בבחינת "ראו בן זה שגידלתם, מה עולל בבית הספר"

ולהפך,

לו היו מענישים את הילד היו עושים לו עוול כי מצד האמת הוא רק רבע אשם

פתרון טוב יותר היה לו היה ההורה יכול להסמיך את המורה להעניש במקומו.

כמובן שאני מדבר במסגרת הענישה וברור שענישה היא רק חלק קטן מהחינוך.

אני הייתי שולח אותו עם פתק להורים "אנא חנכו אותי"

כמובן לא בכל מצב ותלוי בתדירות -

אבל כגישה זו הגישה

בד"כ ההורים מכירים את ילדם ומודעים להיתכנות של התפרצויות כאלה או אחרות.

במקרים כאלה אצפה מהם להכין אותו מראש למקרים כאלה כדי שלא יגיע לאלימות של ממש

כעיקרון, זה אכן רעיון טוב שילדים ידעו שמי שירביץ, יגיבו כך. וזה יכול למנוע אלימות. אם כי גם ההרחקה צריכה להיעשות בצורה לא "אלימה".

אבל צריך גם לבדוק מה הנסיבות. לעיתים ילדים יכולים לפגוע בצורה מילולית שהיא קשה בהרבה מהתגובה הפיזית עליה. ולא יתכן להעניש את הקרבן, רק כי הגן על עצמו ונתן כתגובה מכה. מכה זה לא תמיד הדבר היותר-חמור. כעיקרון, אסור שתהיה - אבל להתעלם מאלימות מילולית קודמת בגלל "סיסמא" על אלימות פיזית, יש בכך משום בטלנות של המחנכים.

פעם שמעתי באיזה בי"ס שאמרו ש"בשום מקרה אסור להרביץ"...

זה לא נכון. לפעמים ילד חוטף עלבון כזה קשה, שהמכה שהוא מחזיר לפוגע, היא הטיפול הפסיכולוגי הכי טוב, שאף אחד אחר לא יוכל לעשות במקומו.

לא סתם כתב ספר החינוך שהתורה לא חייבה להעמיד עצמנו כקיר.

מצד שני, אי אפשר שהבי"ס יהיה ג'ונגל. אלו אכן ממש נושאים רגישים. צריך כללים, וצריך גם הבחנה מדוייקת של נסיבות.

ילד שמשתולל- צריך TIME OUT

א עוד זמן להיות כלוא בכיתה

הרבה יותר יעיל לשלוח אותו למגרש סגור וריק עם כדורגל, או לשלוח אותו לחבוט בשק אגרוף באולם ספורט....

ממליצה לך לראות סרטי הרצאות של דייל קרנגי (כשהאסימונים נופלים")

הוא מתאר מקרה של ילד קשה בבית הספר-

שהוא כתב בתיקו האישי הוראה- על פי חוק פדראלי אסור לשלול מילד זה את ההפסקה שלו.

הצורך של הילד להפסקה היה כל כך קשה, והמוח ה*** של מורים שהשאירו אותו כיתה היה צריך יחס מתאים.

בי"ס הוא שליח של ההורים לחינוך. בלי לוותר על תפקידם בבית.

יש סוגים שונים של ילדים. ביה"ס צריך ביסוד הענין לטפל גם בכך. לא רק בהישגים לימודיים. 

לפעמים, באמת אין ברירה, בגלל שזה על חשבון ילד אחר, ולא מצליחים להתמודד לבד. אבל זה אמרו להיות מקרה חריג.

אין בכך אמירה של בית הספר כאילו כל האחריות לחינוך מוטלת על ההורים ואילו הוא עסוק רק בהקניית ידע.

ממש לא.

התלמיד עצמו כשהוא נשלח כך הביתה בבושת פנים גורם גם להוריו לחנך אותו וגם לעצמו לחשוב על מה שעשה ולתקן את דרכיו בעצמו.

זה כלפי השורה הראשנה לאחר הכותרת - עם השאר אני מסכים.

אנא חנכו אותי... זה דבר פוגע. פוגע בהם, פוגע בו. קשה אח"כ לשקם דבר כזה.

ובכלל, ילד בכיתה ב', זה צעיר מאד. פעולה דרסטית, זה רק כשאין ברירה. צריך ללמד אותו, לחנך אותו. גם בנושא הזה.

אז כאשר באמת אין ברירה, כי זה על חשבון הזולת ממש, אז מה אשר לעשות. או כאשר באמת השיקול הוא שזו הדרך החינוכית היחידה שנשארה. יכול לקרות. אבל זה צעד חריג. כיתה ב', לא מחנכים ב"זבנגים" (ובכלל, בד"כ בלי זבנגים בחינוך..)

כששולחים  הביתה ילד שנהג באלימות יש אמירה של בית הספר -גם לו וגם לילדים האחרים  " לא יעשה כן במקומנו".

 צריך להשתמש בזה  במידה, רק  אם זו לא פעם ראשונה ואם התקיימה שיחה ואזהרה.

 זה חשוב גם לילד שהרביץ, גם מלמד את האחרים שזה מעשה חמור וגם מחזק את תחושת המוגנות של הילד שנפגע - שרואה שלא עוברים לסדר היום.

שמרביץ, צריך "טיפול"... אחרת בתיה"ס לבנים היו מעסיקים מטפלים במקום מורים..

ובי"ס אינו יכול לחייב לשלוח לטיפול.

כמו שצריך בכל תוקף למגר אלימות בבתיה"ס, כך צריך להיזהר מהקצנה לצד השני כשלא מדובר במקרים עם "בעיה עקשנית". חדירת יתר של בתיה"ס וגורמים אחרים לתוך המשפחתיות, גם בה יש אלמנט מזיק.

הכל בשכל ישר ולגופו ענין.

מסכים. ובכיוון הזה כתבתי  מקודם.

"לחייב לשלוח לטיפול", זו חדירה למשפחתיות. צריכים לדבר.

בוודאי שילד שמרביף שוב ושוב, צריך לשוחח עם הוריו. ולא בהכרח בי"ס יודע וב מהם אם צריך טיפול ואיזה.

לגבי מה שאת כותבת בסוף, הורים שמתעקשים, ילד שמהווה איום - זה באמת מקרה קיצוני. כתבתי במפורש, "כשלא מדובר במקרים עם בעיה עקשנית"... בוודאי את צודקת שילד שנוהג בקביעות באלימות וביה"ס וההורים לא מצליחים לטפל קונוונצונאלית, הילדים האחרים לא צריכים לסבול.

וזה גם יותר יעיל.

כשהורה לא מרגיש מאויים, אלא שמאמינים בו וברצונו הטוב, ומציעים בענוה - הרבה פעמים יסכים בגלל זה להתענין.

לפעם הבאה.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות