הם לא מזלזלים או משהו ח"ו, פשוט זה מבזבז המון זמן, ושיחות חשובות הם עושים עם המורה בטלפון.

(שהלכה עם האחים הקטנים.)

היום הם כבר גדולים

חושבת שזה עניין תלוי גיל. אם הילד האחראי צעיר אולי פחות כדאי. 

הייתי ילדה כזו, שהורי לא השתתפו במסיבות שלי.

לאסיפת הורים הלכו. למסיבות וארועים - פשוט התחמקו.

עד היום אני זוכרת שהיתה לנו מסיבה גדולה בכיתה ה', קראו לזה אפילו ערב אמהות. ואמא שלי לא באה. היה לה משהו באותו יום, אבל משהו שבקלות רבה הייתה יכולה להזיז אותו. היינו 3 כיתות במחזור, והאמא היחידה שלא הגיעה, הייתה אמא שלי. עד היום כשאני נזכרת בזה, חוזרת לי התחושה הנוראית שהייתה לי במסיבה הזו. הופעתי בלי חשק ובלי מרץ ופשוט התביישתי. עברו מאז כמעט 30 שנה....

קונצרט שהיה לי - גם דודה שלי נשלחה במקום אמא שלי. זה היה פחות נורא.

איזו תחושה ניתנת למורה שהורים לא באים לאסיפת הורים? כמורה (ואני מורה) הייתי מרגישה שאלו הורים שהילדים שלהם לא מספיק חשובים להם, עד כדי בדיקה מה קורה אתם במשך מחצית מהיום שלהם ממבט המורה.

האם אח של הילד הוא תחליף להורה??? תמהני!! ממש.

אני גם מתפלאה לראות כאן כאלו שכותבים שזה נהוג גם אצלם וזה בסדר.

יתכן שבבית ספר שיש כמה ילדים כאלו, זה באמת לא נורא ואין תחושת חריגות גדולה מצד ילד שהוריו אינם משתתפים. לי זה זכור כדבר נורא.

יש לי תלמיד שהוריו לא הגיעו בשנה שעברה לאף אסיפת הורים. אני לא מכירה אותם. היו שיחות בטלפון, אבל לא התאמצו להגיע לאסיפה אני ממש רואה בזה טעם לפגם.

חשוב ביותר זה שהילד ירגיש שהוא חשוב להוריו והארוע שלו חשוב להם!

בהצלחה

ילד לא יכול לשמש בתפקיד הורה.

אבל אני מתקשה להבין כיצד המשפט הזה שלך מתיישב עם הגישה שהילד יסתדר בעצמו ושאין לכם כהורים עניין ללוות אותו במוסד בו הוא מתחנך.

אני מאמין שאתם הורים נורמאליים ואוהבים ואצלך זה כן מסתדר,

אשמח לפירוט

לפחות תצייני את זה...

ככה שאין סיבה שתשרשרי אליי

אני עובדת משרה מלאה ובעלי לומד עד שעה מאוחרת ומלמד ועסוק מאוד-

אבל ב"ה אנחנו נוכחים בכל האסיפות הורים/ מסיבות/ טיולים וכו' של הילדים שלנו!
 

כשהייתי רווקה, דודה שלי ביקשה ממני שאלך למסיבה של הבת שלה בגן, במקומה.

כי היא עבדה!
כבר אז זה היה נשמע לי נורא!!

והבטחתי לעצמי שאצלי בעז"ה זה לא יקרה!
 

ואנחנו הורים מאוד עסוקים כאמור וב"ה יש לי יותר מילד אחד!
וכל סופשנה זה כמה מסיבות סיום...

ובתחילת שנה יש כמה אסיפות הורים... (כבר עברתי 2 מתחילת שנה הזאת!! ואמורים היות עוד אוטוטו)

ושנה שעברה הייתי אחרי לידה ממש אבל הלכתי עם כל הילדים שלי וליותי אותם ביום הראשון ללימודים...

ילד צריך להרגיש שהוא חשוב להוריו ושהוא העיקר בחיים שלו!
ולא משו אחר כמו עבודה או עיסוקים אחרים!

(שנה שעברה, מסיבת סופשנה של אחת הבנות שלי נקבעה לתאריך שבשום פנים ואופן לא יכולתי לקחת חופשה מהעבודה.

התקשרתי לגננת והסברתי את מצבי וביקשתי אם אפשר להזיז את התאריך של המסיבה.

והיא הזיזה והלכתי!)
 

לפעמים יש שלוש אספות הורים באותו זמן. לפרטנית הורים צריכים  להגיע בעצמם. בקשר למסיבות- אם יש ילד חולה בבית או דברים כאלה לא יקרה כלום אם אחים גדולים יבואו

אני חושבת ששיחה ויחס יותר חשובים מהליכה למסיבה. אם לבחור בין הורה עסוק שבא רק למסיבות לבין הורה עסוק שמעדיף להיות עם ילד עדיף אפשרות שנייה

נקודה...

גם אם לא מדובר בהזנחה זה מתפרש כהזנחה.

בכלל, למה להיות חריגים? גם אם יש לכם את כל הטיעונים הכי טובים בעולם, אני מציע להשתדל בחינוך הילדים להיות כאן בשביל הילדים לפחות כמו מה שמקובל בחברה. גם אם אתם שונים, הילדים שלכם גדלים בתוך החברה ומסתכלים סביבם. ילד שרואה שהורים שלא לא מגיעים וכל ההורים האחרים כן, יפגע מזה... 

בגן של הבן שלי היתה מסיבת סיום עם אמהות והילדים עשו מקהלה מרגשת ויפה במיוחד!
 

היה שם ילד אחד שעמד לי הבן שלי שבכלל לא הסתכל לכיוון המאמנת ובקושי שר ובקושי שיתף פעולה במקהלה...

העיניים שלו הסתכלו כל הזמן לכיוון הפתח באכזבה.

התברר שאמא שלו לא טרחה להגיע למסיבה.

היא שלחה איזה דודה שתהיה במקומה אבל את הילד זה לא סיפק!!

הוא רצה אמא נוכחת!!

והוא צודק!

אבל באופן חד פעמי, וגם אז ליבי היה מצטער ומנסה לפצות , אבל לא בתור מגמה !!!

גם לקשקושים שילד מצייר שהוא קטן ניתן לקרוא סוג של בזבוז במן...

איני מצליחה להבין איך אמא שנותנת מלא אהבה ויחס בבית וטוענת שהילד לא מוזנח חושבת שמסיבות ואסיפות הורים של הילד הם בזבוז זמן, כל אמא טובה מבינה שצריך להסתכל על עולמו של הילד לפי עיניו בדברים מסוימים ושיש לאספת הורים ובמיוחד למסיבה מימד אחר לחלוטין בעיניו!

אם ממש אין זמן - שה צריך להיות משהוא חריג לחלוטין אז לפחות להתעקש ללכת למסיבות ששם הילד נוכח ולוותר על אסיפת ההורים אבל זה בדיעבד שבדיעבד,

וגם צריך קשר עם המורה כדי לעקוב אחר הילד,

איפה הלב האימהי מונח באמת???!!!

לא יודעת כואב לי אפילו לחשוב על זה !

זה חלק מהת"ש.

ב. לשלוח אח אי אפשר. זה דברים אישיים שמיועדים להורים.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...