"צעירה".. שאלה חמודה - אבל מתאים לשלב של גיל ההתבגרות. שבודקים "מחדש" כל מיני דברים ע"י העלאתם לדיון שכלי; בסוף יוצא מזה ריווח, אבל לפעמים קצת מאבדים משהו "טבעי" תוך כדי הפלפול על הענין (אגב, כבר במקורות ראשונים מובא שאדם לא יעשה חשבון כאילו הוריו הביאו אותו להנאת עצמם...)

אדם חי, נורמלי, שמח שהוא חי. הוא לא במצב של "לפני שנברא", ומודה לה' שנתן לו את עצמו, וגם להוריו..

לגבי מה ששאלת בהתחלה:

ראשית, לא נכון לחשוב כאילו עצם הולדת ילדים באה מתוך משהו "אנוכי" בלבד. יש בכך הרבה רבדים. החל מהמצוה, מצוות ה' ומגמתו מהעולם - "לא תוהו בראה, לשבת יצרה". דרך בניית עם ישראל, המשכת הטוב המופלא הזה, אורו של  עולם. הורדת נשמה לעולם, שזו שליחותה מה'.

והלאה, בניית משפחה, שזה דבר שהוא טוב עצמי. זה לא רק כדי שירגישו "מיצוי ושליחות".. דבר מעוקם שנכנס היום, בהשפעת תרבויות זרות, לחשוב שהאדם עושה טוב כדי "להרגיש" טוב.. ההיפך, אדם מרגיש טוב, כי הוא עושה טוב. לטוב יש ערך עצמי.

הרצון להוסיף טוב בעולם, הרצון העמוק לחסד, שבהבאת ילדים, שבבניית משפחה, הוא בעל ערך עצמי. המשך של טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו.

[יש סיפור על הרב אליהו זצ"ל, שאמר לאיזו אשה, שיש נשמה שכבר מחכה שלש שנים לרדת לעולם - ודווקא היא הכלי לכך..]

לגבי מה ששאלת בהמשך, שזה כנראה מטריד אותך לא רק באופן "פילוסופי", אלא בגלל קשיי הורים-ילדים, כמו שרמזת בסוף..

גם אם לפעמים יש תרעומות מסויימות, בוודאי שהכבוד להורים, זה הרבה מעבר לכל אדם. מעבר לכך שזו פשוט מצוה, ואפילו אביו רשע, מחוייב לכבדו - הרי שיש גם הכרת הטוב הטבעית. הורייך גידלו אותך מינקות. כשאת כבר כאן, הם נותנים לך "כמו כל אדם"?... יש להניח שאפילו ברגע שאת כותבת את השאלה, את יושבת בביתם, אוכלת מפיתם, לובשת בגדים שקנו לך...

ההטבה של ההורים לילדים, אפילו בלא שימת לב, מהיחס ועד לפרטי המעשה, גדולה מאד מאד.

בנוסף, התורה מחנכת לכיבוד "מאין באת". זה דבר בסיסי-בסיסי במוסר. מתוך שיש יחס לשורש, יש גם אפשרות לצמיחה. ואכן, זה גם חינוך להכרת טובה לה'.

אז את באמת צריכה מאד "לכבד אותם באופן מיוחד".. תשמחי שיש לך הורים. גם בתוך הנפש של האדם, יש משהו בסיסי של אבא-אמא. כמה שיותר תבני יחס נורמלי לכך, כך גם הנפש נבנית בצורה בריאה.

אכן נכון, לעיתים יש משברים ובעיות. אם לא מדובר במשהו ממש חריג, אז אלו דברי טבעיים. אבל בסופו של דבר, את מן הסתם שמחה שאת כאן... תודי למי שמגדלים אותך, תכבדי, תראי מהם יראת כבוד. מצוה גדולה, "למען יאריכו ימיך"... ואם לעיתים קשה לך, אולי כדאי לחשוב על כך שגם להורים לא פעם קשה עם בת ש"קשה לה" איתם.. ולוקחים את זה בסבלנות, בדרך כלל...

כן, ההורים הביאו ילדים לעולם כי הם רצו צאצאים, רצו ילדים שישמחו אותם, רצו לאהוב והרבה.

אבל אם זה היה מסתכם בזה - את חושבת שהם היו מוכנים "לסבול" את הקושי שבגידול? לקום בלילה, להאכיל, לחתל, להקשיב, להרגיש, להשקיע, לשלוח לבית-ספר מתאים ולקנות דברים שהילד צריך... (וזה בלי לדבר על הקושי של ההיריון והלידה...)

בקיצור, ההורים נותנים לילדיהם הרבה יותר ממה שהיו צריכים לו היה מדובר רק באנוכיות ובתחושת מיצוי עצמי.

שנית -

(זה מובא בספר החינוך, נדמה לי)

כיבוד הורים מביא את האדם לדבר הגדול יותר - כיבוד ה' ואהבת ה'. ההתנסות הארצית שלנו בכיבוד ההורים מסייעת לנו להגיע למדרגה של אהבת ה' ויראת ה' אמתית. (ואני מקווה שאת מבינה שלה' צריך להודות על הכול, כי הכול ממנו...)

ובשולי הדברים -

נשמע באמת שיש לך כעס כלשהו על הורייך. מציעה לך לברר את זה מול עצמך, או מולם, או מול איש מקצוע... כי נראה לי שהתחושה הטבעית של אדם  מובילה אותו לכבוד ולהערכה ואהבת-יתר להוריו. אם זה לא כך, כנראה שיש בעיה...

בהצלחה!

סליחה שזו השאלה הראשונה שאני שואלת, אבל זה זועק מתוך הדברים שכתבת...

ולעניין מה שכתבת: כן, אדם בוחר למי להיוולד. יש מדרש שאומר שהקב"ה שואל את הנשמה אם היא רוצה להיוולד לחיים האלה, וכשהיא מאשרת היא נכנסת בגוף התינוק/העובר.

נשמע קצת שאת מצטערת על עצם היותך חיה... אבל למה להאשים את ההורים שלך בזה? את יכולה להאשים את הקב"ה באותה מידה...

ובאשר לסיפור שהזכרת בסוף: אין ספק שההורים שם לא נהגו נכון. לא היה עליהם להביא ילדים לעולם כל עוד הם לא מוודאים שהם מסוגלים לגדל אותם. (ולא נראה לי שהם ילדו בשביל ה"כיף". איזה כיף יש בלהיות בהיריון וללדת לידה כואבת - ואז אפילו לא לזכות ליהנות קצת מהתינוק??)

אבל עדיין - אני חושבת שהילדים, מצד הדין, חייבים בכבודם (אם תגיע להם הזדמנות כזו). הכרת הטוב על עצם זה שהם הביאו אותם לעולם. זו נראה לי הפסיקה ההלכתית.

ובכל אופן - זה סיפור חריג ביותר. אי אפשר כלל וכלל להשליך ממנו על כל ההורים שבעולם!!

ולעומת זאת אני מכירה הרבה הרבה משפחות שמגדלות את ילדיהן בטוב ובשמחה - יש קשיים, כמובן, ויש גם כעסים של הילדים על הוריהם (וגם להפך...) - אבל בסך הכול כולם מאושרים ושמחים בזה שבאו לעולם.

לכן לא אמשיך לדון איתך על העניין.

מאחלת לך שיהיו לך ילדים מתוך אהבה ורצון להעניק, כמו שקורה בדרך כלל.

אבל אני לא חושבת שהורה צריך תמיד לקבל ולהכיל. יש גבול לכל דבר. יש לי דוד שהשכיר את דירה שלו והתנחל לכמה שנים אצל סבתא כשהוא אוכל אוכל שלה ולא מוציא אגורה להוצאות משותפות. ומכירה עוד כאלה. לדעתי להורים יש זכות מלאה להגיד להם שלום ולא להתראות. אותו דבר אם ילד בא בדרישות מוגזמות או מתנהג בחוצפה או בזלזול או באלימות.  

וכן הרבה פעמים רווקים לא מבינים מה זה להיות הורים. אני לעולם לא אשכח שסיפרתי לחברה רווקה שיצאתי לחדר אחר וילדים שברו משהו והיא הסתכלה עליי במבט מאשים ושאלה איך זה שיצאתי לחדר אחר. אגב הכלה מוגזמת רק מזיקה לילד. הרבה יותר נוח וקל לוותר לילד ולתת עוד ועוד מלהציב גבול במיוחד כשיש ילד אחד. ובטוח שהוא לא יגיד תודה. הרי הביאו אותו לעולם אז חייבים לו וחייבים לו וחייבים לו....

אסור להביא ילדים לעולם. כי באמת עולם מלא סכנות וצריך לעמול כל הזמן. ומי שלא צריך לעמול סובל עוד יותר - הרבה פעמים דווקא במשפחות מאוד עשירות גדלים ילדים אומללים כי בן אדם חייב לשאוף למשהו ולהשתדל ולהגיע להישגים.

ולא בידי הורים למנוע מילדים סבל או מחלות גם אם הם מאוד אחראים ומאוד שומרים על בריאות. יש הרבה נסיבות לא תלויות בנו. וכמעט כל אחד מוריש לילד איזה גן לא טוב כמו אפילו נטייה להשמנה או לאסטמה .

אז לא צריך ילדים? גם ככה העולם צפוף ומחירי דירות רק עולים. 

וברור שהבאת ילדים צריכה להביא גם סיפוק להורים. למה הם צריכים להביא ילדים מתוך סבל? מחוסר רצון ומחובה בלבד?

ובקשר לדוגמא שהבאת - רב הסיכויים שאותה אימא בעצמה עם פיגור או בעיות אחרות . בדרך כלל לא מתנהגים ככה.  אם לא ניקח מקרים חיצוניים כמו שתיארת בן אדם וגם ילד יכול לבחור לראות טוב ויכול לבחור לראות רע. בחירה שלו.  נגיד הוא ילד יחיד במשפחה - הוא יכול לחוש בדידות ולהאשים הורים ויכול ליהנות מפרטיות ושקט.

יש לי חברה שמאשימה את הוריה שהיא מעשנת כבדה. הם לא רצו ללכת ראש בראש אז כשהיא הייתה בת 14 ואמרו שהם סומכים עליה. רב החברות שלה קינאו בה כי הורים עשו להם את המוות על סיגריות. והיא דווקא רצתה משהו אחר. בקיצור הורים אשמים תמיד

רק להוסיף שכל עוד בן אדם לא שלם עם הורים שלו זה פוגע בו.

במקום לחיות איך שנכון לו וטוב לא הוא יכול להרוס לעצמו חיים בדווקא להורים או לנסות להוכיח להם משהו

ברגע שיש מצווה וכתוב מה כן ומה לא ובעצם אין שום דרישה מוגזמת בכיבוד הורים - לכבד, לעזור לפי צורך, לא לסתור דברים ראש בראש - בן אדם משוחרר לחיות את חייו כפי שטוב לו. מה זה משנה מאיזה סיבה הביאו אותנו לעולם וכמה השקיעו או לא השקיעו? עכשיו זה חיים שלנו והתחשבנות הזאת לא מועילה לכלום. ואי-אפשר לחזור לעבר ולא להיוולד. את בתור בת תרוויחי מצווה ותרגישי שאת שלך עשית ואם הורים לא הצליחו במשהו שזה יהיה בינם לבין עצמם. אף אחד לא מושלם, כולם עושים טעויות, לפעמים יש נסיבות שהשפיעו. אי-אפשר לחיות עם חשבון פתוח מול אנשים קרובים. 

אותו דבר באמת אפשר להגיד על כל חסד ועזרה, לחפש מה בדיוק הנותן הרוויח פה. תמיד הוא הרוויח מזה משהו אבל חייבים לו הכרת תודה בכל זאת.

ברור לי שהוורים עשו הרבה בשבילי, אבל שאלתי היא,

הם בחרו מרצונם החופשי לגמרי להביא ילדים. שישאו בתוצאות הרצון שלהם..

אני לא מזלזלת בהם והקשר שלי איתם הוא בסדר גמור,

פשוט יש פעמים שאני באמת לא מבינה מה העניין,

למה יש עניין גדול יותר בלכבד הורים, שנכון שעשו מלא בשבילי, אבל הם בחרו את זה, מאשר כל אדם אחר...

את מסכימה שהם יבחרו היום "להיפטר" ממך?...

את מוכנה שהם יחליטו היום לקיים אותך ב"תנאי מינימום"?....

כמובן שלא. 

אחרי שאת כבר כאן, "מרצונם החופשי" (ורצונו של הקב"ה, ושל הנשמה שלך להופיע בעולם ולפעול בו מה שהיא צריכה) - את מעוניינת שהם יתייחסו אלייך כמו הורים טובים לילד. איפה הם "התחייבו" על כך? יכולים "לשאת בתוצאות" כרצונם.. הם יכולים להחליט שהם מביאים אותך לעולם בעצם בתור משרתת?... פשוט שתהיה להם איזו עוזרת?.. לא. נכון?  אז אחרי שאת בעולם - יש יחסי גומלין. הם יתנהגו אלייך כהורים אוהבים אל ביתם, ואת תתנהגי אליהם כבת נאמנה להוריה. 

אצל בעלי חיים, הגורים מגיעים מתוך אינסטינקט. הקב"ה רוצה שהעולם יתקיים, נתן בהם חוש כזה. הגור גדל, עומד בפני עצמו, חסל סדר הורים-וילדים.. 

אצל בני אדם, זה לא כך. יש מוסר עמוק, מוטבע, של יחס ההורים לילדיהם, גם כשהם גדלים. וגם הילדים שבאים לעולם, באים כבני אדם. וכשהם גדלים והם כבר בני אדם שעומדים בפני עצמם, ורוצים את קיומם וטובתם בפני עצמם - יש להם הכרת טובה למי שגומל איתם חסד, וגם למי שבזכותו הם כאן.

וכשהורייך בחרו להקים משפחה, כראוי וכציווי הקב"ה, הם התכוונו שיוולדו לה ילדים. לא קופים.. ילדים, שכאשר הם גדלים, יש להם הכרת טובה נורמלית כלפי מולידיהם ומגדליהם. 

הם בחרו - וכשאת גדלה וכבר יש לך אישיות שלך, את מכירה את הטובה העצומה שעשו לך ולנשמתך כשילדו אותך וגידלו אותך, ואת החלק שלהם בכל שמחת חיים שיש לך, ומכירה להם טובה, מכבדת אותם. וגם עושה טובה לעצמך שאת עם מוסר נורמלי כלפי מי שנותנים לך יותר מכל אדם אחר..

בחרו מה שבחרו, מה פירוש שישאו בתוצאות??

יש חיוב לכבד בדברים מסוימים, ואפשר לעשות את זה גם כשלא מעריכים.

יכול להיות שאנחנו יודעים את טעמי המצוות יכול להיות שלא.

יכול להיות שאנחנו מבינים את טעמי המצוות יכול להיות שלא.

בואי נגיד שמעבר להכרת הטוב הבסיסית,כמה מסרו את הנפש עבורך,גם אם מראש הולידו אותך בשביל צורך של עצמם הרי מאז ועד היום כמה דואגים לך וחושבים עלייך ועושים עבורך,זה כבר בשבילך נטו

ועם כל זה,כתוב בהלכה שצריך להיזהר מאוד מאוד בכבודם.זה ממש דגש.כמה שחשבתי שאני צריכה לכבד הלכה באה ואומרת עוד הרבה מעבר למה שחשבנו.

ההורים הם גם דוגמה לכמה הקב״ה נותן לנו שפע וטוב וחיים וכמה עלינו להיות בענווה ובהכרת הטוב

בס"ד

הגמרא מביאה סיפור על רבי טרפון.

שרבי טרפון אחד מהתנאים, איך היה מכבד את אמא שלו, אומרים חז"ל שאמא שלו היתה חוזרת מן הדרך ונקרעו לה הנעליים, ולא היה לה איך ללכת משום שעל האדמה יש קוצים וברקנים.

מה רבי טרפון עשה? אחד מגדולי התנאים, הולך ברחוב רואה מת אומר לו קום! המת היה קם!

היה חברו של רבי עקיבא, שרבי עקיבא היה רבם של רבי מאיר בעל הנס ורבי שמעון בר יוחאי!

תבינו על מי מדובר, רבי טרפון, היה רואה את אמא שלו בלי נעליים, יורד על ארבע, שם את ידיו מתחת לכפות רגליה של אימו, נפצעות לו הידיים וככה היה לוקח אותה עד הבית.

וזה לא הכל, זה רק סיפור אחד.

(מתוך הרצאתו של הרב רפאל זר - מעלת כיבוד הורים [מומלץ לשמוע - מצחיק מדהים ומחריד גם יחד])

"שלשה שותפים לאדם, אביו, אמו והקדוש ברוך הוא"

הם שותפים ביצירת האדם עם הקב"ה! עם שותפים במעשה בראשית כי האדם נברא בצלם אלקים.

צריך להכיר טובה להורים!!!

הם גידלו אותך! אמא ילדה אותך,הניקה, החליפה לך חיתולים, הוציאה לך גזים, קנו לך כל צרכיך, מעניקים לך חום ואהבה ובית ומה לא, אני מדבר כמובן על הורים נורמאלים.

מה היית/היינו ללא הורים? מי ילמד אותך ללכת, מי ילמד אותך על החיים, מי יתן ויתן ויתן ללא גבול ללא תנאים?

רק ההורים, הם אוהבים ללא תנאים!

אנחנו כפויי טובה! אוי לנו אם נהיה כפויי טובה כלפי הורנו!

וחוץ מהכרת הטוב בואו נלך חד וחלק, למה לכבד אב ואם?

כי זה כתוב בעשרת הדיברות!

כי הקדוש ברוך הוא מלך מלכי המלכים בורא עולם אדון כל המעשים עושה מעשה בראשית אבינו שבשמיים - ציווה!

וזו מצווה בין אדם למקום (לא בין אדם לחבירו - ההורים שלנו לא חברים לנו!)

יש שאלות?

א. לגבי המעשה עם רבי טרפון- כמובן לא אני ולא אף אחד כמו רבי טרפון כל אחד מיוחד באשר הוא. והקב"ה לא מצפה שנהיה רבי טרפון אלא נהיה עצמנו. מה שהוא בא ללמד זה עד היכן מגיע כיבוד אב ואם, הוא עשה זאת כדי להחמיר על עצמו כמו בעוד מקרים אחרים שמסופר.

ב. השאלה שלך הרבה יותר עמוקה ויפה שאת מעלה את זה.

אני אשאל אותך שאלה ולפני שאני אענה אני רוצה לשמוע את דעתך.

למה אנחנו חיים?

נמקד את השאלה, למה הקב"ה הביא אותנו לעולם?

הרי על כרחך אתה נולד, על כרחך אתה חי, על כרחך אתה מת ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

למה לנו כל הכאב ראש הזה? למה לנו חיים?

תעני לי על זה.

לעשות טוב ולצורך טוב, זה תלוי בהשקפת העולם של אותו אדם.

   * יש אנשים שלעשות טוב, זה ללכת למסיבה ולעשות סמים ולשתות אלכוהול עד איבוד חושים, בשבילם זה הטוב שבחיים וזה מה שהם עושים (ויש הרבה כאלו)

   * יש אנשים שלעשות טוב, זה להתרחץ בים בחוף מעורב, זה הטוב שלהם שבחיים.

יש כאלו שהטוב שלהם זה לצפות בסרטים והצגות

וכהנה וכהנה דוגמאות של "לעשות טוב" בעיני בני אדם שונים. ואז הוא אומר מה פתאום זה לא טוב וזה כן טוב, אין לדבר סוף.

באה התורה ואומרת לנו מה זה טוב ומה זה חיים

לדוגמא בשביל לתת צדקה חייבת להיות בך מידת הרחמים שאם לא תרחמי על הנזקקים לא תרצי לתת צדקה.

התורה מחנכת אותנו להיות אנשים טובים, ובין היתר מלמדת אותנו להכיר טובה לכל דבר ועל אחת כמה וכמה להכיר טובה להורינו. כמאמר מוסגר משה רבינו ע"ה הכיר טובה למי הנילוס ואדמה, דברים שאף בן אדם לא היה חושב להכיר טובה לאיזה נהר שהציל את חייו, לכן כאשר ציוה אותו השם להכות את הנילוס שיהפוך לדם זה נעשה ע"י אהרן אחיו, משה רבינו הכיר טובה לנילוס לכן לא יכל להכות אותו !

עכשיו למה אנחנו בכלל באים לעולם?

זה בכלל נושא עצום ורב היקפים, אם אפשר לצמצם זאת לשורה אחת הייתי מנסח כך, 

אנחנו כאן בשביל לתקן את עצמנו ואם לא הצלחנו בגלגול הזה אז ניתנת לנו הזדמנות בגלגול הבא ויש סה"כ 3 פעמים להתגלגל בתור בן אדם ואם לא הגעת לתיקון אז אתה יורד לעולם הזה בתור חי (לא בבן אנוש) או צומח או דומם. וכך אנחנו חיים.

תכלית החיים היא לשמור תורה ומצות ולעשות גמילות חסדים.

והנושא עוד ארוך וניתן לדבר עליו שעות.

יש שאלות?

את מתלוננת למה הוריך הביאו אותך לעולם?

אז אני מנסה להסביר שלא הם החליטו להביא אותך אלא הקב"ה החליט להוריד אותך לעולם דרך ההורים שלך.

ההורים לא יכולים לבחור איזו נשמה הם יקבלו, הם יכולים לעשות הכנות לקבלת הנשמה אבל לא לבחור איזו, הקב"ה החליט (וגם את) שאלו יהיו הורייך כי הם הכי מתאימים לך בשביל להגיע לתכלית שלך.

כל ההסבר על הטוב הוא בעקבות תגובתך, ששאלתי למה בכלל אנחנו חיים שזו שאלה גדולה בפני עצמה.

מאז שנולדנו - טיפול בתינוק קטן זה לא פיקניק

המשך בילדות, התבגרות, ועד היום.

מעבר למצווה, הכרת הטוב כפשוטו.

גם לי אישית היו יחסים לא פשוטים עם אימא ואפשר לכתוב רשימה ארוכה מה לא עשתה טוב ואפילו הזיקה. אבל מה זה יתרום לי. אי-אפשר לחזור לעבר וכדאי לדעת לשפוט מעשים בנפרד והורים שעשו אותם בנפרד. 

וכיבוד הורים ממש לא מחייב לעשות מה שהם רוצים ולא מחייב לחיות איך שהם רוצים. ולא חייבים לרצות הורים.

אם הורים מעלו בתפקידם זאת עבירה שלהם או טעות שלהם. אבל זה לא מבטל חובות של ילדים . וחבל שילד יפסיד מצווה או יחיה בתוך קונפליקט בגלל הורים. כמו לדוגמא אם יש לי שכן לא טוב זה לא נותן לי זכות להיות כמוהו  ולהפריע לו בלי סיבה מוצדקת רק כי הוא לא טוב. כמובן לא להרשות לעבור גבול אבל לא להיות כמוהו.

הגישה הזאת שהורה הביא לעולם ועכשיו שיתמודד עם תוצאות בעצם מורידה מילד כל אחריות כי הוא לא אשם שהביאו אותו לעולם. ואם הוא לא מכיר תודה להורים הוא לא יידע להכיר תודה לאף אחד כי הוא לא ביקש או בסך הכל קיבל מה שמגיע לו. גישות כאלה בסופו של דבר הורסות את הבן אדם ואת החברה. כי אם להורים לא להגיד תודה ולא לכבד אז את מי כן?

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....