גומלת כרגיל בסביבות גיל שלוש, ומכירה לא מעט כמוני.

גיל שנתיים נראה לי קשה מדי לגמילה, מעל לכוחותיי

מבחינתי אני שמחה בתוספת התזונתית, החיסונית, הרגשית. זה לא מפריע לי.

אבל לגמרי מחזקת את ידייך לגמול אם ההנקה גורמת לך סבל.

וגם לי זה כבר נהיה מעיק. שיטה שלי - פשוט לתת הרבה אוכל ושתייה שהיא אוהבת ואם זה בלילה אז להרדים בצורה אחרת ושתהיה מספיק עייפה. ומותר לך לסרב לה ולהחליט שלא מתאים לך. 

כנראה אחרי זה זה די מוגזם,לגמול בהדרגה...הסחת דעת,הבעת חום בדרכים אחרות...זה לא ייגמר ביום אחד...

נשמע שבהחלט גדול משנתיים.... מה רע בזה?

היא שמותר עד גיל ארבע (או חמש לילד חולני), אלא אם כן הילד כבר נגמל (ז"א תינוק אפשר לחזור ולהניק גם אם נגמל ושלושה ימים ברצף לא ינק, אבל מעל גיל שנתיים אסור להחזיר ילד שנגמל).

אבל מקווה בעזרת השם ...

וחושבת שזה תקין ומקסים.

אבל חושבת שזה תקין, ומעולה (ובודאי שלא נורא) !

הפסקתי להניק כי נכנסתי להריון...

ובצער רב (לצד השמחה העצומה על ההריון), הייתי ממשיכה, אך זה החריף לי את הבחילות. 

להניק עד גיל שנתיים מינימום, ואחרי זה להמשיך או להפסיק לפי רצון האם והילד.

לפי ארגון הבריאות העולמי אין "גיל גג" להנקה, ולא נצפו נזקים בריאותיים או רגשיים מהנקה עד גיל מאוחר.

עד גיל שנתיים/ שנתיים וחצי. כולם מסביב הרימו גבה, אבל נהניתי מזה (וגם הילד) אז לא ממש התייחסתי לסובבים אותי. לא מצטערת על זה לרגע

מעריצה..

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

איפה עשית את הבדיקות שעושים בשחרור כמו PQU למשל ועוד??

זה מה שמלחיץ אותי, שאולי איזו בדיקה תתפספס...

ואפשר לעשות את הבדיקה בקופת חולים. אפשר לתאם עם האחות שזה יהיה כשאין אנשים. 

ההבדל הוא בשליחה בדואר, ששם זה בצורה מרוכזת ודרך קופת החולים זה לא, ואני לא זוכרת למה אבל הבנו שייתכן שתהיה בעיה בהגעה (נדמה לי כי זה היה מישוב ביש"ע).  אז התקשרתי ווידאתי שהגיע. 

אני הבנתי שזה מגיע מעט יותר מאוחר למכון הבדיקות , כי לוקח להם עוד קצת זמן לשלוח, וזה אולי פחות טוב.

מה שאני לא יודעת זה אם יש עוד בדיקות

את שאר הבדיקות ניתן לעשות לפני שאת יוצאת מבית החולים. גם אם את יוצאת מוקדם יותר. 

יש בדיקת שמיעה שנראה לי שלא כל הזמן ניתן לעשות (אלא תלוי מתי האישה שעושה אותה מגיע לבית החולים), אבל נדמה לי שגם לזה יש פיתרון. 

pku זאת הבדיקה היחידה בסדרת הבדיקות והטיפולים שעושים ליילוד שצריך להמתין 36 שעות (אאל"ט) לפני שעושים אותה. 

לגבי זה שלוקח להם עוד קצת זמן לשלוח - תראי יש כאלה שהבדיקה הראשונה לא יוצאת תקינה ואז מבקשים מהם לעשות שוב, כך שזה לא קריטי עד כמה שאני יודעת. עם זאת חשוב כמובן לעקוב כדי לדעת שזה אכן מגיע. 

אני במקומך הייתי מבררת את הכל עם אנשי המקצוע עוד לפני הלידה, כדי לדעת מידע עדכני ולבוא בראש שקט. 

בטח יש על זה גם מסמכים מסודרים ממשרד הבריאות.

מאמינה שגם בשחרור יאמרו לי אם אשאל..

או שהחלב לא טעים להם בהריון,

או שזה מאד מאד מחליש את הגוף.

לא הרגשת גמורה?

הכרתי מצבים שהתינוק הפסיק לינוק בהריון כי החלב לא היה לו טעים,

בחלקם חזר אחר כך לינוק ובחלקם לא

(בגלל עצמו שרצה או לא רצה או בגלל אמא שלו שרצתה או לא רצתה);

הכרתי מצבים שהאמא הפסיקה בגלל חולשה או בגלל חששות או בגלל רגישות של הריון שגרמה להנקה להיות מציקה בשבילה, וגם בהם בחלק מהמקרים הייתה חזרה להנקה בהמשך;

הכרתי נשים שהן והתינוק המשיכו בכיף ובשמחה כל ההריון בלי שום בעיה;

יש לי גיסה שכשהיא מיניקה בהריון אין לה תופעות הריוניות של בחילות וכדו' שיש לה בהריונות נטולי-הנקה;

יש לי חברה על גבול הסכרת-הריון שההנקה בהריון מאזנת לה את הסוכר (כך הסבירה לה התזונאית);

ועוד כהנה וכהנה.

(אני עצמי מעולם לא הנקתי בהריון.)

לא רק שזה תקין, זה אפילו מומלץ.

מה שכן - גמלתי מהנקות לילה בשלב מאד מוקדם (סביב גיל חודשיים-שלושה), וזה כמובן מאד מקל.

ממש לאחרונה הפסקתי הנקות בבוקר ובאמצע היום (היה יונק לפעמים לפני השנ"צ כשהיינו בבית), ונשארנו רק עם הנקה לפני השינה.

מבינה את ההרגשה שלך, הסביבה לא רגילה לראות הנקה בוגרת (כי זה נדיר או כי זה בד"כ לא קורה במרחב הציבורי כמו הנקה של תינוקות). מקובל להשאיר ילד עם טיטול, מוצץ, בקבוק ושמיכי עד גיל 3-4 - אבל הנקה אחרי גיל שנה זה יותר מדי... וזו פשוט טעות!!

למה את רוצה לגמול?

אני חושבת שהקושי האמיתי העיקרי של רוב הנשים עם הנקה הוא הקושי להציב גבולות (בגלל הזמינות של ההנקה). אבל בגיל שנתיים בהחלט אפשר ללמד את הילד שיש זמנים שיונקים בהם ויש זמנים שלא. אם את מרגישה שאת מסוגלת להמשיך עם הנקה מציעה לך לחשוב עם עצמך ולהחליט מתי את מוכנה להיניק (בד"כ בבית וכחלק מטקס - התעוררות או הרדמה), וללמד את הילדה שבשאר היום לא יונקים. תהיי עקבית, תביעי אמפתיה לרצונות ולצרכים שלה, אבל תבהירי לה את הגבולות החדשים. היא תלמד מהר.

אבל קודם כל גמלתי כי הוא עלה במשקל מאד מאד מהר (מאחוזון 10 בלידה ל89 בגיל חודשיים) כך שידעתי שלא חסר לו אוכל, להיפך. טריגר נוסף היה החזרה לעבודה באופק, ידעתי שיהיה לי נורא קשה לתפקד עם העייפות והנסיעות והכל.

בגדול עבדתי איתו לפי השיטה של הלוחשת, הפרדה בין אוכל לשינה. הנקה בערב, טקס שינה, הנקת חלום בסביבות 22:30-23:00 כשהלכתי לישון וזהו. היו בהתחלה שניים-שלושה לילות לבנים (רקדתי איתו כל הלילה במנשא בסלון) והוא הפסיק לקום בלילה. אם זה לא היה עובד כל כך מהר הייתי מבינה שהוא עדיין צריך ארוחה בלילה, אבל הוא באמת לא היה זקוק לזה.

אבל אם נמאס לך תגמלי לאט לאט.

היה ילד שהנקתי על למעלה מגיל 3 והיו כאלה שגמלתי בגיל שנה ומשהו או קרוב לשנתיים בגלל הריון נוסף שבגללו הרגשתי שכבר מיצינו את העניין.

לקראת גיל שנתיים עשיתי את זה בהדרגה. כל פעם פחות ופחות. במקביל מצאנו איזה תחליף שכל פעם הצעתי אותו לפני שהנקתי (כמו מוצץ\בקבוק מים וכו').

קודם- כל, ברור שזה תקין.

שנית- אם קשה לך אבל את רוצה להמשיך, אז את יכולה להוריד מינון .

אאעם כל הילדות שלי- ברגע שהרגשתי שזה מעצבן אותי קצת- הורדתי מינון. מחמש פעמים ביום לארבע, לשלוש, לפעמיים ובסוף- תמיד חודשי ההנקה האחרונים היו עם הנקת בוקר אחת או הנקת ערב אחת.הנקתי אותן תקופות שונות- בין שנה לשנתיים.

ככה- גם הרבה יותר קל להפסיק כשאת רוצה. את מניקה יום כן יום לא ואיכשהוא, בלי שאת או התינוקת שמות לב ההנקה מתמסמסת לה בלי שלך כואב או גדוש ובלי שלתינוקת קשה.

גיל שנה  עוד הריון.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

רציתי להפסיק בגיל שנה , אבל הילדה התעקשה .

אין כאן רע וטוב , יש הקשבה לצרכים שלך ושל הילדה ואיכשהו "להתפשר". במקרה שלנו התפשרתי לכיוון הילדה. 

בגיל שלוש ניסיתי לעשות מסיבת גמילה. הזמנו חברים מהגן , ממתקים, בלונים (זה היה לפי עצה מהאינטרנט)...לא עזר . בגיל שלוש וחצי ניסיתי לילה מחוץ לבית. היה טרור ולמחרת היא חזרה לינוק.

לאט לאט היא הפסיקה . 

באמת נשמע שהקשבת לצרכים של הילדה!

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...