"יש מישהי בלבוש מאוד לא צנוע שמגיעה משם".

תראי, אין לי מושג מה אופי מערכת היחסים בינך לבין בעלך.

אבל אל תשליכי ממנה על כולם...

באמת נראה לך שכל בחורה לא צנועה אני רצה באטרף לדווח לו?

באמת נראה לך הוא מתגלגל מצחוק בלב???

אני מבחינתי רוצה בטובתו. אנחנו ביחד בסיפור הזה של שמירת העיניים והצניעות.

הרבה פעמים הולכים למעיינות ואני הולכת קודם לראות אם השטח "נקי".

היינו במעיין והוא עמד עם הגב לשביל, כשבשביל הגיחה גברת נחמדה בביקיני.

ברור שאמרתי לו.וברור שהוא לא מלגלג אלא מודה לי על ההתראה...חסכתי לו ראיה אסורה.

וברור שזה מאד רחוק מהתיאור שתיארת בהודעה שלך.

ואגב,אם יש מישהי שקוראת לי תמימה זה מאוד משמח אותי. שנים אני שואפת לתואר הזה....

אני לא מעירה לו כדי שיתקן את מעשיו.

אני מזהירה אותו- כדי לעזור לו במשהו שהוא מעונין להישמר ממנו.

אם הייתי הולכת בשביל וכמעט נתקלת באבן הוא היה מזהיר אותי, נכון?

אז אותו דבר, הולכים בשביל והוא כמעט נתקל במשהו לא טוב והזהרתי אותו.

אין פה ביקורת בכלל. רק שותפות או עזרה.

בכלל לא היתה מהאזור, לא ישראלית, נראה לי היתה יותר נעלבת מאשר מבינה.

הייתי מנסה למנוע ממנו לחזור לשם בדרך אחרת כמו לעבור מקום אם זה אפשרי בלי שישים לב למה...

סתם... כדי לראות את הילדים משחקים מזוית יותר טובה או משהו כזה... לא יודעת

ואם אין אפשרות אז לא לומר לו כך! אני חושבת שעצם משפט כזה גורם לאיזושהי סקרנות טבעית, לא?....

יש צורות לומר.

הייתי אולי אומרת לו- וואי בדיוק מישהי התיישבה שם להניק בוא נעבור מקום...  בלי לפרט הרבה. זורם כזה, קליל כאילו דרך אגב..

ולא- יש שם מישהי מאד לא צנועה וכו' בבהלה כזו, פניקה ואותות אזהרה. עם כל הפרטים וכו'... נראה לי מאד לא חכם...

בלי תיאורים מלבבים על שהיא לא מכוסה בכלל וכו' מכאן והלאה זה מיותר!

גם בעל שרוצה ומבקש שימנעו ממנו זאת יש דרכים חכמות יותר ופחות לעשות זאת...

אני123- במקום לומר לו שיש על הספסל אישה שמניקה ולא מכוסה בכלל הייתי בוחרת במשפט אחר. תודי שאפילו אם מראה כזה גורם לו גועל ומיאוס וומש לא מושך זה לא הכי חכם התיאור הזה, לא?

אבל התגובה האובססיבית שלך לזה די משקפת שגם אישה שרצה ברחוב חשופת חזה לא נוראית ומבזה מבחינתך.

אמממ... נשמע שאתה ממש בעד

בעלי אומר שלדעתו להסתכל על אישה יפה או לא צנועה .זה כמו שיעבור רכב מאוד מפואר בלתי ניתן להשגה.

הרכב עבר, העיף מבט וזהו.

נראה לכם שהוא אומר את זה רק כדי שלא אקנא? כי אני אומרת שאין מצב שזה לא מביא מחשבות.

לא הייתי רוצה שבעלי יגיד לי כך!!

כשאומר שזה כמו רכב בלתי ניתן להשגה כאילו אומר- הייתי רוצה אבל מה לעשות נותר לי רק להסתכל ולהסתפק בינתיים עם הרכב הישן/לא חדיש.... שיש לי

המבט של בעלי הוא שאין אין אין אישה יותר יפה ממני

ולא מהכחשה שאין יותר נשים יפות בעולם אבל זה המבט שצריך לכל גבר על אשתו.

אם הוא יגיד שטוב לו איתי. שכיף לו איתי .שהוא אוהב אותי. שהאופי שלי כובש, שאני מושלמת בעיניו -לזה אני יאמין וזה יעשה לי טוב.

זה כמו שהוא יגיד אני הכי גבוהה בעולם. אבל אני לא!!! גם הילדים שלי לא הכי יפים בעולם. אבל אני משוגעת עליהם. לא רוצה שינוי בהם, זה לא סותר שאני רואה פרסומת ואני אומרת ואוו. בכל אופן לא הייתי רוצה את הילדים בפרסומת היפים ולא הייתי לעולם מתבאסת או רוצה להחליף אותם או מסתפקת במועט שזה מה יש או אפילו מרגישה תחושת החמצה לעולם שזה מה יש.

וגם נגיד אם היינו רואים פרסומת של ילד יפה. והייתי אומרת וואו והיו שומעים. הייתי אומרת להם אבל אתם הכי מדהימים בשבילי.

ובקשר לבעלי. להפך אם הוא בחר אותי זה מחמאה. כי יש לו טעם טוב, אף אחד לא הכריח אותו להתחתן איתי. הוא ראה אותי. ולהפך הוא כל הזמן טוען שהשנים עושים אותי הרבה יותר יפה.חח

הוא לא יגיד אין יפה ממך.

הוא יגיד- מבחינתי ובהרגשתי אין יפה ממך!!!!!

אף אחד לא מתכחש לזה שיש יפות יותר בעולם. אני לא חושבת שאני פסגת היופי.

אבל!!! המבט של הבעל צריך להיות שמבחינתו אשתו היא היפה בעולם על פני תבל!!!!!!!!!!!!!

וזה מה שכתבתי. שבשבילו אני יפה מיזה אני לא מוטרדת.

אז מה פוגע בכך שהוא מסתכל על אישה יפה כמו על רכב יפה?

אם אני רואה רכב יפה ולנו הרכב לא משהוא. זה אומר שאני אהיה כל היום בבאסה שיש לנו רכב ישן?

על אישה אחרת ונהנה מהיופי שלה זה פוגם בקשר עם אשתו. נקודה.

כשהוא חושב ע"כ שהיא יפה יותר מאשתו, זה- איך לומר? לא הכי רצוי....

בכנות- אני לא הייתי רוצה שבעלי יחשוב על אישה אחרת שהיא יותר יפה.

גבר אמור להיות מסופק ממה שיש לו ובשביל זה הוא צריך להרגיש שהיא הכי יפה בשבילו

אני יחדד שזה לא שתיאורתית מתכחש לכך שיש יפות יותר.

אבל לא יסתכל על זה בתור רכב מפואר... אלא פשוט לא מעניין אותו כי בשבילו יש לו את היפה שלו שהיא הכי בשבילו בבית

הוא לא צריך להרגיש על דברים אחרים שהם לא ברי השגה כי אין לו צורך להשיג בכלל

לעולם לא אוכל לשלוט במחשבות שלו.

גם אם הוא לא רואה פרוצות והוא שומר על עיניו .

אין לי מושג מה הוא יכול לפנטז כשהוא איתי , לו יצוייר הוא גם יכול לחשוב על בחורות אחרות שיצא איתן לפני והם היו צדיקות וצנועות.

אני בכלל לא נכנסת לסרטים על המחשבות שלו

רק גרמת לי להיות מאושרת היום

כשאני חושבת איזה כיף לי!!

שאני זכיתי לתואר מלכת היופי של העולם

אפילו שאני לא עד כדי כך..., אבל אצל אחד ויחיד- גם יותר מזה אם אפשר

סתם מסקרנות. כמה זמן אתם נשואים?

חחחחחח

ובאמת, באמת אני חושבת שכך צריך להיות!

היום אני כבר במקום הרבה יותר בטוח. אז שום מבט של בעלי לא מאיים עלי

כמו שלדעתי זה לא צריך להיות כך

אבל נניח לזה...

גם אני מיניקה במקומות ציבוריים.

אבל יש דרך.

וכשאישה לא מכסה את עצמה אז היא חשופה מאוד ולא, התינוק לא מסתיר את הכל.

ואני בטוחה שהרבניות הכי גדולות לא ישבו במקום ציבורי עם גברים והניקו חופשי. לפחות אפשר למצוא פינה, להסתובב, להתכסות.

האם בעלך ביקש ממש שכל פעם שאת רואה אישה לא צנועה . למנוע ממנו לראות? ז"א האם זה בא ממנו?

והאם את פונה לבעלך ומבקשת ממנו. כאשר אני לבושה צמוד. מתאפרת מידי חזק. החצאית לא מספיק ארוכה. בבקשה תגיד לי?

אם המטרה זה להציל אחד את השני וזה בהסכמה ורצון אז יפה

הרי ידוע שככל שהאדם גדול יותר ברוחניות- יצרו גדול יותר.

ואני לא מתכוונת עכשיו לפתוח פולמוס ע"ז.

גבר שבאמת נזהר ושומר על עיניו - ישמח מאוד שאשתו תפנה את תשומת ליבו לא לחזור לאותו מקום שיש בו מראה שלא מתאים לעיני גבר...

זה לא ענין של "סומכת עליו" שידע להסתדר עם זה...

זה ענין שהבעל ישמח אם תעזרי לו לשמור את עיניו וישמח אם תעירי לו.

גם אני- כשמגיעות אליי הביתה חוברות של כרטיסי אשראי או כל מיני פרסומים

ויש שם תמונות של בנות לא צנועות או מוצרים שלא מתאימים שגבר יסתכל עליהם-

אני מסתכלת ובעלי שואל אם יש שם תמונות של פריצות או לא.

אם יש- הוא לא מסתכל וזורק את זה לפח...

זה פשוט ענין של יראת שמיים ותו לא!

ואין לי בעיה להניק ליד נשים- אחיות, שכנות, חברות

אבל לא במקום ציבורי

ולא ליד גברים! (רק ליד בעלי כמובן)

וכשזה אפשרי- אני גם שמה עליי סינר הנקה/ חיתול בד גדול...

כשהם יותר גדולים- הם פחות נותנים שנכסה אותם...

אבל ליד גברים- גם עם כיסוי אני לא ניק.

אא"כ זה במקום צדדי ולא בהפרהסיא ליד עוברים ושבים...

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.

תהנה מכל רגע