אולי הוא מצמיח שיניים וככה הוא נרגע? 

שימי אותו בעריסה ויבכה כמה שהוא רוצה. (הרי לא כל החיים שלו הוא ימשיך..)

אז הוא יבכה כמה שעות וילך לישון כמו גדול. ואסור לתת לו יחס בזמן הזה- שיבין שזה מה שהוא צריך לעשות עכשיו.

זה מה שעושים. 

גם אמא שלך אם השיטות המחרידות האלה?

או רק את?

תשעה ילדים בלי עין הרע...

אולי שתביא עוד תשעה ותגדל אותם בלצרוח בעריסה שעות עד שהם נרדמים?

העיקר ללדת וללדת... 

לפעול לפי השיטה שציינת : 

"שימי אותו בעריסה ויבכה כמה שהוא רוצה. (הרי לא כל החיים שלו הוא ימשיך..)

אז הוא יבכה כמה שעות וילך לישון כמו גדול. ואסור לתת לו יחס בזמן הזה- שיבין שזה מה שהוא צריך לעשות עכשיו. "

זו התעללות לשמה, לא סתם הזנחה מחוסר דעת. לא ספק התעללות . זו התעללות.

מקווה שאת לא תנהלי בבית שלך את השיטות טרור כלפי תינוקות האלה. מתפללת עלייך שבעז"ה בבית שתקימי יהיה אחרת. 

שלא נדע מצרות .

גם אותך גידלו ככה?

אמא שלך הכירה את השיטות שלך כשנתנה לך לטפל בהם?

מה זה יבכה כמה שעות וילך לישון כמו גדול?

בן 10 חודשים כבר בוכה עם דמעות וצורח באטרף ,

צריך להיות מפלצת בשביל לתת לתינוק בגיל הזה לבכות כמה שעות ולא לתת לו יחס.

בת כמה את??

יש מצב שזה גם שיניים אבל בינתיים אין שום הוכחה (כאילו שכח שיש דבר כזה... )

זו כמובן לא האמבטיה של העגלה (הוא כבר בן עשרה חודשים!) אלא הטיולון.

ולגבי להרגיל אותו הוא נמצא במשך היום הרבה בעריסה, משחק וכו' אבל בלילה אין מצב, רק בעגלה. וכשאנחנו  מנסים בעריסה הוא נעמד מתוך שינה, גמור , סחוט בעיניים עצומות ו-- צורח!! פשוט מחזה ומשעשע  מצד אחד ומתסכל מצד שני..

והוא עקשן, לא סתם.. גם אם נחליט לא להיכנע ולתת לו לבכות קצת זה לא הולך!

הוא יבכה כך עד מחר בבוקר...

בקיצור החלטנו  לחכות עוד כמה ימים ואז לנסות שוב בעז"ה...

כל עוד אני בטוחה שזה בסדר ויכול להיות כך. ולכן שאלתי...

כי לי נראה שילד צריך את המרחב שלו, את התזוזות ולא להתקבע בתוך אמה על אמה בלי יכולת לנוע לשום כיוון.

רציתי לבדוק אם זה נורמלי או שהוא היחיד המרובע כאן...

וגם הקירות של הבית

הוא צורח..

זו לא התנהגות של אמא לזרוק תינוק במיטה שיצרח עד שירדם.

זו התנהגות של מפלצת.

אפילו חתולות מתייחסות יפה יותר לגורים שלהם.

איך אפשר שתינוק יצרח ויצרח ולא להרים אותו?

העיקר אמהות כל שנה יולדות ויולדות עוד תינוק מסכן שבוכה לבד בחושך לאמא

וה"אמא" נותנת לו לבכות לבד בלי להתייחס אליו.

ואותו דבר גם לגבי אבות.

גם אבא לא צריך לתת לתינוק לצרוח לבד ולא להתייחס אליו 

עד שהוא נרדם כאוב ואומלל.

לדעתי לא.

אמא שמשאירה תינוק לצרוח בבכי קורע לב במיטה עד שהוא נרדם,

בין אם זה 15 דקות, ובין אם זה 3 שעות,

היא הבוטה .

אני חושבת שלתת לתינוק לבכות בכי היסטרי ושטוף דמעות 

זו התנהגות של מפלצת.

התגובה לדעתי לגיטימית. לא מכילה שפה לא נאותה וכד' .

הילדים שלי כאלו לא יודעים להתפנק

לפעמים אני כ"כ בא לי לשכב איתם ככה מתחת לשמיכה להתפנק איתם, אבל הם כאלו אנרגטיים לא יודעים להיות כאלו...

אני מנסה לשכב איתם וזה רק קפיצות ובעיטות... חחחח

משכיבים במיטה לפני שהוא נרדם..

הוא יקום.

משכיבים שוב.

הוא יקום משכיבים שוב..

ביום הראשון זה יהיה מאה פעם בשני 75 אחרי שבוע הוא ישן יופי במיטה..

בהצלחה..

הייתם גם מתייאשים מראש.

הוא כזה ממי

כולו סחוט מעייפות אבל בדווקא יעמד עם עיניים עצומות ויצרח בכל הכח.. מוחה על העוול שעשו לו.

באותו לילה ניסנו 100 פעמים להשכיב אותו.

פעם אחר פעם הוא עקשן כמו ברזל!!!

החלטתי שאין עניין באמת להתעקש.

אמנם אני חושבת שזה לא כ"כ בריא (ממש לא ברמה של ליפול מהעגלה וכו', הוא בטוח שם מאד.. אלא עניין של יציבות ושחרור) ולכן אנסה מידי פעם שוב להעביר אותו, אך לא בכל מחיר...

בלי לדעת בדיוק איך מה ומתי הוא פשוט ישן כל הלילה בעריסה!!!

כמובן שהנצחתי את המעמד...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....