בחיים לא?
רוב הזמן?
תמיד?
לפעמיים?
תמיד כן?
בחיים לא?
רוב הזמן?
תמיד?
לפעמיים?
תמיד כן?
2 מקרא ו1 תרגום סיימת כבר?
ועל הש"ס כבר חזרת היום?
לפעמים. כלומר רוב הזמן לא.
Solomonבטח יש לך כמה...
צילום, לדוגמה
חלילית אלטרוצה רעיונות?
היום במשך ארבע שעות פחות או יותר ציירתי מנדלה. וציירתי בערך עשירית...
לצייר הם צבעי שמן זה לא עבד
זה נגמר בזה שהקנבס נזרק לפח..
ניסתי לציר סתם הם היפרון זה גם נגמר בפח
חברה שלי קנתה לי ליומולדת ספר צביעה, מאלה של המבוגרים. צבעתי שלושה עמודים והחלטתי שאני צריכה לצייר כאלה, לא לצבוע.
אבל אולי בשבילך זה רעיון, לצבוע מנדלות. זה גם מרגיע ממש וכיף.
אתה יכול לבשל או לאפות, זה כיף לנסות מתכונים חדשים.
ללמוד לנגן בגיטרה או בחלילית, אלה כלים פשוטים שאפשר ללמוד לבד בבית.
לסדר ולנקות את הבית זה אחד הדברים שאני הכי נהנית לעשות.
אם אתה בקטע של לימודים אתה יכול לפתור תרגילים במתמטיקה או סתם פשוט לקרוא ספרי מדעים וכאלה.
ובכלל, פשוט לקרוא ספרים. המון המון ספרים.
או לישון
נראה שאתה לא ישן כמעט אף פעם...
א. לבשל ולאופות אני יודע (לא מרגש אותי)
ב. ללמוד לנגן זה עבוד
ניסתי אל פול כלים ולא הצלחתי ללמוד...
ג. מה אני בת? <סתם> זה חרוש מדי
(בכל זהות אני פה שנה.. הספקתי לנקות את הבית לכל החיים בערך...)
ד. ולימודים , מנסה ללמוד לצלם אבל לא מתקדם....
ה. ולישון אני לא מצליח....
לא יודעת מה איתך, אני פשוט נהנית לעשות דברים שאני יודעת. וללמוד לעשות דברים חדשים.
לגבי הצילום - אני לא כל כך מבינה בזה אבל התמונות שלך פשוט מדהימות אחת אחת. לא יודעת לאן אתה שואף להתקדם...
ויש לי רעיון אחר. תציב לעצמך מטרה.
משהו שתמיד רצית לעשות ודחית ודחית. אני לדוגמה שמתי לעצמי מטרה (טוב היא טיפה משונה אז אני לא אכתוב אותה כאן...) וכל יום אני מתקדמת קצת. זה מעסיק אותי לפחות שעתיים ביום.
אתה רוצה להתקדם בצילום? זה הזמן להתאמץ.
יש סרטונים ביוטיוב, ספרים, אנשים שאפשר לדבר איתם בטלפון. אתה יכול לראות תמונות מקצועיות ולנסות להגיע לאותה רמה ע"י ניסוי וטעייה.
תסתכל מסביב ותמצא כבר מה לעשות.
וספרים. ספרים זאת אהבה. איך כתוב בהולצר*? ספרים זאת התמכרות בריאה.
*הולצר היא חנות ספרים יד שניה למקרה שלא הכרת...
לצלם ברמה של פרנסה מצילום...
ואני חרשתי את יוטיוב ואת האינטרנט אני מכיר את הכל...
וספרים יש לי רק ספר אחד של צילום וגם אותו חרשתי
ואני מסתכל בה אתרים של צלמים ומסתכל אל תמונות...
וספרי קריאה אני חרשתי את כל הבית.....
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)