מה לעשות שנה הבאה!!!
זה ממש מסובך וכל יום משהו אחר ובערב משהו אחר אבל מצאתי לי מסגרת לעצמי וזה מה שחשוב!!!
פלוס אני מנכ"לית חחחח 
בכזה גיל זה ממש הישג!!!
בחברה של איזה סטארטאפ, אבל בעז"ה הוא יהיה משהו גדול. יום אחד.
וגם השארתי לי יום לכל ההתנדבויות המטורפות שאני אוהבת.
וגם אני אכתוב ספרי ילדים!!! ואאייר אותם כמובן!
יוהוווווו!!!!
ב"ה!חייזרהמזה פחדתי, שלא יהיה לי מה לעשות ואני אגרר לכל מיני דברים שיצאתי מהם בקושי.
אבל ב"ה, אלוקים גדול ועוזר
מה אתה עושה?
חייזרהבת דודה שלי התחילה צבא עכשיו וכל היום מתלוננת.. ממש קשה לה שם. והיא לא בקרבי או משהו, מי שישמע... משהו סודי במחשבים. אפילו אני לא יודעת בדיוק מה. עדיין, קשה לה שם מוות.
מצד שני אלו בישיבות הסדר "מורעלים" על הצבא, כי לדעתם זה יישוב הארץ ושמירה על ארץ ישראל הקדושה. שזה נכון. לא ממש מבינה בזה, אני באה מבית של בנות ואין לי כל כך ממי לקבל מידע, אבל ממה ששמעתי זה הרבה אימונים וזה לקראת הצבא.
אני לא באמת יכול להגיד כי עוד לא התגייסתי אבל אני חושב שאם המטרה מספיק ברורה (ולי היא ברורה) אפשר להתגבר, קשה, אבל להתגבר
שאתה כן בראש הזה.
ואם אתה רוצה אתה יכול לעשות אתזה.
סתם מוזר לי שאנשים חושבים על העתיד די בטווח של שנה- שנתיים ולא לעתיד הרחוק יותר.
אולי זה טוב, לא יודעת.
נגיד בנות בגיל שלך, שלא הולכות לצבא מפאת חרדיותן, צריכות כבר להתחיל לחשוב מה הן עושות עם החיים שלהן בכללי.
יש לי חברה שעושה עכשיו תואר בגלל שיש תואר שני מסויים שהיא רוצה לעשות כדי לעבוד במשהו ספציפי... (חינוך, ריפוקי בעיסוק, ריפוי בעיסוק עם חיות..)
וזה ממש שונה מאיך שאחרים חושבים.
אני אלך לי לצבא... אחרי זה אולי טיול לאנשהו... אחר כך כבר נראה מה נעשה.
זה מוזר לי 
בגיל שלך? למה בת כמה את ?
אבל אני אשאל-
מה עם חתונה? זה נמצא בתוכניות שלך לשנים הקרובות?
זה שמצחיק אותי לראות את השוני בין האנשים.
לא אומרת שאתה צריך לחשוב על העתיד הרחוק עכשיו,
רק אומרת שיש כאלו שכן. ומצחיק אותי ההבדלים בגישה.
אני בת 19. @א"י זה קשה שאלת אותי לגבי חתונה?
ברור שזה בתוכניות. זה ה-תוכנית, ולא רק לי. לכולם...
מבחינת ההורים שלי אני כבר סוג של נשואה עם נינים.
בתכלס? צריכה להתחיל...
פסידוניתהלוואי עליי 
התוכנית הזאת היא תוצר של שבועות של דיכאון ובלבולים ובעיות וחיפושים נואשים אחר הדף ההוא של הפסיכומטרי.
אמן שתמצאי גם את מה לעשות בקרוב בימינו
פסידוניתיש לי מה לעשות, זה פשוט לא מספיק ולא מעניין.
התקשיתי להבין את הקשר לדף של הפסיכומטרי 
כולל הדף של הציון בפסיכומטרי, תעודת בגרות וכו'...
ללימודי הוראה גם מבקשים שתלכי לרופא להוציא תעודה שאין לך הפרעות נפשיות חחחחח
אל תעשי משהו שאת לא אוהבת! (אלא אם כן זה מוביל למשהו שאת כן אוהבת?)
עדיף לעשות משהו שאוהבים ואז נהיים טובים בו עם הזמן...
בכלל לא בטוחה ששמרתי אותופסידוניתזה לא מוביל לשום דבר. זאת סתם עבודה זמנית שמצאתי לעשות בינתיים (הלימודים שלי מתחילים עוד הרבה זמן) והיא די מזעזעת 
סוריפסידוניתפסידוניתאחרונהחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
