בס"ד

אתם צודקים. רגשות מנקודת מבט מסוימת הן חולשה שאפשר לנצל.
למה האדם הלא נכון יראה בזה חולשה? כי אדם שיראה בזה חולשה יראה גם איפה לנצל אותה. האדם הנכון יראה איפה רגש נותן כוח.
אני חושבת שחולשות הן לאו דווקא רעות. זה נכון שלאהוב מישהו אומר שאני אעשה בשבילו מעל ומעבר ואפשר לראות בזה חולשה, מצד שני אפשר לראות בזה כוח שהאהבה נותנת לי להעניק. אם זאת ההגדרה של חולשה אז בעיניי היא מבורכת.
אני חושבת שכל עוד שמים לב איפה הגבול בו הרגש משתלט עלי ולא אני עליו אז זאת לא חולשה, זה כוח. כוח שאפשר לבחור כיצד להשתמש בו. ברגע שהרגש משתלט עלי, מה שבעיניי מאפשר ניצול, אז זאת כבר חולשה שכדאי לטפל בה.

באופן כללי אני מאמינה ברגשות, אני רק מקווה שרוב הרגשות יהיו טובים כי לרגשות רעים יש כוח עצום שהוא גם הרסני באותה מידה.

מקווה שהסברתי טוב..

בס"ד

 

בקטע של לא לעשות את מה שצריך

בס"ד

 

בכלל בקטע של ייאוש מהיכולות האנושיות המוגבלות

בס"ד

זה ככה בין אם תרצה ובין אם לא, אז לפחות תשמח בזה.

בס"ד

 

לפחות במידת מה.

 

אני חושב שאם כן זו חובתנו.

בס"ד

אני חושבת שזה לגמרי ההפך מחובתנו.
אני רואה בחיבור בין הלב לשכל את האידיאל ואני לא חושבת שתמיד השכל צריך לגבור.
השכל בעיניי הוא נורא שטחי, הרגש הוא זה שמוסיף לו מימד עמוק יותר.

בס"ד

 

לא לתת לו לשלוט במעשים שלנו. להשאיר אותו במקום המיועד לו.

והאמירות המזעזעות בשורה וחצי האחרונות מקורן בחוסר הבנה מצער של המושג שכל. השכל הוא הכולל והכללי ביותר, הוא המכריע והמתחשב בכל הפרטים, לעומתו הרגש הוא רק פרט. האמירה "אני חושב שלא תמיד השכל צריך לגבור" משמעה "בזה הרגע השכל שלי לקח אקדח וירה לעצמו ברקה. או לפחות ברגל".