בס"ד
אנחנו תושבי הצפון, למודי מלחמות, טילים ואזעקות. ובכל זאת רציתי לבקש ממך כמה עיצות לגבי הרגעת הילדים(ומבוגרים) בעת התקפת טילים. היום שכנינו הלבנונים הזכירו לנו שאנחנו עדיין "מעניינים" אותם ושלחו אלינו שני טילים. אוטומטית התכוננו לגרוע מכל שזה- מלחמת לבנון השניה שזה מדהים איך כל מה ששכחנו לגביה עלה בחזרה ברגע אחד. פתאום השאלות הכי פשוטות הופכות להיות הכי קשות. שאלות כמו- "אמא, אני יכול ללכת רגע לחדר?" איך אפשר לענות על שאלה כזאת תחת איום של טילים? הרי אם אענה לא- יכול להיות שאגביר את החרדה והלחץ אצל הילדים. ואם אענה כן וחס ושלום יקרה משהו ללא התרעה מוקדמת- זה חוסר אחריות שלי.ומי בכלל יכול לדעת היכן יפול טיל? הרי קרו מקרים שנפל בחדר הביטחון ונעשה נזק. כל צעד,כיפוף,דיבור נהייה פתאום הרה גורל- מאוד מתיש. בכל מקרה אני משתדלת להמעיט כמה שיותר בהחשפות הילדים לחדשות,במקום חדשות- מוזיקה. משתדלת לספק לכל ילד את הצרכים הפיסים והרגשיים אם זה חיבוק, אוכל, שיחה משחקוכו' למרות שהמוח שלי עובד שעות נוספות בתרגול הקורס החיאה שעבתי במד"א, סקירת מוצרים שכדאי להצטייד בהם להתקפה ממושכת ומצד שני הערכות לשגרה- קביעת תור לבדיקות, סידורים שגרתיים וכו' הלחץ והחרדה במרחב המוגן הם בלתי נמנעים. והיום פשוט עם כל הרצון הטוב וההשתדלות הילדים שלי (ארבעה במספר שיהיו בריאים) פשוט כל הזמן רבו אחד עם השני, מכות, צעקות, צרחות של כעס אחד על השני, ממש סיר לחץ. אני מרגישה אשמה בתגובה שלהם אולי יש לך הצעת יעול? ועוד דבר- ביתי בת ה-6 לא רוצה ללכת מחר לבי"ס כי היא מפחדת שיפול טיל והיא תמות חס ושלום. אז מחר יום שישי לא נורא אם תישאר בבית, אבל מה יהיה אם בשבוע הבא יהיה שקט והיא לא תרצה ללכת? באיזו גישה לנקוט? איך אשכנע אותה כן ללכת? אשמח לקבל עצות.