עזרהאנונימי (פותח)
אשמח לעזרה מנשים שעברו או מבינות !!
הנושא הוא שלום בית. בעלי אדם רגזן ורתחן מטבעו.
נשואים כמה שנים,והשנה הזאת הייתה השנה הכי קשה בזוגיות כמובן עם תקופות טובות אך עם התפרצויות זעם שלו והתקפים שלא תמיד באו לידי ביטוי אלא "רק" בהאשמות כלפיי.
אציין שאני משתדלת למלא את רצונו בדיוק כפי שאוהב ובכל זאת יש דברים שהוא ממש מזלזל ברצונותיי ובצרכיי.
לדוגמה השבת ישב עם חלונות פתוחים וכשביקשתי לסגור כי היה לי קר כעס עליי ואמר שאתלבש במעיל אף שהיה יכול להוריד מעט שכבות. כשסגרתי מעט הוא מאוד התעצבן עליי ואמר לי משפטים בסגנון שאינו רוצה שאשב לידו בשולחן ואינו רוצה ליסוע איתי לצימר (דבר שדיברנו עליו לפני) .
הדבר שבעצם חזר על עצמו שוב ושוב בווריאציות שונות גורם לי להרגיש שהוא מזלזל בי ואינו מכבד אותי ואף פוגע בי ומאשים שאני היא זו שפגעה בו.

נהיה לי פשוט רתיעה מהאיש הזה ורצון עז ללכת לרבנות ולסיים את הסיפור אך אני מפחדת. מפחדת להיות בודדה.

האם יש פה באמת נשים שעוברות אושר אמיתי עם הבעל שלהן? אני שואלת על משהו נצחי לא אושר רגעי כי כזה אני חווה די הרבה.
רק שלצערי התחושה הזו של הפגיעה הולכת ונצרבת בתודעתי ומכלה כל חלקה טובה.

כרגע איני יכולה לפרט עוד. אם יתאפשר לי אוסיף פרטים
השאלה בסוף לא קשורה למה שהעליתמעין אהבה
בוודאי שיש נשים שמאושרות עם הבעל.
זה מה שאמור להיות.

אבל אם זה לא קורה ויש התמודדות כואבת כמו שתיארת.שנשמעת ממש לא קלה...
אז השאלה היא- איך את עוזרת לחיים שלכם להיות אחרת?
לא אם יש נשים שחוות אושר...זה סתם לזרות מלח על הפצעים.

לכו לטיפול זוגי. שינסו לעזור לבעלך להבין מה הרקע לכעס מה המנגנון הפנימי שמפעיל אותו ויעזרו לו לבנות כלים להתמודדות עם הכעס..
אפילו אם בהתחלה תלכי לבד זה גם טוב.כדי שתקבלי תמיכה וייעוץ.

בהצלחה.ממש לא קל.
תודה מעין אהבהאנונימי (פותח)
עוד שאלה שרציתי לשאול

המלצה על מטפלים או מטפלות זוגיות שמתמחים במקרים כאלה שהצד הפוגע והאלים מילולית רגשית הוא הבעל.

ותודה על ההבנה. מדברייך אני מבינה שיש לי אכן סיבה לבכות לכן בבקשה בנות אל תגיבו על השאלה האחרונה
דווקא אני חושבת שזה שאלה טובהאנונימי (3)

אם כולם מתמודדות ככה ולא חוות אושר אמיתי אז זה החיים ודי

אם לא אז יש כאן בעיה מעבר לנורמה..

וזה אחד הדברים שאוכלים אותיאנונימי (פותח)
שאני מבזבזת את מיטב שנותיי עם אדם שבזמנים מסויימים מתייחס אליי יפה ובזמנים אחרים פוגע.
כמובן שאינו שש ללכת לטיפול אך כבר הבהרתי לו שזה או ישר לרבנות או שמנסים טיפול.
נראה מה יחליט אני כבר מרגישה גמורה וחסרת כוחות.
נדמה לי שגם ברבנותאמא ל6 מקסימים
דבר ראשון יפנו אותכם לטיפול, או שלפחות יציעו.
ככה שמעתי פעם
נשמע שיש כאן הרבה על מה לעבוד..רק אמונה


בעיקרון כולם יכחישו אבל מציאות זה מציאות והחיים לא דבשיראת שמים

כולן עוברות משברים לכל בעל יש את החסרונות שלו ואף זוג לא באמת כמו שהוא ניראה בבית הכל שונה השאלה אם יש לך ילדים ואם זה יחמיר מצידו וכמה את מסוגלת להכיל אני עברתי שנים קשות מאוד שפגעו בי נפשית תישמרי על עצמך

זה שיש משברים זה לא אומר שלא חיים באושרמטילדה
וודאי שישנה מציאות שבעל ואשה חיים באושר אמיתי וטוב.
אני ובעלי למשל
אנחנו אומנם נשןאים רק שמונה חודשים אבל זה לא נראה לי קשור.
אנחנו עובדים על הזוגיות שלנו מהרגע הראשון. וכן, אנחנו מאושרים!
לפעמים אנחנו גם פוגעים אחד בשני אבל יש לנו תקשורת טובה ברוך ה'.ואנחנו תמיד מדברים על זה.
לפותחת- לא יודעת איך לעזור לך אבל שולחת חיבוק גדול ומתפללת שבסופו של דבר תהיה מאושרת.
בקשר לכמה זמן שנשואים-אנונימי (3)

זה נראה לי מאוד קשור לכמה זמן נשואים

 כי אח"כ זה יותר קשה לשמור על התקשורת...

יש ילדים וההתלהבות הראשונית יורדת.

 

וכל הכבוד לכם על המאמצים והתקשורת

אכן התחלתם ברגל ימין!

 

וההמשך חשוב עוד יותר.כל הזמן לעבוד!

 

אנחנו נשואים 8 שנים ומאושרים עד העננים!אנונימי (5)

וזה דורש עבודה והשקעה,

אבל זה משמח, משמח להשקיע במישהו שאתה אוהב ועושה לך טוב!

 

הפותחת- משמח לשמוע!אנונימי (פותח)
ומעורר מחשבה.
גם לנו יש זמנים טובים אבל ההתפרצויות שיכולות להיות פעם ב- ממש שוברות אצלי את ההערכה כלפיו.
כמו ששכתבתי זה היה בעיקר השנה.

השרשור הזה עושה לי המון. אמנם לא התכוונתי להשוות ואני גם לא עושה זאת רק רציתי לבדוק עד כמה נורמלי המצב שלנו וכעת מתחוור לי שהוא לא רגיל.
אני מרגישה שניתנו לי הכוחות והסייעתא דשמייא לעבור את זה ,רק שבינתיים אין לי אומץ לטלפן לעזרה.
טוב שהתחלתי כאן. פה אני מרגישה בנוח.
תודה בנות ! אשמח לעידודים ועצות אם בא לכן זה ממש משרה בי כח ומחשבה חיובית..
ו..אני לא רוצה לוותר עליו בקלות. נשואים יותר מחמש שנים ומרגישה שזה ממש יהיה שבר לפרק. רוצה לבנות איתו רק יודעת שצריך הרבה תבונה כדי לשכנעו לטפל וגם רוצה למצוא את הטיפול הנכון עבורו מלכתחילה.
לייעוץ זוגי הוא מוכן ללכת (כדי שאשתנה ..מבחינתי סבבה להשתנות רק שאני מקווה שהוא גם בראש..)
אולי תגיע לי מפה איזו פנינה ותבונה, חכמת נשים..
אנחנו נשואים עשור ועברנו דברים דומים ואפילו קשים מכךאנונימי (9)
העניין הוא שבעלי אוהב אותי מאוד והיה מוכן לבוא איתי לכל טיפול שביקשתי ועשה שינויים רבים בעצמו, כולל סדנאות לשליטה בכעסים שמאוד הועילו.
אז יש סיכוי.
עברתי שנה שכולה היתה גיהינום ומאז רק משתפר.
ואף אחד ממכרינו לא היה מדמיין.
אז תדעי שעוד יכול להיות טוב ותשקיעי ככל יכולתך, יכולתכם...
ולקוות.
לקוות ולהרים עיניים ולדעת שיום אחד אחרי כל ההשקעה יהיה טוב
מנחםאנונימי (פותח)
העניין שהוא מוכן שניפרד ובלבד שלא ילך לטיפול. ייעוץ זוגי הוא מוכן. אני כבר מבולבלת. לא יודעת אם ייעוץ זוגי מספיק מתאים בשביל המקרה שלנו.
מטילדה לא כתבתי על שמונה חודשים ובכלל את אומרתיראת שמים

שאתם פוגעים אחד בשניה זה מראה על משהו . אין מה לעשות המציאות היא שרוב בזוגות נילקח ים על הנישואים למרות כל הבעיות והוויכוחים וכשיש ילדים הלחץ אדיר עם הפרנסה והחינוך וזה לא מה שדימיינת כשחיפשת חתן החיים לא דבש ויש הרבה מצבים של לחץ וצריך להתמודד האהבה לא כמו בהתחלה הכל הופך לתלות ולדאגה אחד לשני יש אהבה אבל היא שונה היא לא עצומה כמו בהתחלה זה הופך לשיתוף 

נכון מאוד.אנונימי (3)


לענ"ד יש הבדל בין משברים לבין אלימותחןחן
בוודאי שכל זוג חווה משברים כאלו ואחרים וכמובן שיוצא שפוגעים זה בזה, אבל יש קוים אדומים וכשזה מגיע לאלימות (גם נפשית ורגשית) צריך לעצור ולעשות חושבים... לפותחת- נראה שזה בדיוק מה שאת עושה ישר כח! תנסו טיפול זוגי והלוואי שיעזור!
תודהאנונימי (פותח)
הבנת נכון..

מחפשת שוב המלצות למטפלים /מטפלות שמתמחים בנושא הזה .

תודה !
אולי שווה לברר דרך ינרחןחן
איגוד המטפלים המשפחתיים והזוגיים
ממליצה על זה גם..אנונימי (3)


תודה! אם למישהי יש נסיון או המלצה נוספתאנונימי (פותח)
על מטפל/ת בעל נסיון בתחום יעזור מאוד.

תבורכו.

אגב מטילדה גם אנחנו היינו בהתחלה באורות לבבות והכל.
עדיין יש לנו זמנים טובים רק שהפגיעות האלה מכבות את האהבה מה לעשות.
זה נשמע כמו אלימותאנונימי (4)
ובאלימות צריך לטפל.
מצליצה לך להיות בקשר עם מרכז מקצועי לטיפול ומניעת אלימות במשפחה.
הם יוכלו לכוון אותך הכי נכון מה נכון לעשות במצבך.
את יכולה למצוא מספרים בגוגל לפי אזור מגורייך.
כל הכבוד על המודעות והרצון לשינוי!! בהצלחה רבה!!
חשבתי על כך.אנונימי (פותח)
תודה על הכיוון.
הוא מודע לבעייתיות שבהתנהגות הזו זה כנראה דפוס מחשבתי מעוות בפירוש המציאות.

נראה לי שאעזר בהם כי זה קשה להתמודד לבד.
הבעייה שאנשים כאלה כמעט ולא מסכימים ללכת לטפל בבעיה כך שצריך להיות חכמים ולראות מה אפשר לעשות.
( בשרשור הבאתי דוגמה עדינה )

בינתיים אני מסרבת לומר סליחה על דברים שלא עשיתי כך שאני מחזיקה מעמד אבל הפגיעות שוברות אותי. תודה על העידודים כאן ,את ההודעה הראשונה כתבתי מתוך מצוקה ולא חשבתי שזה יעודד אותי ככ.
כל הכבוד לךקייט מידלטון

(שאת מסרבת לומר סליחה על מה שלא עשית)

והכי הגיוני בעולם שאת נשברת , אין קשה מזה. את לא תוכלי לעולם להשאר ככה חזקה מול מציאות כזו לבד.

 

בעלך נשמע עם הפרעת אישיות , שזה דבר שלא מתבטא בחוץ הרבה פעמים, אבל בבית -בדיוק כמו שכתבת,

פירוש מעוות של המציאות.

 

מסיפורים שאני מכירה יש תקווה, ונכון שהם לא מסכימים ללכת לבעיה, עד לרגע שבו יש להם מה להפסיד,

ולוחצים אותם לקיר, ואת צריכה הרבה הכוונה וכוחות בשביל זה.

תהיי חזקה ותפני לקבל עזרה. זה החוזק שלך כרגע.

המון כוחות, וכל הכבוד לך על האומץ , תחזקי אותו , כי מגיע לך יחס נכון, וכבוד, והערכה.

תעשי בשביל זה משהו.

אני פניתי לרב שלו וסיפרתי הכל ובשיעורים שהוא מעביר הואיראת שמים

דבר על זוגיות ואיך להתנהג לאשה וכמה היא חשובה

כמובן בלי ידיעתויראת שמים


לו היה לו רב חח שיעורים הוא שומע מהאינטרנטאנונימי (פותח)
פניתי בעבר לחבר שלו. שוקלת אם לפנות לעוד חבר.
וזה עזר שפנית לחבר?אנונימי (6)


לא ממש חוץ מזה שכבר לא הייתי לבדאנונימי (פותח)
וגם הוא קצת התפדח שהתגלה סודו ומצד שני הרגיש טוב לפרוק ולדבר איתו.
בפועל לא יצא מזה משהו ממשי חוץ מזה שהוא שכנע אותו שנלך לייעוץ. דבר שאמנם לא התרחש עדיין אך לפחות אין לו אנטי כלפי זה כמו בעבר.
סהכ אני שמחה ששיתפתי. החבר היה בשוק ואני בטוחה שהתפלל עלינו המון כי המצב מאז נהיה הרבה יותר טוב.(אם לפני היה ממש בלתי נסבל אז נהפך לטוב. לא גן עדן אבל טוב)
לפעמים טוב לספרקייט מידלטון

רק בשביל שלא תהיו שניכם לבד, עם הידיעה.

ויתכן שזה גם גרם לבעלך להשתפר.

ודמות אחרת שהוא מתייעץ איתה ושומע לה- אין?מנסה לעזוראחרונה

או רב או חבר טוב או אח גדול/ הורה וכד'?

 

לפעמים זה יכול לעזור בהחלט כשזה עובר דרך צד שלישי שמשפיע עליו!

פונה לכולן ולפותחת- אל תמהרו להציג א הבעל באור שליליציירת עננים

לומר דברים נחרצים- יש לו הפרעה כזו או אחרת... הוא אלים...

הפותחת בעצמך- כתבת שאת רוצה בזוגיות איתו (קראתי נכון?) ושזה קורה לעיתים רחוקות. מן הסתם יש סיבות לאהבה אותו 

השאלה היא מה גובר:

האם הזלזול וחוסר הכבוד הם מתמשכים ומושרשים, או רגעיים?

האם הוא אוהב אותך מכבד אותך בשורה תחתונה, וכל הרתיחות והכעס זה מחוסר הבנה אותך וחוסר תשומת לב?

האם הוא מודע לפגיעות בך? האם הוא מתחרט? רוצה תקן?

ידוע לכולם שזוגיות תלויה בעבודה על המידות, בהליכה לקראת- ובפשרות, וכמובן בנכונות להשתנות.

 

כתבתי את כל זה משום שבעלי העיד על עצמו קצת אחרי שנפגשנו שהוא כעסן מטבעו. וזה נכון. אבל-

אף אחת מחברותיי או ממשפחתי לא הייתה מעולם מנחשים את זה עליו- כי הוא עובד על עצמו קשה מאוד ביום יום כדי לא להתפרץ. בפעמים הספורות שהוא מתחרפן- למשל כשהילדים בוכים ולא נרדמים- הוא מוציא את הכעס על הקיר (דופק את היד בקיר נגיד)

אבל זה ממש ממש נדיר. ועדיין זו התמודדות בשבילו.

גם כשהוא לא מבין אותי/ כועס עליי- זה לא ייצא בצורות אלימות, אבל גם לזוגות נורמליים יכולות להיות מריבות עם עלבונות הדדיים וביטויי זלזול. השאלה היא כמה מהר משלימים, כמה מוכנים להתנצל ולהתפשר

(אנחנו לא מושלמים... רק שואפים לשלמות)

 

אני מקווה בשבילך שאת- ובעלך - תחשבו על הנקודות הללו.

אם נראה לך שהוא לא מכיר בטעויותיו ולא מבין את הצורך להשתנות- שלחי מישהו לדבר איתו, רב, יועץ, מטפל.

ותכתבי מאיזה אזור שאנשים יציעו רעיונות. 

שכחתי לכתוב- אל תכנו את הבעל בכינויים שליליים כיציירת עננים

-כמו שכתבתי בהודעה מעל, יכול להיות שהבעיה נקודתית, והקושי הוא להתנצל ולהשתנות,

אך עדיין הכותבת אוהבת אותו והוא אותה, ויש כבוד מלבד מעידות שניתן לטפל בהן,

ואילו כינויים שלילייים והאשמות יובילו לריחוק רגשי ועלולים לפגוע בתהליך ההתקרבות...

 

שוב, הכל תלוי במה באמת קורה שם...

 

תודה ציירתאנונימי (פותח)
הסתכלתי אתמול על האבחנות וזה לא נראה כך. אולי דומה לאיזו אבחנה. מצד שני יש בוודאות אלימות מילולית ורגשית שמופעלת כלפיי.

הוא אדם טוב ויש לנו רגעים טובים אחרת לא הייתי נשארת לרגע.
הוא רומם אותי והשקיע ומשקיע המון וכנראה צובר הרבה בבטן .
אני מדברת איתו לפעמים על המצב והוא מבין. באמת מבין. רק שבינתיים הוא לא הביע הסכמה לשינוי.
הבהרתי לו שאני אוהבת אותו ודואגת לו ורוצה את המשך חיי איתו אך הפגיעות לא מאפשרות לי.

אני יודעת שאם הוא יצליח להתגבר על הקושי וללכת לטיפול הסיכוי שזה יהיה כנראה רק למטפל אחד כך שאני רוצה למצוא מישהו שמתמחה ויכול באמת לעזור. הוא יעריך יותר אדם דתי וירא שמיים בסגנון חסידי.
כנראה שהסיכוי לכך יהיה דרך טיפול משותף ששנינו נלך ומשם המטפל/ת (מקווה) ישכנעו אותו שזה הפתרון.



בגלל שחשוב לי האיכות של הטיפול ומצד שני הממון לא מרובה ,המיקום פחות חשוב מהאיכות.
מקומות מתאימים זה מרכז,שומרון,ירושלים,בנימין.. גם מקומות אחרים בארץ בתוספת המלצה.

אגב כל עצה תועיל גם אם זה אפילו הומאופטיה או משהו אחר זמני עד שיסכים להגיע לטיפול אם בכלל.
אני מציעה כיוון קצת שונהאנונימי (6)

 

מהמשפטים האלה:

 

הוא רומם אותי והשקיע ומשקיע המון וכנראה צובר הרבה בבטן .
אני מדברת איתו לפעמים על המצב והוא מבין. באמת מבין. רק שבינתיים הוא לא הביע הסכמה לשינוי.

 

נשמע שיש לכם בסיס. לפי מה שאת מתארת, נכון שיש פגיעות אבל זה לא נשמע כמו אלימות. וזה הבדל גדול!

 

אני מאד בעד טיפול אישי ולא טיפול זוגי ואני אסביר לך למה -

 

 

כשאישה לומדת איך להציב גבולות בצורה נכונה, איך למצוא את האיזון בין לכבד את הבעל ובין לא לתת לו לרמוס אותה, לפגוע בה ולהשפיל אותה. אז כל הדינמיקה בבית משתנה. וזה יכול להשפיע עליו מאד לטובה. 

את גם תלמדי איך לנהל תקשורת טובה ונכונה.

 

ולדעתי את מסוגלת לזה - במיוחד בגלל שאמרת בינתיים אני מסרבת לומר סליחה על דברים שלא עשיתי כך שאני מחזיקה מעמד - יש לך כוחות, יש לך יכולות, עם כלים, הכוונה ותמיכה שתקבל בטיפול אישי תוכלי לשנות את כל המערכת הזוגית שלך לטובה.

 

יש לי המלצה על שני ספרים מאד טובים שבנויים על הגישה הזאת

(אצלי בזוגיות הם חוללו פלאות, אני נשואה מעל עשור ויש לנו זוגיות מאושרת, בונה ומלאת אהבה והערכה הדדית. כמובן שיש עליות ומורדות, יש תקופות ויש תקופות, אבל גם כשיש ירידות קטנות עדיין הגרף הכללי הוא כל הזמן בעליה, דמייני גרף עולה אבל לא בקו ישר אלא בקו שמזגזג)

 

בגלל שאמרת שהממון לא מרובה את יכולה להתחיל עם הספרים האלה ולראות איך זה מקדם אותך.

 

 

תראי,אנונימי (פותח)
יש לנו בסיס איתן בס"ד. רק שגם צלחת חרס יפהפיה בעבודת אומן יכולה להישבר אם הולמים בה בפטיש. מבינה ? הזוגיות אינה תלוייה רק בי והשאלה האם עליי להשקיע ככ הרבה כשבעצם מה שאמור לקרות זה שבני הזוג מעניקים זה לזו כוחות וצמיחה.
הוא מעניק לי כוחות אבל הזמנים האלה שוברים אותי וממלאים אותי בדיכאון גם כשיש לכאורה זמן טוב.
אני אשתו. אם הוא היה בני הייתי שוברת את השיניים להיות חזקה כי אני אמו והוא צריך אותי בתור אמו.
אך הוא בעלי. ואני אישה.
אשמח מאוד לשמוע על אילו ספרים את ממליצה .

זה באמת רעיון עם הטיפול בי . השאלה כמה זה נכון,ואם זה לא דחייה . כי ברגע שאפסיק לקבל תמיכה כמה כח יישאר לי ?
תתחילי עם טיפול לךקייט מידלטון

לדעתי גם, 

זו לא דחיה, כי התמיכה לא תעזור לך רק להתמודד, אלא גם לשנות את המצב. (כן , למרות שזה מצידו יש לך אפשרות להשפיע)

תודה קייט והאנונימית עם הספרים. חיזקתןאנונימי (פותח)
אמונות שמגבילות אותנואנונימי (6)

המשפט הזה - 

הזוגיות אינה תלוייה רק בי והשאלה האם עליי להשקיע ככ הרבה כשבעצם מה שאמור לקרות זה שבני הזוג מעניקים זה לזו כוחות וצמיחה

 

אני רואה בזה אמונה מגבילה. כי אם ההצלחה בזוגיות תלויה בזה ששנינו נשקיע אחד בשני ואין לי שליטה על איך כמה ואם בכלל בעלי ישקיע אז בעצם אין לי שליטה על הזוגיות. ואין לי איך לשפר אותה.

 

אני לא אומרת את זה בשיפוטיות חלילה, זו אמונה קלאסית שהרבה אנשים מאמינים בה. ממרומי שנות נישואי (שהם יותר מכפול ממך) ואחרי המון עבודה על הזוגיות הגעתי למסקנה שהאמונה הזאת היא פשוט לא נכונה.

הרבה יותר נכון להאמין שדינמיקה זוגית לא נובעת מזה שצד אחד בסדר והשני לא אלא שמשהו בדינמיקה לא תקין, מספיק שצד אחד משתנה בשביל שהדינמיקה כולה תשתנה. זה בסדר שאני אהיה הצד שמשתנה גם אם נראה לי שבעלי הוא הצד שלא בסדר. איך להשתנות? (עצות מפורטות בספר "כיצד אחד מכם יכול לקרב את שניכם זה לזה" http://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=20689#.V9_EJfl96Uk)

 

 

כשחושבים ומרגישים ככה יש הרבה מה לעשות בשביל שהקשר כולו ישתפר ויתקדם

 

טיפול אישי לא נותן רק תמיכה, הוא נותן לך כלים, את משנה דפוסי חשיבה ודפוסי תגובה. וזה בעצמו משנה אותך ואת המערכת הזוגית. את לומדת למצוא את מקורות הכח שלך באופן שרק תמשיכי להתעצם.

איזה דחיה יש כאן?

ואני אגב מאמינה שכל זה יכול לקרות לך גם אם תטפלי בעצמך עם הספרים המומלצים, לא בהכרח שאת חייבת ללכת למטפלת בשביל זה.

 

והספר השני המומלץ - "לדעת להכנע" - מדריך שימושי לזוגיות מוצלחת - מאת לורה דויל.

אני מאוד מודה לך ! תבורכי.אנונימי (פותח)
נסכת בי כח ותקווה. מאחלת לכולנו שנה טובה ומתוקה
בשמחה! מאחלת לך הרבה הצלחהאנונימי (6)

עבודה קשה, אך מאד מתגמלת. בעז"ה שתראי הרבה סייעתא דשמיא, הצלחה, אור ושמחה.

ושנה טובה ומתוקה

אמן !אנונימי (פותח)
לא כתבת את שמות הספריםאנונימי (7)
(מאנונימית אחרת )
שמות הספרים בהודעה למעלה - אמונות שמגבילות אותנואנונימי (6)


פספסתי את ההודעה השניהאנונימי (7)
תודה
הארה מסויימתאנונימי (4)
את צודקת שלא צריך למהר לאבחן, בוודאי לא הפרעות שרק לפסיכיאטר הסמכות לאבחן כמו הפרעות אישיות!
א-ב-ל
אלימות זה משהו אחר לגמרי!!!
והרבה פעמים הבעיה היא בדיוק בקושי של הסובל בעצמו להבין שיש פה אלימות!
דווקא הפותחת היקרה שאני מאחלת לה הרבה כוחות וסיעתא דשמיא להחלטות נכונות, מעידה על עצמה שיש כאן אלימות!!
ובאלימות היחס צריך להיות יותר אסרטיבי.
בעיני לא נכון כל הייעוצים פה תנסי, תביני, כמה זה קורה, זה נורמלי במידה מסויימת- אלימות זה לא נורמלי, לא תקין ולא קביל!!
יש הבדל בין ויכוח נורמלי בין בני זוג שמבוצע מתוך נקודת מוצא שורשית של אהבה וכבוד הדדי לבין זלזול ופגיעה חוזרת בצורה לא פרופורציונית כמו חוסר יכולת להתפשר על מידת הפתיחה של החלון....
הרצון לעבוד על הזוגיות הוא נפלא!!!!!!!!
אבל לדעתי צריך להיות מלווה בייעוץ מקצועי מאנשים שמבינים באלימות.
בהצלחה רבה פותחת יקרה! הרבה כוחות!
את גורמת לי שובאנונימי (פותח)
להזכר בכל מה שקורה איתי ולהתלבט שוב אם לטלפן. חשבתי לטלפן לויצו. יש להם ארגון של גברים שעוזרים לאלימות במשפחה.רק שמשהו עוצר בעדי. אולי פחד שיעצרו אותו.
אוף. הכל נהיה לי יותר מסובך ונראה לי הרבה יותר קל לא לעשות כלום.

עכשיו אני שמה לב שהוא מנסה לפצות אותי על מה שהיה ומדבר איתי על בית מלון.
ברור שזה לא מה שיהפוך אותי למאושרת אלא היחס שלו.
לקוראות מהצד זה נראה אולי נורא מה שכתבתי וגם אני קצת נחרדת אבל זה הבעל שלי ויש לו הרבה צדדים מתוקים ויפים וצד אחד קצת מאיים שנמצא שם כמו צל.
נראלי שזה אפילו לא הצל שלו רק שהוא צמוד אליו.

תודה רבה לך על הברכות.


זה גם אחד הדברים שניסיתי להבין. זה ממש לא תקין מה שאני חווה? אין אף אחת שחווה איזשהו איום מבעלה ? (ברמה הרגשית )

אוי טאטע אנה אני הולכת.
לא כל כך מהר עוצרים מישהו..אנונימי (4)
ובשביל נניח שזה יקרה זה רק על ידי תלונה במשטרה וגם אז לא תמיד המענה הוא מעצר! לא מבינה בזה אבל לא זה מה שצריך למנוע ממך לפנות לייעוץ מקצועי. לצערי איני מכירה להמליץ למי לפנות אבל כן נדמה לי שמענה מקצועי יוכל בדיוק לעזור לך להבין את הגבולות מה כן ומה לא תקין, וכן יוכלו לייעץ לך באיזה מסלול להתנהל על מנת שתהיי מאושרת ולא מאויימת!
לעניות דעתי, אל תמהרי להתלונן עליו, מכמה סיבות-חדשה ישנה

א. אנחנו רק קוראות בפורום את מה שכתבת, אי אפשר לדעת באמת מה המצב אצלכם, את צריכה להפעיל שיקול דעת שלך ולא לסמוך על מה שמייעצים לך.

 

ב. לא נראה לי שזה יעזור, רק אם תחליטי סופית להתגרש אז כדאי לך לפנות לגורם כזה, בשלב זה רב הסיכויים שזה לא ישנה אותו, וזה עלול לפגוע באמון ביניכם וחבל.

 

ובוודאי שיש המון נשים שחוות אלימות רגשית, רב הנשים לא ירוצו להתלונן, כשאת קוראת לפגיעה בשם 'אלימות' זה נשמע הרבה יותר נורא ובגלל זה את נבהלת מכך..

 

הרבה הרבה סיעתא דישמיא ושלום בית!

עם כל העליות והמורדות שחווינו בקשראנונימי (6)

(אני האנונימית שהמליצה על 2 הספרים הטובים למעלה)

מעולם מעולם לא חויתי איזה שהוא איום מבעלי - לא ברמה הרגשית וודאי ודאי שלא ברמה הפיזית.

 

את מתארת מצב קצת בעייתי - מצד אחד יש  צדדים טובים שצריך לתת גם להם משקל

ומצד שני - אם את חווה איום מבעלך אז המצב לדעתי הוא כן מעבר לנורמה.

 

אגב, לא כתבת אם יש לכם ילדים וכמה. יש גם לזה משמעות.

 

לדעתי בנוסף למה שהמלצתי לך למעלה, כן חשוב שתיפגשי עם אשת מקצוע כדי ללבן את המצב ולהגדיר אותו לאשורו.

תביני שבייעוץ על גבי הפורום אי אפשר באמת להתרשם מה המצב אצלכם.

 

נתת רק דוגמא אחת (החלון בשבת) וכתבת שזו רק דוגמא. זה לא מספיק בשביל לייעץ. חשוב מאד פה הייעוץ המקצועי.

 

את יכולה לפנות אפילו לקו סיוע - http://self-help.sheatufim.org.il/detail-org.php?id=19

בשביל הייעוץ הראשוני ומשם להחליט איך להתקדם.

אצלי יש אושר טבעי ומתמשךאנונימי (8)
זה מה ששאלת.. נכון?

אז כן. טוב לנו ביחד בבסיס, ולא בבסיס- מאוד טוב לנו יחד
ברור שלפעמים יש מריבות קטנות אבל אף פעם לא משהו ענק.
חיים באושר ב"ה..

אז זה אפשרי. ואני מאחלת לך את זה ויותר!
אלימותדרומית
ראשית, בעניין תלונה ומעצר- על אלימות רגשית לא עוצרים. המדינה והמשטרה נלחמות ונזעקות כשיש תלונה על אלימות פיזית.
ב. אם את לא מתלוננת ורק מתייעצת במקום מקצועי בתחום, אף אחד לא יעצור אותו.
יש הבדל בהתייחסות של החוק לקטינ/ה ולאדם בוגר. אישה היא אדם בוגר שיכול לקבל החלטות כלפי עצמה, ולכן אם אינה מתלוננת היא יכולה להמשיך ולחיות גם עם אדם שמסכן אותה. ואילו לגבי קטינים החוק חייב חובת דיווח שכן הנם חסרי ישע ושליטה בחייהם ביחס לאדם מבוגר. כלומר אף אחד לא יוכל להחליט עבורך שאת מתלוננת אם לא תרצי בכך.
ג. מבחינת המלצה לטיפול- כמי שעוסקת בתחום- לא הייתי ממליצה על טיפול זוגי בהכרח, שבעצם אומר הבעיה היא משותפת ושנינו אחראים לפתרונה, אלא על טיפול פרטני עבורו והכרה בבעייתיות שבתגובותיו, הפרשנויות שהוא מעניק למציאות ודפוסי ההתנהגות והרגש שלו.
ההפך מאלימות הוא נטילת אחריות ובעלות על הבעיות, וזה צעד מאוד חשוב בדרך לפתרון.
לא הייתי ממליצה להיסגר על מטפלים דתיים, אלא על מטפלים מקצועיים.
מטפל מקצועי עם ותק וניסיון מוכח, מצופה שיעשה עבודה טובה ויצליח לגשר על הפערים התרבותיים או הדתיים ולתת תחושה נוחה ולא של זרות.
(זה עניין מאוד בסיסי שהוא חלק מהלימודים שלנו כמטפלים-
האם מכור לסמים חייב מטפל שהיה מכור בעצמו, ואם לא- לא יובן?
האם גבר אלים לא יכול לקבל טיפול ע"י מי שנשוי באושר/ אדם גרוש..? וכו').
ד. אכן הבלבול במקרים שמעורבת ביחסים אלימות הוא גדול, כיוון שהיד המכה היא גם היד המלטפת והמנחמת. וזה צפוי וזה קורה וזה חלק מהעניין.
לכן מצד אחד חשוב להכיר בחלקים הטובים שעוד שמורים בזוגיות ולתת להם מקום פנימה ובשיח המשותף,
ומצד שני להיזהר מלתת להם את הכוח לטשטש את הפחד, הקושי והבעייתיות.
בית מלון לא ימחק פחד כעס או רתיעה.
זהו דפוס מסוכן לשתף עם זה פעולה.
כי זה לקנות אותך כביכול ולהשתיק את הבעיה עד לפעם הבאה (ח"ו ) ומפעם לפעם אנו יודעים שהדברים נעשים חמורים יוצר ומסלימים.
ולכן המלצתי היא לא לקפוא על השמרים.
אפשר להסכים לצאת יחד לבית מלון אך לומר בצורה ברורה שאת מבקשת ממנו בכל תוקף ללכת לטיפול כי במצב הזה הזוגיות שלכם לא נכונה ואת סובלת.
לא הייתי מאיימץ בגירושין אך כן מציבה זאת כברירה יחידה.
בהצלחה גדולה!!
מסכימה עם כל מילההודיה60


רוב תודותאנונימי (פותח)
על תגובתך המושקעת

מה את כן ממליצה לי לעשות במקרה שהוא מסרב ומאיים שאם לא מתאים לי נתגרש ?

לטיפול זוגי שבו הוא יוכל להתלונן עליי הוא מוכן. לטיפול אישי הוא נהיה אדום רק כשמדברים על זה,לא משנה כמה יפה אני מדברת על זה.
לא אינני קונה את הבית מלון אבל ככ קשה לי כבר שזה כן מעלה לי קצת חיוך.

מובן לחלוטין לכןדרומית
כדאי ללכת למטפל/ת שמצוי בתחום האלימות. ולא לכל מטפל זוגי.
הגישה והידע בתחום חשובים מאוד.
מקווה שהוא יידע להוביל למקום הנכון עם הזמן, גם אם תתחילו כזוג.
שנית להקפיד על בחירת מטפל בעל תארים ותעודות מקצועיות ממקום מקצועי ולא מתוכניות של טיפול זוגי ללא תואר טיפולי בבסיס.
וכן- תיהני מבית המלון ואל תתנצלי על כך. זה כיף וזה יכול להיות יעיל כהרגעה זמנית ופינוק לשניכם
אנונימי (פותח)
תודה לך ! איפה אני יכולה למצוא המלצות על מטפל כזה ? זה בדיוק מה שאני מחפשת כי נראה שזה בדיוק הפתרון המושלם...
יש מישהי נהדרת בשם אריאלה מלצר ברחובותדרומית
אוקיאנונימי (פותח)
יש מצב למעט פרטים עליה ? גיל ,דתיה ? צנועה ? מישהי שיהיה לנו נוח ולא יצטרך להוריד את העיניים..
עדיף בפרטידרומית
ישר כוח! כתיבה מקצועית ומדוייקת!אנונימי (4)
מהאנונימית שכתבה פה שלדעתי זו אלימות, אבל לא היה לי מספיק הידע לכתוב מדוייק כמוך!
מקוה שזה יועיל לפותחת!
מסתבכת כל פעם מחדש עם ההגדרה של מנוחה אחרי הלידההריון ולידה

לא ברור לי מה סבבה ומה נקרא מאמץ מידי.

אני שבועיים אחרי לידה ב"ה.

ה'בעיה' שזה לא לפי ההרגשה שלי. כלומר אני יכולה להרגיש יחסית בסדר ושיש לי כוח לעשות משהו, אבל זה לא אומר שטוב לעשות את זה.

אז מה אתן עושות שבועיים אחרי?

נגיד דברים כמו-

לשטוף קצת כלים,

להכין ארוחת ערב/ צהריים

לחתוך סלט

לקלח את הילדים (שזה כולל להרים את הקטנים מהמקלחת לשידה כדי להלביש אותם)

יש דברים שאין ברירה אבל לפעמים יש ברירה כמו להשאיר את זה לבעלי, אבל גם לו כבר די נגמרת הסבלנות אחרי שבועיים ואני לא רוצה למתוח את החבל מידי וגם לא סתם להתפנק יותר מידי כשאני יכולה להתאמץ קצת.. גם ככה הוא מפזר את כולם בבקרים ומארגן אותם לבד.

בעיניי- מה שאפשר לעשות בישיבה,מוריה

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

זהו, שהדוגמאות שנתתי הן לא בישיבההריון ולידה

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

בעייני לשטוף כליםytrewq

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

האמת שבועיים אחרי לידהאיזמרגד1

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

°^°^^ ממש ככה.יערת דבש

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

לדעתייראת גאולה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

תודה לכן! עשיתן לי קצת סדר למרות שחלק מהתגובותהריון ולידה

סותרות אחת את השניה

להכין אוכל אפשר לעשות הרוב בישיבהמתואמת

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

זה הרבה תלוי בהרגשה שלך! פיזית ונפשיתיעל...

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

לא ולאDoughnut

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

כשבעלי היה במילואיםאמאשוניאחרונה

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

עזרה פליז- כאב/דיקרות בעוראור בקצה המנהרה

בהריון תאומים שבוע 32.

התחיל לי כמין כאב בלתי נסבל רק בצד אחד מתחת החזה בצד ימין. כמין כאב בעור. ברגע שחולצה נוגעת לי בעור או כל מגע אחר בעור באזור הספציפי הזה מרגיש כמו סכינים בעור.

משהי נתקלה בדבר כזה. אני לא יכולה לעשות כלום כל שניה קופצת מכאב שהחולצה נוגעת שם. גם בלי חןלצה יש תחושת אי נוחות אבל כאב של סכין זה רם משהו נוגע בי.

הצילו

תודה רבה

אולי יובש?מוריה

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

תודה לךאור בקצה המנהרה

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

יכול להיות שזה גםמוריה

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

זכור לי שמישהי פה פעם תיארה כזה דבראורוש3

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

תודה לכן. אני לא חוששת שזה משהו מסוכןאור בקצה המנהרה

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

ללדת בזמנו. 🫣מוריה

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

🤔 אני כרגע עסוקה בלשרוד. לאאור בקצה המנהרה

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

מבינה לגמרי. 🫶מוריה

וואי גם לי זה קורה תמיד וזה סיוט!!רק טוב=)

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

נשמע שאין פתרון לדבר בזה . רק לסבול בשקטאור בקצה המנהרה

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

אולי דיקור או משהו אחר מהרפואה האלטרנטיבית?ואני שראחרונה

שאלה לנשים..אביול

שבוע טוב,

מוזר לי לכתוב פה... הייתי פעילה לפני כמה זמן ומאז אני קוראת שקטה...

בקיצר- אני כבר כמה שנים עם התקן לא הורמונלי (נובה טי).

אני רגילה כבר שהוא מכביד קצת תא הדימום בוסת, אבל עכשיו אני כבר שבוע וחצי והדימום לא מפסיק!

כמובן לא ברמה של למלא את הפד, אבל כן ברמה של דימום...

מה יכול לגרום לזה? זה מתסכל שכ"כ הרבה זמן לוקח להיטהר...

אני בעיקר שואלת כדי להביןאביול

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

בהחלט מומלץ לפנות לרופא/ת נשיםתהילה 4

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

ממליצה ללכת לרופאאליה:)

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

אם זה יותר מ4 שנים אז זה יכול להיות איתות שצריךשימושית

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

יכול להיות שההתקן זזאמאשוניאחרונה

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

הלפפפ בנות ישראל מה עושים עם השפם????עד חצות

הלכתי לקוסמטיקאית השבוע, הורידה לי את השפם בשעווה, תוך יומיים שלוש הכלללללל חזר!!! טונות שערות.. בשפם וגם בגבות.. פשוט סיוט!!

מה אתן עושות?????

חוט. לבד בביתהמקורית

כל כמה זמן צומח? זה לא משאיר פצעים? פגמנטציה?עד חצות

עונההמקורית

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

אפילציהDoughnutאחרונה

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

יש המלצה למטפל/ת זוגי , בזום, דרך תוכנית עמית ?מנגואית

וגם אולי לטיפול אישי רק לי (לא יודעת אם אפשרי בעמית כי בעלי זכאי ולא אני(

תודה!

ממליצה מאודאוהבת את השבת

על נגמרו לי השמות , יעל זקש

לא יודעת אם יש החזרים דרך עמית...

תודה לך. לטיפול זוגי או אישי?מנגואית

מתייגת:

@נגמרו לי השמות

את פסיכולוגית?

דרך עמית?

תודה

גם ללזוגי, וגם לאישיאוהבת את השבתאחרונה

זה נקרא ייעוץ, לא פסיכולוגית

מישהי יודעת מתי נפתח היום הקניון הגדול בפ''ת?אורוש3

בai של גוגל כתוב שש וחצי. אבל באתר של הקניון כתוב שמונה וחצי. מניחה שזה משתנה בין שעון קיץ לחורף. אבל לא הכי בעניין לנסוע סתם....

באתר האינטרנט רשום 18:30*אני*
נכון אבל נכנסתי לתוך האתר של עופר ושם 20:30אורוש3

מניחה שסתום לא העבירו לחורף. נקווה...

נכון. ברור שלא עדכנו את אתר האינטרנט*אני*

תודהאורוש3אחרונה

עוגות שמביאים לקידוש או לאחריםואני שר

אשמח לשמוע אתכן

אני מוצאת את עצמי מסתבכת בסיטואציות של קידוש קהילתי או להכין עוגה ליולדת/מגויסת,

בגלל שלא נעים לי להכין סתם עוגה בחושה פשוטה, אני מרגישה שזה צריך להיות מספיק שווה ואז אני נתקעת....

לקידושים יצא לי להביא בעיקר עוגת שוקולד עם קרם וסוכריות ואז זה מרגיש לי גם פשוט וגם אטרקטיבי (למרות שמקווה שהורים לא מקללים אותי בלב על הלכלוך;),

ולמשפחות זה רק כשיש לי זמן וכוח להכין עוגיות יותר מושקעות.

בכללי מלחיץ אותי להביא אוכל לאחרים כי מי יודע איך יצא, למרות שאפיה זה בגדול דבר שאני טובה בו...

אשמח לשמוע מה מקובל להביא אצלכן,

מה תרגישו בנוח להביא או תשמחו לקבל

כדי לקבל איזו תחושה מה נורמלי ואולי רעיונות לעוד אפשרויות שיקלו עלי את החיים.

תודה

ליולדת או מגוייסתמתיכון ועד מעון

מכינה עוגה שאני מכינה לנו, בד"כ עוגת שמרים טריה זה מפנק ממש.

לקידושים- בראוניז לוטוס נראה טעים ושווה ועבודה קלה

אני אדם רע אם מעצבן לי שהיא יולדת לפניי?!אנונימית בהו"ל

גיסתי (לא בדיוק, האישה של גיסי)

ואני

משוערות לאותו שבוע אני ליום ראשון והיא לחמישי

כבר בתשיעי אבל יש עוד קצת עד המשוער

אנחנו חברות טובות דווקא

אבל הבוקר כתבה לי שיש לה צירים מהלילה ימחכה שיצטופפו לראות אם זה לידה

וואלה עצבן אותי חח

כזה אופ נו מה נו

גם כי אני גם רוצה כבר ללדת

וגם כי, סיבה מטופשת אבל מה אני אעשה, אני מפחדת שאז לא חתייחסו אליי כשאלד… אופ

אני גם הייתי צפויה ללדת יחד עם גיסתידיאן ד.

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

ממש לא רעה, זה מובןכורסא ירוקה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

ממש מובן. בסוף תשיגי אותה...חחחממתקית

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

וואי הכי מובןאונמר

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

ממש ממש מובן!קטנה67

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

קרה לי גםהבוקר יעלה

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

קרה לי גם אבל הפוךשימושית

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

איזה מבעס זה.....יעל מהדרום

לי ולאחותי היה שבוע הפרששומשומונית

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

כיף לכם זה יכול להיות גם עניין של משפחות ומיקוםשימושית

וכו'

יש גם בריתות לא בבוקר....יעל מהדרום

לא יפה, לפחות היו מתחלקים....שיפור

גיסתי אמורה ללדת 4 ימים לפנייהר את יש

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

מהצד זה משעשע... כי ברור שזה לא נובע משנאהיעל מהדרום

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

גם אני ככהשומשומונית

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

טוב לשמוע על עוד כאלה😅 (אני תמיד יולדת אחרי...)יעל מהדרום

כולם אומרים לישומשומונית

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

את גם כמוני שבשבוע 37 מרגישה בפוסט דייט? 😂😂😂שימושית

וואו אני יולדת ב41 פלוס ותמיד מקנאה באלה של 43דיליה

אני כל כך אוהת להיות בהריון....

תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.

הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.

ואני כל כך יפה וסקסית...

גם אני לא מחכה ללדתבאתי מפעם

לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.

תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.

אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!

בגלל זהרקאני

אני לא מחכה ללדת

אני מחכה להיות אחרי

חחחח

כל תחושה היא נורמלית בשלב שלך ;)קנקן שבור

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

מצטרפתהשם שלי

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

ממש לא אדם רעטארקו

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

תודה לכולן❤️ נירמלתן לי חחאנונימית בהו"ל

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

גם לי היו ימים כאלה מ37 ובסוף ילדתי בשבוע 40שיפור

גיסתי ואני גם היינו משוערות הפרש של שבוע.ניק חדש2

היא קבעה קיסרי לשבוע 39 כשאני הייתי אמורה להיות 38+4.

ולפני הלידה הזו ילדתי בסוף 39 עם זירוזים!!!!

הפלא ופלא הבן שלי החליט לצאת ב38+1😅😅😅😅

כולנו עד היום מופתעים שהוא גדול מהבת שלה חחחח

אני הייתי אמורה ללדת שבוע לפני גיסתישמ"פ

היא ילדה יומיים לפני

נראה לי דמעה שהייתי מאושפזת בתור לזירוז וזה הלחץ אותה ללדת,😂 סתם

הכל טוב ויפה רק שאני כבר חושבת מה עושים לשבת בר מצווה עוד עשור.נשמע לי פרוייקט מורכב

תכלס נראה לי מפרידים שבתות במקרה הצורך.אינרציהאחרונה

בזמנו לאח שלי דחו בחודש כי היו עוד חבר או שניים באותה שבת.

אבל עוד חזון למועד