הם לא מזלזלים או משהו ח"ו, פשוט זה מבזבז המון זמן, ושיחות חשובות הם עושים עם המורה בטלפון.

(שהלכה עם האחים הקטנים.)

היום הם כבר גדולים

חושבת שזה עניין תלוי גיל. אם הילד האחראי צעיר אולי פחות כדאי. 

הייתי ילדה כזו, שהורי לא השתתפו במסיבות שלי.

לאסיפת הורים הלכו. למסיבות וארועים - פשוט התחמקו.

עד היום אני זוכרת שהיתה לנו מסיבה גדולה בכיתה ה', קראו לזה אפילו ערב אמהות. ואמא שלי לא באה. היה לה משהו באותו יום, אבל משהו שבקלות רבה הייתה יכולה להזיז אותו. היינו 3 כיתות במחזור, והאמא היחידה שלא הגיעה, הייתה אמא שלי. עד היום כשאני נזכרת בזה, חוזרת לי התחושה הנוראית שהייתה לי במסיבה הזו. הופעתי בלי חשק ובלי מרץ ופשוט התביישתי. עברו מאז כמעט 30 שנה....

קונצרט שהיה לי - גם דודה שלי נשלחה במקום אמא שלי. זה היה פחות נורא.

איזו תחושה ניתנת למורה שהורים לא באים לאסיפת הורים? כמורה (ואני מורה) הייתי מרגישה שאלו הורים שהילדים שלהם לא מספיק חשובים להם, עד כדי בדיקה מה קורה אתם במשך מחצית מהיום שלהם ממבט המורה.

האם אח של הילד הוא תחליף להורה??? תמהני!! ממש.

אני גם מתפלאה לראות כאן כאלו שכותבים שזה נהוג גם אצלם וזה בסדר.

יתכן שבבית ספר שיש כמה ילדים כאלו, זה באמת לא נורא ואין תחושת חריגות גדולה מצד ילד שהוריו אינם משתתפים. לי זה זכור כדבר נורא.

יש לי תלמיד שהוריו לא הגיעו בשנה שעברה לאף אסיפת הורים. אני לא מכירה אותם. היו שיחות בטלפון, אבל לא התאמצו להגיע לאסיפה אני ממש רואה בזה טעם לפגם.

חשוב ביותר זה שהילד ירגיש שהוא חשוב להוריו והארוע שלו חשוב להם!

בהצלחה

ילד לא יכול לשמש בתפקיד הורה.

אבל אני מתקשה להבין כיצד המשפט הזה שלך מתיישב עם הגישה שהילד יסתדר בעצמו ושאין לכם כהורים עניין ללוות אותו במוסד בו הוא מתחנך.

אני מאמין שאתם הורים נורמאליים ואוהבים ואצלך זה כן מסתדר,

אשמח לפירוט

לפחות תצייני את זה...

ככה שאין סיבה שתשרשרי אליי

אני עובדת משרה מלאה ובעלי לומד עד שעה מאוחרת ומלמד ועסוק מאוד-

אבל ב"ה אנחנו נוכחים בכל האסיפות הורים/ מסיבות/ טיולים וכו' של הילדים שלנו!
 

כשהייתי רווקה, דודה שלי ביקשה ממני שאלך למסיבה של הבת שלה בגן, במקומה.

כי היא עבדה!
כבר אז זה היה נשמע לי נורא!!

והבטחתי לעצמי שאצלי בעז"ה זה לא יקרה!
 

ואנחנו הורים מאוד עסוקים כאמור וב"ה יש לי יותר מילד אחד!
וכל סופשנה זה כמה מסיבות סיום...

ובתחילת שנה יש כמה אסיפות הורים... (כבר עברתי 2 מתחילת שנה הזאת!! ואמורים היות עוד אוטוטו)

ושנה שעברה הייתי אחרי לידה ממש אבל הלכתי עם כל הילדים שלי וליותי אותם ביום הראשון ללימודים...

ילד צריך להרגיש שהוא חשוב להוריו ושהוא העיקר בחיים שלו!
ולא משו אחר כמו עבודה או עיסוקים אחרים!

(שנה שעברה, מסיבת סופשנה של אחת הבנות שלי נקבעה לתאריך שבשום פנים ואופן לא יכולתי לקחת חופשה מהעבודה.

התקשרתי לגננת והסברתי את מצבי וביקשתי אם אפשר להזיז את התאריך של המסיבה.

והיא הזיזה והלכתי!)
 

לפעמים יש שלוש אספות הורים באותו זמן. לפרטנית הורים צריכים  להגיע בעצמם. בקשר למסיבות- אם יש ילד חולה בבית או דברים כאלה לא יקרה כלום אם אחים גדולים יבואו

אני חושבת ששיחה ויחס יותר חשובים מהליכה למסיבה. אם לבחור בין הורה עסוק שבא רק למסיבות לבין הורה עסוק שמעדיף להיות עם ילד עדיף אפשרות שנייה

נקודה...

גם אם לא מדובר בהזנחה זה מתפרש כהזנחה.

בכלל, למה להיות חריגים? גם אם יש לכם את כל הטיעונים הכי טובים בעולם, אני מציע להשתדל בחינוך הילדים להיות כאן בשביל הילדים לפחות כמו מה שמקובל בחברה. גם אם אתם שונים, הילדים שלכם גדלים בתוך החברה ומסתכלים סביבם. ילד שרואה שהורים שלא לא מגיעים וכל ההורים האחרים כן, יפגע מזה... 

בגן של הבן שלי היתה מסיבת סיום עם אמהות והילדים עשו מקהלה מרגשת ויפה במיוחד!
 

היה שם ילד אחד שעמד לי הבן שלי שבכלל לא הסתכל לכיוון המאמנת ובקושי שר ובקושי שיתף פעולה במקהלה...

העיניים שלו הסתכלו כל הזמן לכיוון הפתח באכזבה.

התברר שאמא שלו לא טרחה להגיע למסיבה.

היא שלחה איזה דודה שתהיה במקומה אבל את הילד זה לא סיפק!!

הוא רצה אמא נוכחת!!

והוא צודק!

אבל באופן חד פעמי, וגם אז ליבי היה מצטער ומנסה לפצות , אבל לא בתור מגמה !!!

גם לקשקושים שילד מצייר שהוא קטן ניתן לקרוא סוג של בזבוז במן...

איני מצליחה להבין איך אמא שנותנת מלא אהבה ויחס בבית וטוענת שהילד לא מוזנח חושבת שמסיבות ואסיפות הורים של הילד הם בזבוז זמן, כל אמא טובה מבינה שצריך להסתכל על עולמו של הילד לפי עיניו בדברים מסוימים ושיש לאספת הורים ובמיוחד למסיבה מימד אחר לחלוטין בעיניו!

אם ממש אין זמן - שה צריך להיות משהוא חריג לחלוטין אז לפחות להתעקש ללכת למסיבות ששם הילד נוכח ולוותר על אסיפת ההורים אבל זה בדיעבד שבדיעבד,

וגם צריך קשר עם המורה כדי לעקוב אחר הילד,

איפה הלב האימהי מונח באמת???!!!

לא יודעת כואב לי אפילו לחשוב על זה !

זה חלק מהת"ש.

ב. לשלוח אח אי אפשר. זה דברים אישיים שמיועדים להורים.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....