גומלת כרגיל בסביבות גיל שלוש, ומכירה לא מעט כמוני.

גיל שנתיים נראה לי קשה מדי לגמילה, מעל לכוחותיי

מבחינתי אני שמחה בתוספת התזונתית, החיסונית, הרגשית. זה לא מפריע לי.

אבל לגמרי מחזקת את ידייך לגמול אם ההנקה גורמת לך סבל.

וגם לי זה כבר נהיה מעיק. שיטה שלי - פשוט לתת הרבה אוכל ושתייה שהיא אוהבת ואם זה בלילה אז להרדים בצורה אחרת ושתהיה מספיק עייפה. ומותר לך לסרב לה ולהחליט שלא מתאים לך. 

כנראה אחרי זה זה די מוגזם,לגמול בהדרגה...הסחת דעת,הבעת חום בדרכים אחרות...זה לא ייגמר ביום אחד...

נשמע שבהחלט גדול משנתיים.... מה רע בזה?

היא שמותר עד גיל ארבע (או חמש לילד חולני), אלא אם כן הילד כבר נגמל (ז"א תינוק אפשר לחזור ולהניק גם אם נגמל ושלושה ימים ברצף לא ינק, אבל מעל גיל שנתיים אסור להחזיר ילד שנגמל).

אבל מקווה בעזרת השם ...

וחושבת שזה תקין ומקסים.

אבל חושבת שזה תקין, ומעולה (ובודאי שלא נורא) !

הפסקתי להניק כי נכנסתי להריון...

ובצער רב (לצד השמחה העצומה על ההריון), הייתי ממשיכה, אך זה החריף לי את הבחילות. 

להניק עד גיל שנתיים מינימום, ואחרי זה להמשיך או להפסיק לפי רצון האם והילד.

לפי ארגון הבריאות העולמי אין "גיל גג" להנקה, ולא נצפו נזקים בריאותיים או רגשיים מהנקה עד גיל מאוחר.

עד גיל שנתיים/ שנתיים וחצי. כולם מסביב הרימו גבה, אבל נהניתי מזה (וגם הילד) אז לא ממש התייחסתי לסובבים אותי. לא מצטערת על זה לרגע

מעריצה..

מזל טוב .

חזקי ואמצי

איפה עשית את הבדיקות שעושים בשחרור כמו PQU למשל ועוד??

זה מה שמלחיץ אותי, שאולי איזו בדיקה תתפספס...

ואפשר לעשות את הבדיקה בקופת חולים. אפשר לתאם עם האחות שזה יהיה כשאין אנשים. 

ההבדל הוא בשליחה בדואר, ששם זה בצורה מרוכזת ודרך קופת החולים זה לא, ואני לא זוכרת למה אבל הבנו שייתכן שתהיה בעיה בהגעה (נדמה לי כי זה היה מישוב ביש"ע).  אז התקשרתי ווידאתי שהגיע. 

אני הבנתי שזה מגיע מעט יותר מאוחר למכון הבדיקות , כי לוקח להם עוד קצת זמן לשלוח, וזה אולי פחות טוב.

מה שאני לא יודעת זה אם יש עוד בדיקות

את שאר הבדיקות ניתן לעשות לפני שאת יוצאת מבית החולים. גם אם את יוצאת מוקדם יותר. 

יש בדיקת שמיעה שנראה לי שלא כל הזמן ניתן לעשות (אלא תלוי מתי האישה שעושה אותה מגיע לבית החולים), אבל נדמה לי שגם לזה יש פיתרון. 

pku זאת הבדיקה היחידה בסדרת הבדיקות והטיפולים שעושים ליילוד שצריך להמתין 36 שעות (אאל"ט) לפני שעושים אותה. 

לגבי זה שלוקח להם עוד קצת זמן לשלוח - תראי יש כאלה שהבדיקה הראשונה לא יוצאת תקינה ואז מבקשים מהם לעשות שוב, כך שזה לא קריטי עד כמה שאני יודעת. עם זאת חשוב כמובן לעקוב כדי לדעת שזה אכן מגיע. 

אני במקומך הייתי מבררת את הכל עם אנשי המקצוע עוד לפני הלידה, כדי לדעת מידע עדכני ולבוא בראש שקט. 

בטח יש על זה גם מסמכים מסודרים ממשרד הבריאות.

מאמינה שגם בשחרור יאמרו לי אם אשאל..

או שהחלב לא טעים להם בהריון,

או שזה מאד מאד מחליש את הגוף.

לא הרגשת גמורה?

הכרתי מצבים שהתינוק הפסיק לינוק בהריון כי החלב לא היה לו טעים,

בחלקם חזר אחר כך לינוק ובחלקם לא

(בגלל עצמו שרצה או לא רצה או בגלל אמא שלו שרצתה או לא רצתה);

הכרתי מצבים שהאמא הפסיקה בגלל חולשה או בגלל חששות או בגלל רגישות של הריון שגרמה להנקה להיות מציקה בשבילה, וגם בהם בחלק מהמקרים הייתה חזרה להנקה בהמשך;

הכרתי נשים שהן והתינוק המשיכו בכיף ובשמחה כל ההריון בלי שום בעיה;

יש לי גיסה שכשהיא מיניקה בהריון אין לה תופעות הריוניות של בחילות וכדו' שיש לה בהריונות נטולי-הנקה;

יש לי חברה על גבול הסכרת-הריון שההנקה בהריון מאזנת לה את הסוכר (כך הסבירה לה התזונאית);

ועוד כהנה וכהנה.

(אני עצמי מעולם לא הנקתי בהריון.)

לא רק שזה תקין, זה אפילו מומלץ.

מה שכן - גמלתי מהנקות לילה בשלב מאד מוקדם (סביב גיל חודשיים-שלושה), וזה כמובן מאד מקל.

ממש לאחרונה הפסקתי הנקות בבוקר ובאמצע היום (היה יונק לפעמים לפני השנ"צ כשהיינו בבית), ונשארנו רק עם הנקה לפני השינה.

מבינה את ההרגשה שלך, הסביבה לא רגילה לראות הנקה בוגרת (כי זה נדיר או כי זה בד"כ לא קורה במרחב הציבורי כמו הנקה של תינוקות). מקובל להשאיר ילד עם טיטול, מוצץ, בקבוק ושמיכי עד גיל 3-4 - אבל הנקה אחרי גיל שנה זה יותר מדי... וזו פשוט טעות!!

למה את רוצה לגמול?

אני חושבת שהקושי האמיתי העיקרי של רוב הנשים עם הנקה הוא הקושי להציב גבולות (בגלל הזמינות של ההנקה). אבל בגיל שנתיים בהחלט אפשר ללמד את הילד שיש זמנים שיונקים בהם ויש זמנים שלא. אם את מרגישה שאת מסוגלת להמשיך עם הנקה מציעה לך לחשוב עם עצמך ולהחליט מתי את מוכנה להיניק (בד"כ בבית וכחלק מטקס - התעוררות או הרדמה), וללמד את הילדה שבשאר היום לא יונקים. תהיי עקבית, תביעי אמפתיה לרצונות ולצרכים שלה, אבל תבהירי לה את הגבולות החדשים. היא תלמד מהר.

אבל קודם כל גמלתי כי הוא עלה במשקל מאד מאד מהר (מאחוזון 10 בלידה ל89 בגיל חודשיים) כך שידעתי שלא חסר לו אוכל, להיפך. טריגר נוסף היה החזרה לעבודה באופק, ידעתי שיהיה לי נורא קשה לתפקד עם העייפות והנסיעות והכל.

בגדול עבדתי איתו לפי השיטה של הלוחשת, הפרדה בין אוכל לשינה. הנקה בערב, טקס שינה, הנקת חלום בסביבות 22:30-23:00 כשהלכתי לישון וזהו. היו בהתחלה שניים-שלושה לילות לבנים (רקדתי איתו כל הלילה במנשא בסלון) והוא הפסיק לקום בלילה. אם זה לא היה עובד כל כך מהר הייתי מבינה שהוא עדיין צריך ארוחה בלילה, אבל הוא באמת לא היה זקוק לזה.

אבל אם נמאס לך תגמלי לאט לאט.

היה ילד שהנקתי על למעלה מגיל 3 והיו כאלה שגמלתי בגיל שנה ומשהו או קרוב לשנתיים בגלל הריון נוסף שבגללו הרגשתי שכבר מיצינו את העניין.

לקראת גיל שנתיים עשיתי את זה בהדרגה. כל פעם פחות ופחות. במקביל מצאנו איזה תחליף שכל פעם הצעתי אותו לפני שהנקתי (כמו מוצץ\בקבוק מים וכו').

קודם- כל, ברור שזה תקין.

שנית- אם קשה לך אבל את רוצה להמשיך, אז את יכולה להוריד מינון .

אאעם כל הילדות שלי- ברגע שהרגשתי שזה מעצבן אותי קצת- הורדתי מינון. מחמש פעמים ביום לארבע, לשלוש, לפעמיים ובסוף- תמיד חודשי ההנקה האחרונים היו עם הנקת בוקר אחת או הנקת ערב אחת.הנקתי אותן תקופות שונות- בין שנה לשנתיים.

ככה- גם הרבה יותר קל להפסיק כשאת רוצה. את מניקה יום כן יום לא ואיכשהוא, בלי שאת או התינוקת שמות לב ההנקה מתמסמסת לה בלי שלך כואב או גדוש ובלי שלתינוקת קשה.

גיל שנה  עוד הריון.

הקטנה בת שנה, אוכלת איתנו כמעט הכל- פרות, ירקות (בעיקר עגבניה ומלפפון), ירקות מבושלים, אורז, קוסקוס, קינואה, עדשים, שעועית ירוקה, עוף, דג, קציצות,ביצים.

לצערי אוכלת גם את השטויות של הגדולות- יוצאות לה העיניים כשהיא רואה שלוק או חטיף.

אבל כנראה שזו עסקת חבילה אצל ילדים שיש להם אחים גדולים...

אני כן מכינה לה דברים מיוחדים לפעמים- דייסת קוואקר ממותקת בסילאן טבעי, דלעת ערמונים אפויה בתנור- אחלה מנה לשלוף מהמקרר בכל זמן.

ובכל ארוחה- כמובן דואגת שיהיה לה מה לאכול- שלא יצא מצב שהאוכל שלנו לא מתאים לה.

רציתי להפסיק בגיל שנה , אבל הילדה התעקשה .

אין כאן רע וטוב , יש הקשבה לצרכים שלך ושל הילדה ואיכשהו "להתפשר". במקרה שלנו התפשרתי לכיוון הילדה. 

בגיל שלוש ניסיתי לעשות מסיבת גמילה. הזמנו חברים מהגן , ממתקים, בלונים (זה היה לפי עצה מהאינטרנט)...לא עזר . בגיל שלוש וחצי ניסיתי לילה מחוץ לבית. היה טרור ולמחרת היא חזרה לינוק.

לאט לאט היא הפסיקה . 

באמת נשמע שהקשבת לצרכים של הילדה!

....

להלן שלל התגובות שקיבלתי 

אז היה פשוט יותר יותר להניק

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....