עזרהאנונימי (פותח)
אשמח לעזרה מנשים שעברו או מבינות !!
הנושא הוא שלום בית. בעלי אדם רגזן ורתחן מטבעו.
נשואים כמה שנים,והשנה הזאת הייתה השנה הכי קשה בזוגיות כמובן עם תקופות טובות אך עם התפרצויות זעם שלו והתקפים שלא תמיד באו לידי ביטוי אלא "רק" בהאשמות כלפיי.
אציין שאני משתדלת למלא את רצונו בדיוק כפי שאוהב ובכל זאת יש דברים שהוא ממש מזלזל ברצונותיי ובצרכיי.
לדוגמה השבת ישב עם חלונות פתוחים וכשביקשתי לסגור כי היה לי קר כעס עליי ואמר שאתלבש במעיל אף שהיה יכול להוריד מעט שכבות. כשסגרתי מעט הוא מאוד התעצבן עליי ואמר לי משפטים בסגנון שאינו רוצה שאשב לידו בשולחן ואינו רוצה ליסוע איתי לצימר (דבר שדיברנו עליו לפני) .
הדבר שבעצם חזר על עצמו שוב ושוב בווריאציות שונות גורם לי להרגיש שהוא מזלזל בי ואינו מכבד אותי ואף פוגע בי ומאשים שאני היא זו שפגעה בו.

נהיה לי פשוט רתיעה מהאיש הזה ורצון עז ללכת לרבנות ולסיים את הסיפור אך אני מפחדת. מפחדת להיות בודדה.

האם יש פה באמת נשים שעוברות אושר אמיתי עם הבעל שלהן? אני שואלת על משהו נצחי לא אושר רגעי כי כזה אני חווה די הרבה.
רק שלצערי התחושה הזו של הפגיעה הולכת ונצרבת בתודעתי ומכלה כל חלקה טובה.

כרגע איני יכולה לפרט עוד. אם יתאפשר לי אוסיף פרטים
השאלה בסוף לא קשורה למה שהעליתמעין אהבה
בוודאי שיש נשים שמאושרות עם הבעל.
זה מה שאמור להיות.

אבל אם זה לא קורה ויש התמודדות כואבת כמו שתיארת.שנשמעת ממש לא קלה...
אז השאלה היא- איך את עוזרת לחיים שלכם להיות אחרת?
לא אם יש נשים שחוות אושר...זה סתם לזרות מלח על הפצעים.

לכו לטיפול זוגי. שינסו לעזור לבעלך להבין מה הרקע לכעס מה המנגנון הפנימי שמפעיל אותו ויעזרו לו לבנות כלים להתמודדות עם הכעס..
אפילו אם בהתחלה תלכי לבד זה גם טוב.כדי שתקבלי תמיכה וייעוץ.

בהצלחה.ממש לא קל.
תודה מעין אהבהאנונימי (פותח)
עוד שאלה שרציתי לשאול

המלצה על מטפלים או מטפלות זוגיות שמתמחים במקרים כאלה שהצד הפוגע והאלים מילולית רגשית הוא הבעל.

ותודה על ההבנה. מדברייך אני מבינה שיש לי אכן סיבה לבכות לכן בבקשה בנות אל תגיבו על השאלה האחרונה
דווקא אני חושבת שזה שאלה טובהאנונימי (3)

אם כולם מתמודדות ככה ולא חוות אושר אמיתי אז זה החיים ודי

אם לא אז יש כאן בעיה מעבר לנורמה..

וזה אחד הדברים שאוכלים אותיאנונימי (פותח)
שאני מבזבזת את מיטב שנותיי עם אדם שבזמנים מסויימים מתייחס אליי יפה ובזמנים אחרים פוגע.
כמובן שאינו שש ללכת לטיפול אך כבר הבהרתי לו שזה או ישר לרבנות או שמנסים טיפול.
נראה מה יחליט אני כבר מרגישה גמורה וחסרת כוחות.
נדמה לי שגם ברבנותאמא ל6 מקסימים
דבר ראשון יפנו אותכם לטיפול, או שלפחות יציעו.
ככה שמעתי פעם
נשמע שיש כאן הרבה על מה לעבוד..רק אמונה


בעיקרון כולם יכחישו אבל מציאות זה מציאות והחיים לא דבשיראת שמים

כולן עוברות משברים לכל בעל יש את החסרונות שלו ואף זוג לא באמת כמו שהוא ניראה בבית הכל שונה השאלה אם יש לך ילדים ואם זה יחמיר מצידו וכמה את מסוגלת להכיל אני עברתי שנים קשות מאוד שפגעו בי נפשית תישמרי על עצמך

זה שיש משברים זה לא אומר שלא חיים באושרמטילדה
וודאי שישנה מציאות שבעל ואשה חיים באושר אמיתי וטוב.
אני ובעלי למשל
אנחנו אומנם נשןאים רק שמונה חודשים אבל זה לא נראה לי קשור.
אנחנו עובדים על הזוגיות שלנו מהרגע הראשון. וכן, אנחנו מאושרים!
לפעמים אנחנו גם פוגעים אחד בשני אבל יש לנו תקשורת טובה ברוך ה'.ואנחנו תמיד מדברים על זה.
לפותחת- לא יודעת איך לעזור לך אבל שולחת חיבוק גדול ומתפללת שבסופו של דבר תהיה מאושרת.
בקשר לכמה זמן שנשואים-אנונימי (3)

זה נראה לי מאוד קשור לכמה זמן נשואים

 כי אח"כ זה יותר קשה לשמור על התקשורת...

יש ילדים וההתלהבות הראשונית יורדת.

 

וכל הכבוד לכם על המאמצים והתקשורת

אכן התחלתם ברגל ימין!

 

וההמשך חשוב עוד יותר.כל הזמן לעבוד!

 

אנחנו נשואים 8 שנים ומאושרים עד העננים!אנונימי (5)

וזה דורש עבודה והשקעה,

אבל זה משמח, משמח להשקיע במישהו שאתה אוהב ועושה לך טוב!

 

הפותחת- משמח לשמוע!אנונימי (פותח)
ומעורר מחשבה.
גם לנו יש זמנים טובים אבל ההתפרצויות שיכולות להיות פעם ב- ממש שוברות אצלי את ההערכה כלפיו.
כמו ששכתבתי זה היה בעיקר השנה.

השרשור הזה עושה לי המון. אמנם לא התכוונתי להשוות ואני גם לא עושה זאת רק רציתי לבדוק עד כמה נורמלי המצב שלנו וכעת מתחוור לי שהוא לא רגיל.
אני מרגישה שניתנו לי הכוחות והסייעתא דשמייא לעבור את זה ,רק שבינתיים אין לי אומץ לטלפן לעזרה.
טוב שהתחלתי כאן. פה אני מרגישה בנוח.
תודה בנות ! אשמח לעידודים ועצות אם בא לכן זה ממש משרה בי כח ומחשבה חיובית..
ו..אני לא רוצה לוותר עליו בקלות. נשואים יותר מחמש שנים ומרגישה שזה ממש יהיה שבר לפרק. רוצה לבנות איתו רק יודעת שצריך הרבה תבונה כדי לשכנעו לטפל וגם רוצה למצוא את הטיפול הנכון עבורו מלכתחילה.
לייעוץ זוגי הוא מוכן ללכת (כדי שאשתנה ..מבחינתי סבבה להשתנות רק שאני מקווה שהוא גם בראש..)
אולי תגיע לי מפה איזו פנינה ותבונה, חכמת נשים..
אנחנו נשואים עשור ועברנו דברים דומים ואפילו קשים מכךאנונימי (9)
העניין הוא שבעלי אוהב אותי מאוד והיה מוכן לבוא איתי לכל טיפול שביקשתי ועשה שינויים רבים בעצמו, כולל סדנאות לשליטה בכעסים שמאוד הועילו.
אז יש סיכוי.
עברתי שנה שכולה היתה גיהינום ומאז רק משתפר.
ואף אחד ממכרינו לא היה מדמיין.
אז תדעי שעוד יכול להיות טוב ותשקיעי ככל יכולתך, יכולתכם...
ולקוות.
לקוות ולהרים עיניים ולדעת שיום אחד אחרי כל ההשקעה יהיה טוב
מנחםאנונימי (פותח)
העניין שהוא מוכן שניפרד ובלבד שלא ילך לטיפול. ייעוץ זוגי הוא מוכן. אני כבר מבולבלת. לא יודעת אם ייעוץ זוגי מספיק מתאים בשביל המקרה שלנו.
מטילדה לא כתבתי על שמונה חודשים ובכלל את אומרתיראת שמים

שאתם פוגעים אחד בשניה זה מראה על משהו . אין מה לעשות המציאות היא שרוב בזוגות נילקח ים על הנישואים למרות כל הבעיות והוויכוחים וכשיש ילדים הלחץ אדיר עם הפרנסה והחינוך וזה לא מה שדימיינת כשחיפשת חתן החיים לא דבש ויש הרבה מצבים של לחץ וצריך להתמודד האהבה לא כמו בהתחלה הכל הופך לתלות ולדאגה אחד לשני יש אהבה אבל היא שונה היא לא עצומה כמו בהתחלה זה הופך לשיתוף 

נכון מאוד.אנונימי (3)


לענ"ד יש הבדל בין משברים לבין אלימותחןחן
בוודאי שכל זוג חווה משברים כאלו ואחרים וכמובן שיוצא שפוגעים זה בזה, אבל יש קוים אדומים וכשזה מגיע לאלימות (גם נפשית ורגשית) צריך לעצור ולעשות חושבים... לפותחת- נראה שזה בדיוק מה שאת עושה ישר כח! תנסו טיפול זוגי והלוואי שיעזור!
תודהאנונימי (פותח)
הבנת נכון..

מחפשת שוב המלצות למטפלים /מטפלות שמתמחים בנושא הזה .

תודה !
אולי שווה לברר דרך ינרחןחן
איגוד המטפלים המשפחתיים והזוגיים
ממליצה על זה גם..אנונימי (3)


תודה! אם למישהי יש נסיון או המלצה נוספתאנונימי (פותח)
על מטפל/ת בעל נסיון בתחום יעזור מאוד.

תבורכו.

אגב מטילדה גם אנחנו היינו בהתחלה באורות לבבות והכל.
עדיין יש לנו זמנים טובים רק שהפגיעות האלה מכבות את האהבה מה לעשות.
זה נשמע כמו אלימותאנונימי (4)
ובאלימות צריך לטפל.
מצליצה לך להיות בקשר עם מרכז מקצועי לטיפול ומניעת אלימות במשפחה.
הם יוכלו לכוון אותך הכי נכון מה נכון לעשות במצבך.
את יכולה למצוא מספרים בגוגל לפי אזור מגורייך.
כל הכבוד על המודעות והרצון לשינוי!! בהצלחה רבה!!
חשבתי על כך.אנונימי (פותח)
תודה על הכיוון.
הוא מודע לבעייתיות שבהתנהגות הזו זה כנראה דפוס מחשבתי מעוות בפירוש המציאות.

נראה לי שאעזר בהם כי זה קשה להתמודד לבד.
הבעייה שאנשים כאלה כמעט ולא מסכימים ללכת לטפל בבעיה כך שצריך להיות חכמים ולראות מה אפשר לעשות.
( בשרשור הבאתי דוגמה עדינה )

בינתיים אני מסרבת לומר סליחה על דברים שלא עשיתי כך שאני מחזיקה מעמד אבל הפגיעות שוברות אותי. תודה על העידודים כאן ,את ההודעה הראשונה כתבתי מתוך מצוקה ולא חשבתי שזה יעודד אותי ככ.
כל הכבוד לךקייט מידלטון

(שאת מסרבת לומר סליחה על מה שלא עשית)

והכי הגיוני בעולם שאת נשברת , אין קשה מזה. את לא תוכלי לעולם להשאר ככה חזקה מול מציאות כזו לבד.

 

בעלך נשמע עם הפרעת אישיות , שזה דבר שלא מתבטא בחוץ הרבה פעמים, אבל בבית -בדיוק כמו שכתבת,

פירוש מעוות של המציאות.

 

מסיפורים שאני מכירה יש תקווה, ונכון שהם לא מסכימים ללכת לבעיה, עד לרגע שבו יש להם מה להפסיד,

ולוחצים אותם לקיר, ואת צריכה הרבה הכוונה וכוחות בשביל זה.

תהיי חזקה ותפני לקבל עזרה. זה החוזק שלך כרגע.

המון כוחות, וכל הכבוד לך על האומץ , תחזקי אותו , כי מגיע לך יחס נכון, וכבוד, והערכה.

תעשי בשביל זה משהו.

אני פניתי לרב שלו וסיפרתי הכל ובשיעורים שהוא מעביר הואיראת שמים

דבר על זוגיות ואיך להתנהג לאשה וכמה היא חשובה

כמובן בלי ידיעתויראת שמים


לו היה לו רב חח שיעורים הוא שומע מהאינטרנטאנונימי (פותח)
פניתי בעבר לחבר שלו. שוקלת אם לפנות לעוד חבר.
וזה עזר שפנית לחבר?אנונימי (6)


לא ממש חוץ מזה שכבר לא הייתי לבדאנונימי (פותח)
וגם הוא קצת התפדח שהתגלה סודו ומצד שני הרגיש טוב לפרוק ולדבר איתו.
בפועל לא יצא מזה משהו ממשי חוץ מזה שהוא שכנע אותו שנלך לייעוץ. דבר שאמנם לא התרחש עדיין אך לפחות אין לו אנטי כלפי זה כמו בעבר.
סהכ אני שמחה ששיתפתי. החבר היה בשוק ואני בטוחה שהתפלל עלינו המון כי המצב מאז נהיה הרבה יותר טוב.(אם לפני היה ממש בלתי נסבל אז נהפך לטוב. לא גן עדן אבל טוב)
לפעמים טוב לספרקייט מידלטון

רק בשביל שלא תהיו שניכם לבד, עם הידיעה.

ויתכן שזה גם גרם לבעלך להשתפר.

ודמות אחרת שהוא מתייעץ איתה ושומע לה- אין?מנסה לעזוראחרונה

או רב או חבר טוב או אח גדול/ הורה וכד'?

 

לפעמים זה יכול לעזור בהחלט כשזה עובר דרך צד שלישי שמשפיע עליו!

פונה לכולן ולפותחת- אל תמהרו להציג א הבעל באור שליליציירת עננים

לומר דברים נחרצים- יש לו הפרעה כזו או אחרת... הוא אלים...

הפותחת בעצמך- כתבת שאת רוצה בזוגיות איתו (קראתי נכון?) ושזה קורה לעיתים רחוקות. מן הסתם יש סיבות לאהבה אותו 

השאלה היא מה גובר:

האם הזלזול וחוסר הכבוד הם מתמשכים ומושרשים, או רגעיים?

האם הוא אוהב אותך מכבד אותך בשורה תחתונה, וכל הרתיחות והכעס זה מחוסר הבנה אותך וחוסר תשומת לב?

האם הוא מודע לפגיעות בך? האם הוא מתחרט? רוצה תקן?

ידוע לכולם שזוגיות תלויה בעבודה על המידות, בהליכה לקראת- ובפשרות, וכמובן בנכונות להשתנות.

 

כתבתי את כל זה משום שבעלי העיד על עצמו קצת אחרי שנפגשנו שהוא כעסן מטבעו. וזה נכון. אבל-

אף אחת מחברותיי או ממשפחתי לא הייתה מעולם מנחשים את זה עליו- כי הוא עובד על עצמו קשה מאוד ביום יום כדי לא להתפרץ. בפעמים הספורות שהוא מתחרפן- למשל כשהילדים בוכים ולא נרדמים- הוא מוציא את הכעס על הקיר (דופק את היד בקיר נגיד)

אבל זה ממש ממש נדיר. ועדיין זו התמודדות בשבילו.

גם כשהוא לא מבין אותי/ כועס עליי- זה לא ייצא בצורות אלימות, אבל גם לזוגות נורמליים יכולות להיות מריבות עם עלבונות הדדיים וביטויי זלזול. השאלה היא כמה מהר משלימים, כמה מוכנים להתנצל ולהתפשר

(אנחנו לא מושלמים... רק שואפים לשלמות)

 

אני מקווה בשבילך שאת- ובעלך - תחשבו על הנקודות הללו.

אם נראה לך שהוא לא מכיר בטעויותיו ולא מבין את הצורך להשתנות- שלחי מישהו לדבר איתו, רב, יועץ, מטפל.

ותכתבי מאיזה אזור שאנשים יציעו רעיונות. 

שכחתי לכתוב- אל תכנו את הבעל בכינויים שליליים כיציירת עננים

-כמו שכתבתי בהודעה מעל, יכול להיות שהבעיה נקודתית, והקושי הוא להתנצל ולהשתנות,

אך עדיין הכותבת אוהבת אותו והוא אותה, ויש כבוד מלבד מעידות שניתן לטפל בהן,

ואילו כינויים שלילייים והאשמות יובילו לריחוק רגשי ועלולים לפגוע בתהליך ההתקרבות...

 

שוב, הכל תלוי במה באמת קורה שם...

 

תודה ציירתאנונימי (פותח)
הסתכלתי אתמול על האבחנות וזה לא נראה כך. אולי דומה לאיזו אבחנה. מצד שני יש בוודאות אלימות מילולית ורגשית שמופעלת כלפיי.

הוא אדם טוב ויש לנו רגעים טובים אחרת לא הייתי נשארת לרגע.
הוא רומם אותי והשקיע ומשקיע המון וכנראה צובר הרבה בבטן .
אני מדברת איתו לפעמים על המצב והוא מבין. באמת מבין. רק שבינתיים הוא לא הביע הסכמה לשינוי.
הבהרתי לו שאני אוהבת אותו ודואגת לו ורוצה את המשך חיי איתו אך הפגיעות לא מאפשרות לי.

אני יודעת שאם הוא יצליח להתגבר על הקושי וללכת לטיפול הסיכוי שזה יהיה כנראה רק למטפל אחד כך שאני רוצה למצוא מישהו שמתמחה ויכול באמת לעזור. הוא יעריך יותר אדם דתי וירא שמיים בסגנון חסידי.
כנראה שהסיכוי לכך יהיה דרך טיפול משותף ששנינו נלך ומשם המטפל/ת (מקווה) ישכנעו אותו שזה הפתרון.



בגלל שחשוב לי האיכות של הטיפול ומצד שני הממון לא מרובה ,המיקום פחות חשוב מהאיכות.
מקומות מתאימים זה מרכז,שומרון,ירושלים,בנימין.. גם מקומות אחרים בארץ בתוספת המלצה.

אגב כל עצה תועיל גם אם זה אפילו הומאופטיה או משהו אחר זמני עד שיסכים להגיע לטיפול אם בכלל.
אני מציעה כיוון קצת שונהאנונימי (6)

 

מהמשפטים האלה:

 

הוא רומם אותי והשקיע ומשקיע המון וכנראה צובר הרבה בבטן .
אני מדברת איתו לפעמים על המצב והוא מבין. באמת מבין. רק שבינתיים הוא לא הביע הסכמה לשינוי.

 

נשמע שיש לכם בסיס. לפי מה שאת מתארת, נכון שיש פגיעות אבל זה לא נשמע כמו אלימות. וזה הבדל גדול!

 

אני מאד בעד טיפול אישי ולא טיפול זוגי ואני אסביר לך למה -

 

 

כשאישה לומדת איך להציב גבולות בצורה נכונה, איך למצוא את האיזון בין לכבד את הבעל ובין לא לתת לו לרמוס אותה, לפגוע בה ולהשפיל אותה. אז כל הדינמיקה בבית משתנה. וזה יכול להשפיע עליו מאד לטובה. 

את גם תלמדי איך לנהל תקשורת טובה ונכונה.

 

ולדעתי את מסוגלת לזה - במיוחד בגלל שאמרת בינתיים אני מסרבת לומר סליחה על דברים שלא עשיתי כך שאני מחזיקה מעמד - יש לך כוחות, יש לך יכולות, עם כלים, הכוונה ותמיכה שתקבל בטיפול אישי תוכלי לשנות את כל המערכת הזוגית שלך לטובה.

 

יש לי המלצה על שני ספרים מאד טובים שבנויים על הגישה הזאת

(אצלי בזוגיות הם חוללו פלאות, אני נשואה מעל עשור ויש לנו זוגיות מאושרת, בונה ומלאת אהבה והערכה הדדית. כמובן שיש עליות ומורדות, יש תקופות ויש תקופות, אבל גם כשיש ירידות קטנות עדיין הגרף הכללי הוא כל הזמן בעליה, דמייני גרף עולה אבל לא בקו ישר אלא בקו שמזגזג)

 

בגלל שאמרת שהממון לא מרובה את יכולה להתחיל עם הספרים האלה ולראות איך זה מקדם אותך.

 

 

תראי,אנונימי (פותח)
יש לנו בסיס איתן בס"ד. רק שגם צלחת חרס יפהפיה בעבודת אומן יכולה להישבר אם הולמים בה בפטיש. מבינה ? הזוגיות אינה תלוייה רק בי והשאלה האם עליי להשקיע ככ הרבה כשבעצם מה שאמור לקרות זה שבני הזוג מעניקים זה לזו כוחות וצמיחה.
הוא מעניק לי כוחות אבל הזמנים האלה שוברים אותי וממלאים אותי בדיכאון גם כשיש לכאורה זמן טוב.
אני אשתו. אם הוא היה בני הייתי שוברת את השיניים להיות חזקה כי אני אמו והוא צריך אותי בתור אמו.
אך הוא בעלי. ואני אישה.
אשמח מאוד לשמוע על אילו ספרים את ממליצה .

זה באמת רעיון עם הטיפול בי . השאלה כמה זה נכון,ואם זה לא דחייה . כי ברגע שאפסיק לקבל תמיכה כמה כח יישאר לי ?
תתחילי עם טיפול לךקייט מידלטון

לדעתי גם, 

זו לא דחיה, כי התמיכה לא תעזור לך רק להתמודד, אלא גם לשנות את המצב. (כן , למרות שזה מצידו יש לך אפשרות להשפיע)

תודה קייט והאנונימית עם הספרים. חיזקתןאנונימי (פותח)
אמונות שמגבילות אותנואנונימי (6)

המשפט הזה - 

הזוגיות אינה תלוייה רק בי והשאלה האם עליי להשקיע ככ הרבה כשבעצם מה שאמור לקרות זה שבני הזוג מעניקים זה לזו כוחות וצמיחה

 

אני רואה בזה אמונה מגבילה. כי אם ההצלחה בזוגיות תלויה בזה ששנינו נשקיע אחד בשני ואין לי שליטה על איך כמה ואם בכלל בעלי ישקיע אז בעצם אין לי שליטה על הזוגיות. ואין לי איך לשפר אותה.

 

אני לא אומרת את זה בשיפוטיות חלילה, זו אמונה קלאסית שהרבה אנשים מאמינים בה. ממרומי שנות נישואי (שהם יותר מכפול ממך) ואחרי המון עבודה על הזוגיות הגעתי למסקנה שהאמונה הזאת היא פשוט לא נכונה.

הרבה יותר נכון להאמין שדינמיקה זוגית לא נובעת מזה שצד אחד בסדר והשני לא אלא שמשהו בדינמיקה לא תקין, מספיק שצד אחד משתנה בשביל שהדינמיקה כולה תשתנה. זה בסדר שאני אהיה הצד שמשתנה גם אם נראה לי שבעלי הוא הצד שלא בסדר. איך להשתנות? (עצות מפורטות בספר "כיצד אחד מכם יכול לקרב את שניכם זה לזה" http://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=20689#.V9_EJfl96Uk)

 

 

כשחושבים ומרגישים ככה יש הרבה מה לעשות בשביל שהקשר כולו ישתפר ויתקדם

 

טיפול אישי לא נותן רק תמיכה, הוא נותן לך כלים, את משנה דפוסי חשיבה ודפוסי תגובה. וזה בעצמו משנה אותך ואת המערכת הזוגית. את לומדת למצוא את מקורות הכח שלך באופן שרק תמשיכי להתעצם.

איזה דחיה יש כאן?

ואני אגב מאמינה שכל זה יכול לקרות לך גם אם תטפלי בעצמך עם הספרים המומלצים, לא בהכרח שאת חייבת ללכת למטפלת בשביל זה.

 

והספר השני המומלץ - "לדעת להכנע" - מדריך שימושי לזוגיות מוצלחת - מאת לורה דויל.

אני מאוד מודה לך ! תבורכי.אנונימי (פותח)
נסכת בי כח ותקווה. מאחלת לכולנו שנה טובה ומתוקה
בשמחה! מאחלת לך הרבה הצלחהאנונימי (6)

עבודה קשה, אך מאד מתגמלת. בעז"ה שתראי הרבה סייעתא דשמיא, הצלחה, אור ושמחה.

ושנה טובה ומתוקה

אמן !אנונימי (פותח)
לא כתבת את שמות הספריםאנונימי (7)
(מאנונימית אחרת )
שמות הספרים בהודעה למעלה - אמונות שמגבילות אותנואנונימי (6)


פספסתי את ההודעה השניהאנונימי (7)
תודה
הארה מסויימתאנונימי (4)
את צודקת שלא צריך למהר לאבחן, בוודאי לא הפרעות שרק לפסיכיאטר הסמכות לאבחן כמו הפרעות אישיות!
א-ב-ל
אלימות זה משהו אחר לגמרי!!!
והרבה פעמים הבעיה היא בדיוק בקושי של הסובל בעצמו להבין שיש פה אלימות!
דווקא הפותחת היקרה שאני מאחלת לה הרבה כוחות וסיעתא דשמיא להחלטות נכונות, מעידה על עצמה שיש כאן אלימות!!
ובאלימות היחס צריך להיות יותר אסרטיבי.
בעיני לא נכון כל הייעוצים פה תנסי, תביני, כמה זה קורה, זה נורמלי במידה מסויימת- אלימות זה לא נורמלי, לא תקין ולא קביל!!
יש הבדל בין ויכוח נורמלי בין בני זוג שמבוצע מתוך נקודת מוצא שורשית של אהבה וכבוד הדדי לבין זלזול ופגיעה חוזרת בצורה לא פרופורציונית כמו חוסר יכולת להתפשר על מידת הפתיחה של החלון....
הרצון לעבוד על הזוגיות הוא נפלא!!!!!!!!
אבל לדעתי צריך להיות מלווה בייעוץ מקצועי מאנשים שמבינים באלימות.
בהצלחה רבה פותחת יקרה! הרבה כוחות!
את גורמת לי שובאנונימי (פותח)
להזכר בכל מה שקורה איתי ולהתלבט שוב אם לטלפן. חשבתי לטלפן לויצו. יש להם ארגון של גברים שעוזרים לאלימות במשפחה.רק שמשהו עוצר בעדי. אולי פחד שיעצרו אותו.
אוף. הכל נהיה לי יותר מסובך ונראה לי הרבה יותר קל לא לעשות כלום.

עכשיו אני שמה לב שהוא מנסה לפצות אותי על מה שהיה ומדבר איתי על בית מלון.
ברור שזה לא מה שיהפוך אותי למאושרת אלא היחס שלו.
לקוראות מהצד זה נראה אולי נורא מה שכתבתי וגם אני קצת נחרדת אבל זה הבעל שלי ויש לו הרבה צדדים מתוקים ויפים וצד אחד קצת מאיים שנמצא שם כמו צל.
נראלי שזה אפילו לא הצל שלו רק שהוא צמוד אליו.

תודה רבה לך על הברכות.


זה גם אחד הדברים שניסיתי להבין. זה ממש לא תקין מה שאני חווה? אין אף אחת שחווה איזשהו איום מבעלה ? (ברמה הרגשית )

אוי טאטע אנה אני הולכת.
לא כל כך מהר עוצרים מישהו..אנונימי (4)
ובשביל נניח שזה יקרה זה רק על ידי תלונה במשטרה וגם אז לא תמיד המענה הוא מעצר! לא מבינה בזה אבל לא זה מה שצריך למנוע ממך לפנות לייעוץ מקצועי. לצערי איני מכירה להמליץ למי לפנות אבל כן נדמה לי שמענה מקצועי יוכל בדיוק לעזור לך להבין את הגבולות מה כן ומה לא תקין, וכן יוכלו לייעץ לך באיזה מסלול להתנהל על מנת שתהיי מאושרת ולא מאויימת!
לעניות דעתי, אל תמהרי להתלונן עליו, מכמה סיבות-חדשה ישנה

א. אנחנו רק קוראות בפורום את מה שכתבת, אי אפשר לדעת באמת מה המצב אצלכם, את צריכה להפעיל שיקול דעת שלך ולא לסמוך על מה שמייעצים לך.

 

ב. לא נראה לי שזה יעזור, רק אם תחליטי סופית להתגרש אז כדאי לך לפנות לגורם כזה, בשלב זה רב הסיכויים שזה לא ישנה אותו, וזה עלול לפגוע באמון ביניכם וחבל.

 

ובוודאי שיש המון נשים שחוות אלימות רגשית, רב הנשים לא ירוצו להתלונן, כשאת קוראת לפגיעה בשם 'אלימות' זה נשמע הרבה יותר נורא ובגלל זה את נבהלת מכך..

 

הרבה הרבה סיעתא דישמיא ושלום בית!

עם כל העליות והמורדות שחווינו בקשראנונימי (6)

(אני האנונימית שהמליצה על 2 הספרים הטובים למעלה)

מעולם מעולם לא חויתי איזה שהוא איום מבעלי - לא ברמה הרגשית וודאי ודאי שלא ברמה הפיזית.

 

את מתארת מצב קצת בעייתי - מצד אחד יש  צדדים טובים שצריך לתת גם להם משקל

ומצד שני - אם את חווה איום מבעלך אז המצב לדעתי הוא כן מעבר לנורמה.

 

אגב, לא כתבת אם יש לכם ילדים וכמה. יש גם לזה משמעות.

 

לדעתי בנוסף למה שהמלצתי לך למעלה, כן חשוב שתיפגשי עם אשת מקצוע כדי ללבן את המצב ולהגדיר אותו לאשורו.

תביני שבייעוץ על גבי הפורום אי אפשר באמת להתרשם מה המצב אצלכם.

 

נתת רק דוגמא אחת (החלון בשבת) וכתבת שזו רק דוגמא. זה לא מספיק בשביל לייעץ. חשוב מאד פה הייעוץ המקצועי.

 

את יכולה לפנות אפילו לקו סיוע - http://self-help.sheatufim.org.il/detail-org.php?id=19

בשביל הייעוץ הראשוני ומשם להחליט איך להתקדם.

אצלי יש אושר טבעי ומתמשךאנונימי (8)
זה מה ששאלת.. נכון?

אז כן. טוב לנו ביחד בבסיס, ולא בבסיס- מאוד טוב לנו יחד
ברור שלפעמים יש מריבות קטנות אבל אף פעם לא משהו ענק.
חיים באושר ב"ה..

אז זה אפשרי. ואני מאחלת לך את זה ויותר!
אלימותדרומית
ראשית, בעניין תלונה ומעצר- על אלימות רגשית לא עוצרים. המדינה והמשטרה נלחמות ונזעקות כשיש תלונה על אלימות פיזית.
ב. אם את לא מתלוננת ורק מתייעצת במקום מקצועי בתחום, אף אחד לא יעצור אותו.
יש הבדל בהתייחסות של החוק לקטינ/ה ולאדם בוגר. אישה היא אדם בוגר שיכול לקבל החלטות כלפי עצמה, ולכן אם אינה מתלוננת היא יכולה להמשיך ולחיות גם עם אדם שמסכן אותה. ואילו לגבי קטינים החוק חייב חובת דיווח שכן הנם חסרי ישע ושליטה בחייהם ביחס לאדם מבוגר. כלומר אף אחד לא יוכל להחליט עבורך שאת מתלוננת אם לא תרצי בכך.
ג. מבחינת המלצה לטיפול- כמי שעוסקת בתחום- לא הייתי ממליצה על טיפול זוגי בהכרח, שבעצם אומר הבעיה היא משותפת ושנינו אחראים לפתרונה, אלא על טיפול פרטני עבורו והכרה בבעייתיות שבתגובותיו, הפרשנויות שהוא מעניק למציאות ודפוסי ההתנהגות והרגש שלו.
ההפך מאלימות הוא נטילת אחריות ובעלות על הבעיות, וזה צעד מאוד חשוב בדרך לפתרון.
לא הייתי ממליצה להיסגר על מטפלים דתיים, אלא על מטפלים מקצועיים.
מטפל מקצועי עם ותק וניסיון מוכח, מצופה שיעשה עבודה טובה ויצליח לגשר על הפערים התרבותיים או הדתיים ולתת תחושה נוחה ולא של זרות.
(זה עניין מאוד בסיסי שהוא חלק מהלימודים שלנו כמטפלים-
האם מכור לסמים חייב מטפל שהיה מכור בעצמו, ואם לא- לא יובן?
האם גבר אלים לא יכול לקבל טיפול ע"י מי שנשוי באושר/ אדם גרוש..? וכו').
ד. אכן הבלבול במקרים שמעורבת ביחסים אלימות הוא גדול, כיוון שהיד המכה היא גם היד המלטפת והמנחמת. וזה צפוי וזה קורה וזה חלק מהעניין.
לכן מצד אחד חשוב להכיר בחלקים הטובים שעוד שמורים בזוגיות ולתת להם מקום פנימה ובשיח המשותף,
ומצד שני להיזהר מלתת להם את הכוח לטשטש את הפחד, הקושי והבעייתיות.
בית מלון לא ימחק פחד כעס או רתיעה.
זהו דפוס מסוכן לשתף עם זה פעולה.
כי זה לקנות אותך כביכול ולהשתיק את הבעיה עד לפעם הבאה (ח"ו ) ומפעם לפעם אנו יודעים שהדברים נעשים חמורים יוצר ומסלימים.
ולכן המלצתי היא לא לקפוא על השמרים.
אפשר להסכים לצאת יחד לבית מלון אך לומר בצורה ברורה שאת מבקשת ממנו בכל תוקף ללכת לטיפול כי במצב הזה הזוגיות שלכם לא נכונה ואת סובלת.
לא הייתי מאיימץ בגירושין אך כן מציבה זאת כברירה יחידה.
בהצלחה גדולה!!
מסכימה עם כל מילההודיה60


רוב תודותאנונימי (פותח)
על תגובתך המושקעת

מה את כן ממליצה לי לעשות במקרה שהוא מסרב ומאיים שאם לא מתאים לי נתגרש ?

לטיפול זוגי שבו הוא יוכל להתלונן עליי הוא מוכן. לטיפול אישי הוא נהיה אדום רק כשמדברים על זה,לא משנה כמה יפה אני מדברת על זה.
לא אינני קונה את הבית מלון אבל ככ קשה לי כבר שזה כן מעלה לי קצת חיוך.

מובן לחלוטין לכןדרומית
כדאי ללכת למטפל/ת שמצוי בתחום האלימות. ולא לכל מטפל זוגי.
הגישה והידע בתחום חשובים מאוד.
מקווה שהוא יידע להוביל למקום הנכון עם הזמן, גם אם תתחילו כזוג.
שנית להקפיד על בחירת מטפל בעל תארים ותעודות מקצועיות ממקום מקצועי ולא מתוכניות של טיפול זוגי ללא תואר טיפולי בבסיס.
וכן- תיהני מבית המלון ואל תתנצלי על כך. זה כיף וזה יכול להיות יעיל כהרגעה זמנית ופינוק לשניכם
אנונימי (פותח)
תודה לך ! איפה אני יכולה למצוא המלצות על מטפל כזה ? זה בדיוק מה שאני מחפשת כי נראה שזה בדיוק הפתרון המושלם...
יש מישהי נהדרת בשם אריאלה מלצר ברחובותדרומית
אוקיאנונימי (פותח)
יש מצב למעט פרטים עליה ? גיל ,דתיה ? צנועה ? מישהי שיהיה לנו נוח ולא יצטרך להוריד את העיניים..
עדיף בפרטידרומית
ישר כוח! כתיבה מקצועית ומדוייקת!אנונימי (4)
מהאנונימית שכתבה פה שלדעתי זו אלימות, אבל לא היה לי מספיק הידע לכתוב מדוייק כמוך!
מקוה שזה יועיל לפותחת!
משפחתולוגיה בחגים-כל עצה תתקבל 😊אנונימית בהו"ל

כתבתי כאן לפני חודש

בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה

אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים

בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר

ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין

השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות

ואני נשארת בבית עם הילדים.

אבל

קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!

קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות

וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה

קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה

ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.

אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי

ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים

אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.

אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף

קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום

שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה

האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?

כנראה שלא אכפת להן

כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!

ומצד שני-

השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!

אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה

או שלא?

מה היית עושה?

רק רציתי לכתוב לך ולחזק אותךנפש חיה.

אשרייך שאת מפרגנת לבעלך את הנסיעה!

ומהשרשור נשמע שאתם בקשר מעולה ביחד

ורציתי לכתוב לך יישר כח!

ובקשר לחמות.... חיבוק. אין לי עיצות, אבל אני מאד מבינה את המקום שלך, זה מאד קשה ולא נעים בכלל להרגיש לא רצוי/ לא מקובל/ לא מוערך.

אני ממש מקווה בשבילך שתמצאי לך ולילדים את המקום הטוב ותיצרו לכם חוויה טובה של כיף שמחה וגיבוש לכם כמשפחה.

תחל שנה וברכותיה

שתהיה לכם שנה טובה בגשמיות וברוחניות

בכל מכל כל

💐🧡💐❤️💐💛💐💚💐💙

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע…אנונימית בהו"ל

הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.

אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק

הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.

אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם

רק שהם לא😂

אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)

והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ

וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו

הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם

ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים

שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי

ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…

אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)

בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!

והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)

יצא מבולגן

לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…

ה' יעזור…

אל תרגישי ככה בכללאמאשוני

ואני אומרת את זה כאשת מילואימניק שחודשים לא היה בבית,

בעל קמל בבית זה בפירוש יותר קשה.

חיבוק גדול!

לפחות תרשי לעצמך לכאוב את זה, ובע"ה שהוא ימצא את עצמו ותעלו על דרך המלך בקרוב ❤️

התיעצות אמצעי מניעה אחרי לידהאנונימית בהו"ל

אז מחר יש לי תור לרופאת נשים אחרי לידה ואני לא מפסיקה לחשוב על איזה אמצעי מניעה אני רוצה.

ניסיתי להתקשר היום כמה פעמים להתייעץ עם מכון פועה אבל כנראה אין שם נציגים היום

אז חשבתי להעזר בחוכמת ההמונות

בעצם אחרי החתונה ועד ההריון הראשון הייתי קצת עם גלולות וגם בין ההריון הראשון לשני וזה ממש לא עשה לי טוב מבחינת המצב רוח והחשק.

אחרי הלידה השניה שמתי התקן נובה טי (לא הורמונלי) והיה לי מדהים! הרגשתי מחוברת לעצמי ובעלי התלהב כי אף פעם לא חווה אותי ככה.

אבל זה עשה לי ווסתות מאוד ארוכות וכואבות והייתי רוצה לנסות משהו אחר בכלל זה

מבחינת בעלי הוא חושב שזה עדיין שווה את זה כי למרות שהזמן שבו אנחנו מותרים הוא קצר יותר אנחנו בכל זאת יותר יחד מאשר עם גלולות כי יש חשק. וגם הוא מקבל אישה נחמדה יותר באופן כללי כשלא שולטים בי ההורמונים.

אבל ניסיתי לחשוב אם יש פתרון שהוא טוב יותר, חברה המליצה לי פעם על נובהרינג

ניסיתי אחרי הלידה השניה לחודש והיה לי ממש מוזר התחושה בנרתיק

הבנתי שאולי לא הכנסתי עמוק כמו שצריך, איך זה אמור להרגיש? וזה לא מפריע באינטימיות?

וזה משפיע על מצבי רוח וחשק?

הצ'אט המליץ לי על התקן הורמונלי במינון נמוך

מישהי יודעת לספר לי על זה?

ובכללי אשמח לשמוע מנסיונכן, די בלחץ להגיע מחר לרופאה עם כיוון מסוים

אגב, אפשר לבקש ממנה כבר באותה הזדמנות להכניס התקן אם אבחר בזה?

תודה מראש!

קוראת הכל

עוקבתניקזמני

לגבי הנובה טישימושית

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

אני לבנתיים חזרתי שוב ושוב להתקן הלא הורמונליקנקן שבור

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

יש דיאפרגמה (לאחר שאלת רב)פרח חדש

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

זה עדיין נחשב לפחות אחוזי מניעה, וגם פחות נחשימושית

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

אני באמת לא בטוחה שזה פחות באחוזיםפרח חדש

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

בסקרים על מניעה, אחוז המניעה שלו נמצא פחות מאחוזשימושית

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

האמת שאני לא ככ סומכת על מה שאומריםפרח חדש

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

הסקר שראיתי (הייתי חלק ממנו) מראה אחרתשימושית

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

ובכל אופן אם אין סיבה להחליף מניעהשימושית

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

נכון. עדיין בהרגשה שלי אניפרח חדש

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

לא הייתי קוראת לזה הימור שימושית

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

יתכן וזה קשור לזה שהתקן זה משהו שאי אפשרפרח חדש

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

בהחלט גם קשור לזהשימושית

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

גם את זה בדקתי, אני רוצה משהו בלי התעסקות בכללקנקן שבור

תודה!

אם ההתקן לא עושה לך בעיות אז בטח שזה עדיףפרח חדש

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

מסכימה עם כל מילה, ב"ה שאצלי טפט טפוקנקן שבור

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

אצלי לצערי לא היה הבדלפרח חדש

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

את רגישה לעגילים שלא מזהב?שימושית

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

האמת שלא יודעת. אני הולכת רק עםפרח חדש

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

מעניין, אני ממש רגישה אם הולכת לא עם זהבקנקן שבור

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

מבאס מאודפרח חדש

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

וואי אני אלרגית למתכות וגם ליהמקורית

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

או מזהבשלומית.

😅

אני היחתי מנסה התקן הורמונלימקרמה

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

מצטרפת לזה מאודטארקו

אולי שווה לנסות לא הורמונלי מסוג אחר?שלומית.

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

תודה רבה לכולן, קוראת ומחכימהאנונימית בהו"ל

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

אני לא מספיק מכירהשלומית.

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

הגודל לדעתיאחת כמוני

יש כמה הבדלים עיקריים-שימושית
  1. צורה- נובה טי/פלקס טי הם בצורת עוגן חלק מהפלקס-טי מצופים חומר פלסטיקי שהגוף מגיב לזה אחרת, בלרינה- כדורי נחושת שמסודרים בצורת כדור וזה לא פוצע את הרחם, ג'ניפיקס צורה קצת שונה יותר דומה לשרשרת וזה ממוקם אאל"ט בדופן הרחם

  2. גודל- כל התקן הוא בגודל שונה, יש סוגים שיש להם כמה דגמים

  3. רמת גמישות שונה לכל דגם וממילא הגוף מתייחס לזה אחרת.

התקן לא הורמונלי ג'נפיקסאחת כמוני

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

טוב מעדכנת שהייתי אצלהאנונימית בהו"ל

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

אוי איזה באסהקנקן שבור

קחי בחשבון שזה יכול לגרום לך לדימום שוב

ואז עוד פעם לעשות הפסק ולטבול וכו

מה יכול לגרום לדימום?אנונימית בהו"ל

הנובהרינג או הבדיקה?

מאתמול בלילה יש לי דימום, חשבתי שזה מחזור אבל היום באולטרסאונד לא היו בטוחים אם זה ווסת או שהרחם מנסה להתנקות מ(אולי) שארית שיליה

האמת ששבועיים עכשיו לא היה לי כלום והספקתי כבר לטבול, ואני זוכרת מלידות קודמות שאני קבוע מקבלת מחזור בזמן הזה אז לדעתי זה כן מחזור

אם את לא מניקה סיכוי גבוה שזה מחזורפרח חדש

לא מניקה, גם חושבת ככהאנונימית בהו"ל

אם זה מחזור, תקווי שהשאריות יצאו בוקנקן שבוראחרונה

ולא תצטרכי פרוצדורה אח"כ להוציא אותם

בע"ה שילך חלק

השאריות שיליהקנקן שבור

שומרת הערים האבודותחזקה בעורף

יותר מתאים לפורום אמהות השלב הבא, אבל פה יותר פעיל🤪🫣

מישהי במקרה מכירה לעומק? קראה את הסדרה?

הבת שלי התחילה והיא ממש על זה. שמעתי ממישהי שהיא מרשה לבת שלה עד ספר 3 כי בהמשך הסדרה מוזכרות גם מערכות יחסים חד-מיניות, אבל זוכרת ממי שמעתי.

אשמח אם יש מישהי שיכולה להפריך או לאמת לי את המידע הזה😳

קראתידרקונית ירוקה

הספרים הראשונים קלילים ובסדר, בהמשך הסדרה הופכת לטיפשית ונכתבה בבירור ע"י AI (לא ממקור רשמי, רק לפי ההרגשה). לא זכור לי יחסים חד - מיניים, אבל יכול להיות שיש וזה לא מרכזי. בת כמה הבת שלך? יש שם הרבה עיסוק במי יהיה החבר של הגיבורה, אבל בצורה נקייה יחסית

תודה על המענה!חזקה בעורף

היא בכיתה ז'.

עד איזה ספר הוא קליל ובסדר?

הוא קליל לאורך כל הסדרהדרקונית ירוקה

מהספר הרביעי בערך זה מאוד מורגש שהוא נופח ע"י AI. הפסקתי לקרוא בספר השביעי, כי נמאס לי

דווקא יש לי רגישות גדולה לדברים שכתובים בAIאמהלה

ובסדרה הזו לא הרגשתי בכלל

מה גם שכשספר 7 יצא הAI עוד היה בחיתוליו... או שבקושי נולד

כי ספר 7 יצא באנגלית ב2018.

אני מאד מאד אהבתי את הסדרה מלבד הספר 8.5 שהיה מיותר

9.5 גם יכלו לוותר עליו, אבל היה יותר טוב

קראתי, זה סדרה די ממכרת, דווקא לא זכור לי סצנותאמהלה

כאלו מן הספר.

אני אהבתי את הסדרה, אבל לבת שלי לא נתתי לקרוא.

חשבתי לתת לה השנה, אבל החלטתי לחכות עוד קצת.

אבל היא עד עכשיו קראה רק ספרות חרדית, אז אני כנראה לא פונקציה....

תודה על המענה!חזקה בעורף

קראת את כל הסדרה?

מסכימה לשתף למה לא נתת לה לקרוא? בת כמה היא?

קראתי הכל... לצערי התמכרתי ומחכה להמשךאמהלה

היא גדולה.. מאד, 17+

תולעת ספרים שלא נראתה כמוה בעולם, אבל היא אף פעם לא קראה ספרות לא חרדית

בעקרון אני חושבת שזו סדרה מצוינת, ממש נקייה

בגלל שכן יש טיפה ענייני זוגיות חשבתי לתת לה רק בשנה הקרובה.

רגע,מה? זה מעניין גם למבוגרים? חשבתי זה לנוער צעירמרגול

אני צעירה..... וכן, אני אהבתי מאדאמהלהאחרונה

ממש קשה ליאובדת חצות

הילדים עלו לכיתה א וזה משמח ומרגש ב"ה

אבל מרגיש לי כבד כל הסיטואציה

השבוע הזה הרגיש כמו נצח

ועוד לא התחלתי שיעורים פרטניים ואת כל המערכת האמיתית שלי בעבודה

לארגן תיקים, לשדל אותם לעשות את זה איתנו, להכין אוכל, להשתגע כי הם בררניים ואחרי שטרחת לתאם עם כל אחד מה הוא אוהב לראות שלא אכלו כמעט כלום,

פתאום זה לוקח מלא זמן

פתאום זה פחות קליל מהגן ויותר דורש ומחייב

זה מתערבב לי ונוגס לי בזמן שגם ככה לא היה לי עם מטלות הבית והעבודה שלי

שולחים שיעורי בית פתאום בשעה שש בערב אחרי שחשבתי שאין כלום וזה מפתיע

ועוד צריך לעקוב אחריהם באפליקציה אחרי החגים

וואיייי זה ממש מלחיץ וקשה

גם ככה היה לנו לא פשוט עם התנהלות והתארגנות

פתאום במקום להנות איתם אני רוצה כבר לסיים את המטלות וזה מרגיש גם להם כבד ורציני ומחייב

במקום פשוט ללכת לגינה ולהנות כמו פעם

איך הופכים את ההתנהלות לזורמת ופחות מלחיצה לי ולהם? מי יכול לתת לי לו"ז לכיתה א אחר הצהריים?

היום חזרתי מפורקת מיום עמוס בביצפר

שמתי להם טלויזיה והלכתי לנוח

אח"כ כשקמתי שניהם בכו וצרחו (לא מווסתים)

אחד רצה להזמין חבר מהגן וכשהוא לא יכל הוא ממש בכה וצרח והשני בכה וצרח שהוא רוצה גינה

ואני פשוט רציתי להתחרפן

כואב לי הראש

ועוד לא הכנו מערכת

והבית עם כביסות וכלים

ועוד לא הכנתי שיעורים לעצמי למחר מה הולכת ללמד

אתמול ישבתי עד 12.30 בלילה להכין כי אחד הילדים בכה שכואבת לו הרגל והייתי צריכה להרגיע אותו

אני חייבת לו"ז ערב

מרגיש שהכל נהיה יותר מורכב ומסובך בהרבה ואני צריכה שוב להוריד משעות העבודה כדי לצלוח את כיתה א עם שניים

אני פשוט לא יודעת איך להתנהל נכון ולסנכרן אותם ואותי במתכונת החדשה

עוד לא דברתי על חוגים והסעותאובדת חצות

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

מציעה לך לחשוב על שעה שבה מבחינתכם הם צריכיםשמשית123

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

כשהילדים רוצים להזמין חבראובדת חצות

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

לפי מה שמתאים ליהמקורית

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

איזו שעה זו היתה?שמשית123

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

גם אצלי התחיל כיתה אילד בכור

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

רק לגבי המערכת- בגיל הזה (וגם אחרי) אני מכינה להםיעל מהדרום

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

הלוז שלי לכיתה אהמקורית

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להכין מערכת בא'?חילזון 123

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

אצלינו יש גם מדעים/ הלכה/ משנה ועוד....יעל מהדרום

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

בחודשים הראשונים בכיתה א?חילזון 123

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

כן. בחודשים הראשוניםיעל מהדרום

לק"י

אצליכם לומדים רק קריאה וחשבון?

לא נראה לי שהם משאירים הכל בכיתה.

ואם לוקחים הכל כל יום- זה יכול להיות עוד 3-4 חוברות+ מחברות. וזה מכביד...

אולי לא רקחילזון 123

אבל שאר הדברים אין מה לקחת הביתה משאירים הכל בתא.

לא זכור לי שהיה ש''ב בא' חוץ מבחשבון וקריאה

אם יש אפשרות להשאיר בכיתה זה ממש מקליעל מהדרום

וואי, כמה נלחמתי אצלינו שייתנו מערכתשימושית

לא היה הבנה לזה שהילקוט ממש ממש כבד אם לוקחים כל יום ה-כ-ל

בסוף הצלחתי להגיע לפשרה שחלק מהספרים משאירים בכיתה, לא היה מושלם אבל לפחות היה פחות כבד.

גם אצלנו יש עוד מקצועות אבל הכלל בכיתהילד בכור

רק מה שיש שיעורי בית מחזירים הביתה. וזה משהו אחד כל יום

זה מוריד הרבה.. לעשות מערכת בגיל כזה נראלי קשוח

ההתחלות קשות 🤍כתבתנו

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

אצלינושיפור

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

דבר ראשוןהשם שלי

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

חיבוקאפונה

ממש שומעים את העומס הטכני והרגשי ממה שכתבת.

כל שינוי דורש הסתגלות.

המח שלנו פועל על אוטומטים כדי לחסוך באנרגיה, וכל שינוי בשגרה דורש ממנו חיווטים חדשים ולכן ההתחלה תמיד דורשת יותר אנרגיה - גם אם זה שינוי משמח. תחשבי - מעבר דירה, חתונה, עבודה חדשה. בהתחלה כל דבר לוקח המון זמן ואנרגיות ונגמרים מוקדם בערב, או כבר בצהריים... ועם הזמן הרבה מרכיבי שגרה הופכים לאוטומטיים ואנחנו יכולים להמשיך בשגרה תוך כדי שמתפנה לנו אנרגיה להשקיע בדברים אחרים.

אז דבר ראשון להבין שבשבועות האלה את מסתגלת לשנה חדשה בעבודה יחד עם ילדים בבית ספר, את מושקעת בזה ולכן חייבת להניח בצד כל מה שלא דחוף - להוריד סטנדרטים בבית, לקחת עזרה, כל מה שיכול לעזור. לאפשר לעצמך מנוחה במשך היום וממש ממליצה להכניס ללו"ז פעילויות משחררות - יציאה לטבע, ריקוד, אומנות, בלי הילדים או איתם מה שיותר נגיש העיקר שתיהני. ולהחזיק בראש שעם הזמן יהיה קל יותר.

עם שאת, אם שגרת העבודה שלך דורשת יותר מידי אנרגיות - צריך לעשות שם שינוי: הקטנת היקף משרה, אימון מקצועי שיעזור לך להיות יותר יעילה או אפילו הסבה מקצועית.

דבר שני לגבי הילדים.

גם הם מסתגלים כמובן... גם להם יש עומס גדול של צוות חדש, חברים חדשים, הסעות... הרבה דרישות חלקן מתסכלות, לפעמים יש בכיתה מורים קשוחים או מריבות אלימות שאלה דברים שגורמים לילדים הרבה מתח גם אם הם רק צופים מהצד.

אז את כל החוויות האלה הם צוברים וצוברים, כי בית הספר דורש תפקוד והתנהגות נאותה, ולכן עולה מגננה שגורמת להרגיש פחות. וכשמגיעים הביתה זה צריך לעבור עיבוד ולהתפרק מהגוף, ולכן חייבים לוודא שאחר הצהריים מותאם לעיבוד ופריקה רגשית.

טלוויזיה זה עוד קלט, היא רק דוחה עוד את הפריקה.

חוגים זה עוד מטלה (בדרך כלל), ועוד זמן שילד מחזיק את עצמו ועושה מה שצריך, ועוד לחץ ועומס על ההורה. אפשר אבל לשקול טוב אם זה שווה את זה, ולא להעמיס. במיוחד לילדים שנמצאים בצהרון.

מה כדאי לעשות אחר הצהריים:

  1. הכי חשוב - מרחב של זמן. לא להפוך את אחר הצהריים לשורת משימות שצריך להספיק. במרחב הזה המח של הילד יוכל להוביל אותו לעבד מה שצריך ואיך שהוא צריך.

  2. משחקים פיזיים - טרמפולינה, כדור, יציאה החוצה, משחקי תנועה (המלך אמר, ים יבשה וכו'). אם את מזהה תסכול ואגרסיביות אז משחקים יותר אגרסיביים - מלחמת כריות/נודלים (האלה של הבריכה), היאבקות וכו'. להכניס צחוק למשחק, כמה שיותר זה מאד משחרר.

  3. משחקי דמיון - פליימוביל, תחפושות, יצירה חופשית, הצגות, אחד ממציא התחלה של סיפור השני ממשיך וכו'.

  4. אחרון והכי חשוב - בכי. בכי הוא הפורקן האולטימטיבי של עומס רגשי. הוא מאפשר ריפוי עמוק של תסכול ומקדם הסתגלות. אני מזמינה אותך להתיידד עם הבכי, לצפות שהוא יגיע בתקופה הזאת יום יום ואפילו להזמין אותו - כמו שעשית בלי כוונה כשאמרת "היום אין חבר". עשרת לילד להרגיש את התסכול ובעקבותיו באו הדמעות שלא היה אפשר לשחרר בבית הספר. אלה דמעות מבורכות, תשמחי בהן! תשמחי בשביל הילדים שלך שיש להם בית שאפשר להרפות בו.. זה כל כך משמעותי.

את כל הדרישות והמטלות של השגרה - שיעורי בית, התארגנות וכו' - להנמיך ציפיות, למנן, הכל בסדר. ילדים משוחררים ורגועים לומדים בקלות.

תודה!! לקחתי לי כמה רעיונות טובים!!!שיפור

ממש שמחה לשמוע!אפונה

שמחה שעזר

ושמחה שכתבת לי

וואהו! מי את? כתבת מדהים !אובדת חצות

איזו הכלה !

לגבי הבכי של הילד אני חושבת שלא הייתי ברורה הוא הבין ממני שאולי הם יוזמנו אחרי המסך ואז הוא התנהג יפה לכאורה נתן לאמא לנוח וראה מסך וכשאני קמתי עייפה ומבולבלת ציפה שאזמין וכשאמרתי שלא- הוא התאכזב אותי גם ממני כי לא שללתי ולא אישרתי ולא קיימתי מבחינתו את החוזה.

עוד דבר בגלל שאחה"צ הפך לעומס טכני לי שידרתי פתאום כבדות וחרדה, איפה התיק? מה השיעורים? בואו נארגן אותו למחר ופתאום שמחת החיים נעלמה ממני ובהתאמה גם להם ולמה??? הם רק לפני שניה היו ילדים שיורדים לגינה. עצוב שפתאום המחויבות הזו מתווספת לי ולהם.

כן כן זה היה מובןאפונהאחרונה

אם היית מסרבת מוקדם יותר, היית מקבלת כנראה את אותו בכי בדיוק - פחות המצפון שלך שאולי זה בגלל שגרמת לו לצפות ולהתאכזב.

והחלק השני זה החלק החשוב יותר

אחר הצהריים צריך להיות זמן כיף, רגוע ומשוחרר, זה מה שמאפשר את ההחזקה של הבוקר בלימודים ובעבודה. והתשומת לב שלך לתחושות שעוברות בך נותנת לך מצפן לבחון את זה.

בכי רב בבוקר - גן חדש תקין?shiran30005

בן 3 וחצי התחיל גן שפתי/התפתחותי (הגיע ממעון) ועדיין יש בכי רב שהוא לא רוצה ללכת, לא כיף לו שם, זה מתחיל מרגע שהוא פוקח עיניים בבוקר שלא רוצה לקום מהמיטה, שואל קודם "יש גן"? ואז מתחיל בכי, לא מוכן להכנס לכן הכל סביב בכי. כל הילדים האחרים רגןעים ורק הוא בוכה

הגיוני? הוט הגיע ממסגרת של מעון, זה גן קטן, הצוות נראה בסדר והוא עדיין ככה כל בוקר

אני קיבלתי ים המלצות על הגן הזה ומשמיים בעירייה הןא שובץ לשם, אבל הרגשה שלי שהצוות קר כזה, לא מכניסים הורים לגן -מוציאים ומכניסים את הילדים מהדלת, אין ווטצאפ שמעבירים תמונות, כי כך בעצם אנחנו יןדעים שהילד בסדר,לא יןדעת גם לי מרגיש לא משהו. כמובן שאני לא משדרת לילד כלום כלום.

לעבור גן? נראלי לא יתנו לי כי שוב זה גנים שפתיים וזה לא לפי בקשת ההורה, מצד שני גם הילד לא משהו

בבית הוא פשוט גמור, או שהוא עייף או שבאמת קשה לו רגשית והוא ככה, רגילה לילד שמח אנרגטי

מה הייתן עושות? דיברתי עם הגננת אמרה שיש לו קושי ממש סביב ארוחת בוקר ובקושי אוכל אבל חוץ מזה הוא בסדר

איך הוא היה בתחילת שנה בשנים הקודמות?שימושית

היה אחרת לגמרי לכןshiran30005

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

הצוות נשאר אותו צוות מאז שהמליצו על הגן?שיפור

הבן שלי גם עדיין לא הסתגל לגן (בן 3)שימושית

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

אוי😥 קשוח... וממש מבאס שאי אפשר להיכנסשיפור

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

אני אחכה עוד קצת כמובןshiran30005

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

גם הבן שלי בתחילת כל שנה אומר שלא כיף לושיפור

אולי גם שווה לנסות לדבר עם הגננתשיפור
עבר עריכה על ידי שיפור בתאריך כ"ו באלול תשפ"ו 12:58

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

מקליט כמובן- גם כשהכל בסדר ובטח אם יש חששטרכיאדה

ולגבי תמונותשיפור

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

יש לגננת טלפון כשרshiran30005

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

זה נורמות אחרותהשם שלי

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

כנראה שלא רגילים לצלם... מבאס...😒שיפור

תראי איך הוא בחגיםממתקית

הוא נוסע בהסעה לגן?

עונה כצוות פרא בגן עיכובנויה12345

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

תודה, מרגיש לי שהצוות קר קר ממשshiran30005

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

אין צורך ללכת רחוקאפונה

לאלימות וכו'.

גם אם הגננות מקסימות,

ברור שהילד לא מקושר אליהן

ולא מרגיש בנח בגן...

וזה לא טוב, לא טוב לילד קטן להיות כמה שעות בואקום היקשרותי -

גם אם יש גננות או הורים אחרים שחושבים שזה נורמלי.

"ימי ההסתגלות" לא מעניינים, מעניינת ההסתגלות עצמה, והילד שלך לא הסתגל ועדיין זקוק להיקשרות העיקרית שלו בתקופת המעבר הזו.

אני חושבת שאם לך יהיה ברור מה הוא צריך ולתווך את זה לגננת - יש סיכוי לרכך אותה כלפיו, וגם מבחינת הנהלים מול הצרכים שלו.

אם תרצי מוזמנת לפרטי, אשמח לעזור לך להתכונן לשיחה הזו.

אם לא קשה לך, אני גם אשמח לשמוע מה יכול לעזורשיפור

לילד שעוד לא הסתגל, עוד לא נקשר לגן ולגננות.

מממ בקצרה ממשאפונה
  1. שידוך - לדבר איתו על הגננת, מה בה מוצא חן בעינייך ואם יש משהו משותף לשניהם אז לציין אותו (יש לה עיניים ירוקות כמו לך!). לספר לגננת עליו מה החוזקות שלו, מה הוא אוהב שירגישו שהם מכירים קצת יותר.

  2. להעביר היקשרות בהדרגה ומתוך חיבור בין ההיקשרויות - כשמגיעים לגן בבוקר, לא לזרוק את הילד לזרועות המטפלת אלא לדבר איתה בעצמך קודם בחום ובלבביות. ילד לומד על מי אפשר לסמוך מתוך המעגלים החברתיים של ההורים שלו. (אם היא חברה של אמא - סימן שהיא "משלנו").

  3. לוודא שהילד "נאסף" ע"י מישהי מהצוות, ועדיף מישהי קבועה. נאסף הכוונה ליצירת קשר עין, ואיזושהי מחווה שזוכה למענה מהילד. אפילו הנהון לשאלה "מה שלומך". רק לא לשים אותו בחלל הגן וללכת, ואפילו לא על ברכי הגננת אם היא לא אוספת אותו.

  4. לגשר על הפרידה - למקד את תשומת הלב של הילד בפגישה המחודשת ולא בפרידה (בצהריים אני אבוא לגן לקחת אותך הביתה ונאכל ביחד ארוחת צהריים).

  5. לתת לו מזכרת, משהו משלך שיוכל לאחוז בו בזמן שאת לא נמצאת. עדיף משהו שמותאם לשלב ההתפתחותי - למשל חולצה שישנת איתה יהיה מעולה לתינוק בן פחות משנה. עם ילדים גדולים יותר זה יכול להיות סתם חפץ שלך (תשמרי לי על הצמיד הזה ותחזירי לי בצהריים), תמונה משותפת, ציור שציירת - הכי פשוט, פתק לילד קורא. זה יכול להיות לב קטן שציירת בבוקר על היד שלך ושלו, ללבוש משהו באותו צבע, לשים לשניכם את אותו אוכל בקופסא וכן על זו הדרך.

מוסיפהאפונה

ספר ילדים מקסים שעוסק בפרידה תוך שמירה על הקשר -

"החוט הנסתר" פטריס קארסט.

י שעוד כמה

את יכולה לבקש מהצ'ט שיתן לך רעיונות לספרים נוספים.

תודה רבה!!! פתחת לי כיווני מחשבה חדשים!שיפוראחרונה

בכי כל אחר הצהריים זה באמת חריג...מתואמת

נסי לשקף את זה לגננות, לא מתוך האשמה אלא מתוך רצון לשותפות, שהן יעזרו לך לעזור לו.

בתקווה שזה יעזור בע"ה...

וואוו ממש קשה שזאת התחושה❤️שיפור

הגיוני שהוא באמת בסדר בגן ואז משחרר את הקושי בבית.

אם הוא ככה משתף אזרק טוב!

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

הכל נשמע לי הגיוני חוץ מזהבאתי מפעם

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

בדיוק מה שעלה גם לי!מנסה לענות

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ככה זה הרבה פעמים בחינוך מיוחדDoughnut

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

סתם לתשומת הלב...ממתקית

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

נכון.מתואמת

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

זה בכל הגנים ככה לא רק שפהאפונה

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

אצלינו שולחים תמונות...מחתימים על זה בתחילת שנהיעל מהדרום

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

התכוונתיאפונה

שבכל הגנים לא שולחים תמונות לפני שכל ההורים חותמים, חנ"מ ורגיל.

לא הבנתי למה בגן של הפותחת לא מחתימים הורים ושולחים תמונות...

לגבי הסוף מסכימה איתך

הנוכחות של ההורה גם נצרכת בפרידה של הבוקר הרבה יותר מאשר בצהריים.

יכול להיות שיש הורה שלא הסכים שיצלמו...מתואמת

אין דבר כזה שאת לא משדרת לו את דעתך על הגןאמאשוני

ילדים קולטים ניואנסים, אי אפשר לזייף את זה.

נשמע שיש לך חששות שאת צריכה לברר מולך כדי להקל על הבן שלך את ההסתגלות.

אם יעזור לך מקליט, שימי מקליט.

כתבו לך לגבי תמונות וכניסה לגן. כשממילא את חוששת, כל דבר מועצם.

אני חושבת שאת צריכה להתמקד בלהיות משוחררת יותר מאשר בלנסות להעביר אותו גן.

לחשוש זה לגיטימי, אבל נשמע שהחשש הזה מנהל אתכם ולא מאפשר הסתגלות אמיתית.

לגבי פרידה הדרגתית אפשר אולי לשהות איתו בחצר/ מבואה של הגן?

אולי אפילו יסכימו להוציא משחקים מהגן למבואה. אצלנוניש משחקים כאלה על הקיר כמו שיש במרפאות, ואנחנו עוברים את ה"מסלול" ביחד לפני הכניסה לגן.

לא קראתי תגובות קודמותצלולה

רק לגבי הכניסה לגן- בחנ''מ יש גם בעייתיות להכניס הורים בגלל סודיות רפואית של הילדים האחרים. פחות מתאים שאמא תראה קושי מסוים של ילד אחר, או דרך התנהלות שנבחרה מול ילד. אני יודעת שיש מקומות שיותר מקפידים על זה ומקומות שפחות.

ובכללי, אולי כדאי לקבוע שיחה עם הגננת. מהחוויה האישית שלי, הצוות (במיוחד בחנ''מ) הרבה פעמים מאוד מגויס ורוצה לחשוב יחד עם ההורים על איך אפשר להקל ולשפר. אולי כדאי לקבוע איתה שיחה מסודרת (טלפונית או פנים אל פנים), שתוכלי להעלות את כל החששות שלך ולחשוב איתה על פתרונות, בלי לחץ של זמן.

חיבוק, לא פשוט בכלל❤️

המלצה לצימרבת.

חיכיתי שיגמר החופש וכעת מבקשת המלצה מכל הנופשות

מחפשת המלצה לצימר באיזור ירושלים או בית שמש כדי לחגוג אירוע משפחתי..

מה צריך להיות שם?

סלון גדול ופינת אוכל גדולה, מדובר בכ20 אנשים.

בריכה

מקום מפנק.

כמה שיותר זול,

חדרים לא משנים לי כי אנחנו רוצים לשכור ליום שלם בלי לינה.

למישהי יש רעיון בשבילי?

אם חשוב לכם פנים גדול ומרווח אז אתם צריכים ווילהקנקן שבור

לא צימר

בד"כ הצימרים הפנים לא כזה מרווח בטח לא הסלון

יותר שמים דגש על מרחב חוץ

ווילה יש בה בד"כ גם שטח פנים מרווח, פינת אוכל גדולה וכו

צימרים יש המון ביישובים סביב בית שמש, היינו בכמה אבל כולם לא עם סלון גדול בכלל

כן , התכוונתי וילהבת.

לא יודעת למה יצא לי צימר

אז סליחה, על וילה אין לי המלצה מניסיון, בהצלחה!קנקן שבוראחרונה

נשמע יותר שאתם צריכים לשכור מתחם של בריכה פרטיתמתואמת

ולא צימר. מתחם שיש בו גם מקום לערוך שולחן.

אין לי מושג אם ואיפה יש דבר כזה... אבל אולי המיקוד יעזור לך בחיפוש.

בהצלחה!

הרגע גיליתי שאין לי מספיק ימי חופש ואני צריכהחמדמדה

לעבןד בחול המועד

😭😭😭😭

😩😩😩😩😩😩

🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯

אני גוססת

אני בוכה

לא רוצה

אין לי תקווה

אני לא ריצה

די

תצילו אותי

לא מספיק מבינה בזה, אבל אולי תיקחי ימי חופשאמא טובה---דיה!

על חשבונך?

אי אפשר לצעריחמדמדה

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

אחותך לצרה. גם לי אין ימי חופש והאמת הייתיהמקורית

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

כל חול המועד או חלק?שלומית.

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

כל הימים…חמדמדה

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

אולי תבקשי לעבוד חצי יום?פרח חדש

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

אוויי מבאס ממש😥😒😔שיפור

אמממ..כבת שבעים

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣

אי אפשר להכנס למינוס?רינת 24

ממש ממש מבעס😐יעל מהדרוםאחרונה

אולי יעניין אותך