בלי כעס או עצבים כי זה רק יגרום לזה להישנות.

אם יש משהו קבוע שהוא / היא זורק/ת , למשל כשהיא זורקת מהכיסא אוכל את האוכל, אפשר פשוט להוריד אותה בקביעות מהכסא. שתלמד שזו תוצאה - זרקת - נגמר האוכל.

ו... אל דאגה, זה יעבור!

סוג של משחק. לא נורא.

להתעלם. מרימים רק מה שהכרחי לאותו רגע (אוכל שבאמצע האכילה. ואפשר לפעמים פשוט להעביר לישיבה על הריצפה ולהמשיך לאכול שם). השאר, אפשר אחרי שהתכשיט זז מהאיזור...

חמותי מתארת כמה הוא התאכזב כשלא שמע את קול הצעצוע פוגע ברצפה

אבל אם עושים כך - צריך שזה יהיה בצורה בטוחה. לא במיטה, למשל, ששם הילד ישן לבדו, ועלול לסובב את החוט סביב הצוואר.

ולדעתי לא חייבים תמיד להרים להם... אולי בסוף הם ילמדו שההורים הם לא מכונת הרמת צעצועים...

למה למנוע מילד את השלב הזה?

הרי הוא זורק כי זה באמת "צורך" כזה. שומע את הצליל, רואה את הגובה. עם הזמן, ילמד שמנתבים שמיעת צלילים לדברים אחרים, שחווים מרחק באופן אחר. קומה על גבי קומה.

ובאמת לא חייבים להרים כל דבר. בוודאי לא ברגע שהוא נופל.

בעיקר השקענו בללמד את הילדים שלא תמיד ומיד אבא ואמא מרימים את מה שזרקו

שמחה, תשמחו איתה.

כמו כל משחק - כמה שיש כח..

יש הרבה דברים שילד מבקש שוב, כי הוא נהנה מזה. למשל, סובבת אותו באויר, גומר: עוד פעם...

אז עושים שוב עד שאין כח או נמאס, ואז אומרים בחיוך: זהו, די, לאבא/אמא כבר אין כח..

במקרה הזה, אפשר כשזה מוגזם ואומרים שזהו.. לשים אותה על הריצפה.

 ואגב-

קשה לי המשפט אין כח .זה נכון אבל משדר אין לי כח אליך.לא?(למרות שיוצא לי לומר הרבה)

(אחין שלי בן 4 אומר אז הנה קחי כח.נו..)

אתם גם חושבים?

אם: אמא, תספרי לי סיפור.. אז תגובה כזו באמת נשמעת כמו שכתבת.

אבל אם מרימים חמש פעמים ואז אומרים בחיוך: די.. לאמא אין כבר כח להרים... אז זה לא נשמע/מתפרש שאין כח אליך - אלא "קוד" שהמשחק הזה נגמר כעת, מהסיבה הזאת. לדעתי, זה אפילו נותן איזה "חוש" שיש גבול עדין לגברים שמטריחים. הרי לפעמים ילד בעצמו לא יודע מתי להפסיק - הוא יכול גם שעה לומר, עוד פעם....

והאחיין שלך מעולה. מבין ענין.. 

סתם לאמא שלי תמיד לא היה כח...

זה בדיוק ההבדל. את הרגשת שאמא שלך "עייפה", בגלל זה נשאר הרושם. זה יעזור לך לחדד את תחושת ההבדל בין הדברים.

ולמפרע, את אמא שלך תדוני לכף זכות, כנראה באמת היה קשה לה/היתה "עמוסה".

[בהודעה הקודמת שלי צריך להיות, כמובן, "גבול לדברים שמטריחים"]

זקנה שאין לה כח .

אני בטוחה שבגלל שאת זוכרת את אמא שלך ככה - יש לך פול מוטיבציה ורצון.

תאמיני בעצמך, שאת אמא מקסימה, שלילדים שלך הכי טוב איתך , ושיש לך מלא כח אליהם.

כל עוד את בחששות - זה יגרום לך להיות בקיצוניות השניה, ולרדוף אחרי האמהות האידיאלית.

כשתאמיני בעצמך- תרגישי שלכל אמא יש מקומות שאין לה כח , או לשחק איתם, או לספר סיפורים, או לרוץ אחריהם בגינה, וכל אחת מוצאת את המקום שלה בו היא זורמת וטוב לה.

זה בסדר.

זה הציף פתאום כשראיתי אין כח בהודעה של דן זה הכל

תודה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....