1. האם יש בתי חולים שמאפשרים לתינוק להיות עם האמא בחדר התאוששות?
2. כמה זמן אחרי הניתוח אפשר כבר להרים את הקטנים האחרים שיש בבית?
3. טיפים להחלמה מהירה מאוד... אשמח לקבל.
4. האם הניתוח מבטל את האפשרות לביות? מבחינת נהלים וגם מהבחינה הפרקטית-מעשית. האם זה שונה בין בתי החולים?
5. הנקה מלאה אחרי קיסרי - קשה יותר או שזה לא משנה? אם קשה יותר אשמח לטיפים...
2. את במשכב לידה בין אם ילדת בניתוח ובין אם טבעי - משכב לידה=6 שבועות
3. משככי כאבים ולקום כמה שיותר מהר כשאפשר מפחית סיבוכים ומעודד החלמה מהירה יותר
4. ניתוח לא מבטל אפשרות לביות (כמובן שזה משתנה מבי"ח לבי"ח) ואפילו אפשר ביות מלא- רצוי עם עזרה של מישהי שתישן איתך בחדר בכל זאת את אחרי ניתוח...
5. אפשר וקושי זה עניין אינדיבידואלי... יש קושי בלהניח על הבטן, במקום של הניתוח אבל יש פתרונות למשל להניק בתנוחת פוטבול בעזרת כרית הנקה.
מוסיפה שיש גם בתי חולים שאפשר להניק מיד אחרי הניתוח, ויש כאלה שאף משתדלים לתת הרגשה כמה שיותר טבעית למרות שזה ניתוח.
תודה על כל המידע!
צריך לבקש את זה זה לא אוטומטי לכול מי שמגיעה כמו שצריך לבקש לידה טבעית... אבסורד 
רוב הנשים שהיו בביות המלא היו אחרי קיסרי.
ועזרו להן המון- האחיות (ומותר מלווה שתישן איתך וכו')
1. לא נראה לי שנותנים. (לבעלי נתנו להיות, אבל ביקשו שיהיה בשקט
)
2. כמו משכב לידה רגיל. הייתי מוסיפה עוד שבועיים ליתר ביטחון.
3. לזוז כמה שאפשר...
5. ביומיים הראשונים אני לא הנקתי, כי הם (תאומים) היו בפגייה. אבל שאבתי, ואח"כ גם הנקתי (הביעות היו יותר בגלל פגותם). ואחרי שהשתחררו - הנקתי מלא עד גיל חודשיים, ואח"כ בשילוב עם תמ"ל. לא היה לי קשה יותר מאשר בלידות האחרות.
1. יש בתי חולים כאלו, בודדים. אלו יהיו בי"ח שחדרי ההתאוששות של הקיסריים מחוברים ישירות למחלקת יולדות ולא התאוששות כללית.
2. חודש וחצי לפחות אסור להרים משקל כבד מהתינוק. וגם אח"כ לא ממש מומלץ.
3. לקום ולהסתובב כמה שיותר וכמה שיותר מהר אחרי הניתוח עוזר מאוד להתאושש מהר יותר. לא להגזים, כמובן, אבל דווקא רביצה מקשה על התזוזה גם בהמשך.
4. יש מקומות שמאפשרים ביות מיד אחרי קיסרי. יש כאלו שיסכימו רק אחרי 24 שעות. אולי יש מי שיסרבו לגמרי, אבל אני חושבת שכל מי שמאפשר בנוהל ביות מאפשר גם אחרי קיסרי, בשלב כלשהו.
5. הנקה אחרי קיסרי יותר קשה. גם קשה יותר לזוז, צריך למצוא תנוחה שהתינוק לא ילחץ על הצלקת (מומלץ פוטבול) וכו'. וגם יכול לקחת יותר זמן עד שהחלב מגיע (הגוף לא עבר את כל התהליך של הלידה ואת שינויי ההורמונים הכלולים בה). אבל קשה לא אומר בלתי אפשרי. (למזלי בלידה הראשונה לא ידעתי בכלל שיכולים להיות קשיים בהנקה, וזה עזר שהכל זרם.)
2. לי אמרו שבשנה הראשונה להמינע כמה שפחות מלהרים דברים כבדים במיוחד.
תלוי כמה הם שוקלים ובאיזה גיל הם.
3. לקום ולהסתובב הרבה במחלקה ואח"כ בבית- כמה שאפשר.
לשמור היטב על הגיינת המקום/ החתך כדי שלא יווצר זיהום חלילה. לשטוף הרבה.
לי המליצו ללבוש תחתון גדול/ רחב כמו של המבוגרות שיעלה כביכול עד המותניים ויכסה את אזור החתך של הקיסרי...
וסתם ככה, לידידעת כלם, משכב לידה של קיסרי הוא לפחות 8 שבועות ולא 6, אם לא יותר!
ויש יותר הגבלות מבחינת צומות וכאלה למי שעברה קיסרי ולא ילדה רגיל.
בהצלחה רבה והחלמה מהירה ובקלות!
אני צמתי תשעה באב דחוי חודש וחצי אחרי קיסרי, עם תאומים בהנקה מלאה...
אמנם שברתי את הצום לקראת הסוף (כי זו הייתה הוראת הרב שלנו - לשבור אם אני מרגישה לא טוב), אבל בהחלט הצלחתי להתמודד עם זה טוב עד אז.
בקיצור, כמו בכל מקרה, כל אחת צריכה לשאול שאלת רב.
הגוף צורך המון נוזלים אחרי הניתוח אז זה ממש תלוי באישה ובצום ובמצב!!
עברתי קיסרי לא מתוכנן לפני שבוע וחצי, למעשה כבר עברתי גם חלק מתהליך הלידה הטבעי אז יתכן שזה מעט שונה.
1. לי לא אפשרו (בסורוקה) והאמת שהביאו לי אותה רק אחרי 12 שעות מהניתוח לא יודעת לגבי מקומות אחרים)
2. בבית חולים אמרו לי לא להרים חודש וחצי.
3. בעיקר ללכת הרבה ולא לוותר לעצמך.
4. אני הייתי בביות מלא. קחי בחשבון שצריך המון עזרה כי בהתחלה קשה לתפקד.
5. אני מניקה מלא ב"ה, לא הרגשתי הבדל מלידות קודמות.
בהצלחה!
ליבי איתך!!
עד שעליתי מהתאוששות ליולדות ועד שההרדמה פגה וקמתי מהמיטה וכו'.
זה קצת יותר קשה מהתאוששות של לידה רגילהההה
ממש לא כתבתי את זה כביקורת על היולדת. וחלילה שזה ישתמע כך!!!
הביקורת היא כלפי המערכת שלא מאפשרת חיבור מהיר (בהנחה שכך מעוניינת היולדת),
מאחר ופעמים רבות זה יוצר בעיות קצרות טווח ו/או ארוכות טווח.
כך העידו נשים רבות שקראתי את סיפורי הלידה שלהן.
אני מנסה לעשות הכל כדי שלא אצטרך קיסרי, אבל מכינה את עצמי למקרה שלא אצליח...
אם יש לכן עוד תובנות לגבי קיסרי ממש אשמח לשמוע.
בגלל נזק שנגרם לי לרצפת האגן בלידה השניה.
גם לי חלק רופאים ממליצים טבעי וחלק קיסרי בגלל נזק שנגרם לרצפת האגן
רוב הרופאים אוטומטית מפנים לניתוח קיסרי כשהם שומעים שהיה נזק ברצפת האגן בלידה.
אפילו לפני שהם בודקים, מה המצב הנוכחי!
אבל אם תבואי לרופאים שזה לא מפחיד אותם להחליט כך או כך ,
והם בודקים מבחינה ראלית מה מצב התפקוד הנוכחי ואם היה אפשר ללכת לקראת לידה רגילה.
*מעניין אותי לדעת לאיזה רופאים הלכת זה מאוד יעזור לי ...
וכן , האם היית אצל מטפלת בשם יעל שורקי (דנן) שיכולה ממש לבדוק ולעזור במקרים כאלו,
שווה ללכת אם לא הלכת.
שהקב"ה ידריך אותך בדרך הנכונה.
א. יש כזה דבר ניתוח קיסרי טבעי - תנסי לגגל. אני זוכרת שמראים לאישה איך התינוק יוצא, והיא מחזיקה אותו מייד אחר כך ומניקה אותו.
ב. יש תיאור מדהים של אישה שרצתה לידה טבעית ובשל בעיות היא עברה קיסרי מתוכנן, ותיארה מה היא עשתה כדי שהלידה תהיה כמה שיותר לידה טבעית. לדוגמא היא הנחתה את בעלה מה לעשות כשהיא בהתאוששות (נדמה לי הוא שם את התינוק/ת ישירות על הגוף שלו, ולא עזב אותו לרגע), ובקושי נחה, ואפילו לא לקחה משכחי כאבים למרות שכאב, והזיזה את הרגליים כמה שיותר כדי שההרדמה תפוג והיא תוכל כבר לקבל את התינוק/ת (לא בטוחה שאני זוכרת נכון, אבל שווה לגגל ולמצוא).
ג. יש כמה וכמה נשים שילדו בכל זאת, תלוי בחומרת הפגיעה ברצפת האגן. ממליצה מאוד ללכת למומחים ולקבל חוות דעת שנייה.
ובהצלחה רבה!!
אבל זה כאילו שצונזר שם קטע משמעותי לפני הפסקה האחרונה.
הקטע שהיא מספרת איך היא גרמה לזמן ההתאוששות להתקצר
משתכנתבגלל ששלחת את זה נכנסתי מהפלאפון ושם אכן ראיתי ששום דבר לא הוסר.
קצת מבינה בתכנות אז לכאורה ייתכן שזה הבדל של גרסאות בין טלפון למחשב,
אבל לא הגיוני לי שהיא תעשה כזה דבר, ולכן אני מסיקה שזה רימון שמשבש. וזה ממש הזוי.
פסקה חשובה ומלאת השראה, עם קשר לקיסרי ובלי קשר.
(כשנכנסתי דרך רימון, אפילו בהגנה בסיסית, הסוף ככה 
:
אני לוקחת נשימה עמוקה, יודעת שעכשו מגיע החלק הקשה באמת. כל הנשים שדיברתי איתן תיארו את שעות ההתאוששות ללא התינוק כשעות קשות ומלאות געגוע וכאב. אני נחושה בדעתי לעבור אותן אחרת.
עשר דקות אחר כך מגיע הסניטר כדי לקחת אותי למחלקה. בשניה שהוא מוציא את קצה המיטה מפתח חדר ההתאוששות, אורי מעביר אלי את התינוק ואני מחברת אותו וכו'...)
אולי זה רק אצלי? לא יודעת...
כולם חושבים אותו דבר...
ולגבי המנוחה - לשבת מול המחשב זה גם נקרא לנוח? או ממש לשכב?
זאת היתה תגובה על הקישור לסיפור על קיסרי "טבעי".
כמו שכתבו - בלניאדו אפשר גם בהתאוששות 20160914111203.pdf
חפשי בקובץ את עמודת קיסרי
לי גם היתה הטראומה שנכנסתי לקיסרי בניתוח חירום אחרי תהליך של לידה רגילה בחדר לידה...
בעלי היה עם התינוק וכשעליתי למחלקה הוא הביא אותו לחדר שלי ב-12 בלילה.
האחות קצת צעקה אבל רציתי לראותו מקרוב... מה שפחות מתאפשר בניתוח וכשהידיים קשורות וכו'..
בקשר לביות - מבחינת נהלים לא נראה לי שאמורה להיות בעיה. אבל לא יצא לי לבדוק כי היתה לנו צהבת לצערי.
אבל זה בטח לא יהיה ממש קל. במיוחד ביום יומיים הראשונים שבאמת קשה להתנהל בהם בהתחלה לבד.
הנקה מלאה- לדעתי אפשרית.
אבל הנקתי מלא רק ברגע שחזרתי הביתה. בבי"ח גם שאבתי, בגלל הצהבת שלא ממש איפשרה להוציא את התינוקת כל הזמן מהמנורה.
(ובמאמר מוסגר- התנאים בלניאדו לתינוקת יונקת עם צהבת היו מתחת לכל ביקורת. אפילו אם האמא לא היתה אחרי קיסרי.... האמת שחזרתי לשם בכל זאת בלידה הבאה בגלל סיבות אחרות, אבל ב"ה ב"ה שבפעם הנוספת לא היתה שום צהבת, כי זה היה סיוט)
לי הכי נח היה להניק בישיבה בכיסא עם ידיות או כורסא ישרה עם ידיות. ממש לא היה לי נח להיות שעונה בזווית לאחור, כי להתרומם מהתנוחה הזאת עם התפרים בבטן היה די סיוט. כבר העדפתי לשבת כמה שיותר ישר.
טיפ- לא לפחד ללכת ולהסתובב. מה שכואב בעיקר זה המעבר בין התנוחות. בין שכיבה לישיבה וכו'.
אבל אם כבר קמת לא יקרה כלום אם תלכי ברגל לראות את התינוקת וכו'. (לפחות לפי מה שאני הרגשתי).
אני אחרי שסיימתי את ההתאוששות והוציאו לי קטטר וההרדמה פגה והיה מותר לי לקום מהמיטה - הלכתי ברגל בלילה לפגיה שהיתה במחלקה השניה כדי לראות אותה. וזה לא היה נורא כ"כ. נחתי כשהגעתי לשם...
אבל מן הסתם זה מאד תלוי בהרגשה ואי אפשר לדעת מראש. אז צריך להתכונן לכל מני תרחישים.
מרגישה שאין לי כבר כח
אנחנו גרים ברחוב מלא ילדים
ויש כאן אימהות שמשחררות את הילדים לבד
והם פשוט עושים נזקים כמו לאבד בימבות, להשתמש באופניים ולפנצ'ר ועוד ועוד
וגם דורשים את התשומת לב שלי כאמא שנמצאת ומבקשים עזרה בכל מיני דברים
אין לי כח להיות הגמח של השכונה
בקושי לילדים שלי יש לי סבלנות
אבל מצד שני אין לי ברירה אלא להציל את הילד של השכנה שמשייט לו בכביש
או ילד שמרביץ לילד שלי ואני צריכה פעם אחר פעם להזיז אותו ממנו ואין שום אמא בסביבה שתקח אחריות ופשוט תקח אותו הביתה
אלו אימהות ספציפיות אבל הן פשוט לא נרמזות בכלל
ואין לי כבר כח
אוףף
זה גורם לי ממש לכעסים וגם להתבאסות על עצמי כשאני כועסת על ילדים של אחרים
אבל באמת זה פשוט חוסר אונים מטורף כשאני חייבת לטפל בעשרה ילדים לפחות במקום רק בשלי הפרטיים
חזרנו מקודם הביתה ומצאתי בימבה חדשה שלנו מלפני כמה ימים שבורה על יד השכנים, וילד אחר מהשכונה עליה. היא הייתה בתוך החצר שלנו בבוקר
וזה כל כך מעצבן כי גם אין לי שום יכולת לדעת מי הוציא ומי שבר. בקיצור, הנזק כולו נספג על ידנו
לא יכולה להשאיר כלום בחוץ. כלום כי ילדים נכנסים ולוקחים
וגם בקטע של אוכל, אין לי כח להאכיל את כל השכונה ולא בא לי לחתוך תפוחים לילדים שאמא שלהם נופשת בבית
(וגם אחרי שאני לא מסכימה, לא בא לי שהם יבהו צמוד אלי בתפוחים הנחתכים לילדים שלי)
סופריקה
אבל זה חלום.
מישהי פה למדה/ לומדת תרפיה באומנות
במבחר?
או באוניברסיטת חיפה?
לא יודעת אם יכול להסתדר, במיוחד שאנחנו אמורים להתחיל מסע טיפולים...
אבל אולי מתישהו
אאמין בעצמי שאני יכולה
ויסתדר לא על חשבון המשפחה
וכו'...
בקיצור:
1. האם במבחר מקבלים גם מהציבור התורני - לאומי? (למדתי באולפנית, עשיתי שירות לאומי...)
2. אני גרה ב"ה בגרעין תורני בצפון
שמחים שמצאנו סוף-סוף את מקומנו
ו-לא נוהגת ואין מצב שאוציא רישיון.
אז אוניברסיטת חיפה הרבה יותר נגישה לי.
אז מישהי מניסיון יודעת להגיד על רמת הצניעות שם?
תודה
יום אחד אמצא את מקומי.
סתם, ב'ה דברים פה מתקדמים
אולי אולי משהו יתקדם פה לעבר עבודה בעז"ה
וגם פתחתי השנה סוף-סוף עוסק פטור לעיצובים שלי...
ובכל זאת
החלום לעזור למתמודדים עם אומנות
נשאר.
אם וכאשר... צריכה להשלים את הקורסים בפסיכולוגיה
ואולי גם עוד שעות אומנות כי עבר הרבה זמן...
ועלות של לימודים גם איכשהו.
קיצור
אשמח לתובנות מניסיון.
זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.
בהצלחה עם החלום!!
כן... חשבתי אולי השתנה.
מנסיון כואב
בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני..
באסה שנופלים בין הכיסאות.
כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .
רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.
אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…
אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?
כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.
חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת.
לק"י
אין בעיות צניעות בקורסים.
כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.
באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.
עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.
הדיבור, אירועים, וכו
יש כאלה שלא מפריע להם
אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע
יש מצב לדבר איתה?
אם זה בסדר...
שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש
הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית
ולא יודעת אם זה מתאים לך..
אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.
יש תואר די חדש
בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי
אם עשית בגרויות.
יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.
ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.
כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.
יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.
כלא חרדים.
בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.
מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.
אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).
אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).
היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,
כנראה שהייתה לך בעיה קשה.
אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.
פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.
ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.
למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה
לא סמינר גדול
אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי
אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים
יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)
אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)
רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית
באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי
תתקשרו לשם לשאול.
זו הוראה של המל"ג.
אני התקבלתי למבחר
ועשיתי בגרות מלאה
זה הסוג מוסד
למדתי בסמינר ולא באולפנה
גלויההחכמתי.
(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות
ולשנות את עצמי
כדי להתקבל...
אבל זה נותן אופק).
אנחנו חודשיים אחרי כפתורים וכנראה יש לו שוב דלקת אוזניים, זה הזוי!!
לפני שבועיים וחצי היה דלקת וחום טיפלנו בטיפות. היום שוב הקאות, אחכ חום ותלונות שכואב לו באוזן -בן 3 אז יודע מה הוא אומר כבר
מתלבטת אם ללכת לרופא מחר, רופא שלא מכיר אותו בכלל ואם יביאו טיפות אז כבר התחלתי לשים היום.
ולא מבינה היינו בבית בפסח ונהיה חולה, היינו בבית השבוע כמה ימים ושב נהיה חולה ממי הוא נדבק?
וזה הגיוני שתוך חודשיים יש 3 דלקןת? לפני הכפתורים בקושי סבל מזה , הדלקות האלה התחילו אחרי הניתוח
פעם קודמת שנבדק הרופאה אמרה שזה במקום ולא נראה משהו חריג
עם אאג מקצועי
אולי זה שניתח
זו בטוח דלקת אוזניים?
מהניסיון שלי נשמע לי הגיוני יותר שנשאר חור בגלל הכפתורים וזה מה שגורם לכאבים...
אתם מקפידים לשים לו אטמי אוזניים במקלחת?
בכל אופן, כדי ללכת לאא"ג מומחה כדי לבדוק את העניין הזה.
(אני לא זוכרת עד מתי אמורים לשמור על האוזניים אחרי ניתוח כפתורים. בכל אופן, יש סיבוך נדיר שהכפתור משאיר חור בעור התוף, ואז בכל פעם שחודרת לשם טיפת מים אלה כאבי תופת. לבת שלי זה קרה באוזן אחת, וכשגילינו את זה התאימו לה אטם מיוחד לאוזן שלה, שאותו היא שמה במקלחת. לבריכה וים כמובן היא לא יכלה ללכת. ועדיין לפעמים חדרו לה מים שם... בגיל 15 היא עברה ניתוח לסתימת החור וסוף סוף באנו למנוחה ולנחלה. מקווה שזה לא המצב אצלכם, אבל כדאי מאוד לבדוק...❤️)
קיבלנו הנחיות מהמנתח לא להרטיב רק שבוע ואחכ אין בעיה שיכנס מים, הנה נשמע לי לא הגיוני ושאלתי שוב קיבלתי את אותה תשובה. בפועל לא נכנס לו מים במקלחת אני ממש מקפידה על זה ועדיין
התור הבא לרופא שניתח אותו זה רק ביולי, אמר לבוא אחרי בדיקת שמיעה עדכנית
רופאת ילדים שלנו שהיא ממש מקצןעית אמרה שזה נרטה בסדר וזה במקום. אבל עדיין יש נוזלים ודלקות...
וכן, זה דלקת אוזניים כנראה דלקת גם עכשיו כי הוא ממש בכה שכואב לו בימים האחרונים, גירד שם גם
תמיד זה אותו אוזן גם, אוזן שמאל
ממליצה גם להקפיד על שטיפות מי מלח באף
כי הנזלת של האף עוברת לאוזן וזה לרוב מה שגורם לדלקות
אין את אותו מכשור שיש לרופא אא''ג, ולכן רופא רגיל יכול לפספס דברים.
מה שאת מתארת נשמע לא תקין בכלל.
והייתי הולכת לאא''ג, גם אם לא המנתח עצמו.
ובכלל, אם יש דלקת חוזרת מוזר שהביאו רק טיפות ולא אנטיביוטיקה מהפה.
וגם, מה הקשר להקאות? אולי זה סימן שיש שם משהו אחר בכלל?
חום ובמקביל תלונות על אוזניים ושהלכנו להבדק ראו כן דלקת, הסבירו לנו שיש קשר להקאות עם האוזניים אבל זה לא תמיד, יכול להיות סתם צירוף מקרים
וכן, צריך לכת לאא"ג אולי כבר
ירדה לריאות
הקאות זה יכול להיות תסמין לדלקת ריאות
אני מקווה שהביאו לכם אנטיביוטיקה
ואחר כך החור שהם עשו אמור להיסתם.
לא זוכרת כמה זמן לוקח כל דבר.
לעיתים נדירות החור לא נסתם, ואז נוצרות בעיות.
אבל גם אם לא זה העניין - נשמע לי שהכי חשוב ללכת לרופא מומחה בשביל לבדוק את הסיבה לכאבים.
לבדוק עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים מותר לשים. יש טיפות אוטוטוקסיות -רעילות לאוזן,שאסור לשים כאשר יש פתח בעור התוף . כפתורים זה פתח .
ואני מכירה שמים אטמים הרבה יותר משבוע,שלא יכנסו מים ,כי אכן גורם לזיהומים ,דלקות ...
לבדוק את ההנחיה הזו עם עוד רופא אף אוזן גרון.
בהצלחה
מומחה ככ, יש לו גם שקד שלישי מוגדל, חסימה חלקית ולא משמעותית לדבריו, יש לו גם אסתמה ושאלנו אם לא כדאי גם לטפל בשקד השלישי אמר שאין צורך, מצד שני רופאת ילדים שכן מכירה אותו אמרה איך לא טיפל גם בזה, ויתכן שבגלל השקד המוגדל יש לו עכשיו נוזלים ודלקות חוזרות
אנסה לבקש לקבוע תור אצל רופא אחר פעם הבאה
מכירים אותו שם בגלל האסתמה, וכל מה שעבר
אבל אחליף רופא, מי שלא נראה לי בעין אני מסננת מיד מוזר לי שלא עשיתי את זה עד עכשיו...
בניתוח האחרון, שהיה לפני שנה, אמרו לנו שלא צריך לשמור ממים.
שאלתי כמה פעמים, והרופא אמר שיש כפתורים חדשים, עם שסתום חד כיווני שהנוזלים יכולים רק לצאת ומים לא יכולים להיכנס.
ואכן- הרטבנו חופשי ולא קרה כלום.
אז אולי זה מה שהיה להם (מצד שני הרשו לנו להרטיב אפילו עוד באותו יום. אז לא יודעת מה הסיפור שלהם)
כשיש דלקת רצינית וחום. לפני כמה שנים בת שלי קיבלה אנטיביוטיקה פעמיים כי פעם ראשונה לא עזרה לה. וזהו. עבר לה.
טיפות נותנים במקרה של דלקת חיצונית יותר.
יש טיפות אנטיביוטיות. ובמקרים קלים יש טיפות שהם סתם להקלה.
במקרה שלכם בנוסף לרופא ילדים הייתי פשוט הולכת לרופא א.א.ג. שיש לו תור קרוב. שנה שעברה הצלחתי למצוא תור בירושלים תוך כמה ימים.
זה לא עוזר עוברים למשהו דרך הפה. תמיד זה עזר
גם עכשיו שמתי פעמיים טיפות וב"ה כבר אין חום
שתי הריונות הייתי בלי
שתי הריונות עם
לא יודעת להגיד כמה עזר אבל אולי הקל
עכשיו עם בחילות בלי הקאות אבל בחילות איומות
מתלבטת אם לקחת שוב פעם או לשרוד בלי
לק"י
אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).
אולי תגלי שזה עוזר לך.
תרגישי טוב!!
עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול
2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים
2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות
שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק
כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....
לך? או משו שקראת?
בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי
אני יודעת שחיי לא היו חיים
שהתבאסתי שהבוקר הגיע
וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב
ואני לא מגזימה
זה היה מהגיהנום
שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים
ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!
שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂
יש במשנת יוסף השבוע את הספר 'לחיות בסדר' של נועה שרון
רוצה להמליץ עליו ממש
הוא יותר טוב מקון מארי לדעתי
והיא מדברת בדיוק לנשים שיש להם הרבה ילדים/עומס וכו
לא קראתי את קון מארי, אבל הבנתי שהשיטה שלה לא מתאימה למשפחות של יותר משני ילדים... (ושהיא בעצמה הודתה בזה כשנולד לה הילד השלישי)
נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא
ובניגוד למה שקורה אצלי בדרך כלל כשאני קוראת ספרים מעשיים בסגנון - הצלחתי אפילו קצת לממש חלק מהרעיונות שם...
קניתי אותו במחיר מלא ביפה נוף, וזה היה שווה את זה
"נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא"
עם שיתוף מאזינות
קו חינמי נהדר!
מצרפת למעוניינות - 02-666-7140
ערב שביעי של פסח, אני לא ככ מרגישה טוב, בחילות והרגשה כללית מגעילה. בבוקר גם הקאתי.
במקביל אני מתלבטת אם התחילו לי טפטופים של ירידת מים. לא בטוחה. ממש לפני הצפצוף של החג אזעקה ואנחנו בממד לאיזה רבע שעה. אח''כ מתקשרת לדולה והיא אומרת לי מה לעשות כדי לבדוק האם אכן ירידת מים. בכל מקרה מציעה לחכות לצירים. אני מנסה את מה שהיא אמרה, לא בטוחה אם ירידת מים או לא. מעדיפה לחכות. אבל מרגישה במתח.
ב 5 בבוקר (אחרי קימה ב 2 מאזעקה) מתעוררת מציר, מבינה שמתחילים צירים, בתחילה כל 20 דק אחכ כל 10 דק. בעלי לא הולך לתפילה כי לא יודעים איך זה יתקדם.
כשעתיים צירים כל 10 דק, אחכ שקט. וככה לאורך היום צירים למשך כשעתיים, ושקט למשך כשעה - שעה וחצי. זה טוב כי זה נותן לי זמן לישון בין לבין, וגם לבעלי..
סביב 17:00 אחהצ הצירים מתחילים להצטופף, כשבמשך שעה יש לי ציר כל 5 דק והם מתחילים להתחזק, אני מבקשת מבעלי לקחת את הילדים להורים שגרים קרוב. הוא חוזר ואני מתקשרת לעדכן את הדולה ולשאול מה היא חושבת. מציעה לצאת לבית חולים ומעדכנת שהיא מתארגנת ויוצאת גם.
מתקשרים לנהג גוי, מגיע אחרי רבע שעה ונוסעים.
בשעה 19:00 בערך במיון יולדות רגוע והאחיות מקסימות. מחברים למוניטור, בודקים פתיחה - 3.5. מציעים לי להתקדם עוד קצת לפני כניסה לחדר לידה. רואים שאני קצת מיובשת וממליצים לי לאכול ולשתות כדי שיהיה לי כח בלידה. אני מבקשת לידת מים ומבטיחים לי ששומרים לי חדר.
פותחים לנו חדר צדדי ליד המיון ושם אני, בעלי והדולה מעבירים את הזמן ואת הצירים, מוציאות את החג, אני סופרת ספירת העומר. בין הצירים מפטפטות , רוקדות. בצירים עושות כל מיני תרגילים.
אחרי כשעה וחצי מורגש שהצירים מתחזקים. הולכים למיון יולדות ואני עוברת לחדר לידה- השעה בערך 21:00. מיילדת עם אנרגיות טובות מקבלת אותנו.
היא בודקת פתיחה- 3.5 אני דיי מאוכזבת. מציעה לי סטריפינג ועושה בהסכמתי- זה כאב נורא!
בינתיים מחברת למוניטור. קוראת לרופא שיאשר לידת מים. הרופא שומע את הרקע שלי (שתי לידות שהסתיימו בוואקום, ובלידה ראשונה איבוד דם) וגם במוניטור כעת היו פעמיים ירידות דופק. לא מאשר לידת מים.
אני נשברת מזה, נורא פוחדת מהכאב של הלידה, דמיינתי שבמים הכל יהיה קל יותר.
המיילדת והדולה עוזרות לי להתגבר על זה ומעודדות להיכנס למקלחת עם מוניטור נייד.
אני במקלחת, מתכסה בסדין, בעלי לידי.יושב על האסלה. הזרמים של המים החמים על הגב מקלים.
לא יודעת כמה זמן ביליתי שם. מידי פעם המיילדת באה לסדר לי את המוניטור כי לא קורא טוב, התינוקת כבר יורדת כלפי מטה והזוית של המוניטור לא ככ קולטת את הדופק..
אני מרגישה צירים חזקים ממש. אולי אפילו לחץ. מעדכנת את המיילדת שמציעה לצאת להיבדק , וגם לסדר את המוניטור.
בבדיקה- פתיחה 5. אני מרגישה שאני נשברת. כמה זמן זה עוד ייקח. הצירים כואבים נורא. מתחילה להתלבט על אפידורל, מציעים לי לקחת כרבע שעה ואז לקבל החלטה. אני מרגישה שהדולה שלי לא בעד (טוב, היא גם יודעת שאני לא הייתי בעד מראש ואולי זה טוב שהיא החזיקה את הקול הזה). אחרי כמה זמן אני מבקשת אפידורל. המיילדת אומרת שתבדוק אותי- פתיחה 8, מציעה לפקוע מים, בינתיים המים פוקעים לבד והיא אומרת לי "את יולדת. קדימה".
- בלידה הראשונה הייתי עם אפידורל. בלידה השניה בלי , אבל בשלב של צירי לחץ עשו וואקום מהיר בגלל מצוקה חדה של העובר, אז לא ידעתי איך תכלס זה מרגיש ללחוץ את התינוק החוצה..
ואמאלה, זה כואב נורא נורא. איבדתי את זה, בכיתי וגם צעקתי כמו שלא חשבתי שיקרה לי.
אבל ב"ה אחרי 7 דק' מאז שהמים פקעו התינוקת המהממת שלנו היתה בחוץ.
וב"ה ללא קרעים ותפרים.
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
איזה גיבורה את
זה כל כך מרגש המסע הזה
מעריצה אותך על כל השעות הארוכות
מלא מזל טוב נחת ובריאות לך ולקטנה❤️
איך אני מבינה אותך לגבי היאוש שהפתיחה לא מתקדמת.... סיוט!
איזה כיף להיות אחרי! שיהיה המון מזל טוב והתאוששות מהירה!
ומאוד ניסי. פלא ה'
ממש באלי לכתוב פה את הסיפור לידה האחרון תחת הכינוי שלי. אבל בטוח יזהו אותי.. הוא כתוב עם כל כך הרבה פרטים..
באמצע הלילה ביקשתי מבעלי להשכיב את התינוקת שבת חודשיים כי לא יכולתי כבר מרוב עייפות להיות איתה והלילות האחרונים קשים
לקח לו הרבה זמן להחזיר אותה לישון והבוקר אני מרימה מהמיטה ורואה את הסדין עם כתמי דם ופצע דם בצורת שריטה בפנים שלה
בעלי לא שם לב אבל זה ברור שזה מניסיונות ההשכבה שלו. הויסות שלו לא מאוזן וכשהוא עייף כנראה לא נזהר מספיק
אני עם מצפון מטורף!! אם הייתי איתה אני זה לא היה קורה
מצפון על הבכי האומלל בלילה בלי מענה לשריטה או אפילו חיבוק קטן.
אוף
זה באיזור שהיא לא מגיעה עם הידיים וזו שריטה עמוקה יחסית לכוח של ניובורן
באסה
יכול לקרות ששורטים תינוק בטעות, בטח בחושך שלא רואים מה עושים... ועשית את הדבר הנכון שביקשת ממנו להרדים אותה, את לא אמורה להגיע לאפיסת כוחות.
ולהבא- שיגזור את הציפורן, ותמשיכי להביא לו אותה גם כשהוא עייף... אני חושבת שהנזק שיהיה לה מאמא קורסת שממשיכה להיות איתה גדול מהנזק של שריטה חד פעמית...
שנשברה לי הציפורן
והבת שלי צרחה והשתוללה לי בידיים ונשרטה מהציפורן הזאת
היה לי מצפון ממש אבל בסך הכל זה הגיוני שיקרה כזה דבר
תינוקת שבוכה ולא נרדמת זה קשוחחח
🫂🫂🫂
שמישהו יגיד לי שאני נורמאלית שאני בוכה בלי סוף כאילו אני כבר מתאבלת? שאני כבר מדמיינת את התשובה השלילית למרות שיש עוד שבוע לב. דם?
שזה ההורמונים, לא אני.
שאני מדמיינת אותי רצה לקבל חיבוק מהשכנה (כי הוא בטח יהיה במילואים בדיוק) ואני נמרחת לה על הספה. ומשאירה אצלה את הילדים כי בטח לא יהיה לי כח לתפקד.
ומתישהו העולם יבין שמותר לי לרצות עוד ילדים? שזה שאני מאושרת שיש לי לא סותר ששורף לי הלב שאני רוצה עוד? מה, רק לאישה שמביאה בקלות מותר לרצות מלא ילדים? מי החליט את החוק המוזר הזה?
ואולי בכלל אני צריכה להתפלל שה' יעזור לי לרצות פחות ילדים?
כדי שלא יכאב כל כך בנפש. כדי לחסוך לי מסעות אינסופיים כאלה
את הולכת בשביל שלך.
חיבוק!
תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!
שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש
לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...
פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו
ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..
אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף
ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס
אז את מתמודדת עם הכל ביחד..
חיבוק גדול
זה שבועיים מורטי עצבים
ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..
ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם
זה יעבור❣️
אמן תשובה חיובית בקרוב!!
מותר לך לרצות לגמרי!
שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.
צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.
הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷
מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים
הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷
בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,
ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,
להזריק לעצמך זריקות
ואחר כך לעבור טיפולים..
את אלופה!👑
בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!
