כל זמן שזה כולל יציאה להנאה והשארת האשה או הגבר בבית.

כל אחד והשיקולים שלו.

אולי לאומן (או כל אחד לרבו רק שזו הדוגמא שיחסית יותר נפוצה)היא תשתכנע יותר, אבל בשורה  התחתונה זה אותו מצב

מבחינתך זה אותו דבר.. מבחינתי יש הבדל. וזה בסדר
בכל מקרה אשמח לשמוע את דעתך למה כן ולמה לא

לגבי הרגשת האשה שכך או כך נשארת לבד.

משוכנעת שהנסיעה הזו תועיל לבעלה אבל הקושי נשאר ולפעמים אולי עולים קצת הרהורי כפירה שהוא גם נהנה (בנוסף לזה שהוא נסע לברכה) ואני תקועה כאן.

וכן להפך.

הההרגשה היא אותה הרגשה למרות שה'תירוץ' של הנסיעה משתנה.

השאלה היא ההתמקדות ב'תירוץ' או בהרגשה?

שנוסעים לרבי ההרגשה אחרת לגמרי

ובכל מקרה גם שנוסעים עם חברים סתם להנות (לא למטרות ספציפיות כעסקים וכו') עדיין  אין את אותה מנוחת הנפש והנאה שנוסעים באופן זוגי/משפחתי 

אבל, בעז"ה כשיהיו ילדים כבר פחות אשחרר ניראלי, בטוח פחות בקלות. וגם ממש לא בחגים (כמו אומן בר"ה) או שבתות.

אמרתי לבעלי שאם הוא לא הולך השנה.. כנראה שלא ילך לעולם..

אין סיכוי שאני נותנת לו בחג כשיש ילדים גם אם הילד בין יום
סתם ביום רגיל שילך בכיף

ויסע לאומן..

וסתם אם הוא חוזר מאוחר קשה לי להרדם ואם אני נרדמת מתעוררת אחרי 3 דקות ..

מרגישה מוזרה חח

אם זה לא בזמן שאני צריכה אותו (סביב לידה\חגים\תקופות עומס) אז למה לא? שיסע, יהנה..

באמת לפני שהיו ילדים זה היה יותר קל- נניח היתה פעם שנסע לישיבה שלו ליומיים, או שאני נסעתי לקורס שכלל לינה לשבוע.

וגם עכשיו- יו"כ אנחנו כמעט תמיד מתפצלים (כי אני נוסעת להורים שלי ששם יש לי עזרה עם הילדים והוא נוסע להתפלל איפה שיהיה לו טוב..)

וכמובן בל נשכח את הקייטנה הגדולה- הקרויה "מילואים" בפי העם.. משהו שהגברים המציאו כדי לצאת לבלות בלי דאגות על הראש בזמן שהאשה בטוחה שהוא מציל את המדינה

גילוי נאות- אישתי עשתה משהו דומה, וכן השתדלתי לתת לה הרגשה טובה עם זה,

ואני אומר את זה כדי לאזן את חריפות הדברים שאני אכתוב בהמשך, אני מתכוון לגעת

רק בעיקרון המהותי(איך אני רואה וחושב שנכון וצריך להיות עם האדם מול עצמו), לא מדבר

על איך החלק הפרקטי שהוא תלוי בהרבה משתנים.

במחילה מראש על חריפות הדברים...

במחילה מכבודם של כל הכותבים כאן- השתגעתם?

באיזה עולם אנחנו חיים שזה לגיטימי בעיני אנשים לא לאהוב את בן הזוג שלהם?

להעדיף אחרים על פני בן\בת הזוג שלהם? להעדיף חופש\חוויות עם אנשים אחרים על פניו\ה?

האמירה הקטנה הזו של "אין לי בעיה שבעלי\אישתי לא יהיה\תהיה איתי כמה ימים" היא אמירה

שאומרת שת'כלס- הוא\היא לא באמת אהובים עליי. לא באמת חשובים לי...

איש ואישה שהתחתנו עם אחד. הייתם נותנים ליד שלכם ליסוע לצפון לשלושה ימים? לריאה הימנית?
איש ואישה שאוהבים זה את זה זה לא שיקולים של כיף, "עכשיו כיף לי יותר עם חברה, עכשיו כיף לי יותר

עם בעלי"(וכן להפך)- אם זה ככה, אז זו לא אהבה אמיתית אל פשוט "כיף" מסויים. אנשים אולי משקיעים

ב"כיף" שלהם הרבה- אבל זה נשאר על סולם הערכים של "כיף"...

בשבע ברכות אנחנו מברכים זוג שהקב"ה ישמח אותם כ"רעים האהובים בגן עדן מקדם"- אני בטוח לא צריך

להסביר לכם, אבל הברכה הזו למעשה אומרת שבעז"ה הם יזכו להיות כמו אדם וחווה בגן עדן שלא היה

שם אף אחד אחר איתם, וזה כל מה שהיו צריכים. הברכה הזו אומרת שזוג צריך וראוי לא להזדקק לשום דבר,

חיצוני. זה האידאל. כשאני עם אישתי\בעלי- אני בגן עדן. כשאני לא- אז אני פחות בגן עדן. מי רוצה להיות בפחות

גן עדן מבחירה?

יש אולי כמה שיקולים שאנשים עושים מתוך חוסר ברירה- אני יוצא מהבית ללימודים\עבודה, כי אני חייב. באמת

שראוי שאיש או אישה יעריכו וישמחו ויקחו ברצינות את הזמן עם בן\בת הזוג(והילדים אח"כ).

אבל אם לא חייבים? סתם בשביל "כיף"? איך יכול להיות לך כיף בלי בן\בת הזוג שלך?

אז כנראה שזה לא מספיק חשוב...

הרמב"ם לומד את אהבת ה' מאהבת בעל לאישתו!! לשון הרמב"ם שאהבת ה' צריכה להיות כאהבת אישה,

ששוגה בה תמיד... אם אדם כל זמן שהוא לא עם אישתו חושב עליה, אז איך הוא ירצה להיות רחוק ממנה? ועוד

לתקופה ארוכה?

מכירים את הפסוק על אברהם ש"בא בימים"? שהמדרש אומר שהביא ימיו איתו, כביכול הוא הביא יומן שבו כל יום

היה מסומן שהיום הזה היה מחובר לה'! זו מדרגה עצומה- אבל זו מדרגה של אהבה. גם הזוגיות שלנו- מי שנוסע

ככה יכול לשכוח מהימים הללו... הוא יכול לכתוב בין תאריך X לY לא הייתי נשוי לאישתי. הייתם מוכנים להתגרש

לשלושה ימים הללו? אז מה אם הייתם חוזרים אח"כ ומתחתנים? לא רוצים להתגרש בלי קשר- אז למה להתגרש

רגשית? אברהם מלמד אותנו שאם משהו חשוב לי אז כל יום, כל רגע איתו חשוב לי, אז עם בן\בת הזוג שלי לא?!?

אז נכון שזה לא בא ביום אחד, אבל לתת לגיטמציה לזה שזה לא ככה? להפוך את זה למשהו בסדר?

נכון שלא תמיד מרגישים ככה, אבל צריך לעשות את המעשה הנכון גם אם לא מבינים\מרגישים אותו תמיד.

אם היו אומרים לכם שאלו הרגעים האחרונים של בן\בת הזוג שלכם הייתם טסים? הייתם נמצאים רחוק?

כל רגע הוא בעל חשיבות מיוחדת, כל רגע הוא עולם שלם שלכם עם בן\בת הזוג, כל רגע שבו לא הייתם איתו-

הוא באיזשהו מקום היה לא בעולם שלכם(קשה להגיד, אבל, מת בעולם שלכם).

סליחה על האריכות והחריפות...

שוב- בעניין הקיום של הדברים יש יותר דברים לדון בהם, כמובן שאנשים לא הופכים לתאומים סיאמיים, ומותר

להיפגש עם חברים ולא לשבת כל היום ביחד ולעשות כלום. ברור שאדם חייב ללכת למילואים, וחלק לטיסות מטעם

העבודה(למרות שיש מה לעשות עם זה)...

יש גם מצבים שבהם המצב באמת בעייתי וחסרה האהבה שצריכה להיות והנזק בזה שצד אחד ימנע מהצד השני

גדול יותר מאשר הנסיעה וזה כן יעשה.

אבל כל אדם מול עצמו? בעיני זה מזעזע...

וגם כתבתי את זה...

הדברים נאמרים לאדם מול עצמו(ולנו כחברה שמגדירה לגיטימציה) ולא מול הצד השני.

אני לא יודעת כמה זמן אתה נשוי אבל הגישה שלך לנישואין ממש חונקת.

כשבעלי לא ישן בבית הוא לא רחוק מנפשי ונשמתי הוא פיזית רחוק אבל שום מרחק שבעולם לא אמור להפריד אהבה חזקה.

ועד רבא בעיניי לאהוב זה לדעת לפרגן לבן הזוג זמן איכות בנפרד אם הוא זקוק לכך.

כתבת לא נגמרו החיים יש חברים וכו'....

ונכון שם אין התמודדות של פירגון גם ככה כל אחד עסוק ובדרך כלל נפגשים בזמן פנוי.

(אם  זה קשה אז זו כבר התנהגות רכושנית כלפי בן הזוג וזה דורש ברור פנימי)

גדולי ישראל עזבו את נשותיהן לימים רבים להפיץ תורה ולגייס תרומות וכו'...

אז מה הם לא אהבו את נשותיהם???

לא הם היו זקוקים למיצוי עצמי של עשייה דווקא מחוץ לבית.

אישה שמפרגנת לבעלה כל היום להסתובב בסמינרים בארץ ובעולם לא אוהבת את בעלה- לא היא פשוט כל כך אוהבת אותו והיא מפרגנת לו להינות גם בלעדיה.

מאחלת למי שמעוניין בהרבה טיולים זוגיים מעצימים ונפלאים ובני זוג שיפרגנו גם טיול בנפרד אם יתחשק.

אבל אני לא יודע כמה זמן את, אבל הגישה שלי היא לא על הצד השני, אלא עליי ולאן אני רוצה להגיע.

כשאדם בוחר לא להיות קרוב הוא בוחר להיות רחוק. אהבה חזקה לא נשברת בגלל מרחק, אבל כן

נשברת בגלל שהיא חלשה. אדם אוהב- רוצה להיות קרוב, ומעדיף להיות קרוב מאשר להיות רחוק.

ברור שצריך לדעת לפרגן לשני זמן אישי וזה נצרך וגם כשנמצאים ביחד לא צריך לחנוק אחד את השני,

אבל הצורך הזה בזמן אישי מגיע מחיסרון בחיבור בין בני הזוג.

גדולי ישראל עזבו את נשותיהם לא מתוך רצון, לא בשמחה- אלא מתוך עול שהם נשאו על כתפיהם,

הם לא חיפשו מיצוי עצמי, ככל הנראה הם לא הכירו את המושג שאת מדברת עליו.

אתה כותב שאדם שבוחר לא להיות קרוב בוחר להיות רחוק.

לא מסכימה.

זוגיות לא צריכה להיות חונקת.

יש גם מרחב אישי בזוגיות.

ויש דברים שכן- אני אעדיף לעשות עם חברה ולא עם הבעל.

או עם אמא ולא עם הבעל.

או עם אחיות ולא עם הבעל.

כי בעל הוא לא חברה- הוא חבר. וזה שונה. חברה זה קשר אחר ושונה ואני זקוקה גם לו.

קשר עם אמא ואבא הוא שונה- וגם לו אני זקוקה.

וקשר עם אחות הוא שונה- וגם לו אני זקוקה.

בני זוג אינם תחליף לכל הקשרים בעולם. 

ולפעמים אני צריכה דווקא את היציאה עם החברה.

מעבר לזה- לפעמים אחד מבני הזוג צריך חופשה, והשני לא יכול באותו זמן. אז הראשון לא צריך להיות כבול למה שהשני יכול. הוא יכול ללכת לבד.

סתם דוג' שעלתה לי- שקניתי שובר למסעדה, ובעלי לא היה בקטע, אז הרמתי טלפון לאמא- ויצאנו ביחד לבלות.

אז נכון שהכי כדאי שאם כבר חופשה- אז זוגית\משפחתית.

אבל לא בכל מחיר. ולא באופן מוחלט וגורף.

ובטח שזה לא מראה על חוסר באהבה.

לאהבה יש הרבה צורות. ולפעמים ריחוק דווקא מחזק אותה.

בני זוג הם לא תחליף. המצב האידאלי הוא שהצורך באחרים לא יהיה קיים, הצורך הזה קיים רק בגלל

הריחוק בין בני הזוג.

כל עוד הריחוק הזה קיים, באמת אי אפשר לחיות ככה.

אבל המצב האידאלי הוא כ"רעים האהובים בגן עדן מקדם". זו לא המצאה שלי.

כמובן ששוב, אף אחד לא מדבר על לא ללכת לקניות עם חברה או על לשבת כל היום בבית.

נכון- כשאחד מבני הזוג לא יכול(עבודה\לימודים או שאר דברים שמפריעים) אין סיבה באמת לא ללכת

עם חברה\אמא. אבל לא על זה דיברתי...

בן זוג זה סוג מסויים של חברות ושל קשר.

לאדם יש צורך בכמה סוגי קשרים.

אדם אחד לא יכול למלא את כולם.

המצב האידאלי הוא שלאדם יש גם בן זוג, גם הורים ואחים ומשפחה, וגם חברים טובים.

"בגן עדן מקדם" מדבר על זה הצורך שאהבה וקשר עם המין השני מתמקד בבנ"א אחד וכאילו אין עוד גרבים בעולם חוץ מבעלי.

אבל יש עוד המון חברות, ועוד משפחה אהובה. וילדים כמובן.

הצורך בקשרים אחרים לא מראה על ריחוק, אלא אדם שיש לו נפש רחבה והוא צריך כמה סוגי קשרים.

יכול להיות שיש אנשים שבאמת טוטאליים בקטע הזה וצריכים רק קשר אחד וכל אדם אחר מראה אצלם על ריחוק, אבל הרוב לא ככה.

אני מדבר על עיקרון כרגע.

המצב האידאלי הוא ב"גן עדן" -כשאין אף אחד אחר ולא צריך אף אחד אחר לא רק בצד של המין השני אלא

בכלל. שכל הצרכים הרגשיים והחברותיים שלנו יהיו עם האדם הזה. בן זוג זה לא "עוד" סוג קשר.

וזה בדיוק מה שאני יוצא נגדו. זה לא "עוד" חבר. בן זוג זה אני. זה חלק ממני ממש. את זה לא אני אמרתי.

כל צורך רגשי שאני מביא לאדם אחר הוא פספוס זוגי.

את הטיעונים שלך אפשר לכתוב גם על זוגיות מרובה "הצורך בקשרים אחרים לא מראה על ריחוק, אלא אדם

שיש לו נפש רחב וצריך כמה קשרים", למה רק בפן הזה? למה לא כמה בני זוג? למה את עוצרת פה מבחינת

הצורך בקשרים? אולי יש בעלים שאישה אחת לא מספיקה להם למלא את הצרכים הרגשיים שלהם?

ברגע שבו אני מעדיף לשתף מישהו אחר ולא אישתי זה מגיע מתוך ריחוק שקיים. ולעשות את זה רק מעמיק את

הריחוק.

זה לא אומר שאסור לפגוש חברות, לא אומר שצריך לשרוף את כל הקשרים עם כולם ולחיות על אי בודד.

הפרקטיקה היא נושא אחר. אבל העיקרון נשאר זהה.

זו נקודה פרקטית.

ברור שיש דברים שאני אעשה לבד. ברור שיש דברים שעדיף גם שאעשה לבד.

לא אמרתי שלא. אישתי לא צריכה לסבול מזה.

מה שאמרתי הוא שכשאני צריך לבחור בין זמן עם אישתי, לבין זמן במשהו אחר- 

להעדיף את המשהו האחר זה להגיד שאישתי פחות חשובה.

אני אמצא זמן לעשות את הדברים שאני רוצה לעשות. אבל לא על חשבון הזמן עם אישתי.

אז אין שום עניין של מינון.

כשמשהו מהותי אז הוא לא קשור למינונים.

אם אני רואה בזמן שלי עם אישתי משהו מהותי, אז זה לא משנה כמה זמן, כל רגע איתי הוא חשוב.

מי שבאמת לא רואה בבני זוג מציאות של "אחד", באמת לא יסכים איתי.

וזו בדיוק הנקודה שכנגדה אני כותב כאן. 

בני זוג הם אחד לגמרי- הם נשמה אחת בשני גופים, זו המשמעות של חתונה.

יחס עמ"י וד'-

"לעשות רצונו כרצונו"-

שזה "יוצא" ככה ומסתדרים בהרמוניה

ד"א, אין שום מצווה או צורך, למשל שאחד אוהב גלידה וניל ואחד שוקו

החסכנים פה אפי' יאהבו את הרעיון..

תמיד ניתן לשמור פינה אישית

לא מבין מה ההבדל בין מריבות על אופן קיפול חולצה

לבין נסיעה ני"ד

שניהם- יש להגיע לעמק השווה

ותמיד כדאי שיהיה בכמה שפחות נפגעים - בגוף ונפש

כל אחד וכל זוג-

והשק שלו

תמיד טוב, וודאי בזוגיות, להיות קצת מתון..

אומן לא אומן, טיול נשים לא טיול נשים-

יש דברים יותר חשובים

בטח כשזה חשוב לבן זוג-

אז שהשני יבלע את הצפרדע

מקסי' "יתנקם" בו אח"כ.. ("יהיה לו ג'וקר")

אא"כ ספציפית יש מניעה מכוון אחר אובייקטיבי

כי אני לגמרי מסכים עם העני ממעש...

איך מתמודדים זוגית עם רצון של בן זוג לנסיעה כזו.

אני מדבר על עצמי מול עצמי. בכלל לא מול בן הזוג.

על מאיפה הרצון האישי שלי לעשות נסיעה בלי בן הזוג שלי.

ובטח שדרישה של צד אחד מהצד השני, היא לא שייכת.

כל מה שאני אומר, וכתבתי את זה כמה פעמים זה על האדם מול עצמו.

אם את שואלת על בעלך- הוא לא חייב לעשות מה שאת מבקשת.

את יכולה לשאול את עצמך למה את לא מקבלת אותו כמו שהוא.

דוגמא מעשית לזה שבני זוג הם אחד, בדוגמא שלך, היא שאני למרות שאני רואה ערך

בללכת עם זקן אתגלח כי אישתי רוצה. השמחה של אישתי יותר חשובה לי מאשר הערך

שאני מוצא בזקן. לא כשהיא דורשת.

דוגמא נוספת - אני מעדיף לשבת לדבר עם אישתי במקום לראות משחק של מכבי. אני לא מרגיש

שאני מוותר על לראות את המשחק. יכול להיות שאם היא הייתה עסוקה באותו זמן באיזה עניין אחר-

אז הייתי שמח לראות, אבל אני לא רוצה לראות את המשחק אם זה אומר לא להיות עם אישתי.

להגיד אי אפשר זה טענה פרקטית. למעשה- אפשר. זה לא בריא ולא נכון ולא חכם ולא צריך.

אבל אפשר.

האמירה צריך גם את הקשר...

מה זה צריך? על איזה צורך זה עונה?

הקשר עם בן\בת זוג הוא הקשר האמיתי והעמוק ביותר שקיים שהמצב האידאלי שלו הוא במצב שבו

כל הצרכים הרגשיים מתנקזים אל הקשר הזה. כרגע אני מדבר על מצב אידאלי. לא על המציאות

של כל אחד מאיתנו עכשיו ולא על השאלה הפרקטית.

יש לנו צורך נפשי בקשר של בת ואמא או בת ואבא.

ושום בעל לא יוכל למלא את הצורך הזה. אתה מוזמן  לחפש בכל העולם יתום או יתומה ולשאול אותם האם חתונה מילאה להם את החור של החוסר הזה- כולם יענו לך שלא. אני בספק אם תמצא בנ"א אחד שיענה לך שכן.

כי בן זוג הוא לא הורה.

אותו דבר גם עם קשר של חברות-

קשר של שתי נשים לא יכול להיות דומה לקשר של בני זוג.

מה לעשות והתחתנתי עם גבר ולא עם אשה (אני יודעת, אני מוזרה כזו )- אז הגבר לא יכול למלא לי את הצורך בחברה-אשה. אז ב"ה שזכיתי ויש לי חברות טובות שעוזרות לי עם הצורך הזה. 

(לדוג' בעלי יכול לדבר איתי על קשיי הריון\לידה\הנקה אבל ממקום אחר. אשה שעברה את כל זה בעצמה- מבינה אותי במקום הרבה יותר עמוק.)

מעבר לעניין הפרקטי שלרוב לבני זוג יש תחומי עניין שונים.

ובעיני אם יש זוג שכל היום רק ביחד, ואין לו שום קשר עם אפחד אחר- זה יראה לי קריפי ולא בריא בכלל.  (לא מדברת על שנתיים ראשונות, זה עדיין בגדר הסביר. מעבר לזה..)

ואם זוג היה מסתגר בתוך עצמו לגמרי ושורף את כל הגשרים עם אחרים גם לי זה היה ממש מוזר...

אבל עוד לא הגדרת את הצורך. מה זה בדיוק הצורך בהורה?

הצורך בחברה?

אישה מבינה אותך אחרת. היא לא מבינה אותך יותר עמוק מבעלך. אף אחד לא יכול להבין אותך יותר עמוק

מבעלך- פשוט כי כל שאר האנשים האחרים הם לא את ובעלך כן.

חצי משלים זה לא אומר שהוא מבין אותי הכי בעולם.

זה אומר שיש בו תכונות שגרמותלנו להסתדר טוב ביחד, שיהיה לנו כיף ביחד. שנאהב אחד את השני.

וכן, יש דברים שהוא לא יבין אותי- כי אני אשה והוא גבר או סתם כי אנחנו שונים.

והפוך- יש דברים שאני בחיים לא אבין אותו. 

וןכ, יש דברים שאשה אחרת תבין אותי יותר עמוק מבעלי. 

או דברים שאמא שלי תבין אותי יותר עמוק מבעלי.

וזה נורמאלי ותקין ונהדר.

אתה מצייר איזה אוטופיה של עולם שהוא בטוח לא מציאותי, ובעיני גם לא אוטופי כ"כ..

בני זוג הם נשמה אחת. אבל אנשים שונים. יש להם נפש שונה.

וזה מה שיפה כ"כ

בני זוג הם אחד ממש.

הם הופעה של אותה נשמה.

בם אחד לפני שהם נולדים ואחד אחרי שהם מתים, והם אחד גם בעוה"ז.

לא אני ציירתי את הציור הזה...

הנשמה היא אחת.

הנפש לא.

(מעבר לזה שיש גדולים שיחלקו עליך. אבל נצא מנק' הנחה שאתה צודק)

בסופו של דבר, היתה נסירה. הקב"ה החליט שזוג זה שני אנשים. עם נפשות נפרדות וגופים נפרדים. ושהם שונים במהותם לחלוטין. (זה היה נחמד אם זוגות היו דומים יותר- חיצונית פנימית. זה גם היהעוזר מאד בחיפוש האחד.ת אבל מה לעשות ומישהו למעלה החליט שלא..)

בואי נתחיל מהחילוק שעשית -נר"ן ח"י.

הנפש היא השתלשלות של הרוח המשתלשלת מהנשמה.

כמובן שהנפשות עצמן שונות, כי הן משלימות, זה עניין הנסירה.

הנסירה לא ביטלה את האחדותיות שבזוג, אלא איפשרה לנו לגלות את האחדותיות

הזו מתוך בחירה ולא מתוך הכרח.

נשמה זהה לא אומרת דמיון, היא אומרת השלמה- השלמה מוחלטת של כל החסרונות

והיתרונות של כל צד- בדיוק כמו לחלק דבר אחד לשני חלקים- הם יתחברות בדיוק.

במטמטיקה אפשר לראות את זה באופן יפה המשוואה הריבועית הופכת להיות מכפלה של

שני ביטויים(לדוגמה x^2 +5X +6, היא זהה לחלוטין ל(x+3)(x+2) המשוואות אמנם הביטויים שונים

לחלוטין ויותר מזה- לעולם לא יוכלו להיות זהים, אבל הם משלימים לאותה משוואה אחת.

כך גם הנפש שלנו והנשמה שמאחדת אותנו- הנםש האישית שלי יש בה את כל מה שצריך בשביל

להתאחד לגמרי עם הנפש של בת הזוג שלי.

גם מבחינה פיזית, גם מבחינה רגשית וגם מבחינה רוחנית.

זה לא אומר זהות...

אני לא יודע על גדולים שיחלקו עליי בעצם העיקרון.

להגיד אנחנו שונים זה נכון, כי אנחנו לא צריכים להיות זהים, אלא משלימים,

אם היינו זהים לא יכולנו להשלים את הצרכים והשתלם מהשני.

הבחירה בלהיות רחוקים היא המשמעותית

יותר "כיף" לך זרוקה באוהל מאשר איתו- וההבדל בין איתו ל"לא איתו" לא משנה את ההנאה שלך

מהטיול...

יש משהו שהיא ממש אוהבת.. היא צריכה לוותר עליו בגללו כי לא בא לו????

אני לא חושבת..

לא אין שום זכות להגיד לה מה לעשות.

היא מול עצמה צריכה לבדוק כמה בדיוק היא אוהבת אותו.

היא צריכה לעבוד על המידות שלה. כמו כולנו כלפי עצמנו.

מידת האהבה כלפי בן זוג, היא הקישור שלהם.

עצם השאלה שהופכת להיות "לוותר בגללו"- היא כבר לא מה שאני אמרתי.

לא אמרתי לוותר בגללו. אמרתי לוותר בגלל עצמה. להגיע למידת אהבה כזו שהאהבה

שלה אליו היא כזו שבלעדיו, אין דבר כזה להנות(וכן להפך).

היא לא שם- זה מוכיח את מה שאמרתי.

כל עוד יש לה מציאות בראש שיש משהו שאפשר להעמיד(מבחינת הכיף וההנאה) מול השהות

עם בעלה, אז יש פה פגם.

מי אמר שהוא מכונה לסיפוק החיים הטובים?

את אולי לא רוצה אבל אתם אחד. זה מה שעשיתם בחתונה.

כל קשר הוא תלות מסויימת וקשר זוגי הוא ה"תלות" המוחלטת.

את עולם ומלואו- אבל רק חצי עולם. כך גם הוא, אחרי שהתחתנתם אתם

ביחד עולם ומלואו.

לא אמרתי לתלות בו את ההנאות והסיפוקים. הוא לא כלי.

לבין להימנע מצד עצמי.

וזה ההבדל שאני מדבר עליו.

אני לא מונע מאישתי שום קשר עם חברות, או יציאה עם המשפחה.

אני מדבר על עצמי, לא על לשחרר את בן הזוג.

אתה חווה רשימת התגובות ללא אשתך

מתפלל

גפ"ת

8 ש' עבודה

וכו וכו'

(גילוי נאות- גם אני)

אבל מצד הרצון אלא מצד ההכרח.

(אבל לאשתי נתתי, יש לה משפחה שם).

חושבת שהייתי נותנת למשך השבוע.

לשבת פחות...

כי לצאת עם חברים/ות זה שונה מטיול זוגי ויש בזה משהו מאד משחרר.

מטעמים אגואיסטים... הייתי משחררת בכיף!!!

אמנם זוגות חילונים (שנוסעים לטיולים בהודו וכו') ומשאירים את הבן/ת זוג בארץ.

בדיוק בעלי אמר על אותו זוג שהוא לא מאמין שזה בריא, ושהוא לא מתפתה שם... והיא "מחכה" לו כאן .וגגם יש את הזוגות ש(בעיקר הבעל) נוסעים באחד החגים(ראש השנה לדוג'...) שבעיני זה חג משפחתי ומאוחד ומגבש. מה עכשיו הפילוג הזה? ועוד בשביל אומן??! (נושא בפני עצמו, סוגייה... מקום עם רודפי בצע וכסף.  ויש את האלה שפשוט רוצים "להשתחרר" ולטוס לבד.
(חייבת לומר שבעלי הציע לי בעצמו בתקופה שאחרי הלידה שהשתגעתי, למרות שהוא ממש ממש לא בעד, רק הראה כמה הוא רוצה שיהיה לי טוב)

אבל - ממש לא אידאלי.

תלוי - אולי עם משפחה, עם חבר'ה והכל? למה זה טוב? במיוחד צעירים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.