היא גם מתקשה לקום מוקדם (בעיקר בגלל בעיה פיזית), ובאמת לרוב אני (בעבר) ואחיי (בשנים האחרונות) יצאנו מהבית לבד.

לא הרגשתי שאמא שלי לא נוכחת. להפך - יש בזה תחושה נעימה של בגרות, כשמתארגנים לבד. ובאמת בערבים אמא שלי הייתה פנויה לשיחות עומק ארוכות, וזה היה כיף.

כנראה שבאמת אפשר להתסכל על כל דבר מכיוונים שונים 

תודה ששיתפת.

לא נראה שהפריע להם.

וכן חוו בגרות וכו' וגם התרגלות לקום עצמאית בשעה מוקדמת.

רק חבל שכשנגמר האילוץ גם הילדים חזרו לקום מאוחר...

לא הייתי חושבת בחיים להכניס את זה לכל הרגשות אשמה שיש במצפון. שלכן אימהות.

אני גדלה ככה. ולא זה בכלל לא מעצבן. מי צריך את אמא על הבוקר? גם ככה את הפוכה...

עדיף אמא ערה בלילה.

הורה אינו כל יכול

ויש גם מסר יפה כשהילדים רואים כך

יש לדאוג לזמן וקשר יציב וזמין בין הורים וילדיהם

גם במצב מסובך, הייתי דואג שמדי פעם ילד יצא לבי"ס כשאמא מלווה אותו

עזרתם לי מאד.

באמת טכנית הילד לא צריך את העזרה שלי בבוקר. ובערב אני מאד שלהם ואיתם (משתדלת בכל אופן) 

מאד עזר לי לשמוע את הצד השני של המטבע, כנראה שאני צריכה ללמוד לשחרר...  בעיקר עם הבכור, לקח לי זמן להפנים שהוא מתבגר ולומד לחיות את החיים שלו בעצמו. 

בעלי אמר לי פעם שכשיש לילדים קשר חם ויציב עם הבית, לא קשה להם לעזוב אותו לפרקי זמן ואפילו ארוכים יחסית כי יש להם תחושת בטחון וחום בתוך הלב. אבל כשהקשר עם הבית/ההורים מעורער ולא יציב אז אין לילד בטחון ואז קשה לו להתרחק. 

אני רואה שהילד שלי קם בקלות, יוצא בכיף, חוזר שמח. שאלתי אותו אם זה מפריע לו והוא אמר שממש לא וחבל שאני סתם יקום מוקדם (איזה מתוק) 

אז מספיק שאני אומר לו שאם הוא בכל אופן צריך משהו שלא יהסס להעיר אותי ובשוטף אני לא אקום במיוחד. מה דעתכם?

מתי הם חוזרים הביתה? מתי הם הולכים לישון?

בזמן שאת איתם את מרגישה שאת איתם או שהראש תפוס בדברים אחרים? 

גם אצלי הרבה פעמים הם הולכים לישון אחרי אבל יש להם מספיק זמן איכות איתי לפני שאני הולכת לישון.

זה באמת מאוד נכון שבבוקר הילדים צריכים לצאת עם תחושת ביטחון וקשר עם הבית.

זה נותן המון כח לילד במשך היום כשהוא מרגיש שיש לו מקום חם לחזור אליו.

אבל עצם זה שאמא מוטרדת מהדבר הזה, זה אומר שהילדים כנראה במצב מצויין...

אני מציע להשאיר בבוקר זיכרון מאמא, זה יכול להיות פתק "אני אוהבת אותך", ממתק, כריך, הכנת תיק, הכנת בגד, או כל דבר אחר שמזכיר ומראה לילד בבוקר שאמא לא זורקת אותו מהבית ו/או מתפטרת ממנו (סליחה על המילים הקשות - יש דברים כאלה)  אלא שאמא אוהבת אותו, חושבת עליו, דואגת לו ומחכה לו בחזרה.

אחרי שקראתי את כל השרשור, נדמה לי שאני הלא נורמלית...

אצלי דוקא הפוך. גם כשאני צריכה להעיר רק את המתבגר/ת, אני תמיד קמה מוקדם להעיר ואפילו מכינה סנדוויץ'.

גם לבת הסטודנטית שלי אני מכינה סנדוויץ' בימי ראשון בבוקר... פולניה שכמותי!

בנותי דוקא שמחות שאני ערה איתן בבוקר ונפרדת מהן לשלום, אבל כמו בכל דבר, אין נכון או לא נכון.

כל אחד מתנהל לפי מה שנכון לו, העיקר שיש אהבה ושמחה בבית, ושהילדים מרגישים שההורים נוכחים בחייהם.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....