוד לזכור!!!

בס"ד.

אחד הנושאים המורכבים ביותר בחייו של יהודי מהווה התפילה. הגמרא בברכות אומרת על הפסוק "כרום זולות לבני אדם" "מאי כרום זולות לבני אדם? אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם" ומבארים שם: כגון התפילה.

התפילה היא דבר די מורכב להבנה. נשאלו עליה אלפי שאלות במהלך ההיסטוריה, והשאלה הזאת, היא אחת מהם.

אנחנו יודעים ש"טוב ה' לכל" ו"דרך הטוב להיטיב" (דרך ה' לרמח"ל), אבל אנחנו לא מעמידים את ה' למבחן. זו טעות לומר: למה ה' לא עשה מה שאמרתי, מכיוון ששאלה זו נובעת מהנחת יסוד האומרת שמה שבקשתי היה צריך לקרות...

האם זה באמת ככה? האם אני תמיד יודע מה טוב בשבילי?

בגלל שאנחנו יודעים שאנו קטנים. קטנים ממש. אנחנו יודעים ש"כל המעיין בתפילתו בא לידי כאב לב" (מעיין- חוקר מדוע לא התקבלה). מכיוון שה' עושה לנו רק טוב. ואם התפילה לא התקבלה, כנראה שזה היה טוב בשבילנו. בעצם, לא "כנראה" בוודאי זה היה טוב בשבילנו.

אבל כדי לקרב את זה לשכל, נספר את מה שקרה לאותו ילד מסכן, זה קרה כשהוא היה בערך בגיל 6-7. יום אחד הוא מגיע הביתה, ורואה איך אנשים עומדים וחותכים את הגוף של אבא שלו לחתיכות. פשוט חותכים. אותו מסכן רץ החוצה, והתחיל לצעוק: "רוצחים את אבא שלי!", "רוצחים את אבא שלי!", ואפחד לא שם עליו. כולם ממשיכים הלאה... עד שבא איש אחד טו לב, ונכנס פנימה עם הילד, מוכן להציל את אביו. כשהוא נכנס לבית, הוא מגלה שאותם רוצחים, לבושים בחלוקים לבנים, סכין מנתחים בידם, ועמדים לקראת סיומו של הניתוח. ניתוח לב סבוך וקריטי. שהצליח ב"ה.

כלפי מה דברים אמורים? לפעמים אנחנו רואים דבר מסוים, והוא נראה לנו דבר רע. אבל אנחנו בסה"כ ילדים בני 6. אנחנו לא מבינים שזה ניתוח. זה לטובתינו.

ביתר עומק, מדוע האדם המבוגר נרגע? הוא הרי לא בדק מה הם עושים, אלא ישר כשראה שהם רופאים, הוא נרגע. אלא, שהוא יודע, רופאים הם אנשים טובים. הם באו לרפא את האדם, ולכן גם אם אני לא מבין מה הם עושים, אני יודע שזה לטובה. כנ"ל כלפי רבש"ע, אנחנו אומנם לא מבינים מה הוא עושה ולמה. אבל אנחנו רואים את "החלוק", אנחנו יודעים שזה רבש"ע. ואת רבש"ע אנחנו "מכירים". "טוב ה' לכל, ורחמיו על כל מעשיו"...

שנזכה...

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום

מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).

רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.

יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב