זה שזה ממכר זה נכון!

לא אומרת שהוא צריך לדרוש דבר כזה במיוחד אם יש לו, אבל זה שהוא רוצה שלא יהיה לה ללא צורך אני מבינה.

במיוחד שהיא כותבת שהוא באמת משתמש בזה רק לצרכי עבודה.

אמנם לא אדרוש דבר כזה אבל גם לי שיש מעדיפה שלא יהיה לבעלי.

רציתי שיהיה בהווה...

אבל כנראה שזה יקרה רק בעתיד

רבנו על זה מספיק...

"למנוע משהו מסויים מאדם בוגר".. כביכול מדובר סתם בשני אנשים ללא קשר ביניהם.

נכון שיכולה לעלות תחושה לא נוחה כאילו "אומר לה מה לעשות", אבל הם נשואים; בגלל הקרבה, יש יותר השלכה על השני ועל הביחד שלהם כל אחד ממה שעושה השני. אז אין ענין בהדגשה יתרה של "מלחמת העצמאות" כשלא מדובר במשהו קיצוני, על אף שבסופו של דבר אי אפשר לכפות בכח.

לא מכירים אותם, לא מכירים את ההווי שבתוכו הם חיים. לא מכירים האם החשש בא מידיעה מוקדמת של "התמכרות" לדברים כאלו או לא.

היא אומרת שגם הוא מחמיר על עצמו חוץ ממה ששייך לעבודה.

הכי טוב לדבר. לברר לעצמה למה כן רוצה. לברר היכן יש באמת חששות כמו שאמר. אולי יגיעו ביחד למה ששניהם יהיו מרוצים. 

אני לא חוששת על עצמי לא על התמכרות ולא על דברים אחרים.

הוא חושש.

ולא יודעת אם בצדק.

אין היסטוריה של התמכרות הכל בסדר.

הגבתי על המשפט ש"אי אפשר למנוע מאדם בוגר"... והצעתי לא להתייחס למציאות של נישואין כאילו זה כמו למנוע סתם ממישהו, כי יש השלכות הדדיות, וגם איננו מכירים את מושגיהם. זו הערה כללית, לא דווקא למקרה שלך.

ואני רואה שגם את למסקנה חשבת באותו ראש, והעדפת לא ללכת ראש-בראש...

כיבדתי את רצונו. 

אבל אני ממש כועסת עליו בגלל זה למרות שעברו שבועיים מאז שרבנו על זה....

יכול להיות שהוא צודק אבל אין הצדקה ליחסי שליטה בין איש לאשתו. הבחירה החופשית צריכה להיות אצל שניהם באותה המידה. 

מה כל אפליקצה צריך אישור מהבעל או האישה? אין לי אפילו מושג איזה אפלקציות יש לבעלי.

ובטחחחחחחחחח שאני אל אשאל אותו אם הוא מרשה לי להוריד אפלקציה כלשהיא

וזה לא נכון לשלוט או לנסות לשלוט.

הייתי מתחיל בלדבר על היכולת שלנו כאנשים שחיים ביחד לבחור בחירות עצמאיות, מתוך התחשבות

בצד השני כמובן(אולי אפילו, כדי שזה לא יתקשר לנושא הזה, הייתי מוותר עליו לגמרי מלכתחילה),

אולי אם אי אפשר\קשה לדבר על זה לבד, צריך מישהו שיעזור באיך לדבר.

בסופו של דבר- זו החלטה שלך מה יש לך בפלאפון. אם את רוצה לקנות פלאפון חדש בשביל זה- זו כבר שאלה

אחרת, כי זה כבר שימוש בכספים שיכול להיות שאין, או שעדיף לחסוך.

את אדם עצמאי, נשוי, ואוהב. את עושה כי את אוהבת ולא כי מכריחים אותך, ואני חושב שגם הוא לא ירצה שתעשי

כשפחה.

אבל נראה לי שבאמת נכון ורצוי לבדוק את כל הזוגיות שלכם ואיך היא מתנהלת,

1. האם יש מקום ל"שולט-נשלט" ביניכם?(גם ההיפך, אם יש מקום שבו את מכפיפה אותו לרצונך)

2. האם יש מקום להיות אדם עצמאי יחד עם הזוגיות שלכם?

3. האם יש ביטחון בקשר ביניכם?

כי השאלה שלך מעלה את הסימני שאלה בנושאים האלו- והם יותר חשובים מכל ווטסאפ והנגאאוט שיהיו או לא יהיו לך.

תשובה חכמה אהבתי את הניתוח!

וזה באמת נקודות שקצת מעורערות בקשר.

עצמאות יש.

שליטה- לפעמים

וביטחון- זו נקודה שאנחנו עובדים עליה הרבה...... מסיבות מסוימות שלא תלויות בשנינו אלא באשתו הקודמת שבגדה בו בצורה מגעילה.

שהוא צודק

ויש לדון לגופו, ולפי מצבכם המסויים- ביניכם, ובבית בכלל

בכ"מ שיתקבל ע"י שניכם.. ו- פרופורציות!

בהצלחה..

אז ככה- זה לא בכפיה. הוא אמר לי שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה, אבל אתם מכירים את זה? שגם אם אני אשים את האפליקציות, אני לא ארגיש טוב עם עצמי... כי אני יודעת שזה ממש נגד הרצון שלו. היה עדיף לי לוותר מאשר להיות סוג של ראש בראש.

לא ויתרתי בלב שלם כי אני חושבת שזה כיף ונח בטירוף אבל ויתרתי.

אחרי כל הפרצופים שעשיתי הוא קצת התחרט אבל רק קצת. וזה כבר לא ניתן לתיקון כי קניתי פלאפון שא"א להוריד אליו אפליקציות. 

המכשיר שלך כמה יחזיק? שנה? שנה וחצי? שנתיים?

זה יקרה מתישהו. לא לדאוג.

תתחילי להשתמש בפלא' של הבעל כדי להתכתב עם חברות שלך וזה זה יציק לו עד שהוא ישבר וידאג שיהיה לך אחד.

אני משתמשת בפלאפון שלו וזה לא מפריע לו מצידו שאני אהיה כל היום עם המכשיר שלו. אבל זה סוג של תלות...

אם לא מפריע לו, אז בעצם מה אכפת לך? יש לך את מה שאת צריכה ודי.

זה בדיוק הענין: את לא תרגישי טוב עם עצמך. כלומר, יקר לך לא לעשות כנגד רצונו ולהרגיש איתו בטוב, יותר מאשר מה שאת מרגישה שנוח.

אם תתבונני במה שבחרת, יתכן שתרגישי שהרווחת יותר, למרת הנוחות..

אין פה "אפוטרופסות".

יכול להיות לאנשים אמון זה בזה, ועדיין יש דברים שלמרות שלכאורה הם שייכים לאחד, יש להם השלכה הדדית בחיים.

ויפה מאד שיש התחשבות. הרי לא כפה עליה, אלא ראתה שלא תרגיש טוב אם תעשה כנגד רצונו. מידה טובה. הם לא חיים בנפרד.

לא כל דעה שהשני מביע, היא ערעור הביטחון העצמי ושיקול הדעת. בפרט שלא מדובר על משהו "שיגעון". לא יביא לשום חיים כפולים. אדרבה, צריך לתת אמון בשיקול שלה, שאעפ"י שרוצה, מרגישה שבמכלול כך יותר טוב. היא לא נראית מישהו שנכנעה ל"טרור"..

מה שיכול לפגוע בבסיס המשותף, זה שכאשר מישהו מבני הזוג מחליט "לוותר" כי ירגיש לא נוח שעושה נגד רצון השני - יבוא מישהו אחר ויאמר, "לא טוב, זה ערעור הביטחון העצמי ושיקול הדעת"... לדעתי, זה עצמו הכי ערעור הדברים הללו...

ואני יכול לתת את הזווית של הצד השני.

אז ככה, לאישתי יש סמרטפון וכו' ואני ממש סובל מזה.

גם מהבחינה הפרקטית שהיא עסוקה עם זה כל הזמן

וגם מהבחינה ההשקפתית, לדעתי זה דבר לא ראוי ואם יש צורך אז לקחת פלאפון חסום ולפתוח רק את האפליקציות הנצרכות.

ניסיתי לדבר על זה עם אישתי, להציע להחליף פלאפון וכו', אך נתקלתי בחומה בצורה.

לדעתי חוסר היכולת שלה לקבל, זה פגיעה ב"ביחד", פגיעה בזוגיות. כמו שדן כתב: יש פה שני אנשים בוגרים שחיים ביחד, וההשלכות של כל מה שאחד עושה משפיעות על השני.

לכן לדעתי צריכים לדעת להתחשב אחד בשני, לא לעשות מעשים שיש עליהם התנגדות לפני שיש הסכמה. ולדעת שאם התחתנת עם אדם מסויים וקיבלת על עצמך דרך חיים מסוימת אז זה מחייב ולא עושים משהו חדש בלי שיש הבנות והסכמות.

זה שאתה רואה את זה שלילי זה לגיטימי, אבל קח בחשבון שאתה החריג ולא היא.

אם לעולם לחברה וכו' אז כן.

אבל אם יחסית לערכים שעליהם בנינו את הבית שלנו אז לא.

(גילוי נאות: אני תלוי במכשירים האלה כדי לחיות עוד מלפני שחדר הסמארטפון לעולם, פיתחתי כלים דומים כבר לפני עשור ויותר).

מה מתוך מה שהיא עושה מציק לך?

צ'טים עם החברות והמשפחה הקרובה?

זמן ?

פייסבוק?

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.