חדשה בפורום, רוצה לשאול אם יש עוד מישהו שמתמודד עם אותו נסיון כמוני
יש לי רגשות אשמה איומים
יש לי ילדים בחטיבה, ישנים בבית, יוצאים מוקדם כל יום ולי נורא נורא קשה לקום כשהם יוצאים.
בערב אני איתם, מכינה מה שצריך, אם צריכים את עזרתי בכל מני תחומים אני מאד איתם.
אבל בבוקר תכל'ס יוצא שהם יוצאים בלי שלום של אמא. אני ישנה כשהם יוצאים מהבית
אציין שהם לא מתלוננים על כך, אבל אני חוששת שזה רק בגלל שהם התרגלו שככה זה ומשלימים עם המצב ולא בגלל שזה באמת לא אכפת להם.
אני בכוונה לא כותבת באיזה שעה הם יוצאים שלא יקפצו עלי שיש הרבה הורים שקמים בשעה הזאת. לי באופן אישי מאד קשה לקום בשעה הזאת, בשבילי זה מוקדם.
אני תוהה האם רגשות האשמה מוצדקים?
האם אני צריכה לעשות מאמץ עליון לקום מוקדם יותר ולומר להם שלום לפני שהם יוצאים?
אולי זה לא נורא, לכל הורה יש נקודות חוזקה ונקודות חולשה, אני באמת נותנת להם המון בתחומים אחרים, איפה כתוב שאני צריכה להיות סופרוומן שחולשת על כל התחומים במקסימום?
מחפשת תובנות, אולי כיווני מחשבה חדשים שלא חשבתי עליהם
אולי עצות מנסיונכם
תודה לכל מי שהגיע עד כאן 
...