לכאלה דברים לקרות!

תמחקו את הקבוצה ולא יהיה לאבא איפה להתלונן....

הגננת עובדת אצל ההורים. והיא אמורה שהם יהיו מרוצים. אם לא זה גזל!!

זה כמו שאני בעבודה. המנהלת מעירה לי. זה החיים מה לעשות. גם אם לא נראה לי.

לפעמים היא אומרת דברים אני משתגעת כי אני חושבת שונה. אבל בסופו של דבר אני עובדת אצלה. אני מקבלת ממנה כסף.

הגננת מקבלת כסף בזכות ההורים!!! היא צריכה להודות להם שבזכותם יש לה פרנסה!

אני לא אומרת חס וחלילה להשפיל אותה. אבל אם יש משהוא מפריע. כן להגיד בצורה נחמדה ככל שאפשר

לפני שפונים למשרד החינוך . כי אז הנזק הרבה יותר ענק.

אני פעם כבר חייגתי למשרד החינוך להתלונן על גננת על ליקוי כלשהוא בגן. כבר עמדתי להתקשר ואז אמרתי יש מצב שאני הורסת לה את החיים. סגרתי את הטלפון, התקשרתי לבעלה. אמרתי לו

אני עומדת לטלפן למשרד החינוך. רגע קודם אני יעשה השתדלות אחרונה. אם הליקוי לא מתוקן מחר אני מתקשרת למשרד החינוך. למחרת שבע בבוקר היה נגר שתיקן!! אז רק איומים עוזרים?? או שצריך לחכות לאסון??

זה היה ליקוי שביקשתי במשך חודש יום יום שיתקנו. ביקשתי מאוד יפה. אמרתי שאני פוחדת!!

זה היה ארון שלא מחובר לקיר ואני פוחדת שהוא יפול- וזה יכול לקרות-ארון 2 דלות צר חייב להיות מקובע לקיר

במיוחד שהבן שלי הקטן כל הזמן היה נכנס לבפנים.

והיא פשוט לא עשתה את זה!!!! וזה מאוד עיצבן אותי. נכון שעד היום הוא לא נפל. אבל אני לא רוצה שפעם אחת זה יקרה וזה יפול על תינוק בן שנה

אני ביררתי קודם מבחינת בטיחות חובה שזה יהיה צמוד לקיר

אז עכשיו יקפצו ויגידו אני פחדנית. לא!! לדעתי זה ונשמרתם וזאת השתדלות. ויש לי מלא דוגמאות. ואני לא רוצה לסמוך על הנס. כן אני האמא שבאה ובודקת כל פינה מבחינת בטיחות. כי יש מלא גננות אדישות!!!!!!!!!!!!!! שחושבות שהמלאכים שומרים על הילדים. שזה מאוד נכון . אבל צריך השתדלות

ממש לא!

לגננת כזאת אין סכות לעסוק בחינוך- אם היא מסוגלת להגיע להכאה ולקללות!
 

החילדים שלי מרגיזים לפעמי- אז אני אקלל אותם???

מ'זה השטויות הללו!

לזה אני ממש לא מסכימה! בשום פניום ואופן!
סורי...

אין לזה שום סיבה ושום זכות!
 

ואם לק' בחנות ירגיזו את המוכרת- אז היא יכולה להכות אותם???

ומורה תכה את התלמידים שלה אם הם מרגיזים אותה??

ואחות בבית אבות תכה את הקשיש שהיא מופקדת עליו כי הוא מרגיז אותה?

מה זאת אומרת????

אין זכות לאף אחד/ת להכות אף אחד/ת אחר בשום פנים ואופן!
אם את עצבנית- תשתי כוס מיים, לכי לצד ותתחילי להרגע.....

את לא הגננת. את ההורה.

תתחילי לחשוב איזה התנהגות כדאי לך לסגל בתור הורה כדי שהגננת תתייחס לילד שלך בכבוד.

אני וכרת שבתקופה בה הייתי מטפלת היתה לי ילדה במעון עם אמא ק-ו-ט-ר-י-ת ועוד ילד עם אמא מפרגנת כל כך. כל פעם שהאמא הקוטרית היתה באה היא היתה מתלוננת ולהיפך עם האמא השניה, כל פעם כשהיא היתה באה היא היתה אומרת מילה טובה.

כשהילד של המפרגנת היה עושה מעשה שובבות או מפספס במכנסיים היה לי ממש חשק לטפל בו בשמחה כי ברור לי שאמא שלו לא תאשים אותי ותגיד אלף פעמים תודה כשהיא תגיע.

וכשהילדה של האמא הקוטרית היתה עושה בלאגן הייתי מטפלת בה בצורה קרירה. פשוט כי ידעתי שלא משנה מה אעשה, תמיד זה לא ימצא חן בעיני אמא שלה.

שימי לב להבד:

אם הילדה עכשיו נגיד פספסה קטנים, בלב שלי יתעוררו מלא רגשות של עצבים "אוף איזה ילדה מעצבנת, למה היא מפספסת?!, עכשיו אמא שלה תקטר שנתיים על למה זה קורה ושהיא גמולה כבר מלא זמן ובלה בלה בלה וכל החפירות הקבועות"

אם הילד מפספס קטנים יתעוררו בי רגשות של חמלה "אוי איזה מסכן, הוא רטוב, לא נעים לו, בוא נחליף לו מהר, איזה מזל שזה קרה עם ילד שיש לו אמא נוחה שתגיד יפה תודה שהחלפתי לו וטיפלתי בו כל כך יפה ותיקח את הכביסה עם כזה חיוך"

אני רשמתי למעלה שאני לא מפסיקה לפרגן לגננות וגם הערות זה ממש בצורה עדינה עם מלא מחמאות...ואני לא בעד קינטורים.

אבל הילד לא אשם בכלל שיש לו אמא מתלוננת שבגלל זה את צריכה להתנהג אליו בצורה קרירה זה שהיא לא בסדר זה דיון אחד ,מה הוא אשם? מאד מאד כאב לקרא את מה שרשמת ואפילו ירדו לי דמעות מה הילד אשם???? הוא סהכ ילד הוא לא בחר את ההורה שלו ולא את הגננת שלו..

 אחותי גננת והיא תמיד אומרת לי לעולם אני לא התנהג בצורה לא יפה לילד בגלל ההורים שלו היא תמיד מדגישה שלהיות גננת זה מבחן ביראת שמים כי הרבה פעמים רק ה" רואה איך את מתיחסת אל הילד רק ה" רואה אם את עושה את עבודתך נאמנה,

ואם את מרגישה שהורים מצליחים להשפיע עליך עד כדי שאת אומרת שבגלל הורה מתלונן הילד זוכה לקרירות מצידך כדאי לך להחליף עבודה..או לעשות עבודת מידות..

וכמה שאת בתור גננת מצפה למחמאות שתדעי שהיל פי 1000 ממך...

לא הייתי גננת הייתי מטפלת במעון.

וזה בדיוק מה שאני באה לומר. אני לא גננת ולא אהיה גננת. אני יודעת מה יכול לקרות לגננת בלב. כי הייתי פעם במקום הזה. 

מצד הגננת, צריך לעשות עבודת מידות את צודקת. אבל אני לא הגננת אני ההורה. אני לא יכולה לעשות בשבילה עבודת המידות.

ואם הבן שלי נפל על גננת שלא עושה עבודת מידות פנימית? אני לא יכולה להכריח אותה. אני כן יכולה להתייחס אליה באופן כללי בכבוד והערכה, להשתדל לפרגן כמה שיותר ולקוות שבע"ה זה יתן לה כוחות לטפל בבן שלי באהבה גם כשהוא לא הולך ישר בתלם.  

ואם ילד נולד להורים מכים? או הורים עניים? מה הוא אשם? הילד אף פעם לא אשם. אבל הוא כן עלול לסבול מההתנהגות לא נכונה של הורה. לכן בתור הורה אני משתדלת לנהוג בחכמה כדי שהילדים שלי לא יסבלו.

וברור וגם רשמתי את זה שאני לא בעד קינטורים ....

ואני מאמינה שיש גננות שלצערינו זה משפיע עליהם ובתור פורום דתי הרגשתי את הצורך  להגיב לך שכאן נמדדת היראת שמים...

כי שרשרת את זה תחת תגובה שלי שונה...

אני לא באה לחלוק על מה שכתבת.

רק מסבירה שצריך להפסיק על "מה הגננת צריכה להיות" ולהתחיל לחשוב "מה אני צריך להיות" כדי שהמציאות של גננות ממורמרות תלך ותצטמצם.

ואני בהחלט חושבת שהורים צריכים להתייחס מאוד יפה לגננות!

ראי מה כתבתי למטה אתמול בשם שלי...

סיפור מהחיים- איך הורים שמתנהגים בצורה כזאת ביקורתית מפסידים ובגדול!
 

אבל זה ממש לא מצדיק את מה ש"לאה ששי" כתבה שיש גננות מועטות שמכות את הילדים.

לשום גננת אין שום סיבה שהיא יכולה להכות את הילדים שהיא מופקדת לשלומם ולרווחתם!!!!!!

מישהי רשמה שלא כך צריך להיות למרות שיש בודדות כאלה

קח בחשבון ש"כמים הפנים לפנים- כך לב האדם לאדם"
וגננת שמתכסחים איתה- והיא נפגעת מכך, יכולה להשליך את זה ביחס לילד- גם אם לא באופן ישיר באופן עקיף ביחס צונן וכו'
ויצאת נפסד.
בחירה שלך.
תמיד יש אפשרו אחרת להעיר, יש המון דרכים להגיד ביקורת ואם עושים את זה נכון כולם מרוויחים.
בהצלחה!

בין להעיר על דברים שבאמת יש מקום להעיר עליהם, לבין ביקורת שאינה תורמת כלום, לפעמים לא מבוססת, ובוודאי ביקורת פוגענית.

באמת התופעה באה מזה שהילדים זה הדבר הכי יקר להורים - ולאידך, הורים צעירים חושבים לפעמים כאילו זה סוג של "מצוה" לבקר, כי תמיד יכול בעצם להיות יותר טוב לילד שלהם, בתמונה שהם מדמיינים. לפעמים, אפילו לא זה, אלא סתם "יצר" כזה.. כאילו כך  יוצאים ידי חובה לדאוג שהבן יהיה מושלם יותר.. 

יש להם מרץ ורצון לחידוש של אנשים צעירים, לפעמים חלומות תיאורטיים איך אמור להיראות - ולאידך, מעט נסיון איך באמת נבנית מערכת של חינוך, קומה אחרי קומה. התוצאה לא פעם, ביקורת אובססיבית על גנים, בתי"ס. יש גם כאלה שהם סתם ביקורתיים בטבעם, וזו כתובת די נוחה... לפעמים זה גורם למחנכים טובים לצאת מהמערכת, כי אין להם ענין להתעסק עם זה.

לאידך, בוודאי שהורה צריך להיות עם עין פקוחה, להתענין מה קורה היכן שבנו נמצא. אם יש לו הצעות שחשב עליהן, אפשר להציע בנימוס, אחרי הקדמת הערכה למה שכבר נעשה. לשמוע אם זה אפשרי. אם יש דברים שממש נראים לו לא תקינים, אפשר גם לבקר. לבקר עניינית. בוודאי שאם הילד נפגע במוסד החינוכי, אין מקום להתעלם. צריך להעיר, לראות שדברים אכן מסתדרים.

אבל צריך לבחון היטב. לפעמים הורים לילדים ראשונים ביחוד, חושבים שכל דבר פוגע ומזיק, וזה לא כך. בילדים הבאים, אותם דברים שהפריעו להם, עוברים בניד עפעף... צריך, כנ"ל, עין פקוחה שאין בעיות אמיתיות, אבל להבחין.

[ואני לא חושב שהורים צריכים "ללמוד חינוך 4 שנים"... היחס של הורה טוב לילדו, בלי שלמד, הוא מעבר לכל מה שגננת יכולה לעשות מכח לימודיה. כי הוא ההורה. אבל גננת מנוסה וטובה, עם ענוה, יכולהלא פעם לתת עצות טובות..]

ובחיוך, לסיום: לפעמים מחנכים שהם גם הורים - ממש לא מבינים את ההתנהגות של ההורים האלה... אבל מצד שני - דווקא לילדים שלהם, יש מורה/גננת כאלה בעייתיים.....

ככה אתה גורם לגננת שלך לשנוא הכי הרבה את הבן שלך.

וגם אם היא שונאת לא מענין

אם המנהלת שלי מעירה לי . אז בגלל זה אני יעשה את העבודה בשנאה? יעשה דברים בעצלות ? או לא יעשה? תאמין לי שאם יעירו לי ואני בגלל זה יפגע ויעשה לא טוב יעיפו אותי

מה זה האיום הזה שאסור להעיר ??

הגננת לא תעזוב את המקצוע שלה נקודה. זו עובדה שלא תשתנה.

עכשיו השאלה מה אני בתור הורה עושה עם זה? 

האם אני מחליט שאני עכשיו הולך להעיר ולהציק לגננות של הבן שלי השכם והערב ואז ישנאו אותו ויתנהגו אליו בהתאם, או שאני מתכוון להתייחס אליהן בכבוד ורק אם יש איזה עניין באמת קריטי אז אני הולך לשוחח עם הגננת בצורה מכובדת ולדבר על ליבה כדי לעזור לבן שלי.

אני כבר מזמן לא מטפלת, אני רק מודיעה לכל ההורים החכמולוגים מה קורה כשמציקים לגננת. שהם יעשו עם המידע הזה מה שהם רוצים.

זה לא מצב נורמלי שגננת תוציא על תינוק או פעוט את היחסים שלה עם הורים שלו. בסוף זה גם תורם ליחס חשדני לגננות . ויכול להיות שהורים באמת יחליטו שלא צריך להעיר ולבקש אלא ישר להתקשר לעירייה או משרד חינוך או אפילו למשטרה. אין טעם לדבר עם מישהו שחושב שזכותו להתייחס ככה לילדים.

ואני ממש נגד להציק לגננות. אבל ילד זה לא בן ארובה שהיא יכולה להוציא תסכול עליו. או לא לשמור עליו טוב כי הורים יפחדו להעיר שמא זה רק יזיק לילד וגננת תשנא אותו

במקומות בהם יש את ההורים הכי מפרגנים בארץ.

אתן לך לדוגמא את ההתנחלויות הפשוטות. שם יש הורים בסטייל כזה כיפי, מכבד, מפרגן.

שם יש את הגננות הכי חמודות והכי מעולות. אפשר לשים את הילד במעון או בגן וללכת לישון מרוב שאתה רגוע.

ולמה זה? כי כשנותנים אמון מלא בבן אדם ורוחשים כבוד לאדם שעובד יום יום בלחנך ולטפל בבן שלי (ובעוד 30 כמוהו, כשאני בבית משתגע אחרי רגע) זה הופך את הגננת למשוחררת בעבודה שלה. היא משוחררת לאהוב את הילד, להשקיע בו, להשקיע בגן, להגדיל ראש! היא לא צריכה לחשוש מאף הורה שיבוא ויעביר עליה ביקורת וינסה תמיד למצוא מה לא בסדר במה שהיא עושה. שרוצה לשים לה מצלמה או לתחקר אותה כשהוא חוזר מהעבודה.

והגננות האלו עובדות ככה כבר המון שנים, ומשנה לשנה הן נהיות גננות עוד יותר ועוד יותר שמחות ורגועות ומנוסות, כי נתנו להן את מרחב המחיה גם לחנך וגם לטעות, לעשות מה שהן חושבות ולנהל את הגן איך שהן רואות לנכון.

אבל גם בהתנחלויות קורה שילדים בורחים מהגן ולפני 10 שנה הייתה פעוטה באחד היישובים שנחנקה מווילון. 

אבל באופן כללי יש תחושה של נתינת אמון הדדית ואווירה טובה כשרושמים ילד לגן.

והנה נתת את הדוגמא של מעון, אם קרה לבן שלי משהו במעון, אני אשמח שהמטפלת תיידע אותי.

אם אני אמא מפחידה, אחת כזו שמסוגלת ללכת למנהלת ולבקש שיפטרו את המטפלת, מטבע הדברים שהמטפלת תעשה הכל כדי להימנע מלשתף את ההורים. גם בדבר חמור וגם בדבר פעוט.

כתבת שיש הורים שמבקשים לשים מצלמות. לבקש לשים מצלמות זה להגיד אני לא סומכת עליך בשום שניה ממהלך היום. לכן אני רוצה שתהיי מצולמת. זה נותן תחושה של אפס אמון.

אם תהיה לך מכרה שתמרר את חייך, איך תרגישי כלפי הבן שלה?

מעשים הם משהו נשלט. רגשות לא.

לא אמרתי שגננת חלילה תכה או תצעק על ילד שיש לו הורים מציקים. רק שבאופן טבעי (ובריא ונורמלי לנפש האדם) היא לא תאהב אותו. לא יתחשק לה לחבק אותו, לדאוג לשלומו וכו'. כי היא בלחץ מממנו. היא מפחדת לטפל בו כי כל תנועה שלה עלולה לגרום לתגובה ביקורתית מצד ההורים. אז עדיף לתת לו להיות פה בגן בלי להתעסק איתו יותר מדי... לא לטוב ולא לרע.

גם מעשים וגם רגשות זה עבודת מידות !!

יש ספרי מידות וספרי מוסר רבים שמדברים על זה..

ואם תרצי לשמוע שיש מחקרים עצומים על זה על תורת נפש האדם..גם מחקרים של יהודים וגם של גויים שאפשר לשלוט ברגשות..

אני באמת משתדלת כל יום להודות כל כך לגננות ולחפש את הדברים הטובים שבהם ולהחמיא להם על זה...

ויש מלא נניח.

איזה כיף איזה קוקו מסודר יש לה מי ממכם סדרה לה ....[למחרת הם רבות מי תעשה לה.. בצחוק..]

מה היא אכלה היום ? איזה יפי איך הצלחתם לדרבן אותה?..ואז נכנסים לנושא האוכל ועם המון מחמאות אני מבקשת ...

כמה היא מדברת עליכם בבית ...היא באמת אוהבת שאומרים לה שהיא מתוקה ושאוהבים אותה...כנראה אתן יודעות לתת לה את זה..

ויש עוד מלא......

וכל מה שאני מעירה זה מאד בעדינות תוך כדי מחמאות ובכנות הגננות מאוהבות בילדים שלי ואפילו קבלתי דשים מחברה שעובדת שם שאמרה לי בשושו שתדעי שממש אוהבים את הילדים שלך וזה הרבה בזכות המחמאות שלך ..[הם אפילו לא מרגישות את התלונות ..]

יש לי ילדים בגנים. והיו גננות מקסימות!! והיו גננות זוועה!!! ואני מצטערת שלא גרמתי לפיטורין שלהם . כי ריחמתי עליהם ולא רציתי לקחת להם את הפרנסה.

באמת יש מיליון דוגמאות אז אני לא אכנס.

מה שבטוח שיום אחד ישבתי בגינה עם גננת במעון ואמרתי לה איך את שורדת. היא אמרה לי תדעי לך שאין לך מה לרחם עלי על גננות. כיף לנו!! זה רק נראה קשה.

היא תיארה לי את סדר היום שלהם. והיא אמרה לי אנחנו הרוב יושבות ונחות!!! יושבים בבוקר כשהילדים משחקים. יושבים באוכל כשאוכלים. יושבים עוד שעה בחצר כשהם משחקים. ויש לנו מלא זמן לפטפט בינינו ולאכול. ועוד שעתים הילדים ישנים הן גם ישנות בתורנות. נכון שיש החתלה והאכלה זה הקושי. כל השאר יש תורניות. זה לא מחריד כמו שזה נשמע מבחוץ.

אני גם שנים הייתי מורה ועשיתי הסבה

אז נכון . מורה באמת יש לה הפסקה של עשרים דקות והיא צריכה להספיק לאכול ולשאוב ולצלם

גננות במעון זה לא ממש ככה.

על הורים שעל כל דבר מעירים...

כל הורה צריך לעשות את השיקול שלו לפני שהוא מעיר האם מדובר על דבר שהוא בטיחותי סכנת נפשות ..האם מדובר על הגיינה ..האם מדובר על משו לא מהותי ומה התדירות שזה קורה..

וגם צורת הערה אפשר להעיר ולפעמים זה חובה להעיר  השאלה איך ומתי..

וגם ברור שיש לשקול את רמת הערנות של הגננת והאכפתיות שלה..

אני אתן לך דוגמא של גננת שמראה אכפתיות לכזו שלא, הבת שלי יום אחד באתי לקחת אותה מהמעון ולא מצאו לה את הנעל והיא כל כך התנצלה ונשארה איתי חצי שעה חפשנו בכל מקום אפשרי ולא מצאנו ראיתי שהגננת  לא יודעת מה לעשות אמרתי לה טוב תמשיכי מחר לחפש..

לעומת זאת באמצע שהיא מחפשת איתי גננת אחרת ראתה אותה מתעקבת אמרה לה בכזאת נחישות וקרירות בלי טיפת רגש לא קרה שום דבר שתלך בלי נעל והוסיפה....

שמתי לב בכמה מקרים של אותה גננת שאין לה טיפת רגש כלפי הילדים וברור שהלכתי להנהלה להתלונן עליה..
אבל המקרים שאת מספרת כמו הגדר ודאי חיב טיפול...

כמובן שחייבים להקפיד על נימוס ונעימות. אבל אם יש גננת שבאמת באה בגישה שהיא תמיד צודקת כי היא למדה חינוך ויש לה תואר אז חבל על הילדים שהיא מחנכת וחבל על הילדים הפרטיים שלה. יש מלא גננות טובות שברגע שיש ילד קצת שונה או מרקע שונה אין להן כלים להתמודד עם המצב. לא הכל לומדים בתואר ולא כל מה שלומדים זה נכון. ויש מלא גננות ומורות טובות ומקסימות שדווקא מול ילד פרטי שלהן עומדות חסרות אונים. 

כמובן שגם הורים צריכים להתחשב ולהבין מגבלות של גננת שלא תמיד יכולה לשים לב או לא יכולה להשקיע בדברים מסוימים שהורים היו רוצים כי היא מופקדת על הרבה ילדים בו-זמנית. 

האמת גם לא מורים. רוצים ילד שתוקעים אותו בכסא ויושב בשקט.

מה לעשות שהילד שלי שובב וברח מהגן?? כן כן ברח כמה רחובות באמצע יום. זה הפריע לגננת לשתות קפה היא אפילו לא שמה לב. רק בריכוז ב12 קלטו שמעשר בבוקר כשיצאו לחצר הוא הצליח לברוח

וכן יש אחד טיפס ונפל ושבר יד. לגננת לא נח לרוץ אחרי ילד שיודע לזוז. הילדים שלי נפצעו כמה פעמים . זה גם קרה אצלי לא שאני מאשימה בפציעות . אלא בכך שיש להם מה להגיד.

הילד שלי היה אצל מטפלת. ואז בגיל שנה היא אמרה לי תקשיבי הוא יוצא מהמיטת תינוק לא מתאים לי לשמור עליו. אני במטבח כל הילדים ישנים פתאום הוא מופיע!! אז כמה ימים עד שמצאתי גן אמרתי לה תקשרי אותו בעגלה. כי הוא "מפריע" לה שהוא יודע לטפס על המיטה ולצאת

גננת התנצלה? באמת יש ילדים שבגיל חמש כבר מטפסים על הגדר בקלות, בכל גן חובה יש כמה כאלו.

באתי לגן ואמרתי שאני מוכנה לשלם על גדר יותר גבוהה. כי הגננת אמרה שעד שיש אישורים לגדר חדשה מהעירייה לוקח מלא זמן. וגם עד היום לא היתה בעיה.אני מדברת על ילד בגיל שלוש זה הרבה יותר מסוכן

הילד הבא שלחתי לגן עירייה יותר רחוק ויותר טוב.

ומה את אומרת על הילד שלי שטיפס על השמשון. הבד הזה הכהה שיש מעל המשחקים בחצר וזה נקרע והוא נפל??? איפה היתה הגננת שהוא טיפס על הגג?

אחת ניגבה ילד בשרותים

השניה נכנסה לקחת טישו לילד עם נזלת

והשלישית היתה בטלפון עם הורה

ואני מצטערת לאכזב ולהגיד שאין לי כח לדאוג להורים אחרים ולדוווח!!!!!

כמו שכתבו בהתחלה. מה זה יתן לי?? שאני אתלונן במשרד החינוך. אין לי כח לזה. אין לי בריאות לזה

העיקר שממני הגננת שמעה טוב טוב. ועל הילד היא המשיכה כל השנה לשמור עם מליון עינים אם בא לה להישאר בתחום העבודה שלה.

כן אנחנו ההורים הרעים שמעירים. אבל מצד שני פוחדים מאיתנו. אז מצידי שלא יאהבו את הילדים. העיקר שישמרו עליהם

אתמול הילד שלי בבית ספר אמר.

שהמורה הגיע לחבר שלו ואמר מה זה הכתב הזה? תמחוק מיד ותכתוב הכל שוב. אני הזדעזעתי. אם היה אומר לילד שלי אבוי לו.

הילד צריך לדעת שההורים שלו עומדים מאחוריו בכל נמב ותומכים בו והכל.

אבל הוא גם חייב לדעת שהוא צריך לכבד גם את המבוגרים ממנו כמו: מורים, הורים, דודים, סבא וסבתא ואפילו אחיו הגדולים ממנו.

לא בכל פעם כדאי שההורה יעשה נו נו נו למורה / לגננת.

הילד ילמד לזלזל בדמות המחנכת ולא לשמוע לה ולהתהלך כמו טווס מנופח שאין שני לו.

ובעתיד לא ידע להתמודד בחיים בכלל!
תקראי מה כתבתי בתגובה למטה...בכותרת "אני רוצה להאיר..." שזה משו אמיתי שאני חויתי!
 

בהצלחה

או שאני סוגרת את הדלת בבית ומתקשרת. או בגן /ביה"ס שהילד לא שומע

וכלפי הילד, על פניו לרוב אני אומרת שלעשות מה שקובעים בכללי המוסד. וצריכים להיות ממשומעים

פעם אחת שמורה העליב את הילד לפני כולם. אמרתי לילד זה באמת לא יפה מצד המורה והצדקתי את הילד

אבל מנקודת מבט אחרת...

היתה לי בגן/ בכיתה שלי ילדה כזאת שאמא שלה היתה באה כל שני וחמישי להתלונן אצל הגננת והמורה: למה אמרו לבת שלה ככה? ולמה עשו לה ככה? ושזה לא צודק וכו'.

ת'אמת שבתור ילדה אמרתי: למה אמא שלי לא ככה?

כי כשהיינו מתלוננים מידי פעם שהמורה אמרה לנו ככה וכ'ו - ההורים שלי היו שומעים ובד"כ מצדיקים את המורה.

אא"כ היה משהו חריג במיוחד- אז הם היו פונים ובודקים.

אבל תמיד הייתי מקנאה באמא הזאת ש"טובת" הילדה תמיד בראש  ושאמא שלה "מסדרת" לה את כל העינינים...

היום- לאחר כמה שנים טובות מאז סיום הלימודים שלנו-

אני ואחיותי ב"ה נשואות ומאושרות

ואותה חברה ואחות אחת שלה- גרושות ואחות אחרת רווקה וכו'. אולי אחד מהם נשוי וזהו.

לא הצליחו להסתדר בעצמם בחיים!

נכון שזה לא בהכרח מיזה אבל זה נשמע שההורים יותר מידי ניסו לסדר להם את החיים...

בקיצור: שברו להם את הכנפיים ולא נתנו להם ללמדו לעוף בהכוחות עצמם!

אז הורים! שימו לב!
אל "תדאגו" לילדים שלכם יותר מידי. זה יכול להזיק להם לעתיד לבוא....

כמובן שהכל בערבון מוגבל. והחכם ישכיל... 

אבל זה רק עם יש משהוא מהותי ממשי

ולמה אני אומרת את זה 

כי אני רואה מלא מלא אמהות, שפשוט מזניחות ילדים

כן יש אוכל ויש בגדים והקוקו אסוף

אבל לא באמת מעורבות במה שקורה לילד 

וזה מתחיל מהלידה ועד לתיכון

אז כן זה שההורים האלו עושים חיים כאלו למערכת החינוך זה לא אומר שזה נכון!

וזו לדעתי הזנחה

והייתי מורה ואף גננת בעבר!

נכון למטפלת של ביתי היה לי מה להעיר על הרבה דברים ושתקתי

כי חשבתי שהיא טובה וזה הרע במיעוטו 

ואני לא הרוויח מזה כלום אז השתדלתי להתמקד בטוב

וממש לא להפריע על כל דבר.

ולהחמיא להחמיא להחמיא 

ואולי על משהוא קטן לשאול בצורה עדינה

אבל לפעמים יש מטפלות וגננות ומחנכות שרואים שהם באמת פחות מתאימים ככה שזה נורמלי שלאלה יעירו יותר

הבת שלי חזרה מהמטפלת המקסימה שלה עם מכה יבשה קטנה מעל הגבה רציתי להתקשר אח"כ אמרתי אם הייתי שמה לב ליד המטפלת הייתי שואלת עכשיו היא בבית אני רואה כבר שעה שהיא בסדר בטח היא נפלה, אם זה היה משהוא מסוכן ממש המטפלת כן הייתה אומרת, עכשיו זה ישמע כמו חקירה אז עזבתי אני סומכת עליה אז הקטנתי ראש, 

אבל אם זו הייתה מטפלת או גננת שלא הייתה בד"כ בסדר  אז כל דבר כזה הייתי בודקת כי אני לא יכולה לסמוך עליה ועם כל אי הנעימות בתי מעל הכול.

וכמובן סדר עדיפויות נכון! 

חשוב לדעת ממה מכות שנראות לעין נגרמות וזה לא בהכרח אמור לגרום למטפלת להרגיש מאויימת.

לפעם הבאה כבר ישימו לב יותר...

הילד ילמד שלא מעבירים ביקורת בונה אלא שעצם הביקורת חשובה- הוא יצמח להיות כמו אביו ויותר מכך.. שלא יתפלא ההורה כשהוא יתחיל לספוג את ההערות הלא נעימות שאינן נפסקות

בס"ד בתור גננת אני זיהיתי את ההורים שלמדו שיטת שפר-כהורים פוגעים במיוחד. הם רוצים שהגננת תפעל לפי עקרונות השיטה. וכל שיטת אחרת לא מתקבלת. 

לנו אמרו בשיטת שפר להתייחס לגננות ולמורות כמו להורים. לחנך את הילד שהצוות הוא מעליו.

כי אם לא זה יפגע לו בסמכות ההורית והמורית ויקשה עליו להתמודד עם קבלת מרות.

אם הורה פוגע בגננת, הוא מחנך את הילד שהגננת היא סמכות הניתנת לערעור.

ובקיצור - אני הבנתי בדיוק ההיפך מהקורס של שפר. זה בדיוק כמו שמדברים שם על זה שבן הזוג יכול להיות הפוך משפר וצריך לכבד את זה כדי שהילד ילמד להתמודד עם דעות שונות בעולם המבוגרים.

היתה שנה שהייתי מורה והיו זוג הורים שכל כמה שבועות התקשרו להגיד מילה טובה אפילו על הצורה שבה בדקתי את המבחן וכו'...

הילד שלהם הרוויח מזה כי למחרת הייתי משקיעה בו יותר וזה בתת מודע לא בבחירה. אני בטוחה שהפוך היה עושה הפוך.

יצא לי כמה פעמים לראות הורים משפילים גננת בצעקות אז השתדלתי כמה זמן אחרי לציין כמה אנחנו מעריכים את עבודתה ושתדע שזה לא רוב ההורים.

אחרי שאני שומרת על קשר טוב עם הגננת ומחמיאה ומודה הרבה אפשר גם להעיר מדי פעם אבל בכבוד ובעדינות.

אתם הייתם רוצים שיצעקו עליכם לפני כולם ? ויעירו לכם בצורה כזו ?

גם הגננת היא בן אדם ומגיע לה כבוד.

אם כל ההורים של כל התלמידים יתקשרו זה לא יהפוך למטרד? בכיתה יש 25-30 ילדים. וכולם יתקשרו ויגידו תודה כל הזמן? אותו דבר גם מול גננת. בטח שצריך להגיד תודה בסוף היום אבל זה לא אמור להיות קשר ישיר - אימא שהחמיאה ולילד שלה יתייחסו ולילד שאימא ממהרת לא יתייחסו. ובאמת אם כל ההורים יתקשרו סתם להחמיא לא יהיה לגננת זמן לעצמה. 

ובכלל זה לא נכון ולא יפה להשליך על הילד את היחסים של איש חינוך עם הורים שלו. 

אני כמובן בעד להגיד תודה ונגד ביקורת על שטויות אבל לא נשמע לי בסדר שיחס לילד קשור לחברות עם אימא שלו. יכול להיות מצב שאימא היא אישה נעימה וילד שלה שובב גדול ודורש טיפה יותר גבולות ולהפך אימא אישה ביקורתית עם הרבה דרישות אז גננת תשנא ילד שלה ולא תתייחס אליו בגלל אימא?

אני מטפלת במשפחתון כבר כמה שנים וברוך השם באמת שתמיד היו לי הורים מקסימים שלא מחפשים פגמים בכלל ומאד מפרגנים לאורך כל השנים אבל השנה הייתה לי אמא אחת ממש מיוחדת בנושא בכל פעם שנפגשנו לא הפסיקה לפרגן ולהעריך ולא התקררה דעתה עד שגם התקשרה לממונים עלי לשבח אותי! וממנה למדתי כמה זה חשוב לתת מילים טובות לעוסקים בחינוך ילדינו כי זה לא רק נתן לי כח אלה שהרגשתי מחויבת גם לעמוד בצפיות כי שחושבים אליך טוב אתה לא רוצה לאכזב וגם רוצה להיות באמת ראוי לכל התשבוחות האלה וזה הקרין על ההתנהלות שלי לא רק מול הילדה של האמא הזו אלה מול כל הגן וממש עשה לי חשק להשקיע  ובמיוחד חידד אצלי את העצמה  של מילה טובה .שנזכה כולנו השנה למחנכים טוב וגם שנזכה להגיד להם את זה !

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)