בלי כעס או עצבים כי זה רק יגרום לזה להישנות.

אם יש משהו קבוע שהוא / היא זורק/ת , למשל כשהיא זורקת מהכיסא אוכל את האוכל, אפשר פשוט להוריד אותה בקביעות מהכסא. שתלמד שזו תוצאה - זרקת - נגמר האוכל.

ו... אל דאגה, זה יעבור!

סוג של משחק. לא נורא.

להתעלם. מרימים רק מה שהכרחי לאותו רגע (אוכל שבאמצע האכילה. ואפשר לפעמים פשוט להעביר לישיבה על הריצפה ולהמשיך לאכול שם). השאר, אפשר אחרי שהתכשיט זז מהאיזור...

חמותי מתארת כמה הוא התאכזב כשלא שמע את קול הצעצוע פוגע ברצפה

אבל אם עושים כך - צריך שזה יהיה בצורה בטוחה. לא במיטה, למשל, ששם הילד ישן לבדו, ועלול לסובב את החוט סביב הצוואר.

ולדעתי לא חייבים תמיד להרים להם... אולי בסוף הם ילמדו שההורים הם לא מכונת הרמת צעצועים...

למה למנוע מילד את השלב הזה?

הרי הוא זורק כי זה באמת "צורך" כזה. שומע את הצליל, רואה את הגובה. עם הזמן, ילמד שמנתבים שמיעת צלילים לדברים אחרים, שחווים מרחק באופן אחר. קומה על גבי קומה.

ובאמת לא חייבים להרים כל דבר. בוודאי לא ברגע שהוא נופל.

בעיקר השקענו בללמד את הילדים שלא תמיד ומיד אבא ואמא מרימים את מה שזרקו

שמחה, תשמחו איתה.

כמו כל משחק - כמה שיש כח..

יש הרבה דברים שילד מבקש שוב, כי הוא נהנה מזה. למשל, סובבת אותו באויר, גומר: עוד פעם...

אז עושים שוב עד שאין כח או נמאס, ואז אומרים בחיוך: זהו, די, לאבא/אמא כבר אין כח..

במקרה הזה, אפשר כשזה מוגזם ואומרים שזהו.. לשים אותה על הריצפה.

 ואגב-

קשה לי המשפט אין כח .זה נכון אבל משדר אין לי כח אליך.לא?(למרות שיוצא לי לומר הרבה)

(אחין שלי בן 4 אומר אז הנה קחי כח.נו..)

אתם גם חושבים?

אם: אמא, תספרי לי סיפור.. אז תגובה כזו באמת נשמעת כמו שכתבת.

אבל אם מרימים חמש פעמים ואז אומרים בחיוך: די.. לאמא אין כבר כח להרים... אז זה לא נשמע/מתפרש שאין כח אליך - אלא "קוד" שהמשחק הזה נגמר כעת, מהסיבה הזאת. לדעתי, זה אפילו נותן איזה "חוש" שיש גבול עדין לגברים שמטריחים. הרי לפעמים ילד בעצמו לא יודע מתי להפסיק - הוא יכול גם שעה לומר, עוד פעם....

והאחיין שלך מעולה. מבין ענין.. 

סתם לאמא שלי תמיד לא היה כח...

זה בדיוק ההבדל. את הרגשת שאמא שלך "עייפה", בגלל זה נשאר הרושם. זה יעזור לך לחדד את תחושת ההבדל בין הדברים.

ולמפרע, את אמא שלך תדוני לכף זכות, כנראה באמת היה קשה לה/היתה "עמוסה".

[בהודעה הקודמת שלי צריך להיות, כמובן, "גבול לדברים שמטריחים"]

זקנה שאין לה כח .

אני בטוחה שבגלל שאת זוכרת את אמא שלך ככה - יש לך פול מוטיבציה ורצון.

תאמיני בעצמך, שאת אמא מקסימה, שלילדים שלך הכי טוב איתך , ושיש לך מלא כח אליהם.

כל עוד את בחששות - זה יגרום לך להיות בקיצוניות השניה, ולרדוף אחרי האמהות האידיאלית.

כשתאמיני בעצמך- תרגישי שלכל אמא יש מקומות שאין לה כח , או לשחק איתם, או לספר סיפורים, או לרוץ אחריהם בגינה, וכל אחת מוצאת את המקום שלה בו היא זורמת וטוב לה.

זה בסדר.

זה הציף פתאום כשראיתי אין כח בהודעה של דן זה הכל

תודה.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות