מכירים את התחושה הזו
שהלב פועם חזק חזק חזק חזק
ומרעיש
ורועד
וממש דופק- בום בום בום?
את התחושה שהדמעות מטפסות לך בגרון,
והופ, לא עוברת שניה
ואתה כבר מרגיש אותן זולגות לך באיטיות על הלחי,
והן חמות. ומלוחות?
מכירים את התחושה שאתה מתכווץ בתוכך,
רוצה להקיא את נשמתך,
או אולי בכלל את מי שאתה?
הרגשתם פעם איך אתם בוכים בלי שליטה?
בוכים ובוכים
וכבר שורפות העיניים.
ובוכים ובוכים ללא מעצורים.
בוכים, ומתפתלים מכאב בו זמנית?
ריבונו של עולם.
אני..אני
אני נגמרת.
אני מתפרקת.
למה אני כזאת רעה?
למה אני לא מסוגלת לסלוח ולמחול,
לענות לה?
לאהוב אותה בחזרה בלי מחיצות ואבן בלב?
היא העזה לשלוח לי הודעות.
כאלה הודעות, שרק ראיתי את השם שלה בהודעה, פרצתי בבכי מטורףף.
היא העזה לומר לי שהיא אוהבת אותי.
למען ה',
אני סיננתי אותך. כשעניתי, עניתי בקרירות.
למה את עוד חושבת עליי?
נפגעתי ממך. נכון.
אבל מה קורה לי?
למה אני לא מסוגלת להתרומם מזה לגמרי לגמרי ופשוט לשכוח? למחול באמת?
למה לו מחלת, ולה?
אותה הדחקת.
דחית.
סיננת.
ראיתם אדם יותר רע ממני?
ראיתם אדם שככה מסנן?
למה בכיתי עכשיו?
אולי בעצם, יש תקווה.
הרי בכיתי מכאב בסה"כ.
בכיתי כי גם נזכרתי בפגיעה.
בימים ההם, איך בכיתי. הייתי ללא תיאבון.
איך מתחתי חיוך לכולם.
אולי אני עוד קצת בסדר...
תודה שהקב"ה זיכה אותי להכיר אנשים כ"כ מדהימים.
שיודעים לחזק. לעזור. להאיר. לעודד.
תודה.
היי. זה הזמן שלכם להעריך את עצמכם.
תודה לך.
