לילה לילה או בתפילתי שמחה  איי כל חיי יי  אאי . 

החלום של כל ברסלב חיוך קילומטר מעל כל היעתר

נכנסת כובשת שמחה מתוקה כל כולה מלטפת

אני יודע  מישו למעלה רועה ושומע

אי אפשר בלעדיה רק מתפלל שתשמור לי אליה 

שנים אנכנו מחפסים שמחה בפול תים

 ברגעים הכי טובים אינו טיק תים

אי אפשר לחסום 

את האמת בלעדיה זה מבוך ואי אפשר מזה לצאת כולי ברעד

מתי אזכה לדעת כל רגע של שמחה זה אור בדרך אל היעד.....

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול