כל זמן שזה כולל יציאה להנאה והשארת האשה או הגבר בבית.

כל אחד והשיקולים שלו.

אולי לאומן (או כל אחד לרבו רק שזו הדוגמא שיחסית יותר נפוצה)היא תשתכנע יותר, אבל בשורה  התחתונה זה אותו מצב

מבחינתך זה אותו דבר.. מבחינתי יש הבדל. וזה בסדר
בכל מקרה אשמח לשמוע את דעתך למה כן ולמה לא

לגבי הרגשת האשה שכך או כך נשארת לבד.

משוכנעת שהנסיעה הזו תועיל לבעלה אבל הקושי נשאר ולפעמים אולי עולים קצת הרהורי כפירה שהוא גם נהנה (בנוסף לזה שהוא נסע לברכה) ואני תקועה כאן.

וכן להפך.

הההרגשה היא אותה הרגשה למרות שה'תירוץ' של הנסיעה משתנה.

השאלה היא ההתמקדות ב'תירוץ' או בהרגשה?

שנוסעים לרבי ההרגשה אחרת לגמרי

ובכל מקרה גם שנוסעים עם חברים סתם להנות (לא למטרות ספציפיות כעסקים וכו') עדיין  אין את אותה מנוחת הנפש והנאה שנוסעים באופן זוגי/משפחתי 

אבל, בעז"ה כשיהיו ילדים כבר פחות אשחרר ניראלי, בטוח פחות בקלות. וגם ממש לא בחגים (כמו אומן בר"ה) או שבתות.

אמרתי לבעלי שאם הוא לא הולך השנה.. כנראה שלא ילך לעולם..

אין סיכוי שאני נותנת לו בחג כשיש ילדים גם אם הילד בין יום
סתם ביום רגיל שילך בכיף

ויסע לאומן..

וסתם אם הוא חוזר מאוחר קשה לי להרדם ואם אני נרדמת מתעוררת אחרי 3 דקות ..

מרגישה מוזרה חח

אם זה לא בזמן שאני צריכה אותו (סביב לידה\חגים\תקופות עומס) אז למה לא? שיסע, יהנה..

באמת לפני שהיו ילדים זה היה יותר קל- נניח היתה פעם שנסע לישיבה שלו ליומיים, או שאני נסעתי לקורס שכלל לינה לשבוע.

וגם עכשיו- יו"כ אנחנו כמעט תמיד מתפצלים (כי אני נוסעת להורים שלי ששם יש לי עזרה עם הילדים והוא נוסע להתפלל איפה שיהיה לו טוב..)

וכמובן בל נשכח את הקייטנה הגדולה- הקרויה "מילואים" בפי העם.. משהו שהגברים המציאו כדי לצאת לבלות בלי דאגות על הראש בזמן שהאשה בטוחה שהוא מציל את המדינה

גילוי נאות- אישתי עשתה משהו דומה, וכן השתדלתי לתת לה הרגשה טובה עם זה,

ואני אומר את זה כדי לאזן את חריפות הדברים שאני אכתוב בהמשך, אני מתכוון לגעת

רק בעיקרון המהותי(איך אני רואה וחושב שנכון וצריך להיות עם האדם מול עצמו), לא מדבר

על איך החלק הפרקטי שהוא תלוי בהרבה משתנים.

במחילה מראש על חריפות הדברים...

במחילה מכבודם של כל הכותבים כאן- השתגעתם?

באיזה עולם אנחנו חיים שזה לגיטימי בעיני אנשים לא לאהוב את בן הזוג שלהם?

להעדיף אחרים על פני בן\בת הזוג שלהם? להעדיף חופש\חוויות עם אנשים אחרים על פניו\ה?

האמירה הקטנה הזו של "אין לי בעיה שבעלי\אישתי לא יהיה\תהיה איתי כמה ימים" היא אמירה

שאומרת שת'כלס- הוא\היא לא באמת אהובים עליי. לא באמת חשובים לי...

איש ואישה שהתחתנו עם אחד. הייתם נותנים ליד שלכם ליסוע לצפון לשלושה ימים? לריאה הימנית?
איש ואישה שאוהבים זה את זה זה לא שיקולים של כיף, "עכשיו כיף לי יותר עם חברה, עכשיו כיף לי יותר

עם בעלי"(וכן להפך)- אם זה ככה, אז זו לא אהבה אמיתית אל פשוט "כיף" מסויים. אנשים אולי משקיעים

ב"כיף" שלהם הרבה- אבל זה נשאר על סולם הערכים של "כיף"...

בשבע ברכות אנחנו מברכים זוג שהקב"ה ישמח אותם כ"רעים האהובים בגן עדן מקדם"- אני בטוח לא צריך

להסביר לכם, אבל הברכה הזו למעשה אומרת שבעז"ה הם יזכו להיות כמו אדם וחווה בגן עדן שלא היה

שם אף אחד אחר איתם, וזה כל מה שהיו צריכים. הברכה הזו אומרת שזוג צריך וראוי לא להזדקק לשום דבר,

חיצוני. זה האידאל. כשאני עם אישתי\בעלי- אני בגן עדן. כשאני לא- אז אני פחות בגן עדן. מי רוצה להיות בפחות

גן עדן מבחירה?

יש אולי כמה שיקולים שאנשים עושים מתוך חוסר ברירה- אני יוצא מהבית ללימודים\עבודה, כי אני חייב. באמת

שראוי שאיש או אישה יעריכו וישמחו ויקחו ברצינות את הזמן עם בן\בת הזוג(והילדים אח"כ).

אבל אם לא חייבים? סתם בשביל "כיף"? איך יכול להיות לך כיף בלי בן\בת הזוג שלך?

אז כנראה שזה לא מספיק חשוב...

הרמב"ם לומד את אהבת ה' מאהבת בעל לאישתו!! לשון הרמב"ם שאהבת ה' צריכה להיות כאהבת אישה,

ששוגה בה תמיד... אם אדם כל זמן שהוא לא עם אישתו חושב עליה, אז איך הוא ירצה להיות רחוק ממנה? ועוד

לתקופה ארוכה?

מכירים את הפסוק על אברהם ש"בא בימים"? שהמדרש אומר שהביא ימיו איתו, כביכול הוא הביא יומן שבו כל יום

היה מסומן שהיום הזה היה מחובר לה'! זו מדרגה עצומה- אבל זו מדרגה של אהבה. גם הזוגיות שלנו- מי שנוסע

ככה יכול לשכוח מהימים הללו... הוא יכול לכתוב בין תאריך X לY לא הייתי נשוי לאישתי. הייתם מוכנים להתגרש

לשלושה ימים הללו? אז מה אם הייתם חוזרים אח"כ ומתחתנים? לא רוצים להתגרש בלי קשר- אז למה להתגרש

רגשית? אברהם מלמד אותנו שאם משהו חשוב לי אז כל יום, כל רגע איתו חשוב לי, אז עם בן\בת הזוג שלי לא?!?

אז נכון שזה לא בא ביום אחד, אבל לתת לגיטמציה לזה שזה לא ככה? להפוך את זה למשהו בסדר?

נכון שלא תמיד מרגישים ככה, אבל צריך לעשות את המעשה הנכון גם אם לא מבינים\מרגישים אותו תמיד.

אם היו אומרים לכם שאלו הרגעים האחרונים של בן\בת הזוג שלכם הייתם טסים? הייתם נמצאים רחוק?

כל רגע הוא בעל חשיבות מיוחדת, כל רגע הוא עולם שלם שלכם עם בן\בת הזוג, כל רגע שבו לא הייתם איתו-

הוא באיזשהו מקום היה לא בעולם שלכם(קשה להגיד, אבל, מת בעולם שלכם).

סליחה על האריכות והחריפות...

שוב- בעניין הקיום של הדברים יש יותר דברים לדון בהם, כמובן שאנשים לא הופכים לתאומים סיאמיים, ומותר

להיפגש עם חברים ולא לשבת כל היום ביחד ולעשות כלום. ברור שאדם חייב ללכת למילואים, וחלק לטיסות מטעם

העבודה(למרות שיש מה לעשות עם זה)...

יש גם מצבים שבהם המצב באמת בעייתי וחסרה האהבה שצריכה להיות והנזק בזה שצד אחד ימנע מהצד השני

גדול יותר מאשר הנסיעה וזה כן יעשה.

אבל כל אדם מול עצמו? בעיני זה מזעזע...

וגם כתבתי את זה...

הדברים נאמרים לאדם מול עצמו(ולנו כחברה שמגדירה לגיטימציה) ולא מול הצד השני.

אני לא יודעת כמה זמן אתה נשוי אבל הגישה שלך לנישואין ממש חונקת.

כשבעלי לא ישן בבית הוא לא רחוק מנפשי ונשמתי הוא פיזית רחוק אבל שום מרחק שבעולם לא אמור להפריד אהבה חזקה.

ועד רבא בעיניי לאהוב זה לדעת לפרגן לבן הזוג זמן איכות בנפרד אם הוא זקוק לכך.

כתבת לא נגמרו החיים יש חברים וכו'....

ונכון שם אין התמודדות של פירגון גם ככה כל אחד עסוק ובדרך כלל נפגשים בזמן פנוי.

(אם  זה קשה אז זו כבר התנהגות רכושנית כלפי בן הזוג וזה דורש ברור פנימי)

גדולי ישראל עזבו את נשותיהן לימים רבים להפיץ תורה ולגייס תרומות וכו'...

אז מה הם לא אהבו את נשותיהם???

לא הם היו זקוקים למיצוי עצמי של עשייה דווקא מחוץ לבית.

אישה שמפרגנת לבעלה כל היום להסתובב בסמינרים בארץ ובעולם לא אוהבת את בעלה- לא היא פשוט כל כך אוהבת אותו והיא מפרגנת לו להינות גם בלעדיה.

מאחלת למי שמעוניין בהרבה טיולים זוגיים מעצימים ונפלאים ובני זוג שיפרגנו גם טיול בנפרד אם יתחשק.

אבל אני לא יודע כמה זמן את, אבל הגישה שלי היא לא על הצד השני, אלא עליי ולאן אני רוצה להגיע.

כשאדם בוחר לא להיות קרוב הוא בוחר להיות רחוק. אהבה חזקה לא נשברת בגלל מרחק, אבל כן

נשברת בגלל שהיא חלשה. אדם אוהב- רוצה להיות קרוב, ומעדיף להיות קרוב מאשר להיות רחוק.

ברור שצריך לדעת לפרגן לשני זמן אישי וזה נצרך וגם כשנמצאים ביחד לא צריך לחנוק אחד את השני,

אבל הצורך הזה בזמן אישי מגיע מחיסרון בחיבור בין בני הזוג.

גדולי ישראל עזבו את נשותיהם לא מתוך רצון, לא בשמחה- אלא מתוך עול שהם נשאו על כתפיהם,

הם לא חיפשו מיצוי עצמי, ככל הנראה הם לא הכירו את המושג שאת מדברת עליו.

אתה כותב שאדם שבוחר לא להיות קרוב בוחר להיות רחוק.

לא מסכימה.

זוגיות לא צריכה להיות חונקת.

יש גם מרחב אישי בזוגיות.

ויש דברים שכן- אני אעדיף לעשות עם חברה ולא עם הבעל.

או עם אמא ולא עם הבעל.

או עם אחיות ולא עם הבעל.

כי בעל הוא לא חברה- הוא חבר. וזה שונה. חברה זה קשר אחר ושונה ואני זקוקה גם לו.

קשר עם אמא ואבא הוא שונה- וגם לו אני זקוקה.

וקשר עם אחות הוא שונה- וגם לו אני זקוקה.

בני זוג אינם תחליף לכל הקשרים בעולם. 

ולפעמים אני צריכה דווקא את היציאה עם החברה.

מעבר לזה- לפעמים אחד מבני הזוג צריך חופשה, והשני לא יכול באותו זמן. אז הראשון לא צריך להיות כבול למה שהשני יכול. הוא יכול ללכת לבד.

סתם דוג' שעלתה לי- שקניתי שובר למסעדה, ובעלי לא היה בקטע, אז הרמתי טלפון לאמא- ויצאנו ביחד לבלות.

אז נכון שהכי כדאי שאם כבר חופשה- אז זוגית\משפחתית.

אבל לא בכל מחיר. ולא באופן מוחלט וגורף.

ובטח שזה לא מראה על חוסר באהבה.

לאהבה יש הרבה צורות. ולפעמים ריחוק דווקא מחזק אותה.

בני זוג הם לא תחליף. המצב האידאלי הוא שהצורך באחרים לא יהיה קיים, הצורך הזה קיים רק בגלל

הריחוק בין בני הזוג.

כל עוד הריחוק הזה קיים, באמת אי אפשר לחיות ככה.

אבל המצב האידאלי הוא כ"רעים האהובים בגן עדן מקדם". זו לא המצאה שלי.

כמובן ששוב, אף אחד לא מדבר על לא ללכת לקניות עם חברה או על לשבת כל היום בבית.

נכון- כשאחד מבני הזוג לא יכול(עבודה\לימודים או שאר דברים שמפריעים) אין סיבה באמת לא ללכת

עם חברה\אמא. אבל לא על זה דיברתי...

בן זוג זה סוג מסויים של חברות ושל קשר.

לאדם יש צורך בכמה סוגי קשרים.

אדם אחד לא יכול למלא את כולם.

המצב האידאלי הוא שלאדם יש גם בן זוג, גם הורים ואחים ומשפחה, וגם חברים טובים.

"בגן עדן מקדם" מדבר על זה הצורך שאהבה וקשר עם המין השני מתמקד בבנ"א אחד וכאילו אין עוד גרבים בעולם חוץ מבעלי.

אבל יש עוד המון חברות, ועוד משפחה אהובה. וילדים כמובן.

הצורך בקשרים אחרים לא מראה על ריחוק, אלא אדם שיש לו נפש רחבה והוא צריך כמה סוגי קשרים.

יכול להיות שיש אנשים שבאמת טוטאליים בקטע הזה וצריכים רק קשר אחד וכל אדם אחר מראה אצלם על ריחוק, אבל הרוב לא ככה.

אני מדבר על עיקרון כרגע.

המצב האידאלי הוא ב"גן עדן" -כשאין אף אחד אחר ולא צריך אף אחד אחר לא רק בצד של המין השני אלא

בכלל. שכל הצרכים הרגשיים והחברותיים שלנו יהיו עם האדם הזה. בן זוג זה לא "עוד" סוג קשר.

וזה בדיוק מה שאני יוצא נגדו. זה לא "עוד" חבר. בן זוג זה אני. זה חלק ממני ממש. את זה לא אני אמרתי.

כל צורך רגשי שאני מביא לאדם אחר הוא פספוס זוגי.

את הטיעונים שלך אפשר לכתוב גם על זוגיות מרובה "הצורך בקשרים אחרים לא מראה על ריחוק, אלא אדם

שיש לו נפש רחב וצריך כמה קשרים", למה רק בפן הזה? למה לא כמה בני זוג? למה את עוצרת פה מבחינת

הצורך בקשרים? אולי יש בעלים שאישה אחת לא מספיקה להם למלא את הצרכים הרגשיים שלהם?

ברגע שבו אני מעדיף לשתף מישהו אחר ולא אישתי זה מגיע מתוך ריחוק שקיים. ולעשות את זה רק מעמיק את

הריחוק.

זה לא אומר שאסור לפגוש חברות, לא אומר שצריך לשרוף את כל הקשרים עם כולם ולחיות על אי בודד.

הפרקטיקה היא נושא אחר. אבל העיקרון נשאר זהה.

זו נקודה פרקטית.

ברור שיש דברים שאני אעשה לבד. ברור שיש דברים שעדיף גם שאעשה לבד.

לא אמרתי שלא. אישתי לא צריכה לסבול מזה.

מה שאמרתי הוא שכשאני צריך לבחור בין זמן עם אישתי, לבין זמן במשהו אחר- 

להעדיף את המשהו האחר זה להגיד שאישתי פחות חשובה.

אני אמצא זמן לעשות את הדברים שאני רוצה לעשות. אבל לא על חשבון הזמן עם אישתי.

אז אין שום עניין של מינון.

כשמשהו מהותי אז הוא לא קשור למינונים.

אם אני רואה בזמן שלי עם אישתי משהו מהותי, אז זה לא משנה כמה זמן, כל רגע איתי הוא חשוב.

מי שבאמת לא רואה בבני זוג מציאות של "אחד", באמת לא יסכים איתי.

וזו בדיוק הנקודה שכנגדה אני כותב כאן. 

בני זוג הם אחד לגמרי- הם נשמה אחת בשני גופים, זו המשמעות של חתונה.

יחס עמ"י וד'-

"לעשות רצונו כרצונו"-

שזה "יוצא" ככה ומסתדרים בהרמוניה

ד"א, אין שום מצווה או צורך, למשל שאחד אוהב גלידה וניל ואחד שוקו

החסכנים פה אפי' יאהבו את הרעיון..

תמיד ניתן לשמור פינה אישית

לא מבין מה ההבדל בין מריבות על אופן קיפול חולצה

לבין נסיעה ני"ד

שניהם- יש להגיע לעמק השווה

ותמיד כדאי שיהיה בכמה שפחות נפגעים - בגוף ונפש

כל אחד וכל זוג-

והשק שלו

תמיד טוב, וודאי בזוגיות, להיות קצת מתון..

אומן לא אומן, טיול נשים לא טיול נשים-

יש דברים יותר חשובים

בטח כשזה חשוב לבן זוג-

אז שהשני יבלע את הצפרדע

מקסי' "יתנקם" בו אח"כ.. ("יהיה לו ג'וקר")

אא"כ ספציפית יש מניעה מכוון אחר אובייקטיבי

כי אני לגמרי מסכים עם העני ממעש...

איך מתמודדים זוגית עם רצון של בן זוג לנסיעה כזו.

אני מדבר על עצמי מול עצמי. בכלל לא מול בן הזוג.

על מאיפה הרצון האישי שלי לעשות נסיעה בלי בן הזוג שלי.

ובטח שדרישה של צד אחד מהצד השני, היא לא שייכת.

כל מה שאני אומר, וכתבתי את זה כמה פעמים זה על האדם מול עצמו.

אם את שואלת על בעלך- הוא לא חייב לעשות מה שאת מבקשת.

את יכולה לשאול את עצמך למה את לא מקבלת אותו כמו שהוא.

דוגמא מעשית לזה שבני זוג הם אחד, בדוגמא שלך, היא שאני למרות שאני רואה ערך

בללכת עם זקן אתגלח כי אישתי רוצה. השמחה של אישתי יותר חשובה לי מאשר הערך

שאני מוצא בזקן. לא כשהיא דורשת.

דוגמא נוספת - אני מעדיף לשבת לדבר עם אישתי במקום לראות משחק של מכבי. אני לא מרגיש

שאני מוותר על לראות את המשחק. יכול להיות שאם היא הייתה עסוקה באותו זמן באיזה עניין אחר-

אז הייתי שמח לראות, אבל אני לא רוצה לראות את המשחק אם זה אומר לא להיות עם אישתי.

להגיד אי אפשר זה טענה פרקטית. למעשה- אפשר. זה לא בריא ולא נכון ולא חכם ולא צריך.

אבל אפשר.

האמירה צריך גם את הקשר...

מה זה צריך? על איזה צורך זה עונה?

הקשר עם בן\בת זוג הוא הקשר האמיתי והעמוק ביותר שקיים שהמצב האידאלי שלו הוא במצב שבו

כל הצרכים הרגשיים מתנקזים אל הקשר הזה. כרגע אני מדבר על מצב אידאלי. לא על המציאות

של כל אחד מאיתנו עכשיו ולא על השאלה הפרקטית.

יש לנו צורך נפשי בקשר של בת ואמא או בת ואבא.

ושום בעל לא יוכל למלא את הצורך הזה. אתה מוזמן  לחפש בכל העולם יתום או יתומה ולשאול אותם האם חתונה מילאה להם את החור של החוסר הזה- כולם יענו לך שלא. אני בספק אם תמצא בנ"א אחד שיענה לך שכן.

כי בן זוג הוא לא הורה.

אותו דבר גם עם קשר של חברות-

קשר של שתי נשים לא יכול להיות דומה לקשר של בני זוג.

מה לעשות והתחתנתי עם גבר ולא עם אשה (אני יודעת, אני מוזרה כזו )- אז הגבר לא יכול למלא לי את הצורך בחברה-אשה. אז ב"ה שזכיתי ויש לי חברות טובות שעוזרות לי עם הצורך הזה. 

(לדוג' בעלי יכול לדבר איתי על קשיי הריון\לידה\הנקה אבל ממקום אחר. אשה שעברה את כל זה בעצמה- מבינה אותי במקום הרבה יותר עמוק.)

מעבר לעניין הפרקטי שלרוב לבני זוג יש תחומי עניין שונים.

ובעיני אם יש זוג שכל היום רק ביחד, ואין לו שום קשר עם אפחד אחר- זה יראה לי קריפי ולא בריא בכלל.  (לא מדברת על שנתיים ראשונות, זה עדיין בגדר הסביר. מעבר לזה..)

ואם זוג היה מסתגר בתוך עצמו לגמרי ושורף את כל הגשרים עם אחרים גם לי זה היה ממש מוזר...

אבל עוד לא הגדרת את הצורך. מה זה בדיוק הצורך בהורה?

הצורך בחברה?

אישה מבינה אותך אחרת. היא לא מבינה אותך יותר עמוק מבעלך. אף אחד לא יכול להבין אותך יותר עמוק

מבעלך- פשוט כי כל שאר האנשים האחרים הם לא את ובעלך כן.

חצי משלים זה לא אומר שהוא מבין אותי הכי בעולם.

זה אומר שיש בו תכונות שגרמותלנו להסתדר טוב ביחד, שיהיה לנו כיף ביחד. שנאהב אחד את השני.

וכן, יש דברים שהוא לא יבין אותי- כי אני אשה והוא גבר או סתם כי אנחנו שונים.

והפוך- יש דברים שאני בחיים לא אבין אותו. 

וןכ, יש דברים שאשה אחרת תבין אותי יותר עמוק מבעלי. 

או דברים שאמא שלי תבין אותי יותר עמוק מבעלי.

וזה נורמאלי ותקין ונהדר.

אתה מצייר איזה אוטופיה של עולם שהוא בטוח לא מציאותי, ובעיני גם לא אוטופי כ"כ..

בני זוג הם נשמה אחת. אבל אנשים שונים. יש להם נפש שונה.

וזה מה שיפה כ"כ

בני זוג הם אחד ממש.

הם הופעה של אותה נשמה.

בם אחד לפני שהם נולדים ואחד אחרי שהם מתים, והם אחד גם בעוה"ז.

לא אני ציירתי את הציור הזה...

הנשמה היא אחת.

הנפש לא.

(מעבר לזה שיש גדולים שיחלקו עליך. אבל נצא מנק' הנחה שאתה צודק)

בסופו של דבר, היתה נסירה. הקב"ה החליט שזוג זה שני אנשים. עם נפשות נפרדות וגופים נפרדים. ושהם שונים במהותם לחלוטין. (זה היה נחמד אם זוגות היו דומים יותר- חיצונית פנימית. זה גם היהעוזר מאד בחיפוש האחד.ת אבל מה לעשות ומישהו למעלה החליט שלא..)

בואי נתחיל מהחילוק שעשית -נר"ן ח"י.

הנפש היא השתלשלות של הרוח המשתלשלת מהנשמה.

כמובן שהנפשות עצמן שונות, כי הן משלימות, זה עניין הנסירה.

הנסירה לא ביטלה את האחדותיות שבזוג, אלא איפשרה לנו לגלות את האחדותיות

הזו מתוך בחירה ולא מתוך הכרח.

נשמה זהה לא אומרת דמיון, היא אומרת השלמה- השלמה מוחלטת של כל החסרונות

והיתרונות של כל צד- בדיוק כמו לחלק דבר אחד לשני חלקים- הם יתחברות בדיוק.

במטמטיקה אפשר לראות את זה באופן יפה המשוואה הריבועית הופכת להיות מכפלה של

שני ביטויים(לדוגמה x^2 +5X +6, היא זהה לחלוטין ל(x+3)(x+2) המשוואות אמנם הביטויים שונים

לחלוטין ויותר מזה- לעולם לא יוכלו להיות זהים, אבל הם משלימים לאותה משוואה אחת.

כך גם הנפש שלנו והנשמה שמאחדת אותנו- הנםש האישית שלי יש בה את כל מה שצריך בשביל

להתאחד לגמרי עם הנפש של בת הזוג שלי.

גם מבחינה פיזית, גם מבחינה רגשית וגם מבחינה רוחנית.

זה לא אומר זהות...

אני לא יודע על גדולים שיחלקו עליי בעצם העיקרון.

להגיד אנחנו שונים זה נכון, כי אנחנו לא צריכים להיות זהים, אלא משלימים,

אם היינו זהים לא יכולנו להשלים את הצרכים והשתלם מהשני.

הבחירה בלהיות רחוקים היא המשמעותית

יותר "כיף" לך זרוקה באוהל מאשר איתו- וההבדל בין איתו ל"לא איתו" לא משנה את ההנאה שלך

מהטיול...

יש משהו שהיא ממש אוהבת.. היא צריכה לוותר עליו בגללו כי לא בא לו????

אני לא חושבת..

לא אין שום זכות להגיד לה מה לעשות.

היא מול עצמה צריכה לבדוק כמה בדיוק היא אוהבת אותו.

היא צריכה לעבוד על המידות שלה. כמו כולנו כלפי עצמנו.

מידת האהבה כלפי בן זוג, היא הקישור שלהם.

עצם השאלה שהופכת להיות "לוותר בגללו"- היא כבר לא מה שאני אמרתי.

לא אמרתי לוותר בגללו. אמרתי לוותר בגלל עצמה. להגיע למידת אהבה כזו שהאהבה

שלה אליו היא כזו שבלעדיו, אין דבר כזה להנות(וכן להפך).

היא לא שם- זה מוכיח את מה שאמרתי.

כל עוד יש לה מציאות בראש שיש משהו שאפשר להעמיד(מבחינת הכיף וההנאה) מול השהות

עם בעלה, אז יש פה פגם.

מי אמר שהוא מכונה לסיפוק החיים הטובים?

את אולי לא רוצה אבל אתם אחד. זה מה שעשיתם בחתונה.

כל קשר הוא תלות מסויימת וקשר זוגי הוא ה"תלות" המוחלטת.

את עולם ומלואו- אבל רק חצי עולם. כך גם הוא, אחרי שהתחתנתם אתם

ביחד עולם ומלואו.

לא אמרתי לתלות בו את ההנאות והסיפוקים. הוא לא כלי.

לבין להימנע מצד עצמי.

וזה ההבדל שאני מדבר עליו.

אני לא מונע מאישתי שום קשר עם חברות, או יציאה עם המשפחה.

אני מדבר על עצמי, לא על לשחרר את בן הזוג.

אתה חווה רשימת התגובות ללא אשתך

מתפלל

גפ"ת

8 ש' עבודה

וכו וכו'

(גילוי נאות- גם אני)

אבל מצד הרצון אלא מצד ההכרח.

(אבל לאשתי נתתי, יש לה משפחה שם).

חושבת שהייתי נותנת למשך השבוע.

לשבת פחות...

כי לצאת עם חברים/ות זה שונה מטיול זוגי ויש בזה משהו מאד משחרר.

מטעמים אגואיסטים... הייתי משחררת בכיף!!!

אמנם זוגות חילונים (שנוסעים לטיולים בהודו וכו') ומשאירים את הבן/ת זוג בארץ.

בדיוק בעלי אמר על אותו זוג שהוא לא מאמין שזה בריא, ושהוא לא מתפתה שם... והיא "מחכה" לו כאן .וגגם יש את הזוגות ש(בעיקר הבעל) נוסעים באחד החגים(ראש השנה לדוג'...) שבעיני זה חג משפחתי ומאוחד ומגבש. מה עכשיו הפילוג הזה? ועוד בשביל אומן??! (נושא בפני עצמו, סוגייה... מקום עם רודפי בצע וכסף.  ויש את האלה שפשוט רוצים "להשתחרר" ולטוס לבד.
(חייבת לומר שבעלי הציע לי בעצמו בתקופה שאחרי הלידה שהשתגעתי, למרות שהוא ממש ממש לא בעד, רק הראה כמה הוא רוצה שיהיה לי טוב)

אבל - ממש לא אידאלי.

תלוי - אולי עם משפחה, עם חבר'ה והכל? למה זה טוב? במיוחד צעירים

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

‏‏1.5K‏‏ צפיות‏ · ‏‏11‏ רגשות‏ | מפלגת זהות עדכנה את מצע החינוך שלה, ועכשיו היא מקבלת ציון גבוה ב"מדד לוריא לחינוך" | טל לוריא

אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.