יש לי ילד בן 4 וילד בן 3...
העניין קשור לגדול- בן ה-4חכם, חמוד חייכן קרוב ללב... הוא בד"כ ביישן מאוד... בבית הוא מדבר משחק רוקד שר מבקש מה שהוא רוצה משוחח וכו... מחוץ לבית אם יש ילדים בגילו אין לו בעיה להצטרף אליהם ולהשתולל בינהם... אבל בדרך כלל אם הוא רוצה משהו הוא לפעמים מבקש לפעמים לא... לפעמים מצליח לקבל את מה שהוא רוצה לפעמים רץ אליי כדי שאתערב... כשמדובר במבוגרים הוא לא תמיד מסכים לענות לשאלות שמופנות אליו כמו מה שלומך... איך קוראים לך.. וכו הוא מחייך חיוך בישני.. לפעמים עונה... מתבייש לבקש משהו... מתבייש לדבר עם זרים ..למרות שאני מרגיש שהוררוצה אבל נסוג.. ואומר לי תבקשי את... למרות שהוא מדבר ברור... אפילו האותיות נכונות... הוא לא משתתף במסיבות בדרך כלל אבל אוהב להיות נוכח...לא תמיד מסכים להשתתף בפעילויות חברתיות כגון ריקוד מסיבות וכו' אבל לפעמים משתתף... בגן זה אחרת... לפעמים לא משתתף בפעילויות חברתיות כמו: לחקות את המפעיל בכיתה ,אבל הוא תמיד עומד עם הילדים ולא בצד...הוא מסתכל בהתעניינותנ אך לא משתתף... ביום ההולדת שלו בשנה שעברה וגם השנה לא עמד מול העוגה כאשרו שרנו... ניסינו לשכנעו שיעמוד ואחר כך יקח את מה שהוא רוצה אבל הוא סירב להקשיב אפילו... דעתו הייתה מוסחת או בממתק שהוא קיבל והתרכז רק בו... והשנה הוא רצה לפתוח את המתנות ולשיר קריוקי... לפעמים הוא משתולל או מתנהג בליצנות וצוחק... ואם אומרים לו להפסיק הוא ממשיך עוד יותר אני יודעת שהוא מודע למה שהוא עושה... אפילו עושה בכוונה ... ואין שום דרך שתגרום לו להפסיק או יותר נכון לומר אין לי את הכלי לטפל בעניין. הילד בכלל הוא בכיין...
אולי עד עכשיו הכל נשמע נורמאלי... אבל הבעיה היא שיש אנשים שאומרים לי:" שיש בעיה בילד... הילד מתנהג לא בהתאם לגילו אלא פחות... הוא לא משתתף,אז יש בעיה בתקשורת.. הוא לא ממושמע ולא משוחח איתנו כמו שבני 4 משוחחים... הוא צריך להיות יותר טוב מכל הבחינות... דיבור, התתנהגות וכו... עושה פרצופים שילד בן 4 לא עושה... או הוא לא אמור להיות כך ולהתנהג כך"... ולצערי משווים אותו לילדי גילו ואומרים כך צריך להיות וכשאני משווה אני רואה שהילד שלי לא פחות טוב מההוא.. יכול להות שהוא ביישן אבל אני יודעת שהוא מסוגל לשוחח ולענות .. ולעשות את כל מה שההוא עושה. נכון שבני עקשן קצת משתולל מתנהג בליצנות לפעמים אבל לי כל זה נראה נורמאלי ועוד איך... הוא רק בן 4! לאן שאני הולכת עם הילדים כולם מתרשמים לטובה מהם... הבן השני שלי הוא בן 3 יש לו אישיות יותר חזקה ממנו לא ביישן... תמיד יש השוואות בינהם לטובת האחרון... ואומרים למה הגדול לא כך... הבעיה היא שרק במשפחתו של בעלי אומרים לי את זה... ואין אף אחד אחר בעולם שהעיר לי הערות מהסוג הזה חוץ מהם... אני בטוחה שאין בכוונתם להציק לי כשהם אומרים את זה ואין לי ספק שהם רוצים שהילד יהיה הכי טוב שיש... אבל אני לא מרגישה בעיה בילד חוץ מזה שהוא צריך חיזוק ועידוד על מנת להגביר את הביטחון העצמי שלו וכמובן הזמן עושה את שלו... הילד יגדל ויהיה מודע להתנגותו וידע להבחין בין מה שראוי ולא ראוי.
בסוף החלטתי לקחת אותו לבדיקת התפתחות אצל נוירולוג.. הם בסוף הצליחו להפחיד אותי וגרמו לי לחשוש שהילד סובל מאיזשהיא בעיה... למרות שבתוכי אני יודעת שהילד שלי בריא... ופשוט מאוד זה האופי שלו וזאת האישיות שלו... ואני מאוד מאמינה בילד וביכולתיו.. ומאמינה שאין בעיה!
השאלה שלי... האם ייתכן שיש איזשהיא בעיה ואני לא רואה או מסרבת לראות? האם בכלל היה עליי להקשיב להם ? האם ההחלטה שקיבלתי_לקחת אותו לרופא_ היא נכונה? לבסוף למרות שאני יודעת שהבן שלי לא סובל משום ביעה אך הם הצליחו לגרום לי לחשוש כי אמא בדרך כלל לא מתעלמת מההערות הקשורות בבן שלה! ולא כי אני רואה ומכחישה חלילה!
סליחה על האורך .. ותודה לכל מי שטרח לקרוא ואשמח אם יש מי שיענה לי ויעזור לי לחשוב נכון ולהירגע!
העניין קשור לגדול- בן ה-4חכם, חמוד חייכן קרוב ללב... הוא בד"כ ביישן מאוד... בבית הוא מדבר משחק רוקד שר מבקש מה שהוא רוצה משוחח וכו... מחוץ לבית אם יש ילדים בגילו אין לו בעיה להצטרף אליהם ולהשתולל בינהם... אבל בדרך כלל אם הוא רוצה משהו הוא לפעמים מבקש לפעמים לא... לפעמים מצליח לקבל את מה שהוא רוצה לפעמים רץ אליי כדי שאתערב... כשמדובר במבוגרים הוא לא תמיד מסכים לענות לשאלות שמופנות אליו כמו מה שלומך... איך קוראים לך.. וכו הוא מחייך חיוך בישני.. לפעמים עונה... מתבייש לבקש משהו... מתבייש לדבר עם זרים ..למרות שאני מרגיש שהוררוצה אבל נסוג.. ואומר לי תבקשי את... למרות שהוא מדבר ברור... אפילו האותיות נכונות... הוא לא משתתף במסיבות בדרך כלל אבל אוהב להיות נוכח...לא תמיד מסכים להשתתף בפעילויות חברתיות כגון ריקוד מסיבות וכו' אבל לפעמים משתתף... בגן זה אחרת... לפעמים לא משתתף בפעילויות חברתיות כמו: לחקות את המפעיל בכיתה ,אבל הוא תמיד עומד עם הילדים ולא בצד...הוא מסתכל בהתעניינותנ אך לא משתתף... ביום ההולדת שלו בשנה שעברה וגם השנה לא עמד מול העוגה כאשרו שרנו... ניסינו לשכנעו שיעמוד ואחר כך יקח את מה שהוא רוצה אבל הוא סירב להקשיב אפילו... דעתו הייתה מוסחת או בממתק שהוא קיבל והתרכז רק בו... והשנה הוא רצה לפתוח את המתנות ולשיר קריוקי... לפעמים הוא משתולל או מתנהג בליצנות וצוחק... ואם אומרים לו להפסיק הוא ממשיך עוד יותר אני יודעת שהוא מודע למה שהוא עושה... אפילו עושה בכוונה ... ואין שום דרך שתגרום לו להפסיק או יותר נכון לומר אין לי את הכלי לטפל בעניין. הילד בכלל הוא בכיין...
אולי עד עכשיו הכל נשמע נורמאלי... אבל הבעיה היא שיש אנשים שאומרים לי:" שיש בעיה בילד... הילד מתנהג לא בהתאם לגילו אלא פחות... הוא לא משתתף,אז יש בעיה בתקשורת.. הוא לא ממושמע ולא משוחח איתנו כמו שבני 4 משוחחים... הוא צריך להיות יותר טוב מכל הבחינות... דיבור, התתנהגות וכו... עושה פרצופים שילד בן 4 לא עושה... או הוא לא אמור להיות כך ולהתנהג כך"... ולצערי משווים אותו לילדי גילו ואומרים כך צריך להיות וכשאני משווה אני רואה שהילד שלי לא פחות טוב מההוא.. יכול להות שהוא ביישן אבל אני יודעת שהוא מסוגל לשוחח ולענות .. ולעשות את כל מה שההוא עושה. נכון שבני עקשן קצת משתולל מתנהג בליצנות לפעמים אבל לי כל זה נראה נורמאלי ועוד איך... הוא רק בן 4! לאן שאני הולכת עם הילדים כולם מתרשמים לטובה מהם... הבן השני שלי הוא בן 3 יש לו אישיות יותר חזקה ממנו לא ביישן... תמיד יש השוואות בינהם לטובת האחרון... ואומרים למה הגדול לא כך... הבעיה היא שרק במשפחתו של בעלי אומרים לי את זה... ואין אף אחד אחר בעולם שהעיר לי הערות מהסוג הזה חוץ מהם... אני בטוחה שאין בכוונתם להציק לי כשהם אומרים את זה ואין לי ספק שהם רוצים שהילד יהיה הכי טוב שיש... אבל אני לא מרגישה בעיה בילד חוץ מזה שהוא צריך חיזוק ועידוד על מנת להגביר את הביטחון העצמי שלו וכמובן הזמן עושה את שלו... הילד יגדל ויהיה מודע להתנגותו וידע להבחין בין מה שראוי ולא ראוי.
בסוף החלטתי לקחת אותו לבדיקת התפתחות אצל נוירולוג.. הם בסוף הצליחו להפחיד אותי וגרמו לי לחשוש שהילד סובל מאיזשהיא בעיה... למרות שבתוכי אני יודעת שהילד שלי בריא... ופשוט מאוד זה האופי שלו וזאת האישיות שלו... ואני מאוד מאמינה בילד וביכולתיו.. ומאמינה שאין בעיה!
השאלה שלי... האם ייתכן שיש איזשהיא בעיה ואני לא רואה או מסרבת לראות? האם בכלל היה עליי להקשיב להם ? האם ההחלטה שקיבלתי_לקחת אותו לרופא_ היא נכונה? לבסוף למרות שאני יודעת שהבן שלי לא סובל משום ביעה אך הם הצליחו לגרום לי לחשוש כי אמא בדרך כלל לא מתעלמת מההערות הקשורות בבן שלה! ולא כי אני רואה ומכחישה חלילה!
סליחה על האורך .. ותודה לכל מי שטרח לקרוא ואשמח אם יש מי שיענה לי ויעזור לי לחשוב נכון ולהירגע!